(ב) {ב} בהמה שהלכה בר״ה והתיזה ברגליה אבנים או צרורות ושברה כלים אורחה הוא ופטור בר״ה ותולדה דרגל הוא ואפ״ה אינה חייבת ברשות הניזק אלא ח״נ אבל משלמת מן העליה דודאי תולדה דרגל היא אלא שהל״מ שאינה משלמת ברשות הניזק אלא ח״נ בריש ב״ק
(ב.) דייק מדקתני אבות מכלל דאיכא תולדות תולדותיהן כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן א״ר פפא [שם] יש מהן כיוצא בהן ויש מהן לאו כיוצא בהן ואסיקנא (שם ג:) דכולהו תולדותיהן כיוצא בהן וכי קאמר רב פפא יש מהן לאו כיוצא אתולדה דרגל רגל הא אוקימנא תולדה דרגל כרגל בח״נ צרורות דהלכתא גמירי לה ואמאי קרי ליה תולדה דרגל לשלם מן העליה והא מיבעיא בעי לה רבא לרבא מיבעיא ליה לר״פ פשיטא ליה לרבא דמיבעיא ליה אמאי קרי ליה תולדה דרגל לפוטרה בר״ה וכתב הרא״ש כיון דקאמ׳ תלמודא דלר״פ פשיטא ליה ולרבא בעיא ליה עבדינן כרב פפא דפשיטא ליה ועוד דרב פפא בתרא הוא והלכתא כוותיה וכ״פ הרמב״ם בפ״ב מהל׳ נזקי ממון:
ומה שכתב וכן כל כיוצא בזה וכו׳ לא שנא תרנגולים שהדסו והעלו עפר או צרורות ושברו כלים ל״ש צרורות דשן כגון חזיר נובר באשפה והתיז צרורות והזיק בריש פ״ב דב״ק
(יז:) ופרש״י נובר בחוטמו ובלע״ז פוריי״ר וכתב עוד חזיר הנובר ומתיז צרורות בחוטמו הוי נמי כצרורות דרגל דכל מה שהוא כחו ולא גופו קרי צרורות:
ומה שכתב בהמה שהטילה גללים לעיסה וקלקלה היינו צרורות וכו׳ שם (יח:) בהמה שהטילה גללים לעיסה רב יהודה אמר משלם נ״ש ורבי אלעזר אמר ח״נ ואוקימנא דפליגי בפלוגתא דסומכוס ורבנן בצרורות דלרבנן ח״נ ולסומכוס נ״ש והלכה כרבנן פירש״י גללים היינו צרורות ופריך בגמ׳ והא משונה הוא כלו׳ ותולדה דקרן היא דהא אין דרך בהמה להטיל גללים לעיסה דצרורות לא הוי אלא במידי דאורחיה ומשני דדחיק ליה עלמא ופרש״ שעומד במקום צר ואין לה מקום לזוז משם:
בהמה שהלכה בר״ה והתיזה שם צרורות והלכו לרשות הניזק ושברו שם כלים משלם חצי נזק משנה בפ״ק דב״ק (יז.):
ומה שכתב לרשות הניזק פשוט משום דרגל אינו חייב אלא ברשות הניזק:
היתה מהלכת ברשות הניזק ודרסה על כלי ושברתו ונתז ממנו שבר על כלי אחר ושברו על הראשון משלם נזק שלם ועל השני ח״נ שם במשנה ופרש״י ראשון נזקי רגל הן ומשלמת כולה ואחרון ע״י צרורות נשבר הלכך חצי נזק:
ומה שכתב ואין חילוק בין כחו לכח כחו וכו׳ שם (יט.) בעי רב אשי כח כחו לסומכוס ככחו דמי או לאו ככחו דמי וכתב הרא״ש רב אלפס לא הביא הך בעיא משום דלסומכוס מיבעיא ליה ולית הלכתא כוותיה ול״נ דיש נפקותא גדולה בבעיא זו דמתוך בעייתו משמע דפשיטא ליה כח כחו ככחו דמי לכ״ע ולרבנן משלם על כח כחו ח״נ כמו על כחו ומבעיא ליה אי סומכוס גמר הלכה דצרורות לכח כחו לח״נ כמו לרבנן כחו או דילמא לא גמר הלכתא כלל ואף על כח כחו משלם נ״ש:
דרסת על הכלי ולא נשבר ונתגלגל למקום אחר ונשבר שם משלם נ״ש וכו׳ שם (יז:) בעיא דאיפשט׳:
הלכה ברשות הניזק ובעטה ברגליה ומכח הביעוט נתזו צרורות ושברו כלים מיבעיא אם יש שינוי לצרורות וכו׳ ולא איפשיטא שם (יט.) ופרש״י יש שינוי לרביע נזק לרבנן דאמרי צרורות כי אורחיה חצי נזק היכא דשינה בהן כגון בעטה ברגליה ומחמת ביעוט התיזה צרורות ושברה כלים מי חשוב שינוי והוי כתם ומשלם רביע נזק דהא אהעדתן ח״נ הילכך תמותן רביע נזק או אין שינוי לשלם רביע דלעולם ח״נ שאין תמות והעדאה בתם דלא אשכחן תם דמשלם בציר מפלגא והרמב״ם כתב בפ״ב מהלכות נזקי ממון וז״ל היתה הולכת בר״ה ובעטה והתיזה צרורות והזיקו בר״ה פטור ואם תפס הניזק רביע נזק אין מוציאין מידו שהדבר ספק הוא שמא שינוי הוא ואינו תולדת רגל שהרי בעטה ברשות הניזק והתיזה צרורות מחמת הבעיטה והזיקו שם חייב לשלם רביע נזק שזה שינוי הוא בהתזת הצרורות ואם תפס הניזק ח״נ אין מוציאין מידו ואפילו היתה מהלכת במקום שא״א לה שלא תתיז ובעטה והתיזה משלם רביע נזק ואם תפס הניזק ח״נ אין מוציאין מידו וכתב הרב המגיד סובר הרב ז״ל דאי אמרינן יש שינוי משמע קולא וחומרא קולא דאפילו ברשות הניזק רביע ותו לא חומרא דאפילו בר״ה משלם רביע נזק דהו״ל כתולדה דקרן דכי אמרי׳ צרורות תולדה דרגל ופטורים בר״ה דוקא כדרכן אבל ע״י שינוי אי אמרינן יש שינוי לצרורות אפילו בר״ה חייב ואינו משלם אלא רביע נזק דהכי גמיר לה הלכה מפי הקבלה דכל צרורות לא משלמי אלא חצי ממה שהיו ראוים לשלם הילכך כדרכן שהן תולדה לרגל ורגל משלם נ״ש הן משלמין חצי ודוקא ברשות הניזק אבל שלא כדרכן אם יש שינוי לצרורות הן תולדה דקרן וקרן תמה משלם ח״נ הן אין משלמין אלא רביע נזק ואפילו ברשות הרבים משלם ואי אמרינן אין שינוי בר״ה פטורים לגמרי ואפי׳ בשלא כדרכן כגון מחמת ביעוט וברשות הניזק חצי נזק ועלתה שאלה זו בתיקו ולפיכך כתב הרב בב׳ הבבות הראשונות מה שכתב כפי שטתו בתיקו האמורים בתלמוד עכ״ל:
ומה שכתב רבינו בשם הרמב״ם חייב רביע ואי תפס ח״נ לא מפקינן מיניה כבר נתבאר בסמוך:
ומה שכתב וזהו בזמן שדנים קנס אבל האידנא דלא דנים קנס אא״כ תפס לעולם גובה החצי כלומר דהאידנא לא שייך למימר חייב רביע כיון דאין ב״ד מגבין שום קנס והיכא דתפס ח״נ הוא גובה ולא רביע בלבד ואע״ג דח״נ צרורות ממונא הוא את״ל דיש שינוי לצרורות רביע נזק דידהו הוי כח״נ דקרן תמה דאסיקנא בספ״ק דב״ק
(טו:) דהוי קנסא והרא״ש כתב שם בפרק הנזכר טעם אחר דלא מצינו בבבל צרורות דביעוט הוי משונה וקנסא הוא:
ומה שכתב לדעת ר״י שאין מועיל תפיסה לספיקא דדינא אפילו אם תפס אין גובה אלא הרביע כבר כתבתי שדעת הרמב״ן והרא״ש כר״י וכתב הרא״ש בפ״ב דב״ק וכיון דלדידיה לא מהני תפיסה אפילו תפס אינו גובה אלא רביע. ואפילו לא תפס רביע מיהו גבי ומיהו ה״מ בזמן שדנין קנס אבל האידנא דאין דנין קנס אינו גובה כלום ומ״ש ואם הלכה במקום שא״א לה וכו׳ מיבעיא אי אורחא הוא ומשלם פלגא וכו׳ שם היתה מהלכת במקום שא״א לה אא״כ מנתזת ובעטה והזיקה מהו כיון דא״א לה אורחיה היא או דילמא השתא מיהא מחמת ביעוט קא מנתזה צרורות תיקו וכתב הרא״ש כיון דלא איפשר לה אורחא היא והו״ל צרורות כאורחייהו ופטור בר״ה או דילמא השתא מחמת ביעוט קא אתי והו״ל קרן ומשלם ח״נ אם אין שינוי לצרורות ברביע נזק וכן פרש״י:
ומה שכתב רבינו בשם הרמב״ם כבר כתבתי לשונו בסמוך וכתב ה״ה שהוא י״ל מפרש כפרש״י וכתב הרא״ש וסלקא בתיקו ולדברי האומר דכל תיקו דתפס לא מפקינן מיניה הכא נמי אי תפס הבהמה משתלם ממנה חצי נזק ואף ע״ג דיש ספק ספיקא לחצי נזק דדילמא אורחיה הוא ופטור לגמרי ואת״ל השתא מיהת מחמת ביעוט קא אתי דילמא יש שינוי בצרורות לרביע נזק.
ומה שכתב ולדעת ר״י דלא מהניא תפיסה אם תפס בר״ה מפקינן מיניה וכו׳ ז״ל הרא״ש שם ולמאי דפרישית דכל תיקו אי תפס מפקינן מיניה אין נפקותא בבעיא זו אם התיזה בר״ה אבל אם התיזה בחצר הניזק אי תפש מגבינן ליה רביע נזק ומה שהצריך רבינו שיתפוס גוף המזיק. כ״כ ג״כ הרא״ש בהדיא אות ג׳:
וכשם שחייב על כח שיש בו ממש כמו שהתיז צרורות כך חייב על כח שאין בו ממש כגון סוס שצנף וחמור שנוער ושברו כלים בכח קולם מימרא בפ״ב דב״ק
(יח:) ומ״ש ותרנגול השובר כלים ברוח כנפיו ברייתא שם.
ומה שכתב או שהושיט ראשו לאויר כלי ותקע בו ושברו בד״א שיש בו זרעונים דהשתא הוי אורחיה וכו׳ שם תני רמי בר יחזקאל תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו משלם נ״ש ואוקמי׳ כסומכוס אבל לרבנן אינו משלם אלא ח״נ ואקשינן והא משונה הוא שאין דרך תרנגול לתקוע בכלי ומשני דאית ביה ביזרוני ופרש״י שיש זרעים בכלי דאורחיה להכניס ראשו בתוכו ולאכול וכיון דאורחיה לאכול אורחיה נמי לצעוק:
ומה שכתב בשם הרמב״ם בפ״ב מה׳ נזקי ממון כתב ז״ל תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו אם היו בתוכו תבלין וכיוצא בהן שהושיט ראשו כדי לאכלן על התבלין משלם נ״ש ועל הכלי משלם חצי נזק כח״נ צרורות שכך הוא דרכו ואם היה הכלי ריקן ה״ז משונה ומשלם חצי נזק ככל הקנסות.
וכתב ה״ה דעת רבינו דכי אקשינן והא משונה הוא לסומכוס בלבד הקשו דאי לרבנן מאן לימא לן שיש שינוי לצרורות שיקשו להדיא והא משונה הוא אלא לסומכוס הקשו לומר שאע״פ שלסומכוס משלם בצרורות נ״ש דוקא כדרכן שהן תולדות דרגל והלכתא לא גמיר אבל במשונה תולדה דקרן הוא ולא ישלם אלא ח״נ ופרקו דשדו בהם ביזרוני ודרכו בכך אבל לרבנן לא שני ליה כלל שאע״פ שמסופק לנו אם יש שינוי לצרורות דוקא בשיש שינוי בגוף המעשה כגון התזת צרורות ע״י ביעוט אבל כשאין שינוי בגוף המעשה כגון תקיע׳ התרנגול אע״פ שאין דרכו להכניס ראשו לאויר הכלים אין זה שינוי בצרורות אלא תולדה דקרן ועדיין צ״ע עכ״ל והרי״ף כ׳ תני רמי בר יחזקאל תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו משלם נ״ש והוא דחזי ביה ביזרוני אבל לא חזי ביה ביזרוני משונה הוא וח״נ הוא דמשלם אמר רב יוסף אמר רב סוס שצנף וחמור שנער ושברו את הכלים משלם ח״נ וכתב עליו הרא״ש כל זה כתב רב אלפס בהלכותיו וכתב עליו בעל המאור ולא היא בין דהוה ביה בזרוני בין דלא הוה ביה בזרוני לא משלם אלא ח״נ דהא אוקימנא כסומכוס ולית הלכתא כוותיה ונ״ל שלא עמד בעל המאור על דעתו של הרי״ף ז״ל כי גם רב אלפס מודה דאין הלכה כרמי בר יחזקאל דאי לקבוע הלכה כמותו הביא דבריו לא הו״ל להביא דברי רב יוסף אאמרי בי רב אלא הביא דברי כולם להודיענו דכל כה״ג חשיב כחו כגופו והוי צרורות וממילא ידענא דהלכה כרבנן ואי לית בה בזרוני משלם רביע נזח את״ל יש שינוי לצרורות לרביע נזק עכ״ל וכ״כ נ״י והרשב״א כתב דאית ביה בזרוני ואפשר דהשתא דמוקמינן דאית ביה בזרוני ואורחיה היא לאו צרורות היא אלא כששברו בגופו כיון שהכניס ראשו בתוכו וכן נ״ל מדברי הרב אלפס ז״ל שפסק כן דאי לית ביה בזרוני ח״נ ואי אית ביה בזרוני נזק שלם דאלמא לאו משום צרורות וכסומכוס דלית הלכתא כוותיה אלא אפי׳ לרבנן ולא משום צרורות כדאמרן כנ״ל ועוד צריכה תלמוד לדעת הרב ז״ל משום דק״ל דא״כ הול״ל אלא דאית ביה בזרוני ודלא כסומכוס אלא כרבנן וכן משמע מן הירושלמי דגרסינן התם תרנגול שהיה פורח ממקום למקום והזיק בגופו משלם נ״ש ברוח שבין כנפיו משלם ח״נ סומכוס אומר נ״ש נפח בכלים ושברם משלם נ״ש ע״כ ומשמע דסיפא כ״ע היא דאי סומכוס לעבדה פלוגתא כרישא עכ״ל:
ומה שכתב רבינו על דברי הרמב״ם ול״נ דכיון שהוא שינוי דצרורות אינו משלם אלא רביע וכן השיג עליו הראב״ד בפ״ב מהל׳ נזקי ממון:
תרנגול שהיה הולך ושבר כלים בדרך הלוכו אורחיה היא ומשלם נ״ש משנה בפ״ב דב״ק (יז:) התרנגולים מועדים לילך כדרכן ולשבר: