Perishah Yoreh Deah 217 – פרישה יורה דעה ריז‏ – Shulchan Arukh

שו״ע

פירוש

דין הנודר מהמבשל, מהמליח, ממעשה קדירה, ודומיהם, וכיצד הולכין בנדרים אחר לשון בני אדם, וּבוֹ מ״ח סְעִיפִים(א) נָדַר נִשְׁבַּע מֵהַמְּבֻשָּׁל, אִם דֶּרֶךְ אוֹתוֹ מָקוֹם בְּאוֹתוֹ לָשׁוֹן וּבְאוֹתוֹ זְמַן שֶׁקּוֹרְאִין מְבֻשָּׁל אֲפִלּוּ לְצָלִי וּלְשָׁלוּק, הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּכֹּל. וְאִם אֵין דַּרְכָּם לִקְרוֹת מְבֻשָּׁל אֶלָּא לְבָשָׂר שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בְּמַיִם וּבְתַבְלִין, הֲרֵי זֶה מֻתָּר בְּצָלִי וּבְשָׁלוּק. וְכֵן הַמְעֻשָּׁן וְהַמְטֻגָּן וְהַמְּבֻשָּׁל בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא וְכַיּוֹצֵא בָהם, הוֹלְכִים בּוֹ אַחַר הַלָּשׁוֹן שֶׁל בְּנֵי הָעִיר. (ב) הַנּוֹדֵר מִמַּעֲשֵׂה קְדֵרָה, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִדְּבָרִים שֶׁמַּרְתִּיחִים אוֹתָם בִּקְדֵרָה, כְּגוֹן רִיפוֹת וּלְבִיבוֹת וְכַיּוֹצֵא בָהֶם. אָסַר עַצְמוֹ מִכָּל הַיּוֹרֵד לַקְּדֵרָה, הֲרֵי זֶה אָסוּר בְּכָל הַמִּתְבַּשְּׁלִים בִּקְדֵרָה. נָדַר מֵהַיּוֹרֵד לְתוֹךְ הַתַּנּוּר, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְּפַת. וְאִם אָמַר: כָּל מַעֲשֵׂה תַּנּוּר עָלַי, אָסוּר בְּכָל הַנַּעֲשֶׂה בְּתַנּוּר. (ג) נָדַר אוֹ נִשְׁבַּע מִן הַמָּלִיחַ, אִם דַּרְכָּם לִקְרוֹת מָלִיחַ לְכָל הַמְּלוּחִים, הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּכָּל הַמְּלוּחִין אֲפִלּוּ אֵינוֹ מָלִיחַ אֶלָּא לְהִתְקַיֵּם לְשָׁעָה. וְאִם אֵין דַּרְכָּם לִקְרוֹת מָלִיחַ אֶלָּא לְדָג מָלִיחַ בִּלְבַד, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְּדָג מָלִיחַ (טוּר וְרא״ש וְרַ״ן בְּשֵׁם הַיְּרוּשַׁלְמִי). נָדַר אוֹ נִשְׁבַּע מִן הַכָּבוּשׁ, אִם דַּרְכָּם לִקְרוֹת כָּבוּשׁ לְכָל הַכְּבוּשִׁים, הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּכֹּל. וְאִם אֵין דַּרְכָּם לִקְרוֹת כָּבוּשׁ אֶלָּא לְיָרָק כָּבוּשׁ בִּלְבַד, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְּכָבוּשׁ שֶׁל יָרָק. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הָיוּ מִקְצָת בְּנֵי הַמָּקוֹם קוֹרִין לוֹ כָּךְ וּמִקְּצָתָן אֵין קוֹרִין, אֵין הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב, אֶלָּא הֲרֵי זֶה סְפֵק נְדָרִים וְכָל סְפֵק נְדָרִים לְהַחְמִיר. (ד) אָמַר: קוּנָם יָרָק עָלַי, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְּנֶאֱכָלִין חַיִּים. וְאִם אָמַר יִרְקֵי קְדֵרָה עָלַי, אָסוּר אַף בְּנִכְבָּשִׁים בָּהּ. וְאִם אָמַר יָרָק הַמִּתְבַּשֵּׁל בִּקְדֵרָה אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְּמִתְבַּשֵּׁל בָּהּ; וּמִיהוּ אָסוּר בְּכָל הַמִּתְבַּשֵּׁל בָּהּ, אַף בַּדִּלּוּעִין (פֵּרוּשׁ מִין יָרָק שֶׁעָלָיו גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר, עָרוּךְ); שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁהַשָּׁלִיחַ נִמְלָךְ עָלָיו, הוּא בִּכְלַל הַמִּין הַהוּא. וְאִם אָמַר לִשְׁלוּחוֹ: קַח לִי יָרָק, וְאֵינוֹ מוֹצֵא אֶלָּא דִּלּוּעִים, הוּא נִמְלָךְ בּוֹ לוֹמַר: תִּרְצֶה דִּלּוּעִין. אֲבָל אִם נָדַר מֵהַדִּלּוּעִין, מֻתָּר בְּיָרָק. (ה) הַנּוֹדֵר מֵהַיָּרָק, אָסוּר אֲפִלּוּ בְּיָבֵשׁ, מֵאַחַר שֶׁאֵין לוֹ גֹּרֶן; וּמֻתָּר בְּפוֹלִין יְבֵשִׁים, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ גֹּרֶן, וְאֵינָם נִקְרָאִים יָרָק אֶלָּא הַלַּחִים. (ו) הַנּוֹדֵר מֵהַיָּרָק, נִסְתַּפֵּק בַּיְּרוּשַׁלְמִי אִם הוּא אָסוּר בקולקס (פֵּרַשׁ הֶעָרוּךְ שֶׁהוּא מִין לוּף וּמֻנָּח בְּתַרְמִיל אָרֹךְ וְיֵשׁ בּוֹ גַּרְגְּרִין הַרְבֵּה). (ז) הַנּוֹדֵר מֵהַבָּשָׂר, אָסוּר בְּגִידִין; מֵהַגִּידִין, מֻתָּר בְּבָשָׂר. (ח) מָקוֹם שֶׁדַּרְכָּם אִם יִשְׁלַח אָדָם שָׁלִיחַ לִקְנוֹת לוֹ בָּשָׂר אוֹמֵר לוֹ: לֹא מָצָאתִי אֶלָּא דָּגִים, אִם נִשְׁבַּע אוֹ נָדַר בְּמָקוֹם זֶה מֵהַבָּשָׂר, נֶאֱסַר אַף בִּבְשַׂר דָּגִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וּבְכָל מָקוֹם, הַנּוֹדֵר מֵהַבָּשָׂר אָסוּר בִּבְשַׂר עוֹפוֹת וּבַקְּרָבַיִם וּבָרֹאשׁ וּבָרַגְלַיִם, בַּקָּנֶה וּבַלֵּב; וּמֻתָּר בַּחֲגָבִים. וְאִם מַרְאִים הַדְּבָרִים, בְּעֵת שֶׁנָּדַר, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא בִּבְשַׂר בְּהֵמָה בִּלְבַד (אוֹ לִבְשַׂר עוֹף וּבְהֵמָה בִּלְבַד), הֲרֵי זוֹ מֻתָּר בִּבְשַׂר דָּגִים, וְאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהַשָּׁלִיחַ נִמְלָךְ עֲלֵיהֶם. {וַאֲפִלּוּ בִּבְשַׂר עוֹפוֹת נָמֵי שָׁרֵי, דְּהָא לֹא נִתְכַּוֵּן רַק לִבְשַׂר בְּהֵמָה (כֵּן מַשְׁמָע לְשׁוֹן הַטּוּר, וְכֵן מַטִּין דִּבְרֵי הר״ן).} (ט) הַנּוֹדֵר מֵהַקִּיפָה, מֻתָּר בְּרֹטֶב; מֵהָרֹטֶב, מֻתָּר בְּקִיפָה; מֵהַבָּשָׂר, מֻתָּר בִּשְׁנֵיהֶם, אִם לֹא שֶׁאוֹמֵר: קוּנָם בָּשָׂר עָלַי שֶׁאֲנִי טוֹעֵם אוֹ שֶׁאֲנִי אוֹכֵל. (י) הַנּוֹדֵר מֵהַגְּרִיסִין, אָסוּר בְּמִקְפָּה (פי׳ מָרָק קָפוּי וְעָב) שֶׁל גְּרִיסִין; מֵהַמִּקְפָּה, מֻתָּר בִּגְרִיסִין. מֵהַמִּקְפָּה, אָסוּר בְּשׁוּם; מֵהַשּׁוּם, מֻתָּר בְּמִקְפָּה. מֵהַתַּבְלִין, אָסוּר בַּחַיִּין וּמֻתָּר בַּמְבֻשָּׁלִין. וְאִם אָמַר: קוּנָם תַּבְלִין שֶׁאֲנִי טוֹעֵם, אָסוּר בַּחַיִּין וּמְבֻשָּׁלִין. מֵהַכְּרוּב, אָסוּר בְּאַסְפָּרָגוֹס (פי׳ מִין מַיִם שֶׁבִּשְּׁלוּ בָּהֶם הַכְּרוּב, רַמְבַּ״ם וְרַשִׁ״י פִּי׳ מִין כְּרוּב). מֵהָאַסְפָּרָגוֹס, מֻתָּר בִּכְרוּב. מֵהַכְּרִישִׁים, מֻתָּר בְּקַפְלוּטוֹת. מֵהַיָּרָק, מֻתָּר בִּירָקוֹת שָׂדֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֵׁם לְוַי (מִשְׁנָה ס״פ הַנּוֹדֵר מִן הַמְּבֻשָּׁל) {דְּבִלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם אֵינָם קוֹרִין יֶרֶק סְתָם, רַק לִירָקוֹת הַגְּדֵלִים בְּגַנּוֹת (בֵּית יוֹסֵף וְרַשִׁ״י שָׁם בפי׳ הַמִּשְׁנָה)}. (יא) הַנּוֹדֵר מֵהֶחָלָב, מֻתָּר בְּקוֹם (פֵּרוּשׁ, מַיִם הַמֻּבְדָּלִים מֵהֶחָלָב כְּשֶׁמַּעֲמִידִים אוֹתוֹ הַנִּקְרֵאת סור״ו). נָדַר מֵהַקּוֹם, מֻתָּר בְּחָלָב. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם קוֹרִים לַקּוֹם עַל שֵׁם הַחָלָב, כְּגוֹן שֶׁקּוֹרִין אוֹתָהּ קוֹמָא דְּחַלְבָּא, אָסוּר (טוּר וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַ״ן).} מֵהֶחָלָב, מֻתָּר בִּגְבִינָה. מֵהַגְּבִינָה, מֻתָּר בְּחָלָב; וְאָסוּר בָּהּ בֵּין מְלוּחָה בֵּין תְּפֵלָה בֵּין לָחָה בֵּין יְבֵשָׁה. (יב) הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגִים, מֻתָּר בְּצִיר וּמֻרְיָס שֶׁל דָּגִים (לְשׁוֹן הַרַמְבַּ״ם שָׁם). (יג) הַנּוֹדֵר מֵהַתְּמָרִים, מֻתָּר בִּדְבַשׁ תְּמָרִים. {הַגָּה: אַף עַל פִּי שֶׁשֵּׁם הַתְּמָרִים עָלָיו, וְנִקְרָא דְּבַשׁ תְּמָרִים, הוֹאִיל וְנִשְׁתַּנָּה צוּרָתָן מִמַּה שֶּׁהָיָה תְּחִלָּה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּקוֹמָא דְּחַלְבָּא (ר״ן בְּשֵׁם רַשְׁבָּ״א). וְעוֹד דְּמַה שֶּׁנִּקְרָא דְּבַשׁ תְּמָרִים אֵינוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְהַבְדִּילוֹ מִשְּׁאָר דְּבַשׁ (הר״ן).} מִדְּבַשׁ תְּמָרִים, מֻתָּר בִּתְמָרִים. מִסִתְוָנִיּוֹת (פי׳ עֲנָבִים רָעִים הַנִּשְׁאָרִים בַּגֶּפֶן בִּימוֹת הַסְתָו וְעוֹשִׂין מֵהֶם חֹמֶץ), מֻתָּר בְּחֹמֶץ הַיּוֹצֵא מֵהֶם. (יד) הַנּוֹדֵר מִדְּבַשׁ, מֻתָּר בִּדְבַשׁ תְּמָרִים. מֵהַחֹמֶץ, מֻתָּר בְּחֹמֶץ סִתְוָנִיּוֹת. (טו) הַנּוֹדֵר מֵהַיַּיִן, מֻתָּר בְּיֵין תַּפּוּחִים וְאָסוּר בְּיַיִן מְבֻשָּׁל וּמֻתָּר בְּקוֹנְדִּיטוֹן (פי׳ מַשְׁקֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דְּבַשׁ וְיַיִן וּפִלְפְּלִין). וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר בְּקוֹנְדִּיטוֹן. {וְדִין חֹמֶץ עַיֵּן לְעֵיל סוֹף סִימָן רט״ז סְעִיף י״א.} (טז) הַנּוֹדֵר מֵהַתִּירוֹשׁ, לְדִידָן אָסוּר בְּיַיִן וּמֻתָּר בְּכָל מִינֵי מְתִיקָה. (יז) הַנּוֹדֵר מֵהַשֶּׁמֶן, אִם הוּא בְּמָקוֹם שֶׁמִּסְתַּפְּקִים בְּשֶׁמֶן זַיִת, אָסוּר בּוֹ וּמֻתָּר בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשֻׁמִּין; וְאִם הוּא בְּמָקוֹם שֶׁמִּסְתַּפְּקִין בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשֻׁמִּין, אָסוּר בּוֹ וּמֻתָּר בְּשֶׁמֶן זַיִת. וְאִם מִסְתַּפְּקִין בִּשְׁנֵיהֶם, אָסוּר בִּשְׁנֵיהֶם אַף עַל פִּי שֶׁרֹב סִפּוּקָן מֵאֶחָד מֵהֶם. (יח) הַנּוֹדֵר מֵהַתְּבוּאָה אוֹ הַנּוֹדֵר מֵעֲלַלְתָּא, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בַּחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים. וְהוּא הַדִּין לַנּוֹדֵר מֵהַדָּגָן. (יט) הַנּוֹדֵר מִפַּת, סְתָם, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְּפַת חִטִּים וּשְׂעוֹרִים; וּבְמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִים לַעֲשׂוֹת פַּת מִכָּל דָּבָר, וְנָדַר מֵהַפַּת אוֹ מֵהַמָּזוֹן, אָסוּר בַּחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין. וְאִם אָמַר: כָּל הַזָּן עָלַי, אָסוּר בַּכֹּל חוּץ מִמַּיִם וּמֶּלַח. (כ) הַנּוֹדֵר מֵהַחִטִּים, אָסוּר בָּהֶם בֵּין חַיִּים בֵּין מְבֻשָּׁלִים; חִטָּה חִטִּים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, אָסוּר בָּהֶם בֵּין קֶמַח בֵּין פַּת; חִטָּה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, אָסוּר בָּהֶם בַּאֲפוּיָה וּמֻתָּר לָכֹס; חִטִּים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, מֻתָּר בַּאֲפוּיָה וְאָסוּר לָכֹס; חִטָּה חִטִּים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, אָסוּר בֵּין בַּאֲפוּיָה בֵּין לָכֹס. {הַגָּה: הָאוֹמֵר: פַּת חִטִּים וּשְׂעוֹרִים וְכֻסְּמִין עָלַי, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְּפַת חִטִּים וּפַת שְׂעוֹרִים וּפַת כֻּסְּמִין, דְּפַת דְּקָאָמַר קָאֵי עַל כֻּלָּם (הר״ן פ׳ שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם). וְיֵשׁ מַחֲמִירִין לֶאֱסֹר בִּשְׂעוֹרִים וְכֻסְּמִין לְגַמְרֵי, אֶלָּא אִם כֵּן אוֹמֵר שֶׁלֹּא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ רַק אַפַּת, אוֹ שֶׁיָּדוּעַ לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם שֶׁבְּאוֹתוֹ הָעִיר, דְּאָז הוֹלְכִין אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם (כ״כ הר״ן בְּשֵׁם הָרַמְבַּ״ן).} (כא) גְּרִיס שֶׁאֲנִי טוֹעֵם, אָסוּר לֶאֱכֹל מְבֻשָּׁל וּמֻתָּר לֶאֱכֹל חַי. גְּרִיסִין שֶׁאֲנִי טוֹעֵם, אָסוּר לְאָכְלָם חַיִּים וּמֻתָּר לְאָכְלָם מְבֻשָּׁלִים. גְּרִיס גְּרִיסִין שֶׁאֲנִי טוֹעֵם, אָסוּר לְאָכְלָם חַיִּים וּמְבֻשָּׁלִים. (כב) הַנּוֹדֵר מִפֵּרוֹת הַשָּׁנָה, אָסוּר בְּכָל פֵּרוֹת הַשָּׁנָה וּמֻתָּר בִּגְדָיִים וּטְלָאִים, בְּחָלָב וּבְבֵיצִים וּבְגוֹזָלוֹת. וְאִם אָמַר: גִּדּוּלֵי שָׁנָה עָלַי, אָסוּר בְּכֻלָּם. (כג) הַנּוֹדֵר מִפֵּרוֹת הָאָרֶץ, אָסוּר בְּכָל פֵּרוֹת הָאָרֶץ וּבִפְרִי הָעֵץ, וּמֻתָּר בִּכְמִיהִין וּפִטְרִיּוֹת. וְאִם אָמַר: גִּדּוּלֵי קַרְקַע עָלַי, אָסוּר בְּכֻלָּם. (כד) הַנּוֹדֵר מֵהַקַּיִץ, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵהַתְּאֵנִים. (כה) הַנּוֹדֵר מֵהַמַּיִם הַנִּמְשָׁכִים מִמַּעְיָן פְּלוֹנִי, אָסוּר בְּכָל הַנְּהָרוֹת הַיּוֹנְקוֹת מִמֶּנּוּ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מֵהַנִּמְשָׁכִים מִמֶּנּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּנָּה שְׁמוֹ וְאֵין קוֹרִין אוֹתוֹ אֶלָּא נָהָר פְּלוֹנִי אוֹ מַעְיָן פְּלוֹנִי. אִם אָמַר: מִנָּהָר פְּלוֹנִי אוֹ מִמַּעְיָן פְּלוֹנִי, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בַּנִּקְרָאִים עַל שְׁמוֹ. (כו) הַנּוֹדֵר הֲנָאָה מִמַּעְיָן, טוֹבֵל בּוֹ טְבִילָה שֶׁל מִצְוָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אֲבָל לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה. (כז) הַנּוֹדֵר מֵהַכְּסוּת, מֻתָּר בְּשַׂק וּבִירִיעָה וּבַחֲמִילָה (פי׳ מִינֵי בְּגָדִים גַּסִים שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהִתְכַּסוֹת בָּהֶם). (כח) הַנּוֹדֵר מֵהַבַּיִת, אָסוּר בַּעֲלִיָּה. מֵהָעֲלִיָּה, מֻתָּר בְּבַיִת. (כט) הַנּוֹדֵר מֵהָעִיר, אָסוּר לִכָּנֵס לְעִבּוּרָהּ דְּהַיְנוּ תּוֹךְ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם. (ל) הַנּוֹדֵר מֵהַבַּיִת, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵהָאֲגַף וּלְפָנִים, דְּהַיְנוּ מִסְתִימַת הַדֶּלֶת וּלְפָנִים; אֲבָל מִסְתִימַת הַדֶּלֶת וְלַחוּץ, עַל עֹבִי הַמִּפְתָּן, מֻתָּר. (לא) הַנִּשְׁבַּע לַעֲמֹד בְּבַיִת אֶחָד, אָסוּר מֵהָאֲגַף וְלַחוּץ. {הַגָּה: הַנּוֹדֵר לָדוּר בִּשְׁכוּנוֹת הַיְּהוּדִים צָרִיךְ לָדוּר בַּשְּׁכוּנָה הַגְּדוֹלָה וּבָרְחוֹב שֶׁלָּהּ, דְּכֵן הוּא לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, וְלֹא אַמְרִינָן דג׳ בָּתִּים מִקְרֵי שְׁכוּנָה (בֵּית יוֹסֵף סי׳ רכ״ח דַּף רע״ד סוֹף ע״ב בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ״א). קָהָל שֶׁגָּזְרוּ שֶׁלֹּא לִקְנוֹת בָּתִּים מֵעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אָסוּר לְהַחֲלִיף עִמָּהֶם דְּזֶה נָמֵי מִקְרֵי קְנִיָּה וּמְכִירָה (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַמְקַבֵּל).} (לב) נָדַר מִיּוֹשְׁבֵי הָעִיר, אָסוּר בְּמִי שֶׁיָּשַׁב שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם. מִבְּנֵי הָעִיר, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְּמִי שֶׁיָּשַׁב שָׁם י״ב חֹדֶשׁ. {הַגָּה: וְאִם נָדַר מִמִּי שֶׁדָּר שָׁם, אֲפִלּוּ דִּירַת עֲרַאי מִקְרֵי דִּירָה (רַשְׁבָּ״א סִימָן תרס״ז). מִיהוּ הוֹלְכִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, שֶׁאֵין נִקְרָא דִּירָה אֶלָּא שֶׁדָּר שָׁם עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ דֶּרֶךְ קֶבַע, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּחוֹת מל׳ יוֹם. וְאִם לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם הוּא בְּדֶרֶךְ אַחֵר, הוֹלְכִין אַחֲרָיו אַחַר כַּוָּנַת הַנּוֹדֵר.} (לג) נָדַר מִיּוֹרְדֵי הַיָּם, אָסוּר בְּכָל יוֹרְדֵי הַיָּם, אֲפִלּוּ בְּאוֹתָם שֶׁאֵין הוֹלְכִים אֶלָּא מֵעַכּוֹ לְיָפוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּאוֹתָם שֶׁיּוֹרְדִים לְטַיֵּל, וּמֻתָּר בְּיוֹשְׁבֵי יַבָּשָׁה. (לד) נָדַר מִיּוֹשְׁבֵי יַבָּשָׁה, אָסוּר גַּם בְּיוֹרְדֵי הַיָּם, וַאֲפִלּוּ בְּאוֹתָם שֶׁמַּפְלִיגִים בּוֹ הַרְבֵּה, שֶׁסוֹפָם לֵירֵד לַיַּבָּשָׁה. (לה) אָמַר: יוֹרְדֵי הַיָּם לְאַחַר ל׳ יוֹם עָלַי, מִי שֶׁהוּא בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר מִיּוֹרְדֵי הַיָּם אָסוּר בּוֹ, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִיּוֹרְדֵי הַיָּם בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר מֻתָּר בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלְּאַחַר ל׳ יוֹם, כְּשֶׁחָל הַנֶּדֶר, הוּא מִיּוֹרְדֵי הַיָּם. (לו) נָדַר מֵרוֹאֵי הַחַמָּה, אָסוּר אַף בְּסוּמִים, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְמִי שֶׁהַחַמָּה רוֹאָה אוֹתוֹ, לַאֲפוּקֵי דָּגִים וְעֻבָּרִים. {הַגָּה: וַאֲפִלּוּ אָמַר: לֹא נִתְכַּוַּנְתִּי לְכָךְ, לֹא מֵהָנֵי (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרא״ש), הוֹאִיל וְהַלָּשׁוֹן וַדַּאי כָּךְ הוּא. וּמֻתָּר בְּכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בַּעַל חַיִּים, אַף עַל פִּי שֶׁהַחַמָּה רוֹאָה אוֹתוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַתּוֹסָפוֹת).} וְאִם נָדַר מֵרוֹאִים הַחַמָּה, מֻתָּר בְּסוּמִים. (לז) נָדַר מִשְּׁחֹרֵי הָרֹאשׁ, אָסוּר בְּקֵרְחִים וּבַעֲלֵי שֵׂיבָה, וּמֻתָּר בְּנָשִׁים וּבִקְטַנִּים, שֶׁאֵין נִקְרָאִים שְׁחֹרֵי הָרֹאשׁ, אֶלָּא הָאֲנָשִׁים. וְאִם דַּרְכָּם לִקְרוֹת שְׁחֹרֵי הָרֹאשׁ לַכֹּל, אָסוּר (בַּכֹּל). {הַנּוֹדֵר מִכָּל דָּבָר שֶׁהוּא אָדֹם, אָסוּר לִרְאוֹת בַּחַמָּה, שֶׁגַּם כֵּן הִיא אֲדֻמָּה (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פ׳ הַמּוֹכֵר אֶת הַסְפִינָה וְתוס׳ שָׁם דַּף ע״ד ע״א וְחִדּוּשֵׁי רַמְבַּ״ן שָׁם).} (לח) הַנּוֹדֵר מִשּׁוֹבְתֵי שַׁבָּת, אָסוּר אַף בְּכוּתִים. (לט) נָדַר מֵעוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בְּכוּתִים. (מ) נָדַר מִבְּנֵי נֹחַ, אָסוּר בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם וּמֻתָּר בְּיִשְׂרָאֵל. נָדַר מִזֶּרַע אַבְרָהָם, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּבְגֵרִים וּמֻתָּר בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם, אֲפִלּוּ בִּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל וְעֵשָׂו. (מא) נָדַר מֵהָעֲרֵלִים, אָסוּר בְּמוּלֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּמֻתָּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל. (מב) נָדַר מֵהַמּוּלִים, אָסוּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֻתָּר בְּמוּלֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם. (מג) נָדַר מִיִּשְׂרָאֵל, אָסוּר בְּגֵרִים. מֵהַגֵּרִים, מֻתָּר בְּיִשְׂרָאֵל. (מד) נָדַר מִיִּשְׂרָאֵל, אָסוּר בְּכֹהֲנִים וּלְוִיִּים. בְּכֹהֲנִים וּלְוִיִּים, מֻתָּר בְּיִשְׂרָאֵל. (מה) נָדַר מִכֹּהֲנִים, מֻתָּר בִּלְוִיִּים. מִלְּוִיִּים, מֻתָּר בְּכֹהֲנִים. (מו) נָדַר מִבָּנִים, מֻתָּר בִּבְנֵי בָּנִים. (מז) מִי שֶׁנָּדַר, אוֹ נִשְׁבַּע, עַל דָּבָר חוּץ מִמּוֹעֲדוֹת וְיוֹם טוֹב, אִם אָמַר שֶׁבְּדַעְתּוֹ הָיָה לְהוֹצִיא גַּם חֲנֻכָּה וּפוּרִים מֵהַכְּלָל, נֶאֱמָן. {וְעַיֵּן בא״ח סִימָן תק״ע.} (מח) מִי שֶׁנָּדַר אוֹ שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יִצְחֹק שׁוּם צְחוֹק, אָסוּר לְהַטִּיל גּוֹרָלוֹת, וְלא שׁוּם אָדָם בִּשְׁבִילוֹ. וְכֵן אָסוּר לְהַמְרוֹת עִם חֲבֵרוֹ, שֶׁקּוֹרִין אפוסטא״ר (תְּשׁוּבַת חֲזֵה הַתְּנוּפָה). {הַגָּה: צִבּוּר שֶׁגָּזְרוּ שֶׁלֹּא לְהִתְפַּלֵּל בְּמִנְיָן מִשּׁוּם אֵיזֶה דָּבָר, אֲסוּרִים לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה; דְּכָל דְּבַר קְדֻשָּׁה נִקְרָא תְּפִלָּה (תְּשׁוּבַת הָרא״ש כְּלָל ג׳ סִימָן ט׳). מִי שֶׁנָּדַר שֶׁלֹּא לְקִבֵּל פִּקָּדוֹן, אָסוּר לְהַלְווֹת עַל מַשְׁכּוֹן לְיִשְׂרָאֵל (מהרי״ל). מִיהוּ נִרְאֶה דְּהוֹלְכִין אַחַר כַּוָּנָתוֹ, וּכְדֶרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רי״ח (ד״ע). מִי שֶׁנָּדַר אוֹ נִשְׁבַּע לְהִתְעַנּוֹת סַךְ יָמִים, וְאֵרַע תַּעֲנִית חוֹבָה, עוֹלֶה לוֹ לְמִנְיַן הַיָּמִים. וְכֵן מִי שֶׁנָּדַר לֵילֵךְ לְבֵית הַקְּבָרוֹת, אוֹ לְמָקוֹם, וְאֵרַע לוֹ שֶׁהָלַךְ עַל יְדֵי עֵסֶק שָׁם, יָצָא יְדֵי נִדְרוֹ (תְּשׁוּבַת מַהֲרִי״ל סִימָן קי״ח). וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן רל״ט עוֹד מִזֶּה.} מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)

הערות

(א) ה״ג אם הוא במקום שקורין לצלי ולשלוק מבושל כו׳ וכ״כ בש״ע ובגמרא דלא קאמר אלא צלי שם קאי אברייתא דלא כתב בה לאיסור אלא צלי. אבל מדכתב רבי׳ אסור בו ובשלוק ואח״כ כתב מותר בהן דמ״ש בהן ר״ל בצלי ובשלוק ומ״ש אסור בו ר״ל בצלי וקשה למה לא כתב גם ברישא בקיצור אסור בהן אלא ודאי לא גרסינן ברישא ולשלוק וה״ק אם קורין לצלי מבושל אסור בו ומש״ה אסור ג״כ בשלוק אף ע״פ שאינו בכלל מבושל מסתמא מ״מ מדקורין במקום זה אפי׳ לצלי מבושל מסתבר לומר דגם שלוק בכלל מבושל ואם אין קורין צלי מבושל אז גם בשלוק מותר וק״ל:
(ב) אסור בו ובשלוק פרש״י והרא״ש מבושל יותר מדאי והר״ן כירש דכאן ר״ל בשיל ולא בשיל אבל מבושל יותר מדאי בכלל מבושל הוא בלשון בני אדם אף ע״ג דבעלמא בלישנא דגמרא קרי להו שלוק:
(ג) והרמב״ם כתב שהילכין אחר לשון בני אדם כו׳ נראה דלהכי הביא הך רישא דמילתא דהרמב״ם כדי לדייק ממנה דהאי דכתב הרמב״ם דביצה מגולגלת מותר ע״כ בסתם מיירי דלא ידוע לשון בני אדם בו דאי ס״ד בידוע לנו שביצה מגולגלת לא מקרי תבשיל בלשון בני אדם וקמ״ל דהולכין אחר לשון בני אדם הא כבר כתבו שהולכין אחר לשון בני אדם ומדהוצרך למכתב ביצה מגולגלת מותרת שמע מינה דסבירא ליה ביצה מן הסתם היכא דלא ידוע לשון בני אדם גם כן מותרת לכך כתב ול״נ דבירושלמי אסר אותה בהדיא והיינו מסתמא היכא דלא ידוע לנו לשון בני אדם וק״ל ועיין בב״י שתמה על רבינו למה הביא רישא דדברי הרמב״ם ומסיק ואפשר דהכי קאמר הרמב״ם כתב דהולכין אחר ל׳ בני אדם כו׳ בזה לא פליגנא דקושטא הכי הוא אבל מה שהתיר ביצה מגולגלת זה לא נהירא עכ״ל ואשר כתבתי הוא הנכון בעיני וב״י כתב דהרמב״ם איירי בביצה שנתגלגלה מעט ואינה קרושה אלא מחוממה בלבד ועושין אותה לרפואה ואין אוכלין עמה פת ולפיכך מותר בה והירושלמי איירי כשהיא קרושה כדרך ביצים צלויות או מבושלות והכי דייק לשון הרמב״ם עכ״ל: (ד) כגון ריפות היינו חטין רכים שנכתשו (ולביבות הוא לשון הפסוק בשמואל ב׳ י״ג גבי אמנון ותמר ותלבב לעיני שתי לבבות ופי׳ רש״י הוא מעשה מרחשת עכ״ה):
(ה) שכבר ירד לתוך הקדרה קודם שירד לתוך האלפס שמבשלין אותו קצת תחלה קודם שמטגנין אותו באלפס.
(ו) מותר ביורד לתוך הקדרה כי היורד לקדרה אין דרך לתתו באלפס וי״מ אפי׳ אם אחר כך נתנוהו באלפס מותר כיון שירד תחלה לקדרה כי היורד לאלפס משמע שתחלת ירידתו לאלפס אשר״י:
(ז) מותר בנגמר בקדרה אף ע״פ שהיה תחלה באלפס אשיר״י. (ח) אלא בכבוש של ירק דסתם כבוש של ירק הוא:
(ט) כבוש שאני טועם כו׳ (והטעם דכשאומר שאני טועם שאסור בכל מיני כבשים משום שאני טועם הוא ריבוי ובמ״ש ככוש הוא אוסר כבוש של ירק ובמה שכתב שאני טועם הוא מרבה שאר דברים שדומין לכבשים וכן בכולם עכ״ה). ז״ל מ״ו צ״ע אי מהני נמי שאני אוכל כמו שאני טועם כדלעיל גבי בשר ויין כו׳ אי נימא דוקא לענין היוצא מהן מהני אני אוכל כמו אני טועם אבל לענין לאסור מן אחר לא מהני שאני אוכל אלא שאני טועם כלשון המשנה ודו״ק ונראה שאין לחלק שהמתני׳ לא הזכיר בשום מקום שאני אוכל והכל אחד הוא וק״ל עכ״ל וכן משמע מב״י שכתב בשם הראב״ד דהחילוק הוא בין טועם לאוכל משמע דלרבינו לא סבירא ליה כן: (י) אסור אף בנכבשים בה וכ״ש במבושל בין נאכל חי או אינו נאכל חי מ״מ ירק חי מותר לאכול נ״ל מ״ו. וצ״ע דמלשון הגמרא לא משמע הכי דבר״פ הנודר מן הירק אמר ר״ע דהנודר מן הירק אסור בדילועין ופריך בגמרא עלה והא מן ירק נדר (דמשמע ירק הנאכלת) ומשני כדאמר ירקי קדרה עלי ודילמא ירק הנאכל בקדרה (פירוש ירק הנאכל ע״י כבישת קדרה הנקרא בל׳ בני אדם יותר ירק מירק המתבשל) ומשני באומר ירק המתבשל בקדרה עלי עכ״ל הגמרא עם פירוש הרא״ש הרי לפנינו דנאומר ירק קדירה עלי אינו נאסר בדבר המתבשל ומותר בדילועין הצריכין בישול לכן נראה דמ״ש רבינו דאסור אף בנכבשין בה ר״ל וכ״ש בהנאכלין חי אלא שק״ק מנ״ל לרבינו הא:
אסור אפי׳ בדילועין עיין בדרישה:
(יא) בראש וברגלים ובקנה כו׳ פירוש אף ע״ג דכל הני אינן נקראין סתם בשר אלא בשר ראש וכן כולן כל אחד שמו עליו: (יב) כגון בימי הקזה כו׳ כתב הר״ן דהיינו דוקא באוסר על עצמו בשר ליום הקזה בלבד אבל אי אסר עליו הבשר ח׳ ימים או יותר דגים בכלל דאף על גב דלא איצטריך למיסרינהו משום ההוא יומא משום אינך יומי אסרינהו וב״י הביאו ועד״ר:
(יג) ותנא דקאמר כו׳ ר״ל רבי עקיבא ועיין בב״י שביאר פלוגתת התנאים בזה:
(יד) מהבשר מותר בשניהם עיין בדרישה: (אם לא שאומר קונם בשר עלי שאני טועם כו׳ ובס״א ראית׳ מוגה אם לא שאמר קונם זה בשר עלי או שאני טועם כו׳ והוא נכון עכ״ה: (טו) אסור במקפה של גריסין מקפה הוא תבשיל עב של גריסין ומקפה כולל כל דבר קפוי ועבה ושום נמי קרוי מקפה ע״ש שממחין אותו במעט מים ונאכל בכך ר״ן: (תבלין שאני טועם וה״ה שאני אוכל רש״ל עכ״ה): (טז) פירש רש״י מין כרוב עיין בפירוש רשב״ם בע״פ דף ק״י ע״ב:
(יז) פירש מי שלקות של כרוב ואף על גב דאמרינן לעיל בסימן רי״ו האומר קונם בשר עלי מותר בתבשיל של בשר ואם כן הכא כשנודר מהכרוב למה אסור במי שלקות דהיינו דומיא דתבשיל של בשר וצ״ל דהעיקר מהכרוב הוא נמי מי שלקותיה שהכרוב אינו טוב לאכילה בעין אלא העיקר שנאכל מהן הוא שלקות משא״כ בבשר:
(יח) ואינו אסור אלא בגדלים בגינה דבלשון בני אדם ירקות סתם הם ירקות גינה:
(יט) אם קורין לקום על שם החלב ר״ל שקורין אותה קומא דחלבא אסור בו והעיקר לעיל בסימן פ״ו ומשם יראה שהנודר מחלב אסור בנסיובי דחלבא שמי חלב הוא אחר שנתבשל שהוציא כל האוכל וכנ״ל עכ״ל מ״ו וע״ל בסי׳ פ״ח דשם כתב רבינו בשם רבי אליעזר דלא התיר הכתוב אלא החלב מבהמות הטהורים ולא מי חלב והיינו הקום משום דכל היוצא מן החי ולא נתפרש בתורה אסור. אפשר לומר דכוונתו כאן דאסור גם משום נדר כשנדר מההחלב וכמו דאמרינן לעיל בס״ס רע״ו בהנודר מן נבילה וטריפה: (כ) נודר מן הקום מותר בחלב פי׳ אפי׳ בכל מקום ואפי׳ באתרא שקורין לקום קומא דחלבא דקום ודאי לאו חלב וכ״כ ב״י:
(כא) דגים שאני טועם כו׳ כן הוא גיר׳ מ״ו וכתב וז״ל בי״ס דג דגה שאני טועם כו׳ ואמת הוא שהאוסר עליו דג דגה אסור בשניהם דדג משמע גדול ודגה משמע קטנים בלשון בני אדם אבל דגים לבד נ״ל דלא צריך דג דגים (ובב״י מבואר שהוא נכון ע״פ פי׳ הר״ן ורבינו ירוחם ומסיק שרבינו אינו סובר כן ע״ש עכ״ה) שאף בדגים לבד נאסר הכל כי דגים משמעותו בין גדולים בין קטנים וכ״כ הרא״ש להדיא אבל בדגה לבד לכ״ע אינו נאסר אלא בקטנים ובדג דגה נאסר אף בשניהן לכ״ע עכ״ל. ומיהו יש לומר דלרבותא נקט דג דגה דאע״פ דמל׳ זה קצת משמע שלא נאסר עליו אלא הגדולים והקטנים ולא הבינונים קמ״ל דכולם אסר אלא דלפ״ז הול״ל בהדיא דגם בינונים אסורין וק״ל: (כב) ובציר ומורייס היוצא מהדגים ז״ל מ״ו דוקא בציר ומורייס היוצא מהן קודם שנדר אבל היוצא מהן לאחר שנדר פשיטא דאסור כמו ציר של בשר לפי מה דאסרינן לעיל באומר בשר שאני טועם וכן הוא בגמרא סוף דף נ״ב. אבל קשה למה סתם כאן וכתב דמותר בציר ומורייס ולעיל סתם וכתב דאסר בציר של בשר והיה נ״ל לומר דשאני ציר ומורייס דהן באין מכבישת דגים בחייהן ולית בהן טעם דג כ״כ כמו ברוטב של בשר שנכנס טעם הבשר בתוך הרוטב ע״י בישול. ולדמות זה למ״ש רבינו בשם הרא״ש בא״ח סימן ר״ב ור״ה דאם בישל פירות מברך על המרק כמו שמברכין על הפרי וכשסוחטין הירקות אינו מברך על מה שזב מהם אלא שהכל ע״ש בסימן ר״ה ור״ב:
(כג) הנודר מהתמרים מותר בדבש תמרים ז״ל רמ״א בש״ע אע״ג דשם תמרים עליו ונקרא דבש תמרים מ״מ הואיל שנשתנה צורתן ממה שהיה תחילה מותר בו משא״כ בקומא דחלבא ועוד דמה שנקרא דבש תמרים אינו אלא להבדיל משאר דבש והוא מדברי הרשב״א והר״ן וב״י הביאם: (כד) הנודר מהיין אסור בקונדיטון כו׳ (ומבושל ר״ל במבושל לבד בלא בשמים כי זהו ל׳ המשנה הנודר מהיין אסור בקונדיטון ובמבושל עכ״ה) עיין בדרישה: (כה) אע״פ שרוב סיפוקו מאחד מהן ויהיב בגמרא טעמא דלא אזלינן בתר רובא משום דספק איסורא לחומרא כלומר כיון דאיכא דמסתפקי מיניה אע״ג דמיעוטא נינהו איכא לספוקי דלמא אף ממנו נתכוון לנדור ב״י ועיין מ״ש לעיל סימן ר״ח ועיין בדרישה: (כו) או שאמר עללתא הוא תרגום של תבואה: (כז) חוץ מחילקא וטרגיס וטיסני פי׳ חילקא אחד לב׳. טרגיס א׳ לג׳. וטיסני אחד לארבע רש״י. וצ״ע דהב״י מייתי הברייתא דכתב בה נמי חוץ מאורז בדברי רבי מאיר ולמה השמיטה רבינו:
(כח) וחכמים אומרים שאינו אסור אלא בחמשת המינים ונ״ל דחכמים נמי מודים בחילקא וטרגיס וטיסני וצ״ע כי הרמב״ם לא הזכיר בספרו מ״ו. והיה נלע״ד דדוקא לר״מ דס״ל דבכלל דגן ר״ל גם מיני קטניות ס״ל חוץ מחילקא כו׳ דאל״כ למה דקדק בנדר ולומר דגן אם לא למעט חילקא ור״ל כל זמן שהוא שלם בדגנו משא״כ כשהוא נפרך דאין עוד שם הראשון דגן עליו. אבל לחכמים דס״ל דהנודר מהדגן לה׳ מינים דוקא כיון ששם דגן נקרא עליהם א״כ מהיכא תיתי למעוטי חילקא וק״ל: (או מהמזון אז אסור בה׳ מינים אע״פ שאין רגילין לעשות פת מכל דבר מאחר שלא אמר לשון פת וק״ל עכ״ה):
(כט) ואם אמר כל הזן עלי אסור בכל וכתב הר״ן דהיינו דוקא כשאוסר עליו זמן מועט דיכול לעמוד בו אבל לעולם לא הוי נדרו נדר כלל שא״א לקיימו ודוקא מי שאמר כל הזן עלי שכל הדברים זייני קצת אבל אי לא נדר אלא מן המזון אינו אסור אלא בה׳ מינים משום דזייני וסעדי ליבא: (ל) חוץ ממים ומלח משום דלא זייני כלל:
(לא) קונם חטה שאני טועם אסור לאפות ז״ל ב״י לשון רבינו אינו מדוקדק דהול״ל אסור באפויה ובסמוך מותר באפויה כי כן הוא לשון הברייתא עכ״ל ויש לתמוה עליו דברייתא זו היא ס״פ הנודר מן המבושל ושם הוא בהדיא בל׳ הוה אסור לאפות ומותר לאפות ופי׳ הר״ן אסור לאפות דאדעתיה דהכי אמר חטה כדי לאפות דחטה גרגיר א׳ משמע וז״ל רש״י שם פת חטה מקרי דחד גופא נמי הוא אבל חטים משמע לכוס מפני שאדם כוסס חטים חלוקין ביחד עכ״ל. אבל באמת גם שם אינו מדוקדק דאף לטעם הר״ן לא אסר עליו האפויה אלא שאני טועם: (לב) גריס שאני טועם כו׳ הטעם כמו בחטה הנזכר: (לג) ומותר בגדיים וטלאים בחלב כו׳ וקשה דאמריבן לעיל ס״ס קע״ז הנותן מעות לחבירו לקנות בהן פירות כו׳ רשאי ליקח בהן כל מה שירצה אפי׳ בעלי חיים ובלבד שלא יקנה לא כסות ולא כלים משמע דכל מודי הוא בכלל פירות חוץ מכסות וכלים ושמא יש לחלק בין נדרים לענין מקח וממכר דבנדרים דהולכין אחר ל׳ בני אדם הני לאו בכלל פירות נינהו גם י״ל דשאני כשאומר פירות השנה דמשמעותו שפירות של שנה זו אינם מתקיימין לשנה אחרת כגון פירות האילן והאדמה ומתחדשים בכל שנה ושנה משא״כ בגדיים וטלאים שמתקיימים גם לשנה האחרת. גם נולדים לה׳ חדשים ואינם מיוחדים בכלל פירות השנה הגדילים בשנה פעם א׳ והם גדילים ב״פ בשנה וכ״ש חלב וביצים וגוזלות. וכסות וכלים ג״כ אינן מהנולדים בשנה שנה: (לד) ואם אמר גדולי שנה עלי אסור בכולן וכתב הר״ן דוקא שלא אסרן עליו אלא זמן שהוא יכול לעמוד בו כדלעיל ועיין בדרישה: (ומותר בכמהין ופטריות ז״ל רבי׳ יונה בפרק כיצד מברכין כמהין נקראין אותן שמצוין על הקרקע ונבראים משומן הארץ. ופטריות הן מין אחר שגדילים לפעמים בעצים ע״כ אם אמר מנהר פלוני ר״ל שלא אמר מהמים הנמשכין כו׳ אלא אמר סתם אני נודר מנהר פלוני או ממעיין פלוני וק״ל עכ״ה):
(לה) הנודר מהבית אסור בעלייה כו׳ וכן הוא לקמן בח״מ ס״ס רי״ד לענין מקח וממכר ועמ״ש שם ליישב הגמרא אהדדי והטעם לפי שעלייה הוא בכלל בית ובית אינה בכלל עלייה: (לו) ואסור ליכנס לעיבורה פי׳ התוס׳ תוך ע׳ אמות ושיריים (ושיריים הוא ד׳ טפחים עכ״ה) ועמ״ש בא״ח סימן שנ״ט: (לז) אלא מן האגף ולפנים פי׳ מסגירת הפתח ולפנים ואגף כמו הגפת דלתות אבל על האגף דהיינו עובי המפתן אינו אסור רש״י: (לח) ואם אמר מיורדי הים לאחר ל׳ יום עלי כו׳ ר״ל שלאחר ל׳ יום לא אהנה ממי שהוא עתה מיורדי הים: (לט) אע״פ שלאחר ל׳ יום כשחל הנדר הוא מיורדי הים דבתר השתא אזלינן והר״ן חולק על דין זה ועיין בב״י:
(מ) נדר מרואי החמה בין באדם בין בבהמה מ״ו. (מא) נדר משחורי הראש אסור בקרחין כו׳ כצ״ל וכן הוא בהדיא במשנה וכתב ב״י שט״ס הוא בספרים שכתוב בהן מותר ע״ש: (מב) שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים וכתב הר״ן מדלא קאמר מבעלי שער אלמא אפי׳ קרחין בכלל ולגבי בעלי שיבה נמי ל״ד קאמר כיון דהוי להו שערות שחורות ומש״ה אמר דכי קאמר שחורי ראש לאותם שאדם מתאר אותם בשחורי הראש נתכוון דהיינו אנשים דמשום דזימנין מיכסו ראשיהון וזימני מיגלו א״א לתאר אותם לא במכוסי ראש ולא במגולי ראש ונקראין שחורי הראש לפי שרובן של אנשים ראשן שחור אבל נשים כיון שלעולם מיכסו במכוסי הראש (וקטנים לעולם מגולי הראש עכ״ה) אדם מתאר אותם עכ״ל:
(מג) הנודר מן הילודים או מן כו׳ דאמרינן דעתו הוה אמי שדרכו להוולד:
(מד) בין באותן שיולדו אח״כ תו׳ ואע״ג דהוה דבר שלא בא לעולם וכתבתי לעיל בסימן רט״ו בדרישה לענין מי שנדר ליתן מעשר מן הריוח דיכול לחזור בו מן הריוח כיון שלא בא לעולם ואפשר דזה נקרא יותר בא לעולם כיון דודאי יבא דדרך העולם בכך:
(מה) אסור בישראל ובכותיים שגם הם מצווים ועושין בשמירת שבת: (מו) נדר מעולי ירושלים אסור בישראל ומותר בכותיים דמצווים ואינם עושין כלומר שהכותיים גרים ומצווים לעלות אבל אינם עולים ועולים להר גריזים ברגל במקום ירושלים ומזה משמע דאם נדר מעולי רגלים אסור גם בכותים ולא אמעוט אלא מעולי ירושלים וק״ל עכ״ה) גם באוכלי השום כתב ב״י דיש נוסחאות שגורסים שמותר בכותיים שאינן מקיימין תקנת עזרא ועיקר ע״כ: (מז) נדר מבני נח אסור בנכרים כו׳ דכיון דאיקדש אברהם אתקרו על שמיה כלומר ולא ע״ש נח גמרא: (מח) ומותר בנכרים אפי׳ בבני ישמעאל ועשו דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע (ולא בישמעאל ומדלא כתב יצחק אלא עכ״ה) ביצחק ולא כל יצחק
(מט) אסור במולי נכרים דאין שם הערלה קרויה אלא לנכרים ומייתי לה בגמרא מקראי: (אסור בערלי ישראל ר״ל כגון שמתו אחיו מחמת מילה עכ״ה): רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Shulchan Arukh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון