(א) האם הלכה כרבי יוסי שזמנו של שטר מוכיח עליו. הב״י בסעיף ב בד״ה ומה שאמר, כתב דהרי״ף הביא שיש פוסקים כרבי יוסי ויש פוסקים כרבי יהודה, ע״כ, והרי״ף שם כתב דהפוסקים כרבי יהודה זה רב נחשון גאון, וכתב הב״י דנראה דדעת הרי״ף נוטה לפסוק כרבי יוסי, ע״כ, ויש להעיר דבדברי הרי״ף אין הכרע גמור דאדרבה הוא הביא בסוף דבריו את הפוסק כרבי יהודה, והר״ן והרמב״ן שם כתבו דהרי״ף בגיטין פסק כרב נחשון גאון כיון שחשש לדבריו, ע״כ, ורש״י
בגיטין פה: ד״ה מן יומא, כתב דקי״ל כרבי יוסי והא דהצריך רב להחמיר בנוסח הגט כרבי יהודה הוא לרווחא דמילתא, ע״כ, וכ״כ ראב״ן בסי׳ תקסד ד״ה והלכה, וכן בסי׳ תקסד ד״ה זה גיטיך, פסק כרבי יוסי, וכן תוס׳ רי״ד
בגיטין פו. ד״ה ולטעמיך, כתב דאם כתב בשטר או בגט את התנאי דהוי לאחר מיתה, קי״ל כרבי יוסי שהזמן של השטר הכתוב נמי בשטר מוכיח עליו, וכן הריטב״א בב״ב קלו. ד״ה הכי, כתב דהלכה כרבי יוסי ואפי׳ בגיטין, וכ״כ ראב״ן בסי׳ תסט ד״ה הכותב, והנמוק״י בב״ב קסט ד״ה וקי״ל, כתב דהלכה כרבי יוסי אבל לכתחילה נוהגין להחמיר כרבי יהודה, והרשב״א בב״ב קלו. ד״ה בעא מיניה, הביא דהראב״ד סובר דקי״ל כרבי יוסי ורק לכתחילה עבדינן כרבי יהודה לרווחא דמילתא, והסכים עמו הרשב״א, ורשב״ם בב״ב קלו. בסוף ד״ה מוכיח עליו, פסק גבי ממון כרבי יוסי, ובשיטה מקובצת בב״ב קלו. הביא מהר״ן דס״ל כרבי יוסי אף בגיטין, וכ״כ הרמ״ה בב״ב פ״ח סי׳ קעו, וסי׳ קעח, דקי״ל כרבי יוסי אף בגיטין ורק לרווחא דמילתא עבדי׳ כרבי יהודה, וסמ״ג בעשה פב בהל׳ מתנה, כתב דדוקא גבי גט שהוא איסור אשת איש מחמרינן אבל בשאר מילי נהגינן כרבי יוסי, והב״י כאן בד״ה ומה שאמר, כתב בדעת הרמ״ה דס״ל לעיקר כרבי יהודה, והב״ח חלק על הב״י ופירש דס״ל לרמ״ה לעיקר כרבי יוסי, ע״כ, ובאמת בדברי הרמ״ה שם מפורש כהב״ח דקי״ל כרבי יוסי, והב״י הביא דאף הרמב״ם ס״ל בממון כהטור דקי״ל כרבי יוסי, ע״כ, והמנהיג בהל׳ הגט סי׳ קנא ד״ה בשילהי, כתב דנהגו הגאונים כרבי יהודה אף בשאר שטרות וכ״כ רב נחשון, ומנהג טוב הוא לאפוקי נפשין מפלוגתא, ע״כ, ומהרי״ף והראשונים מבואר דרב נחשון גאון ס״ל כרבי יהודה, אמנם ראב״ן בסי׳ תקסד שם, כתב דרב נחשון גאון אמר דרק לכתחילה עבדינן כרבי יהודה, ע״כ,
ונמצא בידינו דדעת רב נחשון גאון נראית דקי״ל כרבי יהודה, והרי״ף הסתפק בזה, ומאידך רש״י והרמב״ם והטור ותוס׳ רי״ד והנמוק״י והריטב״א והרמ״ה והרשב״א והראב״ד והר״ן ורשב״ם וסמ״ג וראב״ן כולהו ס״ל דקי״ל כרבי יוסי בממון, ורובם סברי כרבי יוסי אף בגיטין, והכי נקטינן לכל הפחות גבי ממון וכדברי הטוש״ע, וגבי גיטין עי׳ גם במה שכתבו בזה הטוש״ע והב״י באבן העזר סי׳ קמד,ב, ובמה שכתבתי שם.
האם צריך שיצוה בעל השטר לכתוב זמן כדי דנימא דהוא מוכיח עליו. הב״י בסוף סעיף ב, הביא דהרשב״א בתשובה כתב דצריך שיצוה ומ״מ כיון דנהגו לכתוב זמן ממילא כשצוה לכתוב שטר הוי כאילו צוה לכתוב זמן ומהני להוכיח עליו, ע״כ, ויש להעיר דהריטב״א בב״ב קלו. ד״ה הכי אמר, כתב דמורו (הרא״ה) חלוק על זה וס״ל דלא מהני, ע״כ, ולעצם הדין שכתב הב״י בשם הרשב״א שצריך שיצוה לכתוב, כ״כ נמי הריטב״א שם בשם הרא״ה ורבי פנחס אחיו של הרא״ה, ובשם רבינו יונה, ע״כ, וזה כוונת הרשב״א שכתב זכורני שאמר רבי, דכוונתו לרבינו יונה.
מה פירוש הא דאמרינן דבדוכרן פתגמא פליגי האם צריך מהיום. מסתימת הטוש״ע והב״י בסעיף ב אות ג, מבואר דהם מפרשים כרשב״ם בב״ב קלו. ד״ה ובדוכרן, שכתב דהיינו כשאין שם קנין, אבל בקנין בכל גוונא אין צריך, ויש להעיר דמאידך ראב״ן בסי׳ תסט ד״ה בעא מיניה, פירש דאיירי בקנין ואם כתוב בתחילת השטר דוכרן פתגמא וכו׳, צריך שיכתבו מהיום כדי דלא נימא דזמן השטר קאי על דוכרן פתגמא ולא על הקנין, ע״כ, ולפי טעם זה לכאורה היינו אף לרבי יוסי דס״ל זמנו של שטר מוכיח עליו.
הכותב כל נכסיו לבנו האם הוא ואשתו ניזונים מהם. בכתובות מט:, אמרינן דבאושא התקינו שיהיו ניזונים, וממסקנת הגמרא נראה דאין הלכה הכי אלא אין ניזונים, וכן כתבו הרי״ף בכתובות נב, והרא״ש בכתובות ד,טו, ומאידך ראב״ן בסי׳ תקמ ד״ה באושא, נראה דס״ל דניזונים.