(א) הא דאמרינן דטפח ושוק ושאר מילי הוו כערוה לגבי קריאת שמע האם היינו אף לדברי תורה. המאירי
בברכות כד. ד״ה צריך, כתב דהיינו רק לקריאת שמע ותפילה אבל לדברי תורה מותר.
טפח באשה ערוה האם הוי טפח על טפח. בפשטות סתם טפח, היינו טפח על טפח.
טפח באשה ערוה היינו דוקא לאחרים אבל לא לעצמה. כן הביא הב״י בסעיף א-ג ד״ה טפח, מהראשונים, דהא תנן האשה יושבת וקוצה לה חלה ומברכת ערומה, ויש להעיר דראבי״ה בסי׳ פב, כתב דאשה המברכת על טבילתה תכסה שערה בבגד, ע״כ, ומשמע משום שער באשה ערוה, וצ״ע.
הא דאמרינן טפח באשה האם היינו דוקא באשתו אבל באשה אחרת אפילו פחות מטפח. הטוש״ע והב״י בסעיף א-ג, לא חילקו בין אשתו לאשה אחרת, והדרכ״מ והרמ״א הביא מהגהות מימון דבאשה אחרת אף פחות מטפח, ויש להעיר דכן הביא להלכה ראבי״ה בסי׳ עו, מבה״ג, ומאידך מלשון ריא״ז בברכות ג,ג,יא, מבואר דבכל אשה תלי בטפח.
הא דבעינן טפח באשה לאסור לקרוא ק״ש היינו רק בשאר הגוף אבל בערוה עצמה אפילו כל שהוא אסור. כן מבואר
בברכות כד., דאמרינן דמותר לקרוא כנגד שער הערוה היוצא דרך נקב בבגד, וסתם שער היוצא בבגד אין בו טפח, ומבואר דכהאי גוונא בערוה עצמה אסור, ועוד דדוקא גבי אשה אמרינן טפח אבל גבי ערות איש לא הוזכר דצריך טפח וממילא כל שכן בערות אשה דאסור בפחות מטפח.
שוק באשה ערוה, מהו שוק. המשנ״ב בסעיף א ס״ק ב, כתב דהוא עד המקום שנקרא קניא בלשון אשכנז, ע״כ, דהיינו מהארכובה ולמעלה, אמנם יש סתירה בדבר דבחולין קלד:, גבי שוק של בהמת שלמים, נחלקו תנאי מהו שוק של שלמים, ומבואר שם דלכולי עלמא הוא מתחיל מהארכובה ולמעלה ונחלקו רק מה הוא הקצה העליון של השוק, וכדפירש רש״י שם, ומאידך בהרבה מקומות מבואר דשוק הוא מהארכובה ולמטה עד הקרסול, דבאהלות א,ח, מנה התנא את אברי האדם מלמטה ללמעלה, ותנן גבי מנין הרגל, ששה בכל אצבע, עשרה בקרסול, שנים בשוק, חמשה בארכובה, אחד בירך, ע״כ, ומבואר דהעצם שמעל הקרסול היא השוק, וכ״כ הר״ש שם בד״ה קרסול, דקרסול הוא מקום חיבור הרגל והשוק, וכן בבכורת מה., תנן דמי שעקיבו יוצא לאחוריו הוי מום, ואמרינן בגמרא שם דהיינו ששוקו יוצא באמצע רגלו, ע״כ, ומבואר דחיבור הרגל לעקב וכף הרגל היינו שוק, וכן מבואר להדיא
ביבמות קג.,
ובערכין יט:, גבי חליצה, דהוא למטה מן הארכובה עד סמוך לקרסול, וכדפירש רש״י שם בשני המקומות, וכן תוס׳
בנדה נח. ד״ה מקום, הביאו פירוש מהערוך דמקום חבק היינו שמה שמתכסה מהרגל בשעה שהאדם מכופף את השוק על הירך הוא מקום חבק, ע״כ, ומבואר דהערוך קורא למה שמתחת הארכובה שוק ועל מה שמעל הארכובה ירך, וכן בב״ב נז:, אמרינן שאין שותף בחצר יכול למנוע משותפו שאישתו לא תכבס בחצר כיון דהיא תצטרך לילך לנהר ואין דרכן של בנות ישראל להתבזות על הכביסה, וכתב רשב״ם בד״ה לפי שאין, שהביזיון היינו שתצטרך לעמוד יחיפה לגלות שוק כשהיא עומדת בנהר, ע״כ, ומסתמא כדי לכבס אין צריכות לגלות את מה שמעל הארכובה, אלא ס״ל לרשב״ם דשוק היינו מהקרסול ולמעלה, וכן משמע מלשונו מדקרי לזה יחיפה, וכ״כ להדיא הרא״ש
בנזיר נב: ד״ה משני שוקים, דהשוק הוא למטה מהארכובה, ע״כ, וכ״כ הרי״ד בספר המכריע סי׳ יח, וכן מבואר מדברי רש״י
במנחות לג. ד״ה עבידא, וכן מבואר מדברי הערוך בערך אסתוורא, וכן מבואר מדברי הרמ״ה בב״ב סי׳ רסב, דשוק הוא עד הקרסול והסנדל, וכן מדברי רש״י
בשבת ס. ד״ה טהורה, ושם סג. ד״ה ויוצאין, מבואר דהאשה לובשת בתי שוקיים שמכסים את מה שנשאר מגופה בין השמלה לקצה התחתון של השוק, ומבואר מזה דהשוק הוא מהארכובה ולמטה דאילו מהארכובה ולמעלה ודאי השמלה מכסה את רגליה, ונמצא שיש סתירה במקום השוק, ותוס׳
במנחות לז. ד״ה קיבורת, תירצו את הסתירה דהיינו דוקא שוק של בהמה אבל שוק של אדם היינו במקום חיבורו לרגל וכדתנן באהלות א,ח, ע״כ, ונראה דטעם הדבר כיון דשוק בכל מקום הוא העצם שמתחת לעצם הירך, ובבהמה יש בין הירך לארכובה התחתונה עוד פרק עם עצם ועל כן זה הוא השוק שלה, ובאדם שאין עוד עצם בין הירך לארכובה השוק הוא מהארכובה ולמטה, ובאמת אף מסברא לא מסתבר לומר שהשוק באדם הוא מהארכובה ולמעלה, דא״כ נמצא עצם אחד מקצתו קרוי שוק ומקצתו קרוי ירך, ומאידך מדברי תוס׳ ישנים
ביומא עא: ד״ה אמר ר׳ זירא, והריטב״א ביומא שם ד״ה בכתנות, מבואר דהם מתרצים שיש חילוק בין לשון המקרא כגון שוק של שלמים לבין לשון חז״ל דבלשון חז״ל הוא מהארכובה ולמטה, ע״כ, והשתא גבי שוק באשה ערוה דילפינן ליה מדכתיב בישעיה מז,ב, גלי שוק, לפי תוס׳ הנזכר דס״ל דבאדם היינו מהארכובה ולמטה, אף הכא נמי, אבל לפי תוס׳ ישנים והריטב״א דס״ל לחלק בין לשון מקרא ללשון חז״ל, הכא הוא לשון חז״ל אבל ילפינן לה מלשון המקרא, ומסתבר דהאמורא כשאמר סתמא שוק באשה ערוה היינו בלשון חז״ל, והא דיליף לה מקרא אפשר דלשון קרא דדברי קבלה שאני והוי כלשון חז״ל, או דהוא אסמכתא בעלמא, ועל הא דכתיב בשופטים טו,ח, שוק על ירך, כתב הרד״ק דהיינו שדרך הנסים נופלים על פניהם ונופל שוקם על ירכם, ע״כ, וכוונתו מה שתחת הארכובה עולה ונופל על מה שמעל הארכובה, ומבואר דס״ל דשוק היינו מהארכובה ולמטה ואף בלשון של דברי קבלה, ולפי זה ודאי דס״ל דשוק באשה ערוה היינו מהארכובה ולמטה, ואמנם הר״י קרא בישעיה מז,ב, גבי הא דכתיב גלי שוק, כתב דהיינו ירך העליון, ע״כ, היינו על פי דרכו בפירוש הפסוק שם, דפירש דהא דכתוב לפני כן גלי צמתך היינו החלק התחתון של הרגל, ועל כרחך אינו מפרש לפי דעת חז״ל אלא לפי פשוטו של מקרא כי לפי דבריו הוי ליה לגמרא למימר דצומת באשה ערוה דכתיב גלי צמתך וכל שכן שוק, אלא ודאי אינו מפרש לפי דעת חז״ל, ואדרבה גם מלשון הר״י קרא שם, מבואר דמה שמעל הארכובה קרוי ירך מדפירש את סדר הפסוק צמתך, שובל, שוק, דהיינו מתחת הארכובה, הארכובה, והירך, ומבואר דבעלמא ירך היינו מהארכובה ולמעלה, ועל כן לענין פירוש הגמרא הדרינן למבואר בכל דוכתא דשוק וירך תרי מילי נינהו וכדכתיב להדיא בשופטים, שוק על ירך, והיינו החלק התחתון כמו שנתבאר,
והכי נקטינן. גבי אם צריכות הנשים לכסות את השוק, עי׳ במה שאכתוב בזה באהע״ז בסוף סי׳ קטו, בדיני צניעות הנשים.
שער באשה שרגילה לגלותו כגון בתולות מותר לקרוא כנגדו. כן הביאו הטוש״ע והב״י בסעיף א-ג ד״ה ומ״ש רבינו אבל, ויש להעיר דכ״כ ראבי״ה בסי׳ עו, וכ״כ המאירי
בברכות כד. ד״ה צריך.
האם מותר לפנויה ללכת פרועת ראש בשוק. הטוש״ע והב״י בסעיף ב, כתבו דמותר, ועי׳ במה שאכתוב בזה באבן העזר בסוף סי׳ קטו, בדיני צניעות הנשים.
האם קי״ל דטפח באשה ושער הוי ערוה לקריאת שמע. הב״י בסעיף א-ג ד״ה ומ״ש רבינו אבל, הביא דהרי״ף השמיט דבר זה, ויש להעיר דראבי״ה בסי׳ עו, הביא דבר זה להלכה, דהם ערוה לקריאת שמע, וכן הביא דבה״ג פסק דטפח באשה ערוה, וכ״כ המאירי
בברכות כד. ד״ה צריך, דטפח ושער הוו ערוה לקריאת שמע, וכן פסק ריא״ז בברכות ג,ג,יא, דטפח באשה ערוה לק״ש, אבל גבי שער פירש דהיינו להלכות צניעות שאין לאשה לגלות שערה.
האם קול באשה ערוה היינו שאסור לקרוא ק״ש כנגדו. הב״י בסעיף א-ג ד״ה טפח, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דהמאירי
בברכות כד. ד״ה צריך, כתב דהוי ערוה לקריאת שמע, וראבי״ה בסי׳ עו, הביא דבה״ג ור״ח ס״ל דהוא לק״ש, וראבי״ה דן בזה וכתב דראוי להחמיר, ומאידך מדברי ריא״ז בברכות ג,ג,יא, מבואר דאינו מפרש דבר זה לק״ש אלא להלכות צניעות שאין לאשה להנעים קולה בין האנשים.
לסוברים דקול באשה ערוה היינו לק״ש האם הוי דוקא כששרה. הב״י בסעיף א-ג ד״ה טפח, הביא מרבינו יונה ואוהל מועד וכן מהמרדכי בשם היראים, דהיינו דוקא כששרה, ויש להעיר דכ״כ היראים בסי׳ שצב אות ה, וכ״כ המאירי
בברכות כד. ד״ה צריך, וכן משמע מדברי ראבי״ה בסוף סי׳ עו, שכתב דהטעם דאמרינן בירושלמי דקול אסור כי דרכו להביט בה כשהיא מנגנת, ע״כ, דהיינו כשהיא שרה, והב״י בתחילת דבריו הביא מהראב״ד דדוקא כששרה אבל כשמדברת מותר כי רגיל בו ולא טריד, ע״כ, ויש לדון בדבריו האם כוונתו דרגיל בדיבור אשתו אבל באשה אחרת אסור אף בדיבור או כוונתו דרגיל בדיבור נשים ומותר אף באשה שאינו רגיל.
לסוברים דקול באשה היינו לקרוא ק״ש כנגדו, האם היינו דוקא כשמביט ורואה את האשה. מדברי היראים שהביא הב״י בסעיף א-ג ד״ה טפח, מבואר דס״ל דהיינו אף כשאינו מביט, וכן נראה מסתימת הראשונים, שלא חילקו בכך, אמנם מדברי ראבי״ה בסוף סי׳ עו, נראה דס״ל דהיינו דוקא כשמביט בה.
קול אשה שרגיל בו. הרמ״א בסעיף ג, כתב דקול שרגיל בו אינו ערוה, ע״כ, ויש להעיר דכ״כ ראבי״ה בסי׳ עו, ומסתימת דברי ראבי״ה והגהות מימון והב״י והרמ״א מבואר דהיינו אף אם מזמרת. ציינו דמקור דברי הרמ״א בב״י בשם אוהל מועד והגהות מימון, אבל בב״י לא הזכיר לגבי זה את אוהל מועד אלא רק את הגהות מימון.
האם מותר לקרוא ק״ש כנגד ערות קטן. הב״י והרמ״א בסעיף ד, הביאו בזה מחלוקת, ועי׳ במה שכתבו בזה הטור והב״י ביו״ד בסי׳ רסה,ח, ובמה שאכתוב שם.
האם החזרת פנים מהערוה מהניא. הב״י בסעיף ו, הביא מהרמב״ם ועוד ראשונים דמותר, ויש להעיר דכן כתבו סמ״ג בעשה יח, וסמ״ק מצוריך במצוה פא, דמותר, והב״י לעיל בסעיף א-ג בסוף ד״ה טפח, הביא דרבינו יונה ס״ל גבי טפח באשה דהוא אסור דוקא במסתכל אבל בראיה בעלמא מותר, אמנם בסמוך אכתוב דראבי״ה אוסר בערוה מגולה כנגד סומא או בלילה, ע״כ, ואפשר דס״ל דאסור אף בהחזרת פנים. הב״י כתב דמדברי הרשב״א ורבינו יונה שהביא בסי׳ עד,א-ב ד״ה ומ״ש רבינו ואין, מבואר נמי דס״ל דהחזרת פנים מהערוה מהניא, ע״כ, והיינו מחמת שהביא שם הב״י מהרשב״א בשם הראב״ד גבי יושב במים, דפרכינן והרי לבו רואה את הערוה, ולא פרכינן שעיניו רואות את הערוה והיינו מחמת דליבו בתוך המים אבל עיניו מחוץ למים ואינם רואות את הערוה, ע״כ, וכתב הב״י שם דכוונתם דאינו רואה הערוה כי אינו מסתכל לכיוון הערוה, ע״כ, אמנם אין נראה דזה כוונתם דהא מדפירשו דהלב רואה הערוה רק מחמת שהלב בתוך המים כמו הערוה כדדייק הדרכ״מ שם, מבואר דטעמם דמחוץ למים אין ניכר הערוה שבתוך המים אף אם אין המים עכורים, והוי כערוה מכוסה, וכן מבואר להדיא מלשון תלמידי רבינו יונה שם בברכות מה ד״ה אבל צלולין, שכתבו שכיון שהגוף עומד בתוך המים, המים עצמם הם חציצה בין עיניו והערוה ואע״פ שהם צלולים, ע״כ, ומבואר דאין הטעם כי מסתכל למקום אחר אלא מחמת שהמים חוצצים, ונראה דכוונתם דבכהאי גוונא שהמים מכסים הערוה ואינה ניכרת היטיב סגי בזה שאינו מסתכל ומתבונן בה אבל בעלמא שאין מים לא מהני. לסוברים דסגי בהחזרת פנים, איכא למידק דבברכות כד., גבי האשה יושבת וקוצה לה חלתה ערומה, פרכינן ואי עגבות ערוה אכתי איכא עגבותיה שהן מגולות, ע״כ, ואי סגי בהחזרת פנים הלא היא מחזירה פניה מעגבותיה ומאי קושיא, ושמא אף צדדי עגבותיה חשיבי עגבות וחשיב שהיא רואה אותם.
ערוה מגולה כנגד סומא או בלילה האם מותר לקרוא כנגדה. הב״י בסעיף ו, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דראבי״ה בסי׳ עו, כתב דאסור.