(א) ונתגלגל למקום אחר – בפרק כיצד הרגל בעי רבא דרסה על הכלי ולא שברה ונתגלגל למקום אחר ושברו מהו בתר מעיקרא אזלינן וגופה הוא או דלמא בתר תבר מנא אזלינן וצרורות נינהו תפשוט ליה מדרבה דאמר רבה זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל פטור דאמרינן מנא תבירא תבר כו׳ וכתבו תוס׳ ז״ל ונראה דאם זרק אבן או חץ ובא אחר ושברו דפשיטא דחייב ול״ש כאן מנא תבירא תבר דאי אזלינן נמי הכא בתר מעיקרא לא משכחת בצרורות חצי נזק וסברא פשוטה היא לחלק בין זורק אבן לזורק כלי עצמו עכ״ל. אמנם מדברי הרא״ש נראה דגם בזורק חץ אזלינן בתר מעיקר׳ שכת׳ בפרק כיצד הרגל גבי התיזה ברה״ר והזיקה ברה״י חייב וז״ל ואע״ג דגבי דרסה על הכלי ונתגלגל למקום אחר ונשבר אסיקנא לעיל כרבה דבתר מעיקר׳ אזלינן הכא לא אזלינן בתר מעיקר׳ אלא אחר המקום שנעשה בו הנזק דגלי קרא ברגל ובער בשדה אחר והביעור היה בחצר הניזק עכ״ל. ואי נימא לחלק בין זרק חץ לזרק כלי א״כ מאי קשיא ליה מדרבה דהא התם התיזה ברה״ר דאינו אלא צרורות וה״ל זורק חץ אלא ודאי דהרא״ש אינו מחלק בין זורק חץ לזורק כלי וכן מוכח מדברי הטור וש״ע בסי׳ תי״ח סעיף י׳ ז״ל עשה האחד אש ובא אחר והוסיף אם יש במה שעשה הראשון כדי שתגיע למקום שהלכה הראשון חייב ע״ש ומשמע דאינו חייב אלא הראשון ולא השני ואי נימא דזורק חץ ובא השני ושברו השני חייב א״כ באש דהוי נמי משום חיציו אמאי אינו חייב השני או עכ״פ יתחייבו שניהם כיון דלא אזלינן בתר מעיקרא בזורק חץ. ולשטת תוס׳ דגבי חץ לא אזלינן בתר מעיקרא א״כ הא דפריך פ״ק דב״ק דף י׳ גבי מרבה בחבילות אי דבלאו איהו נמי אזלא מאי קעביד. ופרש״י ותוס׳ דמרבה בחבילות היינו באשו וכיון דאשו אינו אלא משום חציו לא אזלינן בתר מעיקרא. ואין לו׳ דהא אמרינן בזורק חץ ובא אחר ושברו השני חייב היינו דוקא אם בא ושברו בידים אבל אם השני ג״כ זרק חץ הראשון חייב ולא השני דמ״ש כיון דלא אזלת בתר מעיקרא בחץ וכן משמע מדברי הנ״י פרק כיצד הרגל גבי אשו משום חציו וז״ל ואי קשיא לך א״כ היכי שרינן עם חשיכה להדליק את הנירות כו׳ לא קשיא שהרי חיובו משום חציו כזורק החץ שבשעה שיצא החץ מתחת ידו באותו שעה נעשה הכל ולא חשבינן ליה מעשה דמכאן ולהבא דא״כ הל״ל למיפטריה דאנוס הוא כו׳ וה״נ אם מת קודם שהספיק להדליק את הגדיש ודאי משלם מזיק מאחריות נכסיו דהא קרי כאן כי תצא אש כו׳ אלא כמאן דאדליק מעיקרא ע״ש ומשמע מזה דגבי חץ נמי ה״ל כאלו אתעבד מעשה. ומ״ש תוס׳ דא״כ לא משכחת צרורות נראה לענ״ד דאכתי אינו אלא כחו ואע״ג דכמאן דנשבר דמי כיון דאינו אלא ע״י כחו הלכה דחצי נזק משלם וכמו בתרנגולים שהזיקו ברוח שבכנפיהם כיון דאינו אלא ע״י כחו חצי נזק משלם והא דאמרי׳ פ׳ כיצד הרגל דף כ״ב לריש לקיש דאשו משום ממונו מהא דתנן גמל פשתן כו׳ האי אש לאו ממונו דבעל הגמל היא כו׳ הבמ״ע במסכסכת כל הבירה ע״ש וכיון דתיכף מכי אדליק במקצת ה״ל כשריף כל הבירה וא״כ אמאי נתחייב במסכסכת כיון דכבר נגמר כל ההיזק ואזלינן בתר מעיקרא והיינו משום דע״כ לא אזלינן בתר מעיקרא אלא למ״ד אשו משום חציו וה״ל כאלו נגמר כל המעשה וכמ״ש בנ״י אבל למ״ד אשו משום ממונו וה״ל כאלו ממונו הזיק בזה ודאי לא אזלינן בתר מעיקרא כמו דלא אזלינן בתר מעיקרא בבור עשרה ובא אחר והשלימו לעשרים דשניהם חייבים ואע״ג דהבור כרוי ועומד וה״ה למ״ד אשו משום ממונו. והנה בטור כת׳ בסי׳ תי״ח וז״ל גמל טעון פשתן ועבר ברה״ר ונכנס פשתנו לתוך החנות של חנוני ודלקה בנרו של חנוני ודלקה כל הבירה בעל הגמל חייב שפשע במה שהרבה משוי עד שנכנס בתוך החנות ואם הגמל הולך ומסכסך האש בכל הבירה חייב בכולו נזק שלם ואם לא סכסך כל הבירה אלא הדליק במקום א׳ ומשם נתפשט בכולו חייב על מקום שהדליק נזק שלם ועל השאר חצי נזק עכ״ל. וקשיא לן לפי מה שכתב דגבי חץ נמי אזלינן בתר מעיקרא אם כן כיון שהדליק במקצת הבירה הרי הוא כשרוף כולה ואלו בא אחר ושרפו לא היה משלם כלל דאזלינן בתר מעיקרא ואם כן איהו גופיה כשמסכסך אחר כך כל הבירה הרי כבר הוא מבוער ולא ליחייב ביה נזק שלם וצ״ע.