×
Mikraot Gedolot Tutorial
שו״ע
פירוש
הערותNotes
E/ע
שו״ע אורח חיים שי״גשו״ע
;?!
אָ
טלטול דלת וחלון והמנעול בשבת, ובו י׳ סעיפים (א) פְּקַק הַחַלּוֹן, כְּגוֹן: לוּחַ, אוֹ שְׁאָר כָּל דָּבָר שֶׁסוֹתְמִין בּוֹ הַחַלּוֹן, יְכוֹלִים לְסָתְמוֹ אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ קָשׁוּר וְלֹא אַמְרִינָן דְּהָוֵי כְּמוֹסִיף עַל הַבִּנְיָן; וְהוּא שֶׁיַּחֲשֹׁב עָלָיו מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְסָתְמוֹ בּוֹ. וְקָנֶה שֶׁהִתְקִינוּ לִהְיוֹת נוֹעֵל בּוֹ, אֵין צָרִיךְ שֶׁיִּקְשְׁרֶנּוּ בַּדֶּלֶת וּמִכָּל מָקוֹם דָּמִי לְבִנְיָן יוֹתֵר מִפְּקַק הַחַלּוֹן וְלֹא סַגֵּי בַּמַּחְשָׁבָה שֶׁיַּחֲשֹׁב עָלָיו מֵאֶתְמוֹל וְצָרִיךְ שֶׁיְּתַקְּנֶנּוּ לְכָךְ; לְרַשִׁ״י, הַיְנוּ שֶׁיְּתַקְּנֶנּוּ לְשֵׁם כְּלִי, שֶׁיְּהֵא רָאוּי לְשׁוּם תַּשְׁמִישׁ, שֶׁיְּהֵא רָאוּי לַהֲפֹךְ בּוֹ זֵיתִים אוֹ לִפְצֹעַ בּוֹ אֱגוֹזִים; וּלְרַבֵּנוּ תָּם אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא רָאוּי לְדָבָר אַחֵר, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁתִּקְּנוֹ וְעָשָׂה בּוֹ מַעֲשֶׂה וֶהֱכִינוֹ לְכָךְ סַגֵּי. {הַגָּה: וּמִקְרֵי עַל יְדֵי כָּךְ כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר, וּמֻתָּר לְטַלְטְלוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סי׳ ש״ח (ס״ב) (בֵּית יוֹסֵף וְהָרַמְבָּ״ם).} וְנֵגֶּר שֶׁהוּא יָתֵד שֶׁנּוֹעֲלִים בּוֹ וְתוֹחֲבִין אוֹתוֹ בְּאַסְקֻפָּה לְמַטָּה וְדוֹמֶה טְפֵי לְבִנְיָן, לֹא סַגֵּי בְּהָכֵי וְאֵין נוֹעֲלִים בּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יְהֵא קָשׁוּר. וְכֵיצַד יְהֵא קָשׁוּר, אִם יֵשׁ בְּרֹאשׁוֹ גְּלוּסְטְרָא דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא עָב בְּאֶחָד מֵהָרָאשִׁים וְרָאוּי לִכְתֹּשׁ בּוֹ שֶׁדּוֹמֶה לִכְלִי, סַגֵּי אֲפִלּוּ אִם קָשׁוּר בְּחֶבֶל דַּק שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִהְיוֹת נִטָּל בּוֹ, וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ קָשׁוּר בַּדֶּלֶת עַצְמוֹ אֶלָּא בִּבְרִיחַ הַדֶּלֶת, וַאֲפִלּוּ אִם הַחֶבֶל אָרֹךְ וְאֵינוֹ תָּלוּי כְּלָל בָּאֲוִיר אֶלָּא כֻּלּוֹ מֻנָּח בָּאָרֶץ; וְאִם אֵין בְּרֹאשׁוֹ גְּלוּסְטְרָא, אִם הוּא קָשׁוּר בַּדֶּלֶת עַצְמָהּ, סַגֵּי אֲפִלּוּ בְּחֶבֶל דַּק שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִנָּטֵל בּוֹ וַאֲפִלּוּ כֻּלּוֹ מֻנָּח בָּאָרֶץ; וְאִם אֵינוֹ קָשׁוּר בַּדֶּלֶת אֶלָּא בַּבְּרִיחַ, צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַקֶּשֶׁר אַמִּיץ שֶׁיְּהֵא רָאוּי לִנָּטֵל בּוֹ, וַאֲפִלּוּ הָכֵי אֵין צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא תָּלוּי, אֶלָּא אֲפִלּוּ כֻּלּוֹ מֻנָּח בָּאָרֶץ, מֻתָּר שֶׁאֵין אָסוּר אֶלָּא כְּשֶׁשּׁוֹמְטוֹ וּמַנִּיחוֹ בְּקֶרֶן זָוִית. (ב) כָּל נֵגֶּר שֶׁאָמַרְנוּ, מַיְרֵי שֶׁאַסְקֻפָּה גָּבוֹהַּ וּכְשֶׁנּוֹעֵץ אוֹתוֹ בַּמִּפְתָּן אֵינוֹ נוֹקֵב בָּאָרֶץ, אֲבָל אִם נִפְחֲתָה הָאַסְקֻפָּה בְּעִנְיָן, שֶׁכְּשֶׁמַּכְנִיס הַנֵּגֶּר בַּחֹר נוֹקֵב תַּחְתָּיו בָּאָרֶץ, הָוֵי בִּנְיָן וְאָסוּר לִנְעֹל בּוֹ. (ג) רְחָבָה שֶׁאֲחוֹרֵי הַבָּתִּים, שֶׁאֵין נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים בָּהּ תָּדִיר, אִם עָשָׂה דֶּלֶת לְפִתְחָהּ אוֹ שֶׁתּוֹלֶה בָּהּ מַחְצֶלֶת שֶׁל קָנִים, וְכֵן פִּרְצָה שֶׁגְּדָרָהּ בְּקוֹצִים כְּעֵין דֶּלֶת, אִם יֵשׁ לָהֶם צִיר (פי׳ צִיר נוֹקְבִין הַדֶּלֶת וְקוֹבְעִים בּוֹ עֵץ חַד כְּדֵי לְהַכְנִיסוֹ בָּאֶדֶּן לְכָאן וּלְכָאן), אוֹ אֲפִלּוּ אֵין לָהֶם עַתָּה צִיר אֶלָּא שֶׁהָיָה לָהֶם צִיר, נוֹעֲלִים בָּהֶם אֲפִלּוּ הֵם נִגְרָרִים בָּאָרֶץ רַק שֶׁקְּשָׁרָם וּתְלָאָם לִנְעֹל בָּהֶם; וְלֹא חָשׁוּב כְּבוֹנֶה, שֶׁנִּכָּר בָּהֶם שֶׁהוּא דֶּלֶת כֵּיוָן שֶׁהָיָה לָהֶם צִיר. {הַגָּה: וְכָל שֶׁכֵּן אִם יֵשׁ לָהֶם צִיר עֲדַיִן; וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲזִיר הַצִּיר לִמְקוֹמוֹ, כַּדֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן סי׳ תקי״ט (בֵּית יוֹסֵף).} אֲבָל אִם אֵין לָהֶם צִיר וְלֹא הָיָה לָהֶם צִיר, אֵין נוֹעֲלִים בָּהֶם אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ גְּבוֹהִים מִן הָאָרֶץ; וּפֶתַח הֶעָשׂוּי לִכְנִיסָה וִיצִיאָה תָּדִיר נוֹעֲלִים בּוֹ, אֲפִלּוּ לֹא הָיָה לוֹ צִיר מֵעוֹלָם וְהוּא נִגְרָר. (ד) דֶּלֶת הֶעָשׂוּי מִלּוּחַ אֶחָד אוֹ שֶׁאֵין לָהּ אַסְקֻפָּה הַתַּחְתּוֹנָה, וּכְשֶׁפּוֹתְחִים שׁוֹמְטִין אוֹתָהּ וְעוֹקְרִים אוֹתָהּ, אֵין נוֹעֲלִים בָּהּ אֲפִלּוּ יֵשׁ לָהּ צִיר. {הַגָּה: אֲבָל דֶּלֶת הָעֲשׂוּיָה מִקְּרָשִׁים הַרְבֵּה, שָׁרֵי אַף עַל פִּי שֶׁשּׁוֹמְטִים אוֹתָהּ כְּשֶׁפּוֹתְחָהּ, אִם יֵשׁ לָהּ אַסְקֻפָּה; וְהוּא הַדִּין בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹעֲלִים בִּקְרָשִׁים הַרְבֵּה וְיֵשׁ חֲקִיקָה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה שֶׁמַּכְנִיסִים בָּהֶם הַקְּרָשִׁים, שֶׁדִּינָם כְּדֶלֶת הוֹאִיל וְאֵינָן לוּחַ אֶחָד בְּכָל הַדֶּלֶת (בֵּית יוֹסֵף).} (ה) שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל שֶׁפִּתְחֵיהֶן מִן הַצַּד וְיֵשׁ לָהֶם שְׁנֵי צִירִים אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה, אִם יָצָא הַתַּחְתּוֹן כֻּלּוֹ מִמְּקוֹמוֹ, אָסוּר לְהַחֲזִירָה שֶׁמָּא יִתְקַע; אֲבָל אִם יָצָא מִקְּצָתוֹ, דּוֹחֲקוֹ עַד שֶׁמַּחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ כֵּיוָן שֶׁהָעֶלְיוֹן נִשְׁאָר בִּמְקוֹמוֹ בְּקַל יָכוֹל לְהַחֲזִיר הַתַּחְתּוֹן; אֲבָל כְּשֶׁיָּצָא הָעֶלְיוֹן, אָסוּר אֲפִלּוּ לְדָחְקוֹ וּלְהַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ. (ו) מִטָּה שֶׁל פְּרָקִים אָסוּר לְהַחֲזִירָהּ וּלְהַדְּקָהּ, וְאִם תָּקַע חַיָּב חַטָּאת; וְאִם הִיא {דַּרְכָּהּ לִהְיוֹת} רְפוּיָה, מֻתָּר לְכַתְּחִלָּה, {וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהַדֵּק.} וְכוֹס שֶׁל פְּרָקִים, מֻתָּר לְפָרְקוֹ וּלְהַחֲזִירוֹ בְּשַׁבָּת. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁדִּין הַכּוֹס כְּדִין הַמִּטָּה. {הַגָּה: וְאִם דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת מְהֻדָּק אַף עַל גַּב דְּעַכְשָׁיו רָפוּי, אָסוּר (מַיְמוֹנִי פכ״ה וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ״י וְכָל בּוֹ וְכֵן נִרְאֶה דִּבְרֵי הַטּוּר).} (ז) קוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה, מֻתָּר לְסָמְכָהּ בַּאֲרֻכּוֹת הַמִּטָּה, שֶׁהֵם כְּלִי לֹא כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה, דְּאִם כֵּן הָוֵי לֵיהּ בּוֹנֶה, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּרֵד יוֹתֵר; וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ רְפוּיִים, שֶׁיָּכוֹל לִטְּלָם כְּשֶׁיִּרְצֶה אֲבָל אִם מְהַדְּקָם שָׁם, אָסוּר. (ח) סַפְסָל שֶׁנִּשְׁמַט אֶחָד מֵרַגְלָיו, אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ; וּלְהַנִּיחַ אוֹתוֹ צַד הַשָּׁמוּט עַל סַפְסָל אַחֵר, יֵשׁ מִי שֶׁמַּחְמִיר לֶאֱסֹר {וְעַיֵּן לְעֵיל סי׳ ש״ח.} (ט) הַתּוֹקֵעַ עֵץ בְּעֵץ, בֵּין שֶׁתָּקַע בְּמַסְמֵר בֵּין שֶׁתָּקַע בָּעֵץ עַצְמוֹ עַד שֶׁנִּתְאַחֵד, הֲרֵי זֶה תּוֹלָדַת בּוֹנֶה. (י) חָצֵר שֶׁנִּתְקַלְקְלָה בְּמֵימֵי גְּשָׁמִים יָכוֹל לִזְרוֹת בָּהּ תֶּבֶן, וְלֹא חֲשִׁיב כְּמוֹסִיף עַל הַבִּנְיָן, וּבִלְבַד שֶׁיְּשַׁנֶּה, שֶׁלֹּא יִזְרֶה לֹא בְּסַל וְלֹא בְּקֻפָּה אֶלָּא בְּשׁוּלֵי הַקֻּפָּה, עַד שֶׁיַּהַפְכֶנָּה וְיָבִיא תֶּבֶן עַל שׁוּלֶיהָ דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי שִׁנּוּי; אֲבָל בַּיָּד, אָסוּר.מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) והוא שיחשוב וכו׳. מיהו בקשור אין צריך מחשבה (ב״ח), וכן משמע מרבינו ירוחם נתיב י״ב חלק ט״ז, ודעתו דפוסקים דמתירין מיירי כשעשוי לפנות תדיר עיין סעיף ד׳: (ב) לרש״י וכו׳. בשלטי גיבורים פרק כל הכלים כתב דלא פליגי דרש״י מיירי בקנה העשוי למנעל דהוי משום בנין ור״ת מיירי בקנה כמו מפתח שאין בו אלא איסור טילטול, עד כאן, ומטור ורבינו ירוחם שם מבואר דפליגי ומכל מקום נלמד תירוץ על מה שקשה בסימן ש״ח סעיף י׳ סתמו שולחן ערוך ולבוש כר״ת, דיש לומר דהכא משום בנין חששו לדברי רש״י מיהו ר״י שם כתב על דין זה דעיקר כר״ת: (ג) [לבוש] דמתקריא וכו׳. אבל קנה שמוסקין בו זיתים אף שנועלים בו מיקרי מלאכתו לאיסור (מגן אברהם) וכן הדין בנגר שיש בראשו גלוסטרא (תוספות יום טוב): (ד) אפילו אם קשור בחבל וכו׳. משמע דאם אינו קשור כלל לא מהני גלוסטרא וכתב הב״ח שכן מסקנות בית יוסף, ותמיהני דאדרבה בבית יוסף משמע להיפוך וכן כתב הפרישה דהסכים בית יוסף דמהני, ולדינא נראה לי להקל בעת הצורך כי מצאתי בספר צידה לדרך ובשלטי גיבורים בשם ריא״ז סוף עירובין שהתירו וכן כתב תוספות יום טוב שם וכן נוטה דעת הנחלת צבי וכן משמע בסמ״ק ובכלבו ובסמ״ג ורש״ל בביאורו שם, ומה שהקשה הט״ז מדלא קאמר הש״ס כי פליגי באינו קשור לא קשה מידי דנקט לא אגדו איידי דברישא דבאגדו כולי עלמא לא פליגי וקל להבין: (ה) נפחתה וכו׳. נראה לי דוקא כשהיה תחילה אסקופה שלימה למטה והנקב לא הגיע עד סוף אסקופה ונתקלקל ועל ידי זה נוקב בארץ אבל אם מתחילה עושה חלל בקרקע מותר כמו שנוהגין שעושין נקבים בחומה מכאן ומכאן ותוחבו הבריח מקצה לכאן למקצה דמה לי שנכנס בחומה או למטה בארץ, עד כאן, ואינו מוכרח ומב״ח משמע דיש חילוק בין בריח בחומה לארץ ולפי זה אף כשמתחילה נעשה חלל בארץ אסור וכן משמע קצת באגודה סוף עירובין ונראה כשעשה כתיקונו ואינו יכול לנקב בארץ מותר: (ו) ואסור וכו׳. ואם עשה לו בית יד ודומה למקבת שרי אפילו אין קשור ותלוי וכן כשעשה לבריח טבעת של ברזל באמצע למשוך בו אילך ואילך: (ז) הואיל והם וכו׳. והב״ח ומגן אברהם מקילין אף העשוי מלוח אחד אם עשוי לכניסה ויציאה תדיר: (ח) [לבוש] משום מכה וכו׳. לא ידעתי למה לא נקיט משום בונה דאף דאין בנין וסתירה בכלי מכל מקום אם תקוע הוה בנין ממש וחייב (עולת שבת), ואשתמיטתיה שכן פירש רש״י ריש פרק כל הכלים הביאו בית יוסף סימן ש״ח וכן כתב הרשב״א בספר עבודת הקודש דף ל״ט והרא״ש וכן פירש הר״ן שם לחד פירושו, וגם תימא דעולת שבת סותר עצמו למה שכתב סימן ש״ח סעיף ט׳ ודו״ק. ולדינא צריך עיון דהר״ן שם לפירוש שני כתב דכל שתוקע צריך גבורות ואומנות הוי כעושה כלי חדש ויש בו משום בנין וכן כתב פרק הבונה ובתוס׳ שם וכן משמע בסמ״ג ובסמ״ק ואגודה ושלטי גיבורים בשם ריא״ז, ונראה דלטעם רש״י וסייעתו אסור אפילו באין צריך גבורות ואומנות אלא כל שמקפיד שלא יתקע בתוך החור ומהדק בדוחק אסור ואפשר שזה דעת הראב״ד שהביא בית יוסף וצריך עיון. כתב הרמב״ם פרק י׳ המחזיר דלת של בור ושל דות ושל יציע חייב משום בונה משמע אפילו אינו תוקע כיון שדלתות מחוברין לקרקע וכן משמע להדיא בעירובין דף נ״ב ולזה נראה לי דכיוון הרב המגיד פרק כ״ב והב״ח בסימן ש״ח ס״ק ו׳ ולא ירד לזה: (ט) [לבוש] שזהו מלאכה וכו׳. ברש״י ור״ן בפרק כירה משום מכה בפטיש אבל תוס׳ ריש פרק הבונה כתבו דחייב משום בונה ועיין ס״ק ח׳: (י) וכוס וכו׳. שנוטלין אותו מן הרגל ומחזירין אותו (תשב״ץ), וזה לשון אגודה פרק הבונה כוסות של כסף ושל עץ ושטענדר של בית הכנסת העשויה פרקים אם מהודקים אסורין לפרקן ולהחזירן. כתב מלבושי יום טוב כלים העשוים כיסוי שלהם געשרויפט מותר וכן כתבו ט״ז ומגן אברהם משום דעשוין לפתחן ולסגרן תמיד: (יא) ויש מי שאומר וכו׳. ונראה לי דכוסות שלנו העשוין כחריצין סביב ומהודקין בחוזק לכולי עלמא אסור ומשמע דכל הכלים האלו שרי לטלטלן ולא גזרו אלא במנורה שדרכה להתפרק כמו שכתב סוף סימן רע״ט (מגן אברהם): (יב) [לבוש] יש אוסרים וכו׳. קצת קשה מסימן ש״ח סעיף ט״ז: (יג) [לבוש] עד שנתאחד וכו׳. לכן אין לאסור מה שתוקעין עצים קטנים בשטענדר כדי להגביה (מלבושי יום טוב), ועיין סימן ק״י וצריך עיון. כתב הרמב״ם פרק י׳ דהמכניס קרדום בתוך עץ שלו חייב הסותר אהל קבוע או שפרק עץ תקוע אם מתכוין לתקן חייב משום סותר: (יד) שהם כלי וכו׳. נראה לי דאם אינו כלי רק עץ בעלמא אף על פי שהוכן לטלטל מכל מקום אסור לסמכו תחת הקורה דדמי לבונה (מגן אברהם), ולא משמע הכי מפירוש רש״י דף מ״ג שפירש דכלי הוא ומותר לטלטל משמע האי דנקט כלים משום דמסתמא מותרין בטילטול והוא הדין שאר דברים דאין תורת בנין בסמיכת הקורה, גם נראה לי ראיה ממה שכתבו התוס׳ ד״ה ושני וכו׳ שם דקורה שנשברה איצטריך לאשמעינן דלא חיישי שמא יעלה וכו׳, ואי לדבריו דבדבר שאינו כלי דמי לבונה ואסור טובא קא משמע לן דבכלי מותר: (טו) [לבוש] שאין זה דומה וכו׳. ליתא דבעירובין דף ק״ג מבואר שדומה לבנין אלא דתבן לא מבטל לה וזה לשון ריא״ז בשלטי גיבורים שם דוקא תבן שאין מבטלו אם צריך לסלקו או ללבן לבנים או להסקה אבל מלח וכיוצא בו שהוא מבטלו שם אסור, עד כאן, ועיין סימן שע״ב בסעיף ו׳, והא דמותר לכסות רוק באפר סוף סימן ש״י שם לא דמי לבנין כמו שכתב מגן אברהם: (טז) בשולי הקופה וכו׳. שנשתברו ונשארו בה שולים או שיהפכנה (תוס׳), והט״ז מתיר לצורך גדול על ידי כותים אפילו ביד כיון דאין איסור אלא משום עובדין דחול. הר״י הלוי סי׳ ל״ד דקדק מלשון רש״י ותוס׳ ור״ן דדוקא קודם שימות המת מותר לסתום החלון שלא תיכנס הטומאה לבית אבל אחר מיתתו אסור לסתמו דהוי כמתקן, עד כאן, ומגן אברהם חולק דלא הוי מתקן דהכלים שהיו בתוכו כבר נטמאו ואינו מועיל אלא להבא ומה שכתב קודם שימות המת היינו לומר שהיום מתקנים שלא יטמא שום כלי בבית עד כאן דבריו בקצרה, ואינו מוכרח מכל מקום מועיל לכניסת הכהנים לבית, ומזה קצת קשה על רש״י ותוספות דילמא כבר מת ועשו תיקון לכהנים ומתוס׳ סוף פרק כל הכלים אין ראיה דיש לומר דמיירי נמי קודם שמת ומתשובת מהרי״ל אין ראיה נגד גדולים הנזכרים לעיל, גם הא כתב דדוחק הוא גם התם פקיקה של מצוה הוא לכהנים לצלויה בבית הכנסת מיהו אף לצורך מצוה מהני תיקון ועיין סימן רס״א וצריך עיון, ולומר לעובד כוכבים נראה לסמוך על מגן אברהם ולהתיר:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Shulchan Arukh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144