Beur HaGra Even HaEzer 173 – ביאור הגר"א אבן העזר קעג‏ – Shulchan Arukh

(א) אבל אם כו׳ – ג׳ א״ב ח׳ א״ג וש״מ: (ב) יבמה כו׳ – עבה״ג וכ״ה לקמן בס״ה ותוספתא הובא ברי״ף ורא״ש פ׳ קמא:
(ג) ה״ז חולצת כו׳ – לפיכך כו׳ צ״ט א׳ ת״ר יש כו׳:
(ד) ומוציא כו׳ – כמ״ש במתני׳ ק״ט א׳ רי״א אילו כו׳ ואמרינן שם ק״י א״ב קטנה קנויה כולי וקי״ל כר׳ יהושע אם לא מיאנה הקטנה דלא כר״ג: (ה) היתה כו׳ – יו״ד א׳ ומתני׳ צ״ו א׳ ופוטרת כו׳:
(ו) וזו כו׳ – מתני׳ צ״ד ב׳ ושניה מותרת בקרוביו: (ז) היתה כו׳ – דהוי ספק קידושין וכמ״ש מ״א ב׳ הרמב״ם בפ״ו הלכה י״ג שחולצת ולא מתייבמת ותמה הטור עליו וכ׳ בכ״מ שהוא ט״ס ועוד נדחק שם בכ״מ וב״י וב״ח אבל הנכון כמ״ש מש״ל דמיירי שקידש אחת משתי אחיות וכמ״ש ברי״ף ורא״ש ספ״ק הספיקות כגון שקידש כו׳ וכ״ה ברמב״ם שם הלכה ד׳ ואלו חולצין ולא מייבמין הספיקות כגון שהיתה ספק ערוה על אחין והן דברי גמרא מ״א ב׳: (ח) ומיאנה בו כו׳ – תוספתא פ״א והביאם הרי״ף ורא״ש בפ״ק מיאנו בחיי הבעל כו׳ ובגמ׳ י״ב י״ג א׳ ק״ז ב׳ ושם בתוספתא אימתי אמרו שאם מתו והובא ברי״ף ורא״ש שם וז״ש לעיל בחיי בעלה וכ״ה במתני׳ מתה כו׳ ואח״כ מת אחיו כו׳ ועס״ח: (ט) ואם ייבם כו׳ – מתני׳ צ״ב א׳: (י) נשאת כו׳ – מתני׳ דגיטין וכמ״ש בירושלמי שם ופ״י דיבמות זו דברי ר״מ משום ר״ע וחכ״א אין ממזר מיבמה הא לצאת תצא:
(יא) ואם מתחלה כו׳ – יבמות צ״ב ב׳ וכמש״ל ר״ס קנ״ט: (יב) מי שזינתה כו׳ – כפירש״י שם וש״פ וכמ״ש שם מתיב ר״א כו׳ ושם נ׳ ב׳ לרב ולר״א ליתנינהו וכו׳ והקשה הראב״ד מסוגיא דסוטה ה׳ ב׳ דאמרי׳ שם אילו איתיה כו׳ ועוד דאמר שם לאחר כו׳ והאי בסוטה ודאי כתיב ועיין תוס׳ שם ד״ה לאחר וד״ה אילו שנדחקו בזה וכן הרא״ש ביבמות אבל העיקר דסוגיא דיבמות פליגא על ההיא סוגיא כמ״ש המ״מ וס״ל לרב ג״כ הלימוד לאחר ולא ליבם ועל סוטה ודאי ואף מהחליצה פטורה כקושית אביי אלא דצרתה כמוה יליף מטומאה כתיב בעריות וזה שנא אמר סוטה פטורה ופוטרת וכמ״ש הרמב״ן ובהכי ניחא דלר״י בן כופר דטומאה כתיב במחזיר גרושתו ואעפ״כ אינה פטורה מהחליצה וקושית רב אשי מסוטה נמי על צרתה דל״ק אלא היא עצמה אבל צרתה אף ביבום מותרת וז״ש ומ״ש סוטה ודאי כו׳ ולא פריך שתהא פטורה מחליצה כיון דלא כ׳ לאחר עלה וכמ״ש רש״י שם בד״ה ביארה כו׳ ואפילו רבנן ל״פ כו׳ דהקושיא לא קאי אלא על שצרתה מותרת להתייבם וז״ש הרמב״ם וש״ע וצרתה או כו׳:
(יג) וי״א כו׳ – כמ״ש בריש סוטה לאחר ולא ליבם והאי בסוטה ודאי כתיבה ושם אלו איתא לבעל כו׳ אלמא דכל שצריכה גט צריכה חליצה וה״ה לסוטה ודאי ופליגא על סוגיא דיבמות ואזלינן לחומרא רמב״ן ורשב״א וע״ש ושם וברא״ש שנדחקו בזה ודברי רא״ש קשין להולמם ודברי הראב״ד נבונים ומוכרחים וי״א כו׳ מסוגיא דסוטה הנ״ל וסוגיא דיבמות ג׳ ב׳ למעוטי דר׳ ודר״א לר׳ ולר״א כו׳ מ׳ דאין הל׳ כוותייהו:
(יד) וה״ה לצרתה – וכן בסוטה ספק כמ״ש הרא״ש דלהראב״ד אין חילוק בין סוטה ודאי לסוטה ספק:
(טו) אע״ג דודאי כו׳ – כמש״ל סימן ס״א בהג״ה ואע״ג דברמב״ם וש״ע כ׳ בעדים ל״ד ה״ה כל דבר ברור כמ״ש בכתובות ט׳ א׳ ופתח פתוח כו׳:
(טז) אשה שהלך כו׳ – רש״י הנ״ל וכ״ש לדברי הרמב״ם הנ״ל דאף בספק סוטה דאורייתא מתיבמת צרתה אע״ג דאסורה מדאורייתא: (יז) אפילו קודם כו׳ – י״ח ח׳ מתיב כו׳ טעמא כו׳ ה״ה כו׳:
(יח) דקי״ל כו׳ – עבה״ג ועוד דר׳ יוחנן ס״ל כוותיה ופליג ארב כ״ז ב׳ ועיין תוס׳ שם ד״ה אבל ב׳ וד״ה איתיביה כו׳ אבל ר״י סבר דע״כ כו׳ וכן רב אשי דבתראה הוא ס״ל כוותיה שם למ״ד א׳ וכן רבא שם ב׳ ואמר ג״כ ה״ה אע״ג כו׳: (יט) קטנה כו׳ – עבה״ג וכ״ש לרב שם והרמב״ם השמיטו לפי דקי״ל כרב:
(כ) שאף היא חולצת כו׳ – אין לו שחר שאף בלא מיאון חולצת ולכאורה י״ל שבא להשמיענו שפוטרת צרתה בחליצתה וכשיטת הטור דשניה פוטר׳ צרה אבל מאי קאמר אם תמאן שהוא שוה בין במיאון בין בלא מיאון וז״ל הטור קטנה שהיתה נשואה לאחיו מאמו או לאחי אמו ומת ונשאה כו׳ שתתייבם אלא צרתה חולצת ולא מתייבמת ונראה שאף היא חולצת אם תמאן ואאחיו מאמו קאי דבלא מיאון פטורה שאף שמ״מ אינה ערוה רק מדרבנן מ״מ לא עדיף נישואי אחיו מאמו ועתו״ס שם ד״ה יש כו׳ אבל באיסור ערוה כו׳ ודלא כב״ח שכ׳ דגי׳ תוספ׳ הנ״ל היתה ותתייבם צרתה דלא כגי׳ רש״י ורי״ף ורא״ש ושגה בזה גם רש״ל מחק תיבת צרתה מגמ׳ אבל הרשב״א השיג עליו וקיים הגי׳ וכ׳ שהפירש הוא שתמאן בנשואין של אחיו מאביו ודחק עצמו מ״ש ותעקרינהו לנשואי קמאי היינו נשואי אחיו מאביו כ׳ ושכ״ה דברי הטור שכ׳ וצרתה כו׳ ושגה בזה הרבה דא״כ ל״ל כל האריכות הרי שהיתה כו׳ הל״ל שניה סתם את אמו וכיוצא הרבה ועוד דאינו ענין לדברי ר״י א״ר דכל הסוגיא קאי על נשואין הראשונים וגם מ״ש שהטור ס״ל כן שגה דהא הטור כ׳ ונראה שאף היא חולצת אם תמאן וכ׳ בהדיא כדי שתתייבם ועוד שכ׳ בערוה ג״כ וזה מותר שכבר כ׳ דין הערוה בריש הסימן אבל אם לא מיאנה בחייו כו׳ וז״ש וצרת חולצת שהיא פטורה כמ״ש למעלה ומלבד זה שגה הרבה דהא קי״ל דצרה שני׳ מתייבמת כמ״ש בירוש׳ וכמש״ל סי׳ קע״ד ס״א בטוש״ע ומזה מוכח שצריך להגיה בש״ע נשואה לאחיו מאמו כדברי הטור וע״ז קא׳ ג״כ שאף הי׳ חולצת אם תמאן כדברי הטור וע״ז אמר ג״כ וצרתה חולצת דהלא פטורה לשיטתו כנ״ל וה״פ א״י למאן לעקור כו׳ דאינה מועלת כלום והדין הוא בלא מיאון שצרתה חולצת כו׳ שאף היא חולצת אם תמאן: (כא) ומותרת לזר כו׳ – דלא כר׳ אושעיא שם אלא כעולא שם דרמי בר יחזקאל ס״ל כוותיה וכן רב ושמואל ור״י דפליגי מיאנה בזה כו׳. הרא״ש שם:
(כב) אבל צרתה כולי – כר׳ יוחנן שם י״ב ב׳:
(כג) מותרת לו וכו׳ – ואסור לזר:
(כד) ואפילו היא כו׳ – כשמואל דר׳ יוחנן שם ס״ל כוותיה: (כה) ספק כו׳ – תוספת שם ד״ה אלימא בספק כו׳ וכמ״ש בתוספתא י״ב זה הכלל כל הספיקות ביבמה חולצין ולא מייבמין: (כו) וכן הדין כו׳ – ובין כו׳ ירושלמי שם מודים חכמים לר״א בקטנה שהשיאה אביה כו׳ והביאה הרא״ש שם וסיים בירושלמי א״ר אבא בר ממל מסתברא כמ״ד צרתה מותרת ברם כמ״ד צרתה אסורה אסורה ממה נפשך צד שקנה בה כנגדו מותר בצרה צד שלא קנה בה כנגדו התיר בצרה א״ר שמאי וכי יש ממ״נ בעריות מאי כדין כל יבמה שאינה כולה לחוץ צד הקנוי שבה ידין משום ערוה וערוה פוטרת צרתה וכ׳ הרמב״ן במלחמות והרשב״א הנה רבו המתירין ועוד שאף האוסרין לא אסרו וכו׳ אלא וכו׳ משום וכולי דהיא כקנויה ומשוירת אבל לדידן דקיי״ל שהיא קנוייה ואינה קנויה אף ר׳ שמאי מודה דיש מ״נ בעריות וכו׳ ומותרת. והנה משם למד הרמב״ם לחרשת כי היכי דס״ל להירו׳ בקטנה דקנויה ומשויירת כן קיי״ל בחרשת אלא דלהאוסר ה״ל לאסור בצרת חרשת אלא שפ׳ כהמתירין וכסברת הראשונה שכתב וזה שדייק ובין בזו כולי וכ״ה ברמב״ם: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון