(א) [סעיף א׳] יהיה שלחנו ערוך ומטה מוצעת יפה. פי׳ לפי שהיה דרכן לישב על המטה. פרישה או׳ א׳ ובאר שבע דף קי״ט כתב דמיירי במוצעת מע״ש או שישן בה בשבת אבל בל״ה אסור אלא יפרוס סדין על המטה ולא יזיז הכסתות יעו״ש. ומ״א סי׳ ש״ב כתב דעומדת בחדר שדר ואיכא בזיון מותר להציע דלצורך שבת הוא ע״כ. ולכאורה כיון דאפשר בפריסת סדין ליכא בזיון כ״כ מיהו ברוקח סי׳ נ״ה כתב מציעין עשר מצעות שאם יצטרך ישב על אחת מהן יעו״ש. א״ר או׳ א׳ וכ״כ המט״י או׳ ו׳ דכל שעושה לכבוד היום שרי ואינו אסור אלא א״כ עושה למו״ש יעו״ש. ועיין עוד לקמן סי׳ ש״ב או׳ כ״ג:

(ב) שם. ומפה פרוסה. על הפת. טור. ועיין לעיל סי׳ רע״א סעי׳ ט׳ ובדברינו לשם בס״ד:

(ג) שם. כמו בסעודת הלילה. וכבוד יום עדיף מכבוד לילה כמ״ש לעיל סי׳ רע״א סעי׳ ג׳ ובדברינו לשם בס״ד:

(ד) שם. ויברך על היין וכו׳ ונבאר הסדר שתעשה הנה תבא ותעמוד לפני השלחן במקום שאתה עתיד לישב בו ותקיף השלחן דרך ימין פ״א ותכוין להמשיך עתה בחי׳ אור מקיף של ג״ת דאבא אשר שם עלה ז״א בתפלת העמידה דלחש דשחרית אלא שאז היה בבחי׳ אור פנימי שלהם ועתה הוא באור מקיף אשר להם. ואח״כ קח בידך ב׳ אגודות ההדס ותחזור להקיף השלחן פ״ב ותכוין להמשיך עתה בחי׳ המקיף של ג׳ אמצעיות דאבא אשר שם עלה ז״א בחזרת קו״ר דתפילת העמידה דשחרית אלא שאז היה בבחי׳ אור פנימי שלהם ועתה הוא באור מקיף ולפי שעתה הוא בבחי׳ ג׳ אמצעיות חג״ת לכן צריך להקיף בהדס כנודע כי הדס רומז לג׳ אבות. ואחר הקפה הב׳ תשב מיושב במקומך ותקבל הכוס בב׳ ידיך ע״ד מה שנת׳ לעיל בקידוש דליל שבת ממש. ואח״כ תאמר מזמור לדוד ה׳ רועי וכו׳ ותכוין בר״ת ה׳ לאורך ימים אל שם יל״י ותכוין ג״כ ס״ת ה׳ לאורך ימים הם בגי׳ ס״ה כמנין אדנ״י. ואח״כ תאמר ושמרו בני ישראל את השבת עד וביום השביעי שבת וינפש. ותכוין לכלול מדת לילה שהוא שמור עם מדת יום שהוא זכור. ואח״כ תאמר פסוק אז תתענג על ה׳ וכו׳ כנודע כי בזה הפסוק נרמזו ג׳ סעודות דשבת כנז׳ בס׳ הזוהר פ׳ בשלח ופ׳ אמור. ואח״כ תאמר בקו״ר דא היא סעודתא דעתיקא קדישא. ואח״כ תאמר ברכת בפה״ג. ואח״כ תיטול ידיך מעומד כנו׳ בסעודת הלילה יעו״ש. שער הכוו׳ דף ע״ד. פע״ח שער ח״י פ׳ כ׳ ופ׳ כ״א:

ד) וזה הסדר לקידוש יום שבת. תחלה תקיף השלחן פ״א. ואח״כ תקח ב׳ אגודות של הדס בידך ותברך עליהם ותריח ואחר שתריח תאמר שמור וזכור בדיבור אחד נאמרו. ואח״כ תניחם בין שני ידיך ותקיף בהם השלחן פעם שנית ואף אם אין לך הדס ג״כ תקיף פ״ב כדי לעשות כוונת הנז׳ וכמ״ש לעיל סי׳ רס״ב או׳ ח׳ יעו״ש. ואח״כ תשב במקומך ותאמר משנת עשר קדושות הם עד סופה. ואח״כ תאמר מאמר הזוהר ביומא דשבתא בסעודתא תנינא וכו׳ כמ״ש בסידורים. ואח״כ תאמר אתקינו סעודתא וכו׳ דא היא סעודתא דעתיקא קדישא. אסדר לסעודתא בצפרא דשבתא וכו׳ ואע״ג דבשער הכוו׳ שם כתב דהאר״י היה נוהג לאומרה בתוך הסעודה בסידור הרש״ש ז״ל סידר לאומרה קודם כמ״ש לעיל סי׳ רס״ב או׳ ח׳ יעו״ש. ואח״כ תאמר ויהא רעוה מן קודם עתיקא קדישא וכו׳ ואח״כ תאמר מזמור לדוד ה׳ רועי וכו׳ לשם יחוד קבה״ו וכו׳ הרני בא לקיים מצות קידוש של יום השבת קידושא רבא וסעודת שחרית של שבת לתקן את שורשה במקון עליון. ויהי נועם וכו׳ ושמרו בני ישראל וכו׳ אז תתענג על ה׳ וכו׳ סברי מרנן בא״י אמ״ה בפה״ג. וא״צ לחזור לומר דא היא סעודתא דע״ק קודם ברכת בפה״ג מפני שכבר אמרה מקודם כנז׳ ועיין בדברינו לעיל סי׳ רס״ב או׳ י״א ואו׳ י״ב מ״ש בענין הנטילה וסדר הלימוד אחר האכילה של סעודת הלילה וה״ה לסעודת היום יעו״ש. ובענין סדר י״ב לחמים וברכת המוציא כבר כתבנו אותם לעיל סי׳ רס״ב או׳ ב׳ קחנו משם. ופשוט דסידור הלחם על השלחן צ״ל קודם שיקיף:

(ה) מדברי ס׳ הכוו׳ שסדר מהרש״ו מוכח דקידוש היום הרב היה אומרו מיושב וכן נהגו רבנן קדישי בעה״ק ירושת״ו. ברכ״י או׳ ב׳ שע״ת או׳ ג׳:

(ו) שם. ויברך על היין וכו׳ הא״ר או׳ ב׳ מייתי מן הכלבו די״א אחר קידוש זה ברוך מקדש השבת בלא שם ומלכות. אבל מצאתי בס׳ הבתים כ״י בית ד׳ בית מנוחה שכתב שאין לומר ברוך מקדש השבת ולא ברוך שנתן שבתות למנוחה ולא שום דבר שהוא הפסק בין ברכה לשתיה עכ״ד. ודבריו ברורים וכן עיקר. ברכ״י בשיו״ב או׳ א׳ וכ״כ האחרונים. וכן עמא דבר:

(ז) שם. והוא נקרא קידושא רבא. אע״ג דזוטר שיעוריה קראוהו כן בכינוי ע״ד שקורין לסומא סגי נהור כמ״ש הר״ן והרב המגיד יעו״ש. א״נ כמ״ש רש״י ז״ל דקרו ליה קידושא רבא לפי דבכולהו קידושא אמרינן ליה. ויש מי שכתב משום דילפינן ליה מריבוי דאת יום השבת ואע״ג דאינו אלא אסמכתא מט״י או׳ ב׳ ועיין בשער הכוו׳ דף ע״ד ע״ב שכתב טעם בסוד יעו״ש. וע״כ כתבנו לעיל שיזכיר בלשם יחוד קידושא רבא מפני הסוד שנרמז בו:

(ח) שם. קידושא רבה. וכן ביו״ט מקדש קידושא רבא כדרך שמקדש בשבת. הרמב״ם פכ״ט דין כ״א:

(ט) שם. קידושא רבה. וזה הקידוש אינו כלל דאורייתא. הרמב״ם פכ״ט. מ״א סק״א. ואם לא קדש בלילה שמקדש כל היום כולו כמ״ש לעיל סי׳ רע״א סעי׳ ח׳ אז הוי ד״ת ומיהו בהתפלל דעת המ״א סי׳ רע״א דהוי דרבנן יעו״ש. א״א או׳ א׳ ועיין בדברינו לשם או׳ ג׳:

ט) דע קידוש היום דרבנן ואפ״ה נשים חייבות בו וכמ״ש המ״א סי׳ רצ״א ס״ק י״א כל מילי דשבת איש ואשה שוין אף בדרבנן דכל שישנו בשמירה דרבנן מקצה ושבותין ישנו בזכירה דקידוש היום. מש״ז או׳ א׳ ולענין להוציא אחרים פה״ג בשחרית אם אינו שותה עיין סי׳ רמ״ג סעי׳ ד׳ בהגה ובדברינו לשם בס״ד:

(י) ואם אין לו יין בשחרית כ״א פת דאסור לו לאכול דברים אחרים קודם המוציא כמ״ש המ״א סק״ד י״ל דיכול להוציא אחרים בהמוציא אעפ״י שאינו אוכל עמהם עיין סי׳ רע״ג ט״ז ג׳ ומ״א קס״ז מ״א אבל להט״ז שם י״ז אינו מוציא דליכא שינוי. מש״ז או׳ א׳ וכ״כ המש״ז לעיל סי׳ רע״ג או׳ ג׳ דאינו מוציא והבאנו דבריו לעיל סי׳ קס״ז סוף או׳ קל״ה יעו״ש:

(יא) שם. ויבצע על לחם משנה וכו׳ ולפי דברי האר״י ז״ל צ״ל י״ב לחמים על השלחן בכל אחד מג׳ סעודות כמ״ש לעיל סי׳ רס״ב או׳ ב׳ יעו״ש:

(יב) שם. ויסעוד. נוהגין לאכול בסעודת שחרית ביצים מבושלים שלימים בקליפיהן שהטמינו אותם בתנור מבע״י ושמעתי הטעם מפני אבלו של משה רבנו ע״ה שמת בשבת ונכון הוא ומן המהדרין אוכלים אותם גם בסעודה ג׳ שכנה״ג בהגה״ט סי׳ רפ״ח או׳ ח׳ מיהו היפ״ל או׳ ד׳ כתב דהא שנוהגים לאכול בשבת בשחרית ביצים מבושלים בקליפיהם אינו מטעם אבל משה שהרי לא מת משה בבקר כ״א בערב בשעת מנחה כמ״ש הטור וב״י ולבוש לקמן סי׳ רצ״ב יעו״ש וכדברי הזוהר אלא נהגו מפני עונג שבת אבל בערב אחר מנחה בסעודה ג׳ נהגו מן המהדרין לאכול ביצים כנ״ז מטעם אבלו של משה יעו״ש:

(יג) שם. וגם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה. עיין לעיל סי׳ רע״ג ובדברינו לשם בס״ד ואף אם אוכל אחריו פת כסנין חשוב במקום סעודה יעו״ש:

(יד) שם. ושלא יטעום קודם לו כלום וכו׳ ר״ל אפי׳ מים כדין קידוש של לילה כמ״ש לעיל סי׳ רע״א סעי׳ ד׳ יעו״ש:

(טו) שם. ומיהו לשתות מים וכו׳ כתב בתשו׳ פרי הארץ חא״ח סי׳ ח׳ דהרעב והצמא שמותרים לאכול קודם תפלה צריך לקדש בתחלה דדוקא לשותה מים שרי שלא נתחייב בקידוש משום דאין קידוש אלא במקום סעודה ולבריא אסור לאכול קודם תפלה אמנם בנ״ד שמותר לאכול לחם ג״כ דהוי כחולים חייב לקדש ג״כ קודם תפלתו יעו״ש. והביאו הפ״ת וכתב דצ״ע בזה כי כמו דבריא פטור מקידוש משום דאסור לו לאכול כן לחולה שלא הוצרך ליין אסור לשתות יין מכוס של קידוש כמ״ש לעיל סי׳ פ״ט דלא ניתר אלא מים דלא שייך בהו גאוה עכ״ל. ולא ידענא מה צ״ע שייך בזה דמה שלא הותר אלא מים היינו לבריא אבל לחולה מגו שהותר ללחם הותר ג״כ ליין של קידוש ודוק. ומ״מ בעיקר הדין שכתב הרב פרי הארץ יש מקילין כמ״ש בעיקרי הד״ט סי׳ י״ג או׳ ג׳ וכ״כ לעיל סי׳ רפ״ו או׳ כ״ח יעו״ש וע״כ נראה דהמקדש כדי לאכול קודם תפלה יש לקדש ג״כ אחר התפלה כדי לצאת אליבא דכ״ע:

(טז) מי ששותה חלב קודם תפלה בכל בקר ובקר לרפואה דשרי כמבואר לעיל סי׳ פ״ט סעי׳ ג׳ שרי לשתות כדרכו גם בשבת מחלב שנחלב מע״ש אף קודם תפלה ואין כאן שום חשש איסור שתייה קודם קידוש דקודם תפלה עדיין לא חל עליו חובת קידוש דמה״ט שרי לשתות מים וה״ה חלב דמאי שנא. זכ״ל או׳ ו׳ יעו״ש. ולפ״ז ה״ה לבריאים הנוהגים לשתות קאוי או ט״ע קודם תפלה ליישב דעתם דמותר כמ״ש לעיל סי׳ פ״ט או׳ ל׳ ואו׳ ל״א מותר לשתות גם בשבת קודם תפלה בלא קידוש. וכן המנהג פעה״ק ירושת״ו:

(יז) שם. ומיהו לשתות מים וכו׳ ולענין הנשים אם מותרות לשתות מים קודם תפלה עיין לעיל סי׳ רפ״ו או׳ ל׳ יעו״ש:

(יח) שם. ומיהו לשתות מים וכו׳ ואם לא קידש בליל שבת אסור לשתות מים בבקר עד שיקדש. שנות חיים סי׳ ג׳:

(יט) שם. שעדיין לא חל עליו חובת קידוש. עד לאחר התפלה. טור. לבוש:

(כ) [סעיף ב׳] במקום שאין יין מצוי הוי שכר וכו׳ הא דסתם המחבר כאן משום דאפי׳ למ״ד בסי׳ ער״ב סעי׳ ט׳ דאין מקדשין עליו גבי קידוש שחרית סמכינן אמ״ד דמקדשין עליו. מ״א סק״ב. ועיין בדברינו לשם בס״ד:

(כא) שם. הוי שכר וכו׳ ונראה הא דכיילי הפו׳ שאר משקין בהדי שכר לאו למימרא דבשאין יין מצוי והיה דרך רוב בני העיר לשתות שכר אעפ״י כן אם ירצה לברך על שאר משקין רשאי משום דאין לתת מעלה וקדימה אלא ליין. דליתא לסברה זו אלא לעולם מה שרגילין בו הוא קודם למשקה שאין רגילין בו דהא קראוהו חמר מדינה וא״כ צריך לתת לו מעלה לענין קדימה וכדמוכח ממ״ש המ״א סי׳ קפ״ב סק״ב יעו״ש והוא פשוט. מט״י או׳ ה׳:

(כב) שם. הוי שכר וכו׳ ורשאי לאכול אחר שקידש על השכר אפי׳ לא בירך על הפת עיין סי׳ רע״ג סעי׳ ה׳. מ״א שם. ור״ל דכמו שאם קידש על היין מותר לאכול אחר שקידש מיני תרגמא מה׳ המינים דחשיב קידוש במקום סעודה ואח״כ גומר סעודתו במקום אחר כמ״ש סי׳ רע״ג סעי׳ ה׳ ה״ה במקדש על השכר מותר לאכול אחר שקידש מיני תרגמא כדי שיהא קידוש במקום סעודה ואח״כ גומר סעודתו במקום אחר ולא בעינן שיאכל דוקא פת אחר שקידש מפני שלא קידש על היין אלא כיון דהותר לקדש על השכר הוו״ל כמו שקידש על היין ועיין בדברינו לסי׳ רע״ג סעי׳ ה׳ יעו״ש:

(כג) שם. חמר מדינה וכו׳ משמע אבל היכא דלא הוי חמר מדינה לא. ובב״י כתב דבטור משמע אפי׳ במקום שאינו חמר מדינה אם אין לו יין מקדש על שאר משקין אחרים משום היכר כמ״ש סי׳ ער״ב סעי׳ ט׳ מ״א סק״ג תו״ש או׳ ד׳ מיהו בפרישה או׳ ג׳ כתב על דברי ב״י הנ״ז דאינו מוכרח יעו״ש. וכ״ה דעת מרן ז״ל בש״ע דבעינן דוקא חמר מדינה. וכ״כ האחרונים, ועיין, בדברינו לעיל סי׳ ער״ב סעי׳ ט׳ ששם נתבארו כל הדינין הנצרכים לסעי׳ זה יעו״ש:

(כד) שם. אוכל בלא קידוש. דאין לו לבטל עונג שבת בשביל שאינו יוכל לקדש. ב״י:

(כה) שם. אוכל בלא קידוש, פי׳ כשיש לו פת אומר המוציא על הפת ואסור לאכול דבר אחר קודם לכן ואם אין לו פת אוכל דבר אחר בלא קידוש. ומשמע בהרא״ש ובתו׳ פ׳ ע״פ דה״ה בקידוש הלילה אם אין לו פת אוכל בלא קידוש דכתבו מקום שאין יין ובבהכ״נ א״א לקדש בפת לאורחים ש״ץ אומר ברכה מעין ז׳ ויוצאים בזה. וא״כ כל אדם נמי יוצא במה שמקדש בתפלה וכמ״ש רס״י ער״א, וכ״מ בהגמ״י פכ״ט שכתב ולא אמרו בת טוות (לן בתענית) אלא להבדלה דשאני אפוקי יומא מעיולי יומא. ומ״מ נ״ל דאם מצפה שיביאו לו ימתין עכ״פ עד חצות לילה אבל בקידוש היום א״צ דהא י״א שמותר לאכול קודם וכדאי הם לסמוך עליהם בשעת הדחק. מ״א סק״ד. מיהו אם הוא מצפה שיביאו לו יין ודאי גם ביום לא יאכל עד שיביאו לו היין. ואם אינו ברור לו שיביאו או אפי׳ הוא בספק אם יביאו אין להמתין גם בלילה דאין להתענות בשבת עד חצות הלילה על הספק וזה נראה פשוט. מט״י או׳ ו׳ ועיין במחב״ר או׳ ג׳ שכתב דהגם כי בסי׳ ער״ב בברכ״י צדד שאפי׳ מצטער בליל שבת אם ידע שלמחר יביאו לו לחם ויין לא יאכל מ״מ לדינא נראה שאם מצטער הגם שידע דלמחר ודאי יהיה לו פת ויין יכול לאכול בלילה שלא להצטער בשבת. וכל זה הוא כשהוא ודאי אצלו שלמחר יבא לו אבל אם הוא ספק יאכל תכף בלילה וביום מאשר הוא אתו ולא יתענה וכ״כ המט״י עכ״ד. ועיין לעיל סי׳ ער״ב או׳ נ״א:

(כו) ובאשכנז מניחין השלחן ערוך כל השבת לכבוד שבת. טור ולבוש: