(א) [סעיף א׳] לא יפסיק בתפלתו וכו׳ ואסור לגעור בפיו בתינוק השוחק אף דמטרידו בתפלתו, הרב מהר״י מולכו בתשו׳ כ״י סי׳ ס׳ וכ״כ מהר״ם ן׳ חביב בתשו׳ כ״י סי׳ ח׳ אבל מותר לרמוז בידו כדי שישתוק התינוק, מהר״ם ן׳ חביב בתשו׳ הנ״ז וכ״מ מדברי מהר״י מולכו בתשו׳ הנ״ז ברכ״י אות א׳ ואות ב׳ ש״ץ דף קי״ב ע״א, שע״ת אות א׳ חס״ל אות ד׳ בן א״ח פ׳ משפטים אות ז׳ וכתב השע״ת שם ונראה דאדם נכבד שעומד בתפלה והש״ץ ממתין עליו באמירת קדיש והוא אינו מרוצה בכך שימתינו עליו מחמת טרחה דצבורא ומחשבה זו מטרידתו בתפלתו מותר לו לרמוז לש״ץ שיתפלל כדרכו ולא ימתין עליו וכתינוק שוחק ומטרידו דמי:
(ב) אם כבר עשה אופן שישתוק התינוק ועודנו שוחק ומטרידו ירחיק עצמו ממנו ולא ידבר, מהר״י מולכו בתשו׳ הנז׳ ברכ״י אות ג׳ ש״ץ שם שע״ת שם, חס״ל שם בן א״ח שם:
(ג) וכתב המחב״ר אות א׳ דאם תינוק מטרידו וכן גדולים שהם מדברים ומטרידים אותו יכול לעשות תנועה בקול להשתיקם, והב״ד הש״ץ שם ואע״ג דהראיה שהביא שם המחב״ר ע״ז כתב עליה דיש לדחות מ״מ טעמא דמסתבר הוא דיותר טוב להשתיקם בתנועת הקול משיטרד בתפלתו או יצטרך להרתיק עצמו מהם, וכן פסק אותו הרב הנז׳ להלכה בספרו קש״ג סי׳ י״ב אות ט״ל, וכ״כ החס״ל שם בן א״ח שם:
(ד) שם ואפי׳ מלך ישראל וכו׳ ואע״ג דבק״ש פוסק מפני יראת מלך בתפלה אינו פוסק היכא דליכא סכנא דילפינן לה מקרא ודברת בם ולא בתפלה, ב״ח ועיין בדברינו לעיל סי׳ ס״ו אות יו״ד:
(ה) שם, אבל מלך או״ה וכו׳ לאו דוקא למלכי או״ה פוסק אלא אפי׳ לאנס בעלמא פוסק ב״ח, והביאו שכנה״ג בהגב״י או׳ א׳ עט״ז או׳ א׳ וכ״כ הרמב״ם פ״ו מה״ת דין ט׳:
(ו) שם, אבל מלך או״ה וכו׳ פי׳ רש״י ז״ל שלא יהרגנו וכ״כ הרמב״ם שם, וכ״כ המ״א סק״א דמתירא שמא יהרגנו אבל משום הפסד ממון אין לו להפסיק והביאו הסו״ב או׳ א׳ מיהו הרב מט״י או׳ א׳ השיג על דברי המ״א הנ״ל וכתב דאין חילוק במלך או״ה ובין שבא על עסקי ממון בין שבא להרגו צריך להפסיק מפני שאדם מועד לעולם וחשודים הם העכו״ם על ג׳ עבירות והוי כדין עקרב דלקמן ס״ג יעו״ש, ור״ל בין שיבא לקונסו ממון ובין שיבא לקונסו להרגו אם לא יפסיק צריך להפסיק דחיישינן שמא יבא להרגו אח״כ, וכ״כ המחב״ר או׳ ב׳ וז״ל מדאמרו סתמא בש״ס וכו׳ משמע דהגם דנראה דמלך או״ה לא יהרגנו וירא על עסקי ממון יפסיק וכן ראיתי שכתב הרב מהרי״ע בס׳ מט״י הנד״מ ממש ודלא כהמ״א והרואה יראה דלשון מהרי״ע בס׳ מט״י הנר״מ ממש ודלא כהמ״א והרואה יראה דלשון מהרי״ע הנז׳ מגומגם ואין להאריך עכ״ל, והב״ד הש״ץ דקי״א ע״ב, וכבר בארנו דברי מהרי״ע הנז׳ ואמנם גם דברי המ״א יש לפרש כן והוא מ״ש אבל משום הפסד ממון אין לו להפסיק היא אם בודאי ברור לו ובטוח שאינו הורגו אלא דוקא מפסידו ממון וכגון שיש חק במלכות שאינם הורגים כ״א מי שנתחייב בדין כמו עכשיו שיש מלכיות שיש להם חק זה אבל אה״נ אם יש חשש לאחר שיקנסו ממין יחזור ויקנוס הריגה גם המ״א מודה שיפסיק, וזהו שציין לסעי׳ ג׳ ולסי׳ ק״ח ס״ו סעי׳ ח׳ לומר דדוקא אם ברור לו שלא יש כ״א הפסד ממון כמו בסי׳ ק״ח אז לא יפסיק אבל אם יש חשש סכנה כמו בסעי׳ ג׳ גבי עקרב פוסק, וציין לס׳ צ״ב דשם כתב בסק״ב בשם סמ״ג דאין להפסיק בתפלה כ״א ביש חשש סכנת נפשות יעו״ש, ומשמע הא בשביל הפסד ממון יהיה מה שיהיה אין להפסיק, והטעם נ״ל אע״ג שכתוב בססי׳ תרנ״ו דבשביל מצוה אין לבזבז יותר מחומש י״ל דשאני הכא מפני שכבר התחיל להתפלל והרי הוא כעומד ומדבר לפני המלך ואין כבוד להפסיק דיבורו לפני המלך מפני הפסד ממון ואפי׳ יהיה מה שיהיה רק ביש חפש סכנה הקלו, ועיין פרמ״ג א״א ומחה״ש או׳ א׳ ורו״ח או׳ א׳ וסי׳ בי״ע בדיני תפלת י״ח או׳ מ״ח ודו״ק:
(ז) כל שיש חשש סכנה בדבר חייב מן הדין להפסיק ואין ללמוד ממעשה דאותו חסיד שהביאו בש״ס
(ברכות ל״ב ע״ב) עם ההגמון ואין לבטוח, מט״י שם, מחב״ר או׳ ג׳ ש״ץ שם:
(ח) והיכא דאיכא הפסד ממון אם ישתדל להתפלל עם הצבור אינו חייב מן הדין להפסיד ולא אמרו רק שלא לעבור זמן התפלה בשביל הפסד ממין, יד אליהו סי׳ ז׳ ועי״ש שהביא כמה ראיות ע״ז יעו״ש, רו״ח או׳ א׳:
(ט) שם, דהיינו שיאמר תחלת הברכה וסופה וכו׳ כגון שיאמר סלח לנו אבינו כי מוחל וסולח אתה בא״י וכו׳ וכן כולם, ח״א כלל כ״ה או׳ א׳:
(י) שם, יקצר או אם אפשר לו שיטה מן הדרך וכו׳ משמע דאם אפשר לו לקצר יותר טוב משיטה מן הדרך, וכ״כ הב״ח גבי הא דלקמן היה מתפלל בדרך ובאה בהמה או קרון וכו׳ וכ״כ העט״ז או׳ ב׳ א״ר או׳ א׳ מיהו לפי מ״ש לקמן או׳ כ״א שי״א דהליכה לצורך לא והוי הפסק נראה דאדרבא יותר טוב שיטה מן הדרך מלקצר, וכ״נ דעת הפרמ״ג בא״א או׳ ב׳ וכ״מ ממ״ש לעיל סי׳ ק״א או׳ ט״ז יעו״ש:
(יא) שם ואם א״א לו יפסיק, פי׳ שישאל בשלומו מפני הסכנה, עו״ת או׳ א׳ והלבוש כתב ומשיב שלום, וכ״כ הרא״ש ורמזי״ם, ואולי דמודים כשיש סכנה אם אינו שואל דמותר אלא דס״ל דמסתמא אין סכנה כשאין שואל כיון שעומד בתפלה, א״ר או׳ ב׳: