(א) וליתנ׳ בטלית אחר – ואין בזה משום ולא מן העשוי בפסול דהא צריך לחזור ולתקנ׳ כאן כמו בתחל׳ עכ״ל רש״י פי׳ דה״א שיש כאן מן העשוי בפסול לגבי בגד זה דהא בעי׳ על כנפי בגדיהם וכמ״ש המחבר בסמוך קמ״ל דלא.

(ב) שלא להניחם וכו׳ – כי אז יש איסור שמבזה טלית של מצוה בחנם ונ״ל דאין בכלל זה מי שמתיר ציציותיו כדי לעשות אחרים נאים מהם דלא חיישי׳ בזה לבזיון הראשונים.

(ג) אין בו משום תעשה – דהציצית שנשארו אין שום פסול עליהם והטעם בב״י בשם תשוב׳ הרשב״א וז״ל שאם אתה אומר טלית שנקרע׳ קצתה תהא פסול׳ אא״כ התיר כל ציציותיו דכיון שהלכו להם מקצתם שהכשירו מתחל׳ כשנתלה בה ציצית אחרי׳ לתשלום הד׳ ה״ל קמאי ולא מן העשוי וליתא דתני׳ ושוין שלא יביא אפי׳ אמה על אמה ובה תכלת ויתלה כו׳ אלמא שכל שאר כנפים לא נפסלו משום תעשה ולמ״ה אע״פ שנקרע וניטל מקצתו וכיון שכן מ״ל אם נקרע מקצתה או חלקוה לשתים הכל כשר כו׳ עכ״ל מבואר מזה דכמו שאם ניטל מקצתו לא נפסלו הנשארים אע״פ שאח״כ יעשה חתיכת בגד אחר תחת אותו הניטל כך הוא בטלית שחלקו לשנים יכול לעשות מן החצי טלית שלם דהיינו שיעשה ב׳ ציצית על כנפות המחודשים בו ואם ירצה יצרף לאותו החצי חתיכה מבגד אחר ולעשות ציצית חדשים על הכנפות החדשים והציצי׳ הראשונים לא נפסלו.

וראיתי למו״ח ז״ל שכ׳ על תשו׳ זו דאין הכשר אלא דוקא כשמתעטף בכל חלק לבדו אבל אם מצרף לכל חלק חתיכה אחרת אפי׳ אין בחתיכה אחרת שום ציצית יש בראשונות משום לא מן העשוי שהרי כשהתחיל לתפור האחרת בקרן א׳ נתבטל אותו הכנף ואין שם אלא ג׳ כנפות וכשתפרה אח״כ את כולה נעשה בת ד׳ כנפות ואיכא בראשונות ולא מן מן העשוי עכ״ל. ול״נ לע״ד דבהדיא כתב הרשב״א שאין על הראשונות שום פסול כלל והראיה שלו מבוארת ע״ז שלא יביא כנף אמה על אמה ובה תכלת כו׳ משמע אם אין בה תכלת יכול לתופרה לזה ולהטיל אח״כ ציצית ואין בזה ולא מן העשוי כלל וגדולה מזה ראיתי בד״מ שכתב בס״י וז״ל טלית שיש לה ד׳ ציצית וחלקן לשנים מותר ואין בזה משום תולמ״ה כו׳ תשו׳ הרשב״א סי׳ רי״ז עכ״ל. והיא התשו׳ רשב״א שהביא ב״י ותמהתי מאוד על הבנתו זאת (היא) ברשב״א דהרשב״א לא נתכוין אלא שלא נפסול הראשונים אלא מתכשרים כשיעשה אח״כ עוד אחרים כי אותן שהיו בחתיכה שניטלה משם נתבטלו מן הבגד וה״ה טלית שנחלק לשנים כל חלק מהם נתבטלו הציצית שבחלק השני ממנו וא״כ היאך נימא שע״י התפירה יתחברו הציצית ודאי הוי זה משום תעשה וכו׳ טפי מברייתא דאמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת דהוי משום תעשה כו׳ אלא שבזה שנחלק לשנים צריך להתיר הציצית של חלק א׳ מהם ואחר שיתפרם יחד הוי זה החלק שאין בו ציצית כמו תוספת על חלק הראשון שיש בו ציצית דהרי יש בו חלק שראוי להתעטף ואח״כ עושה ציצית מחדש בחלק השני שהוא תוספת לראשון כנ״ל.

(ד) ורב עמרם פי׳ כו׳ – יש לי מקום עיון בדברי הש״ע ואעתיק הסוגי׳ ופי׳ בקיצור פ׳ התכלת תנא טלית שנקרעה חוץ לג׳ יתפור תוך ג׳ רמ״א לא יתפור וחכ״א יתפור ושוין שלא יביא אפי׳ אמה ע״א ממקום אחר ובה תכלת ותולה בה והנה פרש״י הביאו הש״ע. וכן הרא״ש בשם רע״מ וז״ל חוץ לג׳ יתפור כיון דאית ביה ג׳ על ג׳ אית ביה תורת בגד תוך ג׳ לא יתפור דלית ביה תורת בגד וכמאן דליתי׳ דמי ואע״ג דתפירה כמאן דפסיק דמי ולא רמינן בי׳ ציצית ואי רמי ביה לא פטר לי׳ לטלית ושוין כו׳ דעל כנפי בגדיהם בעי׳ וכנף זה לא היה עם בגד זה בשעת עשיה עכ״ל והתוס׳ שם קודם אותו הדף במאי דאמרי׳ שלא יעשה סדין בציצית גזירה שמא יקרע סדינו תוך ג׳ ויתפרנו והתורה אמרה ולמ״ה וז״ל לכך נרא׳ תוך ג׳ היינו שנקרע הכנף שהציצית תלוי בה ולא נשתייר ג׳ והוי כאלו נפסק לגמרי אבל נשתייר בו ג׳ לד״ה חבור מעליא הוא עכ״ל ובנ״י כ׳ בשם רע״מ וז״ל חוץ לג׳ כו׳ טלית שיש בו ציצית ונקרע הכנף סמוך לציצית אם הוא חוץ לג׳ יתפור שהרי לא נתבטל הציצית כיון שנשאר שיעור שלה להיות כנף דהיינו גע״ג תוך ג׳ אם נקרע תוך ג׳ בטל הציצית מיד שלא נשתייר בו שיעור כנף וכשחזר ותפרו ה״ל תעשה וכו׳ עכ״ל וסבר הב״י וכן בש״ע שיש חילוק בין נ״י להרא״ש לענין אם מהני ציצית אחרים דלנ״י מהני ולהרא״ש לא מהני משמע כאן שמפרש נקרע היינו שכולו נפסק מהבגד אלא שהחילוק הוא באיזה מקום נקרע אם תוך ג׳ או חוץ לג׳ וע״כ כ׳ דנשתייר כ״ש כשר ומשמע אפי׳ הציצית הישני׳ ולעד״נ דכל הדיעות שוין הן התו׳ הן הרא״ש אליבא דרע״מ הן הנ״י אליב׳ דרע״מ דלפי הנראה א״ל שום פסול בחתיכת בגד שנקרע׳ כול׳ ונתחבר׳ מחדש ע״י תפיר׳ מלעשות בה ציצית אח״כ כי בודאי נהיו לאחדים ע״י תפיר׳ ומ״ל אם נקרעו ונתחברו או נתחבר בתחלת עשיית הבגד בקצהו חתיכה קטנה ע״י תפירה וכי ס״ד לומר שאותו הכנף לא יעשו שום ציצית באותה חתיכה שנתחבר והלא עיקר הקפיד׳ בברייתא דלא יביאו אמה על אמה ובה תכלת כו׳ משמע אבל להביא חתיכה אחרת בלא תכלת ולתופר׳ ולעשות בה ציצית אח״כ שרי אלא נלע״ד דכולהו לא מיירי אלא מפסול ציצית הראשונים וכ״מ לשון הרמב״ם נפסק הכנף שבה ציצית חוץ לג׳ תופר׳ כו׳ עכ״ל ש״מ דעיקר הקפיד׳ מחמת ציצית שישנן כבר וע״כ כ׳ נ״י שאם נפסק הכנף סמוך לציצית פי׳ שנקרע חתיכה של הכנף כול׳ אלא שמחובר למט׳ תלוי׳ בקצ׳ הבגד ונשאר שם בקצ׳ במקום החבור ג׳ על ג׳ הוה הכנף עדיין מחובר לבגד וה״ל כאלו לא נקרע הכנף והציצית שבו כבר או עשאן בעת ההיא בכנף המדולדל לא נפסלו ויוכל לתפור הקרע אם ירצה אבל בשלא נשתייר בחבור שלמטה גע״ג הוי כאלו נקרע כלן והציצית שבו כבר או יעשה בעת ההיא פסולים אלא צריך שיתירו אות׳ יתפור הקרע ואח״כ יעש׳ מחדש וגם דברי הרא״ש מתפרשים בדרך זה דמ״ש ולא רמינן בו ציצית פי׳ בעודו קרוע ולתופרו אח״כ גם בת״ה סי׳ מ״ו משמע שפיר לפי דברי הרא״ש בנקרע ותול׳ למט׳. ועפ״ז מתיישב אח״כ שפי׳ ושוין כו׳ פי׳ אעפ״י שיש מי שמתיר אפי׳ תוך ג׳ היינו כיון שעכ״פ עדיין מחובר הוא משא״כ כשרוצה להביא ממקום אחר וה״ה ממה שנפסק מבגד זה לגמרי ובו ציצית לא מהני משום תעשה וכו׳ ומוכרח לומר כן דאי תפרש דברי הרא״ש דבתוך ג׳ אפי׳ אחר התפיר׳ לא רמינן ביה ציצית וע״כ לומר הטעם דפסול משום דלא הוין הציצית בבגד אלא בכנף שהוא דבר מיוחד בפ״ע כיון שנתפר שם א״כ אין שייך תולמ״ה בפסול דהא ציצית שתעשה כאן יהיו עשוי׳ אחר מעשה התפירה ולא עשוי׳ כבר ולמה אמרו בגמ׳ גזיר׳ שמא יקרע סדינו תוך ג׳ ויתפור וה״ל משום תולמ״ה וע״ק א״ת שלא מהני עשיית ציצית בחתיכ׳ המחובר׳ בכנף ע״י תפיר׳ היאך תעשה הציצית למעלה מאותה החתיכה א״כ יהיו הציצית שיעור גדול מן קצה הבגד וע״כ לומר שאין תקנה לאותו בגד וזה מן הנמנע אלא כדפרישי׳ עיקר וא״ל ממ״ש בסי׳ י״א ס״י שאם נתקו חוטי הערב עד שלא נשא׳ בו כשיעור דכשר דהתם עדיין הבגד שלם מכל צדדין אלא שנתקו למטה מנקב הציצית דאז ודאי לא נתבטל הכנף מן הבגד ובזה אין חילוק בין תוך ג׳ בכ״מ יכול לתפור זה נ״ל ברור אף שמדברי ב״י בשם מהרי״א לא משמע כך מ״ש לע״ד נכון. ומו״ח ז״ל מכשיר אם נעשו אח״כ ציצית ולדעתי כל המחברים כיוונו לזה.

(ה) ואם נקרע ונשתייר וכו׳ – זה קאי אנקרע מנקב הטלית ולמטה ומ״ש ואם נקרע לגמרי ותפרו ואח״כ הטיל׳ כו׳ כצ״ל ולא הבנתי מקום ספק בזה דהא עדיין תורת בגד עליו אף אחר שנקרע דהא לא ניטל ממנו והוא שלם מב׳ צדדיו רק שיש קרע מנקב הציצית ולמטה כי תפרו אמאי לא מהני דהא תפירה חבור הוה והא אפי׳ אמה על אמה ממקום אחר אין איסור אלא כי איכא בה תכלת משום תעשה כו׳ וכמ״ש הטור ר״ס זה שאינו יכול ליקח הכנף עם הציצית ממקום אחר כו׳ משמע אבל הכנף לחוד מותר לתופרו ואח״כ יעשה בה ציצית כי כבר נתחבר לבגד והיו לאחדים דהא מצינו בס״ת שצריכה להיות כולה ספר אחת ועיקר עשיית׳ ע״י התפירות שמחבר את היריעות ולמה לא תהני כאן חיבור התפירו׳ לעשות בה אח״כ ציצית וכ״ש בזה שאינו תופר אלא הקרע לחוד וצ״ע מההי׳ ספיקו בזה.

(ו) למטה מג׳ כו׳ – דשם הוא מקום ציצית ואתי למטעי שיבא לצרף חוט התפירה עם הציצית.