Taz Choshen Mishpat 292 – ט"ז חושן משפט רצב‏ – Shulchan Arukh

E/ע

בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot

אורח חייםOrach Chayyim
יורה דעהYoreh Deah
אבן העזרEven HaEzer
חושן משפטChoshen Mishpat

בחרו הלכותSelect Laws
בחרו סימן שלםSelect Full Siman
בחרו סעיףSelect Paragraph

הקדמותIntros
א1
ב2
ג3
ד4
ה5
ו6
ז7
ח8
ט9
י10
יא11
יב12
יג13
יד14
טו15
טז16
יז17
יח18
יט19
כ20
כא21
כב22
כג23
כד24
כה25
כו26
כז27
כח28
כט29
ל30
לא31
לב32
לג33
לד34
לה35
לו36
לז37
לח38
לט39
מ40
מא41
מב42
מג43
מד44
מה45
מו46
מז47
מח48
מט49
נ50
נא51
נב52
נג53
נד54
נה55
נו56
נז57
נח58
נט59
ס60
סא61
סב62
סג63
סד64
סה65
סו66
סז67
סח68
סט69
ע70
עא71
עב72
עג73
עד74
עה75
עו76
עז77
עח78
עט79
פ80
פא81
פב82
פג83
פד84
פה85
פו86
פז87
פח88
פט89
צ90
צא91
צב92
צג93
צד94
צה95
צו96
צז97
צח98
צט99
ק100
קא101
קב102
קג103
קד104
קה105
קו106
קז107
קח108
קט109
קי110
קיא111
קיב112
קיג113
קיד114
קטו115
קטז116
קיז117
קיח118
קיט119
קכ120
קכא121
קכב122
קכג123
קכד124
קכה125
קכו126
קכז127
קכח128
קכט129
קל130
קלא131
קלב132
קלג133
קלד134
קלה135
קלו136
קלז137
קלח138
קלט139
קמ140
קמא141
קמב142
קמג143
קמד144
קמה145
קמו146
קמז147
קמח148
קמט149
קנ150
קנא151
קנב152
קנג153
קנד154
קנה155
קנו156
קנז157
קנח158
קנט159
קס160
קסא161
קסב162
קסג163
קסד164
קסה165
קסו166
קסז167
קסח168
קסט169
קע170
קעא171
קעב172
קעג173
קעד174
קעה175
קעו176
קעז177
קעח178
קעט179
קפ180
קפא181
קפב182
קפג183
קפד184
קפה185
קפו186
קפז187
קפח188
קפט189
קצ190
קצא191
קצב192
קצג193
קצד194
קצה195
קצו196
קצז197
קצח198
קצט199
ר200
רא201
רב202
רג203
רד204
רה205
רו206
רז207
רח208
רט209
רי210
ריא211
ריב212
ריג213
ריד214
רטו215
רטז216
ריז217
ריח218
ריט219
רכ220
רכא221
רכב222
רכג223
רכד224
רכה225
רכו226
רכז227
רכח228
רכט229
רל230
רלא231
רלב232
רלג233
רלד234
רלה235
רלו236
רלז237
רלח238
רלט239
רמ240
רמא241
רמב242
רמג243
רמד244
רמה245
רמו246
רמז247
רמח248
רמט249
רנ250
רנא251
רנב252
רנג253
רנד254
רנה255
רנו256
רנז257
רנח258
רנט259
רס260
רסא261
רסב262
רסג263
רסד264
רסה265
רסו266
רסז267
רסח268
רסט269
רע270
רעא271
רעב272
רעג273
רעד274
רעה275
רעו276
רעז277
רעח278
רעט279
רפ280
רפא281
רפב282
רפג283
רפד284
רפה285
רפו286
רפז287
רפח288
רפט289
רצ290
רצא291
רצב292
רצג293
רצד294
רצה295
רצו296
רצז297
רצח298
רצט299
ש300
שא301
שב302
שג303
שד304
שה305
שו306
שז307
שח308
שט309
שי310
שיא311
שיב312
שיג313
שיד314
שטו315
שטז316
שיז317
שיח318
שיט319
שכ320
שכא321
שכב322
שכג323
שכד324
שכה325
שכו326
שכז327
שכח328
שכט329
של330
שלא331
שלב332
שלג333
שלד334
שלה335
שלו336
שלז337
שלח338
שלט339
שמ340
שמא341
שמב342
שמג343
שמד344
שמה345
שמו346
שמז347
שמח348
שמט349
שנ350
שנא351
שנב352
שנג353
שנד354
שנה355
שנו356
שנז357
שנח358
שנט359
שס360
שסא361
שסב362
שסג363
שסד364
שסה365
שסו366
שסז367
שסח368
שסט369
שע370
שעא371
שעב372
שעג373
שעד374
שעה375
שעו376
שעז377
שעח378
שעט379
שפ380
שפא381
שפב382
שפג383
שפד384
שפה385
שפו386
שפז387
שפח388
שפט389
שצ390
שצא391
שצב392
שצג393
שצד394
שצה395
שצו396
שצז397
שצח398
שצט399
ת400
תא401
תב402
תג403
תד404
תה405
תו406
תז407
תח408
תט409
תי410
תיא411
תיב412
תיג413
תיד414
תטו415
תטז416
תיז417
תיח418
תיט419
תכ420
תכא421
תכב422
תכג423
תכד424
תכה425
תכו426
תכז427

א1
ב2
ג3
ד4
ה5
ו6
ז7
ח8
ט9
י10
יא11
יב12
יג13
יד14
טו15
טז16
יז17
יח18
יט19
כ20
כא21
כב22

שו״ע

פירוש

שלא לשלוח יד בפקדון, ואם שלח בו יד, ובו כ״ב סעיפים(א) אֵין הַנִּפְקַד רַשַּׁאי לִשְׁלֹחַ יָד בַּפִּקָּדוֹן. וְאִם שָׁלַח בּוֹ יָד, אֲפִלּוּ אֵינוֹ מְכַוֵּן לְגוֹזְלוֹ, אֶלָּא לְהִשְׁתַּמֵשׁ בּוֹ, קָם לֵהּ בִּרְשׁוּתֵהּ וְחַיָּב בְּאֹנָסִים אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, דִּשְׁלִיחוּת יַד אֵינָהּ צְרִיכָה חִסָרוֹן, רַק שֶׁיַּגְבִּיהֶנָּה כְּדֵי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ בְּתַשְׁמִישׁ שֶׁמְּחַסְרוֹ, אָז חַיָּב כְּאִלּוּ חִסְרוֹ. אֲבָל אִם הִגְבִּיהוֹ לַעֲשׂוֹת בּוֹ תַּשְׁמִישׁ שֶׁאֵינוֹ מְחַסְרוֹ, אֵינוֹ חַיָּב מִשְּׁעַת הַגְבָּהָה אֶלָּא מִשְּׁעַת תַּשְׁמִישׁ; וְלֹא מִשּׁוּם שְׁלִיחוּת יָד, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ שׁוֹלֵחַ בּוֹ יָד כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מְחַסְרוֹ, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא שׁוֹאֵל שֶׁלֹּא מִדַּעַת דְּהָוֵי כְּגַזְלָן. {הַגָּה: וְאִם הֶחֱזִירָהּ לַמָּקוֹם שֶׁנְּטָלָהּ מִשָּׁם, חָזַר לִהְיוֹת דִּינוֹ כְּשׁוֹמֵר, הוֹאִיל וְלֹא הָוֵי עָלָיו מִתְּחִלָּה רַק שׁוֹאֵל בְּעָלְמָא (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַגּוֹזֵל בַּתְרָא). וּבְמָעוֹת בְּכִי הַאי גַוְנָא חַיָּב בְּאֹנָסִין (טוּר סי״א) וְעַיֵּן לְקַמָּן סָעִיף ו׳.} (ב) הִטָּה אֶת הֶחָבִית וְנָטַל מִמֶּנָה רְבִיעִית, וְנִשְׁבְּרָה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בָּרְבִיעִית, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִגְבִּיהָהּ. אֲבָל אִם הִגְבִּיהָהּ כְּדֵי לִטֹּל מִמֶּנָּה רְבִיעִית, חַיָּב, אֲפִלּוּ לֹא נָטַל. אֲבָל אִם הִגְבִּיהַּ אֶת הַכִּיס לִטֹּל מִמֶּנָּה דִּינָר, וְכַיּוֹצֵא בְּכִיס מִדְּבָרִים שֶׁאֵינָם גּוּף אֶחָד, הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִתְחַיֵּב בְּכָל הַכִּיס, אוֹ לֹא נִתְחַיֵּב אֶלָּא בְּדִינָר בִּלְבַד. (ג) וְכֵן אִם הִטָּה וְנָטַל מִמֶּנָּה רְבִיעִית וְהֶחֱמִיצָה, חַיָּב בְּכֻלָּהּ, שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁחֲסֵרָה הֶחֱמִיצָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בֶּחָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַחֲמִיץ כְּשֶׁהוּא חָסֵר. אֲבָל שְׁאָר פֵּרוֹת שֶׁשָּׁלַח יָד בְּמִקְצָתָם וְלֹא הִגְבִּיהָן, אֵינוֹ מִתְחַיֵּב אֶלָּא כְּפִי מַה שֶּׁנָּטַל. (ד) אָמַר שֶׁרוֹצֶה לִשְׁלֹחַ יַד בְּפִקָּדוֹן, אֵינוֹ חַיָּב, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמֵר כֵּן בִּפְנֵי עֵדִים. (ה) הַשּׁוֹלֵחַ יַד בְּפִקָּדוֹן עַל יָדוֹ אוֹ עַל יְדֵי שְׁלוּחוֹ, הֲרֵי זֶה גַּזְלָן וְנִתְחַיֵּב בְּאֹנָסִין, וְנַעֲשֵׂית הַגְּזֵלָה בִּרְשׁוּתוֹ, וּמְשַׁלֵּם אוֹתָהּ כְּדִין הַגַּזְלָנִים שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת גְּזֵלָה. (ו) הַמַּפְקִיד חָבִית אֵצֶל חֲבֵרוֹ, בֵּין שֶׁיִּחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם בֵּין שֶׁלֹּא יִחֲדוּ לָהּ מָקוֹם, וְטִלְטְלָהּ לְצָרְכּוֹ, וְנִשְׁבְּרָה בֵּין קֹדֶם שֶׁהֶחֱזִירָהּ לִמְקוֹמָהּ בֵּין אַחַר שֶׁהֶחֱזִירָהּ לַמָּקוֹם שֶׁיִּחֲדוּ לָהּ, חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְאִם טִלְטְלָהּ לְצָרְכָּהּ, בֵּין שֶׁנִּשְׁבְּרָה מִתּוֹךְ יָדוֹ בֵּין שֶׁנִּשְׁבְּרָה מִשֶּׁהִנִּיחָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר, פָּטוּר. {הַגָּה: טִלְטְלָהּ לְצֹרֶךְ מְקוֹמָהּ, חַיָּב בִּפְשִׁיעָה וּפָטוּר בְּאֹנָסִין. וְאִם אֵרַע הָאֹנֶס מֵחֲמַת שִׁנּוּי הַמָּקוֹם; אִם יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, חַיָּב אֲפִלּוּ מִשֶּׁהִנִּיחָהּ; וְאִם לֹא יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, פָּטוּר מִשֶּׁהִנִּיחָהּ (טוּר בְּשֵׁם הרמ״ה).} (ז) הָיָה הַנִּפְקָד שֻׁלְחָנִי אוֹ חֶנְוָנִי וְהֻפְקַד אֶצְלוֹ מָעוֹת, אִם אֵינָם חֲתוּמִים וְלֹא קְשׁוּרִים קֶשֶׁר מְשֻׁנֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם צְרוּרִים, מֻתָּר לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם; לְפִיכָךְ, נַעֲשָׂה עֲלֵיהֶם שׁוֹמֵר שָׂכָר וְחַיָּב בִּגְנֵבָה וַאֲבֵדָה, אֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם; וְאִם כְּבָר נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, חַיָּב גַּם בָּאֳנָסִין אֲפִלּוּ אַחַר שֶׁהֶחֱזִירָם לִמְקוֹמָם, עַד שֶׁיַּחֲזִירֵם לְבַעֲלֵיהֶם. וְאִם הָיוּ הַמָּעוֹת צְרוּרִים וַחֲתוּמִים, אוֹ קְשׁוּרִים קֶשֶׁר מְשֻׁנֶּה, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם; לְפִיכָךְ, אָבְדוּ אוֹ נִגְנְבוּ אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. וְאִם הֻפְקְדוּ אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, אֲפִלּוּ הֵם מֻתָּרִים, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם; לְפִיכָךְ, אָבְדוּ אוֹ נִגְנְבוּ אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, וְהוּא שֶׁיִּטְמְנֵם בַּקַּרְקַע כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר (בְּסִימָן רצ״א סט״ו). וּבַעַל הַבַּיִת שֶׁרֹב עֲסָקָיו בְּרִבִּית, דִּינוֹ כְּשֻׁלְחָנִי, לְפִי שֶׁצָּרִיךְ תָּמִיד לְמָעוֹת. {הַגָּה: וְדַוְקָא בְּמָעוֹת מַמָּשׁ, אֲבָל בְּנִסְכָּא שֶׁל כֶּסֶף, לֹא. וּמִיהוּ, הַכֹּל לְפִי הָעִנְיָן. וְאִם הִרְוִיחַ בַּמָּעוֹת, בֵּין הָיָה לוֹ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵשׁ בָּהֶן אוֹ לֹא, אֵין צָרִיךְ לָתֵת מִן הָרֶוַח לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן. מִיהוּ, אִם בָּא בַּעַל הַפִּקָּדוֹן וְאָמַר: תֵּן לִי פִּקְדוֹנִי וַאֲנִי אַרְוִיחַ בָּהֶן לְעַצְמִי, וַהֲלָה מְעַכֵּב בְּיָדוֹ, חַיָּב לִתֵּן הָרֶוַח מִכָּאן וּלְהַבָּא. אֲבָל אִם אוֹמֵר הַנִּפְקָד: הוֹצֵאתִים בְּעֵסֶק אִם תִּרְצֶה קַבֵּל עָלֶיךָ הָעֵסֶק בֵּין לְשָׂכָר בֵּין לְהֶפְסֵד, הַדִּין עִם הַנִּפְקָד (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַגּוֹזֵל קַמָּא וס״פ הַמַּפְקִיד). וְאִם נִתְעַסֵּק בָּהֶן לְצֹרֶךְ בַּעַל הַפִּקָּדוֹן, הָרֶוַח שֶׁלּוֹ. וְאִם גִּלָּה דַעְתּוֹ שֶׁעָסַק לְצָרְכּוֹ, אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵשׁ שֶׁמִּסְּתָמָא עָסַק בָּהֶן לְצֹרֶךְ בַּעַל הַפִּקָּדוֹן, אֵינוֹ נֶאֱמָן לוֹמַר: לְעַצְמִי עָסַקְתִּי, עַד שֶׁיֹּאמַר כֵּן לִפְנֵי עֵדִים (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ״א סִימָן תתקל״ח).} (ח) הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ מָמוֹן אוֹ כֵּלִים חֲשׁוּבִים, וּבָאוּ עָלָיו גַּנָבִים וְקָדַם וְנָתַן לָהֶם הַפִּקָּדוֹן לְהַצִּיל עַצְמוֹ, אִם הָיָה אָמוּד שֶׁהוּא בַּעַל מָמוֹן, חַיָּב, שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁבִּגְלָלוֹ בָּאוּ הַגַּנָּבִים וְנִמְצָא זֶה מַצִּיל עַצְמוֹ בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ. וְאִם אֵינוֹ אָמוּד, חֶזְקָתוֹ שֶׁלֹּא בָּאוּ אֶלָּא לְשֵׁמַע הַפִּקָּדוֹן. (ט) הֻפְקַד אֶצְלוֹ מָמוֹן שֶׁל פִּדְיוֹן שְׁבוּיִם וּבָאוּ עָלָיו אֲנָסִים וּנְתָנוֹ לָהֶם לְהַצִּיל עַצְמוֹ, אִם לֹא הָיָה מָצוּי אֶצְלוֹ שָׁם מָמוֹן אַחֵר לִפְדּוֹת עַצְמוֹ בּוֹ, פָּטוּר, שֶׁאֵין לְךָ פִּדְיוֹן שְׁבוּיִם גָּדוֹל מִזֶּה. וְדַוְקָא שֶׁהָיָה מָמוֹן שֶׁל פִּדְיוֹן שְׁבוּיִם סְתָם, אֲבָל אִם הָיָה שֶׁל פִּדְיוֹן שְׁבוּיִם יְדוּעִים, חַיָּב. (י) הַמַּפְקִיד פֵּרוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, הֲרֵי זֶה לֹא יְעָרְבֵם עִם פֵּרוֹתָיו. עָבַר וְעֵרְבָם, יַחְשֹׁב כַּמָּה הָיָה הַפִּקָּדוֹן וְיִרְאֶה כַּמָּה חָסֵר הַכֹּל, וְיַחְשֹׁב חֶסְרוֹן הַפִּקָּדוֹן וְיִתֵּן לוֹ אַחַר שֶׁיִּשָּׁבַע. {הַגָּה: וְכֵן אִם נָתַן לוֹ מָעוֹת לְהוֹלִיכוֹ עַל אַחֲרָיוּתוֹ, וּנְתָנָן עִם מָעוֹתָיו, וְנֶאֶבְדוּ מִקְצָת הַמָּעוֹת, הַהֶפְסֵד לְפִי עֵרֶךְ הַמָּעוֹת. וְדַוְקָא מָעוֹת וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁאֵינוֹ דָּבָר מְסֻיָּם, אֲבָל אִם נָתַן לוֹ לְהוֹלִיךְ טַבָּעִיּוֹת (שֶׁל זָהָב) וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וְעֵרְבָן עִם שֶׁלּוֹ וְנֶאֱבַד אֶחָד מֵהֶן, יָכוֹל הַמֻחְזָק לוֹמַר לַשֶּׁאֵינוֹ מֻחְזָק: דִּלְמָא שֶׁלְּךָ נֶאֱבַד. וְאִם שְׁנַיִם הִפְקִידוּ אֵצֶל אֶחָד, וְנֶאֱבַד אוֹ נִגְנַב אֶחָד מֵהֶן, אָזְלֵינָן בָּתַר רֻבָּא וְכָל דְּפָרִישׁ מֵרֻבָּא קָא פָרִישׁ (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן שי״ד וּתְשׁוּבַת מַיְמוֹנִי סִימָן ס״ח), וְאִם הוּא קָבוּעַ, כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה דָמֵי (שָׁם וּתְשׁוּבַת רַשְׁבָּ״א סִימָן תתס״ג).} (יא) נִסְתַּפֵּק מֵהֶם וְלֹא יָדַע כַּמָּה נִסְתַּפֵּק, יוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹ לְחִטִּים וּלְאֹרֶז קָלוּף, ד׳ קַבִּין וּמֶחֱצָה לְכָל כּוּר; לִשְׂעוֹרִים וּלְדֹחַן, ט׳ קַבִּין לְכָל כּוּר; לְכֻסְמִין וּלְזֶרַע פִּשְׁתָּן בְּגִבְעוֹלָיו וּלְאֹרֶז שֶׁאֵינוֹ קָלוּף, ג׳ סְאִים לְכָל כּוּר. וְכַמִּדָּה הַזּוֹ לְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. (יב) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁמָּדַד לוֹ בִּימוֹת הַגֹּרֶן וְהֶחֱזִיר לוֹ בִּימוֹת הַגֹּרֶן. אֲבָל מָדַד לוֹ בִּימוֹת הַגֹּרֶן וְהֶחֱזִיר לוֹ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אֵינוֹ מוֹצִיא חֶסְרוֹנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מוֹתִירוֹת. (יג) וְכֵן מוֹצִיא לוֹ שְׁתוּת לְיַיִן; וּשְׁלֹשָׁה לֹגין שֶׁמֶן לְמֵאָה לֹגִין, לֹג וּמֶחֱצָה שְׁמָרִים וְלֹג וּמֶחֱצָה בֶּלַע. וְאִם הָיָה שֶׁמֶן מְזֻקָּק, אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ שְׁמָרִים. וְאִם הָיוּ הַקַּנְקַנִּים יְשָׁנִים, אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ בֶּלַע. (יד) הִפְקִיד אֶצְלוֹ פֵּרוֹת שֶׁאֵינָם מְדוּדִין, וְעֵרְבָן עִם פֵּרוֹתָיו וְלֹא מְדָדָן, הֲרֵי זֶה פּוֹשֵׁעַ. וְאִם בַּעַל הַפִּקָּדוֹן אוֹמֵר: כָּךְ וְכָךְ הָיוּ, וְשׁוֹמֵר אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ, יְשַׁלֵּם בְּלֹא שְׁבוּעָה, שֶׁהֲרֵי חִיֵּב עַצְמוֹ בְּתַשְׁלוּמִין וְאֵינוֹ יוֹדֵע כַּמָּה הוּא חַיָּב, וְנִמְצָא חַיָּב שְׁבוּעָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע. (טו) לֹא עֵרְבָם עִם פֵּרוֹתָיו, אַף עַל פִּי שֶׁחֲסֵרִים וּמִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִין, לֹא יִגַּע בָּהֶם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁחָסְרוּ חִסָרוֹן הָרָאוּי לָהֶם בְּכָל שָׁנָה, אֲבָל אִם חָסְרוּ יוֹתֵר מִכְּדֵי חֶסְרוֹנָן, אִם בַּעַל הַפִּקָּדוֹן בָּעִיר, יוֹדִיעֶנּוּ. וְאִם אֵינוֹ בָּעִיר, מוֹכְרָן בְּבֵית דִּין. (טז) הַמַּפְקִיד פֵּרוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וְהִרְקִיבוּ; דְּבַשׁ, וְנִפְסַד; יַיִן, וְהֶחֱמִיץ; עוֹשֶׂה תַּקָּנָה לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן אִם אֵינוֹ בָּעִיר, וּמוֹכְרָן בְּבֵית דִּין. אַף עַל פִּי שֶׁעָמְדוּ בְּהֶפְסֵדָן וְאֵין הַהֶפְסֵד (פוֹסֵק) [פּוֹשֶׁה] בָּהֶם, הֲרֵי הַסַלִּים וְהַקַּנְקַנִּים מוֹסִיפִים הֶפְסֵד. (יז) הַמַּפְקִיד חָמֵץ אֵצֶל חֲבֵרוֹ וְהִגִּיעַ הַפֶּסַח, הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בּוֹ עַד שָׁעָה חֲמִישִׁית בְּיוֹם י״ד. מִכָּאן וְאֵילָךְ יוֹצֵא וּמוֹכֵר בַּשּׁוּק לִשְׁעָתוֹ, מִפְּנֵי הֲשָׁבַת אֲבֵדָה לַבְּעָלִים. (יח) וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר פִּקְדוֹנוֹת, שֶׁלֹּא יִגַּע בָּהֶם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁיּוּזְלוּ בִּזְמַן פְּלוֹנִי אוֹ יֶאֱנֹס אוֹתָם הַמֶּלֶךְ, שֶׁמָּא יָבֹאוּ בַּעֲלֵיהֶם קֹדֶם וְיִטְּלוּ מִמֶּנּוּ. (יט) כָּל הַמּוֹכֵר פִּקָּדוֹן עַל פִּי בֵּית דִּין, הֲרֵי זֶה מוֹכֵר לַאֲחֵרִים וְאֵינוֹ מוֹכֵר לְעַצְמוֹ, מִפְּנֵי הַחֲשָׁד. וְהַדָּמִים יִהְיוּ מֻנָּחִים אֶצְלוֹ. וְיֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵשׁ בָּהֶם, לְפִיכָךְ, הֲרֵי הוּא עֲלֵיהֶם שׁוֹמֵר שָׂכָר אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִּין לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. (כ) הַמַּפְקִיד סֵפֶר תּוֹרָה אֵצֶל חֲבֵרוֹ, גּוֹלְלוֹ פַּעַם אַחַת לְי״ב חֹדֶשׁ. וְאִם כְּשֶׁהוּא גוֹלְלוֹ פְּתָחוֹ וְקָרָא בּוֹ, מֻתָּר; אֲבָל לֹא יִפְתַּח בִּגְלַל עַצְמוֹ וְיִקְרָא. וְהוּא הַדִּין שְׁאָר סְפָרִים. וְאִם פָּתַח (וְקָרָא) וְגָלַל בִּגְלַל עַצְמוֹ, הֲרֵי שָׁלַח יַד בַּפִּקָּדוֹן וְנִתְחַיֵב בָּאֳנָסִים. {הַגָּה: וּכְמוֹ שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת מִמֶּנּוּ, כָּךְ אָסוּר לְהַעְתִּיק מִמֶּנּוּ אוֹת אַחַת. וְהָנֵי מִלֵּי בְּעַם הָאָרֶץ; אֲבָל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין לוֹ סֵפֶר כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, מֻתָּר לִקְרוֹת וּלְהַעְתִּיק מִמֶּנּוּ, כִּי וַדַּאי אַדַּעְתָּא דְהָכִי הִפְקִידוֹ אֶצְלוֹ (מָרְדְּכַי סוֹף פֶּרֶק הַמַּפְקִיד). וּבִמְקוֹם בִּטוּל תּוֹרָה, שֶׁאֵין סְפָרִים נִמְצָאִים, יְכוֹלִין בֵּית דִּין לָכֹף לְאֶחָד לְהַשְׁאִיל סְפָרָיו לִלְמֹד מֵהֶן, וּבִלְבַד שֶׁיְּשַׁלְּמוּ לוֹ מַה שֶּׁיִּתְקַלְקְלוּ הַסְּפָרִים (הָרא״ש כְּלָל צ״ג סִימָן ג׳).} (כא) הִפְקִיד אֶצְלוֹ כְּסוּת, מְנַעֲרָהּ בְּעִנְיָן שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רס״ז. (כב) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּפִקָּדוֹן שֶׁהָלְכוּ בְּעָלָיו לִמְדִינַת הַיָּם. אֲבָל הָיוּ עִמּוֹ בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ, הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁיֹּאבַד. מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)

הערות

(א) (ס״א בטור) בסי׳ זה כתוב דין השולח יד בפקדון הוה כשאר גזלן שאינו משלם אלא כמו שהיו בשעת תשלומין יש טעות דמוכח וצ״ל אלא שאינו משלם כו׳ דוק ותשכח:
(ב) (ואם החזירה וכו׳). במרדכי שם כתב וז״ל שאין עליו דין שואל אלא שומר בעלמא ודעת שומר כדעת בעלים פי׳ שאם שאל השומר חפץ מהפקדון שבידו והחזירו למקום שהיה מונח תחלה הרי כאלו ידעו מזה הבעלים וכ׳ עוד ואפי׳ לר״ע דאמר כלתה שמירת שומר וצריך דעת בעלים בשעת החזרה ה״מ גונב דמעתה לא מהימן ליה אבל שואל מהימן ליה ולא כלתה שמירתו עכ״ל קשה דהא הכא קרו גזלן כיון שהוא שואל שלא מדעת ונימא ג״כ דתו לא מהימן ליה. ונראה דעת רמ״א וגם המרדכי דמיירי בשואל שלא מדעת אלא דמ״מ אינו דומה לגונב דאם ידע הבעל שזה גנב תו לא מהימן ליה משא״כ בשואל שלא מדעת דלא משמע להו לאינשי שיהיה גזלן בנך כמו דאמרי׳ בפ״ק דב״מ לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו. אבל קשה מאד על רמ״א ממה דאיתא בסי׳ זה ס״ו טלטלה לצרכו דהוה שואל שלא מדעת דהוא גזלן ואפ״ה חייב אפי׳ בהניחה על מקומה הראשון מטעם שכבר נעשה גזלן וכן משמע מדברי הרא״ש בב״י בסי׳ זה בסעיף י״א שכתב אפי׳ לר״ע כיון דברשות שלח בהן יד משמע שלא ברשות חייב אף בשואל ש״מ ע״ש. ע״כ נ״ל דהמרדכי לא איירי משואל שלא מדעת דבזה הוי ודאי ממש כגנב אלא דמיירי ששאל מן הבעלים החפץ שתחת ידו בפקדון וע״ז פסק דא״צ להחזירו מדעת בעלים דהא מהימן ליה:
(ג) (ס״ג אבל שאר פירות) נ״ל דקמ״ל כאן אף שראינו שנתקלקל השאר ויש קצת סברא לומר דהוא הגורם במה שנטל מהם מ״מ לא תלינן בזה כיון שאין דרכן של אותן פירות להתקלקל מחמת שאינן מלאין כמו יין:
(ד) (ס״ה הרי גזלן) מ״ש בסמ״ע ס״ק ו׳ דאל״כ הוי שליח לדבר עבירה זהו כשגגה שיצאה מלפני השליט דתלמוד ערוך בפ״ב דקידושין דף מ״ב דמעילה ושליחות יד הוי ב׳ כתובים הבאים כא׳ ואין מלמדין דדוקא בהנך תרי אמרינן יש שליחות לדבר עבירה אבל לא בשאר דוכתא וא״כ כאן מיירי בכל גווני ולא כמו שחילק בסמ״ע:
(ה) (ס״ו לצורכ׳ ונשברה כו׳) וה״ל שואל ש״מ וה״ל גזלן זהו תירץ רב ששת בגמ׳ ושאר אמוראי שם מוקי לה שנטלה ע״מ לשלוח בה יד ולענין הלכה כולהו איתנהו וכ״כ הנ״י לדינא במציעא דיש ג׳ דרכים בזה א׳ ע״מ לחסרה בשליחות יד ב׳ לגזלה כלה ג׳ לתשמיש שלא מדעת דה״ל כגזלן ומ״ה נקט רבינו הטור בזה שלח בה יד היינו לחסרה וכ״כ רמ״י ובחנם נחלק עליו הסמ״ע שהקשה עליו מכח הוכחה דרב ששת דאמר בגמ׳ נטלה לא קתני כו׳ דלדינא הכל שוים בגמ׳:
(ו) (לצורכה כו׳). פירש״י כגון שמונחת במקום התורפה ומטלטלה למקום המוצנע שלא תשבר:
(ז) (לצורך מקומה) פי׳ שצריך להשתמש במקום שמונח החבית ואז לא נעשה גזלן והוי עדיין שומר אלא שיש חילוק אם אירע האונס מחמת שינוי המקום דוקא חייב דה״ל תחלה בפשיעה וסופו באונס דהיינו שמתחלה פשע כיון שיחדו לה הבעלים מקום כל שמשנה מאותה המקום ה״ל פשיעה בשמירה ואע״פ שנאבד באונס מ״מ בא האונס מחמת הפשיעה כמ״ש סי׳ רצ״א ס״י אבל בלא ייחד לו מקום אין כאן תחלתו בפשיעה דבכל מקום דוכתיה הוא הלכך ה״ל כולו באונס ופטור ודברי הסמ״ע בהא בפי׳ לצורך מקומו הוא שלא כהוגן כלל ובודאי יש איזה ט״ס בדבריו גם בפי׳ דברי רב רמ״א במ״ש מחמת שינוי מקום הדבר ברור כמ״ש:
(ח) (ס״ז או במקום שאסור כו׳) בסמ״ע הוקשה לו שלא מצא סברא זו ואני מצאתיה מהר״מ סי׳ ת״ר והיא שנים שם במחלוקת (ב״י) רבינו אליעזר ברבינו יהודא וה״ר משה הכהן ס״ל דמסתמא לא משוי אינש רשיעא ובודאי לא היה דעתו רק להרויח לבעל המעות וראבי״ה ס״ל שם דאף שהוא חוטא מ״מ בפקדון שאין לו הפסד וביטול לבעל הפקדון אין לו אלא תרעומות בלבד ורמ״א הכריע כסברא קמייתא ונ״ל שהדין עמו שכן ימצינו להר״ן פ״ב דקדושין הביאו רמ״א ריש סי׳ קפ״ג דאפי׳ במקום שיש חשש שלא יחזקוהו כרמאי אמרינן מסתמא יעשה בהיתר אא״כ גילה דעתו בפני עדים ק״ו כאן דיש איסור גמור: (הדין) עם הנפקד הקשה בסמ״ע סעיף י״ד מסי׳ פ״א והיא תשובת הרא״ש דאם אומר אתן לך לא הוי אלא דברים ומ״ש כאן שחייב ליתן לו הרויח מכאן והלאה ותירץ דבסי׳ פ״א מיירי שלא הגיע זמן פירעון א״נ שלא תבע מעותיו עכ״ל ותמהתי דאם ישנן לחלוקים אלו למה לא חקר שם הרא״ש בתשובה אימת נעשה התנאי שיתן לו הריוח או אם תבע מעותיו אלא נלע״ד דיש חילוק בין חוב לפקדון דבחוב דניתן להוצאה אע״פ שהגיע זמן הפרעון וזה מעכבו אין עושה איסור בזה משא״כ בפקדון דאע״ג דהוא בענין שמותר להשתמש במעות מ״מ תיכף שהמפקיד בא לתבוע פקדונו ואמר שרוצה להרויח וזה מעכב עליו היה מבטל כיסו ואע״ג ששנינו המבטל כיסו של חבירו אין לו עליו אלא תרעומות היינו במקום שאינו מרויח אבל זה שמרויח מבטל כיסו חייב לשלם גרם ההיזק כן איתא להדיא במרדכי פ׳ המפקיד דקרי ליה שם המבטל כיסו וזה אינו שייך בחוב אלא בפקדון שמיום תביעה ואילך חזר להיות בפקדון שאסור להשתמש ואם השתמש ה״ל גזלן כמו בשאר משא״כ בחוב שאף שחייב לשלם כשהגיע זמן מ״מ אם מעכב הפרעון ומרויח במעות אין עליו שם רשע כיון שהוא מוכן לשלם לו לאחר זמן וכנלע״ד עיקר להלכה דבחוב אפי׳ הגיע זמן פרעון ואמר אתן לך רווחים יכול אח״כ לחזור אא״כ נתן עליו שטר או ק״ס או בשעת נתינת מעות בתחלה אם מתנה ואמר אם יתעכב הפרעון אתן לך רווחים אז דווקא מהני משא״כ במעות פקדון אף במקום שמותר להשתמש בהם.
(ט) (סעיף י׳ כמה חסר על הכל כו׳). כתב המ״מ בטעם שבועה זו מידי דהוי אנאנסו כתב סמ״ע ס״ק ב׳ דאם אין הנפקד מבקש להוציא יותר מכדי שיעור הרגיל להתחסר א״צ שבועה ונ״ל טעמו מדאמרינן בסמוך בנסתפק ולא ידע כמה דיוציא לו חסרונות ושם אין שייך שבועה דהא הוא עצמו לא ידע אם נחשד או לאו. אבל קשה לי דהא במתני׳ תנן סתמא יוציא לו חסרונות כו׳ ופי׳ תנא דברייתא דמיירי בעירבם עם פירותיו דאלו ייחד להם קרן זויות אומר לו הרי שלך לפניך ואפי׳ חסר טובא ופרכינן כי עירבם מאי הוה ליחזי לדידיה כמה הווין פי׳ ולמה ליה לתנא דמתניתין לתת שיעור בחסרון יוציא לו לפי ערך ומשנינן דמסתפק ולא ידע כמה איסתפק ואם איתא דבחסרון הרגיל דהיינו שיעורא דמתני׳ א״צ שבועה ל״ל לרבא דברייתא לאוקמא מתני׳ דהוצרך לתת שיעיר בשביל שערבם ונסתפק לימא דמיירי אפי׳ בייחד לו קרן זויות הוצרך לתת שיעור בשביל השבועה דאילו טוען שנתחסר יותר משיעור זה צריך שבועה כמו נאנסו ואילו בשיעור דמתני׳ א״צ לשבועה:
(י) (ס״ך אבל ת״ח כו׳) במרדכי מדמה לה להפקיד מעות אצל שולחני שזכר המחבר בסעיף י״ד (בס״ז) ולפ״ז הוה הדין גם בזה דמיד הוה ש״ש בשביל הנאה שיכול להשתמש וכשהוא ישתמש בהן יהיה חייב אפי׳ באונסין ותמוה הוא שלא הוזכר בדברי הפוסקים זה בפירוש: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Shulchan Arukh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון