×
Mikraot Gedolot Tutorial
שו״ע
פירוש
הערותNotes
E/ע
שו״ע אורח חיים שי״דשו״ע
;?!
אָ
דברים האסורים משום בנין וסתירה בשבת, ובו י״ב סעיפים (א) אֵין בִּנְיָן וּסְתִירָה בְּכֵלִים. וְהָנֵי מִילֵי, שֶׁאֵינוֹ בִּנְיָן מַמָּשׁ כְּגוֹן חָבִית, {הַגָּה: שֶׁאֵינָהּ מַחְזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה (ת״ה סי׳ ס״ה)}, שֶׁנִּשְׁבְּרָה וְדִבֵּק שְׁבָרֶיהָ בְּזֶפֶת, יָכוֹל לְשָׁבְרָהּ לִקַּח מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּן לְנַקְּבָהּ נֶקֶב יָפֶה שֶׁיִּהְיֶה לָהּ לְפֶתַח, דְּאִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ מְתַקֵּן מָנָא; אֲבָל אִם הִיא שְׁלֵמָה, אָסוּר לְשָׁבְרָהּ אֲפִלּוּ בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלִי. וַאֲפִלּוּ נֶקֶב בְּעָלְמָא אָסוּר לִנְקֹב בָּהּ מֵחָדָשׁ, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ בָּהּ נֶקֶב חָדָשׁ, אִם לְהַרְחִיבוֹ, אָסוּר. {הַגָּה: וּבִלְבַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְכָךְ (מָרְדְּכַי פֶּרֶק חָבִית).} וְאִם הָיָה סַכִּין תָּקוּעַ מֵעֶרֶב שַׁבָּת בֶּחָבִית, מֻתָּר לְהוֹצִיאוֹ וּלְהַכְנִיסוֹ שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְהוֹסִיף. {הַגָּה: וְדַוְקָא שֶׁהוֹצִיאוֹ גַּם כֵּן פַּעַם אַחַת מִבְּעוֹד יוֹם, אֲבָל אִם לֹא הוֹצִיאוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, אָסוּר דְּהָוֵי פָּסִיק רֵישָׁא דְּעוֹשֶׂה נֶקֶב וּפֶתַח לֶחָבִית (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סי׳ ס״ד). כְּלִי שֶׁנִּתְרוֹעֲעָה, אִם מֻתָּר לִטֹּל מִמֶּנּוּ חֶרֶס, עַיֵּן לְעֵיל סי׳ ש״ח סמ״ד.} (ב) הָיָה בָּהּ נֶקֶב וְנִסְתַּם, אִם הוּא לְמַטָּה מִן הַשְּׁמָרִים, אָסוּר לְפָתְחוֹ דְּכֵיוָן שֶׁהוּא לְמַטָּה וְכָל כֹּבֶד הַיַּיִן עָלָיו צָרִיךְ סְתִימָה מְעַלְּיָא וְחָשִׁיב כְּפוֹתֵחַ מֵחָדָשׁ; לְמַעְלָה מִן הַשְּׁמָרִים, מֻתָּר לְפָתְחוֹ. (ג) בִּמְקוֹם נֶקֶב יָשָׁן נוֹקְבִין אֲפִלּוּ בְּמַקְדֵּחַ (פי׳ כְּלִי מְיֻחָד לִנְקֹב), כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבְּרָה הַבִּרְזָא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא שָׁרֵי לִנְקֹב נֶקֶב יָשַׁן אֶלָּא בְּחָבִית שֶׁל חֶרֶס שֶׁאֵין הַסְתִימָה מְהֻדֶּקֶת יָפֶה, אֲבָל בְּחָבִית שֶׁל עֵץ שֶׁמְּהַדְּקִים מְאֹד הָעֵץ שֶׁסוֹתְמִים בָּהּ הַנֶּקֶב וְחוֹתְכִים רֹאשׁוֹ עַל דַּעַת שֶׁלֹּא לְהוֹצִיאוֹ, וַדַּאי נִרְאֶה שֶׁזֶּה נֶקֶב חָדָשׁ, וְאָסוּר. (ד) בִּרְזָא שֶׁבְּחָבִית וְאֵין אָדָם יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ, מֻתָּר לִקַּח בִּרְזָא אַחֶרֶת וּלְהַכּוֹת בְּאוֹתָהּ בִּרְזָא לְצֹרֶךְ לִשְׁתּוֹת יַיִן בְּשַׁבָּת. {הַגָּה: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַבִּרְזָא הָרִאשׁוֹן נֶגֶד הַשְּׁמָרִים (כמ״ש ס״ב) (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם שִׁבּוֹלֵי לֶקֶט).} (ה) מֻתָּר לִתֵּן קָנֶה חָלוּל {בְּחָבִית אוֹ בִּרְזָא (ש״ל מָרְדְּכַי)} לְהוֹצִיא יַיִן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ מֵעוֹלָם, אֲבָל לִתֵּן עָלֶה שֶׁל הֲדַס בְּנֶקֶב שֶׁבְּחָבִית שֶׁהֶעָלֶה עָשׂוּי כְּמַרְזֵב וְהַיַּיִן זָב דֶּרֶךְ שָׁם, לֹא, דְּגָזְרִינַן שֶׁלֹּא יְתַקֵּן מַרְזֵב לְיֵינוֹ שֶׁיִּפֹּל הַיַּיִן לְתוֹכוֹ וְיֵלֵךְ לְמֵרָחוֹק, דִּכְשֶׁלּוֹקֵחַ הֶעָלֶה וּמְקַפְּלוֹ כְּעֵין מַרְזֵב נִרְאֶה כְּעוֹשֶׂה מַרְזֵב, וְלֹא דָּמֵי לְבִרְזָא אוֹ קָנֶה שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה בּוֹ שׁוּם מַעֲשֶׂה. {הַגָּה: וְיֵשׁ מַתִּירִים אֲפִלּוּ בְּעָלֶה שֶׁל הֲדַס בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה קְטוּמִים וְאֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִקְטֹם (הָרא״ש סוֹף פֶּרֶק חָבִית וְטוּר).} (ו) מֻתָּר לְהַתִּיז רֹאשׁ הֶחָבִית בְּסַיִף דְּלָאו לַפֶּתַח מְכַוֵּן, כֵּיוָן שֶׁמֵּסִיר רֹאשָׁהּ; אֲבָל לְנַקְּבָהּ בְּצִדָּהּ, בֵּין שֶׁל חָבִית בֵּין שֶׁל מְגוּפָה, אָסוּר אֲפִלּוּ בְּרֹמַח שֶׁעוֹשֶׂה נֶקֶב גָּדוֹל; וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְפֶתַח דְּכֵיוָן דְּהָוֵי מִצִּדָּהּ וַדַּאי לַפֶּתַח מְכַוֵּן. וְלִקֹּב הַמְּגוּפָה לְמַעְלָה, מֻתָּר, דְּלָאו לַפֶּתַח מְכַוֵּן, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת פֶּתַח לְמַעְלָה אֶלָּא נוֹטֵל כָּל הַמְּגוּפָה. (ז) חוֹתָמוֹת שֶׁבַּכֵּלִים, כְּגוֹן: שִׁדָּה, תֵּבָה וּמִגְדָּל שֶׁהַכִּסוּי שֶׁלָּהֶם קָשׁוּר בָּהֶם בְּחֶבֶל, יָכוֹל לְהַתִּירוֹ אוֹ לְחָתְכוֹ בְּסַכִּין אוֹ לְהַתִּיר קְלִיעָתוֹ; וְדַוְקָא כְּעֵין קְשִׁירַת חֶבֶל וְכַיּוֹצֵא בּוֹ; אֲבָל פּוֹתַחַת שֶׁל עֵץ וְשֶׁל מַתֶּכֶת, אָסוּר לְהַפְקִיעַ וּלְשַׁבֵּר דִּבְכֵלִים נָמֵי שַׁיָּךְ בִּנְיָן גָּמוּר וּסְתִירָה. וּמִטַּעַם זֶה אָסוּר לְהָסִיר הַצִּירִים שֶׁקּוֹרִים גוגזי״ש שֶׁאֲחוֹרֵי הַתֵּיבָה אִם נֶאֱבַד הַמַּפְתֵּחַ, וְיֵשׁ מַתִּירִים בְּזוֹ. וּשְׁבִירַת פּוֹתְחוֹת שֶׁל תֵּבוֹת, יֵשׁ מַתִּיר וְיֵשׁ אוֹסֵר, וְיֵשׁ לְהַתִּיר עַל יְדֵי עַכּוּ״ם. (ח) חוֹתָלוֹת (פי׳ מִינֵי כֵּלִים) שֶׁל תְּמָרִים וּגְרוֹגָרוֹת, אִם הַכִּסוּי קָשׁוּר בְּחֶבֶל, מַתִּיר וְסוֹתֵר שַׁרְשְׁרוֹת הַחֶבֶל וְחוֹתֵךְ אֲפִלּוּ בְּסַכִּין, וַאֲפִלּוּ גּוּפָן שֶׁל חוֹתָלוֹת, שֶׁכָּל זֶה כְּמוֹ שֶׁשּׁוֹבֵר אֱגוֹזִים אוֹ שְׁקֵדִים כְּדֵי לִטֹּל הָאֹכֶל שֶׁבָּהֶם. (ט) מֻתָּר לְהַפְקִיעַ וְלַחְתֹּךְ קִשְׁרֵי הַשִּׁפּוּד שֶׁקּוֹשְׁרִים בְּטָלֶה אוֹ בְּעוֹף הַצְּלוּיִים. (י) חוֹתָמוֹת שֶׁבְּקַרְקַע, כְּגוֹן דֶּלֶת שֶׁל בּוֹר שֶׁקָּשׁוּר בּוֹ חֶבֶל, יָכוֹל לְהַתִּירוֹ דְּלָאו קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא הוּא, שֶׁהֲרֵי עוֹמֵד לְהַתִּיר; אֲבָל לֹא מַפְקִיעַ וְחוֹתֵךְ, מִשּׁוּם סְתִירָה; וְדַוְקָא כְּשֶׁעָשׂוּי לְקַיֵּם עַל מְנַת שֶׁלֹּא לְהֲסִירוֹ בְּשַׁבָּת, אֲבָל אִם אֵינוֹ עָשׂוּי לְקַיֵּם כְּלָל, מֻתָּר. וּמִטַּעַם זֶה מֻתָּר לְהַסִיר דַּף שֶׁמְּשִׂימִין אוֹתוֹ לִפְנֵי הַתַּנּוּר וְשׁוֹרְקִין אוֹתוֹ בְּטִיט, שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְקִיּוּם {וְעַיֵּן לְעֵיל סי׳ רנ״ט.} (יא) אָסוּר לִתֵּן שַׁעֲוָה אוֹ שֶׁמֶן עָב בְּנֶקֶב הֶחָבִית לְסָתְמוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמָרֵחַ (פי׳ הֶעָרוּךְ סִיכָה מְשִׁיחָה טִיחָה מְרִיחָה שִׁיעָה עִנְיָן א׳ הוּא), אֲבָל בִּשְׁאָר דְּבָרִים, דְּלֵית בְּהוּ מִשּׁוּם מֵרוּחַ, {הוֹאִיל וְאֵין הַיַּיִן יוֹצֵא אָז (בֵּית יוֹסֵף)}, מֻתָּר. וְאִם הָיָה הַיַּיִן יוֹצֵא דֶּרֶךְ הַנֶּקֶב, אָסוּר {לְסָתְמוֹ וַאֲפִלּוּ} לִתֵּן בּוֹ שׁוּם דֶּרֶךְ הַעֲרָמָה לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מְכַוֵּן אֶלָּא לְהַצְנִיעוֹ שָׁם. וְאִם הוּא תַּלְמִיד חָכָם, מֻתָּר לוֹ לְהַעֲרִים בְּכָךְ. (יב) סַכִּין שֶׁהוּא תָּחוּב בְּכֹתֶל שֶׁל עֵץ מִבְּעוֹד יוֹם, אָסוּר לְהוֹצִיאוֹ בְּשַׁבָּת כֵּיוָן שֶׁהוּא דָּבָר מְחֻבָּר; אֲבָל אִם הוּא תָּחוּב בְּסַפְסָל, וְכֵן בְּכָל דָּבָר תָּלוּשׁ, מֻתָּר לְהוֹצִיאוֹ. {הַגָּה: וְאִם דָּצָהּ וּשְׁלָפָהּ מִבְּעוֹד יוֹם, בְּכֹתֶל, שָׁרֵי (בֵּית יוֹסֵף) (עסס״א).}מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) [לבוש] ארבעים סאה וכו׳. היינו אמה על אמה ברום שלוש אמות עם הדפנות בלא עובי הלבזבזים ורגלים (מגן אברהם בשם רמב״ם ועיין יו״ד ריש סימן ר״א), ודעת הרשב״א בעבודת הקודש דף מ״ב דאף מחזיק יותר מארבעים סאה מותר כיון שנדבקו שבריה וצריך עיון: (ב) [לבוש] ויש אומרים דוקא וכו׳. יפה כיוון שכתב בשם יש אומרים אף שרמ״א לא כתב כן (מלבושי יום טוב) וכן בנחלת צבי הכריע דאף לא הוציאו מבעוד יום מותר וכן הט״ז ומגן אברהם מקילין לצורך גדול, ולעניות דעתי עיקר כרמ״א ואם אתחיל לפלפל בענין זה יקצר היריעה כי כולם האריכו מאוד בזה ומה שמגיה הט״ז בתרומת הדשן המעיין במגן אברהם יראה שאין צריך להגיה אך אומר אני דטעם רמ״א דהוי פתח וניחא ליה כדי שיצא יין ולא הוי מקלקל כמו שעלה על דעת מגן אברהם ומכל מקום אינה אלא דרבנן כמפורש בשבת דף קמ״ו דגזרו משום לול ומה שכתב מגן אברהם דדעת תרומת הדשן סימן ס״ד שהוא דאורייתא תימא עליו מש״ס הנזכר לעיל וכתבו תרומת הדשן גופיה שם, אלא נראה לעניות דעתי דתרומת הדשן לא כתב שהוא דאורייתא אלא על גומא בקרקע ולא (בא״א לא להיבי׳) ראיה כיון דבהגומא על כרחך מיירי בהוציאו מבעוד יום אם כן הוא הדין בחביות לדעת המרדכי שמדמה להו באמת לחביות הוא דרבנן והשתא מוכח דסבירא ליה לתרומת הדשן גופיה דבאיסור דרבנן אסור פסיק רישיה ובתחילה לא כתבו לפי האמת והוא ברור ואם כן כל קושיות ותמיהות שתמה מגן אברהם בזה הם לחינם ודו״ק, ובלאו הכי מה שהקשה מש״ס ערוך דביצה דף ל״ה דפסיק רישיה אסור אף דרבנן תמוה הא כתב הוא גופיה בסימן שט״ז סק״ט בשם מהרש״א דלא גרסינן בש״ס ותסברא עיין שם, גם יש לומר דסבירא ליה לתרומת הדשן דדבורים במינן ניצוד כמו שיתבאר לקמן. כתב הרמב״ם פרק י׳ אחד נתן האבן ואחד נתן הטיט הנותן הטיט חייב וזהו בשורה האמצע אבל בשורה עליונה אפילו העלה אבן והניחה על גבי טיט חייב ובשורה תחתונה אם צדדה וכו׳ הבונה על גבי כלים פטור דמה שנתנו במקדש קרשים על גבי אדנים לא הוי בנין בכלים דאדנים כקרקע הן. כתב רשד״ם העושה נקב בקרקע הבית להטיל מים דרך שם חייב משום בונה: (ג) ומותר לפתחו. אבל להוסיף משמע דינו כדלעיל כמו שכתבו נחלת צבי ועולת שבת, אף דבבית יוסף התיר מכל מקום מסתימת השולחן ערוך משמע שחזר בו אך מה שדייק הנחלת צבי מדכתב המרדכי פרק חביות ובמקום העשוי בו משמע דוקא במקום שהיא נקב כבר ולא להוסיף, עד כאן, תמוה הוא שהרי סיים המרדכי כדאמרינן באלפסי אלא פשוט דכיוון למה שכתב אלפסי והני מילי במקום העשוי לשמר ומה שכתב בו צריך לומר וכו׳ וזה ברור וכן משמע במרדכי עם מהר״מ ובגדולת מרדכי: (ד) ויש אומרים וכו׳. כן כתב הכלבו בשם יש אומרים ומכל הפוסקים משמע אפילו בשל עץ שרי וכן משבלי הלקט שהביאו בית יוסף משמע דמיירי הכי וכן פסק הנחלת צבי, גם נראה לי ראיה ממה שכתב בפסקי תוס׳ פרק בכל. אות מערבין דמתניתין דשובר חביות מיירי בשל עץ ודין דנקב בישן קאי על מתניתין ודו״ק וכן משמע בשבת דף קמ״ז דמחלק בין לשמר בין לחזק ולא מחלק בשל עץ בין לשל חרס ובהכי נדחה נמי חילוק שמחלק הכלבו בין ימי הקיץ: (ה) [לבוש] ויש אומרים וכו׳. בשבת דף קמ״ו האי טורפא דאסא אסור מאי טעמא רב יימר אמר משום מרזב רב אשי אמר משום שמא יקטום מאי בינייהו דקטים ומנחי והקשה הפרישה דלרב אשי היכן מצינו איסור דאין לומר היכא דלא קטים ובעי למיקטם בשבת דזהו פשיטא דאסור ולא איצטריך שמואל למימרא, עד כאן, ולי נראה דמצינו איסור כשנותנו בחביות בחיבורו עם הענף מגזירה שמא יקטום מענף וזה נראה לי דעת הרמזים שכתב עלה הדס הקטום מענף מותר ליתנו וכו׳ וכן כתב רבינו ירוחם נתיב י״ג חלק ח׳ אלא דמזה משמע דאפילו באחד מותר כיון דקטים וסותר למה שכתב הטור שהוא דעת יש אומרים וצריך עיון, והנה הפרישה כתב דהטור תירץ דאסור באחד וגריס דקטים ומנחי לשון רבים ומבית יוסף משמע דהא דאסור אף שכבר קטום היינו כשאינו מוכן וכיון שצריך לחזור אחריו גזרינן שמא יקטום אבל היכא דמנח מותר, והנה רש״י פירש שמא יקטום העלה מן הענף וכיון דקשה הוה ליה מתקן כלי, עד כאן, ובחכמת שלמה מגיה וכיון דקטים וכו׳ ונראה דקשה ליה דהא עלה הדס רכין הן כמו שכתב בית יוסף בשם הר״ן פרק המביא, ובאמת תמוה דבשבת שם פירש הר״ן כרש״י הנזכר לעיל ודוחק להגיה נמי בר״ן. ומצאתי בפרישה שפירש דסבירא ליה לרש״י דרב אשי סבירא ליה אף דעלה רכה היא מכל מקום כיון דנקטם מענף הקשה חשוב כקשה ובפרק המביא פירש הר״ן לרב יימר דלא חש לשמא יקטום כיון דעלה רכה היא, גם נראה לי בפירוש הש״ס דקטים ומנח רצה לומר שכבר נעשה מבעוד יום כמרזב ואם כן לרב יימר מותר ולרב אשי אסור ודו״ק, ויותר נראה לי כדאיתא בשבת דף קכ״ה זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת קשורה אין לא קשורה לא מאי טעמא אמר ר׳ אשי גזירה שמא יקטום פירש רש״י שמא למחר תהיה ארוכה ויקטימנה ונמצא עושה כלי, עד כאן, ואם כן הכי נמי אמרינן הכי שמא יהא בשבת ארוכה ויקטום לזה אומר דקטום ומונח רצה לומר דעשה כן מערב שבת כמו בקשורה דלעיל כנזכר לעיל אלא דכל הפוסקים לא הבינו כך: (ו) [לבוש] אלא שנים וכו׳. כן כתב בבית יוסף אבל הב״ח ופרישה אסרו אפילו בשלושה דדוקא בהרבה מותרת ולעניות דעתי ראיה (מרישא ומ״א) [מריש יומא] דמתקינן לו בו כהן אחר שמא יארע בו קרי וקאמר דטומאה שכיחי ואפילו הכי לא הוצרך אלא לאחד ועוד דאם כן אין לדבר סוף. כתב בית יוסף קורע אדם העור שעל פי החביות של יין ובלבד שלא יתכוין לעשות מרזב דהיינו כעושה כלי וכן פסק מלבושי יום טוב: (ז) ראש החביות וכו׳. משמע אפילו להתיז גוף החביות עם המגופה שרי (תוספות דף מ״ח), ומיירי שדיבק שברים בזפת כמו שכתב בסעיף א׳ (שלטי גיבורים מגן אברהם), אבל הפרישה כתב דאפילו בחביות שלימה שרי כיון דאין עושה נקב בפני עצמו אלא דעם המגופה נעשה הנקב נמי בגוף בחביות כתב רש״ל דוקא משום אורחים מותר וכן משמע בש״ס: (ח) במגופה למעלה וכו׳. משמע דבחביות למעלה אסור כמו שכתבו כל האחרונים וכן משמע ברמזים ובספר עבודת הקודש לרשב״א ולאפוקי מט״ז שהאריך להתיר מטעם דעפר נופל לתוכו ולא הוי פתח דמטעם זה אין להתיר בחביות עצמו כתבו התוס׳ עירובין דף ל״ה דאפילו בדיבק שברים בזפת אסור ליקוב בבורטיא: (ט) [לבוש] אם היא גדולה וכו׳. צריך עיון דמגופה אינו חיבור כדאיתא דף מ״ח מיהו בהתיז ראש דלעיל יש לאסור: (י) [לבוש] שאין בנין וכו׳. ולפי זה בכלי שיש יותר מארבעים סאה אסור וכן כתב עולת שבת, מיהו מגדל דנקט לכאורה לא משמע הכי וכן בשלטי גיבורים פרק חביות משמע דאפילו בכלי גדול מותר ועיין שיירי כנסת הגדולה וצריך עיון: (יא) ויש מתירין וכו׳. כיון שאין צריך לסתור שום דבר וכן הכריע הב״ח והוא הדין להסיר היתדות שתחובין בכיסוי התיבה ובדופנתיה יחד להדביק הכיסוי עם הדפנות (שלטי גיבורים), כתב מגן אברהם לקבוע הצירים במסמרים לכולי עלמא אסור דמתקן מנא, עד כאן, ואפשר דהוא הדין להכניס יתדות הנזכר לעיל: (יב) של תיבות וכו׳. וכל הכלים (מלבושי יום טוב), ועיין סימן תקי״ט סעיף ג׳: (יג) ויש להתיר וכו׳. והב״ח הורה להקל אפילו על ידי ישראל (עולת שבת) עיין שם, ותימא דב״ח כתב כן על דין דצירים כדלעיל וצריך לומר דסבירא ליה דשניהם שוים וכן נוטה דעת הט״ז וכן משמע במרדכי פרק בכל מערבין, מיהו בשולחן ערוך ולבוש משמע דצירים קל יותר משבירת פותחת ורש״ל סימן ט׳ אוסר בפותחות אפילו על ידי כותי אם לא בהפסד מרובה או לצורך מצוה עוד שם כשנאבד המפתח מותר לפתוח בסכין או מחט, כתב שיירי כנסת הגדולה חביות קטן עם דגים יש בו חשוקים יש לפתחו על ידי כותים: (יד) חותלות וכו׳. עמדין במין שליח מענפי דקל ובירושלמי חשב נמי קופה: (טו) אגוזים וכו׳. או שובר העצם להוציא מוחו (כלבו). כתב מגן אברהם משמע הני דלאו כלים גמורים דאינם עשוים אלא שיתבשלו התמרים בתוכם אבל כלי גמור פשיטא דאסור וכן משמע בירושלמי דף י׳ ע״ג, עד כאן: (טז) מפקיע וכו׳. פירש רש״י בביצה דף ל״א מפני החבל לסתור עבות וגדולתו אבל בשבת דף קמ״ו פירש סותר שרשרות החבל בכלי ויש לחלק, מכל מקום לדינא עיקר דאסור אף בלא כלי: (יז) [לבוש] כשם שאסור וכו׳. אף דמשולחן ערוך משמע שאין היין יוצא מותר אף בתוך הנקב מכל מקום דעת הלבוש כמו שכתב הבית יוסף בשם המגיד דבתוך הנקב בכל ענין אסור וכן נראה דעת אחרונים וברמזים קצת ומכל מקום דרך מאכל דדרך להצניעו שם מותר הערמה אף בתוך הנקב ודלא כמשמעות הלבוש בסוף הסעיף מיהו בשעוה ושמן אסור בכל ענין ובעץ שדרך לסתום בו בכל ענין שרי (ב״ה): (יח) [לבוש] בשעוה וכו׳. דהכינו לתשמיש מאתמול דאם לא כן אסור משום מוקצה בלאו הכי (מגן אברהם), ובספר הזכרונות כתב אסור ליגע בשבת בשעוה שמא יבוא למרח, עד כאן, וצריך לומר דסבירא ליה למגן אברהם לחומרא יתירה הוא וכן כתב עולת שבת מצאתי במגן אברהם סימן תקי״ד סק״ו שחולק על ספר (זבח עש״ט) [זכרונות] כתב ראב״ן סימן ש״פ חלב ושומן דינן כשעוה: (יט) תלמיד חכם וכו׳. במלבושי יום טוב תמה דהא בסוף סימן של״ד כתב בית יוסף דאין דין תלמיד חכם האידנא, ונראה לי דשאני בזה דלרמב״ם מותר לכל אדם וכן כתב מגן אברהם: (כ) [לבוש] ובכותל. שבקרקע (ב״ח) ודעת מגן אברהם וט״ז בריש סימן זה דאף בכותל מותר דהוא מלאכה שאין צריך לגופו ומקלקל אלא שנהגו לאיסור, ולעניות דעתי דעת השולחן ערוך דניחא ליה שיהא הנקב מרווח לחזור ולתחוב בו הסכין ובזה מתורצים רוב תמיהתם שם:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Shulchan Arukh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144