×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
שעור טלית, ובו סעיף אחד
(א) שִׁעוּר טַלִּית שֶׁחַיָּב בְּצִיצִית שֶׁיִּתְכַּסֶה בּוֹ בְּאֹרֶךְ וּבְרֹחַב רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ שֶׁל קָטָן הַמִּתְהַלֵּךְ לְבַדּוֹ בַּשּׁוּק, וְאֵינוֹ צָרִיךְ אַחֵר לְשָׁמְרוֹ. {הַגָּה: וְאָז חַיָּב בְּצִיצִית וְדַוְקָא שֶׁהַגָּדוֹל לוֹבְשׁוֹ פְּעָמִים עַרְאַי וְיוֹצֵא בּוֹ לַשּׁוּק (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם בֶּן חָבִיב וּבְשֵׁם מַהֲרִי״א).}
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זמגן אברהםעטרת זקניםאליה רבהבאר היטבאשל אברהם (אופנהיים)ביאור הגר״אלבושי שרדהגהות ר' עקיבא איגרשערי תשובהמשנה ברורהביאור הלכהכף החייםשולחן ערוך כפשוטוטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חעודהכל
(א) מנחות מ״א
(ב) רמב״ם פ״ג מהל׳ ציצית
(א) שיעור טלית כו׳ – ל׳ הברייתא היא כך ת״ר טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו והגדול יוצא בו עראי לשוק חייבת אין קטן מתכסה בו ראשו ורובו אף על פי שהגדול יוצא בו עראי פטורה וסובר הרמב״ם ואחריו הש״ע דהעיקר בשיעור כיסוי הקטן וטעמם כיון דאמר בסיפא אע״פ שהגדול כו׳ ול״ק איפכא אם אין הגדול יוצא אע״פ שהקטן מתכסה פטור אע״כ שהכל תלוי בכיסוי הקטן והא דנקט התנא ברישא והגדול יוצא לרבותא נקטי׳ אלו יוצא בו גדול בקבע פשיטא דחייב ואז א״א לומר שום שיעור בכהוי קטן דזה פשוט אפי׳ שהקטן מתכסה בו כיון שגדול יוצא בקבע אלא אפי׳ באין יוצא כי אם עראי אפ״ה מקרי כסותך כיון דהקטן מתכסה והטור כתב כל׳ הברייתא רק שבגדול יוצא כתב וגדול אינו מתבייש לצאת כו׳ נראה דס״ל דתרתי בעי. והא דלא נקט בסיפא רק אם אין הקטן מתכסה ולא איפכא דהוא נלמד בק״ו דהא עיקר חיוב׳ הוא בגדול רק שמשערים בקטן וא״כ קמ״ל התנא רבותא דאע״ג דלגבי גדול מקרי עכ״פ בגד עראי אפ״ה פטור וכ״ש כשאינו בגד כלל לגדול דלא אכפת לן במה שמכסה הקטן וא״ל תרתי שיעורי ל״ל דהא לפי האמת חד שיעורא נינהו י״ל דלאו כל הקטנים שוים ובטור נקט קטן בן ט׳ שנים וגם בזה יש חילוק בין בן ט׳ לחבירו וגם במה שהגדול אינו מתבייש יש ג״כ לפעמים שהא׳ בוש יותר מחבירו ע״כ צרפו תרווייהו אהדדי ומ״ש הטור בן ט׳ שנים נ״ל דלמדו מדאיתא בהנזקין במתנית׳ תנא לענין קטני׳ הפעוטות דהיינו בן ט׳ ובן י׳ ואמרי׳ שם כל חד לפי חורפי׳ וקטן דהכא נמי אית׳ בבריית׳ ע״כ נפרשי׳ ביה כל מה שנוכל דהיינו שהוא יוצא ובא לבין הבריות לשאת ולתת דהיינו מבן ט׳ ולמעלה כנ״ל וב״י בשם מהר״י חביב כתב שדברי הטור הם שלא בדקדוק וגם בד״מ הביאו ומ״ש כאן רמ״א דוק׳ כשהגדול לובשו כו׳ לא נקט זה לשיעור אלא לענין חיוב בציצית כלומר דאין שום חיוב בציצית על הקטן רק החיוב על הגדול שלובשו לפעמים אבל עיקר השיעור בקטן וכעין שכתב בשם מהר״י חביב אבל לעד״נ כונת הטור כמ״ש וכבר צוחו כמה גדולים על ההמון עם שעושין ד׳ כנפות מבגד קטן וזכרו ג״כ במרדכי ומסיים לכך קורא ר׳ תגר על העושים בין בציצית בין בלא ציצית כי רפי׳ בידיה משום ספק להניח טלית בת ד׳ מפות בלא ציצית עכ״ל ע״כ מוטל על כל יראי שמים להזהיר שלא יברכו על בגד קטן כזה.
(א) בתשובת (רמ״א) [מהר״ם מינץ] סימן ק״י מפלפל היאך יוצאין בד׳ כנפות הקטנים מזה השיעור ותורף דבריו דמוטב לילך בהם מלילך כל היום בלא ציצית וכתב ד״מ סימן ט׳ ללמד העם שיברכו בבקר על טלית גדול ויפטרו את הקטן וילכו בו כל היום ומ״מ אם אפשר לאדם שיעשה גדול שהוא כשיעור מה טוב ומה נעים עכ״ל, וכתב מט״מ בשם מהרי״ל דיש לעשות הכתפים רחבי׳ דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ויבטל ליה:
קטן. ובטור כתוב בן ט׳ שנים ונ״ל דס״ל דזהו שיעור חינוך כמ״ש התו׳ ריש ערכין דלא כמ״ש הב״ח דהטור חולק על הסמ״ק:
(ב) כשהגדול לובשו. משמע מלשונו דאם הגדול מתבייש לצאת בו עראי לשוק פטור דא״ל שבא להורות שאין חיוב לקטן רק לגדול שלובשו לפעמים עראי כמ״ש בב״י ע״ש זה אינו צריך לפרש דהא הב״י נקט כאן לשון הרמב״ם שיעור טלית וכו׳ להורות דמשערין בקטן ובאמת החיוב על הגדול וא״כ מה חידש רמ״א בהג״ה אלא בא לומר דבהכי נמי תליא מלתא שהגדול לובשו וכו׳ וכ״מ בטור אלא שבד״מ לא העתיק אלא דברי הב״י וצ״ע, והב״ח כתב דאם יוצא בה בקבע אף על פי שאין הקטן מתכסה בה ראשו ורובו חייב ואם הגדול מתבייש לצאת בה לשוק אפי׳ באקראי אפי׳ לובש אותה בבית פטורה אפילו הקטן מתכסה בה ראשו ורובו עכ״ל וכ״מ בגמ׳ דאי כפי׳ הר״י חביב והרב״י הל״ל והגדול לובשה למה הזכיר יציאתו לשוק ואף הרמב״ם שלא הזכיר מגדול כלום י״ל דס״ל דמסתמ׳ כשקטן מתכסה ראשו ורובו אין הגדול מתבייש לצאת בו עראי לשוק וכ״מ בראב״ד ע״ש לכן יש להחמיר שלא לברך עליו אם מתבייש לצאת בו עראי לשוק וכ״מ בל״ח ולבוש ואם הוא יוצא בטלית שאחרים אין יוצאין בו בטלה דעתו:
(א) האריך הרב בעל עטרת זקנים הרבה בפילפולו תקצר הנייר מלהכיל ולכן הוכרחתי לקצר באומרים:
שיעור מה שנהגו רוב ההמון ללבוש ציצית במלבוש קטן ככף איש דאפי׳ קטן בן ה׳ אינו מכס׳ בה ראשו ורובו וגם לא נמצא שום גדול בן י״ג שנים שלא יהא בוש לצאת אפי׳ באקראי בשוק מנהג כזה ראוי לבטל כי הכל מברכין ברכה לבטלה (עיין בעט״ז):
(א) ואין צריך אחר וכו׳. וכן לשון הרמב״ם, ופירש הטור דהיינו בן ט׳ שנים, וכן כתב הב״ח, אבל בספר החינוך פרשת שלח לך פירש דברי הרמב״ם בר שית או שבע. ועיין בתוס׳ ערכין דף ג׳ בדין הגיע לחינוך:
(ב) ארעי ויוצא בו בשוק וכו׳. מדנקט באקראי משמע דבקבע לא אמרינן בטלה דעתו וכו׳ וחייב, וכן פסק הב״ח ועיקר, אבל בעולת תמיד כתב על הב״ח ואינו נראה כי בטלה דעתו אצל כל אדם וכן פסק בלבוש, ובכנסת הגדולה כתב איפכא בשם הלבוש ולא דק עד כאן לשונו. ולא ירדתי לסוף דעתו דלא כתב הלבוש דבטלו דעתו אלא באקראי, אבל לא בקבע כדאמרן, ודברי כנסת הגדולה נכונים למבין. ועיין בב״ח ואחרונים שקראו תגר על אותן שיש להם ד׳ כנפות קטן משיעור הנזכר בסימן זה, ועיין לעיל סימן ח׳ סעיף ו׳, ואם סתם בני אדם אין יוצאין באקראי לשוק אף מי שיוצא בטל. ונראה דלאו דוקא בשוק דהוא הדין על פתח בית וברחוב:
(א) ורובו של קטן – היינו כשהוא בן ט׳ בתשו׳ רמ״א מפלפל האיך יוצאין בד׳ כנפות הקטנים מזה השיעור ותי׳ דמוטב לילך בהם מלילך כל היום בלא ציצית ובד״מ סי׳ ט׳ כ׳ ללמד העם שיברכו בבוקר על טלית גדול ויפטרו את הקטן וילכו בו כל היום ומ״מ אם אפשר לאדם שיעשה גדול שהוא כשיעור מה טוב ומה נעים עכ״ל. וכ׳ מט״מ בשם מהרי״ל דיש לעשות הכתפים רחבים דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ויבטל ליה. מ״א. ובספר פרי הארץ כ׳ בשם ספר דרך חכמה ששיעורו ג׳ רבעי אמה באורך וחצי אמה ברוחב ושיעור טלית גדול הוא שיכסה ראשו ורובו בעטיפה ויגיע עד החזה ע״ש. כ׳ האר״י ז״ל טלית קטן יותר טוב שלא יהי׳ בו בתי זרועות אם לבש הטלית ונתקפל קצת כדרך לובשי בגדים ואחר שנתקפל אין בו כשיעור כדי להתכסות ראשו ורובו כתב בתשו׳ בית יעקב סק״ו דכיון שעומד להתפשט כפשוט דמי אף שלא נתפשט עדיין והרי יש בו כשיעור ע״ש ועיין בבני חייא. הטלית קטן שיש בו כדי לכסות ראשו ורובו וע״י התפירה אין בו כשיעור פטור מציצית. שם סי׳ ס״ו וכ״כ בלקט הקמח:
(ב) עראי – ואם גדול מתבייש לצאת בו עראי לשוק אין לברך עליו. ואם הוא יוצא בטלית שאחרים אין יוצאין בו בטלה דעתו מ״א ועי׳ ט״ז עי׳ בשכנה״ג ובס׳ פרי הארץ סי׳ א׳ ובע״ת:
(א) קטן עיין מ״ש סי׳ ס״ב ובתשו׳ בית דוד ס״ח העלה דלא כבני חיי׳ דאמר דוקא אמה על אמה אלא דפחות מזה הוי שיעורא דציצית וכן העלה שם דמצטרף ארכו לרחבו ואם יש בהם כשיעור מהני ע״ש:
(א) ס״א באורך וברוחב – א״ח וכן משמע לשון מתכסה בו:
(ב) ודוקא כו׳ – טור וגמרא שם וכפירש״י והרמב״ם וש״ע השמיטו ופירש רי״א ורי״ח דמ״ש והגדול כו׳ לא לשיעורא אלא לדינא אם הגדול לובשו עראי דחייב דקטן לאו בר חיובא הוא וז״ש בסיפא אין הקטן כו׳ אע״פ כו׳ ולא קאמר או שאין הגדול כו׳. וקשה להולמו כמ״ש מ״א דא״כ ל״ל יוצא הל״ל לובשה ועוד תיקשי למ״ד חובת טלית ועוד מאי פריך והא אנן תנן אין כו׳ ואין לומר דפריך אמ״ש דוקא שהקטן מתכסה כו׳ דזה לא שייך לארעי ובלא״ה א״א ליישב שהיא מפרש בפירושו לפ״ט דכלאים אין עראי בלבישתן וכ״כ בחיבורו בפ״י הלכה י״ח וא״כ מאי פריך הגמ׳ וע״כ גירסא אחרת ה״ל להרמב״ם ומזה למד דין הנ״ל המתהלך לבדו כו׳ דוק אבל הטור והג״ה מפרשים כפירש״י דלא כרי״ח:
(א) ט״ז סק״א וגדול אינו מתבייש. דלשון זה מורה דדינא קאמר ולא רבותא לכן כתב דנראה דס״ל דתרתי בעינן:
(ב) (שם) תרתי שיעורי למה לי. כלומר בשלמא לרמב״ם וש״ע לקמן קתני רבותא אבל אהטור קשה דס״ל דתרתי בעינן ובאמת ע״כ תרוייהו חד שיעורא ותרתי למה לי. וע״ז תירץ דלא הוי ידעינן שיעורא דקטן דאפילו בן ט׳ אין אחד שוה לחבירו ובגדול לחוד נמי לא סגי דאינם שוים ולכן חד שיעורא לאו סימנא בעלמא הוא לכן צרפו שני שיעורים יחד ודברי פרי מגדים בזה תמוהים אצלי:
(ג) (שם) הם שלא בדקדוק ר״ל במה שהוצרך תרתי משום דהאי דאמר וגדול יוצא בו לאו שיעור׳ הוא אלא משום דהתחיל לומר טלית שהקטן מתכסה בו. ה״א דהקטן מתחייב בציצית לז״א וגדול יוצא בו דאין חיוב אלא בגדול אבל לא כלשון הטור שיהיה זה שיעור ומפרש הט״ז דברי רמ״א ג״כ על הכוונה זו ולא שפסק כהטור:
(ד) מ״א סק״א. על הסמ״ק. דכתב שיעור חינוך:
(ה) (סק״ב) הרמב״ם שיעור טלית. ר״ל בשלמא בגמרא דנקט טלית שהקטן מתכסה בו ה״א דהחיוב על הקטן לכך הוצרך לומר והגדול יוצא משא״כ הב״י דנקט שיעור כו׳ ש״מ דהחיוב על גדול רק דהשיעור היא בקטן:
(ו) (שם) והב״ח כתב הביא מב״ח ב׳ דברים חדא דביוצא בקבע א״צ שיעור כלל אע״ג דלקמן כתב המג״א דבטלה דעתו היינו בעראי ולא בקבע. שנית דתרתי בעינן דשיעורא דקטן לחוד לא מהני. ועל ב׳ דברים אלו הביא ראיה מגמרא מדאמר יוצא לשוק דאי כפי׳ החביב דקמ״ל דהחיוב על הגדול לימא בקצרה והגדול לובש א״ו דזה הוא ג״כ שיעור ומוכח דתרתי בעינן וגם דין הראשון מוכח מדאמר יוצא עראי משמע בהא בעינן תרתי אבל בקבע סגי לחוד וא״צ שיעור׳ דקטן ודע לפ״ז יש ללמד זכות על העם שאין בטלית שלהם שיעורא דקטן ומברכים משום דכיון דלגבי מי שיוצא בו בקבע הוי האי טלית בר חיובא דהא לא בטלה דעתו מש״ה מברכין אפילו אותן המתביישין לצאת בו אפילו עראי כמו נשים שמברכין על מ״ע שהז״ג כמה שכתב המ״א סי׳ י״ד סק״ה עמש״ש ותבין מיהו יש לחלק:
(ז) (שם) ובלבוש ואם הוא יוצא. היינו עראי אבל בקבע לא בטלה דעתו כמו שהביא תחלה בשם הב״ח:
(א) י׳ ט״ ז שצריך אחר לשמרו וכו׳. בחינוך להרא״ה כ׳ ג״כ כזה הלשון וכ׳ עלה שהוא כבר שית או כבר שבע:
(ב) מג״א ליתי אוירא דהאי גיסא ויבטל. ע׳ תוס׳ שבת סי׳ שס״ה. וכדבריו כ׳ כאן בנ״זש:
(א) ורובו של קטן. עבה״ט ומ״ש שיהיו הכתפים רחבים כו׳ עיין בשאלות יעב״ץ חלק א׳ סי׳ ד׳ שכתב שאין קפידא שיהו הכתפים רחבים. ומה שחששו משום דאתי אוירא כו׳ ליתא אלא באויר הנחשב כמחיצה ע״י לבוד אבל לא בבגר דלא בעינן לאצטרופי לאוירא בהדיה לא אתי אוירא ומבטל לי׳ ועיין בשו״ת חכם צבי סימן נ״ט ע״ש. ועיין בבר״י שיש דעות שונות בשיעור הטלית קטן ויש לעשות שיקיף הראש וכל גוף האדם עד החזה פנים ואחור ע״ש בשם מהר״ג צמח ומ״ש בבה״ט בשם האר״י ז״ל שלא היו בתי זרועות לט״ק היינו בתי זרועות ארוכים כמו שעושים למלבוש עליון אבל מ״מ יכול לעשות כמו נקב שתכנס בו הידים וע׳ בכתבי האר״י שהיה לובשו על חלוקו ממש ואינו מלביש בו את ראשו. ומ״מ בשעת הברכה עשה עטיפה ואח״כ שלשלו עד הצואר והיה מברך להתעטף ע״ש. ומ״ש בשם הבית יעקב ע״ש דמבואר דאף שרוצה ללבשו כך כשהוא מקופל ואין בו שיעור טלית מ״מ אסור ללובשו בלא ציצית שהרי עומד להתפשט:
(א) של קטן וכו׳ – והיינו בן ט׳ שנים. בתשובות רמ״א סימן ק״י מפלפל היאך יוצאין בד׳ כנפות הקטנים מזה השיעור ותורף דבריו דמותר לילך בהם מלילך כל היום בלי ציצית ובד״מ סימן ט׳ כתב ללמד העם שיברכו בבוקר על טלית גדול ויפטרו את הקטן וילכו בו כל היום ומ״מ אם אפשר לאדם שיעשה גדול שהוא כשיעור מה טוב ומה נעים עכ״ל. ויעשה הכתפים של הטלית קטן רחבים כדי שיהיו ניכרים ויהיה עליהם תורת בגד ולא שם רצועות:
(ב) ואז חייב בציצית – גדול הלובשה לאפוקי אם אין בו זה השיעור של ראשו ורובו אז לכו״ע פטור אפילו אם הגדול יוצא בה באקראי לשוק אך אם דרך אנשי המקום שהגדולים ילכו בו בקבע לשוק ואינן מתביישין משמע מדברי הב״ח דחייב בציצית ועיין בבה״ל:
(ג) כשהגדול – בן י״ג שנה:
(ד) לשוק – או לפתח ביתו ברחוב אבל אם הגדול מתבייש לצאת בו אפילו באקראי לשוק לא חשיב כסות אפילו אם לובשו בביתו ויש חולקין בזה וס״ל דלא בעינן רק אם יש בו כדי לכסות ראשו ורובו של קטן והסכימו האחרונים להחמיר שלא לברך על ט״ק אף שיש בו כדי ראשו ורובו ש״ק אם הגדול מתבייש לצאת בו באקראי לשוק דאף שהוא יוצא בטלה דעתו אצל כל אדם. ובענין שיעור ראשו ורובו כתב בספר פרי הארץ בשם ספר ד״ח ששיעורו ג׳ ריבעי אמה באורך וחצי אמה ברוחב וכתב ע״ז המחצית השקל והארה״ח שאין סמך לזה מן הש״ס ובפרט במה שכתב חצי אמה ברוחב. ומנהג אנשי מעשה לדקדק שיהיה בו אמה מלפניו ואמה מלאחריו ונקב בית הצואר אין עולה למנין ובט״ק כזה יצא מן הספיקות ויכול לברך עליו ועכ״פ לא יפחות מג׳ ריבעי אמה באורך לכל צד דאל״ה יש בו חשש ברכה לבטלה כי כתבו האחרונים שמדדו ונמצא ששיעור ראשו ורובו של קטן הוא אמה וחצי ועיין בבה״ל. ומה שנוהגין האשכנזים שלוקחין חתיכת בגד קטן אחד מלפניו ואחד מלאחריו ותופרין בהם רצועות ועושין בהם ציצית אין יוצאין בזה כלל חובת ציצית ומלבד שמבטלין מצות ציצית מברכין ברכה לבטלה בכל יום ועוברים על לא תשא גם אסור לצאת בו בשבת וכמבואר בסימן י׳ וי״ג ע״ש. ועכ״פ העושין כן לא יברכו עליהן אלא יברכו בבוקר על ט״ג ובזה ילכו כל היום כיון שמכונים עכ״פ בזה שלא לבטל מצות ציצית כל היום אבל כל ירא שמים לא יסמוך ע״ז כלל אלא יעשה בגד ממש כל מדינה לפני מנהגו. ובאיזה מקומות נוהגין שהבגד הנקרא קאמיזע״ל או וועס״ט הוא פתוח מלאחריו ועושין בו ציצית בד׳ כנפותיו ואשרי להם רק שצריך ליזהר שיהיה רובו פתוח וכן בט״ק שעושין במדינתינו יזהרו בזה ועיין לעיל סימן יו״ד סעיף ז׳ ח׳ מה שכתבנו שם. כתב האר״י טלית קטן יותר טוב שלא יהיה בו בתי זרועות. אם לבש הטלית ונתקפל קצת כדרך לובשי בגדים ואחר שנתקפל אין בו כשיעור כדי לכסות ראשו ורובו כתב בתשובת בית יעקב סימן ק״ו דכיון שעומד להתפשט כפשוט דמי אף שלא נתפשט עדיין והרי יש בו כשיעור עיין שם ועיין בבני חייא. ט״ק שיש בו כדי לכסות ראשו ורובו וע״י התפירה אין בו כשיעור פטור מציצית שם סי׳ ס״ו. וכ״כ בלקט הקמח:
ואז חייב בציצית – עיין במ״ב במה שכתב גדול הלובשה פי׳ דבזה מיירי השו״ע ולענין ארבע כנפות של קטן שהגיע לחינוך שחייב אביו להטיל בו ציצית כמבואר לקמן בסימן י״ז משערין בראשו ורובו של קטן כמות שהוא ואם בר שית הוא משערין בראשו ורובו שלו וחייב אביו מדרבנן להטיל בו ציצית. פמ״ג במ״ז. ומש״כ עוד במ״ב אם דרך אנשי המקום שהגדולים וכו׳ אף דבב״ח נזכר סתם והגדול יוצא בו בקבע והובא במ״א מ״מ נ״ל פשוט דכוונת הב״ח הוא כן דאל״ה בטלה דעתו אצל כל אדם וגם לשון הגמרא והגדול יוצא בה דמינה דייק הב״ח את דינו דוקא בארעי ולא בקבע מוכח כן ובזה נסתלקה השגת הע״ת מעל הב״ח והכנה״ג. וזה נל״פ שהוא כונת המ״א במה שסיים בסוף דבריו וסתם דאם הוא יוצא בטלית שאחרים אין יוצאין בו בטלה דעתו ולא פירש דוקא באקראי משמע דאפילו בקבע ולא כתב לנו שום רמז שהוא נגד דברי הב״ח מורה לנו בזה שהוא אינו סובר כמו שפירש הא״ר את דברי הב״ח דלא אמרינן בטלה דעתו היכא שהוא הולך בו בקבע דליתא ועוד נראה בפשיטות דאפילו טלית שהקטן מתכסה בה ראשו ורובו אם אין דרך שום גדול לילך בו בשוק אפילו באקראי אף שהוא יוצא בה באקראי ג״כ בטלה דעתו ולדעת המ״א שפסק כהג״ה ראוי להחמיר שלא לברך עליו וזה ג״כ כלל המ״א במילותיו הקצרות תדע דהא אדסמיך ליה קאי דמיירי בטלית שהקטן מתכסה בה ראשו ורובו [ועיין בפמ״ג שדוחק מאד בביאור דברי המג״א ופירש שסוף דבריו הוא כדמות ראיה לדברי הב״ח וקאי על טלית שאין בו שיעור ראשו ורובו ולא נהירין דבריו גם בספר מחצית השקל לא משמע כן אלא הוא דבר בפני עצמו ואדסמיך ליה קאי וכן מוכח בספר ארצות החיים] ולפ״ז נראה דאפילו אם הוא הולך בה בקבע בטלה דעתו אך אפילו את״ל דכיון שהוא הולך בה בקבע לשוק לא אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם מכיון שהבגד חשיב בגד אצל קטן שיש בו כדי לכסות ראשו ורובו עכ״פ בזה שאין בו כדי ראשו ורובו של קטן לא מהני הליכתו בקבע כנלע״ד בעזה״י. ודע עוד דמה שכתבנו לקמן במ״ב ומה שנוהגין האשכנזים וכו׳ אין יוצאין בזה כלל הוא לכו״ע וכמו שכ׳ בספר ארה״ח דאפילו לדברי הב״ח שסובר דכיון שהגדול הולך בה בקבע הוא חשוב בגד דוקא אם הוא יוצא בה בקבע לחוץ דרך מלבוש בלי התבייש בה לא כן אלה המחבאים כנפי כסותם בלי יתראה החוצה כי באמת יתביישו לצאת בטליתים אלה הדומים לקמיעות על בגדיהם אין שום היתר בזה ועיין בב״ח ובט״ז ובכל האחרונים שכולם מצווחין ככרוכיא ע״ז:
לשוק – עיין במ״ב במה שכתב והסכימו האחרונים להחמיר וכו׳. לכאורה צ״ע לפ״ז בזמנינו איך אנו מברכין על ט״ק שלנו אפילו אם יהיה בו שיעור ארוך הלא אין דרך שום גדול לילך בו בשוק אבל באמת זה אינו דגדול נקרא בענינינו נער בן י״ג שנה כדמשמע מדברי הב״ח וארה״ח ולשוק שכתב בשו״ע לאו דוקא דה״ה על פתח ביתו ברחוב וכמש״כ א״ר ובודאי לא יתבייש נער בן י״ג שנה לילך בו בימות החמה לחוץ על פתח ביתו. עוד נ״ל פשוט בלא״ה דעי״ז לא בטל ממנו שם בגד ולא אמרו רק אם הוא מתבייש לילך בו מפני קיצורו דאל״כ אפילו אם יהיה בהטלית קטן כדי ראשו ורובו של גדול ואפילו אם יגיע עד קרסוליו ה״נ דיפטר מציצית וכ״ת ה״נ א״כ במקומות שהגדול מתבייש לצאת בו בט״ג בשוק ה״נ דט״ג יפטר מציצית אלא ודאי דכונת הגמרא הוא דוקא אם אנשי המדינה מתביישין לילך בו באקראי לשוק מפני קיצורו אז לא חשיב בגד משא״כ בענינינו שהביוש הוא מפני שדרך אותו הבגד ללבשו תחת בגדיו ולא על בגדיו לא בטל עי״ז מניה שם בגד ועיין במ״ב עוד מה שכתב לענין שיעור הבגד דדי בג׳ ריבעי אמה ונראה לכאורה דשיעור זה מהני דוקא אם הטלית נארג או נתפר כעין מרובע ובאמצע יש בית הצואר אבל אם נעשה צד אחד של הט״ק מלפניו ואחד מלאחריו ובאמצע הוא מחובר בצד אחד במקצתו ובצד השני מחברו לפי שעה בעת שלובשו ע״י קרסים יש לעיין אם די בשיעור הזה ואולי דמצרפינן צד אחד להשני גם לענין שיעור כמו דמצרפינן לענין שיהיה נקרא שמו בת ד׳ כנפות אבל א״כ נהיה מוכרחין לומר דמצרפינן אורך ורוחב של הבגד להדדי לחיוב של הט״ק בציצית ובאמת אין דין זה ברור דיש אומרים דבעינן כדי ראשו ורובו בין באורך ובין ברוחב עיין בארה״ח. ומ״מ נראה לי דאם הט״ק מחזיק בכל צד כשיעור אמה על אמה בודאי נוכל לסמוך ולברך עליו דאף את״ל דלא מצרפינן צד אחד להשני לענין זה הלא כמה אחרונים סוברין דשיעור אמה על אמה לבד הוא שיעור בגד החייב בציצית. ושיעור אמה הוא ששה טפחים ולא בעינן אמה שלנו. כתב הפמ״ג אם יש בהבגד כדי לכסות ראשו ורובו אלא שהוא לבוש בזוי ואין יוצא בו לשוק עראי וסתם ב״א יוצאין בו לב״ח דסובר תרתי בעינן וכמו שפסק הטור [וכמו שכתב המ״א בסוף דבריו להחמיר] אפשר דאין ה״נ בענינינו דאין ראוי לברך על טלית כזה דבתר דעתו אזלינן וצ״ע. ולכאורה הוא פלא דבודאי לא נתנה התורה שיעורין בכל אחד לפי דעתו גם דלא אמרו בברייתא והוא יוצא בה ארעי לשוק אלא והגדול יוצא בה ואפשר דלשון הב״ח בסימן זה עי״ש הביאו לספק זה אבל באמת הב״ח לא כוון לזה ויותר נראה לי דמה שהביא לו לספק זה משום דהוא כתב בא״א דלהב״ח אם הוא יוצא בה בקבע אף שאין בה ראשו ורובו ש״ק ואין שום אדם יוצא בה אפ״ה חייב דאזלינן בתר דידיה ולא אמרינן בטלה דעתו משו״ה מסתפק נמי להיפך משא״כ לפי מה שביררנו מתחלה אין שום ספק בזה דחייב:
(א) [סעיף א׳] שיעור טלית וכו׳ ראשו ורובו של קטן וכו׳ ובטור כתב קטן בן תשעה שנים וכ״כ הב״ח וט״ז עו״ת אות ב׳ מ״א סק״א א״ר אות א׳ ר״ז אות א׳ ח״א כלל י״א אות ט׳ חס״ל אות א׳ לב חיים סי׳ צ״ט וכתב שכן דעת מרן ז״ל יעו״ש. שתילי זיתים אות ב׳ ודלא כמ״ש בס׳ החינוך פ׳ שלח לך כבן שש כבן שבע:
(ב) שיעור טלית וכו׳ ראשו ורובו של קטן וכו׳ הגם בענין מדת שיעור הטלית שחייב בציצית ומדת שיעור טלית קטן וגדול נחלקו בו הפו׳ שהרב פרי הארץ ח״ח סי׳ א׳ כתב בשם ספר דרך חכמה ששיעור טלית קטן ג׳ רביעי אמה באורך וחצי אמה ברוחב ושיעור טנית גדול שיכסה ראשו ורובו בעטיפה ויגיע עד החזה, והוא ז״ל כתב שאין חילוק בין טלית קטן לטלית גדול והשיעור השוה בשניהם הוא אמה על אמה יעו״ש, והביאו יד אהרן בהגה״ט וש״ץ דף כ״ו ע״ב וכ״כ הכנה״ג בהגה״ט בשם ס׳ הזכרונות דף ט״ז דלענין שיעור אין חילוק בין טלית קטן לטלית גדול עכ״ל וכ״כ בס׳ בני חייא סי׳ ט״ו דשיעור הטלית הוא אמה על אמה ולזה נטה הרב בי״ד סי׳ ח׳ וכן הסכים הרב פרי האדמה ח״א דף כ״ג ע״א שצריך אמה על אמה והאמה בת ו׳ טפחים והטפח ד׳ גודלין מדודין ברוחב הגודל בפרק אמצעי שבגודל נמצא האמה כ״ד גודלין יעו״ש, ועיין ברכ״י אות א׳, ש״ץ שם, זכ״ל ח״א אות ט׳, סידור בי״ע בדיני ט״ק אות ג׳, וכתב שם הזכ״ל דהרב נחפה בכסף ד׳ ו׳ ע״ב שיער בקטן בן ט׳ אמה אורך וחצי אמה רוחב יעו״ש והחס״ל כתב וז״ל והסכמת רוב הפו׳ דשיעור טלית קטן הוא אמה טל אמה בת ה׳ טפחים ובבציר מהני לא יברך עליו ולא יצא בו בשבת לר״ה ועכ״פ אם אין לו אלא קטן מזה מוטב שילבשנו בלא ברכה ולא ילך כל היום בלא ציצית וכשמברך בבקר על טלית גדול יכיין לפטור את הקטן עכ״ל ועיין מ״א על ריש הסי׳ ומחה״ש ועוד עיין מ״ש בסי׳ ח׳ סוף אות כ״ז בשם החס״ל והעיקר מ״ש כאן בסוף או׳ זה אבל שם לחומרא בעלמא:
ב) אמנם אנחנו אין לנו אלא דברי האר״י ז״ל שדבריו דברי אלהים חיים ודבר ה׳ בפיהו אמת וניתן טעם בסוד שכתב בשער הכוונות דרוש א׳ מדרושי ציצית ופע״ח פ״ב משער הציצית וז״ל דע כי כל ציצית הוא בחי׳ או״מ כנודע וכו׳ וזה ענין בחי׳ טלית קטן שאין בה עטיפת ראש וזרועות. אמנם הטלית הגדול הוא אור מקיף וכו׳ ואז שיעור הטלית ה״ה הוא כדי לכסות ראשו ורובו. נמצא כי הטלית אינו מלבוש רק עד השליש ת״ת שהוא רובו של גוף האדם עד החזה אשר משם יצאה הנו״ק מאחריו ומשם ואילך אין שם טלית. וזהו הטעם שהנשים פטורות מן הציצית עכ״ל, נמצא לפי דברי הרב ז״ל שכתב ט״ק אין שם עטיפת ראש וזרועות ומשמע הא עטיפת הגוף דהיינו עד החזה יש בה. וכ״כ בהדיא בפע״ח פ״א וז״ל אמנם הט״ק הוא מעטיף את הגוף ולא את הראש עכ״ל מדאמר מעטיף את הגוף משמע מפנים ומאחור כי כן הוא דרך ההעטפה. ששיעור טלית קטן הוא כדי להקיף כל הגוף מכל צדדיו פנים ואחור מן הצוואר עד סוף החזה חוץ מן הראש והזרועות וטלית גדול הוא כדי להקיף הראש והגוף עם הזרועות עד סוף החזה פנים ואחור וכ״כ הרב שם בפע״ח פ״א ובשער הכוונות דרוש ב׳ וז״ל ונמצא כפי זה שצריך להקפיד בשיעיר רוחב הטלית שיקיף כל ראשו וגם כל גופו עד החזה פנים ואחור ודי בזה עכ״ל והגם דכאן מדבר על טלית גדול ה״ה בטלית קטן כי כיון שהוא רמז אל אור מקיף צריך להקיף פנים ואחור כל אחד לפי בחינתו אם ט״ג ואם ט״ק. ומ״ש הרב עד החזה הוא עד ועד בכלל דהיינו עד סוף החזה כמ״ש הרב עד השליש ת״ת וכו׳ ועוד כתב אשר משם יצאה הנו״ק וכו׳ ומקום הני״ק הוא מסוף החזה עד למטה כידוע בכ״מ בדברי הרב ז״ל פע״ח שם פ״א ובע״ח שער כ״א פ״ב ובס׳ ל״ה פ״ב ובכ״מ:
ב) ועיין להרח״פ ז״ל בס׳ לב חיים סי׳ צ״ט שכתב דהנכון לצאת י״ח לכ״ע לשער בט״ק שיהיה אמה וחצי שהם ל״ו גודלים באורך ואמה וחצי ברוחב ומה גם לסברת רבינו האר״י ז״ל דצריך לכסות גופו פנים ואחור עכ״ד יעו״ש, והא דנקט פנים ואחור יש לפרש דבריו ולומר דר״ל מלפנים ומאחור וחוץ מן הזרועות והראש כמש״ל בשם האר״י ז״ל. והגם לפי הנראה דברוחב די בפחות מן אמה וחצי י״ל דנקט שיעורא לכ״ע דאפי׳ לאדם גדול די זה השיעור דכן משמע מדברי האר״י ז״ל דמשערין כל אחד כפי מדתו כיון שהוא רמז לאור מקיף. ועיין מ״ש בן א״ח פ׳ לך לך אות י״א ואות י״ב:
ב) המורם מכל האמור לצאת חובת מצות ציצית אליבא דכ״ע ולהנצל מספק ברכות כשיעשה הטלית קטן ימדוד על קומתו כמו בעת שעושה בגדים ויהיה ארכו שיעור כדי לכסות מן הצואר עד סוף החזה מלפניו וכזה השיעור מאחריו ורחבו כדי שיוכל להדביק הצדדין שאצל תחת אצילי ידיו זה לזה. (וא״צ למדוד בכל פעם שעושה טלית אלא פעם אחת ואח״כ ימדוד על הטלית) או יעשה כמ״ש הרח״פ אמה וחצי אורך ואמה וחצי רוחב. שהם ל״ו גודלין. ואם הוא אדם בינינו יכול לפתוח מן הרוחב כמו חמשה או ששה גודלין כאשר יראה הרואה ויהיה רחבו שלשים גודלים וארכו ל״ו גודלין ומקום סוף החזה הוא סוף העצמות שבאמצע גוף האדם שמלפניו שהם מכוונים תחת הצואר, וימדוד ביושר מתחת צואר עד סוף העצמות שבאמצע הגוף, שמשם יוצאה הפרסה המפסקת בין הלב והריאה ובין הכבד ובני מעיים, כידוע:
ב) ושיעור טלית גדול הוא שיכסה כל הראש וכל הגוף עד סוף החזה פנים ואחור, כמש״ל בשם האר״י זלה״ה, ואם חסר מזה השיעור בין ט״ג בין ט״ק ילבשנו בלא ברכה ולא יצא בו בשבת לר״ה כמ״ש האחרונים ועיין לעיל סי׳ י״ד אות י״ג, ומ״מ יר״ש יחמיר לעצמו ויעשה אותו יותר גדול כדי שיהיה בו שיעור עטיפה להתעטף בו בשעת ברכה ויברך להתעטף בציצית כמ״ש לעיל סי׳ ח׳ סוף או׳ כ״ז יעו״ש:
(ג) אם היה הטלית אורכו יתר על רחבו או בהיפך ובהצטרף הכל יש בו שיעור טלית כתב הבי״ד סי׳ ח׳ דמהני יעו״ש, והביאו א״א אות א׳ זכ״ל אות ט׳ וכ״כ הברכ״י אות א׳ בשם מהריק״ש, אבל בשם הרדב״ז כתב דלא מהני וכ״כ הזכ״ל שם בשם נחפה בכסף דף ו׳ דלא מהני יעו״ש, וכן נראה מדברי האר״י ז״ל שהבאנו לשונו לעיל דלא מהני, דכיון שהוא רמז אל אור מקיף צריך שיהיה שוה מכל הצדדין ולא יהיה מקום פנוי, ע״כ צריך ליזהר כשפותחין בית הצואר לט״ק שלא יעשה הנקב רחב ויהיה החזה אינו מכוסה בטלית אלא יפתח בית הצואר עד כדי שיכול להכניסו בראשו, או יסגור בית הצואר כדי שיהיה החזה מכוסה בטלית:
(ד) אם לבש הטלית ונתקפל קצת כדרך לובשי בגדים ואחר שנתקפל אין בו כשיעור כתב בס׳ בית יעקב סי׳ ק״ו דכיון שעומד להתפשט כפשוט דמי יעו״ש, והביאו באה״ט סק״ו שתילי זיתים אות ב׳ עמודי השולחן על קיצור הש״ע סי׳ ט׳ אות ב׳ אבל אם היה בו כשיעור וע״י התפירה נתמעט מכשיעור פטור מציצית. בית יעקב שם סי׳ פ״ז וכ״כ לקט הקמח והביאו באה״ט שם, ועיין סי׳ יוד סעי׳ ג׳ ובדברינו לשם, והיוצא מזה דצריך ליזהר כשמודדין לעשות ט״ק להניח רוח מה שצריך לתפירה חוץ מן שיעור הטלית כדי שלא יתמעט שיעור הטלית:
(ה) טלית קטן לא יעשה בו בתי זרועות כמש״ל בשם האר״י ז״ל טלית קטן אין בה עטיפת ראש וזרועות, וכ״כ הבאה״ט סק״א בשם האר״י ז״ל, והיינו בתי זרועות ארוכים כמו שעושין למלבוש העליון, אבל לעשות רק כמו נקב שנכנס בו הידים אין בו שום דבר כיון שאין הידים נכסות. וכ״כ שע״ת אות א׳ ועיין בדברינו לעיל סי׳ יו״ד אות י״ח:
(ו) כתב מטה משה בשם מהרי״ל דיש לעשות הכתפים רחבים דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ויבטל ליה עכ״ל והביאו מ״א ריש הסי׳ ר״ז או׳ ב׳:
ו) אמנם הרב חמד משה ואדני פז ז״ל בסי׳ זה והמו״ק לעיל סי׳ ח׳ ובשאילת יעב״ן ח״א סי׳ כ׳ והרב תוספת שבת בס׳ הכלאים כאן ובסי׳ שס״ב כולם נצבו כמו נד לתמוה עד דברי מהרי״ל והמ״א הללו מדברי התוס׳ בעירובין דף יו״ד ע״ב ד״ה ואצבעיים דכתבו דלא שייך בעור העסלא שהוא כלי לומר אתו אוירא דהאי גיסא ואוירא דעלמא ומבטל ליה וכו׳ יעו״ש, והתו״ש הוסיף לתמוה שדברי התו׳ הללו הביאם המ״א עצמו בסי׳ שס״ב ס״ק ט״ז יעו״ש, ונראה שזה ג״כ כוונת הפרמ״ג בא״א אות א׳ שציין על מ״א סי׳ שס״ב ועל התו״ש יעו״ש, ומכח קושיא זו דחה היעב״ץ דינו של מהרי״ל הנ״ל וכתב דא״צ שיהיו הכתפיים רחבים, והביאו הער״ה אות א׳ ושע״ת אות א׳ אבל הרב פתח הדביר הביא קושית הפו׳ הנ״ל והקשא גם הוא מתוס׳ סוכה דף ז׳ ע״א ד״ה ויעמידנו וכו׳ יעו״ש, ותירץ וז״ל אלא אעיקרא דמילתא איכא למימר דגם מהרי״ל לא נתכוון אלא לכך שלא יהיו פחות מג׳ על ג׳ אצבעות וכמ״ש המחה״ש ז״ל בסי׳ זה וז״ל דלא ליתי אוירא לשון מושאל הוא זה ועיקר טעם שיהיו ניכרים היטב ויהיה על הכתפיים ג״כ תורת בגד ולא שם רצועות אבל אוירא דהאי גיסא וכו׳ לא שייך כאן לפי מ״ש התו׳ בעירובין וכו׳ הובא במג״א לקמן וכו׳ עי״ש, ולפי דברי הרב ז״ל ניחא וכו׳ וכן יש להכריע לע״ד בדעת מהרי״ל ז״ל מדכתב סתם לעשות הכתפים רחבים ולא יהיה שיעורא לרחבן, ואי מדינא דלא ליתי אוירא אתינן עלה איבעי ליה לפרושי שיהיה רוחב הכתפים יותר מחלל נקב בית הצואר כדמוכח מההיא דעירובין דף יוד ע״ב ומרש״י דכדי שלא יהיה כח לאויר לבטל צריך שיהיה העומד מרובה על הפרוץ, ומדלא אגמרא לן כמה שיעור רחבן ש״מ דלא אתי עלה מההיא דינא, וברוחב ג׳ אצבעות סגי ולישנא בעלמא נקט כדכתב הרב ז״ל עכ״ל, וז״ש לישב דברי הפי׳ אבל כבר כתבנו לעיל סוף אות ב׳ שצריך לעשות הטלית בענין שיהיה החזה מכוסה:
(ז) בענין ברכת ט״ק ועטיפתו ולבישתו כבר כתבנו בסי׳ ח׳ על סעי׳ ו׳ וסעי׳ י״א יעו״ש:
(הקדמה) סימן זה עוסק בשיעור גודלו של הבגד החייב בציצית. הדברים הם מעין השלמה לסימן ח׳, שבו התבאר סוג הבגדים החייבים בציצית, וכאן אנו דנים בשיעור הגודל המגדיר בגד.
(א) לשומרו – קשה לתרגם הגדרה זו למידות מוחלטות. שהלא לא נתבאר מהו ״ראשו ורובו״ – האם רובו של כל הגוף או של החלק העליון בלבד? והדבר תלוי בחברה שבה מדובר, האם מנהג אנשיה לכסות את כל גופם. אולם למדנו מכאן שעל הבגד להתאים לילד, ואין צורך שיתאים לגדול; ולמעשה אנו מחשיבים כבגד אף טלית קטנה כזו שרוב בני האדם לא היו יוצאים איתה אפילו באקראי, כדברי המחבר ולא כהגהת הרמ״א. לכן ״טלית קטן״ שלנו חייבת בציצית אם מתאימה לקטן1.
למעשה אין לנו אלא לסמוך על המסורת ועל גדולי האחרונים שתרגמו את ההלכה הזו למידות: יש אומרים שצריך לכל הפחות רוחב של שלשת רבעי אמה, ויש אומרים שאינו חייב עד שתהא בו אמה. וכן לאורך: נחלקו האחרונים אם די באמה או באמה וחצי, ויש שהצריכו שתי אמות שלמות. וכן נחלקו האם מונים גם את ״בית הצוואר״, כלומר את הצווארון2. עולה להלכה שהשיעור במידות זמנינו הוא רוחב של בין 36 ל-48 סנטימטרים, ואורך של 72 – 963. יש מחמירים ומחשבים אמה כשיעור החזון איש, כלומר 60 ס״מ, ולשיטתם בגד של אמה על שתיים שיעורו 60 ס״מ על 120; אולם שיעור זה אינו נראה כשיעור בגד של קטן.
טלית קטן מצוייצת שאין באורכה אמה נראה שאפשר לצאת בה לרשות הרבים בשבת4, אבל לא יברך על טלית זו, מחשש ברכה לבטלה.
(ב) בציצית – ומשמע מכאן ששיעור המספיק לקטן מחייב בציצית אף אם גדול אינו מתכסה כלל בבגד.
(ג) ויצא בו לשוק – כאן חולק הרמ״א על המחבר, ומוסיף תנאי שבגד חייב בציצית רק אם ראוי גם לגדול5. בימינו אין רגילים לצאת לשוק בטלית קטן בלבד, אולם עדיין נגדיר את הבגד על פי גודלו, שאם בגד בגודל כזה היה ראוי ללבישה (כגון אם היו לו שרוולים וכיו״ב) – די בכך כדי לחייבו בציצית.
נעיר שיש היום בנמצא במקום ״טלית קטן״ רגילה גם בגד שהוא כעין חולצה-גופיה, והוא בעל ארבע כנפות וציציות6. במהות העניין נראה לי שיש יתרון גדול לפתרון זה, כיוון שאין זה רק טלית קטן, אלא ממש בגד7.
1. [ואולי לשון ״טלית קטן״ משמעו טלית של הקטן, כלשון הסוגיה כאן: ״טלית שהקטן מתכסה בו״. לפי זה נכון לומר ״טלית קטן״, ולא ״טלית קטנה״. העורך]
2. ראה ברכי יוסף (לחיד״א) ס״ק א׳, וסיכום השיטות בבה״ל ד״ה ״לשוק״.
3. על פי שיטת הגר״ח נאה, שאמה אורכה 48 סנטימטרים.
4. ראה דברינו בסימן י״ב הערה 6.
5. המגן אברהם (ס״ק ב) תמה על כך שמדברי הרמ״א כאן משמע שחולק על המחבר, אולם לא משמע כן בדרכי משה. אך נראה לנו להעיר שהדרכי משה הוסיף ״עיין בסימן ח״, והמעיין בדרכי משה שם יראה נכוחה שחולק על המחבר. ולא כט״ז שכתב שהרמ״א לא נחלק על השיעור. וה׳ יצילני משגיאות.
6. ששמו השיווקי ״חולצית״ או ״ניצית״.
7. ועיין תשובת הרב יעקב אריאל, ״באהלה של תורה״ חלק ה׳ סימן י׳.
שיעור טלית להתחייב בציצית כל שקטן בן תשע שנים יכול לכסות בה ראשו ורובו, וגדול אינו מתבייש לצאת בה באקראי לשוק. אבל אם אין הקטן מתכסה בה ראשו ורובו, אף על פי שגדול יוצא בה באקראי לשוק, פטור.
(א) שיעור טלית להתחייב בציצית וכו׳ ברייתא בפרק התכלת (מנחות מ:) טלית שהקטן מתכסה בה ראשו ורובו והגדול יוצא בה דרך עראי חייבת בציצית אין הקטן מתכסה בה ראשו ורובו אע״פ שהגדול יוצא בה עראי פטורה ופירש״י וגדול יוצא בה עראי שאינו בוש לצאת בה לשוק ובנמוקי יוסף כתוב טלית שהקטן המתבייש לצאת לחוץ בלא כסות מתכסה בה ראשו ורובו חייבים דכסותו קרינן ביה והרמב״ם כתב בפ״ג ותהיה מדתה כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו ולילך עמו וכתב הראב״ד יפה אמר שלא בכל קטן משערין אלא בזה שיכול לילך לבדו שהרי אמרו והגדול יוצא בו עראי אלמא דלא בכל קטן משערינן ע״כ. ורבינו שכתב שהוא בן ט׳ שנים משמע דהיינו דלא כהרמב״ם דהא פחות מבן ט׳ נמי מתהלך לבדו בשוק ואפשר שרבינו מפ׳ דה״ק הרמב״ם קטן המתהלך לבדו בשוק עם טליתו ואינו צריך אחר לשמרו שלא יאבד הטלית וכדמשמע מדברי סמ״ג וסובר רבינו דכל שהוא פחות מבן ט׳ צריך לשמרו שלא יאבד הטלית:
כתוב באורחות חיים כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן פי׳ באורך וברוחב:
כתב רבינו הגדול מהרי״א ז״ל דהא דקתני שהגדול יוצא בו עראי פירושי קא מפרש שזה הכסות חייב מפני שהגדול יוצא בה עראי לא מפני שהקטן מחויב שהרי הקטן פטור ולפיכך אמר בברייתא אין הקטן וכו׳ ולא פירש אין הגדול שהוא אינו תנאי ולפיכך כל טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו הוא חייב בלא תנאי אחר כן תמצא בהרמב״ם שלא הזכיר שיעור אלא קטן לבד וכן בסידור ר״ע עכ״ל וכך כתב הר״י ן׳ חביב ז״ל וכתב עוד וז״ל שהזכיר והגדול יוצא ברישא דברייתא כדי להזכירו בסיפא ויאמר אע״פ שגדול יוצא בה שאם לא יאמר גדול יוצא כלל רק שיתלה הדבר בקטן יכול להתכסות וכו׳ היה מקום לחשוב שאע״פ שלא יתכסה בו הקטן יתחייב אם גדול יוצא בה באקראי ע״כ הזכירו בראשונה להודיענו כי לעולם לא יתחייב עד שיהא ראוי לכסות קטן וכו׳ אחר שכתבתי זה עיינתי בלשון הברייתא ופירושה וראיתי כי לפי האמת אין לנו צורך מאלה הפלפולים כי לא נאמר בה לשון זה שיעור טלית להתחייב בציצית אלא ת״ר טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו וכו׳ הכוונה האמיתית לזאת הברייתא להורות מה יעשה הגדול היוצא באקראי בטלית קטנה אם יתחייב בציצית או לא ואמר שאם דרך הקטן לכסות בו ראשו ורובו אז יתחייב הגדול שיצא בה באקראי אבל אם אין הקטן מתכסה בה ויצא בה הגדול באקראי פטורה ויכול לצאת בה בלא ציצית וראיה מוכרחת לזה הפירוש מלות קצרות שראיתי בנמ״י בפי׳ זאת הברייתא והם אלה: חייבת כסותו קרינן ביה: פטורה דלא כסותו הוא ע״כ.
והרב המחבר לא דקדק בלשונו וחזר לכתוב הברייתא ול׳ הרמב״ם וכאן מקום הטעות כי הרמב״ם העתיק כוונת הברייתא במלות קצרות ע״כ לא הוצרך להזכיר גדול יוצא לא בתחלה ולא בסוף ואין מקום לטעות בלשונו כי הוא זה כסות שחייב אדם לעשות בה ציצית היא כסות שיש בה ד׳ כנפים ותהיה מדתה כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק וא״צ אחר לשמרו הרמב״ם דבר מלות קצרות מדוייקות לתת דין על הטלית אז א״צ להזכיר רק התנאי שהקטן מתכסה בה וכו׳ והברייתא היא פסק דין להורות לגדול היוצא מה יעשה בה והכוונה אחד אלא שרבינו יעקב רצה להתחיל בלשון הר״ם ולסיים בלשון הברייתא ובזה נתן מכשול לפנינו בלשונו לפלפל חוץ מן האמת עכ״ל וכתבתי זה ללמד דעת לתלמידים שלא ימהרו לפלפל בדברי הפוסקים עד שיראו מקום מוצא הדין:
(א) באיזה קטן משערים שיעור טלית. הב״י הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דהחינוך במצוה שפו, כתב כהרמב״ם דהוא קטן המתהלך לבדו בשוק בלא שישמרוהו, וכתב החינוך דהוא כבר שית כבר שבע.
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(א) שיעור טלית להתחייב בציצית כל שהקטן כו׳ וגדול אינו מתבייש כו׳ אבל אם אין הקטן כו׳ אף על פי שהגדול יוצא בה כו׳ פטור ולכאורה משמע דרבינו תרתי קאמר דבעינן שיהיה קטן בן ט׳ מתכסה בו וגם בעינן שהגדול יוצא בו ואם כן תימה למה לא סיים ג״כ בסיפא שאם אין הגדול יוצא בה אע״פ שהקטן מתכסה בה פטורה. וע״ק דיציאת הגדול בה לשוק אין לו התלות בשיעור טלית וא״כ למה התחיל שיעור טלית כו׳ משמע דהכל תלוי בשיעורו. וע״ק דמה טעם יש בדבר אם יש שיער בטלית מה לי ביציאת הגדול בו לשוק אטו היושב בביתו לא יתחייב בציצית ואי אפשר להבין דברי רבינו כ״א בהקדמת הגמרא והרמב״ם וז״ל הברייתא בפרק התכלת דף מ׳ טלית שהקטן מתכסה בה ראשו ורובו והגדול יוצא בה דרך עראי חייבת בציצית אין הקטן מתכסה בה ראשו ורובו אע״פ שהגדול יוצא בה דרך עראי פטורה עכ״ל וז״ל הרמב״ם בפ״ג דציצית כסות שחייב אדם לעשות בה ציצית מן התורה היא כסות שיש לה ד׳ כנפים או יותר על ד׳ ותהיה מדתה כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק וא״צ אחר לשמרו ולילך עמו ע״כ והנה דבריו תמוהין יותר מדברי רבינו שהוא דילג מה שאמרו בברייתא והגדול יוצא בה כו׳ ולא כתבו כלל. ועוד דמנ״ל לרמב״ם שיעור זה דבעינן קטן ההולך לבדו בשוק וכן מנ״ל לרבינו שבעינן קטן בן ט׳ כו׳ כיון שלא נזכר בגמרא וזה ודאי א״א בלא כוונה וטעם גדול. ונראה שדעת הרמב״ם ז״ל בקוצר מילי להורות לך שמה שאמרו בברייתא והגדול יוצא בה דרך עראי אינו תנאי כלל דא״כ יפלו בה כל הקושיות שהקשתי לעיל אדברי רבינו הטור אלא שהעיקר שבא בברייתא לאשמועינן הוא דכל טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו הוא שיעור טלית להתחייב ציצית ומפני שאי הוה תני הכי בקיצור לא הוה ידעינן באיוה קטן משערינן אם בקטן בן ד׳ שנים או בן ח׳ ט׳ שנים לזה תני והגדול יוצא בה לשוק פי׳ אם הקטן הוא כל כך גדול שאותו טלית שהוא מתכסה בו ראשו ורובו יוצא בו הגדול דרך עראי בקטן כזה משערינן וטלית שהוא מתכסה בו חייב בציצית אבל אם אין הקטן נרמז לעיל במלת גדול יוצא בו דהיינו במשל שהיא בן ט׳ או שהולך לבדו אם אינו מתכסה בטלית וה ראשו ורובו לא מיקרי כסות ופטור מציצית אפילו אם יש שוטה א׳ שיוצא בטלית קטן כזה לאו שמיה טלית. ובזה מיושב שלא תני נמי בסיפא אם הקטן מתכסה בו ואין הגדול יוצא בו איך הדין שוודאי כל שהקטן בן ט׳ מתכסה בו ראשו ורובו מסתמא כל גדול יוצא בו עראי לשוק וכן פירש״י ז״ל והגדול יוצא בה שאינו בוש לצאת בו בשוק ע״כ משמע דמילתא דפסיקתא היא שכל שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו ממילא כל גדול אינו בוש לצאת כו והא דלא תני בקיצור טלית שקטן בן ט׳ מתכסה בו ראשו ורובו חייב לאו מפני שהקטן מחויב בציצית אלא כל שהוא מתכסה בו ממילא הגדול יוצא בה לשוק אבל ודאי א״א לומר שזה לבד כוונת הברייתא לומר לך שכל טלית שהקטן מתכסה בו חייב בציצית הוא מפני שגדול יוצא בו ולא לאורויי לך שיעורא דטלית. דא״כ הו״ל למיתני טלית שגדול יוצא בה עראי חייבת ושאינו יוצא בה כו׳ אלא ודאי זה עיקר מה שבא לאשמעינן בברייתא הוא ששיעור הטלית משערינן באם שהקטן מתכסה בו או לא ואין חילוק בין אם הגדול יוצא בו או לאו ומה שאמר והגדול יוצא בה כו׳ הוא פי׳ השיעור וגם טעם השיעור רצונו לומר דמרמז כך שמיירי מקטן כזה שהוא גדול כל כך במסתמא כל גדול יוצא בלבושו עראי וזהו חדושא דברייתא. ולכן קיצר הרמב״ם ודילג מה שאמרו והגדול יוצא בו דכיון שאינו אלא לפרושי שיעורא ופי׳ בהדיא השיעור דהיינו שהולך לבדו בשוק והוא הוא השיעור שכתב רבינו דהיינו בן ט׳ כנ״ל דעת הרמב״ם וראייה לדברי מדברי הראב״ד שכתב שם על הרמב״ם ז״ל יפה אמר שלא בכל קטן משערינן אלא בזה שיכול לילך לבדו שהרי אמרו והגדול יוצא בה דרך עראי אלמא דלא בכל קטן משערינן עכ״ל הרי אם נדקדק בהראיה שהביא לדברי הרמב״ם הוא מבואר שפירש הברייתא כמ״ש שמה שאמרה והגדול יוצא כו׳ אינו תנאי אלא פירש השיעור. ובזה מבוארים ג״כ דברי רבינו וה״פ שיעור טלית כל שקטן בן ט׳ מתכסה בו ראשו ורובו שאז ודאי חייב בציצית בין אם הגדול יוצא בו דרך עראי או לאו וזהו שדקדק רבינו לכתוב שיעור טלית כו׳ וכן הרמב״ם ג״כ דקדק לכתוב ותהיה מדתה כו׳ כי עיקר דין זה שנלמד מברייתא זהו כמה שיעור טלית. ומ״ש וגדול אינו מתבייש כו׳ רצה ג״כ לכתוב מילתא בטעמיה דכל שהוא בן ט׳ מסתמא כל גדול מתכסה בו. א״נ בא לרמוז לך מניין לו שיעור זה ואמר שמרומז במה שאמרו בברייתא וגדול יוצא בו כו׳ וכמ״ש ולהכי לא סיים אלא במה שאם אין הקטן מתכסה בו שוודאי כל שהקטן מתכסה בו כל גדול יוצא בו דרך עראי. אבל אין כל גדול בוש לצאת בטלית קטן לגמרי שלפעמים אדם שוטה אינו חש ויוצא ודו״ק. ויען כי ראיתי בב״י שהאריכו מהרר״י אבוהב ומהר״י חביב לדבר בזה אמרתי לגלות דעתי. ואם גם דעתם כן מה טוב ואם לאו אני מדברי לא אזוז ודו״ק. וכתב בא״ח ששיעור קטן מתכסה ראשו ורובו פי׳ בארכו וברחבו. ומ״ש רבינו קטן בן ט׳ לפי שכל פחות מבן ט׳ צריך לשומרו בשוק והיינו שיעורא דרמב״ם:
(א) שיעור טלית וכו׳ פי׳ כשקטן בן ט׳ מתכסה בו ראשו ורובו אז חייב הגדול להטיל בו ציצית אם אינו מתבייש להלך בה לשוק ואפילו אינו הולך אלא באקראי חייב להטיל בה ציצית ומשמע דאף בשאין הקטן מתכסה בו ראשו ורובו אין הגדול פטור אא״כ יוצא בה באקראי ולא בקבע אבל ביוצא בה בקבע חייב להטיל בה ציצית אע״פ שאין הקטן בן ט׳ מתכסה בה ראשו ורובו והכי משמע מלישנא דבריית׳ מדתני סיפא אין הקטן מתכסה בה ראשו ורובו אע״פ שהגדול יוצא בה עראי פטורה ולא תני בסתמא אע״פ שהגדול יוצא בה פטורה אלמא דוקא ביוצא בה עראי פטורה אבל יוצא בה בקבע חייבת בציצית בשעה שלובש אותה הגדול ומשמע נמ׳ דאפילו אם הקטן מתכסה בה ראשו ורובו אם הגדול מתבייש בה לצאת בשוק אפילו באקראי אפילו אם לובש אותה בבית פטורה דהדין גם כן תלוי לפי מה שהוא הגדול ואיני יודע מה ראו הגדולים מהר״י אבוהב ומהר״י חביב וב״י להאריך בפירוש ברייתא זו ופירשו דה״ק כל שהקטן מתכסה בה ראשו ורובו אז ודאי גדול יוצא בה עראי לשוק וכו׳ דלפע״ד ליתא להאי פירושא אלא כדפי׳ וכדמשמע להדיא מדברי רבינו דשיעור טלית להתחייב בו גדול בציצית כשלובש אותו תלוי בשני תנאים א׳ בקטן בן ט׳ שמתכסה בו ראשו ורובו ב׳ בגדול זה שלובש אותו אם אינו בוש לצאת בו לשוק. ומ״ש רבינו דקטן זה מיירי בקטן בן ט׳ שנים נראה דלמד כך ממ״ש הרמב״ם קטן זה המתהלך לבדו בשוק וא״צ אחר לשומרו ולילך עמו וסובר רבינו דהיינו בן ט׳ אבל בסמ״ק סי׳ ל״א כתב וז״ל וטלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו וגדול יוצא בו עראי חייב בציצות ושמעתי שהקטן רוצה לומר קטן שהגיע לחינוך כדאמרינן קטן היודע להתעטף חייב בציצית עכ״ל והגיע לחינוך הוא בן שש ובן שבע מיהו כדברי רבינו נקטינן דדוקא בקטן בן ט׳ וכבר נהגו מנהג שאינו הגון רוב ההמון גדולים בני י״ג ללבוש ציצית במלבוש קטן ככף איש דאפילו קטן בן חמש אינו מתכסה בה ראשו ורובו וגם לא נמצא שום גדול בן י״ג שנה שלא יהא בוש לצאת בו אפילו באקראי לשוק וחייבים לבטל מנהג זה שהכל מברכין ברכה לבטלה. שוב ראיתי בחבורו של מהר״ל חנל״ש שהביא לשון סמ״ק שנדפס בטעות שכתוב בהן ושמעתי שהקטן חייב בציצית ר״ל קטן שהגיע לחינוך וכו׳ ופירש שבא ליתן שיעור לטלית של קטן שאין הקטן חייב בציצית אא״כ כשהגדול יוצא בה עראי לשוק כו׳ ושארי ליה מאריה לכתוב בספר דברי טעות כאלה:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זמגן אברהםעטרת זקניםאליה רבהבאר היטבאשל אברהם (אופנהיים)ביאור הגר״אלבושי שרדהגהות ר' עקיבא איגרשערי תשובהמשנה ברורהביאור הלכהכף החייםשולחן ערוך כפשוטוטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

אורח חיים טז – מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5), מקורות וקישורים לשו"ע אורח חיים טזרשימת מהדורות, באר הגולה אורח חיים טז, ט"ז אורח חיים טז, מגן אברהם אורח חיים טז, עטרת זקנים אורח חיים טז, אליה רבה אורח חיים טז, באר היטב אורח חיים טז, אשל אברהם (אופנהיים) אורח חיים טז, ביאור הגר"א אורח חיים טז, לבושי שרד אורח חיים טז, הגהות ר' עקיבא איגר אורח חיים טז, שערי תשובה אורח חיים טז, משנה ברורה אורח חיים טז – מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5), ביאור הלכה אורח חיים טז, כף החיים אורח חיים טז, שולחן ערוך כפשוטו אורח חיים טז – באדיבות המחבר, הרב שאול דוד בוצ’קו (כל הזכויות שמורות למחבר), טור אורח חיים טז, מקורות וקישורים לטור אורח חיים טז, בית יוסף אורח חיים טז, אור חדש – תשלום בית יוסף אורח חיים טז – באדיבות המחבר, הרב אהרן אופיר (כל הזכויות שמורות למחבר), פרישה אורח חיים טז, ב"ח אורח חיים טז

Orach Chayyim 16, Shulchan Arukh Sources Orach Chayyim 16, Be'er HaGolah Orach Chayyim 16, Taz Orach Chayyim 16, Magen Avraham Orach Chayyim 16, Ateret Zekeinim Orach Chayyim 16, Eliyah Rabbah Orach Chayyim 16, Baer Heitev Orach Chayyim 16, Eishel Avraham (Oppenheim) Orach Chayyim 16, Beur HaGra Orach Chayyim 16, Levushei Serad Orach Chayyim 16, Hagahot R. Akiva Eiger Orach Chayyim 16, Shaarei Teshuvah Orach Chayyim 16, Mishna Berurah Orach Chayyim 16, Beur Halakhah Orach Chayyim 16, Kaf HaChayyim Orach Chayyim 16, Shulchan Arukh Kifshuto Orach Chayyim 16, Tur Orach Chayyim 16, Tur Sources Orach Chayyim 16, Beit Yosef Orach Chayyim 16, Or Chadash - Tashlum Beit Yosef Orach Chayyim 16, Perishah Orach Chayyim 16, Bach Orach Chayyim 16

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×