Yoreh Deah 379 – יורה דעה שעט‏ – Shulchan Arukh

טור טור+שו״ע

דין ברכת המזון בבית האבל, ובו ה׳ סעיפים(א) כְּשֶׁמְּבָרְכִין בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּבֵית הָאָבֵל, אוֹמֵר בְּרָכָה רְבִיעִית כְּנֻסַח זוֹ: בא״י אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בּוֹרְאֵנוּ גוֹאֲלֵנוּ קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב הַמֶּלֶךְ הַחַי הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב אֵל אֱמֶת דַּיַּן אֱמֶת שׁוֹפֵט בְּצֶדֶק וְכו׳. {הַגָּה: לוֹקֵחַ נְפָשׁוֹת בְּמִשְׁפָּט שַׁלִּיט בְּעוֹלָמוֹ לַעֲשׂוֹת בּוֹ כִּרְצוֹנוֹ כִּי כָּל דְּרָכָיו בְּמִשְׁפָּט וַאֲנַחְנוּ עַמּוֹ וַעֲבָדָיו וּבַכֹּל אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לוֹ וּלְבָרְכוֹ גּוֹדֵר פִּרְצוֹת יִשְׂרָאֵל הוּא יִגְדֹּר הַפִּרְצָה הַזֹּאת מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל אָבֵל זֶה לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם (טוּר).}

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהש״ךבאר היטבפתחי תשובההלכה ממקורה – הרב רימוןטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישהב״חעודהכל

בבלי ברכות מ״ו:

רמב״ם ברכות ב׳:ח׳

(א) מימרא דמר זוטרא ברכות דף מ״ו ע״ב

(ב) טור בשם אביו הרא״ש וכ״כ התוס׳ שם ושכן עמא דבר דלא כמ״ש בשם בה״ג

(א) קדושנו קדוש יעקב – רוענו רועה ישראל המלך הטוב והמטיב לכל אל שבכל יום ויום הוא הטיב הוא מטיב הוא ייטיב לנו המלך החי הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת כו׳. דודאי צריך לומר הברכה מתחלה כתיקון חכמים.

(ב) ומעל אבל זה לחיים ולשלום – הוא גמלנו וכו׳ וכל טוב וכו׳ אל יחסרנו הרחמן הוא כו׳.

(א) יעקב – רוענו רעה ישראל המלך הטוב והמטיב לכל אל שבכל יום ויום הוא הטיב הוא מטיב הוא ייטיב לנו המלך החי הטוב והמטיב וכו׳ דודאי צריך לומר הברכה מתחלה כתיקון חכמים עד כאן לשון הש״ך:

(ב) ולשלום – הרחמן הוא וכו׳:

(א) בהמ״ז – עי׳ בשאילת יעב״ץ ח״א סי׳ ע״ד שכתב דמה שנהגו לתת כוס של בהמ״ז לאבל לא נזכר בשום פוסק והמנהג בא ממה שאמרו חז״ל שאבל מסב בראש וכיון שנעשה שר לסרוחים יש לו דין גדול באותה סעודה שמסב בה וקי״ל גדול מברך אפילו אתא לבסוף מיהו זה דוקא בשבעת ימי אבלו משא״כ בשאר הימים של יב״ח אין לו דין קדימה לענין זה ע״ש עוד ועמש״ל סי׳ שע״ה סק״ג:

(א)

ברכת המזון בבית האבל

בבית האבל מותר לכתחילה לאכול באופן שמתחייבים בזימון, ואף האבל עצמו יכול לזמן (שולחן ערוך, יו״ד שע״ט, ה; גשר החיים ח״ב, י״ח, א).

ישנו זימון מיוחד ונוסח מיוחד לברכה, שאותו אומרים הן האבלים והן שאר הנוכחים בבית האבל (ברכות מו ע״ב; שולחן ערוך, יו״ד שע״ט). לדעת המהר״ם (הלכות שמחות, סימן ק״מ) והתוספות (כתובות ח ע״ב ד״ה כי) אומרים ברכה זו רק כשיש עשרה נוכחים (אף שלא כולם אכלו), וכן כתב בבאר הגולה (יו״ד שע״ט). אולם לדעת הרמב״ן (תורת האדם, שער האבל, עניין האבלות, אות עט) והריטב״א (מועד קטן כד ע״א ד״ה ולענין), גם אבל האוכל לבדו, ללא זימון, אומר ברכה זו, וכך נפסק להלכה (שולחן ערוך שם, ד; מגן אברהם, קפ״ט, ס״ק ב; ערוך השולחן, יו״ד שם, ג; חזון עובדיה, ח״א, עמ׳ תקו).⁠¹

עם זאת, רבים מהאשכנזים נוהגים למעשה שלא לומר את הזימון המיוחד ואת ההוספות בברכה, אלא לזמן ולברך כרגיל (באר הגולה שם; גשר החיים כ׳, ב, אות יג; נטעי גבריאל, ח״א, ק׳, ג).

ברכת המזון בבית האבל

האבלים והנוכחים בבית האבל מזמנים ומברכים בנוסח מיוחד. גם אבל האוכל לבדו, ללא זימון, אומר ברכה זו. בשבת (וכן בפורים) לא אומרים נוסח זה כדי לא להראות אבלות בפרהסיה, אלא אם כן נמצאים האבלים לבדם.

רבים מהאשכנזים נוהגים למעשה שלא לומר את הזימון המיוחד ואת ההוספות בברכה, אלא לזמן ולברך כרגיל (בין ביחיד ובין בציבור).

ברכת המזון – נוסח אשכנז

ההוספות המיוחדות לברכת המזון בבית האבל מודגשות

המזמן אומר: רַבּוֹתַי נְבָרֵךְ.

המסובים עונים: יְהִי שֵׁם ה׳ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

המזמן חוזר: יְהִי שֵׁם ה׳ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

בִּרְשׁוּת מָרָנָן וְרַבּוֹתַי נְבָרֵךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) מְנַחֵם אֲבֵלִים שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ.

ואומרים המסובים, ואחר כך המברך:

בָּרוּךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) מְנַחֵם אֲבֵלִים שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ, בְּחֵן, בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. הוּא נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ, וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד, בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל וּמֵיטִיב לַכֹּל וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא. [כָּאָמוּר: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן]. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הַזָּן אֶת הַכֹּל.

נוֹדֶה לְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה, וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים, וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ, וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ, וְעַל חֻקֶּיךָ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ, וְעַל חַיִּים, חֵן וָחֶסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּנוּ, וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ תָּמִיד בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה.

(בחנוכה ובפורים אומרים על הנסים)

וְעַל הַכֹּל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ, וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד. כַּכָּתוּב: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן.

רַחֶם נָא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ, וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ, וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ, וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. אֱלֹהֵינוּ אָבִינוּ, רְעֵנוּ, זוּנֵנוּ, פַּרְנְסֵנוּ, וְכַלְכְּלֵנוּ, וְהַרְוִיחֵנוּ, וְהַרְוַח לָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ, וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לֹא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם, כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה, הַפְּתוּחָה, הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה, שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד.

(בשבת אומרים רצה והחליצנו, בראש חודש אומרים יעלה ויבוא)

נַחֵם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת אֲבֵלֵי צִיּוֹן וְאֶת אֲבֵלֵי יְרוּשָׁלַיִם וְאֶת הָאֲבֵלִים הַמִּתְאַבְּלִים בָּאֵבֶל הַזֶּה. נַחֲמֵם מֵאֶבְלָם וְשַׂמְּחֵם מִיגוֹנָם, כָּאָמוּר: כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ, כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלַיִם תְּנֻחָמוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְנַחֵם צִיּוֹן בְּבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם, אָמֵן.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל, אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, אַדִּירֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, גּוֹאֲלֵנוּ, יוֹצְרֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ, קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, רוֹעֵנוּ, רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל, הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב לַכֹּל, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵיטִיב הוּא מֵיטִיב הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הַמֶּלֶךְ הַחַי הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, אֵל אֱמֶת, דַּיַּן אֱמֶת, שׁוֹפֵט בְּצֶדֶק, לוֹקֵחַ נְפָשׁוֹת בְּמִשְׁפָּט, שַׁלִּיט בְּעוֹלָמוֹ לַעֲשׂוֹת בּוֹ כִּרְצוֹנוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, וַאֲנַחְנוּ עַמּוֹ וַעֲבָדָיו, וְעַל הַכֹּל אֲנַחְנוּ חַיָּיבִים לְהוֹדוֹת לוֹ וּלְבָרְכוֹ. גּוֹדֵר פִּרְצוֹת יִשְׂרָאֵל הוּא יִגְדּוֹר אֶת הַפִּרְצָה הַזֹּאת מֵעָלֵינוּ (וּמֵעַל אַבֶל זֶה) לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם. הוּא גְמָלָנוּ, הוּא גוֹמְלֵנוּ, הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד, לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶוַח, הַצָּלָה וְהַצְלָחָה, בְּרָכָה וִישׁוּעָה, נֶחָמָה, פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה, וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוֹב. וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ.

(יש נוהגים שלא לומר ״הרחמן״ בבית האבל, ומדלגים ל״עושה שלום״ – פני ברוך י׳, הערה כו).

הָרַחֲמָן הוּא יִמְלֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדוֹר דּוֹרִים, וְיִתְפָּאַר בָּנוּ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים, וְיִתְהַדַּר בָּנוּ לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבֹּר עֻלֵּנוּ מֵעַל צַוָּארֵנוּ וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה בַּבַּיִת הַזֶּה וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב, וִיבַשֶּׂר לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת.

הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת (אם הוא סמוך על שולחן אביו ואמו יאמר: אָבִי מוֹרִי) בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה, וְאֶת (אִמִּי מוֹרָתִי) בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה, אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כֹּל אֲשֶׁר לָהֶם, (ואם הוא נשוי יאמר: אוֹתִי וְאֶת אִשְׁתִּי וְאֶת זַרְעִי וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לִי), אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ. כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב: בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל, כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ כֻּלָּנוּ יַחַד בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה, וְנֹאמַר אָמֵן.

בַּמָּרוֹם יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם, וְנִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְהֹוָה, וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ. וְנִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם.

בשבת: הַרָחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.

בראש חודש: הַרָחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הָחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה.

הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

מַגְדִּיל (בשבת ובראש חודש: מִגְדּוֹל) יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ, לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם. עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְראוּ אֶת יְהֹוָה קְדוֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו: כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי יְהֹוָה לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב: הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן: בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהֹוָה וְהָיָה יְהֹוָה מִבְטַחוֹ: נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם: יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

ברכת המזון – נוסח ספרדי

ההוספות המיוחדות לברכת המזון בבית האבל מודגשות

המזמן אומר: הַב לָן וְנִבְרִיךְ לְמַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא.

המסובים עונים: שָׁמַיִם.

המזמן אומר: בִּרְשׁוּת מַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, וּבִרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי וּבִרְשׁוּתְכֶם נְבָרֵך (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) מְנַחֵם אֲבֵלִים שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ.

ואומרים המסובים, ואחר כך המברך:

בָּרוּךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) מְנַחֵם אֲבֵלִים שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל חָיִינוּ.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל הַזָּן אוֹתָנוּ וְאֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד בְּרֵיוַח וּבְרַחֲמִים רַבִּים. נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל, וְשֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ לַכֹּל, וְהִתְקִין מִחְיָה וּמָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא בְרַחֲמָיו וּבְרוֹב חֲסָדָיו, כָּאָמוּר: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הַזָּן אֶת הַכֹּל.

נוֹדֶה לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה בְּרִית וְתוֹרָה חַיִּים וּמָזוֹן, עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים, וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ, וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ, וְעַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ, וְעַל חַיִּים וּמָזוֹן שֶׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ.

(בחנוכה ובפורים אומרים על הנסים)

וְעַל הַכֹּל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ, כָּאָמוּר: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן.

רַחֵם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, וְעַל הֵיכָלָךְ, וְעַל מְעוֹנָךְ, וְעַל דְּבִירָךְ, וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. אָבִינוּ, רְעֵנוּ, זוּנֵנוּ, פַּרְנְסֵנוּ, כַּלְכְּלֵנוּ, הַרְוִיחֵנוּ, הַרְוַח לָנוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם, וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם, אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה, הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה. יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא. וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ תַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.

(בשבת אומרים רצה והחליצנו, בראש חודש אומרים יעלה ויבוא)

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, לָעַד הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אַדִּירֵנוּ בּוֹרְאֵנוּ גּוֹאֲלֵנוּ קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב. הַמֶּלֶךְ הַחַי הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, אֵל אֱמֶת, דַּיַּן אֱמֶת, שׁוֹפֵט בְּצֶדֶק, לוֹקֵחַ נְפָשׁוֹת, שַׁלִּיט בְּעוֹלָמוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ, וַאֲנַחְנוּ עַמּוֹ וַעֲבָדָיו, וְעַל הַכֹּל אֲנַחְנוּ חַיָּיבִים לְהוֹדוֹת לוֹ וּלְבָרְכוֹ. גּוֹדֵר פְּרָצוֹת הוּא יִגְדּוֹר אֶת הַפִּרְצָה הַזֹּאת מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים.

(נוהגים לא לומר ״הרחמן״ בבית האבל, ומדלגים ל״עושה שלום״ – ילקוט יוסף אבלות, י״ג, טז; סידור איש מצליח, עמ׳ 812).

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן.

1. לדעת החזון עובדיה (שם), את התוספת שבברכה השלישית ״נחם... ברוך אתה ה׳ מנחם אבלים״ מוסיפים רק אם יש מנחמים. אך לדעת ברכת ה׳ (ח״ב, עמ׳ תז אות קטו), גם אם האבל יחידי – אומר תוספת זו.
ברכת המזון בשבת: בשבת לא אומרים נוסח זה כדי לא להראות אבלות בפרהסיה, אלא אם כן נמצאים האבלים לבדם, ללא אחרים שאינם אבלים (שולחן ערוך שם).

מזכירין בברכת הטוב והמטיב מעין המאורע בבית האבל וזה נוסחו ברוך אתה י״י אלהינו מלך העולם האל הטוב והמטיב אל אמת שופט צדק לוקח נפשות במשפט שליט בעולמו לעשות בו כרצונו כי כל דרכיו משפט ואנחנו עמו ועבדיו ובכל אנחנו חייבין להודות לו ולברכהו גודר פרצות ישראל הוא יגדור הפרצה הזאת מעלינו ומעל אבל זה לחיים ולשלום הרחמן וכו׳ כתב א״א הרא״ש ז״ל בעל הלכות לא כתב ולוקח נפשות במשפט וגם רב אלפס לא כתבו דאיתא בפרק במה אשה (נה:) יש מיתה בלא חטא ומיהו נראה שלא למוחקו וכן עמא דבר וכתב רב עמרם ברכת אבלים בבית אבל נברך מנחם אבלים שאכלנו משלו ולבתר הטוב והמטיב שבכל יום ייטיב לנו אל אמת וכו׳ ומעל כל עמו ישראל לחיים והוא יגמלנו לעד לחן ולחסד ולרחמים וכל טוב הרחמן וכו׳.

בבלי ברכות מ״ו:

רמב״ם ברכות ב׳:ח׳

(א) מזכירין בברכת הטוב והמטיב מעין המאורע בבית האבל וזה נוסחו בא״י אמ״ה וכו׳ בפ״ג שאכלו (מו:) ולכאורה נראה מדברי רבי׳ שעוקר ברכה רביעית ואומר במקומה אל אמת שופט צדק וכו׳ וזה דעת שאין השכל סובלו אלא בסוף ברכה רביעית מוסיף תוספת זה וכן נראה מדברי הרמב״ם ז״ל בפ״ב מהל׳ ברכות וכ״כ הר״ד אבודרה״ם ז״ל וכ״כ הכלבו וז״ל בא״י אמ״ה וכו׳ עד שבכל יום ויום הוא מטיב עמנו ואח״כ יאמר אל אמת דיין אמת שופט צדק לוקח נפשות במשפט וכו׳ וכתב עוד הכלבו בברכה שלישית אומר רחם ה׳ אלהינו וכולל בו נחם ה׳ אלהינו את המתאבלים ואת אבילי ירושלים ואת המתאבלים באבל הזה נחמם מאבלם ושמרם מיגונם כאמור כאיש אשר אמו תנחמנו וכו׳ בא״י מנחם ציון בבנין ירושלים וזה יותר נכון ממ״ש רבינו לקמן בסמוך בשם רב עמרם שחותם מנחם אבלים ובונה ירושלים דהוי חותם בשתים ואין חותמין בשתים [כדאיתא ברכות מט.]:

(ב) כתב א״א הרא״ש ז״ל בעל הלכות ז״ל לא כתב לוקח נפשות במשפט וכו׳ עד וכן עמא דבר שם וכ״כ התוספות שם והמרדכי סוף מ״ק והגה״מ פי״ב והרמב״ן בת״ה כתב כלשון הזה בה״ג אומר בבית האבל הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת כדמר זוטרא אבל לוקח במשפט לא לימא דהא (שבת נה:) איתותב רבי אמי דאמר אין מיתה בלא חטא:

(ג) וכתב ר״ע ברכת אבלים בבית אבל נברך מנחם וכו׳ סימן זה עד לאו צינעא הוא הכל מדברי הרמב״ן בת״ה אלא שיש קצת ט״ס בדברי רבינו שאצל מ״ש בשם גאון אחד כתוב בת״ה כלשון הזה וגאון אחר אמר ברכת האבלים בין ביחיד בין בג׳ בין בעשרה ואבל מן המנין ושאמרו חכמים אין אבלים מן המנין אברכת רחבה ובשורה והאידנא לית לן לא ברכת רחבה ולא ברכת שורה אלא אחר הטוב והמטיב דיין אמת ושאומרים ברוך מנחם אבלים טעות הן אומרים וכו׳ ומ״ש רבינו ומדברי כולם נלמד שמברכים אל אמת כל שבעה איני מוצא לו טעם דמהיכא תיסק אדעתין שלא יאמרו אותו כל שבעה עד שהוצרך ללמוד מדברי כולם שמברכין כן כל ז׳ ואפשר לדחוק ולומר דהוה אפשר למיסק אדעתין שלא יאמרו ברכה זו אלא ביום ראשון בלבד ואפשר שנמצא בזמנו מי שהיה סובר כך ולכך הוצרך ללמוד מדברי כל הני רבוותא שאומרים אותו כל שבעה. כתב המרדכי בסוף מ״ק דברכת מזון דאבלים אינה בי׳ וכן מצא ר״י בתשובת הגאונים וכ״כ סמ״ג ור״מ כתב דאינה אלא בי׳ וטעמא דשתי הכתות כתובים שם ובפרק הקורא עומד וכתב עוד המרדכי שם נראה דאבל מצטרף לתפלה ולזמון בין לג׳ בין לי׳ והא דאמר ר׳ יוחנן פ״ג דמגילה אין אבלים מן המנין מוקי לה בברכת רחבה גם בסעודה ראשונה שאסור לאכלו משלו אין לצרפו לי׳ עד כאן לשונו. ואיני יודע מה ענין שאסור לאכול משלו לשלא יצטרך לעשרה:

(א) האם בבית האבל מוסיפים על נוסח הברכה או עוקרים את הנוסח ואומרים נוסח אחר במקום הנוסח הרגיל. הב״י בסעיף א, הביא בזה מחלוקת, ועי׳ במה שכתב בזה הב״י באו״ח סי׳ קפט,ב, ובמה שכתבתי שם.

האם אומרים לוקח נפשות במשפט. הטור והב״י והדרכ״מ בסעיף א, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דשבולי הלקט בהל׳ שמחות בסוף סי׳ כג, כתב לוקח במשפט, ולא הזכיר נפשות, וכן ראבי״ה בסי׳ קכד ד״ה תניא, כתב ולוקח במשפט, בלא תיבת נפשות, וכ״כ המאירי בברכות מו: ד״ה ברכה, ומאידך סמ״ג בעשה כז, לא הזכיר לוקח נפשות במשפט, בנוסח הברכה, וכן בתמים דעים סי׳ קעו, הובא מספר העיתים לר״י אלברצלוני שהביא תשובת גאון שכתב את הנוסח ולא הזכיר לוקח נפשות במשפט.

האם אומרים בזימון נברך מנחם אבלים שאכלנו משלו. הטוש״ע בסעיף ב-ג-ד, הביאו שיש מי שסובר שאומרים, ויש להעיר דשבולי הלקט בהל׳ שמחות סי׳ כג, כתב שאומרים, וסמ״ג בעשה כז, הביא מתשובת הגאונים דבבבל ובישיבות אין נוהגים לאומרה אבל אתם שתיקנו לכם אבותיכם לומר כן תאמרו אבל אין צריך לכך עשרה, ע״כ, ומאידך בתמים דעים סי׳ קעו, הובא מספר העיתים לר״י אלברצלוני שהביא מתשובת גאון שאין אומרים וטעות לאומרו.

האם מזכירים את האבלות בבונה ירושלים. הטוש״ע בסעיף ב-ג-ד, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דבתמים דעים סי׳ קעו, הובא מספר העיתים לר״י אלברצלוני, שהביא להלכה את תשובת גאון שהביא הטור דס״ל דאין אומרים, ומאידך שבולי הלקט בהל׳ שמחות סי׳ כג, כתב שמוסיפים. הטור הביא דלסוברים שמוסיפים חותמים מנחם אבלים ובונה ירושלים, אמנם שבולי הלקט כתב דחותמים מנחם אבלים בבנין ירושלים, ע״כ, ובאמת הכי שפיר טפי דהא קי״ל בברכות מט., דאין חותמים בשתי דברים יחד.

האם ברכת אבלים צריכה עשרה או שלשה. הטור בסעיף ב-ג-ד, הביא מגאון דהיא אפי׳ ביחיד, והב״י הביא מחלוקת אם היא צריכה עשרה או לא, ויש להעיר דסמ״ק מצוריך במצוה צו אות שנה, כתב דהיא צריכה שלשה, וכ״כ במצוה קט אות מה, דאינה צריכה עשרה, וכן סמ״ג בעשה כז, הביא ממורו רבינו יהודה ומר״י דאינה צריכה עשרה, ושבולי הלקט בהל׳ שמחות סי׳ כג, הביא מרבי אביגדור כהן צדק דהיא אפי׳ ביחיד.

האם מברכים ברכת אבלים בשבת. הטור בסוף הסימן, הביא בזה מחלוקת, והביא דרב נטרונאי ס״ל דאין מברכים, ובהגהות והערות העירו דבתורת האדם ובהלכות גדולות הגירסא רב יהודאי, ולא רב נטרונאי, ויש להעיר דכן הגירסא בסמ״ג בעשה דרבנן ב, רב יהודאי.

דיני התפילות בבית האבל. האם אומרים שירת הים בפסוקי דזמרא בבית האבל, כתבתי באו״ח סי׳ נא, האם אומרים ברכת כהנים בבית האבל, כתבתי באו״ח בסוף סי׳ קכח, האם אומרים נפילת אפים בבית האבל, כתבתי בסי׳ קלא,ד, האם אומרים הלל בר״ח וחנוכה בבית האבל, כתבתי באו״ח בסי׳ תכב, האם אומרים בבית האבל פסוק ואני זאת בריתי, כתבתי באו״ח סי׳ תקנט,ב. שבולי הלקט בהל׳ שמחות סי׳ כב, כתב דבשבת מתפללים כשאר אינשי, ובמוצאי שבת אומרים ויהי נועם וכו׳ ויתן לך.

(א) ובא״ח סימן קפ״ט כתב וזה נוסח הברכה בבית האבל בא״י אמ״ה האל אבינו מלכנו בוראנו גואלנו קדושנו קדוש יעקב המלך הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת שופט צדק כו׳:

(ב) וכ״ה במרדכי בה״א דף שצ״ח ובתר״י פ׳ ג׳ שאכלו דל״ז ע״ב שמאחר שכתב בגמרא איך לא נאמר אותו שאע״פ שיש מיתה בלא חטא כל דרכיו משפט והוא יודע למה עושה עכ״ל וכ״כ ב״י בשם התוספות ובה״ג בשם התוספות ובהג״מ פי״ב ובא״ח סימן קפ״ט (כתב) כיון שהרמב״ם הסכים לדעת הרי״ף שאין לאומרו הכי נקטינן עכ״ל ולא נראה לי אלא נקטינן כדברי הרא״ש:

(ג) ואיני יודע מאי קשיא ליה דודאי טעמו דכל סעודה שהיא באה משום אבלות אינו מצטרף מידי דהוי אברכת שורה או ברכת רחבה כו׳:

(א) בא״י אמ״ה כו׳ האל הטוב כו׳ כצ״ל ולא שעוקר ברכה רביעית כדמשמע לכאורה מדברי רבינו אלא לבסוף ברכה רביעית מוסיף תוס׳ זה וכ״כ רבינו בסמוך בשם רב עמרם ז״ל ולבתר הטוב והמטיב שבכל יום ייטיב לנו אל אמת כו׳ וכ״כ הכלבו וז״ל בא״י אמ״ה כו׳ עד שבכל יום ויום הוא הטיב עמנו ואחר כך יאמר אל אמת כולי ועיין בב״י בא״ח סימן קפ״ט מ״ש ע״ז ומה שכתבתי שם:

(ב) הוא יגדור הפרצה הזאת מעלינו ומעל אבל זה לחיים כו׳ לכאורה נראה כשברך האבל לעצמו יאמר מעלינו ומעלי:

(ג) דאיתא בפ׳ במה בהמה יש מיתה כצ״ל:

(ד) ומיהו נראה שלא למחקו (מאחר שנאמר בגמרא איך לא נאמר אותו עכ״ה ולעיל בא״ח סימן קפ״ט כתבתי הטעם בשם ר״י דאע״ג דיש מיתה בלא חטא מ״מ הוא משפט דהש״י יודע למה הוא עושה ע״ש:

(א) מזכירין בברכת הטוב והמטיב מעין המאורע וכו׳ משמע דס״ל לרבינו דאין עוקרין ברכה רביעית אלא דמוסיף בה מעין המאורע:

(ב) ומ״ש וזה נוסחו בא״י אמ״ה האל הטוב והמטיב אל אמת שופט צדק וכו׳ לאו למימרא דלא יאמר אלא נוסחא זו בלבד דהא פשיטא דצריך שיאמר ג׳ מלכיות וג׳ גמולות וג׳ הטבות כתקון חכמים אלא דבא לפרש הוספת מעין המאורע מה היא אבל ודאי דצריך שיאמר תחלה כתיקון חכמים וזה נוסחו בא״י אמ״ה האל אבינו מלכנו אדירנו בוראנו גואלנו יוצרנו קדושנו קדוש יעקב רוענו רועה ישראל המלך הטוב והמטיב לכל אל בכל יום ויום הוא הטיב הוא מטיב הוא ייטיב לנו אל אמת וכו׳ עד הוא יגדור הפרצה הזאת מעלינו ומעל אבל זה לחיים ולשלום הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמול לנו לעד לחן ולחסד לרחמים וכו׳:

(ג) כתב א״א הרא״ש בעל הלכות וכו׳ עד ומיהו נראה שלא למחקו וכו׳ כ״כ התוס׳ פ׳ ג׳ שאכלו וז״ל ומיהו בכך אין למחקו ונראה דטעמא דאף ע״פ דאיכא מיתה בלא חטא מ״מ כיון דרובם אינן בלא חטא שפיר קאמרינן ולוקח נפשות במשפט אי נמי אע״פ דאיכא מיתה בלא חטא אפ״ה אינו אלא במשפט בשביל עטיו של נחש או דרך אחר במשפטיו ית׳ שנעלמו מעיני כל חי:

(ד) וכתב רב עמרם וכו׳ הביא דברי ר״ע מפני כמה דברים חדא דמפורש בו דצריך לומר בברכת הזימון נברך מנחם אבלים שאכלנו משלו. ב׳ דבתר הטוב והמטיב אל אמת וכו׳ עד לחיים יאמר ג׳ גמולות הוא יגמלנו וכו׳ כדפרי׳ בסמוך. ג׳ דצריך להוסיף בברכת בנין ירושלים ולומר מנחם אבלים ובונה ירושלים:

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהש״ךבאר היטבפתחי תשובההלכה ממקורה – הרב רימוןטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישהב״חהכל

טור טור+שו״ע

(ב) יֵשׁ מוֹסִיפִים בִּבְרָכָה שְׁלִישִׁית: נַחֵם ה׳ אֱלֹהֵינוּ אֶת אֲבֵלֵי יְרוּשָׁלַיִם וְאֶת הָאֲבֵלִים הַמִתְאַבְּלִים בָּאֵבֶל הַזֶּה, נַחֲמֵם מֵאֶבְלָם וְשַׂמְּחֵם מִיגוֹנָם, כָּאָמוּר: כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ (ישעיהו סו, יג) וְכו׳ בא״י מְנַחֵם צִיּוֹן בְּבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם.

באר הגולהש״ךהלכה ממקורה – הרב רימוןטוראור חדש – תשלום בית יוסףדרישהפרישהב״חעודהכל

(ג) כל בו

(ג) כאיש אשר אמו תנחמנו – כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו בא״י כו׳.

(ד) מנחם ציון בבנין ירושלים – אבל אין לומר מנחם אבלים ובונה ירושלים דאין חותמים בשתים. ומשמע לכאורה דה״ה דאין לומר מנחם ציון ובונה ירושלים דה״ל חותמים בשתים והכי אמרי׳ בש״ס פרק שלשה שאכלו (דף מ״ט ע״א) דמושיע ישראל ובונה ירושלים הוה ליה חתימה בשתים דאסור אבל בנחם שאומרים בתשעה באב איתא בכל הסידורים בא״י מנחם ציון ובונה ירושלים וצ״ל דמנחם ציון ובונה ירושלים כולו חדא מילתא היא.

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

ועוד מדכר מלתא דאבלים בבונה ירושלים ומסיים בה מנחם אבלים ובונה ירושלים וגאון אחד אומר אומרים בברכת אבלים בברכת המזון בין ביחיד בין בג׳ בין בי׳ והאבל מן המנין והאידנא לית לן לא ברכת שורה ולא ברכת רחבה אלא הטוב והמטיב דיין אמת ושאומרים ברוך מנחם אבלים טעות הוא שמכניסין בברכה דבר שאינו מן הברכה ומוסיפין על המטבע שתקנו חכמים והרמב״ן הסכים לדעת רב עמרם לומר ברוך מנחם אבלים כתב רב סעדיה שבעת ימי האבל מברך האבל לעצמו בהטוב והמטיב אל אמת ואם ברכו אחרים לפניו כך הם מברכין ויש מוסיפין בבית האבל נחם ה׳ אלהינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים ואת אבלי עמך ישראל ואין בכך הפסד.

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(א) כשמברכין ברכת המזון בבית האבל לא ישתו אחר האבל מכוסו כ״א מכוס אחר:

ועוד מדכר מילתא דאבלים בבונה ירושלים כו׳ ז״ל ב״י כתב הכלבו בברכה שלישית אומר רחם ה׳ אלקינו וכולל בו נחם ה׳ אלקינו את המתאבלים ואת אבילי ירושלים ואת המתאבלים באבל הזה נחמם מאבילם ושמחם מיגונם כאמור כאיש אשר אמו תנחמנו כו׳ בא״י מנחם ציון בבנין ירושלים וזה יותר נכון ממה שכתב רבינו בשם רב עמרם שחותם מנחם אבלים ובונה ירושלים דהוי חותם בשתים ואין חותם בשתים עכ״ל:

(ה) ועוד מדכר מילתא דאבלים כו׳ עיין בדרישה:

(ו) בין בג׳ בין בעשרה כו׳ ב״י מביא ספר ת״ה שכתוב בה כלשון זה ואבל מן המנין ושאמרו חכמים אין אבלים מן המנין אברכת רחבה ושורה קאי והאידנא לית לן לא ברכת רחבה ולא ברכת שורה אלא אחר הטוב והמטיב דיין אמת ושאומרים ברוך מנחם אבלים טעות הם אומרים כו׳ ואם תרצה להגיה דהאידנא לית לן כו׳ אתי נמי שפיר:

(ה) ומ״ש וגאון אחד אמר וכו׳ הביא דברי הגאון דמפורש בדבריו דאפי׳ ביחיד אומר ברכת אבלים בברכת המזון ואם הם ג׳ או עשרה האבל הוא ממנין ג׳ להצטרף לברכת הזימון וכן הוא ממנין העשרה להצטרף להזכיר השם בברכת הזימון ושאמרו חכמים אין אבלים מן המנין אברכת רחבה ושורה אמרו ועוד הביא דבריו לחלוק אמ״ש ר״ע לברך מנחם אבלים דטעות הוא מיהו המנהג הוא כר״ע וכהרמב״ן דמברכין מנחם אבלים בבנין ירושלים וכן בזימון אומר נברך מנחם אבלים שאכלנו משלו:

באר הגולהש״ךהלכה ממקורה – הרב רימוןטוראור חדש – תשלום בית יוסףדרישהפרישהב״חהכל

טור+שו״ע

(ג) יֵשׁ אוֹמְרִים בְּבִרְכַּת זִמּוּן: נְבָרֵךְ מְנַחֵם אֲבֵלִים שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ.

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולההלכה ממקורה – הרב רימוןמקורות וקישורים לטוראור חדש – תשלום בית יוסףעודהכל

בבלי יבמות ס״ו:

רמב״ם אבל י״ד:כ״ב

(ד) טור בשם רב עמרם ושכן הסכים הרמב״ן בסת״ה

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

בבלי יבמות ס״ו:

רמב״ם אבל י״ד:כ״ב

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולההלכה ממקורה – הרב רימוןמקורות וקישורים לטוראור חדש – תשלום בית יוסףהכל

טור טור+שו״ע

(ד) בְּשַׁבָּת, אִם בֵּרַךְ בְּיָחִיד, אוֹ בְּג׳ אֲבֵלִים, מְבָרֵךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרֵךְ בְּחוֹל, דְּצִנְעָא הוּא. וְאִם אָכְלוּ אֲחֵרִים עִמּוֹ וּבֵרְכוּ, אֵין מַזְכִּירִין מֵעֵין הַמְּאֹרָע, דְּכֵיוָן דְּאִכָּא אֲחֵרִים לָאו צִנְעָה הוּא.

באר הגולהש״ךביאור הגר״אהלכה ממקורה – הרב רימוןטוראור חדש – תשלום בית יוסףפרישהעודהכל

(ה) שם בשם הרמב״ן

(ה) לאו צינעא הוא – ואין אבילות דבפרהסיא נוהג בשבת כדלקמן סי׳ ת׳.

(א) בשבת כו׳ – עתוס׳ כ׳ ב׳ סד״ה קורע כו׳:

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

ושבת אין אומרים אל אמת וכ״כ רב נטרונאי גאון שאין מברכין ברכת אבלים בשבת כיון שמברכין בג׳ או בי׳ לאו דברים שבצנעא הוא ובהלכות גדולות כתב שמברכין ברכת אבלים דהוי דברים שבצנעא דמי שאין לו מברכין הוא מברך לעצמו והרמב״ן כתב ואני אומר בירך ביחיד או בג׳ אבלים מברך כדרך שמברך בחול דצנעא הוא ואם אכלו אחרים עמו וברכו אין מברכין דכיון דאיכא אחרים לאו צנעא הוא ע״כ. ומ״מ מדברי כולם נלמד שמברכין אל אמת כל ז׳.

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ז) דכיון דאיכא אחרים כו׳ פירוש אחרים דאינן אבלים משא״כ כשכל שלשתן הן אבלים:

(ח) ומ״מ מדברי כולם נלמד כו׳ ז״ל ב״י איני מוצא לו טעם דמהיכי תיסק אדעתין שלא יאמרו אותו כל ז׳ ואפשר שנמצא בזמן רבינו מי שהיה סובר שלא לאומרו אלא יום ראשון בלבד עכ״ל:

באר הגולהש״ךביאור הגר״אהלכה ממקורה – הרב רימוןטוראור חדש – תשלום בית יוסףפרישההכל

טור+שו״ע

(ה) אָבֵל מִצְטָרֵף לִתְפִלָה וּלְזִמּוּן, בֵּין לְג׳ בֵּין לַעֲשָׂרָה.

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהש״ךבאר היטבביאור הגר״אפתחי תשובההלכה ממקורה – הרב רימוןמקורות וקישורים לטוראור חדש – תשלום בית יוסףעודהכל

בבלי כתובות ח׳:

רמב״ם אבל ד׳:ו׳

(ו) המרדכי סוף פ״ק:
(°) מה שלא ראיתי נוהגין להוסיף ברכת אבלים בברכה רביעית נלע״ד שסמכו אדברי התוספות כתובות דף ה׳ ריש ע״ב שהוכיחו שם דברכת אבלים אינה אלא בעשרה וכ״כ תשובת מהר״מ סימן תרע״ו וכ״כ הב״י בשם הרמב״ן ובשם הר״מ

(ו) אבל מצטרף כו׳ – ומדברי המרדכי נראה דסעודה ראשונה שמברין את האבל שאסור לאכלה משלו) אין האבל מצטרף בברכת המזון וכן כתב הרוקח סי׳ שי״ג דכשמברכין ברכת המזון בשעת הבראתו אין האבלים מן המנין כדאמרינן בפ״א דכתובות ור״ל דאמרינן התם (דף ח׳ ע״ב) דבברכת רחבה אין אבלים מן המנין ופי׳ רש״י שם דהיינו כשמברין את האבל סעודה ראשונה משל אחרים כדאמרינן במ״ק היו מברין אותו ברחבה כו׳ משמע להו דהוא הדין האידנא דליכא רחבה מ״מ בסעודת הבראה תליא מילתא ואע״פ שהתוס׳ כתבו במגילה (דף כ״ג ע״ב) דבברכת המזון האבל מצטרף אפשר דמודה בסעודה ראשונה דהבראה ולא מיירי אלא בשאר אבילות.

(ג) מצטרף – ומדברי המרדכי נראה דסעודה ראשונה שמברין את האבל שאסור לאכלה משלו אין האבל מצטרף בברכת המזון. וכ״כ הרוקח דכן משמע בפ״א דכתובות דף ח׳ ע״ב ע״ש עכ״ל הש״ך:

(ב) אבל מצטרף כו׳ – פ״ק דכתובות ח׳ ב׳ וערש״י ותוס׳ שם:

(ב) מצטרף – עבה״ט ועי׳ בדגמ״ר דדוקא לעשרה אין מצטרפין אותו אבל לזימון של ג׳ מצטרף ע״ש:

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

בבלי כתובות ח׳:

רמב״ם אבל ד׳:ו׳

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהש״ךבאר היטבביאור הגר״אפתחי תשובההלכה ממקורה – הרב רימוןמקורות וקישורים לטוראור חדש – תשלום בית יוסףהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.