Derishah Choshen Mishpat 390 – דרישה חושן משפט שצ‏ – Shulchan Arukh

שו״ע

פירוש

נזקי רגל ותולדותיו, ודיני צרורות, וכלב ותרנגול שקפצו, ובו י״ב סעיפים(א) רֶגֶל הִיא אָב, שֶׁוְשִׁלַּח אֶת בְּעִירֹה הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה, הוּא שֶׁהַבְּהֵמָה הוֹלֶכֶת בְּרַגְלֶיהָ וּמַזֶּקֶת בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ, וְהוּא דָּבָר שֶׁדַּרְכָּהּ בְּכָךְ וְאֵין לָהּ בּוֹ הֲנָאָה. וְכָל הַדּוֹמֶה לִדְבָרִים אֵלּוּ הוּא תּוֹלְדוֹתָיו, וְדִינוֹ כְּמוֹתוֹ. כֵּיצַד, כְּגוֹן שֶׁהִזִּיקָה בְּגוּפָהּ דֶּרֶךְ הִלּוּכָהּ, אוֹ בִּשְׂעָרָה, אוֹ בְשָׁלִיף (פֵּרַשׁ הַבַּרְטְנוּרָא בָּרִאשׁוֹן מִקַמָּא שָׁלִיף, מַשּׂאוֹי בְּאַמְתָּחוֹת וּמַרְצוּפִין) שֶׁעָלֶיהָ, אוֹ בִּפְרוֹמְבִּיָּא (פֵּרוּשׁ, רֶסֶן) שֶׁבְּפִיהָ, אוֹ בַּזּוּג שֶׁבְּצַוָּארָהּ, אוֹ בְּמַשּׂוֹי שֶׁעָלֶיהָ; וְתַרְנְגוֹלִים שֶׁהָיוּ פּוֹרְחִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְשָׁבְרוּ כֵּלִים בְּכַנְפֵיהֶם, אוֹ שֶׁהָיוּ מְהַדְּסִין (פֵּרוּשׁ מְהַדְּסִין, עִנְיָן דְּרִיסָה וּרְקִידָה) עַל גַּבֵּי עִסָה אוֹ פֵרוֹת וְטִנְּפוּם אוֹ נִקְּרוּ בָּהֶם, וְכֵן כָּל דָּבָר הַמְחֻבָּר בְּגוּפָהּ, כְּגוֹן עֶגְלָה הַמּוֹשֶׁכֶת בְּקָרוֹן וְהוֹלִיכָתָהּ עַל גַּבֵּי הַכֵּלִים וְשִׁבַּרְתָּם, כָּל אֵלּוּ תוֹלָדוֹת הָרֶגֶל וְדִינָם כָּמוֹהוּ. (ב) כִּשְׁכְּשָׁה בִּזְנָבָהּ כִּשְׁכּוּשׁ רַב שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לַעֲשׂוֹת תָּמִיד, וְהִזִּיקָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים; אוֹ שֶׁכִּשְׁכְּשָׁה בַּגִּיד שֶׁלָּהּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקָה, פָּטוּר. וְאִם תָּפַס הַנִּזָּק, גּוֹבֶה חֲצִי נֶזֶק מִמַּה שֶׁתָּפַס, שֶׁזֶּה הַדָּבָר סָפֵק הוּא אִם אֵלּוּ תּוֹלְדוֹת הַקֶּרֶן שֶׁחַיָּב עָלֶיהָ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ תוֹלְדוֹת הָרֶגֶל שֶׁפָּטוּר עָלֶיהָ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְכָל סְפֵקָא דְדִינָא לָא מְהַנֵּי תְּפִיסָה, וְלָכֵן אֲפִלּוּ אִם תָּפַס מַפְקִינָן מִנֵּהּ (טוּר ס״א בְּשֵׁם ר״י) (וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן שכ״א). וּלְדַעַת הָרא״ש דְּכִשְׁכְּשָׁה בִּזְנָבָהּ לָא הֲוֵי סָפֵק, וַדַּאי פָטוּר (טוּר שָׁם הֵבִיאוֹ).} (ג) כָּל תּוֹלָדָה כְּאָב שֶׁלָּהּ, חוּץ מִצְּרוֹרוֹת הַמִּנַּתְּזִין מִתַּחַת רַגְלֵי הַבְּהֵמָה בִּשְׁעַת הִלּוּכָהּ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁתּוֹלְדוֹת רֶגֶל הֵם וּפָטוּר עֲלֵיהֶם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כְּרֶגֶל, וְאִם הִזִּיקוּ בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק מְשַׁלֵּם מֵהַיָּפֶה שֶׁבִּנְכָסָיו כְּרֶגֶל שֶׁהוּא אָב, אַף עַל פִּי כֵּן אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא חֲצִי נֶזֶק. כֵּיצַד, בְּהֵמָה שֶׁנִּכְנְסָה לַחֲצַר הַנִּזָּק וְהָיוּ צְרוֹרוֹת מִנַּתְּזִין מִתַּחַת רַגְלֶיהָ וְשָׁבְרוּ אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק מֵהַיָּפֶה שֶׁבִּנְכָסָיו; וְדָבָר זֶה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִינַי. (ד) וְכֵן אִם הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנִתְּזוּ צְרוֹרוֹת מִתַּחַת רַגְלֶיהָ לִרְשׁוּת הַנִּזָּק וְשָׁבְרוּ אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. וְהוּא הַדִּין לְתַרְנְגוֹלִים שֶׁהִדְּסוּ וְהֶעֱלוּ עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת וְשָׁבְרוּ, וְכֵן חֲזִיר שֶׁהָיָה נוֹבֵר בְּאַשְׁפָּה וְהִתִּיז צְרוֹרוֹת וְהִזִּיק, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק. (ה) דָּרְסָה עַל הַכְּלִי בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק וְשִׁבַּרְתּוֹ, וְנָפַל עַל כְּלִי אַחֵר וְשִׁבְּרוֹ, עַל הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְעַל הָאַחֲרוֹן מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁהוּא הַדִּין לְכֹחַ כֹּחוֹ. {הַגָּה: דָּרְסָה עַל הַכְּלִי וְלֹא נִשְׁבַּר, וְנִתְגַּלְגֵּל לְמָקוֹם אַחֵר וְנִשְׁבַּר שָׁם, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם (טוּר ס״ב).} (ו) הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּבָעֲטָה וְהִתִּיזָה צְרוֹרוֹת, וְהִזִּיקוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, פָּטוּר. וְאִם תָּפַס הַנִּזָּק רְבִיעַ נֶזֶק, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ; שֶׁהַדָּבָר סָפֵק הוּא שֶׁמָּא שִׁנּוּי הוּא וְאֵינוֹ תּוֹלָדַת רֶגֶל, שֶׁהֲרֵי בָּעֲטָה. (ז) בָּעֲטָה בָאָרֶץ בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק וְהִתִּיזָה צְרוֹרוֹת מֵחֲמַת הַבְּעִיטָה וְהִזִּיקָה שָׁם, חַיָּב לְשַׁלֵּם רְבִיעַ נֶזֶק, שֶׁזֶּה שִׁנּוּי הוּא בְּהַתָּזַת צְרוֹרוֹת. וְאִם תָּפַס הַנִּזָּק חֲצִי נֶזֶק, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בְּמָקוֹם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהּ שֶׁלֹּא תַּתִּיז. וּבָעֲטָה וְהִתִּיזָה, מְשַׁלֵּם רְבִיעַ נֶזֶק. וְאִם תָּפַס הַנִּזָּק חֲצִי נֶזֶק, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. {הַגָּה: (ר״י וְהָרא״ש) וּכְבָר נִתְבָּאֵר דְּיֵשׁ חוֹלְקִין וּסְבִירָא לְהוּ דְּלָא מְהַנֵּי תְּפִיסָה בִּסְפֵק דִּינָא.} (ח) בְּהֵמָה שֶׁהֵטִילָה גְלָלִים לְעִסָה, הַיְנוּ צְרוֹרוֹת. וּכְגוֹן דְּדָחִיק לָהּ עָלְמָא שֶׁאֵין לָהּ מָקוֹם לִנְטוֹת אָנֶה וָאָנָה, דְּאִי לָאו הָכִי הָוֵי שִׁנּוּי וְתוֹלָדָה דְקֶרֶן הוּא. (ט) כְּשֵׁם שֶׁחַיָּב עַל כֹּחַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ שֶׁהִתִּיז צְרוֹרוֹת, כָּךְ חַיָּב עַל כֹּחַ שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, כְּגוֹן סוּס שֶׁצָּנַף (פֵּרוּשׁ, צְנִיפָה בְּסוּס כְּמוֹ נְעִירָה בַּחֲמוֹר וּנְבִיחָה בְכֶלֶב וּשְׁאָגָה בְּאַרְיֵה) וַחֲמוֹר שֶׁנּוֹעֵר וְשָׁבְרוּ כֵּלִים בְּכֹחַ קוֹלָם, וְתַרְנְגוֹל שֶׁשָּׁבַר כֵּלִים בְּרוּחַ כְּנָפָיו אוֹ שֶׁהוֹשִׁיט רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר כְּלִי, וְתָקַע בּוֹ, וּשְׁבָרוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁיֵּשׁ בּוֹ זֵרְעוֹנִים, דְּהַשְׁתָּא הָוֵי אוֹרְחֵהּ; אֲבָל אִם אֵין בּוֹ זֵרְעוֹנִים הָוֵי שִׁנּוּי, וְלֹא דַּיָּנִין לֵהּ הַשְׁתָּא. (י) הַתַּרְנְגוֹלִים מוּעָדִים לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּן וּלְשַׁבֵּר. (אוֹ) הָיָה חוּט אוֹ רְצוּעָה קָשׁוּר בְּרַגְלֵיהֶם, וְנִסְתַּבֵּךְ כְּלִי בְּאוֹתוֹ הַחוּט וְנִתְגַּלְגֵּל וְנִשְׁבַּר, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. {הַגָּה: זֶהוּ לָשׁוֹן הָרַמְבַּ״ם, וְהוּא סָתוּם; אֲבָל אֲחֵרִים כָּתְבוּ: הָיָה חוּט אוֹ מְשִׁיחָה קְשׁוּרָה בְּרַגְלֶיהָ, אִם גָּרְרָה וְשִׁבְּרָה בּוֹ כְּלִי דֶרֶךְ הִלּוּכָהּ, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם; זְרָקוֹ וְשָׁבַר בּוֹ, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק (וְאִם הִזִּיק אַחַר שֶׁנָּח, פָּטוּר). בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּחוּט שֶׁל הֶפְקֵר אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּעָלִים וְהִצְנִיעוֹ וְנִקְשַׁר מֵאֵלָיו; אֲבָל אִם הַחוּט שֶׁל בַּעַל הַתַּרְנְגוֹל וְלֹא הִצְנִיעוֹ, אֲפִלּוּ נִקְשַׁר מֵאֵלָיו וְשָׁבַר עַל יְדֵי זְרִיקָה, חַיָּב נֶזֶק שָׁלֵם (טוּר ס״ג), דַּחֲצִי נֵזֶק דִּצְרוֹרוֹת אֵינוֹ אֶלָּא בְּהִתִּיזָה דְּבַר הֶפְקֵר, אֲבָל אִם הִתִּיזָה דָבָר (שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּעָלִים) וְלֹא הִצְנִיעוֹ, חַיָּב נֶזֶק שָׁלֵם. וְאִם הַחוּט שֶׁל אֲחֵרִים, בַּעַל הַחוּט חַיָּב, בֵּין הִזִּיק הַתַּרְנְגוֹל דֶּרֶךְ גְּרִירָה אוֹ דֶרֶךְ זְרִיקָה, הוֹאִיל וְלֹא הִצְנִיעַ חוּט שֶׁלּוֹ. וְאִם הִזִּיק הַחוּט לְאַחַר שֶׁנָּח, חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹר הַמִּתְגַּלְגֵּל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּתַרְנְגוֹל שֶׁל הֶפְקֵר; אֲבָל אִם יֵשׁ לַתַּרְנְגוֹל בְּעָלִים, אִם הִזִּיק דֶּרֶךְ גְּרִירָה שְׁנֵיהֶם מְשַׁלְּמִין בְּיַחַד. וְאִם הִזִּיק דֶּרֶךְ זְרִיקָה, בַּעַל הַתַּרְנְגוֹל נוֹתֵן רְבִיעַ וּבַעַל הַחוּט שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים. וְאִם הִזִּיק לְאַחַר שֶׁנָּח, בַּעַל הַתַּרְנְגוֹל פָּטוּר וּבַעַל הַחוּט חַיָּב הַכֹּל (וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן תי״א יִתְבָּאֵר בְּדִינֵי בוֹר). וְכָל זֶה בְּנִקְשַׁר מֵאֵלָיו, אֲבָל אִם קְשָׁרוֹ אָדָם בְּרֶגֶל הַתַּרְנְגוֹל אָז הַקּוֹשֵׁר חַיָּב בְּכָל עִנְיָן, אֲפִלּוּ יֵשׁ לַחוּט בְּעָלִים (טוּר). וְהוּא הַדִּין אִם הָיָה הַחוּט מֻנָּח בְּמָקוֹם מֻצְנָע, וְהִנִּיחַ אָדָם בִּמְקוֹם תֻּרְפָּה וְעַל יְדֵי זֶה נִקְשַׁר בַּתַּרְנְגוֹל, הָוֵי כְּאִלּוּ קְשָׁרוֹ בְּיָדַיִם (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַתּוֹסָפוֹת שָׁם וּבְשֵׁם הָרא״ש).} (יא) תַּרְנְגוֹל שֶׁהָיָה מְחַטֵּט בְּחֶבֶל דְּלִי וְנִפְסַק הַחֶבֶל וְנִשְׁבַּר הַדְּלִי, אִם עִסָה דְבוּקָה בַּחֶבֶל דְּהַשְׁתָּא אוֹרְחֵהּ הוּא, אוֹ אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ עִסָה וְהוּא בָלוּי שֶׁדַּרְכּוֹ לִפָּסֵק עַל יְדֵי חַטִּיטַת הַתַּרְנְגוֹל, חַיָּב בֵּין עַל הַחֶבֶל בֵּין עַל הַדְּלִי נֶזֶק שָׁלֵם. וְאִם הַחֶבֶל חָדָשׁ וְאֵין עִסָה דְּבוּקָה בּוֹ, מְשֻׁנֶּה הוּא וְאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חֲצִי נֶזֶק בֵּין עַל הַחֶבֶל בֵּין עַל הַדְּלִי, וְאִם הוּא הוֹלֵךְ אַחַר הַדְּלִי וּמְגַלְגְּלוֹ עַד הַמָּקוֹם שֶׁנִּשְׁבַּר שָׁם, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. (יב) הַכֶּלֶב וְהַגְּדִי שֶׁקָּפְצוּ מֵרֹאשׁ הַגַּג מִלְמַעְלָה לְמַטָּה וְשָׁבְרוּ אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלְּמִים נֶזֶק שָׁלֵם מִפְּנֵי שֶׁמּוּעָדִים הֵם לְדָבָר זֶה. וְכֵן אִם נָפְלוּ וְהִזִּיקוּ, שֶׁעֲלִיָּתָן לְרֹאשׁ הַגַּג פְּשִׁיעָה; וְאַף עַל פִּי שֶׁנְּפִילָתָן אֹנֶס, כָּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאֹנֶס, חַיָּב. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הָיוּ הַכֵּלִים סְמוּכִים לַכֹּתֶל, שֶׁאֵין רְאוּיִין לִשָּׁבֵר עַל יְדֵי קְפִיצָה, וְנָפְלוּ, פָּטוּר, דְּאֹנֶס הוּא. וְאִם הַכְּלִי אָרֹךְ וְרֹאשׁוֹ אֶחָד קָרוֹב לַכֹּתֶל וְרֹאשׁ הַשֵּׁנִי רָחוֹק בְּעִנְיָן שֶׁרָאוּי לִשָּׁבֵר עַל יְדֵי קְפִיצָה, וְנָפְלוּ קָרוֹב לַכֹּתֶל וְשָׁבְרוּ, חַיָּב, דִּתְחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה עַל יְדֵי קְפִיצָה. וְאִם הַכֹּתֶל צַר, אֲפִלּוּ קְרוֹבִים לַכֹּתֶל וְנָפְלוּ, חַיָּב, וְהוּא שֶׁקָּפְצוּ כְּדַרְכָּם; אֲבָל אִם קָפַץ הַכֶּלֶב בִּרְקִידָה וְהַגְּדִי נִסְרַךְ, דְּהָוֵי שִׁנּוּי גַבַּיְהוּ, אֵין מְשַׁלְּמִין אֶלָּא חֲצִי נֶזֶק (טוּר ס״א).} קָפְצוּ מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, מְשַׁלְּמִים חֲצִי נֶזֶק. {וְהוּא} שֶׁנִּתְלָה הַגְּדִי וְנִסְרַךְ, וְקָפַץ הַכֶּלֶב. אֲבָל נִסְרַךְ הַכֶּלֶב, וְדִלֵּג הַגְּדִי, בֵּין מִלְמַעְלָה לְמַטָּה בֵּין מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, חַיָּבִים נֶזֶק שָׁלֵם. וְכֵן תַּרְנְגוֹל שֶׁדִּלֵג בֵּין מִלְמַעְלָה לְמַטָּה בֵּין מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. וְהוּא הַדִּין מִי שֶׁמָּסַר בֵּיתוֹ לְשָׁמְרוֹ וְהָיוּ בּוֹ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, צָרִיךְ לְשָׁמְרָם שֶׁלֹּא יְדַלְּגוּ מִלְמַעְלָה לְמַטָּה וְלֹא מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה. מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)

הערות

(ב) בהמה שהלכה בר״ה והתיזה כו׳ אורחא היא כו׳ הא דקאמר ומשלמת מהעלייה זה נזכר במשנה בפרק כיצד הרגל אבל אינו נזכר שם שיהא פטור עליה בר״ה כדין רגל ונראה שלמדו רבינו ממ״ש שם דף י״ט ז״ל בעא מיניה ר׳ ירמיה מרבי זירא היתה מהלכת בר״ה ובעטה והתיזה מהו לקרן מדמינן לה וחייבת א״ד תולדה דרגל היא ופטורה א״ל מסתברא תולדה דרגל היא עכ״ל מזה למד רבינו דין זה וכ״כ המ״מ בפ״ב דנזקין ע״ש. ואע״פ דבאיבעיא דר״י הנ״ל נזכר בעטה והתיזה נראה דע״כ ט״ס הוא תיבת ובעטה שהרי שם לפני זה איבעיא ליה לרב אסי בבעטה אי הוי שינוי או לא וסלקא בתיקו וכן באיבעיא דרבי אבא בר ממל שם בבעטה והתיזה אי הוה אורחיה או לא וסלקא בתיקו ואיך השיב לו רבי זירא לר״י בפשיטות דהוא אורחיה אלא ע״כ ט״ס וכצ״ל בעי ר״י היתה מהלכת בר״ה והתיזה והזיקה מהו כו׳ וכן הביאו הרי״ף וכן משמע מלשון רש״י שכתב א״ד כל צרורות כי אורחייהו כו׳ ש״מ דמיירי בסתם צרורות דהוה אורחייהו לא בבעיטה וגם בפ״ק דב״ק דף ג׳ ע״ב מסיק הגמרא דצרורות הוה תולדה דרגל לפוטרו בר״ה ואע״ג דהתם אליבא דרבא קאמרינן הכי ולרב פפא דקי״ל כוותיה קאמר התם דתולדה דרגל היא לענין לשלם מהעלייה מ״מ נראה דל״פ בזה וק״ל:
וכתב הרמב״ם חייב רביע ואי תפיס ח״נ לא מפקי׳ מיניה רבינו קיצר בדברי הרמב״ם דז״ל שם היתה הולכת בר״ה ובעטה והתיזה והזיקה בר״ה פטור ואם תפיס הניזק רביע נזק אין מוציאין כו׳ בעטה ברשות הניזק כו׳ חייב לשלם רביע נזק ואם תפס ח״נ אין מוציאין עכ״ל וכתב המ״מ סובר הרב ז״ל דאי אמרינן יש שינוי משמע קולא וחומרא קולא דאפי׳ ברשות הניזק רביע ותו לא חומרא דאפי׳ בר״ה רביע משלם דהו״ל תולדה דקרן דכי אמרינן צרורות תולדה דרגל ופטורה בר״ה דוקא בכדרכה אבל ע״י שינוי אי אמרינן יש שינוי לצרורות אפי׳ בר״ה חייב ואינו משלם אלא רביע נזק כו׳ ואי אמרי׳ אין שינוי בר״ה פטורין לגמרי ואפי׳ בשלא כדרכן כגון מחמת ביעוט וברשות הניזק חייב ח״נ ועלתה בתיקו ולפיכך כתב הרב באלו ב׳ בבות כפי שטתו בתיקו האמורים בגמרא עכ״ל הנה לפי פירושו עיקר האיבעיא גם בעיטה הוה שינוי וממילא אינו משלם אלא רביע נזק א״ד לא הוה שינוי אלא בצרורות דעלמא דאורחייהו כמו רגל וברשות הניזק ח״נ כדין צרורות ובר״ה פטור לגמרי אבל מדברי הרא״ש ורבינו מוכח שהם לא פירשו כן אלא ס״ל דבעיטה עכ״פ שינוי הוה וכקרן דמי וחייב בע״כ בר״ה אלא דאיבעיא הוא אם נאמר שמשלם רביע או ח״נ וכמ״ש בפרישה דאל״כ הו״ל לרבינו לכתוב ולחלק בדין זה ג״כ בין הזיקה בר״ה ותפסה להזיקה ברשות הניזק כדמחלק לקמן בהאיבעיא שנייה ומדברי הרא״ש מוכח כן ג״כ דלא כדברי הרמב״ם וכמ״ש בסמוך וק״ק לדעת הרמב״ם האיבעיא היא אם אין שינוי בצרורות ע״י בעיטה ואורח׳ הוא או לא א״כ נאמר דאין שינוי בהתזה ע״י בעיטה ואורחא הוה מגבינן ליה להזיקא מעידית כדין נזקי רגל ואילו הזיקה בבעיטה לבד הדין דהוי נזקי קרן ואינו משלם מן העידית וכי יש סברא לנו לומר כן שבעיטה ע״י התזה יהיה חייב טפי מבבעיטה לבד וצ״ל דכל שמזקת בבעיטה הוא תולדה דקרן ואין שייך לנזקי רגל כלל לשבור כלי בבעיטת רגלה אבל כלי הנשבר מצרור הנתוז מבעיטה זהו יותר אורחיה ודומה לרגל וק״ל:
ואם הלכה במקום שאי אפשר לה שלא תתיז מיבעיא אי אורחיה כו׳ שם דף י״ט ופירש״י היתה מהלכת בחצר מליאה צרורות וא״א לה שלא תהא מנתזת אורחיה הוא וכצרורות דעלמא הוא ומשלם ח״נ א״ד השתא מיהא מחמת בעיטה הוא וא״ת יש שינוי לצרורות לרביע נזק הא רביע נזק משלמי עכ״ל. מבואר בדבריו דר״ל דאיבעיא זו אזלא באת״ל של הראשונות את״ל דבעיטה מיקרי שינוי אכתי מיבעיא בדא״א שלא תתיז אם הוה שינוי או אם הוה כצרורות דעלמא והוא כרגל ומשלם חצי נזק והכא מיירי בהזיקה ברשות הניזק וכן משמע מל׳ רבינו שפי׳ כן שכתב מיבעיא אם אורחיה ומשלם פלגא כו׳ ש״מ דאיירי בחצר הניזק דאי בר״ה אי אורחא הוא אינו משלם כלום. אבל הרא״ש ס״ל ופי׳ אבעיא זו באת״ל דבעיטה לא הוי שינוי ובאם הזיקה בר״ה דז״ל כיון דלא אפשר לה אורחא הוא והו״ל צרורות כאורחייהו ופטור בר״ה א״ד השתא מיהא מחמת בעיטה קאתי והו״ל קרן ומשלם חצי נזק אם אין שינוי לצרורות ברביע נזק כו׳ וע״ש באשר״י מבואר זה דלא כפירש״י ואף שלדינא שווי׳ הם מ״מ בפירושא דמלתא אינה שווי׳ ומעתה תמוה לי שב״י כתב על דברי הרא״ש וכן פירש״י והוא דבר הנראה לעינים דאינו כן. ונראה דה״ק ב״י דממה שכתב הרא״ש דאיבעיא זו אזלא באת״ל אם אין שינוי לצרורות מוכח מיניה דס״ל דאיבעיא קמייתא שבעו אי הוה בעיטה שינוי או לא לא מיבעיא להו אלא לענין תשלומין רביע נזק או ח״נ אבל עכ״פ לאו אורחא הוא וחייב בר״ה ודלא כמו שפי׳ הרמב״ם דמ״ש בהאיבעיא א״ד אין שינוי בצרורות היינו דלא הוה בעיטה כלל שינוי אלא אורחא כרגל דא״כ איך אזלא בעיא השנייה באת״ל הראשונה את״ל אין שינוי לצרורות מאי אורחא או אין אורחא הא כל דאין שינוי בצרורות אורחא הוא ופטור בר״ה כדין רגל וע״ז כתב ב״י וכן פירש״י ר״ל שגם רש״י לא ס״ל כהרמב״ם בזה שרש״י שם פי׳ בהדיא שהאבעיא הראשונה הנ״ל אם יש שינוי בצרורות או אין שינוי היינו לענין אי משלם רביעי או חצי אבל אם לא אם אורחא הוא או לא ע״ש ודו״ק:
והרמב״ם כתב שאף אם אין בו זרעונים משלם ח״נ שהוא משונה ז״ל הרמב״ם פ״ב מהל׳ נ״מ תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו אם היה בתוכו תבלין וכיוצא בהם שהושיט ראשו כדי לאכלן על התבלין משלם נ״ש ועל הכלי משלם ח״נ כח״נ צרורות שכך הוא דרכו. ואם היה הכלי ריקן ה״ז משונה ומשלם ח״נ ככל הקנסות עכ״ל עיין במ״מ שהאריך שם ומביאו ב״י [וקצת מנהו בב״ח] וסוף דבריו. וחלק הרב ז״ל ולא עשה מהן בבא א׳ לפטור על הראשונה בר״ה ולחייב על השנייה ועדיין צ״ע עכ״ל. ביאור דבריו האחרונים דבא לתרץ דמאחר דאינו משלם אלא ח״נ על הכלי בין כשהכלי ריקן או אינו ריקן א״כ לכללינהו בבבא א׳ ותירץ משום דעל הראשונה כשיש תבלין בכלי דאז דרכו הוא להכניס בו ראשו פטור בר״ה כדין רגל משא״כ בסיפא כשכלי ריקן אז משונה הוא וחייב בר״ה וזהו שדייק הרמב״ם כתב ברישא שכך הוא דרכו ובסיפא כתב ה״ז משונה וכ״כ הב״י חילוק ביניהן לענין לשלם מגופו או מן העליה והוא היא וק״ל ורבינו שינה בהעתקת ל׳ הרמב״ם וכתב בשמו שאף אם אין בו זרעים משלם ח״נ שהוא משונה ואין לפרשו שכתב הני תיבות דשהוא משונה לנתינת טעם דמש״ה משלם ח״נ ולא נ״ש דהא גם ברישא דכשיש בו זרעים דכדרכו הוא אפ״ה כתב דאינו משלם אלא ח״נ אלא ע״כ צ״ל דגם כוונת רבינו הוא שלא כתב שהוא משונה אלא להבדיל שאינו משלם ח״נ כדין בדרכן אלא ק״נ כדין משונה וכמ״ש בפרישה ודו״ק. (ד) ואם הוא הולך אחר הדלי ומגלגלו עד מקום שנשבר שם חייב נ״ש עיין בגמרא דאיבעיא להו ההוא דדרסה ע״ג כו׳ הנ״ל בס״ב ובעי למפשט מהאי דינא דתרנגול שהיה מחטט בחבל דחייב (והביאו הב״י ע״ש) ודחה לה בגמרא דליכא למפשט מהא דאיכא למימר דמיירי דאזיל מינה ומינה כו׳ וא״ת א״כ לפי מאי דקי״ל בהא דדרסה הנ״ל דבתר מעיקרא אזלינן א״צ להאי שינוייא דאזיל מינה וי״ל דשאני גבי דרסה דדריסת כליו אורחא מש״ה כי אזלינן בתר מעיקרא חייב נ״ש משא״כ בחטיטה בחבל חדש ולית ביה עיסה דשינוי הוא וכי אזלינן בתר מעיקרא לא הו״ל לשלומי כ״א ח״נ (והפשטן רצה לפשוט מיניה מכח כ״ש דאפי׳ בזה דהוי שינוי חייב) גם מוכרח מל׳ הברייתא כן דאל״כ מאי איריא דחטיטה בחבל ונפסקה הדלי עד שנשבר הול״ל בקיצור תרנגול שגלגל הדלי שעמד לפניו עד שנשבר חייב נ״ש אלא ודאי בכה״ג לא בעינן שיגלגל עד שישבר דאזלינן בתר מעיקרא ודרך התרנגול לדחוף הכלי בהילוכה ואם גלגל מחמת הדחיפה עד שנשברה אפילו מאיליו במקום אחר הוה חייב נ״ש דאזלינן בתר מעיקרא ושאני הכא דתחלת החטיטה היתה בשינוי וע״י שנפסקה הדלי הוא גלגלה ולולי שנפסקה ונפל לא היה בו כח לגלגלו אלא מחמת שנפסק ונפלה בעודנו באויר גלגלו למקום אחר ונשבר שם ממנו מש״ה דוקא חייב נ״ש: (ה) הכלב והגדי כו׳ עד ואם דלגו ממטה למעלה פטור לגמרי שם דף כ״א [עב״ח שמביא לשון הגמרא] מבואר מזה שהקושיא היתה אמ״ש מלמעלה למטה חייבין והא אנן פטורין תנינא. ומשני דאיפוך מיפך ר״ל הא דתניא בין מלמעלה בין מלמטה פטורין היינו כשקפצו שלא כדרכן אבל קפצו כדרכן אז חייב כי קפצו מלמטה למעלה ופריך א״ה (דמעיקרא ניחא ליה פטורין דס״ד פטורין לגמרי קאמר מלמעלה למטה כמו מלמטה למעלה דלאו אורחיה למקפץ כלל [אבל] כיון דמוקי לה בדאפיך מיפך דאינו אלא משונה בעלמא אמאי פטורין כ״כ התוספות סוף דף כ״א)(כלומר ואפ״ה קשיא ועמ״ש עוד מזה בסמוך) אמאי פטור ומשני פטור מנ״ש וחייבים בח״נ והיינו כדברי הרא״ש ורבינו ואע״פ שבברייתא כללינהו יחד ותני בין ממטה למעלה בין מלמעלה למטה פטורים ס״ל דלאו שווין הן אלא בלמעלה למטה חייב ח״נ וכדפריש לה הגמרא הנ״ל ובמטה למעלה פטורין לגמרי וס״ל דלא הוצרך הברייתא לפרשו כיון דאונס הוא ואפילו דלגו כדרכן פטור אפי׳ מחצי נזק כ״ש שלא כדרכן דאיירי מיניה הברייתא הו שטת הרא״ש ורבינו והיה גירסתו בגמרא כנ״ל אבל הרי״ף והרמב״ם צ״ל שהיה להן גירסא אחרת וז״ל הרי״ף שם ת״ר הכלב והגדי שקפצו מראש הגג מלמעלה למטה ושברו כלים חייבים ממטה למעלה פטורים מנ״ש וחייבין בח״נ ודוקא בדאפיך מיפך כלבא בסקירא וגדיא בסריכא אבל כלבא בסריכא וגדיא בסקירא בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה חייבין בנ״ש עכ״ל וכדברי הרי״ף הן דברי הרמב״ם בפ״ב דנ״מ דבלמעלה למטה חייבין נ״ש אפי׳ שלא כדרכן ובמטה למעלה יש חילוק דשלא כדרכן חייב ח״נ וכדרכן חייבים נ״ש ג״כ וכתב המ״מ שם על דברי הרמב״ם ז״ל הכלב והגדי כו׳ משנה וגמרא שם וחילק דבין מלמטה למעלה ומלמעלה למטה הוא כפי גירסת ההלכות עכ״ל מוכח ג״כ מלשונו דהיה לו להרי״ף והרמב״ם גי׳ אחרת בדין זה בגמרא. ונראה שהם גרסו והתניא הכלב והגדי שדלגו בין מלמעלה למטה בין איפכא חייבים ואיך תניא בברייתא קמייתא ממטה למעלה פטורין ומשני ר״פ דאיפך מיפך פי׳ ברייתא קמייתא דתני ממטה למעלה פטורין היינו כשהפכו דרכם דזה נסקר וזה נסרך ופריך א״ה (כלומר אפ״ה) אמאי פטורין לגמרי במטה למעלה. ומשני פטורין מנ״ש וחייבין בח״נ ולפ״ז הא דתניא שם מלמעלה למטה חייבין נ״ש אפילו שלא כדרכן וברייתא שנייה דתניא בין מלמעלה למטה בין ממטה למעלה חייבין ר״ל חייב נ״ש דכיון שהוא כדרכן חייב אפי׳ במטה למעלה והיינו כדברי הרי״ף והרמב״ם הנ״ל ודוק. וניחא טפי לפי גירסת הרמב״ם ז״ל ר״ל חייבים דקתני בברייתא השנייה קאי על בין מלמעלה למטה ובין ממטה למעלה בשוה משא״כ לגירסת הרא״ש ורבי׳ דגרסי בשניהן פטורין ולא יהיה פירושן בשוה וכמ״ש לעיל ודו״ק. ואכתי צ״ע למה [תפס] הרא״ש ורבינו על הרי״ף במ״ש ממטה למעלה משלם ח״נ ולא תמה בעדיפא מיניה במ״ש בכדרכה משלם נ״ש במטה למעלה דהא גם בזה פטר הרא״ש לגמרי דמיחשב ליה אונס. וגם ק׳ שרבינו איירי בבבא זו בשקפץ בכדרכו וכתב בשם הרי״ף דממטה למעלה חייב ח״נ וז״א שהרי״ף כתב דבכדרכה אפי׳ ממטה למעלה חייב נ״ש. ע״כ נראה כמ״ש בעל ש״ג סוף דף י״ב דמשמע מדבריו שם דהרא״ש ורבינו לא היה בידיהן הגי׳ בספרי הרי״ף כמו שהוא לפנינו וכנ״ל אלא כך היה הגי׳ לפניהם ת״ר הכלב והגדי שקפצו כו׳ מלמעלה למטה כו׳ חייבין ממטה למעלה פטורין מנ״ש וחייבין בח״נ ואם איפך מיפך כלבא בסקירה וגדיא בסריכא בין מלמעלה למטה בין ממטה למעלה חייבין בח״נ ע״כ. ואפשר שהגיה כן בדברי הרי״ף ע״פ הברייתא השנייה דקתני בשניהן פטורין כי לא עלה על דעתו שיהיה להרי״ף גירסא אחרת ולגרוס בשניהן חייבין אלא ס״ל דגם גירסתו היה בשניהן פטורין ואיירי בדאיפך מיפך ופטורין מנ״ש קאמר אבל חייבין בח״נ וכדאוקימתא בגמרא וכאשר פירשוהו הרא״ש ורבינו אלא שהרא״ש ורבינו ס״ל דמ״ש הגמרא דפטורין ר״ל מנ״ש ולא מח״נ לא קאי כ״א אמלמעלה למטה והרי״ף ס״ל דקאי גם אמטה למעלה. וברייתא קמייתא איירי בכדרכן ואפ״ה קתני דבמטה למעלה פטורין [ויתורץ עם] זה קושיות הב״י דבסמוך וכמ״ש ודו״ק: (ו) ול״נ דהיאך יתחייבו ע״י שינוי טפי מכי אורחיה כב״י וז״ל אין לו טעם דהא משני רב פפא דאפיך כלב בזקירא וגדיא בסריכא משמע בהדיא דאורחיה דכלב בסריכא וגדיא בזקירא וכדברי הרמב״ם וכך הם דברי הרי״ף וכן היא גירסת הרא״ש וא״ל שרבינו היה גורס דאפיך מפיך כלב בסריכא גדיא בזקירה שהרי הוא עצמו כתב בסמוך ז״ל אבל אם שינו כגון שהכלב קפץ בזקירא והגדי בסריכא הלכך ע״כ נראה לומר שמש״ר ולא נהירא כו׳ כתבו בריהטא ולא דק עכ״ל וכ״כ בכ״מ שלו אות באות ע״ש ודבריו אינן ברורין כי אין הדעת סובל שיכתוב רבינו שיבוש גדול כזה דבר שעינינו רואות בכל יום יום שהדי בזקירה והכלב בסריכא ע״כ נראה פשוט דהגירסא שהיה ביד רבינו בספרי הרמב״ם בסיפא כך היתה דאם נסרך הכלב ודלג הגדי בין מלמעלה למטה בין ממטה למעלה משלם חצי נזק ובזה דבשניהן אינן חייבין אלא ח״נ היה הגירסא לפניו כגי׳ הרי״ף רבו כמ״ש הש״ג בשם הרי״ף וכמ״ש לעיל בסמוך אבל בזה נשתנה גירסתו מגירשת הרי״ף שהרי״ף כתב דהא דשניהן בח״נ איירי כשקפצו שלא כדרכן וכנ״ל והרמב״ם כתב איפכא דרישא דחייב נ״ש מלמעלה למטה דאיירי בשלא כדרכן ובכדרכן כתב ע״פ הגירסא הנ״ל דחייב ח״נ וס״ל דמאי דמשני הגמרא בדאפיך מפיך ר״ל רישא דקתני (מלמעלה למטה) [ממטה למעלה] פטורין מיירי בדאפיך מפיך. ופריך א״ה (דבאפיך מיירי להרמב״ם מיפך חייב יותר מבקפצו כדרכו) אמאי פטורין ומש״ה תמה רבי׳ על הרמב״ם וכתב ול״נ דהיאך יתחייב ע״י שינוי טפי מכי אורחיה אבל על הרי״ף לא ק׳ מידי ע״פ מ״ש ודו״ק. ובספר הטור שבידינו נפל טעות בהעתקה שהעתיק כל׳ הרמב״ם שנדפס בספרי הרמב״ם שיבדינו ולא שם המדפיס או המגיה על לבו שהיה לפני רבינו גירסא אחרת ויש קצת ראיה מיניה וביה מדברי רבינו בהעתקתו ל׳ הרמב״ם שט״ס הוא במה שנמצא ששינה רבינו מל׳ הרמב״ם הנדפס לפנינו כי ז״ל שם קפצו ממטה למטה משלמין ח״נ והוא שנתלה הגדי ונסרך וקפץ הכלב אבל אם נסרך הכלב כו׳ ובספרי רבינו נשתנה וכתב האי והוא שנתלה כו׳ אחר מ״ש מלמעלה למטה חייבים נ״ש אבל לפי מ״ש שהגי׳ בדברי הרמב״ם היה לפני רבינו בסיפא דבשניהן אין משלמין אלא ח״נ א״ש הא דשינה דהא החילוק בין רישא לסיפא אינו אלא במ״ש ברישא דמלמעלה למטה חייב נ״כ ובסיפא כתב דכה״ג אינו חייב אלא ח״נ ודו״ק: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Shulchan Arukh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון