Perishah Choshen Mishpat 266 – פרישה חושן משפט רסו‏ – Shulchan Arukh

דין אבדת עוברי עבירה, ובו ה׳ סעיפים(א) אֲבֵדַת הַגּוֹי מֻתֶּרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲבֵדַת אָחִיךָ״ (דברים כב, ג). וְהַמַּחֲזִירָהּ, הֲרֵי זֶה עוֹבֵר עֲבֵרָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲזִיק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. וְאִם הֶחֱזִירָהּ לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם כְּדֵי שֶׁיְּפָאֲרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְיֵדְעוּ שֶׁהֵם בַּעֲלֵי אֱמוּנָה, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם, אֲבֵדָתוֹ אֲסוּרָה וְחַיָּב לְהַחֲזִירָהּ. וּבְכָל מָקוֹם מַכְנִיסִים כְּלֵיהֶם כִּכְלֵי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. (ב) חַיָּב לְהַחֲזִיר אֲבֵדַת יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ הָיָה בַּעַל הָאֲבֵדָה רָשָׁע וְאוֹכֵל נְבֵלָה לְתֵאָבוֹן. אֲבָל אוֹכֵל נְבֵלָה לְהַכְעִיס הֲרֵי הוּא אֶפִּיקוֹרוֹס מִיִּשְׂרָאֵל, וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים וְעוֹבְדֵי עֲבוֹדַת אֱלִילִים וְיִשְׂרָאֵל מֵחַלְלֵי שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא אָסוּר לְהַחֲזִיר לָהֶם אֲבֵידָה, כְּגוֹי. (ג) דִּין הַמֻּדַּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ לְעִנְיַן הַחֲזָרַת אֲבֵידָה, נִתְבָּאֵר בְּטוּר יו״ד סִימָן רכ״א. (ד) חָתוּל רָע שֶׁמַּזִּיק לַקְּטַנִּים, אֵין צָרִיךְ לַהֲשִׁיבוֹ לַבְּעָלִים, אֶלָּא כָּל הַמּוֹצְאוֹ הוֹרְגוֹ, וְזוֹכֶה בְּעוֹרוֹ. (ה) אָמַר לוֹ אָבִיו: אַל תַּחֲזִיר אֶת הָאֲבֵידָה, הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁמַע לוֹ. מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)

הערות

(א) אבידת כותים היתה מותרת בפ׳ הגוזל ומאכיל אמר רב חמא בר גוריא אמר רב מנין לאבידת כותים שהיא מותרת דכתיב לכל אבידת אחיך ודייקינן דוקא אחיך:
אפי׳ אם באה לידו דכתיב לכל אבידת אחיך ומצאתה ותניא ומייתי לה ברפ״ק דב״מ ומצאתה דאתי לידיה משמע ואפ״ה דוקא של אחיך תחזיר:
ולא עוד אלא שהיה איסור כו׳ בפ׳ הנשרפין דף ע״ו מימרא דרב יודא ועבד״ר:
ואם יש חילול השם ברייתא בפרק הגוזל ומאכיל ד׳ קי״ג ע״ב ופי׳ כגון שאבדו במקום שרוב ישראלים הם שיחשוב הכותי שישראלים גנבוה ממנו ב״י:
וכתב הרמב״ם ז״ל ואם מחזירה כו׳. בפי״א דהלכות אבידה כ״כ ועבד״ר:
(ב) ובכל מקום מכניסין כליהם מפני הגנבים עם כלי ישראל מפני דרכי השלום ירושלמי ס״פ הניזקין ומדכתב רבינו לשון מכניסין (וכ״ה בירושלמי והרמב״ם וכמ״ש לשונם בדרישה) ולא כתב לשון משיבין ועוד מדכתב רבינו מפני הגנבים ואי באבידה ממש מיירי מאי איריא מפני הגנבים מפני שאר בני אדם ג״כ צריך להכניסו שלא ידע של מי הוא ויחזיק בו שיש אינשי דלא מעלי דמורה היתר לנפשיה לאמור שהבעלים ודאי כבר נתייאשו ממנו וגם למה לו לכתוב כאן מפני גנבים טפי מבכל הלכות אבידה ומציאה אלא ודאי ס״ל דלא הקפידה תורה לאסור בכותים אלא דוקא היכא שמצא דבר שנפל מהכותי בלי ידיעתו ואינו יודע באיזה מקום אבדה וליד מי באה שמצאה משא״כ כשהניח הכותי כליו וה״ה שאר מטלטליו בכיון במקום אחד כגון בחצירו וכיוצא בו ולא ס״ד שיבואו גנבים לגנבו משם והישראל נתוודע לו שיבואו גנבים ויגנבו משם (כי) דלאו שם אבידה עליה אמרו רז״ל דהוא מותר כיון דיש בו מפני דרכי שלום וק״ל וע׳ בסמ״ע מ״ש עוד מזה ועבד״ר שם כתבתי ליישב למה כתב רבינו עם כלי ישראל ולפי אותו דרך נראה דמותר אפילו באבידה ממש אבל מ״ש כאן נראה עיקר דלא התירו אלא הכנסה לבד וגם בעינן שיהיה בו דרכי שלום וע״ד שכתבתי שם בדרישה ודוק. ומ״ש ובכל מקום כמ״ש כוונתו אפילו היכא דליכא משום ח״ה וק״ל: (ג) של כל ישראל חייב כו׳ בפ״ב דע״ז נלמד מדכתיב כל אבידת אחיך כו׳ כאילו כתיב אבידת כל אחיך וק״ל:
ל״ש אבידת קרקע כו׳ בפ״ב דמציעא מימרא דרבא וגם זה מדכתיב כל אבידת אחיך נפקא ומש״ה נקטו רבינו כאן (אע״פ שמקום דין זה בסימן רנ״ט) לאשמועינן שהני תרתי דינים מחד קרא נפקא מיתורא דכל דקאי אאבידת ואאחיך ב״י:
ומ״ש חייב לגדור בפניהם כדי להציל נראה פשוט דבעל הקרקע צריך לשלם לו דמי הגדר ושכר פעולתו וכמ״ש לעיל (בסי׳ רס״ד) דצריך ליתן שכר הראוי לבעל הקנקנים ולהמעבירו בנהר כיון דעשה לו מלאכה דמדרך בני אדם לשכור עליו פועלים וליתן לו שכרן וקמ״ל כאן דחייב זה לעשותו ולקבל שכרו וק״ל:
(ד) כותים וכו׳ כצ״ל וכ״כ הרמב״ם שם וכן מבואר בפרק דחולין וכ״ה בסימן ב׳ בי״ד ושם כתבתי בשם תוס׳ ומרדכי דהאי בפרהסיא קאי על שניהם אכותים וכו׳ ע״ש: (ה) מי שמודר הנאה מחבירו מחזיר לו כו׳ בפ׳ אין בין המודר והטעם דמצות לאו ליהנות נתנו:
ל״ש אם נכסי בעל אבידה כו׳ אע״פ דנהנה המחזיר פרוטה דרב יוסף כמש״ר בסימן רס״ז (סעיף ט״ו):
אם נכסי בעל אבידה אסורים על המחזיר יפול כו׳ כ״ה הגי׳ ברוב הספרים וב״י כתב ז״ל אין דבריו מכוונים כאן אלא כמ״ש בטור י״ד (סי׳ רכ״א) וז״ל שם ובמקום שנוטלים שכר על השבת אבידה אם נכסי בעל אבידה אסורים על המחזיר אסור לו לקבלו אלא מחזיר לו בחנם ואם נכסי המחזיר אסורים על בעל אבידה צריך לקבלו ואינו רשאי להחזיר לו בחנם ואם נכסי שניהם אסורים זע״ז אינו יכול לקבל השכר שא״כ הוא נהנה ואסור להניחו שא״כ הוא מהנה אלא יפול השכר להקדש עכ״ל משמע מדברי ב״י שיש להגיה גם כאן כן ול״נ שא״צ אלא העיקר כמ״ש לפנינו ומשום דרבינו איירי השתא במצות השבת אבידה שחייב להשיב הוצרך למינקט הך בבא אם נכסי בעל אבידה אסורים על המחזיר והוא במקום שנוטלים שכר לאשמועינן שאעפ״כ מחוייב להשיבו ואין המוצא יכול לומר בחנם איני מחוייב לטרוח ולהשיב כיון שהוא במקום שנוטלים שכר וליטול שכר אינו רשאי וא״כ אינני משיב קמ״ל דמחוייב להחזירו ואם אינו רוצה בחנם יטול השכר ויתננה להקדש ומינה נלמד במכ״ש דאם נכסי שניהן אסורים זע״ז דאז אסור לו להחזיר לו בחנם דעכ״פ צריך להשיב ויפול השכר להקדש ואם נכסי המחזיר [אסורין] על בעל אבידה פשוט דא״צ להשיב לו בחנם עד שיתן לו שכרו ומחזיק השכר לנפשו והא דכתב בי״ד בבת איסור נכסי בעל האבידה על המחזיר דמחזיר לו בחנם היינו אם רוצה וכמ״ש אם ובי״ס כתוב כאן או איפכא וזהו ט״ס ובספרים המדוייקים אינו ודוק: (ו) חתול רע ההורג לקטנים כו׳ כ״ה בפרק מרובה (דף פ׳ רע״ב) משמיה דרב ושם כתב דאסור לקיימו וכתב ב״י ולא כתב רבינו כאן דאסור לקיימו משום דאין כאן מקומו עכ״ל ול״נ דרמזו רבינו במ״ש אלא כל המוצאו הורגו כו׳ דאל״כ הול״ל מותר להרגו וזוכה בעורו וק״ל וע״ל ס״ס ת״ט דינו דכלב רע: (ז) א״ל אביו אל תחזיר כו׳ משנה פ׳ א״מ ועבד״ר: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון