(הקדמה) זהו האחרון בסדרת הסימנים הדנים בהלכות מוקצה. הסימן עוסק בעיקר במוקצה בחלקי חלונות ודלתות, ובכך מתקשר גם לסימנים הבאים, העוסקים במלאכת הבונה.
במבנה המחובר לקרקע, כל תיקון קבוע אסור מהתורה משום בונה. שיעור מלאכה זו:״כלשהו״, לכן חייב גם על בניה מזערית. בתיקון כלי אין איסור בונה, אולם בעשיית כלי (ולא בתיקונו) יש איסור תורה של בונה, ובהשלמת עשיית כלי או בתיקונו יש איסור מהתורה של גמר כלי, מלאכה שנקראת מכה בפטיש.
(א) הקדמה לסעיף – סעיף זה דן בסגירת חלון ודלת בשבת. לא מדובר בחלונות ודלתות שלנו, שסובבים סביב צירם, ועשויים תדיר ובקלות להיפתח ולהיסגר, ואין בהם ובמפתחות שלנו שום חשש, לא של בונה ולא של מוקצה. המציאות שלהם הייתה שאת חלל החלון או הדלת היו סותמים בלוחות שונים, ויש לדון בהם האם הלוח הוא מוקצה, והאם הסתימה דומה לבונה. אין כאן בניה מהתורה, כי לא מדובר בתוספת קבועה למבנה קיים, אלא בתוספת ארעית וזמנית, ויש לדון האם במקרים מסוימים ישנו איסור דרבנן של דימיון לבניה, וכן האם החפץ המשמש לסתימת המבנה הוא כלי המיועד לכך, או שיש לאסור טלטולו משום מוקצה.
(ב) שסותמין בו החלון – מדובר על לוח שנועד להנחה בחלל החלון, מבפנים או מבחוץ, לסתום את החלל.
(ג) אם אינו קשור – ואם הוא קשור – תמיד אינו מוקצה.
(ד) על הבנין – כיוון שרגילים לפתוח ולסתום את החלון אין בכך הוספה קבועה, לכן אין כאן בנין. וכיון שהלוח עשוי גם לסתום את החלל, אם ייעד אותו לכך גם אין כאן איסור מוקצה.
(ה) לסתמו בו – אחד השימושים של לוח עץ הוא סתימת חלון, אבל יש לו ייעודים נוספים, כמו להשתמש בו לבניין ממש. לכן צריך מחשבה להשתמש בו לסתימת החלון כדי לבטל ממנו שם מוקצה.
(ו) וקנה – כלומר: מקל או חתיכת עץ, שהוא מוקצה מחמת גופו אם לא הותקן לייעוד מסוים.
(ז) נועל בו – וכיוון שהתקינו לכך הנעילה בו אינה דומה לבניין. אבל קנה שלא מיועד לנעילה, השימוש בו לסגירת הדלת דומה לבונה, ואסור בשבת.
(ח) שיקשרנו בדלת – ואינו מוקצה אף אם אינו קשור. בניגוד לנגר המובא בהמשך. וכאמור, היות והותקן לכך אין בכך דמיון למלאכה הבונה.
(ט) יותר מפקק חלון – לוח החלון נועד לסתום את החלל בעת הצורך ולהסירו משם כשאין בו צורך, ואינו דומה לבונה כלל. הקנה אינו מיועד לכתחילה לשמש כמנעול, לכן בשימוש בו יש דמיון קל לבניה.
(י) שיתקננו לכך – וכנועד לכך גם אינו מוקצה, וגם אין בו חשש בניה.
(יא) אגוזים – לשיטת רש״י לא חוששים למוקצה ולבניה בקנה רק אם הוא כלי גמור, שנועד לשימוש ממש.
(יב) סגי – לשיטת רבנו תם די בקנה שנועד לנעילת הדלת. וכן הלכה.
(יג) ומותר לטלטלו – אפילו לצורך הכלי, למשל להביאו למקומו. וההיתר אינו מוגבל לשימוש לנעילה.
(יד) באסקופה למטה – הנגר משמש כבריח לדלת, והוא חתיכת עץ המתחברת לדלת וננעצת בקרקע שבסף הבית (עיין ציור). נעילה כזו קבועה יותר, ודומה לבניין יותר מאשר קנה, לכן להתירה צריך שהנגר יהיה כלי, ואז
ברור שאין כוונתו להשאירו שם, כמו שהולך המחבר ומפרש1.
(טו) לא סגי בהכי – תרגום המשפט: ודומה לבניין יותר [מהקנה], לא די בכך. כלומר: לא די בהכנתו לנעילה, כיוון שגם כשעומד לנעילת הדלת עדיין נעילתו נראית קצת כבניין.
(טז) יהא קשור – והקשירה מראה שהבריח קבוע, ומוכח שנועד לפתיחה וסגירה, ואינו כבניין. ומסביר מיד המחבר כיצד צריכה להיות קשירה זו.
(יז) שדומה לכלי – אם הנגר דומה לעלי שכותשים בו תבלינים, לכן דומה יותר לכלי.
(יח) ניטל בו – עצם הקשירה של הנגר לדלת מראה את הקשר ביניהם, ודי בה. אף אם זהו קשר סימלי, והחבל אינו חזק מספיק כדי לשאת את הנגר.
(יט) בבריח הדלת – קורת עץ לרוחב הדלת המשמשת לנעילתה. והוא הדין אם החבל קשור למזוזת הבית.
(כ) מונח בארץ – כששומטו מהדלת, כך שלמעשה החבל חסר משמעות. די בחבל זה להתיר לנעול בנגר.
(כא) אין בראשו גלוסטרא – לכן אינו נראה ככלי ביתי.
(כב) בדלת עצמה – קשירה בדלת עצמה מעידה שהנגר משמש לנעילה ופתיחה לפי הצורך.
(כג) מונח בארץ – כי הקשירה בדלת עצמה די בה שלא יהיה לא מוקצה ולא בונה.
(כד) ראוי לינטל בו – וכשקשור בחבל ראוי, מוכח שהוא חלק מהדלת, אף אם קשור בבריח או במזוזה, ולא בדלת עצמה.
(כה) שיהא תלוי – באוויר, כפי שמקובל בכלי הדלת.
(כו) מותר – בזכות החבל והקשר האמיץ.
(כז) ומניחו בקרן זוית – כלומר: כשאינו קשור כלל, אז הנעילה נראית כבונה, ואסור בכל נגר, אפילו אם יש לו ראש עב (גלוסטרא).