(א) שתרגיש – עמ״ש לעיל ר״ס קפ״ג דג׳ מיני הרגשות יש לענין שתהא טמאה מדאורייתא ע״ש ועי׳ בס״ט שהביא דברי מורו בתשובת שב יעקב שכתב באשה שראתה טיפות דמים ע״י ליחה לבנה מרובה דזה מקרי שלא ע״י הרגשה דתלינן הרגשה ברובא בליחה לבנה וכ״כ בתשובת בית יעקב והוא ז״ל השיג ע״ז ע״ש:

(ב) בבגדיה – עמ״ש לעיל סי׳ קפ״ז סק״ג בשם תשובת אא״ז פנים מאירות דדוקא בבגד האשה גזרו על הכתמים אבל אם נמצא כתם בבגד האיש ואפילו על חלוקו לאחר התשמיש אין לו דין כתם (וכבוד ידידי הרב הגאון מוה׳ יחיאל העליר זצ״ל אב״ד דק״ק וואלקאווישק הראני שנעלם מהגאון בעל פנים מאירות ז״ל בזה תוספתא ערוכה בנדה פ״י נמצאת על חלוק בנה השוכב בצדה ה״ז טמאה ולא על בנה בלבד אמרו אלא על כל אדם אלא שדברו חכמים בהוה ע״כ ולכאורה הוא פליאה נשגבה על אא״ז ז״ל) אם לא שקנח עצמו בו דאז האשה טמאה ע״ש:

(ג) הרגישה – עי׳ בתשובת שב יעקב סי׳ מ״ה באשה שהיה מתעטשת בחוזק וכח וע״י כח גדול של העיטוש ניתז ממנה למטה מי רגלים לפי דעתה כי היתה בעת הזאת בעזרת נשים בבהכ״נ ולא יכלה לבדוק עצמה ולאו אדעתה כלל עד הלילה בשכבה ראתה למטה בכתונת כתם קטן פחות מכשיעור גריס ושאלה אם יש לחוש אפילו פחות מכשיעור הואיל שהרגישה בבוקר שניתז ממנה אפשר שזה הדם ניתז ממנה והשיב כיון שהוא פחות מכגריס אין לחוש כלל אף דמבואר בסי׳ קפ״ח וק״צ אם הרגישה שנפתח מקורה ובדקה ולא מצאה כלום דטמאה שאני התם דמיירי שבדקה מיד ולא מצאה כלום ועל כרחך צ״ל דלא לחנם נפתח מקורה והואיל דלא מצאה כלום ע״כ שיצא ממנה דבר מה ונאבד הואיל שהרגשה דאורייתא חיישינן שמא יצא טפת דם משא״כ באשה זו דלא בדקה מבקר עד ערב וזה שכיח הרבה בין הנשים שע״י עטוש בכח נתזין ממנה מ״ר ואי הוי בדקה מיד היתה רואה לחלוחית של מ״ר ואחזוקי איסורא לא מחזקינן עכ״ד ע״ש ועי׳ בספר תפארת צבי שחיבר תלמידו על הלכות נדה בסי׳ קפ״ג סק״א שכתב דדוקא בכה״ג שיצא ממנה כמה טיפין לדעתה והואיל דלא מצאה אלא חד כתם קטן מוכח שמי רגלים היה דאי היה דם היה נמצא הרבה אבל אם הרגישה כאילו יצא ממנה מעט ואינה יודעת מה הוא אם דם או מי רגלים ואח״כ מצאה כתם אפילו פחות מכגריס תלינן כתם זו בהרגשה וטמאה ע״ש אכן דעת הס״ט לא נראה כן אלא דאפילו בכה״ג תלינן להקל דדוקא בפתיחת המקור החמיר בתה״ד כו׳ משא״כ בהרגשה שניתז ממנה דבר מה תולין במצוי במ״ר ע״ש והביאו ג״כ החכ״א כלל קי״ג דין ג׳ וכתב עוד דה״ה נשים שרגיל בהם ליחה לבנה ומוחזקת בזה אפילו הרגישה זיבת דבר לח ולא בדקה טהורה כיון שמוחזקת ורגילה בכך תלינן במצוי ע״ש [ועמש״ל ס״ק ו׳]:

(ד) שנפתח מקורה – וכתב בחכמת אדם שם דין א׳ אבל בהרגשה שנזדעזעו אבריה אם בדקה ולא מצאה כלום טהורה שתלינן זו בשאר מקרים ע״ש [ועמש״ל ס״ק ו׳ בשם תשו׳ חתם סופר]:

(ה) ובדקה אח״כ – עח״ד שכתב דאפילו בדקה עצמה בתוך שיעור וסת ולא מצאה כלום טמאה ע״ש אכן דעת הכו״פ בס״ק ג׳ אינו כן אלא דדוקא אם לא בדקה תיכף כשיעור וסת אמרי׳ חזקה דראתה משא״כ אם בדקה בתוך שיעור וסת ע״ש וכ״נ דעת הס״ט כמו שאכתוב בס״ק שאח״ז ועמש״ל ס״ק ז׳ בשם נודע ביהודה. [ועי׳ בתשובת חתם סופר סי׳ קס״ח שמסופק בדין זה]:

(ו) ולא מצאה כלום – אבל אם מצאה מראות כשרות כגון ליחה לבנה או ירוקה או כמראה גע״ל טהורה ותולה הרגשתה בזו כמבואר לעיל ר״ס קפ״ח. ועמ״ש שם בשם תשו׳ ג״ש באם בדקה בעד שאינו בדוק ומצאה מראה טהור ובתוכו מראה טמא פחות מגריס דטהורה ע״ש אכן דעת הח״ד בס״ס זה בדין זה דטמאה וכתב הטעם משום דרוב פתיחות המקור למראות טמאות הן תדע דהא טמאה בלא מצאה כלום ולא תלינן במראות טהורות ולכן נראה ג״כ דאפילו ראתה מראות טהורות על עד שהוא בודאי מלוכלך בדם טמאה כשהרגישה וכן אפילו נאבד מקצת העד טמאה ואינה טהורה כשהרגישה רק כשיודעת בבירור שלא ראתה על העד רק מראות טהורות ע״ש [וכן הוא דעת תשו׳ חתם סופר סי׳ ק״נ אך כתב דדוקא בהרגשת פתיחת פה״מ או זעזוע הגוף או עקיצה כמו עקיצת מ״ר שהם הרגשות גמורות מה״ת. בזה יש להחמיר אפילו בדקה בכתונת מכ״ש בעד שאינו בדוק דעדיף מכתונת והטעם דמיד שהרגישה אבדה לה חזקת טהרה שלה עד שתבדוק ואם בדקה ונאבד העד בטמאה מחזקינן לה אבל בהרגשה דזיבת דבר לח אפילו יהיבנא ליה להגאון נו״ב ז״ל (בסי׳ נ״ה ועמש״ל סי׳ קס״ג סק״א) שהוא הרגשה דאורייתא מ״מ היינו שאם ראתה דם ע״י הרגשה כזו חייבים עליה כרת אבל שיהיה הרגשה כזו מוציאה מחזקת טהרה שלה עד שנאמר שאם נאבד העד או שאינו בדוק תהיה בספק טומאה זה לא אמרינן וא״א לאמרו כלל ולכן אשה שהרגישה זיבת דבר לח ובדקה עצמה בעד שאינו בדוק ומכ״ש בכתונת המלוכלך בכמה טיפי דמים אם מצאה עליו ליחה לבנה ובתוכה טיפה או טיפות דמים פחות מכגריס ועוד טהורה אפילו אם לא מצאה עליו כלל מראות טהורות רק אלו הטיפי דמים אינה טמאה יותר רק כשאר בדיקות עד שאינו בדוק דאינו מטמא אלא בשיעור כתם. רק בענין אחד חמור מכתם דעלמא דאין לטהר אלא בשיעור מאכולת קטן שבזמנינו או פשפש אם מצויים שם. (ועמ״ש בזה לקמן סעיף ל״ו בד״ה כגריס) וע״ש בסי׳ קס״ז דשם מבואר כל הדברים האמורים כאן יותר באריכות ותוספות ראיות ושם בסי׳ קס״ח כתב דצריך קצת מיתון בדין זה (ר״ל כשהרגישה שנפתח מקורה ומצאה מראה טהורה לבד) מהו מראה הטהורה כי לעולם תוציא לפנינו הבדיקה מלוכלכות בשלוי״ם מלחלוחי הגוף ונפל פיתא בבירא וע״ש בסי׳ ק״פ ג״כ שאלה כזו באשה שהרגישה שנפתח מקורה ובדקה עצמה בכתונת שלה או בעד שאינו בדוק ומצאה מראה טהורה וגם טיפי דם פחות מכגריס ועוד. ושם מחלק בין כתונת לעד שאינו בדוק דבעד שאינו בדוק המלוכלך בכמה לכלוכים הוה כלא בדקה כלל ותלינן שדם יצא מהמקור והאי מראה טהורה לאו מגופה אלא מעלמא ואפילו אין על העד שום דם רק מראה טהור צ״ע להקל אך בכתונת דמראות כשרות אין מצויים בו לומר דהוא מעלמא טוב יותר לתלות מגופה שבא ע״י הרגשה זו ע״כ המקיל לא הפסיד והמחמיר תע״ב ע״ש] ועי׳ בס״ט שנסתפק באם מצאה מראה טהורה דתולה הרגשה בזה עד כמה זמן יכולה לתלות בהא כו׳ ע״ש. ומזה מוכח דס״ל להס״ט ג״כ כדעת הכו״פ הנ״ל בס״ק הקודם ולא כהח״ד דאל״כ אמאי לא מוקי לה כשבדקה בתוך שיעור וסת וכמ״ש הח״ד בסי׳ קפ״ח שם א״ו בכה״ג אף אם לא מצאה כלום טהורה:

(ז) שהיא טמאה – עי׳ בתוה״ש שכתב דבהני נשים שהם בחזקת מסולקות דמים כגון מעוברת ומניקה אפילו נפתח מקורה טהורה אם לא מצאה כלום ע״ש וכן הסכים הס״ט לדינא וכתב הטעם דתלינן דמה שנפתח מקורה היה להוציא ליחה לבנה או ירוקה שגם אלו באים מן המקור דכיון דהן בחזקת מסולקות דמים יותר מסתבר לתלות בהם שכן דרך אפילו במעוברת ומניקה ממה שנאמר שיצא דם ע״ש והביאו ג״כ החכמת אדם שם דין ב׳ [ובתשובת חתם סופר סי׳ קס״ח נראה דעתו להחמיר בזה אך לא ראה בזה דברי הס״ט דג״כ נחית לסברתו ואעפ״כ מקיל מטעם הנ״ל]. ועי׳ בשאילת יעב״ץ ח״ב ס״ה נשאל שם אם לסמוך על תוה״ש בזה מאחר שבסוף ס׳ בל״י השיג עליו. והאריך להקשות על עיקר דין של התה״ד ולכן העלה דלא מיבעיא במסולקת דמים דלא חיישינן לה אלא אפילו במוחזקת דמים המקיל נשכר ואין כאן חשש ועי׳ בתשובות רדב״ז החדשות סי׳ קמ״ט שחולק ג״כ על דין זה של התה״ד ע״ש אכן הס״ט כתב לתרץ קושייתו והביא ראיות לדעת התה״ד ע״ש). ועי׳ בתשובת אא״ז פנים מאירות ח״ג סי׳ י״ג שכתב באשה שהרגישה שנפתח מקורה ובדקה עצמה בעד שאינו בדוק ומצאה טיפת דם כחרדל טמאה אף אם ניקל באם לא מצאה כלום מ״מ הכא שמצאה טיפת דם גרע טפי ולא תלינן לקולא ע״ש. ונראה דאם מצאה ג״כ מראות טהורות דיכולה לתלות הרגשתה בזו והדם במאכולת טהורה לדעת המקיל באם לא מצאה כלום דאף הח״ד לעיל סק״ו לא כתב בדין זה דטמאה אלא דוקא לדעת המחמיר באם לא מצאה כלום וכמ״ש שם תדע כו׳ וצל״ע לדעת הפמ״א דזה גרע טפי מאם לא מצאה כלום. אולי אף במעוברת ומניקה טמאה בכה״ג לדעת המחמיר באם לא מצאה כלום. ועי׳ בתשובת נו״ב תניינא חיו״ד סי׳ קי״ט שכתב באשה שהרגישה שנפתח מקורה ובדקה מיד בתוך שיעור וסת והניחה העד עד הבוקר ובבוקר לא מצאה כלום יש לטהרה ותלינן שהיה מראה טהור ונתייבש על העד ואינו ניכר דזה קרוב יותר מלומר שהיה אדום ונמוק קודם שבדקה כרגע דזה אינו שכיח (ומבואר שם דאם לא הניחה עד הבוקר אלא ראתה מיד ולא מצאה כלום טמאה אף שבדקה בתוך שיעור וסת והיינו כדעת הח״ד הנ״ל בס״ק ה׳) ואמנם אם לא בדקה רק אחר שיעור וסת חיישינן שמא נמוק או נאבד ואפילו אם בדקה בתוך שיעור וסת דוקא אם למחר לא מצאה כלום אבל אם מצאה דם כל שהוא אפילו פחות מגריס אף שהעד אינו בדוק טמאה. וע״ש בהג״ה מבן המחבר שכתב דמ״ש בשו״ע אם הרגישה שנפתח מקורה להוציא דם היינו שהרגישה שנפתח מקורה וגם הרגישה זיבת דבר לח ותרתי דוקא בעינן ובזה מסולק מה שמתמיהים על דין זה ע״ש שהאריך בזה. ועי׳ בתשובות הקודמות שם באשה שנדמה לה בשעת שינה כאילו היא מרגשת שנפתח מקורה ומתוך כך הקיצה ותיכף בדקה עצמה ולא מצאה מאומה והיא מסופקת אם זה היה רק חלום או באמת נפתח מקורה והאריך שם לסתור דברי התה״ד (שהוא מקור דין זה שכתב השו״ע אם הרגישה כו׳) והחליט שגם התה״ד לא קאמר הרגשה דאורייתא שהוא ודאי אלא כוונתו ספק דאורייתא והוא לחומרא ומעתה היכא שהאשה מסופקת על ההרגשה עצמה הוי ס״ס אמנם כ״ז אם היא עומדת בימי טהרתה אבל בימי ספירה אי מהני ס״ס מבואר בחיבורי נו״ב עכ״ד ועמש״ל סי׳ קפ״ז ס״ק כ״ג וכ״ז:

(ח) מי״ב – עבה״ט בשם ש״ך ועי׳ בש״ך דמשמע מדבריו דאפילו אתי ודאי מגופה כל שהוא שלא בהרגשה טהורה מאחר דאינו רק מדרבנן ולא גזרו בקטנה ע״ש וכן דעת הל״ח והמנ״י בסק״ג. אכן הח״ד חולק ע״ז וס״ל דאין מטהרין כתמים רק במקום דאיכא למימר עברה בשוק של טבחים ולאו אדעתה אבל אי ודאי אתי מגופה אפילו לא הרגישה טמאה ע״ש ועי׳ בס״ט מ״ש בזה: