(א) אתרוג
אתרוג היבש פסול היינו כשרובו יבש. כ״כ הראב״ד בהל׳ לולב ד״ה מיהו קא מבעיא.
הגהת הב״י בדברי הטור דצ״ל מחט ובו חוט. כ״כ הב״י בסעיף א, ויש להעיר דכל דברי הטור האלו הם המשך דברי הראב״ד שהזכיר הטור בתחילת דבריו, ובדברי הראב״ד שם בהל׳ לולב ד״ה והנה האתרוג, הגירסא כדברי הב״י מחט ובו חוט.
האם אתרוג כמוש כשר. השער הציון בסעיף א אות ב, הביא בזה כעין מחלוקת, ויש להעיר דראבי״ה בסי׳ תרצז ד״ה ונראה, ובסי׳ תרעז, ובסי׳ תרנג ד״ה תנא, כתב דפסול, ובדבריו בסי׳ תרעז ותרצז, מבואר להדיא דאיירי בכמוש ואי אפשר להגיה שם כבוש.
חסרון הלחות באתרוג לא חשיבא חסרון. מדברי הטור בסעיף א, גבי אתרוג יבש שבודקים אותו במחט או בחוט ואם יש עליו לחות כשר, מוכח דהא דאמרינן בסעיף ב, גבי ניקב דאם חסר כ״ש פסול, היינו שחסר מבשר האתרוג אבל חיסרון לחות האתרוג ואפי׳ טובא לא מיקרי חיסרון, ודברי הטור האלו הם המשך דברי הראב״ד שהזכיר הטור בתחילת דבריו, דכ״כ הראב״ד בהל׳ לולב ד״ה והנה האתרוג, ודבר זה שהלחות לא חשיבא חיסרון הוא מוכרח כי לא ימצא ניקב בלא חסרון לחות ומדפלגינן בין חסר כל שהוא ללא חסר מוכח דלא מיקרי האי לחות חיסרון וכשר.
האם הא דפסלינן בנקב מפולש בכל גוונא ובשאינו מפולש אם ניקב כאיסר, איירי בחסר או אף בלא חסר. הטוש״ע והב״י בסעיף ב, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ״ק מצוריך במצוה קצא אות שו, ס״ל דאיירי דוקא בחסר, וכן מבואר מדברי סמ״ג בלא תעשה קיט, וכ״כ היראים בסי׳ תכב, ושבולי הלקט בשבולת שס, הביא בזה מחלוקת, וכתב דרובא דרבוותא פירשו דאיירי בחסר. ראבי״ה בסי׳ תרעו, הביא בזה מחלוקת, וכתב דלסוברים דניטל עוקצו פסול כי חיסר מבשר האתרוג, מוכח דסבירא להו דהכא איירי בלא חסר דהא התם בחסר הם פוסלים אף בכל שהוא ואינו מפולש, ודוחק לחלק בין עוקץ לצדדים, ע״כ, ודין ניטל עוקצו נתבאר בב״י בסעיף ז-ח. המנהיג בהל׳ אתרוג סי׳ כא, כתב דנקב שאינו מפולש כשר מדינא אבל החמירו כל ישראל לפסלו בשני ימים טובים הראשונים אף בניקב כל שהוא בפי המחט, ע״כ, ולא ביאר אם החמירו בחסר או אף בלא חסר.
ניקב עד חדרי הזרע האם הוי כנקב מפולש. הב״י בסעיף ב-ד, והשו״ע בסעיף ג, הביאו בזה מחלוקת, והב״י הביא דהראב״ד כתב שיש לפרש הירושלמי דלא הוי מפולש, ויש להעיר דכן פסק הראב״ד בהל׳ לולב בענין ניטלה פטמתו, דלא חשיב מפולש, וכן מדברי המנהיג בהל׳ אתרוג סי׳ כא, מבואר דס״ל דלא הוי כמפולש, והב״י הביא דזה תלי במחלוקת אם אזלינן בספק הגמרא גבי אתרוג שנימוח מבפנים, לקולא או לחומרא, ויש להעיר דשבולי הלקט בשבולת שס, הביא להלכה מהעיטור דאזלינן בספק הגמרא לקולא.
אתרוג שנימוח מבפנים וחדרי הזרע קיימים האם פסול. הטוש״ע והב״י בסעיף ב-ד, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דראבי״ה בסי׳ תרעו, כתב דאזלינן לחומרא.
הא דאמרינן נסדק פסול, כמה נסדק. הב״י בסעיף ה, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דראבי״ה בסי׳ תרעו, הביא להלכה את דברי רש״י דהיינו שנסדק על פני כולו.
אתרוג שנקלף בגוונא דאמרינן דהוא כשר האם היינו אף אם נקלף כסלע מן הלבן שבו. הב״י בסעיף ו ד״ה ומ״ש רבינו דהיינו, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דהראב״ד בהל׳ לולב בענין נטלה פטמתו, כתב דאם נקלף מן הלבן פסול כדין חסר.
אתרוג שנקלף כולו או מקצתו האם כשר. הטור והב״י בסעיף ו, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דשבולי הלקט בשבולת שס, הביא בזה מחלוקת, והביא דרבינו גרשום ס״ל דנקלף כולו פסול ומקצתו כשר, ע״כ, וכ״כ ראב״ן בסוכה פרק ג ד״ה חזזית, וכן נוטה ראבי״ה בסי׳ תרעו, ומאידך הביא דרשב״ם ס״ל דבכולו כשר. הב״י הביא דהרי״ף והרמב״ם ס״ל דדוקא נקלף כולו פסול אבל נשתייר כל שהוא כשר אף אם הוא פחות מכסלע, ויש להעיר דכן נראה מדברי הראב״ד בהל׳ לולב בענין נטלה פטמתו, דכתב דאפי׳ נקלף רובו כשר כיון דנשאר מקצתו, ע״כ, ולא הזכיר כלל שיעור סלע, ומאידך מדברי הרא״ש שהביא הב״י בד״ה ומ״ש ומיהו פירש, מבואר דס״ל לרא״ש דבעינן כסלע.
נקלף האתרוג בשנים ושלשה מקומות והקלוף אינו בצבע האתרוג אבל הוא בצבע שכשר באתרוג האם נפסל האתרוג. הב״י בסעיף ו ד״ה ומ״ש ומיהו, הביא דהרא״ש הביא דהראב״ד כתב דפסול ואחר כך הביא הראב״ד יש אומרים דכשר, ומחמת כן הב״י נקט דהראב״ד עצמו ס״ל דפסול, ויש להעיר דהראב״ד בהל׳ לולב בענין ניטלה פיטמתו, כתב בסוף דבריו דמסתבר כדברי אותם יש אומרים דכשר.
ניטלה פיטמתו ובוכנתו פסול מהי הפיטמא ומהי הבוכנא. הטור והב״י בסעיף ז-ח, הביאו בזה מחלוקת, והב״י הביא דהר״ן כתב דהרי״ף ס״ל דבנטילת השושנה פסול, והב״י חלק עליו וכתב דהרי״ף אינו פוסל בנטילת השושנה אלא בנטילת מקום השושנה, ע״כ, ויש להעיר דכדברי הב״י כן פירש הראב״ד בהל׳ לולב בענין ניטלה פטמתו, את דברי הרי״ף, והראב״ד שם כתב דניטלה השושנה עצמה כשר לכולי עלמא, וציינו דהמאירי בספרו מגן אבות, הביא דהראב״ד חזר בו מפירושו לאחר שראה בעיניו שושנה של אתרוג, וס״ל דפליגי תנאי אם נפסל בנטילת השושנה ומ״מ הלכה כדברי המכשיר, ע״כ, וכן הסכים הרמב״ן בהשגותיו על הראב״ד בענין ניטלה פטמתו, דכשר, והביא דכן דעת הרי״צ גיאת, ומאידך המנהיג בהל׳ אתרוג סי׳ כ, הביא מרב האי דבין אם ניטלה השושנה ובין אם ניטל החלק המחובר לעץ פסול, כי פיטמא ובוכנא הם תרי מילי, והסכים עמו המנהיג, ושבולי הלקט בשבולת שס, הביא דכן דעת העיטור, והביא עוד דרבינו גרשום פירש דהפיטמא היינו השושנה, ע״כ, ולפי זה ס״ל דניטלה השושנה פסול, ושבולי הלקט שם הביא דרבינו ישעיה נקט דרך שלישית דפיטמא היינו בוכנא ושניהם היינו השושנה אבל בניטל החלק המחובר לעץ כשר, וכן הסכים שבולי הלקט, וראב״ן בסוכה פרק ג ד״ה חזזית, פירש כרבינו יצחק הלוי דפיטמא ובוכנה ועוקץ כולם בעוקץ שהיה מחובר לעץ וניטל עוקצו היינו שניטל רק מה שחוץ לאתרוג, וראבי״ה בסי׳ תרעה, הביא את המחלוקת, וכתב דירא שמים יצא ידי כולם. מדברי הטור וכן מדברי הרא״ש שהביא הב״י וכן מדברי שבולי הלקט בשבולת שס, מבואר דלפי רבינו יצחק הלוי הא דתנן ניטלה פיטמתו פסול, היינו שיצא מהאתרוג העץ המחובר לאילן ולא נתחסר מהאתרוג כלום ופסול כי נשאר גומא ונראה כחסר, ע״כ, ויש להעיר דהיראים בסי׳ תכב אות כב, הקשה על פירוש רבינו יצחק הלוי דמאי למימרא שפסול הא הוי בכלל חסר כל שהוא דתנן ביה פסול, והיראים שם כתב דדברי הר״י הלוי אתי שפיר לפי הפירוש דהאתרוג אינו נפסל בחסרון כל שהוא, ע״כ, ומבואר דהיראים הבין דאף לר״י הלוי לא נפסל אם לא נתחסר מגוף האתרוג, אמנם לפי הבנת הראשונים הנ״ל דפסול אף בגוונא שלא נחסר לא קשיא מידי, ולפי הבנת היראים היה אפשר לתרץ על קושייתו דהוה אמינא דה״מ דנפסל בחסרון דוקא בשאר דוכתי אבל גבי ניטלה פיטמתו כיון דאורחיה דאתרוג להתחסר שם אגב שניטלת פיטמתו א״כ הוי כאילו אינו חסר דאורחיה בהכי, להכי קמ״ל דפסול.
אתרוגים שדרכם להיות בלא שושנה. הטור והב״י והרמ״א בסעיף ז-ח, הביאו דאתרוג שלא היה לו מעולם כשר, ויש להעיר דכ״כ הראב״ד בהל׳ לולב בענין ניטלה פטמתו, ושבולי הלקט בשבולת שס, כתב דדוקא באתרוגים שאין דרכם להתייבש וליפול הפרח שלהם פסולים אבל באתרוגים שדרכם בכך כשירים, ע״כ, ומבואר דס״ל דאף באלו שהיה להם שושנה מ״מ אם דרכם ליפול כשר, וכ״ש אם לא היה להם כלל.
לסוברים דנפסל בנטילת ראש האתרוג בצד שאינו מחובר לעץ, האם היינו דוקא כשהוסר כולו או אף כשנחתך חלק ממנו. הב״י והדרכ״מ בסעיף ז-ח ד״ה ומ״ש להכשיר, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דראבי״ה בסי׳ תרעה, הביא את המחלוקת, וכתב דרבינו גרשום פוסל אם נשתרש ראש האתרוג שאינו מחובר בו לעץ פסול, ע״כ, ומבואר דרבינו גרשום פוסל רק אם נשתרש ויצא כולו. הראב״ד בהל׳ לולב ד״ה מיהו קא מבעיא, כתב דניטלה פטמתו פסול היינו רוב פטמתו, ע״כ, ודבר זה אפשר לפרשו ברוב אורכו ואפשר לפרשו ברוב רחבו, ומ״מ דבר זה תלי במחלוקת מהי פטמתו ומה הטעם דנפסל, ועי׳ במה שכתב בזה הב״י, ובמה שכתבתי בזה לעיל.
עלתה חזזית על רובו פסול, האם סגי ברוב צד אחד. הב״י בסעיף ט-יג, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דהמנהיג בהל׳ אתרוג סי׳ כ, כתב דסגי ברוב צד אחד כדי לפסול.
מהו חוטמו של האתרוג. הב״י בסעיף יב, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דראב״ן בסוכה פרק ג ד״ה חזזית, כתב דהיינו חודו של האתרוג, וכ״כ המנהיג בהל׳ אתרוג סי׳ כ, והביא מרב האי דהחוטם הוא סמוך לפיטמא, ע״כ, ושבולי הלקט בשבולת שס, הביא להלכה את דברי רש״י, וכן ראבי״ה בסי׳ תרעד, כתב כלשון רש״י.
מהו דומה לכושי דפסול. הב״י בסעיף יז, הביא בזה מחלוקת, אם היינו שחור ביותר או שחור שגדל בארץ שאין דרכו לגדול כך, ויש להעיר דהיראים בסי׳ תכב אות כד, פי׳ כרש״י דהיינו שגדל בארץ שאין דרכו ליגדל כך, וכן שבולי הלקט בסוף שבולת שס, הביא להלכה את פירוש רש״י.
אתרוג העגול ככדור האם פסול. הטוש״ע בסעיף יח, כתבו דפסול, והב״י העיר דהרמב״ם השמיט דבר זה, ויש להעיר דסמ״ג בעשה מד, כתב דפסול, וכ״כ ראב״ן בסוכה פרק ג ד״ה ניקב.
אתרוג התיום האם כשר. הב״י בסעיף כ, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דהרשב״א בתשובה א,תיא, כתב דפסול, וכ״כ ראב״ן בסוכה פרק ג ד״ה ניקב.
אתרוג ירוק כעשבי השדה וכשמשהים אותו בתלוש הוא משנה צבעו למראה אתרוג כשר. כן הביאו הטוש״ע והב״י בסעיף כא, ויש להעיר דהנוטל אתרוג כעשבי השדה ישהנו אחר החג בתלוש כדי לראות אם נהפך למראה אתרוג שלא ישאר בו מראה כצבע עשבי השדה אלא יהיה צבעו כדבש וכזהב, ואם אינו משתנה ונשאר כעשבי השדה לא יצא בו ולשנה אחרת לא יקח אתרוג כזה.
אתרוג של ערלה ושל תרומה טמאה פסול. הכי תנן
בסוכה לד:, והרי״ף
בסוכה מז, והרא״ש
בסוכה ג,טו, הביאו להלכה את המשנה כצורתה, וכן פסק הרמב״ם בהל׳ לולב ח,ב, וכ״כ הרמב״ן בהשגות על הל׳ לולב לראב״ד בד״ה וזהו, וכן מבואר מדברי שיטת ריב״ב
בסוכה מז ד״ה מתני׳, וכן מבואר מדברי הראב״ד בהשגות על המאור שם, וכן מדברי המאור שם בד״ה ושמעינן, מבואר דאתרוג של ערלה פסול.
האם אתרוג של ערלה ושל תרומה טמאה פסול אף בשאר הימים. המאור
בסוכה מז ד״ה ושמעינן, כתב דכשר בשאר הימים, וכ״כ בשיטת ריב״ב שם ד״ה מתני׳ של, ומאידך הראב״ד בהשגות על המאור שם, כתב דלא יוצא אף בשאר הימים כיון דכתותי מיכתת שיעוריה כיון דדינו בשריפה, וכן הרמב״ן בהשגות על הל׳ לולב לראב״ד בד״ה וזהו, כתב דפסול אף בשאר ימים.
אתרוג של דמאי כשר אפילו ביום הראשון. בסוכה לד:, תנן דבית שמאי פוסלים וב״ה מכשירים, והרי״ף
בסוכה מז, והרא״ש
בסוכה ג,טו, הביאו להלכה את המשנה כצורתה, והיינו דהלכה כב״ה דכשר, וכן פסק הרמב״ם בהל׳ לולב ח,ב, וכ״כ הרמב״ן בהשגות על הל׳ לולב לראב״ד בד״ה ואתרוג, ושם בד״ה אבל, כתב הרמב״ן דאפילו בתרומה של דמאי כשר.
אתרוג של טבל האם כשר. בסוכה לד:, תנן דאתרוג של דמאי הוא מחלוקת ב״ש וב״ה וקי״ל כב״ה דכשר, ומבואר דדדוקא דמאי אבל של טבל פסול, וכ״כ הרמב״ם בהל׳ לולב ח,ב, וכ״כ תוס׳
בפסחים לח. ד״ה אתיא, ומבואר בדברי תוס׳ דכן דעת ר״י ורשב״א משאנץ, אמנם הרמב״ן בהשגות על הל׳ לולב לראב״ד בד״ה אבל אני, נוטה דיוצאים בשל טבל ואפילו ביום ראשון, והא דתנן פלוגתא בדמאי היינו בתרומת מעשר של דמאי.
שיעור אתרוג גדול וקטן. הטוש״ע והב״י בסעיף כב, הביאו דהלכה כרבי יהודה בקטן וכרבי יוסי בגדול, ויש להעיר דכן כתבו סמ״ק מצוריך במצוה קצא אות שי, והמנהיג בהל׳ לולב סי׳ יד, ושבולי הלקט בשבולת שסא, וכן החינוך במצוה שכד, כתב דאתרוג פחות מכביצה פסול, וריא״ז
בסוכה ג,ו,ד, כתב דכן דעת הרי״ד, ומאידך ריא״ז ס״ל דאף פחות מכביצה כשר אם הוא גדול מאגוז, וראבי״ה בסי׳ תרעט, הביא להלכה מהירושלמי דהלכה כרבי יהודה דבעינן כביצה אבל בשעת הדחק סמכינן על רבי מאיר דמכשיר כאגוז.
האם אתרוג הבוסר כשר. הב״י בסעיף כב, הביא דרבי עקיבא פוסל וחכמים מכשירים והלכה כחכמים דכשר, ויש להעיר דכ״כ ראבי״ה בסי׳ תרעז, ומאידך ראב״ן בסוכה פרק ג ד״ה אתרוג, גריס רבי מאיר מכשיר ורבי יהודה פוסל, ע״כ, ולפי זה יהיה פסול.
לסוברים דאתרוג הבוסר היינו כפול הלבן כיצד הוא כשר הא הוי פחות מכביצה. הב״י בסוף הסימן, כתב דאתרוג שאינו עתיד לגדול צריך להיות כביצה אבל אתרוג שהיה יכול לגדול עוד מהני אף בפחות מכביצה, ע״כ, ויש להעיר דכן הביא שבולי הלקט בשבולת שסא, מרבינו גרשום (או מרש״י, לחלק מהנוסחאות שם).