(א) {א} הנותן מתנה לחבירו וכו׳. משנה ס״פ י״נ (בבא בתרא קל״ו) הכותב נכסיו לבניו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה ד״ר יהודא ר׳ יוסי אומר אינו צריך ומפרש בגמרא לר׳ יהודא דבכותב מהיום ולאחר מיתה משמע טפי דהכי קא״ל קני גופו מהיום ופירי לאחר מיתה ולא אמרינן דנתכוין לתנאי שיהא קונה מעכשיו גוף ופירי אם ימות אי נמי תחלה אמר שיהא קונה מעכשיו ואח״כ חזר בו שלא יהא קונה אלא לאחר מיתה ואין מתנה לאחר מיתה אלא כיון דאיכא לאוקמי תרוייהו שפיר [מוקמינן] ור׳ יוסי דאמר א״צ טעמיה משום דזש״ש מוכיח עליו דמאותו זמן התחילה המתנה דאלת״ה זמן שנכתב בשטר בחנם נכתב אלא ודאי להקנות מאותו היום נכתב ופסק רב בגמרא דהלכתא כרבי יוסי:

(ג) {ג} ומ״ש אם יש בו קנין וכו׳. שם בעא מיניה רבא מר״נ בהקנאה מהו ואסיקנא בהקנאה אינו צריך ופרשב״ם בהקנאה מהו בשטר שכתב בו קנין מי פליג ר׳ יהודא ומצריך למיכתב מהיום אבל הרא״ש כתב דאפי׳ לרבי יוסי קמיבעיא ליה היכא שאין כתוב זמן בשטר אי מצריך רבי יוסי בהקנאה מהיום ולאחר מיתה ואסיקנא דלא מצריך וכך הם דברי רבי׳ אלא דאיכא למידק אמ״ש רבינו וכן אם יש בו קנין וכו׳ דמשמע מלשון וכן דלא זו אף זו קאמר דאפילו בקנין בלא זמן נמי אין צריך מהיום וזה היפך פירשב״ם דבקנין פשיטא דאין צריך לא מהיום ולא זמן אפילו לר׳ יהודא אבל בלא קנין אלא דכתב בו זמן פליגי דלר׳ יהודא צריך שיכתוב מהיום ולר׳ יוסי אין צריך ויש ליישב דלפי דהרמ״ה ס״ל דקנין גרע טפי כמו שיתבאר בסמוך בס״ד לכן כתב תחלה וכן אם יש בו קנין וכו׳ כדי שיביא עליו והרמ״ה כתב דוקא דכתיב ביה זמן וכו׳:

ומ״ש כשיגיע השטר לידו. תמה עליו ב״י וכתב תימה כיון דאיכא קנין מה צריך שיגיע השטר לידו עכ״ל ויש לומר דכיון דאיכא ריעותא דהקנה לו לאחר מיתה חיישינן שמא צוה לעדים שיחזיקו בשטר ולא יזכה בו המקבל עד שימסור לו הנותן מידו ליד המקבל:

ומ״ש בשם הרמ״ה דוקא דכתיב ביה זמן וכו׳. יש לתמוה דכיון דפסק כר׳ יוסי דאפילו בלא קנין זמנו של שטר מוכיח עליו א״כ בקנין דעדיף טפי לא צריך לא מהיום ולא זמן כדפירש רשב״ם להדיא וכך פירשו כל המפרשים ואפשר ליישב ולומר דהוה קשיא ליה לפרש דאליבא דרבי יהודא דלית הלכתא כוותיה קמיבעיא ליה בהקנאה מאי אלא ודאי דאליבא דרבי יוסי דהלכתא כוותיה קמיבעיא ליה וסבירא ליה לתלמודא דשמא בשטר דוקא כיון דאקניה ליה בשטר לאחר מיתה וכתב ליה בשטר זמן שפיר מוכיח על השטר דאקני ליה מעכשיו דאם לא כן זמן בשטר למה אבל באקני ליה בקנין לאחר מיתה בעינן מידי דמוכח בשעתא דאקני ליה בקנין דמעכשיו אקני ליה ולא לאחר מיתה ואע״ג דכתב ליה בתר הכי שטר וכתב בו זמן דילמא לא מהני האי זמן לאוכוחי עליה דקנין דקדים דאקני ליה מחיים והילכך בעינן דלימא מהיום בשעה שקנו מיניה אפילו לרבי יוסי או דילמא אף בהקנאה א״צ מהיום וסגי בזמנו של שטר דמוכיח לרבי יוסי אף באקני ליה בקנין ואסיקנא דבהקנאה א״צ מהיום מיהו זמן ודאי צריך כי היכי דליהוי הוכחה דלא אקני ליה לאחר מיתה אלא מעכשיו דלא עדיף קנין משטר זו היא דעת הרמ״ה לפי הנלע״ד ודלא כמו שפי׳ ב״י:

(ד) {ד} כתב עוד הרמ״ה ז״ל הא דאמרי׳ זמנו של שטר מוכיח וכו׳. איכא לתמוה דכיון דהרמ״ה פוסק כר׳ יוסי דקאמר זש״ש מוכיח עליו ושמעינן לרבי יוסי סוף פרק מי שאחזו דאין לחלק בין בכותב לאחר מיתה ובין בכותב לאחר ל׳ יום א״כ מנ״ל להרמ״ה לחלק בכך והוא דעלה דהך דתנן הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י״ב חודש ומת בתוך י״ב חודש דאינו גט קאמר בגמרא תנא רבותינו התירוה להנשא מאן רבותינו אמר ר״י אמר שמואל ב״ד דשרו משחא ס״ל כרבי יוסי דאמר זש״ש מוכיח עליו ומביאו בריש כתובות ופי׳ רש״י לשם זש״ש מוכיח עליו שכך א״ל אם לא באתי לאותו זמן יהא גט למפרע מהיום דאי לא משוי ליה גט אלא לאחר י״ב חודש למה כתב יום שנכתב הגט בתוכו לכתוב אם לא באתי לר״ח פלוני יהא גט אלמא דלרבי יוסי אף באומר לאחר ל׳ יום נמי זמנו של שטר מוכיח עליו דמעכשיו קאמר ונראה ליישב ולומר דדעת הרמ״ה דהקושיא שהקשה הרב אלפס בפרק י״נ מדרב אדרב קושיא חזקה היא אבל אינה מתיישבת בתירוצו והוא דקשיא אדרב דפסק כרבי יוסי בפרק יש נוחלין דזמנו של שטר מוכיח עליו מהא דאיתא בסוף פרק המגרש אתקין רב מיומא דנן ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ותירץ הרב אלפס דבאיסורא החמיר רב וכן פי׳ רשב״ם בפ׳ יש נוחלין והביא הרב רבינו אשר שם פירושו וטעמו דדוקא גבי גט אשה הואיל ואין בו דבר קנין מש״ה הוא דאתקין לרווחא דמילתא משום חומרא דעריות אבל גבי ממונא הלכה כרבי יוסי כי י״ל שלא אמר רב הלכה כרבי יוסי אלא בשטר שיש בו קנין עכ״ל ורצונו לומר במה שכתב כי י״ל וכו׳ לתת טעם על מה שהחמיר בגטין לפי די״ל שלא אמר רב הלכה כר״י אלא בשטר שיש בו קנין ובגיטין אין בו קנין ואע״ג דבסוף פי״נ איתא להדיא דרב הונא בריה דרב יהושע ורב הונא קאמרי דרבי יהודא ור״י לא פליגי אלא בשטר שכתוב בו דוכרן פתגמי דהוה באנפנא אבל ביש בו קנין אפילו לרב יהודא סגי בקנין אפי׳ אין בו לא מהיום ולא זמן כדפי׳ רשב״ם גופיה לשם אפ״ה כיון דלא אמרו כך רבי יהודא ורבי יוסי בפירוש איכא למימר דרב לא סבירא לי׳ כהני אמוראי אלא ס״ל לפרש דלא פליגי ר׳ יהודה ורבי יוסי אלא בשטר שיש בו קנין אבל באין בו קנין מודה רבי יוסי דצריך לכתוב מהיום בפי׳ הילכך בגט דלית ביה קנין אזלינן לחומרא בעריות ולא מדינא כל עיקר אלא חומרא בעלמא זאת היא דעת רשב״ם בפי׳ והוא נמי דעת הרי״ף אבל הרמ״ה נראה לו דוחק לתרץ בכך משום דס״ל דהא דאתקין רב מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדר״י וכו׳ משמע להדיא דאתא לאפוקי מהלכתא קאמר ואפ״ה ל״ק מדרב אדרב אלא דס״ל לרב דלא קיי״ל כר׳ יוסי אלא בההיא דיש נוחלין בכותב לאחר מיתה דכיון שהמיתה מבררת הזמן מה צריך לכתוב בו זמן ע״כ להקנות לו מאותו הזמן אבל מאי דאתקין רב בגיטין לאפוקי מדר׳ יוסי לא קאי אזה גיטך לאחר מיתה אלא קאי אמתני׳ דס״פ מי שאחזו באומר ה״ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד י״ב חודש ומת תוך י״ב חודש דאינו גט ותנא עלה רבותינו דס״ל כרבי יוסי דזש״ש מוכיח עליו והתירוה לינשא בהא קאמר רב דלא קיימא לן כרבי יוסי דמסתברא כיון דצריך לברר הזמן מאימתי מתחילין הני ל׳ יום אין לומר זש״ש מוכיח עליו ואע״ג דהיה יכול לומר בל׳ אחר מ״מ אין כאן הוכחה גמורה דמעכשיו הוא מגרשה ולא קיי״ל כרבי יוסי אלא בכותב לאחר מיתה דכיון שהמיתה מבררת הזמן וא״צ לכתוב זמן כלל הוי הזמן הוכחה גמורה דמעכשיו הוא מגרשה וה״ה והוא הטעם גבי ממונא דאין לומר זמנו של שטר מוכיח עליו אלא בכותב לבנו לאחר מיתה אבל בכותב לאחר שלשים יום לא אמרי׳ זש״ש מוכיח עליו דמדינא אין לחלק בין ממון לאיסורא זו היא דעת הרמ״ה בפסק דינו מתוך ישובו להא דקשיא מדרב אדרב נ״ל:

אבל בשטר שיש בו קנין וכו׳. פירוש בשיש בו זמן עם הקנין ולא היה צריך לפרש כאן שכבר פי׳ תחלה ועיין במ״ש בסמוך בס״ד: