(א) [סעיף א׳] מותר להתיר ציציות וכו׳ ואפי׳ מטלית חדש לטלית חדש, וכ״ש מטלית ישן לטלית חדש. ב״ח. ברכ״י או׳ א׳ ואו׳ ב׳ וכן מותר להתיר ציציות מטלית גדול ליתנם בטלית קטן, אה״ח בשם תשי׳ בית יהודה חיו״ד סי׳ כ״ט והביאו פתחי עולם אות א׳ אבל אין להתיר מבגד של גדול דחיובו מה״ת ולתתם בשל קטן דחיובו רק מדרבנן ה׳ מלבי״ם, והביאו עמודי השלחן על קיצור הש״ע סי׳ ט׳ אות כ׳ וכ״כ מ״ב בשם אה״ח והביאו פתחי עולם שם. ועיין לקמן אות י״ג מ״ש בשם העו״ת
(ב) שם מותר להתיר ציצית וכו׳ עיין פרמ״ג בא״א סוף אות ב׳ שכתב וז״ל וצ״ע מטלית המחוייב ד״ת לרבנן אי שרי להתיר, או דילמא דוקא בשניהם ושוים מתיר מבגד לבגד לא כה״ג עכל. מיהו ה׳ מלבי״ם מיקל בזה והביאו עמודי השלחן שם, וכ״כ אה״ח להתיר והביאו פתחי עולם שם:
(ג) מותר להתיר ציצית וכו׳ ודוקא להתיר הציצית מבגד זה ולחזור לקושרם ולכורכם בבגד אחר אבל לחתוך הבגד ולהוציא הציציות שלימים כמו שהם קשורים וכרוכים ולהניחם בבגד אחר ע״י שתולה אותם בחוט בנקב וכיוצא בזה, או שמכניס סוף החוטין מקום ששם כפולים ד׳ לח׳ תוך הנקב וחוזר ומכניס בתוכם הענף והגדיל ותולה אותם ע״י עגיבה אסור דלא כרבינו ישעיה הא׳ בהלכות ציצית בס׳ סם חיים דף י״ד ע״ב שהתיר בזה דהוא יחיד בדבר אלא כרש״י ז״ל [
מנחות דף מ״א סוף ע״א] ודעמיה דס״ל דהוי תעשה ולא מן העשוי, וכן הסכמת רבני האחרונים, כ״כ לב חיים סי׳ צ״ו, ועי״ש שתמה על הברכ״י שהביא דברי רבינו ישעיה הא׳ בשיו״ב בסתם ולא זכר שהם נגד כל הפוסקים יעו״ש, וכ״מ נמי מדברי תוספות
מנחות דף מ״ב ע״א ד״ה ואביק להו מיבק דלא כרבינו ישעיה הא׳ שכתב וז״ל נ״ל שלא היה מעביר דרך נקב האבק אלא ז׳ חוטין לכל היותר והשמיני מניח וקושר בו דאל״כ היה יכול להעביר הציצית מן הטלית דרך האבק אחר עשייתן ולא משכחת כלאים בציצית עכ״ל, משמע דכל שהוא יכול להעביר הציצית מן הטלית אחר עשייתו דרך האבק לא חשיב קשירה זו בטלית קשירה משום דבעינן קשירה שיש בה איסור כלאים וזה דלא כרבינו ישעיה הא׳ ועיין להרב פעלים בח״ג סי׳ א׳ מ״ש בזה וכנראה דלא ראה דברי התוספות הנז׳ וגם מ״ש שם דכריכות והקשרים של הציצית דומה לכתיבת המזוזה לא כן כתב הברכ״י סי׳ י״ט אות ב׳ אלא טויית הציצית ושזירתו דומה לכתיבת המזוזה וקביעות חוטי הציצית בבגד הוא כקביעות המזוזה בבית יעו״ש, באופן דדין זה לא נפיק מפלוגתא ויש לחוש לאיסור לבישת בגד בת ד׳ כנפות בלא ציצית דלסברת התוספות זה לא חשיב קשירה בבגד כיון דלא דמי לכלאים ועוד יש לחוש שמא יש בו ג״כ תעשה ולמ״ה כפשט דברי רש״י ז״ל ודעמיה וכמ״ש לב חיים ז״ל, וגם לדברי הט״ז והמאמ״ר סק״א שכל א׳ פירש פירוש אחר בדברי רש״י י״ל דהא יהא איתא בדברי רש״י פירושם וגם תעשה ולא מ״ה יעו״ש באופן דאין לנו להתיר אסורים בפירושים דחוקים, ותול״מ:
(ד) שם, מותר להתיר ציציות וכו׳ היינו דווקא בשאין ציצית מצויין בעיר הא יש ציצית מצויין אין להתיר ציצית מבגד לבגד מאחר דאפשר לחנות בזול בקל ציציות אחרות, פרמ״ג במש״ז אות ב׳ לב חיים סי׳ צ״ה סידור בי״ע אות ה׳ פתחי עולם שם. ועוד כתב הפרמ״ג במש״ז סי׳ י״ט אות א׳ טעם אחר כדי לחוש נמי למ״ד כלי קופסא חייבין בציצית. יעו״ש ובדברנו לשם אות ב׳:
ד) והא דמתירין מבגד לבגד בעינן שיהיה אותו בגד האחר מזומן להטילו בו דחיישנן לפשיעותא כן מ״כ מכ״י למהר״א נחום זיע״א דברי מנחם בהגה״ט אות א׳:
(ה) שם, מותר להתיר ציציות וכו׳ ואפי׳ יש בכריכות כמספר שם הויה. כמש״ל סי׳ י״א אות מ״ח:
(ו) ואם נפסק חוט אחד אעפ״י שנשאר בו כדי עניבה ואם היה נשאר בכנף היה כשר להניחו בבגד אחר כתב מרן ז״ל בב״י שהוא פסול יעו״ש, וכתב הברכ״י אות ג׳ וז״ל והגם דמרן הכא בש״ע השמיט דין זה ומשמע קצת דמספקא ליה, הדין דין אמת ופירושו של מרן אמת ויציב ומה גם עתה דמהר״ר בצלאל מטי בה בשם גיליון שהוא מרב קדמון והכי מוכחי דברי רש״י והרא״ש ורבינו ירוחם שכתבו שיהי׳ החוטין שלימים וגם הרי״ף הביאה, וכ״כ הרב ברכת הזבח דהדין אמת, וגם הט״ז ומ״א וא״ר כתבוהו וכו׳ עכ״ל יעו״ש, ונראה דהא דכתב מרן ז״ל דפסול להניחו בבגד אחר היינו לכתחלה, כדמשמע מלשון מוהר״ר בצלאל שהביא הברכ״י והברכ״י ז״ל השוה לשון הרב בצלאל לדעת מרן ז״ל וכן משמע מדברי הט״ז סי׳ י״ב סק״ג, וכ״כ המ״א סי׳ זה סק״א בהדיא דאינו אסור ליתנו בבגד אחר כ״א לכתחלה וכ״כ עו״ת אות ב׳ וכ״כ ר״ז או׳ ב׳ פרמ״ג סי׳ י״ב במש״ז אות ג׳ ש״צ דף ק״ט ע״ב [ומ״ש שם הש״צ דאם לא נשאר כדי עניבה המ״א מכשיר בדיעבד עיין מ״ש עליו הזכ״ל ח״ג אות צ׳] בי״ע אות ב׳ שתילי זיתים סי׳ י״ב אות ז׳ וכ״מ מדברי ח״א כלל י״א אות כ׳, ודלא כמ״ש המחה״ש:
(ז) ואם נפסק חוט אחד מותר לקשור בו חוט אחר להשלימו לי״ב גודלין, והוא שקשרו קודם שנתנו בטלית, כמש״ל סי׳ י״ב אות ו׳, וכגון שחוט זה השני שקושרו בו ג״כ הוא טווי לשמה, עיין לעיל סי׳ י״א סעי׳ א׳ והוא פשוט:
(ח) שם אבל שלא להניחם בבגד אחר לא, ואם רוצה להתיר ציצית מן הבגד ולהשליכם ולעשות בו ציציות אחרות יפות מן הראשונות ודאי שהוא מותר דהוי נוי מצוה, וכתיב זה אלי ואנוהו, לבוש, וכ״כ השכה״ג בהגה״ט והט״ז סק״ב מ״א סק״ב י״א בהגה״ט א״ר או׳ א׳ ברכ״י או׳ ב׳ וסוף אות ד׳ ר״ז אות ה׳ ח״א כלל י״א אות ל״ב פתח הדביר אות ב׳ בי״ע אות ו׳ קיציר ש״ע סי׳ ט׳ אות י״ח בן איש חי פ׳ לך לך אות ז׳ ודלא כהמו״ק:
(ט) כשרוצה להתיר הציצית כדי להניח יותר יפים וקשה עליו הטרחה להתירן ורוצה לחותכן. לדברי העו״ת אות ב׳ והביאו א״ר אות א׳ אסור וכן דקדק המש״ז אות ב׳ מדברי הט״ז יעו״ש אבל מדברי הלבוש דקדק דמותר לחתוך, וכ״כ מהר״י מולכ״ו בתשו׳ וה״ד הברכ״י אות ב׳ על שם הלבוש דמותר לחתוך וכ״כ ח״א כלל י״א או׳ ל״ב וכ״כ הזכ״ל ח״א או׳ צ׳ בשם כתונת יוסף סי׳ א׳ וכ״נ דעת לב חיים בסי׳ צ״ד להקל וכ״כ פתח הדביר או׳ ב׳ בשם כמה פו׳ שהוא מותר והסכים עמהם לדינא:
(י) מי שנפסק בטליתו ב׳ או ג׳ ציציות וצריך לעשות אחרים והשאר כשר אפי׳ אחד אין להתירו מהטלית ולהשליכו משום דאיכא משום ביזוי מצוה, אך אם רוצה לעשות ציציות יותר גאים מהראשונים או שהראשונים בלו קצת ורוצה להניח חדשים מותר להתירם ולהניח היפים משום נוי מצוה, ברכ״י אות ב׳ בשם תשו׳ מהר״י מולכ״ו ותשו׳ מהר״ם בן חביב כ״י והסכים עמהם לדינא והביאו סי׳ בית עובד אות ז׳ זכ״ל ח״א אות צ׳ שע״ת אות ב׳ בן א״ח שם:
(יא) שם שלא להניחם בבגד אחר לא, אבל אם רוצה לעשות מהטלית בגד שלא יהיה לו ד׳ כנפות מותר ליטלן ואפי׳ אינו מניחם בבגד אחר. מ״א סק״ב. יד אהרן בהגה״ט. פרמ״ג בא״א אות ב׳ ברכ״י אות ד׳ ר״ז אות ה׳ ח״א שם סידור בי״ע אות ג׳ וכתב שכן מפורש יוצא מדברי הרמב״ן בס׳ תורת הבית דף ל״ב ע״ג שתילי זיתים אות ב׳, ועיין לקמן בדברינו על סי׳ כ״א אות ו׳:
יא) וה״ה אם נפסק אחד מהראשים, אע״פ שכשרים רשאי להתירן ולעשות שלימין מ״א שם י״א שם ר״ז שם ח״א שם סידור בי״ע אות ד׳ שתילי זיתים או׳ ד׳ קיצור ש״ע סי׳ ט׳ אות י״ח, וכן אם מוכר הטלית לעכו״ם מותר ליטלן ואפי׳ אין מניחן בבגד אחר, מ״א שם א״א שם ר״ז שם ברכ״י אות ט״ז וכתב דלא כא״ר יעו״ש שתילי זיתים אות ב׳, אבל כשמוכר טלית לחבירו אסור ליטול הציצית אא״כ רוצה לקובעו בטלית אחר, ב״ח ומ״א שם בשם השאלתות פ׳ שלח לך. י״א שם. וכ״כ הפרמ״ג שם, ברכ״י שם, שתילי זיתים, [וכתב שם הברכ״י דלא כהא״ר אות א׳ שרצה להגיה לשון השאלתות שהביא הב״ח דלשון השאלתות עצמו במקומו לא יתפרש הכי והא״ר לא ראה דברי השאלתות במקומן ויעו״ש בברכ״י שהביא השאלתות בעצמו ועיין מ״ש המאמ״ר, אות ב׳] ואפי׳ אם זה הלוקח רוצה ללובשו ולעשות בו ציצית אסור למוכר להתירם אא״כ כשיניחם בטלית אחר, ברכ״י שם, ודלא כעי״ת:
(יב) אם נתבלה הטלית מותר להסיר ציציותיו וא״צ להניחם בטלית אחר, וצ״ע אם מותר גם לחתוך כיון שנתבטל מצות ציצית לגמרי מטלית זה, פתחי עולם אות ב׳ בשם אה״ח, ונלע״ד כיון דבלה הטלית ואין מקפיד עליו יקרע את הכנף ויקח אותם כמו שהם אם קשה עליו הטרחה להתירם ואין לחתכם על חנם וא״ת כיון שנתבלה הטלית והציציות א״צ לו להניחם בטלית אחר למה לו להסיר אותם וי״ל שרוצה לזרוק הטלית כמ״ש מרן ז״ל בסי׳ כ״א סעי׳ ב׳ ולגנוז את הציצית כמ״ש מור״ם ז״ל שם ססע״י א׳, או י״ל כגון שלא נתבטלה כולו לגמרי רק נתבטל ממצות ציצית כמו שהוא עתה אבל יוכל ליקח ממנו איזה חתיכה לעשותה בגד אחר ע״כ רוצה להסיר הציצית כדי לעשות מאותה חתיכה בגד אחר. וכמ״ש באות הקודם דמותר לעשות מהטלית בגד אחר:
(יג) שם בהגה. ודוקא בטלית של בר חיובא, ואפי׳ אין חיובו אלא מדרבנן אין להתיר. א״ר אות ב׳ פרמ״ג א״א אות ב׳ ומ״ש עו״ת אות ג׳ על דברי הגה זו וז״ל משמע אפי׳ אינו חייב אלא מדרבנן אין רשאי להתיר ולהניחם בטלית שחייב מדאורייתא וכו׳ עכ״ל ר״ל טלית של בר חיובא אפי׳ אינו חייב אלא מדרבנן אינו רשאי להתיר ולהניחם בטלית שחייב מדאורייתא של אינו בר חיובא. ועיין באה״ט אות ג׳ שכתב דברי העו״ת הם מגומגמין ולדעתי הם ברורין ועיין מאמ״ר אות ג׳ שכתב דרך אחר ועיין מש״ל סו׳ או׳ א׳:
(יד) שם בהגה. אבל מותר להתיר הציצית מטלית של מתים. עיין ביו״ד סי׳ שנ״א סעי׳ ב׳: