(א) האם בגדולים וגדולים אמרינן דמה שהשביחו השביחו לאמצע. הב״י בסעיף א אות א בד״ה מי שמת, הביא בזה מחלוקת, וכתב על פי דקדוק דברי הראב״ד בהשגות בהל׳ נחלות ט,ד, דס״ל לראב״ד דבגדולים וגדולים אינו לאמצע, ויש להעיר דהראב״ד בתמים דעים סי׳ נח, כתב להדיא דהוא לאמצע.
אם אמרו ראו מה שהניח לנו אבינו הרי אנו עושין ואוכלין, האם נוטלין את כל השבח. הב״י באות ג, ד״ה ומ״ש כל השבח, הביא מחלוקת אם נוטלין את כל השבח או רק את חלקם ובחלק אחיהם נוטלים כיורד לשדה חבירו ברשות, דהרא״ש והטור וכן משמעות הרמב״ם, סברי דנוטלים הכל, ומאידך הר״ן והרמב״ן ס״ל דאין נוטלים הכל, ויש להעיר דתוס׳
בב״ב קמג: ד״ה ואם, כתבו דרשב״ם ס״ל דאינו נוטל את כל השבח, ומאידך ר״י וריב״ם ס״ל דנוטל הכל, ע״כ, והנמוק״י בב״ב קפ ד״ה ואם אמר, כתב דמסתברא דאינו נוטל הכל, וכתב דכן סבר נמי ר״ת, ע״כ, וכ״כ הריטב״א
בב״ב קמג: ד״ה השביחו, כר״ת, וכ״כ הרמ״ה
בב״ב פ״ט סי׳ ד, דאין נוטלין את כל השבח,
ונמצא בידינו דהרא״ש והטור וכן משמעות הרמב״ם, ור״י וריב״ם ס״ל דנוטלים הכל, ומאידך הר״ן והרמב״ן ור״ת והנמוק״י והריטב״א ורשב״ם והרמ״ה ס״ל דאין נוטלים הכל, ואכתי מידי ספיקא לא נפיק.
האם צריך לומר ראו מה שהניח וכו׳ בפני בי״ד או דסגי בעדים. הטור והב״י בסעיף א ד״ה ומ״ש ור״ח, הביאו בזה מחלוקת דר״ח ס״ל דצריך בי״ד, והרא״ש ס״ל דהיינו דוקא כשיש קטנים אבל כשיש גדולים סגי בעדים, והר״ן והמ״מ ומשמעות הרמב״ם דבכל גוונא אין צריך בי״ד, ע״כ, ויש להעיר דמה שהביאו הטור והרא״ש דר״ח ס״ל דצריך בי״ד, אינו מוכרח, דהרשב״א
בב״ב קמג: ד״ה אלא נראה, הביא דבפירושי ר״ח יש חילוף גירסאות, והרשב״א שם ס״ל דאין צריך בי״ד והביא דכן סבר רשב״ם, ומאידך הביא דהראב״ד ס״ל דצריך בי״ד, ע״כ, וכ״כ ראב״ן בסי׳ תע ד״ה הניח, דצריך בי״ד או ג׳ הדיוטות, והנמוק״י בב״ב קפ ד״ה ואם אמרו, כתב דאין צריך בי״ד,
ונמצא בידינו דמדברי ר״ח אין ראיה גמורה ויותר נוטה דס״ל דצריך בי״ד וכן דעת הראב״ד, והרא״ש ס״ל דצריך רק כשיש קטנים, והר״ן והמ״מ ומשמעות הרמב״ם, והנמוק״י והרשב״א ורשב״ם ס״ל דאין צריך בי״ד, ולפי זה מה שפסק הרמ״א כהרא״ש דצריך בי״ד כשהם קטנים, ע״כ, אין פסק זה ברור ויש להשיב עליו.
האם יש בזמנינו תלמיד חכם דדינו כאילו פירש לעצמי אני עושה. הב״י בסעיף ב אות ג, הביא מהנמוק״י דאין בזמנינו, וכתב הב״י דאין דבריו נראים כלל, ע״כ, ויש להעיר דמדברי הטור שפסק את דין ת״ח אף בזמנו מוכח דלא ס״ל כהנמוק״י אלא כהב״י, ובאמת מסתבר כהב״י דאמנם אין בזמנינו גדולים בתורה כדורות הראשונים אבל הכא לא תלי בגדול בתורה אלא במקפיד על זמנו ובזמנינו יש ת״ח שמקפידים על זמנם כדורות הראשונים, וראב״ן בסי׳ קז, כתב דלאו דוקא ת״ח אלא כל שיש לו עיסוקים אחרים הוי כמפרש, ע״כ, ולפי זה ודאי דס״ל דהוא הדין לת״ח בזמנינו.
הא דאמרינן דתלמיד חכם חשיב כמפרש לעצמי אני עושה האם היינו אף בכל מי שיש לו עיסוקים אחרים או רק בעוסק בתורה. ראב״ן בסי׳ קז, כתב דהוא הדין לכל מי שיש לו עיסוקים אחרים, ועי׳ במה שכתבתי לעיל בסמוך גבי אם יש בזמנינו ת״ח.
אם אמרו ראו מה שהניח וכו׳, והשביחו הנכסים מחמת נכסים. הטור בסעיף א אות ג, הביא דהרמב״ם ס״ל לפי גירסתו בגמרא דשבח זה הוי לאמצע, והרא״ש והראב״ד ס״ל דאף שבח זה הוא למשביחים, והב״י הביא את השגת הראב״ד שכתב דהרי״ף לא גרס כהרמב״ם, והב״י הביא דהמ״מ כתב כיצד הרמב״ם גרס בגמרא, והב״י חלק וכתב כיצד נראה לו שהרמב״ם גרס בגמרא, והשו״ע בסעיף א, הביא את דברי הרמב״ם וכתב שלא מצינו לו חבר, ע״כ, ויש להעיר דמדברי רשב״ם ותוס׳
בב״ב קמג: בסוף העמוד, מבואר דלא גרסי כהרמב״ם, וכן הפירוש המיוחס לרבינו גרשום שם ד״ה לא שנו, גרס דלא כהרמב״ם, וכ״כ הנמוק״י בב״ב קפ ד״ה גרסינן בגמרא, וכן מדברי הרמ״ה
בב״ב פ״ט סי׳ ד, במה שכתב מיהו כי שאני לן בין אמרו וכו׳, מבואר דס״ל דלא כהרמב״ם, וכן מבואר מדברי רבינו יונה
בב״ב קמג: ד״ה מתניתין, וכן מבואר מדברי הריטב״א
בב״ב קמג: ד״ה גמרא לא שנו, וכן מהמשך דבריו, ומדברי הרמב״ן
בב״ב קמג: ד״ה גמ׳ לא שנו, מבואר דלא גרס כמו שכתב הב״י שכתב הרמב״ם, אולם מ״מ אפשר דגרס כמו שכתב המ״מ בדעת הרמב״ם, וכן מדברי הרשב״א
בב״ב קמג: ד״ה גמרא לא שאנו, מבואר דלא גרס כהרמב״ם, ומאידך סמ״ג בעשה צו, כתב כהרמב״ם דהוי לאמצע,
ונמצא בידינו דהרמב״ם וסמ״ג ס״ל דשבח זה הוי לאמצע, ומאידך הרא״ש והראב״ד והרי״ף ורבינו גרשום ורשב״ם ותוס׳ והרשב״א והריטב״א והנמוק״י והרמ״ה ורבינו יונה וכן נראה קצת מדברי הרמב״ן, כולהו ס״ל דלא כגירסת הרמב״ם ונדחו דברי הרמב״ם מההלכה, והכי נקטינן כדעה השניה שהובאה בשו״ע דנוטלים את השבח.
אם אמרו ראו מה שהניח וכו׳, האם האי דינא הוי נמי בגדולים וגדולים. הטור והב״י והדרכ״מ בסעיף א אות ד, הביאו בזה מחלוקת, דהראב״ד ס״ל דלא הוי אלא בגדולים וקטנים אבל בגדולים וגדולים נוטלין כדין אריס, ומאידך הרא״ש והתוס׳ בשם ריב״ם וכן נראה דעת הרמב״ם, וכן הוא דעת הרי״ף דאף בגדולים וגדולים השבח לעצמם, ויש להוסיף דכן מבואר מדברי רבינו יונה
בב״ב קמג: ד״ה מתניתין הניח, דדינא דמתני׳ איירי אף בגדולים וגדולים, וכ״כ הריטב״א
בב״ב קמג: ד״ה מתניתין הניח, והכי נקטי׳ דלא כהראב״ד אלא השבח לעצמם.
מה פירוש אשה יורשת. הטוש״ע והב״י בסעיף א אות ה, הביאו דהיינו שהיא יורשת מחמת קורבא, וכן הביא הב״י בשם רשב״ם, ויש להעיר דרשב״ם
בב״ב קמד. ד״ה באשה, פירש כגון שאמר האב תטול אשתי כאחד מן הבנים, וכ״כ סמ״ג בעשה צו, ומאידך מדברי הראב״ד בתמים דעים סי׳ נז, מבואר דס״ל דיורשת מחמת קורבא.
בני בנים שהשביחו בנכסי שותפות אבי אביהם עם אחיו ואבי אביהם חי דינם כמו אבי אביהם שהשביח שאכילתם מהאמצע ושבחם לאמצע אבל דור רביעי שהשביח הרי הוא כאחר ודינם כנכרים והשותפים תובעים מהם מה שאכלו והם תובעים מה שהשביחו. כ״כ הראב״ד בתמים דעים סי׳ נח, על פי הירושלמי
בב״ב ט,ג, וכתב דהיינו בחיי אבי אבי אביהם אבל אם מתו האבות הדור האחרון נחשב כדור ראשון.
הא דאמרינן בתוספתא דלא יאמרו האחים תן לנו מה שאכלו בניך היינו שאכלו בסתמא ולא מיחו האחים אבל אם מיחו או שרוצים מעתה לעכב עליו יכולים. כ״כ הראב״ד בתמים דעים סי׳ נח.