Beur HaGra Choshen Mishpat 65 – ביאור הגר"א חושן משפט סה‏ – Shulchan Arukh

שו״ע

פירוש

דין שטרות שנמצאו, ודין שובר שנמצא ביד שליש, ובו כ״ד סעיפים (א) הַמּוֹצֵא שְׁטָר אֶצְלוֹ וְאֵינוֹ יוֹדֵע מַה טִּיבוֹ, אִם הַמַּלְוֶה הִפְקִידוֹ אוֹ הַלּוֶֹה אוֹ אִם הִפְקִידוּהוּ בְּיָדוֹ בְּתוֹרַת שָׁלִישׁוּת וּמִקְצָתוֹ פָרוּעַ, יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. וְאִם הֶחֱזִירוֹ לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב עַל שְׁמוֹ, עָבַר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים. וְאִם זֶה שֶׁהַשְּׁטָר עַתָּה בְּיָדוֹ מַכְחִישׁ דִּבְרֵי אוֹתוֹ שֶׁנְּתָנוֹ לוֹ, הָיָה יָכוֹל לִגְבּוֹת בּוֹ. וְאִם הוּא מוֹדֶה לוֹ שֶׁנְּתָנוֹ לְיָדוֹ, צָרִיךְ לְהַחֲזִירוֹ לוֹ וִיהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. וּבְסִימָן זֶה יִתְבָּאֵר עוֹד {וְעַיֵּן סָעִיף ט״ז.} וְאִם שְׁטַר מַשְׁכּוֹנָא נִמְצָא בְיָדוֹ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה טִּיבוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁבַּעַל מַּשְׁכּוֹנָא מֻחְזָק בַּקַּרְקַע, אֵינוֹ מוֹעִיל לוֹ כְּלוּם שׁוּם טַעֲנָה, וִיהֵא הַשְּׁטָר מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ וּמַחֲזִיר הַקַּרְקַע לִבְעָלֶיהָ. {הַגָּה: וְכָל זֶה דַּוְקָא בְּמִי שֶׁאֵין לוֹ שַׁיָּכוּת עִם הַמַּפְקִיד אוֹ הַנִּפְקָד, אֲבָל בֵּן שֶׁמּוֹצֵא שִׁטְרוֹת שֶׁל אָבִיו בְּיָדוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵע מַה טִּיבָן, אוֹ הָאָב שֶׁמּוֹצֵא שְׁטָרוֹת בְּנוֹ וְהוּא סָמוּךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ, וְהוּא הַדִּין כָּל אֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶן חֲזָקָה זֶה עַל זֶה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן סִימָן קמ״ט, כָּל אֵלּוּ כְּאָדָם אֶחָד הֵן וְהָוֵי כְּאִלּוּ נִמְצָא תַּחַת יְדֵי עַצְמוֹ (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ״א אֶלֶף ל״ה).} (ב) וְכֵן יוֹרְשֵׁי הַנִּפְקָד לֹא יַחֲזִירוּ שׁוּם שְׁטָר שֶׁנִּמְצָא בִּרְשׁוּת אֲבִיהֶם, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדְעִים מַה טִּיבוֹ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאִם הַמַּלְוֶה בְּעַצְמוֹ לְקָחוֹ קֹדֶם שֶׁבָּא לְיַד אַחֵר, לָא אַמְרִינָן בֵּהּ יְהֵא מֻנָּח, וַאֲפִלּוּ לְקָחוֹ מִבֵּית הַיּוֹרֵשׁ קֹדֶם שֶׁבָּא לְיַד הַיּוֹרֵשׁ. {וּמִיהוּ, אִם הַיּוֹרֵשׁ מוֹצֵא (שְׁטָר) כְּתֻבַּת אִשָּׁה הַנִּפְקָד אֶצְלוֹ, יַחֲזִירֶנּוּ לָאִשָּׁה, וְלָא חַיְשִׁינָן שֶׁהִיא פְרוּעָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרִיטְבָ״א).} (ג) יֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁאֲפִלּוּ שְׁנֵיהֶם רוֹצִים, לֹא יוֹצִיאֵם מִתַּחַת יָדוֹ אֶלָּא קָרוּעַ, דְּחַיְשִׁינָן לִקְנוּנְיָא. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דְּלָא חַיְשִׁינָן, וְאִם שְׁנֵיהֶם רוֹצִים יַעֲשֶׂה כְּמַאֲמָרָם. (ד) אִם יִטְעֲנוּ הַיּוֹרְשִׁים עַל שְׁטָר שֶׁמּוֹצְאִים בִּרְשׁוּת אֲבִיהֶם שֶׁאָבִיו הִלְוָה עָלָיו מָעוֹת לַמַּלְוֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִגְבּוֹתוֹ מֵהַלּוֶֹה בְּלֹא כְתִיבָה, מִכָּל מָקוֹם לְקָחוֹ לְמַשְׁכּוֹן, טַעֲנָתָם טַעֲנָה; אֲבָל אֲנָן לֹא טַעֲנִינָן לְהוּ. (ה) רְאוּבֵן שֶׁמֵּת וְנִמְצְאוּ בִּרְשׁוּתוֹ שְׁטָרוֹת שֶׁל אֲחוֹתוֹ קְשׁוּרִים יַחַד, מִקְצָתָם לִזְכוּתָהּ דְּהַיְנוּ שְׁטַר נְדוּנְיָתָהּ וְשִׁטְרֵי קַרְקְעוֹתֶיהָ, וּמֵהֶם לְחוֹבָתָהּ כְּגוֹן שְׁטַר מַתָּנָה שֶׁנָּתְנָה לְבַעֲלָהּ קַרְקַע שֶׁהָיָה לָהּ, אַף שֶׁשְּׁטַר נְדוּנְיָתָהּ הוּא כִּשְׁאָר שִׁטְרֵי חוֹבוֹת, מֵאַחַר שֶׁהוּא קָשׁוּר עִם שִׁטְרֵי קַרְקְעוֹתֶיהָ שֶׁהֵם וַדַּאי שֶׁלָּהּ, הָוֵי כְּאִלּוּ נוֹדַע וַדַּאי שֶׁהִיא הִפְקִידָתָם. וּמִטַעַם זֶה גַם שְׁטַר הַמַּתָּנָה שֶׁנָּתְנָה לְבַעֲלָה קַּרְקַע אָנוּ מַחֲזִיקִים שֶׁהִיא הִפְקִידָתוֹ, וְיַחֲזִירוּ לָהּ אוֹ לַיּוֹרְשִׁים. (ו) הַמּוֹצֵא שְׁטַר חוֹב, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֶאֱמָנוּת, אֲפִלּוּ הוּא תּוֹךְ זְמַנּוֹ, וַאֲפִלּוּ אֵין בּוֹ אַחֲרָיוּת וְלֹוֶה מוֹדֶה, לֹא יַחֲזִיר, דְּחַיְשִׁינָן לְפֵרָעוֹן וְלִקְנוּנְיָא. וַאֲפִלּוּ אָמַר הַלּוֶֹה אוֹ הַמַּלְוֶה: נֶקֶב יֵשׁ בּוֹ בְּצַד אוֹת פְּלוֹנִי, לֹא יַחֲזִיר לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה. וְאִם מְפֹרָשׁ בַּשְּׁטָר בְּהֶדְיָא שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּת, אִם חַיָּב מוֹדֶה, יַחֲזִיר. (ז) וְכֵן אִם יֵשׁ לַלּוֶֹה בְּנֵי חוֹרִין שֶׁמַּסְפִּיקִין לְשִׁעְבּוּד הַחוֹב, אִם חַיָּב מוֹדֶה, יַחֲזִיר. וְכֵן אִם נִמְצָא בַּיּוֹם שֶׁנִּכְתַּב, וְכָתוּב בּוֹ הֶנְפֵּק (פֵּרוּשׁ, קִיּוּם שֶׁעוֹשִׂין אַנְשֵׁי הַבֵּית דִּין, תַּרְגּוּם ״יָצָא״ נְפַק, וְלָכֵן נִקְרָא ״הֶנְפֵּק״ שֶׁיָּצָא בְבֵית דִּין), אִם חַיָּב מוֹדֶה, יַחֲזִיר. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דְּהָא דְאַמְרִינָן שֶׁאִם נִמְצָא בַּיּוֹם שֶׁנִּכְתַּב יַחֲזִיר, הָנֵי מִלֵּי דְלֵיתֵהּ לַלּוֶֹה קַמָּן, אֲבָל אִיתֵהּ קַמָּן וְאָמַר: פְּרַעְתִּיו וּמִמֶּנִּי נָפַל, לֹא יַחֲזִיר. (ח) מָצָא בַּשּׁוּק שְׁטָרוֹת קְרוּעִים וּשְׁטַר חוֹב בֵּינֵיהֶם, לֹא יַחֲזִיר. וְאִם יֵשׁ עִמָּהֶם שׁוֹבָר, אֲפִלּוּ בְּלֹא עֵדִים, יַחֲזִיר הַשְּׁטַר לַלּוֶֹה. (ט) הַמּוֹצֵא שְׁטָר בִּכְלִי, יִתְּנֶנּוּ לְמִי שֶׁנּוֹתֵן סִימָן בַּכְּלִי. וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ נוֹתֵן סִימָן בַּכְּלִי, אֶלָּא כְּשֶׁזֶּה מַכְרִיז: שְׁטָר מָצָאתִי, וְזֶה אוֹמֵר: מָצָאתָ בִּכְלִי פְּלוֹנִי, אִם אֵין דֶּרֶךְ הָעוֹלָם לִתֵּן שְׁטָרוֹת בְּאוֹתוֹ הַכְּלִי, הָוֵי סִימָן. (י) מָצָא ג׳ שְׁטָרוֹת אוֹ יוֹתֵר כְּרוּכִים זֶה עַל זֶה, אוֹ שֶׁאֶחָד כָּרוּךְ בְּרֹאשׁ חֲבֵרוֹ, יַכְרִיז: שְׁטָרוֹת מָצָאתִי, לְמִי שֶׁיֹּאמַר מִנְיָנָם יַחֲזִירֵם; וְאֵין צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר הֵיאַךְ הָיוּ כְּרוּכִים. {הַגָּה: אֲבָל הַכְּרִיכָה לְחוּד לָא הָוֵי סִימָן, אִם כָּל הַשְּׁטָרוֹת הָיוּ שֶׁל מַלְוֶה וְלֹוֶה אֶחָד (ד״ע בְּפי׳ דִּבְרֵי הַטוּר וְהָרְמַ״ה). וְהָנֵי מִלֵּי שֶׁאֵין שְׁנֵיהֶם לְפָנֵינוּ, אֲבָל אִם הֵם שְׁנֵיהֶם לְפָנֵינוּ וְהָאֶחָד יוֹדֵעַ הַכְּרִיכָה וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ, נוֹתְנִין לְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ (טוּר).} (יא) מָצָא ג׳ שְׁטָרוֹת יַחַד עַל לֹוֶה אֶחָד שֶׁלָּוָה מִג׳ אֲנָשִׁים, וְהֵם מְקֻיָּמִים, יַחֲזִירֵם לַלּוֶֹה אַף בְּלֹא סִימָן, וְלֹא יִתְּנֵם לַמַּלְוֶה אַף אִם יִתֵּן בָּהֶם סִימָן. וְאִם אֵינָם מְקֻיָּמִים, לֹא יִתְּנֵם אֶלָּא לְמִי שֶׁנּוֹתֵן בָּהֶם סִימָן. וְאִם מָצָא ג׳ בְּיַחַד מִג׳ לֹוִין שֶׁלָּווּ מִמַּלְוֶה אֶחָד, וְהֵם כְּתִיבַת יַד שְׁלֹשָׁה סוֹפְרִים, יִתְּנֵם לַמַּלְוֶה אַף בְּלֹא סִימָן. וְאִם הֵם כְּתִיבַת יַד סוֹפֵר אֶחָד, יִתְּנֵם לְמִי שֶׁיִּתֵּן בָּהֶם סִימָן. {וְהוּא הַדִּין שְׁנֵי שְׁטָרוֹת מִשְּׁנֵי לֹוִין אוֹ שְׁנֵי מַלְוִין (רַבֵּנוּ יְרוּחָם נ״כ ח״ב).} (יב) מָצָא אִגְּרוֹת שׁוּם וְאִגְּרוֹת מָזוֹן (פֵּרוּשׁ אִגְּרוֹת שׁוּם, שׁוּמַת בֵּית דִּין נִכְסֵי לֹוֶה וְנָתְנוּ לַמַּלְוֶה וּפֵי׳ אִגְּרוֹת מָזוֹן, שֶׁקִבֵּל עָלָיו לָזוּן בְּנֵי אִשְׁתּוֹ), שִׁטְרֵי חֲלִיצָה וּמֵאוּנִין וְשִׁטְרֵי בֵרוּרִין וְכָל מַעֲשֵׂה בֵּית דִּין כְּגוֹן חֲלַטְתָּא (פֵּרוּשׁ חֲלַטְתָּא, שֶׁהֶחֱלִיטוּ וְגָמְרוּ בֵּית דִּין נִכְסֵי לֹוֶה לַמַּלְוֶה וְשִׁטְרֵי בֵּרוּרִין, שֶׁזֶּה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד וְזֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד, אוֹ שִׁטְרֵי טְעָנוֹת שֶׁטָּעֲנוּ בְבֵית דִּין שֶׁשּׁוּב אֵינָם יְכוֹלִים לַחֲזֹר מֵהֶם), יַחֲזִיר לִבְעָלָיו. (יג) הַמּוֹצֵא שְׁטַר שִׁחְרוּר, אִם אֵין הָאָדוֹן מוֹדֶה בוֹ, לֹא יַחֲזִיר לֹא לְזֶה וְלֹא לְזֶה. וְאִם הָאָדוֹן מוֹדֶה שֶׁנְּתָנוֹ לָעֶבֶד לְהִשְׁתַּחְרֵר בּוֹ, יַחֲזִירֶנּוּ לָעֶבֶד. וּמִיהוּ, אִם יָבֹא הָעֶבֶד לִטְרֹף בּוֹ מִמַּה שֶּׁמָּכַר אֲדוֹנָיו מִנְּכָסָיו מֵאַחַר זְמַן הַכָּתוּב בּוֹ, צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁהִגִּיעַ לְיָדוֹ מִזְּמַן הַכָּתוּב בּוֹ. {וּבְמָקוֹם שֶׁעֵדָיו בַּחֲתוּמָיו זָכִין לוֹ, כַּדֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן ל״ט, אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עַל זֶה (נ״י).} (יד) הַמּוֹצֵא שְׁטַר מַתְּנַת בָּרִיא אוֹ שְׁטַר מֶכֶר, אֲפִלּוּ אוֹמֵר הַנּוֹתֵן אוֹ הַמּוֹכֵר שֶׁיִּתְּנוּהוּ לַמְקַבֵּל אוֹ לַלּוֹקֵחַ, לֹא יִתְּנוּ לוֹ אֶלָּא אִם כֵּן פֵּרַשׁ בַּמַּתָּנָה שֶׁשִּׁיֵּר לְעַצְמוֹ כֹּחַ שֶׁיּוּכַל לַחֲזֹר בּוֹ כָּל יָמָיו, כְּגוֹן שֶׁכָּתַב: מֵהַיּוֹם אִם לֹא אֶחֱזֹר בִּי כָּל יְמֵי חַיַּי, וְאִם הוּא שְׁטַר הַקְנָאָה שֶׁפֵּרַשׁ שֶׁהִקְנָה לוֹ מִיָּד, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַשְּׁטָר לְיָדוֹ, יַחֲזִיר, אֲפִלּוּ לֹא שִׁיֵּר לְעַצְמוֹ שֶׁיּוּכַל לַחֲזֹר. הַמּוֹצֵא שְׁטָר מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע, אִם הַנּוֹתֵן קַיָּם וְאוֹמֵר שֶׁיִּתְּנוּהוּ לַמְקַבֵּל, יִתְּנוּהוּ לוֹ. וְאִם מֵת הַנּוֹתֵן, אַף עַל פִּי שֶׁבְּנוֹ אוֹמֵר שֶׁיִּתְּנוּהוּ לוֹ, לֹא יִתְּנוּהוּ לוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יִהְיֶה שְׁטַר הַקְנָאָה. (טו) שְׁנַיִם שֶׁהֵם אוֹחֲזִין בִּשְׁטַר, הַמַּלְוֶה אוֹמֵר: שֶׁלִּי הוּא וְהוֹצֵאתִיו לְהִפָּרַע בּוֹ מִמְּךָ, וְהַלּוֶֹה אוֹמֵר: פְּרַעְתִּיו וּמִמֶּנִּי נָפַל, אִם הָיָה הַשְּׁטָר שֶׁיָּכוֹל לְקַיְּמוֹ, זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בְּדָמִים אֵלּוּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָן, וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בְּדָמִים אֵלּוּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָן, וִישַׁלֵּם הַלּוֶֹה מֶחֱצָה {שָׁוְיוֹ שֶׁל חוֹב שֶׁבַּשְּׁטַר (ר״י נ״ו ח״ה בְּשֵׁם הָר״ר יוֹנָה וְכ״ה בַּתוס׳).} וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְקַיְמוֹ, יִשָּׁבַע הַלּוֶֹה הֶסֵת שֶׁפְּרָעוֹ, וְיֵלֵךְ לוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם הוּא מְקֻיָּם וְאוֹחֲזִין בּוֹ שְׁנֵיהֶם בְּשָׁוֶה בַּטֹּפֶס אוֹ בַּתֹּרֶף, אוֹ שֶׁשְּׁנֵיהֶם אוֹחֲזִים בַּגִּלָּיוֹן, וַאֲפִלּוּ כָּל הַתֹּרֶף קָרוֹב לְאֶחָד יוֹתֵר מִלַּחֲבֵירוֹ, זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בּוֹ פָּחוֹת מֵחֶצְיוֹ וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בּוֹ פָּחוֹת מֵחֶצְיוֹ, וְיִפְרַע לוֹ חֶצְיוֹ, אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ בּוֹ נֶאֱמָנוּת. וְאִם אֶחָד אוֹחֵז בַּתֹּרֶף וְאֶחָד בַּטֹּפֶס, הָאוֹחֵז בַּתֹּרֶף נוֹטֵל יִתְרוֹן הַמָּמוֹן שֶׁשָּׁוֶה הַתֹּרֶף עַל הַטֹּפֶס, וְהַשְּׁאָר יַחְלְקוּ בְּשָׁוֶה בִּשְׁבוּעָה. (טז) הַמַּחֲזִיר שְׁטַר שֶׁמִּן הַדִּין לֹא הָיָה לוֹ לְהַחֲזִירוֹ, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁגּוֹבִין בּוֹ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין גּוֹבִין בּוֹ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֲפִלּוּ גָבוּ בּוֹ בְּבֵית דִּין וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע בְּעֵדִים שֶׁנָּפַל, מַחֲזִירִין בֵּית דִּין וּמוֹצִיאִין מֵהַמַּלְוֶה לַלּוֶֹה. אֲבָל אִם מֵעַצְמוֹ פָּרַע לַמַּלְוֶה אוֹ לְיוֹרְשָׁיו, אֵין מוֹצִיאִים מִיָּדָם. {וְעַיֵּן רֵישׁ סִימָן זֶה (ס״א).} (יז) מִי שֶׁהוֹצִיא שְׁטַר חוֹב עַל חֲבֵרוֹ וּתְבָעוֹ בְּבֵית דִּין, וְאַחַר כָּךְ נֶאֱבַד מִמֶּנּוּ, וְיֵשׁ כַּמָּה אֻמְדָּנוֹת דְּמוּכְחֵי טוּבָא שֶׁנֶּאֱבַד, מְחֻיָּבִים בֵּית דִּין לִכְתֹּב מַעֲשֵׂה בֵית דִּין וּלְקַיֵּם הַשְּׁטָר כְּבַתְּחִלָּה, וּלְכֹפוֹ לִפְרֹעַ. (יח) הַמּוֹצֵא שׁוֹבָר בַּשּׁוּק, בִּזְמַן שֶׁהַמַּלְוֶה מוֹדֶה שֶׁנְּתָנוֹ לַלֹּוֶה, יַחֲזִיר לַלּוֶֹה. אֵינוֹ מוֹדֶה, לֹא יִתְּנֶנּוּ לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה. וְאִם נִמְצָא בְּיַד הַמַּלְוֶה שׁוֹבָר עַל אֶחָד מִשִּׁטְרוֹתָיו שֶׁהוּא פָּרוּעַ, אֵינוֹ כְּלוּם לִגְרֹעַ כֹּחַ הַשְּׁטָר, אֲפִלּוּ אִם הוּא כְּתַב יַד הַלּוֶֹה אוֹ הַמַּלְוֶה עַצְמוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן שֶׁהַשְּׁטָר שֶׁהַשּׁוֹבֵר כָּתוּב עָלָיו מֻנָּח בֵּין שִׁטְרוֹתָיו הַקְּרוּעִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֵינוֹ קָרוּעַ מִכָּל מָקוֹם אִתְּרַע וְסָמְכִינָן אַשּׁוֹבֵר, אֲפִלּוּ אֵין עַל הַשּׁוֹבֵר עֵדִים. אֲבָל לֹא נִמְצָא עָלָיו שׁוֹבָר, אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָא בֵּין שְׁטָרוֹת קְרוּעִים, לֹא גָרַע, וְגוֹבִין בּוֹ. וְאִם עֵדִים חֲתוּמִים עַל הַשּׁוֹבֵר שֶׁנִּמְצָא בְּיַד הַמַּלְוֶה, יִשְׁאֲלוּ הָעֵדִים, אִם יוֹדְעִים שֶׁהַשְּׁטָר פָּרוּעַ יַעֲשׂוּ עַל פִּיהֶם; וְאִם אֵינָם יוֹדְעִים, אוֹ שֶׁאֵינָם לְפָנֵינוּ, אֵינוֹ כְּלוּם; וְאִם הוּא מְקֻיָּם, כָּשֵׁר. (יט) אִם הַשּׁוֹבֵר בְּיַד הַשָּׁלִישׁ וְאוֹמֵר שֶׁהוּא פָרוּעַ, נֶאֱמָן, אֲפִלּוּ רָאוּהוּ בֵּית דִּין כְּבָר בְּיָדוֹ, וַאֲפִלּוּ אֵין עָלָיו עֵדִים, וַאֲפִלּוּ מֵת הַשָּׁלִישׁ, כָּשֵׁר הַשּׁוֹבֵר. וְדַוְקָא שֶׁהַשְּׁטָר בְּיָדוֹ עִם הַשּׁוֹבֵר, אֲבָל אִם אֵין הַשְּׁטָר בְּיָדוֹ, וְאֵין עֵדִים בַּשּׁוֹבֵר, אֵינוֹ כְלוּם. וְאִם יֵשׁ עָלָיו עֵדִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם כָּאן, אִם הוּא מְקֻיָּם, כָּשֵׁר. וְאִם אֵינוֹ מְקֻיָּם, יִתְקַיֵּם בְּחוֹתְמָיו. וְאִם הַשָּׁלִישׁ מֵת, לֹא יַחֲזִיר לֹא לַלּוֶֹה וְלֹא לַמַּלְוֶה, אֲפִלּוּ שֶׁהַחַיָּב מוֹדֶה שֶׁהַמַּלְוֶה הִפְקִידוֹ בְּיָדוֹ וַעֲדַיִן לֹא נִפְרַע הַחוֹב, לְפִי שֶׁחוֹשְׁשִׁין לִקְנוּנְיָא. לְפִיכָךְ, אֵין גּוֹבִין בִּשְׁטָר חוֹב שֶׁזֶּה הַשּׁוֹבֵר יוֹצֵא עָלָיו, וְאֵין קוֹרְעִין אוֹתוֹ. (כ) (לְשׁוֹן הָרַמְבַּ״ם פֶּרֶק ט״ז מֵהִלְכוֹת מַלְוֶה דִין י׳ כָּל הַסָעִיף) שְׁטַר שֶׁנִּמְצָא בּוֹ שׁוֹבָר בְּגוּף הַשְּׁטָר, בֵּין מִלְּפָנָיו בֵּין מִלְּאַחֲרָיו, וַאֲפִלּוּ בְּמִקְצָתוֹ: שְׁטַר זֶה פָּרוּעַ, אוֹ: שֶׁנִּפְרַע מִמֶּנּוּ כָּךְ וְכָךְ, אֲפִלּוּ יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי הַמַּלְוֶה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין עַל הַכְּתָב עֵדִים, עוֹשִׂים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּשּׁוֹבֵר. {וְהוּא הַדִּין אִם מָצָא כָּתוּב בְּפִנְקָסוֹ: שְׁטָר פְּלוֹנִי הוּא פָּרוּעַ (רַבֵּנוּ יְרוּחָם נ״י ח״ד).} (כא) רְאוּבֵן נִפְטַר וְנִמְצָא בְּאֶחָד מִשִּׁטְרוֹתָיו מִכְּתָב יָדוֹ: שְׁטָר זֶה פָּרוּעַ, אוֹ: שֶׁנִּפְרַע כָּךְ וְכָךְ, עוֹשִׂים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּשּׁוֹבֵר. (כב) מִי שֶׁמֵּת וְנִמְצָא בְּאֶחָד מִשִּׁטְרוֹתָיו מִכְּתַב יָדוֹ: שְׁטָר זֶה חֶצְיוֹ לִפְלוֹנִי, אֵין לְאוֹתוֹ פְּלוֹנִי חֵלֶק בּוֹ. (כג) הָאוֹמֵר: שְׁטָר בֵּין שִׁטְרוֹתַי פָּרוּעַ וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶהוּ, כָּל שִׁטְרוֹתָיו פְּרוּעִים. נִמְצָא לְאֶחָד שָׁם שְׁנַיִם, הַגָּדוֹל פָּרוּעַ וְלֹא הַקָּטָן (נ״י סוֹף ב״ב). {הַגָּה: אֲבָל אִם נִמְצָא שׁוֹבָר בְּבֵית לֹוֶה עַל הַקָּטָן, וַדַּאי הַקָּטָן פָּרוּעַ וְלֹא הַגָּדוֹל (נִמּוּקֵי יוֹסֵף). וְכֵן אִם לֹא אָמַר: אֶחָד פָּרוּעַ, אֶלָּא אוֹמֵר: שְׁטָר אֶחָד מָחוּל לְךָ, הַקָּטָן מָחוּל וְלֹא הַגָּדוֹל (מה״ר דָּוִד כֹּהֵן בַּיִת ב׳ סִימָן ז׳).} (כד) הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: שְׁטָר לְךָ בְּיָדִי שֶׁהוּא פָרוּעַ, הַגָּדוֹל פָּרוּעַ וְהַקָּטָן אֵינוֹ פָּרוּעַ. חוֹב לְךָ בְּיָדִי פָּרוּעַ, כָּל שְׁטָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָלָיו פְּרוּעִים.מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)

הערות

E/ע

הערותNotes

(א) ואם זה שהשטר – דאין נאמן כיון ? השטר יוצא מת״י כמ״ש הרי״ף ורא״ש בשם תוס׳ בפ״ק דב״מ ואף כע״א אין נאמן כיון שנוגע בעדות כמש״ל סי׳ נ״ה בהגה שליש שהחזיר כו׳ ועתוס׳ דכתובות כ״ד ב׳ ד״ה מגו כו׳:
(ליקוט) ואם החזירו כו׳ – ר״ל לכן ואם זה שהשטר כו׳ בלא שום שבועה כלל דאינו אפי׳ כע״א כיון שיש לו תרעומות עליו שעבר על ד״ח והחזירו וכמש״ל סי׳ נ״ו ס״ג בהג״ה והא כו׳ וכמ״ש תוס׳ בכתובות בעובדא דאבימי דלא כסמ״ע וש״ך (ע״כ): (ב) (ליקוט) היה – ט״ס הוא ואמר יכול לגבות בו משום דמיירי שגם הוא אינו יודע וז״ש ואם הוא מודה כו׳ וכמ״ש ש״ך סק״ד וז״ש יכול אם יזכור וע״ס נ״ט (ע״כ): (ג) ואם שטר משכונא – כיון שידוע שבתורת משכונא אין חזקתו בקרקע מועיל כמ״ש בב״ב בתוס׳ ד״ה אכבשיה ל״ג א׳ ע״ש וחזר כמו שאר שטר: (ד) וכ״ז – והוא סומך. שם מז א׳ ת״ר בן כו׳:
(ליקוט) וכ״ז כו׳ – ונ״מ שהמפקיד יודע שחייב לו אף שהנפקד אינו יודע וא״צ להחזירו אף שמודה שנתנו לו ואפי׳ לכתחלה יתן לו לגבות בו ועסמ״ע ועסי׳ נט: (ע״כ): (ה) וכן יורשי – רא״ש שם וכ״ה בתוספתא פ״ק דב״מ שטרי מקח כו׳ ובין שמצאן כו׳ ועתה״א סי׳ מ׳:
(ליקוט) וכן כו׳ – תוספתא פ״א שטרי מקח וממכר שטרי אריסות וקבלנות ה״ז לא יחזיר לא לזה ולא לזה גז״ד ופרוזבולין ה״ז יחזיר לפי שכתובין על שמו בין שמצאן בשוק ובין שמצאן בין שטרותיו של אביו כללו של דבר אם יש עמהן סמפונות יעשה מה שבסמפונות ומ״ש בספ״ג דסנה׳ דוקא משום שאמרה פריעה התם להחזירו ללוה משא״כ כאן ומ״ש בסי׳ רמג סי״ג מי כו׳ התם בשידוע שמופקד מיד הנותן וכמ״ש בסי׳ זה ס״ה ומטעם זה כו׳ אבל בלא״ה לא כמ״ש בסי״ד ובגמ׳ שם י״ט א׳ דייתקאות כו׳ וה״ה ביד יורש כמ״ש בתוספתא הנ״ל דייתקאות ואפותיקאות ומתנות כו׳ בין שמצאן בשוק בין כו׳ כנ״ל וכ״ז במתנה שאין בה קנין אבל בקנין יחזיר למקבל כמ״ש בסי״ד וז״ש בסי׳ רמג סי״ב שטר כו׳ ובסי׳ ר״ן סכ״ה בהג״ה ובמתנת כו׳ (ע״כ): (ו) ויש מי כו׳ – שם ז׳ א׳ שנים שהיו כו׳ ממני נפל ומצאתיו ולא אמרי׳ כיון דנפל איתרע ליה כמ״ש י״ג א׳: (ז) מיהו אם – שם ב׳ דלאו בת פרעון ואפי׳ לרבנן דס״ל דחיישי׳ לב׳ כתובות היינו באבד דלא משהי לה בלא כתובה ואף לתי׳ ראשון שם משום דחיישי׳ לצררי פי׳ הריטב״א שם אע״ג דלא חיישי׳ לצררי כמ״ש בב״ב ה׳ ב׳ בכתובה חיישי׳ דלא משהי לה ואתפסה צררי כמ״ש בכתובות ז׳ א׳ משא״כ כאן:
(ליקוט) ומיהו כו׳ – ז׳ ב׳ והנה הג״מ בשם ר״י פ׳ כתי׳ דרבינא ופ׳ כר׳ יוסי לכן קי״ל דחיישי׳ בשט״ח לפרעון כמ״ש בס״ו וכן בכתובה פ׳ כר״י דעודה תחת בעלה כו׳ ונ״י בשם הר״ח כ׳ דבכתובה קי״ל כרבנן דהלכה כרבנן נגד ר׳ יוסי וכן הקשה בהג״מ שם ע״ש אלא דבשט״ח הסוגיא כר׳ יוסי אבל כאן ה׳ כרבנן ומשום שתי כתובות וכן ס״ל לרבא שם כ״א והרמב״ם סוף ה׳ גזילה ה׳ י״ב פ׳ כתי׳ דר״פ ופ׳ כרבנן ופ׳ כר״פ משום דסוגיא דקיי״ל דחיישי׳ לפרעון כנ״ל אתי שפיר אליביה וכ׳ אפי׳ שניהם מודים לא יחזיר דס״ל כמ״ש תוס׳ שם דההיא ס״ל דלא חיישי׳ לקנוניא ולא קי״ל כן א״נ כמ״ש הריטב״א בכה״ג דס״ו ואם מפורש כו׳. וז״ש ומיהו כו׳ ל״מ לדעת הג״מ אלא אף לדעת נ״י והריטב״א בשם ר״ח שפ׳ כרבנן הא כ׳ בהדיא דלא חיישי׳ לפרעון כמש״ש רק משום שתי כתובות ודוקא באבד דלא משהי ליה וכן בכ׳ שובר ג״כ משום ה״ט וז״ש ולא חיישי׳ כו׳ וכ׳ שם והא דאמרי׳ בנפרעת שלא בפניו כו׳ התם משום דסמוך למיתה או ליציאה דרכו להתפיס צררי כו׳ וערא״ש פ״ק דב״ב ס״ט וריצב״א תירץ כו׳ ובזה כו׳ ואף לדעת רמב״ם דוקא משום דאבד וכמ״ש בס״ו אפי׳ הוא כו׳ וכמ״ש בס״ס מ״א וכ׳ שם אבל אם הפקידו כו׳ וז״ש בס״ה ששטר נדונייתה כו׳ שם לגבות מאביה שלא נתן לה עדיין וז״ש הרא״ש שם שהרי נתנו לגבות בכל עת שתרצה האשה (ע״כ): (ח) י״א שאפי׳ – כמו במצא שט״ח בס״ז וראיה מדכוללן בתוספתא יחד בין כו׳ בין כו׳: (ט) ויש מי – דדוקא נפל כמ״ש שם כיון דנפל איתרע וכמ״ש תוס׳ בגטין יז ב׳ ד״ה עד ע״ש ועוד דאפי׳ בנפל אם יש בו סי׳ יחזיר כמ״ש בס״ט וס״י וכ׳ בסה״ת בשם התוס׳ דהטעם דדוקא ביש לחוש שמא זרקן לאשפה הוא דלא יחזיר אבל אם נותן סי׳ מסתמא נפל: (י) (ליקוט) ואם שניהם כו׳ – עש״ך (ע״כ): (יא) אם יטענו – כתובות פ״ה א׳ וכמ״ש הרי״ף ותוס׳ שם וש״ע בסי׳ ס״ד: (יב) אבל אנן – ב״ב ע״ב ע״ש בתוס׳ ד״ה מ״ד. וי״ל כו׳ וכן בכתובות פ״ה ב׳ בתוס׳ ד״ה חדא כו׳ וע״ל סי׳ קח ס״ד: (יג) (ליקוט) כגון שטר מתנה – בלא קנין כנ״ל (ע״כ): (יד) מאחר שהיא קשור – כמו מצא בחפיסה כו׳ תכריך כו׳ וכמו מצא כלי ולפניו פירות דמחזיר הפירות בסימני הכלי: (טו) (ליקוט) המוציא כו׳ – כר״י ור״כ (ע״כ): (טז) אע״פ שיש – דאין מועיל אלא כ״ז שהוא ת״י כמו שליש דנאמן ואמרו בספ״ק דב״מ דהא הימניה ודוקא בזמן ששלישותו כו׳ כנ״ל: (יז) אפי׳ הוא – מכתובה כנ״ל: (יח) ואפי׳ כו׳ נקב – כמ״ש שם כח א׳ במאי אילימא במדת כו׳ אלא נקב כו׳ וכאן שהיה השטר ביד שניהם הוא כמו הוא בגט: (יט) ואם מפורש – דבהא מודה רבנן לר״ה:
(ליקוט) ואם כו׳ – עב״ב קס״ח קע״א א׳: (כ) וכן – ר״פ הנזקין אין נפרעין כו׳:
(ליקוט) וכן אם כו׳ – ממש״ש מ״ה א׳ אי דאית ליה כו׳ ושם מ״ו ב׳ מלוה מעיד כו׳ וס״ל כפי׳ רשב״ם שם (ע״כ): (כא) (ליקוט) וכ׳ בו הנפק – צ״ע וגם תוס׳ שם כ׳ דא״צ להנפק ועש״ך (ע״כ): (כב) ויש מי – כתי׳ ראשון שם:
(ליקוט) ויש מי כו׳ – הל׳ מגומגם דצ״ל להיפ׳ וגם לדונא תמוה דהרא״ש פ׳ כרב כהנא ולא כ׳ זה אלא לרב אסי. סמ״ע וש״ך (ע״כ): (כג) מצא בשוק – תוספתא הנ״ל: (כד) קרועים – מדקא׳ שם ואם יש עמהם סמפון. וע״כ במצא בין שטרות קרועין כמ״ש בגמ׳ ולקמן סי״ח וכן כאן דלמא מהמלוה נפל: (כה) אפי׳ בלא עדים – כמש״ל בסי״ח ע״ש: (כו) המוצא כו׳ ואפי׳ כו׳ – אם תוס׳ שם ד״ה מצא כו׳: (כז) וא״צ שיאמר – דמנין לחוד הוי סי׳ כמ״ש שם כ״ג ב׳ ועבה״ג וכמו בג׳ מטבעות כ״ה א׳:
(ליקוט) וא״צ שיאמר כו׳ – טור וכשיטת הרא״ש דמ״ש תכריך כדי שיוכל ליתן סי׳ (ע״כ): (כח) אבל – שם מאי כו׳ מאי ארי׳ כו׳: (כט) וה״מ – שם תוס׳ ד״ה ואנא כו׳ כ״ז ב׳:
(ליקוט) אבל כו׳ וה״מ כו׳ – כ״כ לפי פי׳ בדברי הרמ״ה שהביא הטור והשמיט מש״ש דאם א׳ אומר המנין והשני כו׳ כשיטתו דבלא״ה נותנין לו כמ״ש בש״ע אבל דעת רמ״ה כדעת רש״י דתרתי בעינן שיאמר הכריכה והמנין כמ״ש בד״ה שטרי מכריז כו׳ וכמ״ש הש״ך דעיקר הסי׳ הוא הכריכה כמ״ש במתני׳ מצא כו׳ תכריך כו׳ וכמ״ש רש״י שם ד״ה ה״ז יחזיר כו׳ וכן כו׳ הדבר כו׳ ולכן לא אמרו בגמ׳ דתכריך מכריז ועוד הקשה שם דמ״ש ש״מ קשר כו׳ אדרבה דאיפכא ש״מ דא״כ מאי ארי׳ תלתא כו׳ כמש״ש וכן למסקנא דמתרץ כרוכין ומ׳ דכרוכין עדיף מקשורין וא״כ למסקנא דכרוכין לא מהני כ״ש קשר וקי״ל דמהני וכן למה לא דקדק דמנין הוי סי׳ ולפירש״י קשה להיפך דש״מ דלא הוי סי׳ אלא דהעיקר סי׳ ודאי הכריכה וכאן בעי תרתי משום דחד לוה ומלוה אינון ושמא בפ״א פרע לו ונתנן לו כו׳ וכן להיפך לכן בעינן תרתי דכולי האי לא חיישי׳ כמ״ש ש״ך משא״כ בששניהן לפנינו והא׳ יודע והשני א״י בא׳ מהן סגי דהא קי״ל דקשר ומנין סי׳ וכ״ש כריכה וז״ש וה״מ כו׳ ונ״ל ברור שט״ס הוא בטור מ״ש והאחר לא נתן אל לבו כ״ז מיותר ותלמיד טועה הגיהו כן ודלא כמה שדחקו בזה (ע״כ): (ל) אף בלא – הרא״ש שם. שם בגמ׳ א״ל התם סברא הוא. ואע״ג דסימנים לאו דאורייתא ולא סמכינן אסימנים וה״ה בלא סי׳: (לא) ולא כו׳ אף כו׳ – הרא״ש שם וכמ״ש שם ושם דאי ס״ד דמלוין נינהו כו׳ ועוד דע״כ דזהו עדיף מסי׳ כמ״ש אלא הא דתנן רשב״ג כו׳ א״ל התם כו׳ אלא הא כו׳ ולא מהדרי׳ בסי׳ ל׳ לאו דאורייתא וע״ש בתוס׳ הנ״ל:
(ליקוט) אף אם כו׳ – דמש״ה אמר רשב״ג שלשה ועבהג״ה וה״ה כו׳ (ע״כ): (לב) אף – כנ״ל: (לג) ואם הם – כנ״ל ס״י: (לד) וה״ה – שם מאי אריא תלתא כו׳ וה״ה כאן ולא אמר רשב״ג שלשה אלא אגב דנקט ת״ק: (לה) כגון חלטתא – שם ט״ז ב׳ ועתוס׳ שם ד״ה בשטרי כו׳: (לו) (ליקוט) מזמן כו׳ – ל״ד אלא משום שאמר בתחלה ומיהו כו׳ מאחר כו׳ אמר מזמן כו׳ וכמ״ש בגמ׳ אימת מטא כו׳ ול״ק שביום הכתיבה דוקא וכ״כ ש״ך אבל מ״ש ועוד נראה דע״כ כו׳ ליתא דהא לא אמרו שמא כ׳ ליתן ולא נתן אלא שמא כ׳ בניסן כו׳ ומה שלא נזהר בשטרו משום שהשטר פסול שהוא מוקדם וזהו הריעותא שאמרו כיון דנפל איתרע וכן אמרו בשט״ח שם יג א׳ וא״ל דא״כ אפי׳ יביא ראיה אימת כו׳ מ״מ ליחוש למוקדם י״ל כיון דמוקדם אינו פסול אלא משום גזירה לא חיישי׳ אבל לגבי לקוחות שקדמו ודאי חיישי׳ ונראה דמ״ש מזמן כו׳ אורחא דמילתא נקטו דס״ס מביא עדים על הגעת שטר לידו וזה ודאי צריך מזמן כו׳ (ע״כ): (לז) ובמקום – שם הניחא למ״ד זכות כו׳ וכאביי כו׳ וקי״ל כמ״ד זכות כו׳: (לח) או שטר מכר – בתוספתא הנ״ל: (לט) אא״כ – שם בתוס׳ ד״ה והא: (מ) ואם הוא – שם יג א׳:
(ליקוט) ואם הוא כו׳ – ל׳ הטור ועבה״ג שם וכדעת ר״ח כו׳ ור״ל ז״ש שטר הקנאה שפי׳ כו׳ אע״פ כו׳ ר״ל שפי׳ לו כך דלא כב״י שכ׳ שהטור ס״ל כדברי החולקים וצ״ל שמפרש מ״ש אע״פ שלא כו׳ קאי איחזיר ודבריו תמוהים דאין הלשון מ׳ כן אף שהש״ך ג״כ פי׳ כן ועוד דא״כ ל״ל לומר כלל שפי׳ שהקנה לו מיד סתם קנין לדבריהם כ״ה ומ״ש בה״ג שדעת רמב״ם כר״ח כ״כ ב״י ודייק ממ״ש בפ״ט מה׳ זכייה והביאו ש״ע סי׳ ר״ן סכ״ה מי שמת כו׳ וקנו מידו כו׳ אבל המ״מ כ׳ שדעתו כדעת החולקין ושם במתנת כל הנכסים כו׳ והביאו בה״ג שם סק״ב וכ״כ הריב״ש והכריח ממ״ש הרמב״ם בפ״ח הל׳ י״ח אל תטעה כו׳ והביאו בה״ג שם ובש״ע שם ס״ט הביאו וכן אם כ׳ כל כו׳ או שקנו כו׳ וכ׳ המ״מ פי״ח מה׳ גזילה שכ״ד הרמב״ן ורשב״א והרי״ם וש״פ וכ״פ ב״י בס״ס לט ע״ש בד״ה וכ׳ הריב״ש כו׳ אבל מש״ש וכדבריהם סתם דבריו רבינו בסי׳ ס״ה ליתא וכ״כ הטור שם המוצא שטר מתנת כו׳ אא״כ יהא שטר הקנאה כדפירשתי ר״ל שפי׳ בהדיא וז״ש כדפירשתי ובש״ע השמיטו כשיטתו אבל דבריו תמוהין דא״כ גם ברישא ה״ל להשמיטו ג״כ אבל לדינא דברי החולקין עיקר וכמ״ש רש״י יג א׳ ד״ה הניחא כו׳. וזו ראיה שאין עליה תשובה וכן שם טז ב׳ המוצא שטר הקנאה כו׳ אף שי״ל כפי׳ הטור שפי׳ כו׳ סתמא דגמ׳ לא מ׳ כן וכ״כ הריב״ש בסי׳ קס״א מראיה זו וכ״כ ב״י שם בשם הרשב״א דברי רש״י מוכרעין ומוכרחין בכמה ראיות שאין תשובה עליהם וכן עיקר וכ״פ טוש״ע בסי׳ רמג סי״ב וסי״ג וכ״כ בסי׳ מט ס״ו בהג״ה וי״א כו׳ כ״ז כו׳ ועש״ך שם וכ״כ בהג״ה בסי׳ ר״ן סכ״ה וכמ״ש הטור שם בשם הרא״ש וע״ש בכלל ס״ו ס״ג באריכות וכ׳ ובמתנת כו׳ ה״ה במכר וכיוצא לאפוקי שט״ח דחיישי׳ לפרעון וראיית הר״ח מב״ב קל״ה ב׳ דחו כל הפוסקים דהתם במתנת ש״מ כנ״ל (ע״כ):
(ליקוט) ואם הוא שטר כו׳ – י״ג א׳ וט״ז ב׳ המוצא שטר הקנאה כו׳ ואף ר׳ יוחנן ל״פ אלא בשט״ח משא״כ כאן דלא חיישי׳ אלא שמא כ׳ ליתן כו׳ כמ״ש בגמ׳ כאן: (ע״כ):
(ליקוט) ואם הוא שטר כו׳ – עמש״ש דדעת הרמב״ם כדעת רש״י דא״צ שיגיע לידו יכ״פ הרשב״א בתה״א והכריח ממ״ש בב״מ ט״ז אמר שמואל כו׳ ואי משום דכ׳ ללות כו׳ ואם איתא דלמא לא מטא לידיה כלל כדחיישי׳ לאביי שם יג א׳ דאמר ה״מ כו׳ וכן מקשה רש״י שם ד״ה הניחא כו׳ וראיית החולקין ממ״ש בב״ב ע״ז ג׳ שטרות אם קדם מוכר כו׳ כאותה ששנינו כו׳ וההוא אוקמוה בשטר אקנייתא וכמש״ל ר״ס רל״ח והוא תי׳ דההיא אתיא כאביי דאמר עדיו בחתומיו כו׳ ע״ש סי׳ ק׳ (ע״כ): (מא) (ליקוט) שפי׳ כו׳ – עמ״ש בסי׳ נו ס״ה (ע״כ): (מב) אע״פ – כדעת ר״ח שם דקא׳ ה״מ היכא כו׳ וכנ״ל סי׳ לט: (מג) זה ישבע – מתני׳ ב׳ א׳: (מד) שוויו – תוס׳ ד״ה ויחלוקו: (מה) וי״א – וס׳ הראשונה ס״ל כפרש״י שם ד״ה שטרא דסוגיא כרשב״ג וקי״ל כרבי ואין נ״מ וי״א ס״ל דאף לרבי אתי דדבר שזולתו יפסל השטר ודאי חולקין רק בדבר שזולתו כשר השטר בזה עדיף תורף מטופס ועריטב״א: (מו) או ששניהם – שם אלא מתני׳ כו׳ דתפיסי כו׳ ושם וצ״ל מתני׳ שנים כו׳: (מז) (ליקוט) נוטל יתרון כו׳ – השמיט מ״ש בגמ׳ משום זמן משום דעוד נ״מ בעדי מסירה כמ״ש תוס׳ שם בשם הירושלמי וכ׳ הטור ג״כ ומה שלא אמרו בגמ׳ משום דבסוף גטין א״ר אלעזר דאין הל׳ כר״א רק בגטין ולכן כ׳ הטור וכללן המחבר (ע״כ): (מח) והשאר יחלקו – שם מחוי ליה ר׳ אבהו כו׳ וע״ל סי׳ קלח ס״ג: (מט) יש מי – שם ממני נפל ומצאתיו. אלמא דגובה בו וע׳ בתוס׳ דב״ב עו ב׳ ד״ה קני. דאצטריך כו׳: (נ) ויש – ב״מ שם יט א׳ דכי אתי למיטרף אמרי׳ כו׳ ואע״ג שהוא בידו:
(ליקוט) המחזיר כו׳ – וראיית ס׳ הראשונה ממש״ש ז׳ א׳ ת״ר שנים כו׳ ומלוה אומר ממני כו׳ אבל ליתא דוקא כה״ג דס״ב ויש מי כו׳ אבל כה״ג לא וראיה ממש״ש י״ב ב׳ א״ה כל שטרי כו׳ ואם איתא מאי קושיא הא אפי׳ בשטר זה אם הוא בידי המלוה גובה וכן ל״ל לומר כל שטרי לא ריע כו׳ הא לאו בריעותא תליא הל״ל כל שטרי נפקי מיד המלוה כו׳ ושם יט א׳ ומ״ש שט״ח כו׳ הכא גבי שט״ח כו׳ מ׳ הא אי אתי ומערער טענתו טענה תה״א ס״ס וזהו ס׳ שניה ויש כו׳ (ע״כ): (נא) ויש – דס״ל כמ״ד בכל ספיקא לא מהני במה שתקף וכמ״ד שם י׳ ב׳ תקפו כהן מוציאין מידו ואע״פ שגבי ב״ד גבייה בטעות כמ״ש שם ל״ה א׳ שאני התם דשומא כו׳: (נב) אבל אם – בכורות מט א׳ אם נתן כו׳ ואם לא כו׳ מדהל״ל הממון בחזקתו פי׳ דאם לא נתן מעצמו אע״פ שתפס וז״ש בתחלה שאפי׳ גבו ב״ד כו׳ אבל כו׳ ועבסה״ת: (נג) (ליקוט) מי כו׳ – מחוייבים כמ״ש בנמחק שט״ח ונשרף בפ״ט דב״ק (ע״כ): (נד) כתב יד הלוה – אע״ג דבירו׳ אתמר דכשר כיון דבגמ׳ שלנו לא חילקו:
(ליקוט) אפי׳ אם כו׳ – וש״ך חולק וכמ״ש בירו׳ והביאו בהג״א ספ״ג דסנה׳ בד״ה פי׳ כשהוא כו׳ ירו׳ ר״י בר נחמן כו׳ (ע״כ): (נה) (ליקוט) אא״כ שהשטר כו׳ – עש״ך (ע״כ): (נו) אפי׳ אין – מדאמרי׳ אינו אלא כמשחק ופסול. ואם יש עדים שיילינן לסהדי כמש״ו:
(ליקוט) אפי׳ אין כו׳ – ממה שפריך שם ת״ש סמפון כו׳ ת״ש סמפון כו׳ ולא משני ג״כ בשנמצא בין כו׳ (ע״כ): (נז) אבל לא – כמ״ש ואם יש כו׳ דוקא בסמפון: (נח) לא גרע – ר״ל דל״ת נהי דאין עושין כמ״ש בסמפון כנ״ל מ״מ לא יגבה בו כמו באין יודע מה טיבו וראיה מדפריך שם ת״ש שבועה כו׳ שנמצא כו׳ ואם איתא ל״ל שבועה על השובר אף בלא שובר אם נמצא השטר לא יגבו בו: (נט) (ליקוט) וגובין בו – ר״ל אף היורשין אף שאינן יודעין אם הוא פרוע מהא דא״ר ספרא שנמצא בההוא דשבועות כמ״ש שם (ע״כ): (ס) אפי׳ ראוהו – ס״פ ז״ב ל״א ב׳ וכפי׳ תוס׳ שם ד״ה וכיון כו׳: (סא) ואפי׳ אין – גמ׳ שם וב״מ שם: (סב) ואפי׳ מת – עסי׳ נו סס״א:
(ליקוט) ואפי׳ מת כו׳ – שכן מוכרח מכח קו׳ ב״י דל״ל כלל לשובר וכמ״ש בהגמ״ר שאף אם השליש חי ואינו יודע אם הוא פרוע וזה שדחקו לרש״י לפ׳ במתני׳ דמילי מילי קתני דאל״כ לא הוה פריך בגמ׳ ממתני׳ כיון שהוא ביד שליש כשר השובר אבל לפמ״ש הר״י ברצלוני בשם י״א שמפ׳ הכל אשליש שאף ביד השליש לא מהני דאין מעליותא לשליש אלא דהא הימניה ודוקא בו ויודע ולכן פריך בגמ׳ שפיר כיון דביד המלוה אינו כלום וכיון דאינו יודע דלמא המלוה הפקידו אצלו וכ״מ בתוספתא הנ״ל שמ׳ דקאי איורש דקא׳ בין כו׳ כללו של דבר כו׳ ומ׳ דוקא בנמצא בין שטרות קרועין דומיא דמצא בשוק וכמ״ש בס״ח. אבל הרמב״ם מפ׳ יוצא כו׳ שהשליש כ׳ שהשטר פרוע ולכן אפי׳ מת וכמ״ש בסי׳ נ״ו ס״א וכן אם כו׳ ששטר זה כו׳ (ע״כ): (סג) ודוקא כו׳ אבל אם כו׳ – תוס׳ שם ד״ה אין כו׳ כשני התירוצים וכמ״ש בגטין ס״ד א׳ מי קא נפיק וערש״י שם ובזה מבוארים אלו החלוקים:
(ליקוט) ודוקא כו׳ – ורש״י בב״מ שם פי׳ כלשון שני שבתוס׳ אבל בגמ׳ לכאורה מ׳ כלשון ראשון וללשון ראשון דהא הימניה קאי אשטר וללשון שני קאי אשובר (ע״כ):
(ליקוט) אבל אם אין כו׳ – ערש״י בב״מ שם שפי׳ יש עדים אין עדים הכל בעידי קיום שלא רצה לפרש שאין עדים כלל דאינו כלום וגם לא רצה לפרש בשגם השטר יוצא מתחת ידו דא״כ ל״ל לשובר כלל כקו׳ ב״י אבל מ״מ דבריו תמוהין דמאי יתקיים בחותמיו וגם הא אוקימנא שם דשיילינן לסהדי כו׳ וז״ש ג״כ אין עליו עדים שאין העדים לשואלן וכ״פ תוס׳ בסנה׳ שם בד״ה סמפון כו׳ ובד״ה אין כו׳ ולא ידעי כו׳. ונמצא כאן ג׳ שיטות ב׳ פי׳ של תוס׳ ופי׳ של הרמב״ם שהשליש כתב השובר ומת. והגמ״ר בשם ר״ת פי׳ כשגם השטר יוצא מתחת ידו אפי׳ א״י כלל כשר אבל הטוש״ע כתב דוקא שאומר שהוא פרוע וכמש״ש דהא הימניה וכן במתני׳ מצא שטר בין כו׳ ג׳ שיטות שיטת רש״י דמילי קתני ושיטת בה״ת דקאי הכל אמלוה ושיטת ר״י ברצלוני דקאי הכל אשליש והוא כדעת טוש״ע דוקא שאומר ועהג״א בסנה׳ שם ד״ה פרש״י ע״י כו׳ (ע״כ): (סד) (ליקוט) יתקיים בחותמיו – ודוקא שאומר פרוע דהא דוקא משום הימניה. טור וז״ש ואם מת כו׳. סמ״ע וש״ך ודלא כב״י (ע״כ): (סה) (ליקוט) ואם כו׳ – כנ״ל ודינו כמו בכל שטר כמ״ש בס״ב מהתוספתא (ע״כ): (סו) אפי׳ שחייב – סה״ת עש״ך:
(ליקוט) אפי׳ כו׳ – עס״ג ועש״ך שיישבו (ע״כ): (סז) לפיכך – מתני׳ כנ״ל יהא מונח כו׳: (סח) בין כו׳ – שם ק״ג א׳: (סט) ואפי׳ בקצתו – כצ״ל ועש״ך והוא שם סוף פ״א אחר חיתום כו׳:
(ליקוט) במקצתו – צ״ל בקצתו ר״ל אפי׳ במקום שיכול לגייז וכמ״ש אחר חיתום כו׳ ועב״ב קס״ד א׳ אי מלתחת כו׳ ועהג״א ספ״ג דסנה׳ ד״ה פי׳ כשהוא כתוב כו׳ (ע״כ): (ע) או שנפרע – שם קג א׳: (עא) ואע״פ – שם סוף פ״א וכפי׳ הראשון של תוס׳ דסנה׳ הנ״ל: (עב) ראובן – כנ״ל בסעי׳ הקודם ועש״ך:
(ליקוט) ראובן כו׳ – וקמ״ל דלא טענינן ליתמי. ט״ז וש״ך (ע״כ): (עג) מי – סנה׳ כ״ט ב׳ וע״ל סי׳ פ״א: (עד) אבל אם – דוקא ואינו יודע אבל זה ידוע וערשב״ם שם דמשמע א׳ ולא שנים:
(ליקוט) אבל אם כו׳ – כנ״ל נמצא לאחד כו׳ (ע״כ): (עה) וכן – דכאן לא אמרי׳ יד בעה״ש על התחתונה כמו במכר שם בגמ׳ וראיה לדבריו דמחילה ושחרור חד דינא אית להו כמ״ש תוס׳ בפ״ק דסנה׳ וסה״ת בשנ״א ע״ש ותניא בתוספתא שם בב״ב האומר יעשו טבי עבדי בן חורין כו׳ האומר תנו כו׳ משא״כ בשט״ח כנ״ל:
(ליקוט) וכן אם כו׳ – כמ״ש בתוספתא דפ׳ בתרא דב״ב לענין שחרור וה״ה למחילה דשחרור הוא מחילה כמ״ש בפ״ק דקדושין ומה שהקשה ש״ך דהא אמרי׳ בשובר ידו על העליונה כמ״ש בסי׳ מ״ב ס״ח ואפי׳ לענין מחילה כמ״ש בסי׳ מ״ג סכ״ה וסכ״ז ליתא דודאי ל׳ הכתוב בשובר דנין על העליונה וכמש״ש קע״א ב׳ כ׳ סתמא דכל אימת אבל כל שזכותו מצד דיבורו דנין על התחתונה וכמ״ש בסי׳ ע״א סכ״א ודין זה ראיה לפסק הרי״ף שם ע״ש (ע״כ):רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Shulchan Arukh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון