(א) [סעיף א׳] שיעור טלית וכו׳ ראשו ורובו של קטן וכו׳ ובטור כתב קטן בן תשעה שנים וכ״כ הב״ח וט״ז עו״ת אות ב׳ מ״א סק״א א״ר אות א׳ ר״ז אות א׳ ח״א כלל י״א אות ט׳ חס״ל אות א׳ לב חיים סי׳ צ״ט וכתב שכן דעת מרן ז״ל יעו״ש. שתילי זיתים אות ב׳ ודלא כמ״ש בס׳ החינוך פ׳ שלח לך כבן שש כבן שבע:
(ב) שיעור טלית וכו׳ ראשו ורובו של קטן וכו׳ הגם בענין מדת שיעור הטלית שחייב בציצית ומדת שיעור טלית קטן וגדול נחלקו בו הפו׳ שהרב פרי הארץ ח״ח סי׳ א׳ כתב בשם ספר דרך חכמה ששיעור טלית קטן ג׳ רביעי אמה באורך וחצי אמה ברוחב ושיעור טנית גדול שיכסה ראשו ורובו בעטיפה ויגיע עד החזה, והוא ז״ל כתב שאין חילוק בין טלית קטן לטלית גדול והשיעור השוה בשניהם הוא אמה על אמה יעו״ש, והביאו יד אהרן בהגה״ט וש״ץ דף כ״ו ע״ב וכ״כ הכנה״ג בהגה״ט בשם ס׳ הזכרונות דף ט״ז דלענין שיעור אין חילוק בין טלית קטן לטלית גדול עכ״ל וכ״כ בס׳ בני חייא סי׳ ט״ו דשיעור הטלית הוא אמה על אמה ולזה נטה הרב בי״ד סי׳ ח׳ וכן הסכים הרב פרי האדמה ח״א דף כ״ג ע״א שצריך אמה על אמה והאמה בת ו׳ טפחים והטפח ד׳ גודלין מדודין ברוחב הגודל בפרק אמצעי שבגודל נמצא האמה כ״ד גודלין יעו״ש, ועיין ברכ״י אות א׳, ש״ץ שם, זכ״ל ח״א אות ט׳, סידור בי״ע בדיני ט״ק אות ג׳, וכתב שם הזכ״ל דהרב נחפה בכסף ד׳ ו׳ ע״ב שיער בקטן בן ט׳ אמה אורך וחצי אמה רוחב יעו״ש והחס״ל כתב וז״ל והסכמת רוב הפו׳ דשיעור טלית קטן הוא אמה טל אמה בת ה׳ טפחים ובבציר מהני לא יברך עליו ולא יצא בו בשבת לר״ה ועכ״פ אם אין לו אלא קטן מזה מוטב שילבשנו בלא ברכה ולא ילך כל היום בלא ציצית וכשמברך בבקר על טלית גדול יכיין לפטור את הקטן עכ״ל ועיין מ״א על ריש הסי׳ ומחה״ש ועוד עיין מ״ש בסי׳ ח׳ סוף אות כ״ז בשם החס״ל והעיקר מ״ש כאן בסוף או׳ זה אבל שם לחומרא בעלמא:
ב) אמנם אנחנו אין לנו אלא דברי האר״י ז״ל שדבריו דברי אלהים חיים ודבר ה׳ בפיהו אמת וניתן טעם בסוד שכתב בשער הכוונות דרוש א׳ מדרושי ציצית ופע״ח פ״ב משער הציצית וז״ל דע כי כל ציצית הוא בחי׳ או״מ כנודע וכו׳ וזה ענין בחי׳ טלית קטן שאין בה עטיפת ראש וזרועות. אמנם הטלית הגדול הוא אור מקיף וכו׳ ואז שיעור הטלית ה״ה הוא כדי לכסות ראשו ורובו. נמצא כי הטלית אינו מלבוש רק עד השליש ת״ת שהוא רובו של גוף האדם עד החזה אשר משם יצאה הנו״ק מאחריו ומשם ואילך אין שם טלית. וזהו הטעם שהנשים פטורות מן הציצית עכ״ל, נמצא לפי דברי הרב ז״ל שכתב ט״ק אין שם עטיפת ראש וזרועות ומשמע הא עטיפת הגוף דהיינו עד החזה יש בה. וכ״כ בהדיא בפע״ח פ״א וז״ל אמנם הט״ק הוא מעטיף את הגוף ולא את הראש עכ״ל מדאמר מעטיף את הגוף משמע מפנים ומאחור כי כן הוא דרך ההעטפה. ששיעור טלית קטן הוא כדי להקיף כל הגוף מכל צדדיו פנים ואחור מן הצוואר עד סוף החזה חוץ מן הראש והזרועות וטלית גדול הוא כדי להקיף הראש והגוף עם הזרועות עד סוף החזה פנים ואחור וכ״כ הרב שם בפע״ח פ״א ובשער הכוונות דרוש ב׳ וז״ל ונמצא כפי זה שצריך להקפיד בשיעיר רוחב הטלית שיקיף כל ראשו וגם כל גופו עד החזה פנים ואחור ודי בזה עכ״ל והגם דכאן מדבר על טלית גדול ה״ה בטלית קטן כי כיון שהוא רמז אל אור מקיף צריך להקיף פנים ואחור כל אחד לפי בחינתו אם ט״ג ואם ט״ק. ומ״ש הרב עד החזה הוא עד ועד בכלל דהיינו עד סוף החזה כמ״ש הרב עד השליש ת״ת וכו׳ ועוד כתב אשר משם יצאה הנו״ק וכו׳ ומקום הני״ק הוא מסוף החזה עד למטה כידוע בכ״מ בדברי הרב ז״ל פע״ח שם פ״א ובע״ח שער כ״א פ״ב ובס׳ ל״ה פ״ב ובכ״מ:
ב) ועיין להרח״פ ז״ל בס׳ לב חיים סי׳ צ״ט שכתב דהנכון לצאת י״ח לכ״ע לשער בט״ק שיהיה אמה וחצי שהם ל״ו גודלים באורך ואמה וחצי ברוחב ומה גם לסברת רבינו האר״י ז״ל דצריך לכסות גופו פנים ואחור עכ״ד יעו״ש, והא דנקט פנים ואחור יש לפרש דבריו ולומר דר״ל מלפנים ומאחור וחוץ מן הזרועות והראש כמש״ל בשם האר״י ז״ל. והגם לפי הנראה דברוחב די בפחות מן אמה וחצי י״ל דנקט שיעורא לכ״ע דאפי׳ לאדם גדול די זה השיעור דכן משמע מדברי האר״י ז״ל דמשערין כל אחד כפי מדתו כיון שהוא רמז לאור מקיף. ועיין מ״ש בן א״ח פ׳ לך לך אות י״א ואות י״ב:
ב) המורם מכל האמור לצאת חובת מצות ציצית אליבא דכ״ע ולהנצל מספק ברכות כשיעשה הטלית קטן ימדוד על קומתו כמו בעת שעושה בגדים ויהיה ארכו שיעור כדי לכסות מן הצואר עד סוף החזה מלפניו וכזה השיעור מאחריו ורחבו כדי שיוכל להדביק הצדדין שאצל תחת אצילי ידיו זה לזה. (וא״צ למדוד בכל פעם שעושה טלית אלא פעם אחת ואח״כ ימדוד על הטלית) או יעשה כמ״ש הרח״פ אמה וחצי אורך ואמה וחצי רוחב. שהם ל״ו גודלין. ואם הוא אדם בינינו יכול לפתוח מן הרוחב כמו חמשה או ששה גודלין כאשר יראה הרואה ויהיה רחבו שלשים גודלים וארכו ל״ו גודלין ומקום סוף החזה הוא סוף העצמות שבאמצע גוף האדם שמלפניו שהם מכוונים תחת הצואר, וימדוד ביושר מתחת צואר עד סוף העצמות שבאמצע הגוף, שמשם יוצאה הפרסה המפסקת בין הלב והריאה ובין הכבד ובני מעיים, כידוע:
ב) ושיעור טלית גדול הוא שיכסה כל הראש וכל הגוף עד סוף החזה פנים ואחור, כמש״ל בשם האר״י זלה״ה, ואם חסר מזה השיעור בין ט״ג בין ט״ק ילבשנו בלא ברכה ולא יצא בו בשבת לר״ה כמ״ש האחרונים ועיין לעיל סי׳ י״ד אות י״ג, ומ״מ יר״ש יחמיר לעצמו ויעשה אותו יותר גדול כדי שיהיה בו שיעור עטיפה להתעטף בו בשעת ברכה ויברך להתעטף בציצית כמ״ש לעיל סי׳ ח׳ סוף או׳ כ״ז יעו״ש:
(ג) אם היה הטלית אורכו יתר על רחבו או בהיפך ובהצטרף הכל יש בו שיעור טלית כתב הבי״ד סי׳ ח׳ דמהני יעו״ש, והביאו א״א אות א׳ זכ״ל אות ט׳ וכ״כ הברכ״י אות א׳ בשם מהריק״ש, אבל בשם הרדב״ז כתב דלא מהני וכ״כ הזכ״ל שם בשם נחפה בכסף דף ו׳ דלא מהני יעו״ש, וכן נראה מדברי האר״י ז״ל שהבאנו לשונו לעיל דלא מהני, דכיון שהוא רמז אל אור מקיף צריך שיהיה שוה מכל הצדדין ולא יהיה מקום פנוי, ע״כ צריך ליזהר כשפותחין בית הצואר לט״ק שלא יעשה הנקב רחב ויהיה החזה אינו מכוסה בטלית אלא יפתח בית הצואר עד כדי שיכול להכניסו בראשו, או יסגור בית הצואר כדי שיהיה החזה מכוסה בטלית:
(ד) אם לבש הטלית ונתקפל קצת כדרך לובשי בגדים ואחר שנתקפל אין בו כשיעור כתב בס׳ בית יעקב סי׳ ק״ו דכיון שעומד להתפשט כפשוט דמי יעו״ש, והביאו באה״ט סק״ו שתילי זיתים אות ב׳ עמודי השולחן על קיצור הש״ע סי׳ ט׳ אות ב׳ אבל אם היה בו כשיעור וע״י התפירה נתמעט מכשיעור פטור מציצית. בית יעקב שם סי׳ פ״ז וכ״כ לקט הקמח והביאו באה״ט שם, ועיין סי׳ יוד סעי׳ ג׳ ובדברינו לשם, והיוצא מזה דצריך ליזהר כשמודדין לעשות ט״ק להניח רוח מה שצריך לתפירה חוץ מן שיעור הטלית כדי שלא יתמעט שיעור הטלית:
(ה) טלית קטן לא יעשה בו בתי זרועות כמש״ל בשם האר״י ז״ל טלית קטן אין בה עטיפת ראש וזרועות, וכ״כ הבאה״ט סק״א בשם האר״י ז״ל, והיינו בתי זרועות ארוכים כמו שעושין למלבוש העליון, אבל לעשות רק כמו נקב שנכנס בו הידים אין בו שום דבר כיון שאין הידים נכסות. וכ״כ שע״ת אות א׳ ועיין בדברינו לעיל סי׳ יו״ד אות י״ח:
(ו) כתב מטה משה בשם מהרי״ל דיש לעשות הכתפים רחבים דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ויבטל ליה עכ״ל והביאו מ״א ריש הסי׳ ר״ז או׳ ב׳:
ו)
אמנם הרב חמד משה ואדני פז ז״ל בסי׳ זה והמו״ק לעיל סי׳ ח׳ ובשאילת יעב״ן ח״א סי׳ כ׳ והרב תוספת שבת בס׳ הכלאים כאן ובסי׳ שס״ב כולם נצבו כמו נד לתמוה עד דברי מהרי״ל והמ״א הללו מדברי התוס׳ בעירובין דף יו״ד ע״ב ד״ה ואצבעיים דכתבו דלא שייך בעור העסלא שהוא כלי לומר אתו אוירא דהאי גיסא ואוירא דעלמא ומבטל ליה וכו׳ יעו״ש, והתו״ש הוסיף לתמוה שדברי התו׳ הללו הביאם המ״א עצמו בסי׳ שס״ב ס״ק ט״ז יעו״ש, ונראה שזה ג״כ כוונת הפרמ״ג בא״א אות א׳ שציין על מ״א סי׳ שס״ב ועל התו״ש יעו״ש, ומכח קושיא זו דחה היעב״ץ דינו של מהרי״ל הנ״ל וכתב דא״צ שיהיו הכתפיים רחבים, והביאו הער״ה אות א׳ ושע״ת אות א׳ אבל הרב פתח הדביר הביא קושית הפו׳ הנ״ל והקשא גם הוא מתוס׳
סוכה דף ז׳ ע״א ד״ה ויעמידנו וכו׳ יעו״ש, ותירץ וז״ל אלא אעיקרא דמילתא איכא למימר דגם מהרי״ל לא נתכוון אלא לכך שלא יהיו פחות מג׳ על ג׳ אצבעות וכמ״ש המחה״ש ז״ל בסי׳ זה וז״ל דלא ליתי אוירא לשון מושאל הוא זה ועיקר טעם שיהיו ניכרים היטב ויהיה על הכתפיים ג״כ תורת בגד ולא שם רצועות אבל אוירא דהאי גיסא וכו׳ לא שייך כאן לפי מ״ש התו׳ בעירובין וכו׳ הובא במג״א לקמן וכו׳ עי״ש, ולפי דברי הרב ז״ל ניחא וכו׳ וכן יש להכריע לע״ד בדעת מהרי״ל ז״ל מדכתב סתם לעשות הכתפים רחבים ולא יהיה שיעורא לרחבן, ואי מדינא דלא ליתי אוירא אתינן עלה איבעי ליה לפרושי שיהיה רוחב הכתפים יותר מחלל נקב בית הצואר כדמוכח מההיא דעירובין דף יוד ע״ב ומרש״י דכדי שלא יהיה כח לאויר לבטל צריך שיהיה העומד מרובה על הפרוץ, ומדלא אגמרא לן כמה שיעור רחבן ש״מ דלא אתי עלה מההיא דינא, וברוחב ג׳ אצבעות סגי ולישנא בעלמא נקט כדכתב הרב ז״ל עכ״ל, וז״ש לישב דברי הפי׳ אבל כבר כתבנו לעיל סוף אות ב׳ שצריך לעשות הטלית בענין שיהיה החזה מכוסה:
(ז) בענין ברכת ט״ק ועטיפתו ולבישתו כבר כתבנו בסי׳ ח׳ על סעי׳ ו׳ וסעי׳ י״א יעו״ש: