Beit Yosef Yoreh Deah 297 – בית יוסף יורה דעה רצז‏ – Shulchan Arukh

שו״ע

פירוש

דיני כלאי זרעים ופרטיהם, ובו מ׳ סעיפים(א) הַזּוֹרֵעַ שְׁנֵי מִינֵי זְרָעִים כְּאֶחָד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם (ויקרא יט, יט) וְאֶחָד הַזּוֹרֵעַ (אוֹ הַמְּנַכֵּשׁ) אוֹ הַמְּחַפֶּה, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה חִטָּה אַחַת וּשְׂעוֹרָה אַחַת, אוֹ פּוֹל אֶחָד וַעֲדָשָׁה אַחַת מֻנָּחִים עַל הָאָרֶץ וְחִפָּה אוֹתָם בְּעָפָר בֵּין בְּיָדוֹ בֵּין בְּרַגְלוֹ, לוֹקֶה. וְאֶחָד הַזּוֹרֵעַ בָּאָרֶץ אוֹ בְּעָצִיץ נָקוּב. אֲבָל הַזּוֹרֵעַ בְּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב, מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדוּת. (ב) אָסוּר לִזְרֹעַ כִּלְאַיִם לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים, וּמֻתָּר לוֹמַר לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים לִזְרֹעַ לוֹ כִּלְאֵי זְרָעִים, וְאָסוּר לְקַיֵּם בְּשָׂדֵהוּ, אֶלָּא עוֹקְרָן. וְאִם קִיְּמָן, אֵינוֹ לוֹקֶה. וּמֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לִזְרֹעַ כִּלְאֵי זְרָעִים, בְּיָדוֹ, בְּחוּץ לָאָרֶץ, וַאֲפִלּוּ לְעָרֵב הַזְּרָעִים לְכַתְּחִלָּה וּלְזָרְעָם בְּחוּץ לָאָרֶץ, מֻתָּר. וּדְבָרִים אֵלּוּ דִּבְרֵי קַבָּלָה. (ג) אֵין אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאֵי זְרָעִים אֶלָּא הַזְּרָעִים הָרְאוּיִין לְמַאֲכַל אָדָם, אֲבָל עֲשָׂבִים הַמָּרִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, מִן הָעִקָּרִים שֶׁאֵינָם רְאוּיִים אֶלָּא לִרְפוּאָה וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם כִּלְאֵי זְרָעִים. הַזֵּרְעוֹנִים מִתְחַלְּקִים לְג׳ חֲלָקִים, הָאֶחָד נִקְרָא תְּבוּאָה וְהֵם חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן. וְהַשֵּׁנִי נִקְרָא קִטְנִית, כְּגוֹן הַפּוֹל וְהָאֲפוּנִים וְהָעֲדָשִׁים וְהָאֹרֶז וְהַדֹּחַן וְהַשֻּׁמְשְׁמִין וְהַפַּרְגִין וְהַסַפִּיר (פי׳ כְּעֵין רִמּוֹן מָלֵא זְרָעִים פשאור״ו בְּלַעַז וּפֵרוּשׁ סַפִּיר מִין קָטְנִית ציצירק״ל בְּלַעַ״ז) וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְהַג׳ נִקְרָא זֵרְעוֹנֵי גִּנָּה, וְהֵם שְׁאָר זְרָעִים שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְמַאֲכַל אָדָם, וְהַפְּרִי שֶׁל אוֹתוֹ הַזֶּרַע מַאֲכַל אָדָם, כְּגוֹן זֶרַע הַבְּצָלִים וְהַשּׁוּמִין וְזֶרַע הֶחָצִיר וְזֶרַע לֶפֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְזֶרַע הַפִּשְׁתָּן הֲרֵי הוּא בִּכְלַל זֵרְעוֹנֵי גִּנָּה. (ד) כְּשֶׁיִּזְרְעוּ כָּל מִינֵי זֵרְעוֹנִים אֵלּוּ וְיִצְמְחוּ, נִקְרָא הַצֶּמַח כֻּלּוֹ, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִכָּר הַזֶּרַע, דֶּשֶׁא, וְנִקְרָא יָרָק. וְיֵשׁ מִזֶּרְעוֹנֵי גִּנָּה זֶרְעוֹנִים שֶׁדַּרְכָּן לִזְרֹעַ מֵהֶם שָׂדוֹת, כְּגוֹן הַפִּשְׁתָּן וְהַחַרְדָּל, וְאֵלּוּ נִקְרָאִים מִינֵי זְרָעִים. וְיֵשׁ מִזֵּרְעוֹנֵי גִּנָּה זְרָעִים שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִזְרֹעַ מֵהֶם אֶלָּא עֲרוּגוֹת עֲרוּגוֹת קְטַנּוֹת, כְּגוֹן הַלֶּפֶת וְהַצְּנוֹן וְהַתְּרָדִים וְהַבְּצָלִים וְהַכֻּסְבָּר (פי׳ כְּזֶרַע גָד (שמות טז, לא, בְּמִדְבָּר יא, ז) ת״י כֻּסְבָּרָא חֵיוַר קוליאנדר״ו בְּלַעַ״ז) וְהַכַּרְפַּס וְהַמָּרוֹר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, וְאֵלּוּ נִקְרָאִים מִינֵי יְרָקוֹת. (ה) זֶרַע שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ זֶרַע אַחֵר, אִם הָיָה אֶחָד מִכ״ד, כְּגוֹן סְאָה שֶׁל חִטִּים שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּכ״ג סְאָה שֶׁל שְׂעוֹרִים, הֲרֵי זֶה אָסוּר לִזְרֹעַ אֶת הַמְעֹרָב עַד שֶׁיְּמַעֵט אֶת הַחִטִּים אוֹ יוֹסִיף עַל הַשְּׂעוֹרִים, וְאִם זָרַע לוֹקֶה. וְכָל שֶׁהוּא כִּלְאַיִם עִם הַזֶּרַע, מִצְטָרֵף לְאֶחָד מִכ״ד. כֵּיצַד, כ״ג סְאָה שֶׁל חִטִּים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בָּם שְׁנֵי קַבִּין שְׂעוֹרִים וּשְׁנֵי קַבִּין עֲדָשִׁים וּשְׁנֵי קַבִּין פּוֹלִין, הֲרֵי זֶה לֹא יִזְרַע הַכֹּל עַד שֶׁיְּמַעֵט סְאָה שֶׁל תַּעֲרוֹבוֹת וְיָבֹר מִקְצָתָהּ אוֹ יוֹסִיף עַל הַחִטִּים, שֶׁהַשְּׂעוֹרִים וְהָעֲדָשִׁים וְהַפּוֹל כֻּלָּם כִּלְאַיִם עִם הַחִטִּים. (ו) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁנִּתְעָרְבוּ מִינֵי תְּבוּאָה זֶה בָּזֶה, אוֹ מִינֵי קִטְנִיּוֹת זֶה בָּזֶה, אוֹ שֶׁנִּתְעָרְבָה תְּבוּאָה בְּקִטְנִיּוֹת אוֹ קִטְנִיּוֹת בִּתְבוּאָה. אֲבָל זֵרְעוֹנֵי גִּנָּה שֶׁנִּתְעָרֵב אֶחָד מֵהֶם בִּתְבוּאָה אוֹ בְּקִטְנִיּוֹת, שִׁעוּרָן אֶחָד מִכ״ד מִמַּה שֶּׁזּוֹרְעִין בְּבֵית סְאָה מֵאוֹתוֹ הַמִּין, אִם נִתְעָרֵב בִּסְאָה שֶׁל תְּבוּאָה אוֹ קִטְנִיּוֹת, לֹא יִזְרַע עַד שֶׁיְּמַעֵט אוֹ יוֹסִיף עַל הַתְּבוּאָה. כֵּיצַד, חַרְדָּל שֶׁנִּתְעָרֵב בִּתְבוּאָה וַהֲרֵי הַחַרְדָּל זוֹרְעִים מִמֶּנּוּ קַב בְּכָל בֵּית סְאָה, אִם נִתְעָרֵב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכ״ד מִן הַקַּב בִּסְאָה שֶׁל תְּבוּאָה אוֹ שֶׁל קִטְנִיּוֹת, חַיָּב לְמַעֵט, וְכֵן אִם הָיָה מִין זֶה מִזֵּרְעוֹנֵי גִּנָּה, זוֹרְעִים מִמֶּנּוּ סָאתַיִם בְּכָל בֵּית סְאָה, וְאִם נִתְעָרֵב מִמֶּנּוּ חֲצִי קַב בְּכָל סְאָה שֶׁל תְּבוּאָה אוֹ שֶׁל קִטְנִיּוֹת יְמַעֵט. לְפִיכָךְ תְּבוּאָה שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהּ זֶרַע פִּשְׁתָּן, אִם הָיָה שְׁלֹשָׁה רְבִיעִיּוֹת בְּכָל סְאָה, הֲרֵי זֶה יְמַעֵט, וְאִם לָאו אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט, לְפִי שֶׁבֵּית סְאָה זוֹרְעִין בּוֹ שְׁלֹשָׁה סְאִין זֶרַע פִּשְׁתָּן, וְעַל דֶּרֶךְ זֶה מְשַׁעֲרִים בְּכָל הַזְּרָעִים הָאֲחֵרִים. (ז) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְעָרֵב וּבְשֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לִזְרֹעַ הַב׳ מִינִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ, אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לְעָרֵב זֶרַע בְּזֶרַע אַחֵר, אוֹ לִזְרֹעַ הַב׳ מִינִים, אֲפִלּוּ הָיְתָה חִטָּה אַחַת בְּתוֹךְ כֶּרִי שֶׁל שְׂעוֹרִים אָסוּר לְזָרְעָהּ, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. (ח) הַזּוֹרֵעַ מִין מִן הַמִּינִים, וּכְשֶׁצָּמַח רָאָה בּוֹ כִּלְאַיִם, אוֹ הָיָה הַמִּין הָאַחֵר אֶחָד מִכ״ד בַּשָּׂדֶה, הֲרֵי זֶה יְלַקֵּט עַד שֶׁיְּמַעֲטֶנּוּ, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, שֶׁמָּא יֹאמְרוּ: כִּלְאַיִם זָרַע בְּכַוָּנָה, בֵּין שֶׁהָיָה הַמִּין הָאַחֵר שֶׁצָּמַח תְּבוּאָה וְקִטְנִיּוֹת בִּתְבוּאָה (וְקִטְנִיּוֹת), אוֹ זֵרְעוֹנֵי גִּנָּה בִּתְבוּאָה וְקִטְנִיּוֹת וּבְזֵרְעוֹנֵי גִּנָּה. וְאִם הָיָה הַצּוֹמֵחַ פָּחוֹת מִכָּאן, אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֲטוֹ. (ט) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם לַחֲשָׁד. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהַדְּבָרִים מַרְאִים שֶׁאֵין זֶה מִדַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַשָּׂדֶה, אֶלָּא מֵאֲלֵיהֶם עָלוּ, אֵין מְחַיְּבִים אוֹתוֹ לְמַעֵט. כֵּיצַד, כְּגוֹן תְּבוּאָה שֶׁעָלוּ בָּהּ סְפִיחֵי אִסְטִיס (פֵּרוּשׁ מִין זֶרַע שֶׁצוֹבְעִין), וְתִלְתָּן שֶׁזְּרָעָם לְמַאֲכַל אָדָם, שֶׁעָלוּ בָּהּ מִינֵי עֲשָׂבִים, שֶׁזֶּה מַפְסִיד הוּא. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וּבַמֶּה יוֹדֵעַ שֶׁהַתִּלְתָּן זְרוּעָה לְמַאֲכַל אָדָם, כְּשֶׁהָיְתָה זְרוּעָה עֲרוּגוֹת עֲרוּגוֹת וְלָהּ גְּבוּל סָבִיב, וְכֵן מְקוֹם הַגְּרָנוֹת שֶׁעָלוּ בָּהּ מִינִים הַרְבֵּה, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתָן לַעֲקֹר, שֶׁהֲרֵי הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁיִּצְמַח צֶמַח בִּמְקוֹם הַגְּרָנוֹת. וְאִם הֵסִיר מִקְּצָתָן, אוֹמְרִים לוֹ: עֲקֹר הַכֹּל חוּץ מִמִּין אֶחָד, שֶׁהֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁרוֹצֶה בְּקִיּוּם הַשְּׁאָר. (י) אֵין נוֹטְעִין יְרָקוֹת בְּתוֹךְ סַדָּן שֶׁל שִׁקְמָה (פֵּרוּשׁ סַדָּן, אִילָן שֶׁנִּקְצַץ וְנִשְׁאַר שָׁרָשָׁיו בָּאָרֶץ, וְשִׁקְמָה מִין תְּאֵנָה יְעָרִית) וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. (יא) הַטּוֹמֵן אֲגוּדוֹת לֶפֶת וּצְנוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּהּ תַּחַת הָאִילָן, אֲפִלּוּ תַּחַת הַגֶּפֶן, אִם הָיוּ מִקְצָת הֶעָלִים מְגֻלִּים אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ רוֹצֶה בְּהַשְׁרָשָׁתָן. וְאִם אֵינָם אֲגֻדָּה, אוֹ שֶׁלֹּא הָיוּ הֶעָלִין מְגֻלִּין, חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם. (יב) שָׂדֶה שֶׁהָיְתָה זְרוּעָה וְקָצַר הַזֶּרַע וְנִשְׁאֲרוּ הָעִקָּרִין בָּאָרֶץ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוֹצִיאִין צֶמַח אֶלָּא אַחַר כַּמָּה שָׁנִים, לֹא יִהְיֶה זוֹרֵעַ בְּאוֹתָהּ שָׂדֶה מִין אַחֵר עַד שֶׁיַּעֲקֹר הָעִקָּרִין. (יג) הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה חִטִּים, וְנִמְלַךְ לְזָרְעָהּ שְׂעוֹרִים קֹדֶם שֶׁיִּצְמְחוּ הַחִטִּין, יַמְתִּין לָהּ עַד שֶׁיִּפָּסְדוּ וְיַתְלִיעוּ בָּאָרֶץ כְּמוֹ ג׳ יָמִים, אִם הָיְתָה שָׂדֵהוּ רָוָה, וְאַחַר כָּךְ יַהַפְכֵם בְּמַחֲרֵשָׁה וְיִזְרַע הַמִּין הָאַחֵר. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַהֲפֹךְ אֶת כֻּלָּהּ עַד שֶׁלֹּא תִּשָּׁאֵר חִטָּה שֶׁלֹּא נֶעֶקְרָה, אֶלָּא חוֹרֵשׁ הַשָּׂדֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁחוֹרְשִׁין אוֹתָם קֹדֶם הַמָּטָר כְּדֵי שֶׁתִּרְוֶה. צָמְחוּ הַחִטִּים וְאַחַר כָּךְ נִמְלַךְ לְזָרְעָהּ שְׂעוֹרִים, יַהֲפֹךְ וְאַחַר כָּךְ יִזְרָעֵם. וְאִם הוֹרִיד בְּהֶמְתּוֹ לְתוֹכוֹ וְקִרְסְמָה אֶת הַצֶּמַח, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִזְרֹעַ מִין אַחֵר. (יד) יֵשׁ מִינִים בַּזְּרָעִים שֶׁיִּהְיֶה הַמִּין הָאֶחָד נִפְרָד לְצוּרוֹת הַרְבֵּה מִפְּנֵי שִׁנּוּי הַמְּקוֹמוֹת וְהָעֲבוֹדָה שֶׁעוֹבְדִים הָאָרֶץ, עַד שֶׁיֵּרָאֶה כִּשְׁנֵי מִינִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין דּוֹמִין זֶה לָזֶה, הוֹאִיל וְהֵם מִין אֶחָד אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה. וְיֵשׁ בַּזְּרָעִים שְׁנֵי מִינִים שֶׁהֵם דּוֹמִין זֶה לָזֶה וְצוּרַת שְׁנֵיהֶם קְרוֹבָה לִהְיוֹת צוּרָה אַחַת, וְאַף עַל פִּי כֵן הוֹאִיל וְהֵם שְׁנֵי מִינִים הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִים זֶה עִם זֶה. כֵּיצַד, הַחֲזֶרֶת עִם חֲזֶרֶת גַּלִּים, וְהָעֻלָּשִׁים עִם עֻלְשֵׁי שָׂדֶה, וְהַכְּרֵישִׁין עִם כְּרֵישֵׁי שָׂדֶה, וְהַכֻּסְבָּר עִם כֻּסְבַּר הָרִים, וְהַחַרְדָּל עִם חַרְדָּל מִצְרִי. וּדְלַעַת מִצְרִית עִם דְּלַעַת הָרְמוּצָה (פי׳ מִין דְּלַעַת מַר שֶׁמְּמַתְּקִין אוֹתָהּ בְּרֶמֶץ שֶׁהוּא אֵפֶר חַם) אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה. וְכֵן הַחִטִּים עִם הַזּוּנִין, וְהַשְּׂעוֹרִים עִם שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל, וְהַכֻּסְמִין עִם הַשִּׁיפוֹן. הַפּוֹל עִם הַסַפִּיר, וְהַפֻּרְקְדָן עִם הַטֹּפַח (פי׳ פֻּרְקְדָן וְטֹפַח מִינֵי זֵרְעוֹנִים דַּקִים וּשְׁעוֹעוֹת, בְּעַרְבִי לנביא״ה וּמְלָפְפוֹן, פי׳ בַּיְרוּשַׁלְמִי פְּרִי הַבָּא מִן הָאֲבַטִּיחַ וְהַקִשּׁוּת אוֹ מֵהָאֲבַטִּיחַ וְהַטֹּפַח וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא הַפְּרִי הַנִּקְרָא בְּלַעַ״ז ציטרול״ו וְהַתְּרוֹבְדוֹר, הוּא מִין כְּרוּב שֶׁעָלָיו קְטַנִּים, וְהַתְּרָדִין הֵם מִין יָרָק בוליט״י בְּלַעַ״ז, וְהַלְּעוֹנִים, הֵם מִמִּין הַתְּרָדִין, וְהַנָּפוּסִים, הֵם מִין צְנוֹן, וְהַלִּפְתָּן פי׳ הֶעָרוּךְ מארוי״ו בְּלַעַ״ז) וּפוֹל הַלָּבָן עִם הַשְּׁעוּעִית, וְהַקִּשּׁוּת עִם הַמְּלָפְפוֹן, וְהַכְּרוּב עִם הַתְּרוֹבְדוֹר, וְהַתְּרָדִים עִם הַלְּעוֹנִים, אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה. אֲבָל הַצְּנוֹן עִם הַנָּפוּסִים, וְהַחַרְדָּל עִם הַלַּפְסָן, וּדְלַעַת יְוָנִית עִם דְּלַעַת מִצְרִית אוֹ עִם דְּלַעַת הָרְמוּצָה, אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִים זֶה לָזֶה הֲרֵי אֵלּוּ כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה. וְכֵן בְּאִילָן, שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי מִינִים שֶׁדּוֹמִים זֶה לָזֶה בְּעָלִין אוֹ בְּפֵרוֹת, הוֹאִיל וְהֵם שְׁנֵי מִינִים הֲרֵי אֵלּוּ כִּלְאַיִם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רצ״ה. (טו) יֵשׁ זְרָעִים וְאִילָנוֹת אֲחֵרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם שְׁנֵי מִינִים בְּטִבְעָם הוֹאִיל וְעָלִין שֶׁל זֶה דּוֹמִין לְעָלִין שֶׁל זֶה, אוֹ פְּרִי שֶׁל זֶה דּוֹמֶה לִפְרִי שֶׁל זֶה דִּמְיוֹן גָּדוֹל עַד שֶׁיֵּרָאֶה כִּשְׁנֵי גְּוָנִים מִמִּין אֶחָד, לֹא חָשְׁשׁוּ לָהֶם לְכִלְאַיִם זֶה עִם זֶה. כֵּיצַד, הַלֶּפֶת עִם הַצְּנוֹן אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה, מִפְּנֵי שֶׁפִּרְיֵהֶן שָׁוִים. וְהַלֶּפֶת עִם הַנָּפוּס אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה, מִפְּנֵי שֶׁהֶעָלִים שָׁוִים. אֲבָל צְנוֹן עִם הַנָּפוּס, אַף עַל פִּי שֶׁהֶעָלִים דּוֹמִים זֶה לָזֶה וְהַפְּרִי דּוֹמֶה לַפְּרִי, הֲרֵי אֵלּוּ כִּלְאַיִם, הוֹאִיל וְטַעַם פְּרִי זֶה רָחוֹק מִטַּעַם (פְּרִי) זֶה בְּיוֹתֵר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. (טז) כַּמָּה מַרְחִיקִים בֵּין שְׁנֵי מִינֵי זְרָעִים שֶׁהֵם כִּלְאַיִם זֶה עִם זֶה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מֻבְדָּלִים זֶה מִזֶּה. אֲבָל אִם נִרְאִים שֶׁנִּזְרְעוּ בְּעִרְבּוּבְיָא, הֲרֵי זֶה אָסוּר. וְשִׁעוּרִים רַבִּים יֵשׁ בְּהַרְחָקָה זוֹ, הַכֹּל לְפִי גֹּדֶל הַשָּׂדֶה הַנִּזְרַעַת וּלְפִי רֹב הֶעָלִין וְשִׁלּוּחַ הַיּוֹנְקוֹת. כֵּיצַד, שָׂדֵהוּ שֶׁהָיְתָה זְרוּעָה מִין תְּבוּאָה, וּבִקֵּשׁ לִזְרֹעַ בְּצִדָּהּ מִין תְּבוּאָה אַחֶרֶת בְּשָׂדֶה אַחֶרֶת, מַרְחִיק בֵּינֵיהֶם בֵּית רֹבַע, וְהוּא כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת וְחֹמֶשׁ אַמָּה עַל עֶשֶׂר אַמּוֹת וְחֹמֶשׁ אַמָּה מְרֻבָּע, בֵּין מִן הָאֶמְצַע בֵּין מִן הַצַּד. וְאִם לֹא הָיָה בֵּינֵיהֶם כַּשִּׁעוּר הַזֶּה, אָסוּר, וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיִּהְיוּ קְרוֹבִים בְּתוֹךְ שִׁשָּׁה טְפָחִים. (יז) הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה יָרָק, וּבִקֵּשׁ לִזְרֹעַ בְּצִדָּהּ שְׂדֵה יָרַק אַחֵר, אֲפִלּוּ דְּלַעַת, מַרְחִיק בֵּין שְׁנֵי הַשָּׂדוֹת ו׳ טְפָחִים עַל ו׳ טְפָחִים מְרֻבָּע, בֵּין מִן הַצַּד בֵּין מִן הָאֶמְצַע. וּפָחוֹת מִשִּׁעוּר זֶה, אָסוּר, וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיִּהְיוּ קְרוֹבִים בְּתוֹךְ טֶפַח. (יח) הָיְתָה אַחַת מִשְּׁתֵּי הַשָּׂדוֹת זְרוּעָה תְּבוּאָה וְהַשְּׁנִיָּה שֶׁבְּצִדָּהּ יָרָק אוֹ דְּלַעַת, מַרְחִיק בֵּינֵיהֶם בֵּית רֹבַע. (יט) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְחִיק כַּשִּׁעוּרִים הָאֵלּוּ, בֵּין שְׁתֵּי שָׂדוֹת, אֲבָל אִם הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה יָרָק, וְרוֹצֶה לִזְרֹעַ בְּצִדָּהּ שׁוּרָה שֶׁל יָרָק מִמִּין אַחֵר, דַּיּוֹ לַעֲשׂוֹת בֵּין הַשָּׂדֶה וּבֵין הַשּׁוּרָה תֶּלֶם אֶחָד אָרְכּוֹ ו׳ טְפָחִים בִּלְבַד, וְרָחְבּוֹ כְּעֹמְקוֹ. (כ) הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה תְּבוּאָה וְרוֹצָה לִזְרֹעַ בְּתוֹכָהּ שׁוּרָה שֶׁל יָרָק, אֲפִלּוּ שׁוּרָה שֶׁל דְּלוּעִין שֶׁהֶעָלִין שֶׁלָּהֶם אֲרֻכִּין וּמִסְתַּבְּכִין, מַרְחִיק בֵּינֵיהֶם ו׳ טְפָחִים. וְאִם נִמְשְׁכוּ הֶעָלִין שֶׁל דְּלַעַת וְנִכְנְסוּ לַתְּבוּאָה וְנִסְתַּבְּכוּ בָּהּ, יַעֲקֹר מִן הַתְּבוּאָה שֶׁלִּפְנֵי הַדְּלַעַת עַד שֶׁלֹּא יִתְעָרְבוּ הֶעָלִין. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם זָרַע שׁוּרָה מִמִּין זֶה וְשׁוּרָה מִמִּין אַחֵר, שֶׁדַּיּוֹ לִהְיוֹת בֵּינֵיהֶם תֶּלֶם אֶחָד (פֵּרוּשׁ בִּקְעֵי הַחֲרִישָׁה יִקָרְאוּ גְדוּדִים וְהַגָּבוֹהַּ נִקְרָא תֶּלֶם). (כא) הִרְחִיק בֵּין ב׳ הַמִּינִים הַרְחָקָה הָרְאוּיָה לָהֶם, וְהָיָה מִין זֶה נוֹטֶה עַל גַּבֵּי מִין זֶה, בֵּין שֶׁנָּטְתָה תְּבוּאָה עַל הַתְּבוּאָה אוֹ יָרָק עַל הַתְּבוּאָה אוֹ תְּבוּאָה עַל הַיָּרָק, הַכֹּל מֻתָּר, שֶׁהֲרֵי הִרְחִיק כְּשִׁעוּר; חוּץ מִדְּלַעַת יְוָנִית שֶׁהִיא נִמְשֶׁכֶת הַרְבֵּה, לְפִיכָךְ אִם נָטְתָה יַעֲקֹר מִלְּפָנֶיהָ. (כב) הָיָה בֵּין שְׁנֵי הַמִּינִים בּוּר^א אוֹ נִיר אוֹ גָּפָה (פֵּרוּשׁ גָּדֵר אֲבָנִים סְדוּרוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ בְּלֹא טִיט) אוֹ דֶּרֶךְ אוֹ גָּדֵר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים (אוֹ חָרִיץ שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה טְפָחִים) וְרָחָב אַרְבָּעָה אוֹ אִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל הָאָרֶץ אוֹ סֶלַע שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ י׳ טְפָחִים וְרָחָב אַרְבָּעָה, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִסְמֹךְ לְצַד א׳ מֵאֵלּוּ, וְהַמִּין הָאַחֵר לַצַּד הַשֵּׁנִי, הוֹאִיל וְאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ מַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם הֲרֵי הֵם נִרְאִים מֻבְדָּלִים זֶה מִזֶּה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁצָּרִיךְ הַרְחָקָה אוֹ דָּבָר הַמַּבְדִּיל, כְּשֶׁזָּרַע בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ. אֲבָל אִם הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה חִטִּים, מֻתָּר לַחֲבֵרוֹ לִזְרֹעַ בְּצִדָּהּ שְׂעוֹרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם (ויקרא יט, יט) אֵין הָאִסוּר אֶלָּא כְּשֶׁיִּזְרַע שָׂדֵהוּ כִּלְאַיִם, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר: הָאָרֶץ (לֹא) תִזְרַע כִּלְאָיִם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ זָרַע בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ שְׂעוֹרִים סָמוּךְ לַחִטִּים, וּמָשַׁךְ זֶרַע שְׂעוֹרִים עַד שֶׁסְמָכוֹ לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ שֶׁהִיא זְרוּעָה שְׂעוֹרִים, הֲרֵי זֶה מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאוּ הַשְּׂעוֹרִים שֶׁבְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ שֶׁהֵם סוֹף שְׂדֵה חֲבֵרוֹ. (כג) הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה חִטִּים, וּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ בְּצִדָּהּ זְרוּעָה חִטִּים, מֻתָּר לוֹ לִזְרֹעַ תֶּלֶם אֶחָד שֶׁל פִּשְׁתָּן בְּצַד חִטִּים שֶׁלּוֹ הַסָמוּךְ לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ, שֶׁהָרוֹאֶה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לִזְרֹעַ תֶּלֶם אֶחָד שֶׁל פִּשְׁתָּן, וְלֹא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לִבְדֹּק שָׂדֵהוּ אִם הִיא רְאוּיָה לִזְרֹעַ פִּשְׁתָּן אִם לֹא, וְנִמְצָא כְּזוֹרֵעַ לְהַשְׁחָתָה. אֲבָל מִין אַחֵר אָסוּר לִזְרֹעַ בֵּין שְׁתֵּי שָׂדוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵם מִמִּין אֶחָד, עַד שֶׁיַּרְחִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ. (כד) הָיְתָה שָׂדֵהוּ וּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ שֶׁבְּצִדּוֹ זְרוּעִים שְׁנֵי מִינֵי תְּבוּאָה, לֹא יִזְרַע בֵּינֵיהֶם חַרְדָּל וְחָרִיעַ, אֲפִלּוּ תֶּלֶם אֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁהָעָם זוֹרְעִים מֵאֵלּוּ תֶּלֶם אֶחָד. אֲבָל אִם שְׁתֵּי הַשָּׂדוֹת זְרוּעִים שְׁנֵי מִינֵי יְרָקוֹת, מֻתָּר לִזְרֹעַ בֵּינֵיהֶם חַרְדָּל אוֹ חָרִיעַ, שֶׁמֻּתָּר לְהַקִּיף חַרְדָּל לְכָל מִין, חוּץ מִן הַתְּבוּאָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם מַזִּיקִים אוֹתָהּ. (כה) הָיְתָה זָוִית שֶׁל זֶרַע זֶה נוֹגַעַת בְּצֶלַע שֶׁל זֶרַע הָאַחֵר בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, הֲרֵי זֶה מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵם נִרְאִים מֻבְדָּלִים זֶה מִזֶּה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיְתָה זָוִית שֶׁל זֶרַע נוֹגַעַת בְּזָוִית שֶׁל זֶרַע הָאֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁהֵם נִרְאִים כְּסוֹף שָׂדֶה שֶׁהוּא מֻתָּר בְּלֹא הַרְחָקָה וּבְלֹא הַבְדָּלָה. (כו) מֻתָּר לִזְרֹעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ שֶׁל קִשּׁוּאִין, וּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת בְּצִדָּן שֶׁל דְּלוּעִין, וּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל פּוֹל הַמִּצְרִי, וְתֶלֶם בֵּין כָּל מִין וָמִין. אֲבָל לֹא יִזְרַע שׁוּרָה אַחַת שֶׁל קִשּׁוּאִין וְשׁוּרָה אַחַת שֶׁל דְּלוּעִין וְשׁוּרָה אַחַת שֶׁל פּוֹל הַמִּצְרִי, אַף עַל פִּי שֶׁהַתֶּלֶם מַבְדִּיל בֵּין כָּל מִין וָמִין, מִפְּנֵי שֶׁמִּינִים אֵלּוּ עָלִים שֶׁלָּהֶם אֲרֻכִּים וְנִמְשָׁכִים וּמִסְתַּבְּכִים, וְאִם זְרָעָם שׁוּרָה בְּצַד שׁוּרָה יִתְעָרֵב הַכֹּל וְיֵרָאוּ כְּנִזְרָעִים בְּעִרְבּוּבְיָא. (כז) הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה מִין מִמִּינֵי יְרָקוֹת, וּבִקֵּשׁ לִזְרֹעַ בְּתוֹכָהּ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת שֶׁל דְּלוּעִים, עוֹקֵר מֵהַיָּרָק מָקוֹם שֶׁזּוֹרֵעַ בּוֹ שׁוּרָה שֶׁל דְּלוּעִין, וּמַבְדִּיל בֵּינָהּ וּבֵין הַיָּרָק כְּתֶלֶם, וּמַנִּיחַ מִן הַיָּרָק רֹחַב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, וְעוֹשֶׂה שׁוּרָה שְׁנִיָּה שֶׁל דְּלוּעִים, וּמַבְדִּיל בֵּינָהּ וּבֵין הַיָּרָק כְּתֶלֶם, וְכֵן עַד מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה. שֶׁנִּמְצָא בֵּין כָּל שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל דְּלוּעִין י״ב אַמָּה. אֲבָל פָּחוֹת מִכָּאן, אָסוּר, מִפְּנֵי הֶעָלִין שֶׁמִּסְתַּבְּכִין מִכָּאן וּמִכָּאן בַּיָּרָק שֶׁבֵּינֵיהֶם וְנִרְאֶה הַכֹּל כְּאִלּוּ נִזְרַע בְּעִרְבּוּבְיָא. (כח) הָיְתָה שׁוּרָה שֶׁל דְּלַעַת זְרוּעָה, אֲפִלּוּ דְּלַעַת יְחִידִית, וּבָא לִזְרֹעַ בְּצִדָּהּ תְּבוּאָה, מַרְחִיק בֵּית רֹבַע, שֶׁהֲרֵי נִמְשְׁכוּ עָלֶיהָ וְהֶחֱזִיקָה מָקוֹם גָּדוֹל. (כט) כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ בֵּית רֹבַע שֶׁמַּרְחִיקִין בֵּין שְׁנֵי הַמִּינִים עוֹלֶה מִן הַמִּדָּה, כְּגוֹן הַקֶּבֶר וְהַסְלָעִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. (ל) הַתֶּלֶם אוֹ אַמַּת הַמַּיִם שֶׁהֵם עֲמֻקִּים טֶפַח, זוֹרְעִים לְתוֹכוֹ שְׁלֹשָׁה מִינֵי זְרָעִים, אֶחָד עַל שְׂפַת הַתֶּלֶם מִכָּאן, וְאֶחָד מִכָּאן, וְאֶחָד בָּאֶמְצַע. (לא) מֻתָּר לִנְטֹעַ שְׁנֵי מִינִים בְּתוֹךְ גֻּמָּא אַחַת, וַאֲפִלּוּ קִשּׁוּת וּדְלַעַת, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה מִין זֶה נוֹטֶה מֵעַל שְׂפַת הַגֻּמָּא לְכָאן, וְהַמִּין הָאַחֵר נוֹטֶה לַצַּד הַשֵּׁנִי וְיֵרָאוּ נִבְדָּלִין זֶה מִזֶּה. וְכֵן אִם נָטַע אַרְבָּעָה מִינִים בְּתוֹךְ הַגֻּמָּא וַהֲפָכָן לְד׳ רוּחוֹתֶיהָ, הֲרֵי זֶה מֻתָּר. (לב) הָרוֹצֶה לִזְרֹעַ שָׂדֵהוּ מֵשָׁר מֵשָׁר (פי׳ עֲרוּגוֹת עֲרוּגוֹת) מִכָּל מִין וָמִין, מַרְחִיק בֵּין כָּל מֵשָׁר וּמֵשָׁר שְׁתֵּי אַמּוֹת עַל שְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֵצֵר וְהוֹלֵךְ, עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בֵּינֵיהֶם בְּסוֹף הַמֵּשָׁר אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא, שֶׁהֲרֵי הֵם נִרְאִים שֶׁלֹּא נִזְרְעוּ בְּעִרְבּוּבְיָא. (לג) רָצָה לַעֲשׂוֹת שָׂדֵהוּ קָרַחַת קָרַחַת מִכָּל מִין וָמִין, לֹא יַעֲשֶׂה בְּתוֹךְ כָּל בֵּית סְאָה יוֹתֵר עַל תֵּשַׁע קָרָחוֹת, כָּל קָרַחַת מֵהֶן בֵּית רֹבַע, וְנִמְצָא רָחוֹק בֵּין קָרַחַת וְקָרַחַת קָרוֹב לְעֶשֶׂר אַמּוֹת פָּחוֹת רְבִיעַ, שֶׁכָּל בֵּית סְאָה חֲמִשִּׁים עַל חֲמִשִּׁים. וּמַה בֵּין הַמֵּשָׁר לַקָּרַחַת, שֶׁהַמֵּשָׁר אָרֹךְ וְהַקָּרַחַת מְרֻבַּעַת. (לד) מִינֵי יְרָקוֹת שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִזְרֹעַ מֵהֶם אֶלָּא מְעַט, מֻתָּר לִזְרֹעַ מֵהֶם אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה מִינִים בְּתוֹךְ עֲרוּגָה אַחַת, שֶׁהִיא שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים, וְהוּא שֶׁיִּזְרַע ד׳ מִינִים עַל ד׳ רוּחוֹת הָעֲרוּגָה וְאַחַת בָּאֶמְצַע, וְיַרְחִיק בֵּין מִין וָמִין כְּמוֹ טֶפַח וּמֶחֱצָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִינְקוּ זֶה מִזֶּה. אֲבָל יוֹתֵר עַל ה׳ מִינִים לֹא יִזְרַע, אַף עַל פִּי שֶׁמַּרְחִיק בֵּינֵיהֶם, לְפִי שֶׁמִּינִים הַרְבֵּה בַּעֲרוּגָה כָּזוֹ הֲרֵי הֵם כִּנְטוּעִים בְּעִרְבּוּבְיָא. (לה) בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בַּעֲרוּגָה שֶׁהִיא בְּחֻרְבָה, וְאֵין שָׁם זֶרַע חוּצָה לָהּ. אֲבָל עֲרוּגָה בֵּין עֲרוּגוֹת, אָסוּר לִזְרֹעַ בָּהּ חֲמִשָּׁה מִינִים, שֶׁאִם יִזְרַע בְּכָל רוּחַ מֵעֲרוּגָה זוֹ וּבְכָל רוּחַ מֵעֲרוּגָה שֶׁסְבִיבוֹתֶיהָ, יֵרָאֶה הַכֹּל כִּמְעֹרָב. וְאִם הִטָּה עָלִין שֶׁבַּעֲרוּגָה זוֹ לְכָאן וְעָלִין שֶׁבָּעֲרוּגָה שֶׁבְּצִדָּהּ מִכָּאן עַד שֶׁיֵּרָאוּ מֻבְדָּלִין, מֻתָּר. וְכֵן אִם עָשָׂה תֶּלֶם בֵּין כָּל עֲרוּגָה וַעֲרוּגָה, מֻתָּר. (לו) אָסוּר לִזְרֹעַ חוּץ לָעֲרוּגָה בְּלֹא תֶּלֶם וּבְלֹא נְטִיָּה, וַאֲפִלּוּ כְּנֶגֶד הַקְּרָנוֹת שֶׁל עֲרוּגָה שֶׁאֵין בָּהּ זֶרַע, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִזְרַע ד׳ הַמִּינִים בְּד׳ זָוִיּוֹת הָעֲרוּגָה, וְיִזְרַע מִינִים אֲחֵרִים חוּצָה לָהּ כְּנֶגֶד הַזָּוִיּוֹת, וְנִמְצָא הַכֹּל כִּמְעֹרָב. (לז) הָיְתָה הָעֲרוּגָה שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה, וְהָיָה לָהּ גְּבוּל גָּבֹהַּ טֶפַח וְרָחָב טֶפַח סָבִיב, מֻתָּר לִזְרֹעַ בָּהּ אֲפִלּוּ שְׁמוֹנָה עָשָׂר מִינִים, שְׁלֹשָׁה עַל כָּל גְּבוּל וּגְבוּל וְשִׁשָּׁה בָּאֶמְצַע, וְיַרְחִיק בֵּין כָּל מִין וָמִין טֶפַח וּמֶחֱצָה. וְלֹא יִזְרַע רֹאשׁ הַלֶּפֶת בְּתוֹךְ הַגְּבוּל, שֶׁמָּא יְמַלְּאֵהוּ. יוֹתֵר עַל זֶה לֹא יִזְרַע. וְאָסוּר לִזְרֹעַ בַּעֲרוּגָה מִינֵי זְרָעִים בְּעִנְיָן זֶה, מִפְּנֵי שֶׁהֵם נִרְאִים כִּלְאַיִם. אֲבָל מִינֵי יְרָקוֹת, הוֹאִיל וְאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִזְרֹעַ מֵהֶם אֶלָּא מְעַט מְעַט, הֲרֵי זֶה מֻתָּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. (לח) גְּבוּל שֶׁהָיָה גָּבוֹהַּ טֶפַח וְזָרְעוּ בּוֹ מִינִים הַרְבֵּה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְנִתְמַעֵט מִטֶּפַח, מֵאַחַר שֶׁנִּזְרַע בּוֹ, כָּשֵׁר, שֶׁהָיָה כָּשֵׁר מִתְּחִלָּתוֹ. (לט) הָרוֹצֶה לְמַלְּאוֹת כָּל גִּנָּתוֹ יְרָקוֹת רַבּוֹת וְלֹא יַרְחִיק בֵּינֵיהֶם, עוֹשֶׂה כָּל הַגִּנָּה עֲרוּגוֹת מְרֻבָּעוֹת, אֲפִלּוּ ו׳ עַל ו׳, וְעוֹשֶׂה בְּכָל עֲרוּגָה חֲמִשָּׁה עִגּוּלִין ד׳ בְּאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ וְאֶחָד בָּאֶמְצַע, וְזוֹרֵעַ מִין בְּכָל עִגּוּל; וְזוֹרֵעַ ד׳ מִינִים אֲחֵרִים בְּד׳ קַרְנוֹת עֲרוּגָה, נִמְצְאוּ ט׳ מִינִים בְּכָל עֲרוּגָה וְהֵם נִרְאִים מֻבְדָּלִים זֶה מִזֶּה, וְאֵינוֹ מַפְסִיד אֶלָּא מַה שֶּׁבֵּין הָעִגּוּלִים בִּלְבַד שֶׁהוּא מַנִּיחוֹ חָרֵב כְּדֵי שֶׁיֵּרָאוּ הָעִגּוּלִים מֻבְדָּלִים מִן הַקְּרָנוֹת וּמֻבְדָּלִים זֶה מִזֶּה. וְאִם רָצָה שֶׁלֹּא יַפְסִיד כְּלוּם, אִם הָיוּ הָעִגּוּלִים זְרוּעִים שְׁתִי זוֹרֵעַ מַה שֶׁבֵּינֵיהֶם עֵרֶב, וְאִם הָיוּ זְרוּעִים עֵרֶב זוֹרֵעַ מַה שֶּׁבֵּינֵיהֶם שְׁתִי, כְּדֵי שֶׁיֵּרָאוּ מֻבְדָּלִים. (מ) מִכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים נִתְבָּאֵר שֶׁבִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בֵּין ב׳ הַמִּינִים הַרְחָקָה הָרְאוּיָה לָהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִינְקוּ זֶה מִזֶּה, אֵין חוֹשְׁשִׁין לְמַרְאִית הָעַיִן. וּבִזְמַן שֶׁיֵּרָאוּ מֻבְדָּלִים זֶה מִזֶּה, אֵין חוֹשְׁשִׁין לִינִיקָתָן אֲפִלּוּ הֵם זֶה בְּצַד זֶה. (מא)
[סימן רצז (2)]
דיני הרבעת והנהגת כלאי בהמה, ובו ט״ז סעיפים
[א] הַמַּרְכִּיב זָכָר עַל נְקֵבָה שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, בֵּין בִּבְהֵמָה, בֵּין בְּחַיָּה וּבְעוֹפוֹת, אֲפִלּוּ בְּמִינֵי חַיָּה שֶׁבַּיָּם, הֲרֵי זֶה לוֹקֶה. (מב) [ב] אֵינוֹ לוֹקֶה, עַד שֶׁיַּכְנִיס בְּיָדוֹ כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת. אֲבָל אִם הֶעֱלָם זֶה עַל זֶה בִּלְבַד, אוֹ שֶׁעוֹרְרָם בְּקוֹל, הָיוּ מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדוּת. (מג) [ג] מֻתָּר לְהַכְנִיס שְׁנֵי מִינִים לְדִיר אֶחָד, וְאִם רָאָה אוֹתָם רוֹבְעִים זֶה אֶת זֶה אֵינוֹ זָקוּק לְהַפְרִישָׁם. {וּבְמָקוֹם דְּאִכָּא לְמֵיחַשׁ לִפְרִיצוּתָא, דְּעָבְדֵי אִסּוּרָא, אָסוּר לְהַכְנִיסָם אֲפִלּוּ לְדִיר (נ״י פֶּרֶק הַשּׂוֹכֵר).} (מד) [ד] אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִתֵּן בְּהֶמְתּוֹ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים לְהַרְבִּיעָהּ. {וְכֵן כָּל אֲמִירָה לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים, אֲפִלּוּ בְּאִסּוּר לָאו, אֲסוּרָה (שָׁם), אִם לֹא שֶׁהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים עוֹשֶׂה לַהֲנָאַת עַצְמוֹ (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי דְּשַׁבָּת).} (מה) [ה] מִי שֶׁעָבַר וְהִרְכִּיב בְּהֶמְתּוֹ כִּלְאַיִם, הֲרֵי הַנּוֹלָד מֵהֶם מֻתָּר בַּהֲנָאָה. וְאִם הָיָה מִין טְהוֹרָה עִם מִין טְהוֹרָה, מֻתָּר בַּאֲכִילָה. (מו) [ו] כָּל ב׳ מִינֵי בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה, אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה וּגְדֵלִים זֶה עִם זֶה וּמִתְעַבְּרִין זֶה מִזֶּה, הוֹאִיל וְהֵם ב׳ מִינִים, אֲסוּרִים מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, כֵּיצַד, הַזְּאֵב עִם הַכֶּלֶב וְכֶלֶב כָּפְרִי (פֵּרוּשׁ כֶּלֶב שֶׁמְּגַדְּלִין בְּנֵי הַכְּפָרִים וְהוּא קָטָן וְדוֹמֶה לְשׁוּעָל) עִם הַשּׁוּעָל; הָעִזִּים עִם הַצְּבָאִים; הַיְּעֵלִים עִם הָרְחֵלִים; הַסוּס עִם הַפִּרְדָּה; הַפֶּרֶד עִם הַחֲמוֹר; הַחֲמוֹר עִם הֶעָרוֹד (פי׳ חֲמוֹר הַבַּר שֶׁגָּדֵל בַּמִּדְבָּר), כִּלְאַיִם זֶה עִם זֶה. (מז) [ז] מִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדְבָּרִי וְיִשּׁוּבִי, כְּגוֹן שׁוֹר הַבַּר עִם הַשּׁוֹר; וְהָרַמָּךְ (פֵּרוּשׁ סוּס, מִן בְּנֵי הָרַמָּכִים) (אסתר ח, י) עִם הַסוּס מֻתָּרִים זֶה עִם זֶה. אֲבָל הָאַוָּז עִם אַוָּז הַבַּר, כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה, מִפְּנֵי שֶׁהָאַוָּז בֵּיצָיו מִבִּפְנִים, וְאַוַּז הַבַּר בֵּיצָיו מִבַּחוּץ, מִכְּלָל שֶׁהֵם ב׳ מִינִים. (מח) [ח] הַכּוֹי, כִּלְאַיִם עִם הַחַיָּה וְעִם הַבְּהֵמָה, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. (מט) [ט] הַנּוֹלָדִים מִן הַכִּלְאַיִם, אִם הָיוּ אִמּוֹתֵיהֶן מִין אֶחָד, מֻתָּר לְהַרְכִּיבָן זֶה עַל זֶה. וְאִם הָיוּ אִמּוֹתֵיהֶן שְׁנֵי מִינִים, אָסוּר לְהַרְכִּיבָן זֶה עַל זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאֲבוֹתֵיהֶם מִין אֶחָד. וְאָסוּר לְהַרְכִּיב זֶה הַנּוֹלָד אֲפִלּוּ עַל מִין אִמּוֹ. כֵּיצַד, פֶּרֶד שֶׁאִמּוֹ חֲמוֹרָה, מֻתָּר לְהַרְכִּיבוֹ עַל פִּרְדָּה שֶׁאִמָּהּ חֲמוֹרָה, וְאָסוּר לְהַרְכִּיבוֹ אֲפִלּוּ עַל הַחֲמוֹרָה. אֲבָל פֶּרֶד שֶׁאִמּוֹ סוּסְיָה, אָסוּר לְהַרְכִּיבוֹ עַל פִּרְדָּה שֶׁאִמָּהּ חֲמוֹרָה, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. לְפִיכָךְ הָרוֹצֶה לְהַרְכִּיב פֶּרֶד עַל פִּרְדָּה אוֹ לִמְשֹׁךְ בִּשְׁתֵּי פְּרָדוֹת, בּוֹדֵק בְּסִימָנֵי אָזְנַיִם וְזָנָב וְקוֹל, אִם דּוֹמִים זֶה לָזֶה, בְּיָדוּעַ שֶׁאִמָּן מִמִּין אֶחָד, וּמֻתָּרִים. (נ) [י] אָסוּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בִּשְׁנֵי מִינִין, כְּגוֹן לַחֲרשׁ וְלִמְשֹׁךְ בְּקָרוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, בֵּין שֶׁאֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, בֵּין שֶׁשְּׁנֵיהֶם טְמֵאִים, בֵּין שֶׁשְּׁנֵיהֶם טְהוֹרִים, בֵּין בְּהֵמָה עִם בְּהֵמָה כַּחֲזִיר עִם הַכֶּבֶשׂ, אוֹ חַיָּה עִם חַיָּה כַּיַּחְמוּר עִם הַפִּיל, אוֹ חַיָּה עִם בְּהֵמָה כַּכֶּלֶב עִם הָעֵז, אוֹ צְבִי עִם הַחֲזִיר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. (נא) [יא] אֶחָד הַחוֹרֵשׁ אוֹ הַזּוֹרֵעַ אוֹ הַמּוֹשֵׁךְ בָּהֶם עֲגָלָה אוֹ אֶבֶן כְּאֶחָד, אוֹ הִנְהִיגָם כְּאֶחָד, וַאֲפִלּוּ בְּקוֹל, לוֹקֶה. {הַגָּה: עוֹבֵד כּוֹכָבִים הַמַּנְהִיג בְּכִלְאַיִם, מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לִפְרֹס לוֹ שָׁלוֹם אוֹ לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּקוֹל רָם, דְּלֹא חַיְשִׁינָן שֶׁמָּא יֵלְכוּ הַבְּהֵמוֹת מִשּׁוּם קוֹלוֹ, דִּבְכָל הָאִסּוּרִין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן שָׁרֵי, אִם אֵינוֹ פָּסִיק רֵישָׁא. אֲבָל אִם יִשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ עִם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בַּדֶּרֶךְ, וּמַשָּׁא שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל הָעֲגָלָה שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁמַּנְהִיגָהּ כִּלְאַיִם, לֹא יֵלֵךְ הַיִּשְׂרָאֵל סָמוּךְ לָעֲגָלָה, דְּלִפְעָמִים הָעֲגָלָה נִכְבֶּשֶׁת וְהוּא יִצְעַק עַל הַבְּהֵמוֹת שֶׁיֵּלְכוּ בִּמְהֵרָה, וְזֶהוּ אָסוּר מִשּׁוּם מַנְהִיג בְּכִלְאַיִם (ת״ה סי׳ רצ״ח).} אֲבָל הַמְזַוְּגָן, פָּטוּר עַד שֶׁיִּמְשֹׁךְ אוֹ עַד שֶׁיַּנְהִיג. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ אָסוּר לְהַנְהִיגָן אוֹ לְהַמְשִׁיכָן, רַק בִּקְשׁוּרִין יַחַד (טוּר בְּשֵׁם הָרא״ש), וְלָכֵן מֻתָּר לָרוֹכֵב לִמְשֹׁךְ בְּחֶבֶל כֶּלֶב אֵצֶל הַסּוּס (שָׁם בְּשֵׁם אֲבִי הָעֶזְרִי). וְיֵשׁ חוֹלְקִים (שָׁם בְּשֵׁם ר׳ אֶפְרַיִם).} (נב) [יב] עֲגָלָה שֶׁהָיוּ מוֹשְׁכִין אוֹתָהּ כִּלְאַיִם, אָסוּר לֵישֵׁב בָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִנְהִיג, מִפְּנֵי שֶׁיְּשִׁיבָתוֹ גּוֹרֶמֶת לָהֶם שֶׁיִּמְשְׁכוּ הָעֲגָלָה. וְכֵן אָסוּר לִהְיוֹת אֶחָד יוֹשֵׁב בָּעֲגָלָה וְאֶחָד מַנְהִיג. (נג) [יג] אֲפִלּוּ מֵאָה שֶׁהִנְהִיגוּ כְּאֶחָד, לוֹקִים. (נד) [יד] קָשַׁר שְׁנֵי סוּסִים בְּקָרוֹן אֶחָד, אָסוּר לִקְשֹׁר עִמָּהֶם חֲמוֹר, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵי הַסוּסִים יְכוֹלִין לְמָשְׁכוֹ בְּלֹא הַחֲמוֹר. (נה) [טו] עֲגָלָה הַמּוֹשֶׁכֶת בְּקָרוֹן בְּמִין אֶחָד, לֹא יִקְשֹׁר מִין אַחֵר בְּחֶבֶל, לֹא בְּצִדֵּי הַקָּרוֹן וְלֹא אַחַר הַקָּרוֹן, {מִפְּנֵי שֶׁדּוֹחֶה הַקָּרוֹן בַּהֲלִיכָתָה (טוּר).} (נו) [טז] מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאָדָם וּבִבְהֵמָה אוֹ חַיָּה כְּאֶחָד, כְּגוֹן אָדָם שֶׁחוֹרֵשׁ עִם שׁוֹר, אוֹ מוֹשֵׁךְ עֲגָלָה עִם חֲמוֹר, וְכַיּוֹצֵא בוֹ.

מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)

הערות

^א לפי ר״י קורקוס, רמב״ם כלאים ג׳:ט״ו מדבר על שדה בּוּר, בעוד שלפי רדב״ז כלאים ג׳:ט״ו מדובר בבּוֹר שחופרים בקרקע.

(א) כלאי בהמה כתיב בהמתך לא תרביע כלאים ולאו דוקא בהמה אלא ה״ה חיה ועוף משנה בפרק הפרה (בבא קמא נד:) ובגמרא שם יליף לה בהמתך בהמתך משבת:
(ב) ומה שכתב הילכך המרביע מין עם שאינו מינו בין בהמה עם בהמה וכו׳ משנה בפ״ח דכלאים:
(ג) ומה שכתב אפי׳ במיני חיה שבים מימרא בס״פ הפרה (בבא קמא נה.): (ד) ומה שכתב לוקה בין בארץ בין בח״ל פשוט הוא:
(ה) ומה שכתב ואינו לוקה עד שיכניס כמכחול בשפופרת וכו׳ מימרא דשמואל בפרק הפועלים (בבא מציעא צא.): (ו) ומה שכתב אבל איסורא איכא אפי׳ אם יעלם זה על זה או יעזרם בקול כ״כ הרמב״ם.
ומה שכתב ואסור לישראל שיתן בהמתו לנכרי שירביענה לו שם (צ.) איבעיא להו מהו שיאמר אדם לנכרי חסום פרתי ודוש בה מי אמרינן כי אמרינן אמירה לנכרי שבות ה״מ לענין שבת דאיסור סקילה אבל חסימה דאיסור לאו לא או דילמא ל״ש ולא איפשיטא ולחומרא וכ״פ הרמב״ם ז״ל: (ז) ומה שכתב אבל מותר להכניסם בדיר ביחד ג״ז שם:
ומה שכתב ואינו זקוק להפרישם אפי׳ רואה שרובעים זה את זה כ״כ הרמב״ם: (ח) הנולד מהכלאים מותר בהנאה ובאכילה וכו׳ כ״כ הרמב״ם וכן משמע בפ״ב דבכורים דכוי חלבו אסור משמע דבשרו מותר:
(ט) כל שני המינים בהמה או חיה אפי׳ הן דומין זה לזה וגדלים זה עם זה כלאים זה עם זה כיצד הזאב עם הכלב משנה בפ״ק דכלאים: (י) ומה שכתב וגדלים זה עם זה בס״פ הפרה גבי תרנגול טווס ופסיוני משום דרבו בהדי הדדי מהו דתימא מין חד הוא קמ״ל וכתב הרמב״ם אע״פ שמתעברין זה מזה ודומים זה לזה הואיל והם שני מינים הרי הן כלאים:
(יא) מין שיש בו מדברי וישובי כגון שור הבר עם השור וכו׳ מותרים זה עם זה כ״כ הרמב״ם והוא מדתנן פ״ח דכלאים שור הבר מין בהמה ר׳ יוסי אומר מין חיה וקאמר עלה בירושלמי הא שור עם שור בר אינם כלאים דלא כר׳ יוסי ובס״פ הפרה (בבא קמא נה.) קאמר בפשיטות דגמלא פרסאה וגמלא טייעא אינם כלאים: (יב) ומה שכתב אבל האווז עם האווז הבר אסורים זה עם זה וכו׳ מימרא שם ויהיב טעמא שזה ביציו מבחוץ וזה ביציו מבפנים רב פפא אמר הא טעונה חדא ביעתא בשיחלא והא טעונה כמה ביעתא בשיחלא: (יג) הכוי אסור עם החיה ועם הבהמה משנה פ״ב דבכורים:
(יד) הבאים מן הכלאים אין מותרין זה עם זה אלא א״כ אמותיהן שוות כו׳ בפ״ח דכלאים תנן ר׳ יהודה אומר הנולדים מן הסוס אע״פ שאביהם חמור מותרין זה עם זה וכן הנולדים מן החמור אע״פ שאביהם סוס מותרים זה עם זה אבל הנולדים מן הסוס עם הנולדים מן החמור אסורים זה עם זה ובפרק אותו ואת בנו (חולין עט.) איבעיא להו מי פשיטא ליה לר׳ יהודה דאין חוששין לזרע האב או דילמא ספוקי מספקא ליה למאי נ״מ למישרי פרי עם האם אי אמרת פשיטא ליה שרי ואי אמרת מספקא ליה אסור ת״ש דאמר רב הונא בריה דרב יהושע הכל מודים בפרי עם האם שאסור ש״מ ספוקי מספקא ליה ש״מ ואף על גב דחנניא פליג ואמר חוששין לזרע האב ולדבריו כל מין פרדות מותרים שכולן שוין שבכולם יש שני צדדים ופסק התם שמואל הלכה כוותיה פסקו הפוסקים הלכה כרבי יהודה משום דבפרק שני דייני גזירות (כתובות קיא:) פסיקא הלכה כוותיה ועובדא דר׳ אבא דבסמוך כוותיה אתיא:
וכתב הרא״ש בהלכות כלאים כתב הרמב״ם הנולדים מן הכלאים אם היו אמותיהן משני מינים אסור להרכיבן זה עם זה ואם הרכיבן לוקה וכן אם הרכיב זה הנולד אפי׳ על מין אמו לוקה ודבריו תמוהים מדקאמר אם היו אמותיהם משני מינים לוקה אלמא פשיטא ליה דאין חוששין לזרע האב והדר קאמר אם הרכיב זה הנולד אפי׳ על מין אמו לוקה אלמא פשיטא ליה דחוששין לזרע האב ואם היה מזכיר בשניהם אסור או לוקה מכת מרדות הוה ניחא עכ״ל ואני מצאתי בספר אחד שעבר הקולמוס על אותה הרכיבן לוקה ואין אותה נוסחא נוחה דא״כ מ״ש וכן אם הרכיב זה הנולד אפי׳ על מין אמו לוקה קשה מאי וכן כיון שהם מחולקים זה מזה דבזה לוקה ובזה אינו לוקה ועוד דאכתי קשה למה בהרכיב זה הנולד על מין אמו לוקה דהא ספיקא הוא ואיפשר דלוקה דקאמר היינו מכת מרדות כדקאמרינן בכמה דוכתי בתלמודא ולפ״ו שפיר גרסינן בתרוייהו לוקה אלא שקשה שאין דרך הרמב״ם להוציא מכת מרדות בלשון מלקות:
[בדק הבית: ועוד אפי׳ מכת מרדות אין מכין על הספק כדאיתא לקמן:]
ויותר נכון היה לגרוס בשניהם אינו לוקה אילו היינו מוצאים ספר שכתוב בו כן:
(טו) ומה שכתב רבינו וסומכים על סימנים להרכיב או למשוך בשני פרדות וכו׳ בפרק אותו ואת בנו (חולין עט.) א״ל רבי אבא לשמעיה כי מעיילת לי כודנייתא בריספק עיין להנך דדמיין להדדי ועייל לי אלמא קסבר אין חוששין לזרע האב וסימנין דאורייתא פי׳ ריספק. עגלה שהוא רוכב בה: דדמיין להדדי. באזנים ובזנב כדבסמוך משום מנהיג בכלאים: (טז) ומה שכתב ואלו סימניהם שיהיו שוות באזניהם וכו׳ שם אמר אביי עבי קליה בר חמרא צניף קליה בר סוסיא ואמר רב פפא רברבן אודניה וזוטרא גנובתיה בר חמרא זוטרן אודניה ורבה גנובתיה בר סוסיא פירש״י בר חמרא. אמו היתה חמורה: צניף. צלול והוא לשון צעקת הסוס: גנובתיה. זנבו:
(יז) כל העושה מלאכה בשני מינים וכו׳ בין אם שניהם טמאים או טהורים וכו׳ הרמב״ם כתב וז״ל כל העושה מלאכה בשני מיני בהמה או חיה כאחד והיה אחד מהן מין טהור והשני מין טמא ה״ז לוקה בכ״מ שנאמר לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו אחד החורש או הזורע או המושך בהם עגלה או אבן כאחד או הנהיגן כאחד ואפי׳ בקול לוקה שנאמר יחדיו מ״מ ואחד שור וחמור ואחד כל שני מינים שאחד טמא ואחד טהור בין בהמה עם בהמה כחזיר עם הכבש או חיה עם חיה כחמור עם הפיל או חיה עם בהמה ככלב עם העז או צבי עם החזיר וכיוצא בהם על כל אלו לוקה מן התורה שחיה בכלל בהמה היא אבל מד״ס שני מינים שהם כלאים בהרבעה אסורים לחרוש בהם כאחד ולמשכן ולהנהיגן ואם עשה בהם מלאכה כאחד או מושך או הנהיג מכין אותו מכת מרדות ואסור להנהיג בהמה מן היבשה עם חיה שבים כגון עז עם שבוטא ואם עשה פטור עכ״ל וכתב עליו הרא״ש בהל׳ כלאים נראה דס״ל דאע״ג דילפינן שור שור משבת הכי ילפינן לעשות כל בהמהוחיה כשור וחמור ומיהו בעינן דומיא דשור וחמור שיהא אחד טמא ואחד טהור אבל שני מיני בהמה טהורה או שני מיני בהמה טמאה אין איסור אלא מדרבנן ואין דבריו נראים דמתני׳ כוללת יחד טמאה עם טמאה טהורה עם טהורה טהורה עם טמאה טמאה עם טהורה אסורים לחרוש למשוך ולהנהיג אלמא שכולן שוין באיסורן טמאה עם טמאה טהורה עם טהורה כמו טמאה עם טהורה וכן מתניתין דפרק הפרה (בבא קמא נד:) דקתני אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור וכו׳ לכלאים משמע דכולן דין אחד יש להן ונוהגין בכל מיני בהמה חיה ועוף ועוד הביא כמה ראיות לדבריו וכתב בסוף אלא ודאי אין חילוק וכל שני מיני בהמות לוקה עליהם מן התורה ורבינו סתם דבריו כהרא״ש וסמ״ג כתב דיש להביא ראיה לדברי הרמב״ם מהתוספתא וממתניתין דכלאים: (יח) ומה שכתב ואפי׳ במין של ים עם מין של יבשה אסור להנהיג אלא שאין לוקין עליו בס״פ הפרה (בבא קמא נה.) בעיא דלא איפשיטא ומדקדוק דברי הרמב״ם נראה דאפילו מכת מרדות אין בו משום דכיון דספיקא הוא אין מכין על הספק:
(יט) כתב הרמב״ם משכם כאחד או הנהיגם כאחד אפי׳ בקול לוקה וכו׳ ז״ל הרמב״ם אחד החורש או הזורע או המושך בהן עגלה או אבן כאחד או הנהיגן כאחד ואפי׳ בקול לוקה שנאמר יחדיו מ״מ אבל המזווגן פטור עד שימשוך או ינהיג וטעמו:
[בדק הבית: ולפי מה שנראה מדברי רבינו שפי׳ דברי הרמב״ם דאפי׳ בשאינן יחד אסור אפשר שטעמו:]
מדדריש בספרי לרבות הדש והמנהיג מדכתיב יחדיו מ״מ ולא דריש האי יחדיו כמו יחדיו דכלאי בגדים פרט לתוכף תכיפה אחת משמע דאפי׳ אין מחוברים יחד אלא שהוא מנהיגן יחד לוקה וכן משמע מפלוגתא דרבי יונתן ורבי יאשוה דאמר משמע שניהם כאחד ומשמע אחד אחד בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו דומיא דשור וחמור מכלל דיחדיו דשור וחמור אין לי למעט אלא שאינו חייב בזה אחר זה אבל כשמנהיגן יחד לוקה וכן משמע נמי מדקאמר בירושלמי ומה כלאי בגדים שמותרים ללבוש זה ע״ז אסור בתערובת כלאי בהמה שאסורים להנהיג זה ע״ז וכו׳ משמע דומיא דלבישת כלאים דמותר בלא חבור כך כלאי בהמה אע״פ שאין קשורים שמנהיגן יחד אסור:
[בדק הבית: ויותר נכון לומר דהרמב״ם לא מחייב אלא בקשורים יחד ולא בא לומר אלא אפילו לא משכם ולא הנהיגם ביד אלא בקול חייב הוא שיהיה קשורים יחד דאי לאו הכי לא קרינן ביה יחדיו:]
ומ״ש שאם הנהיגן בקול לוקה בפרק הפועלים (בבא מציעא צ:) פלוגתא דר׳ יוחנן ור״ל ופסק כר״י:
(כ) ומה שכתב רבי׳ בשם הרא״ש שאין איסור אלא בקשורים יחד וכו׳ בפרק במה בהמה (שבת נד:) אהא דתנן ולא יקשור גמלים זה בזה וימשוך אבל מכניס הוא לתוך ידו חבלים ובלבד שלא יכרוך ואמר רב אשי לענין כלאים שנו כלאים דמאי אילימא כלאים דאדם והא תנן אדם מותר עם כולן הקשו התוס׳ והרא״ש אפי׳ יהא אדם נמי אסור תקשה דמה כלאים שייך כיון שאינו מושך בעגלה וקרון דהא בשבת איירי ואין לומר דאסור להנהיג בכלאים אפי׳ לא ימשוך שום דבר דאם כן יהא אסור להוליך ולהזיז ממקומו שור פסולי המוקדשין דחשיב כשני מינים כדאמרינן בפ״ב דמכות וי״ל דובלבד שלא יכרוך בחול קאמר ומיירי שמושכים שום דבר אי נמי י״ל דחשיב משיכה מה שנושאים שניהם החבלים וכתב רבינו ירוחם כתירוץ שני וכן מוכח בירושלמי וכתב הרא״ש ונראה שאם מוליך אחד בחבל ביד ימינו והאחד ביד שמאלו שמותר כי האדם מפסיק ביניהם ולא שייך למימר נוהגים חבל שבנתים ע״כ והיינו כתשובת אבי״ה לה״ר אפרים דבסמוך:
(כא) ומה שכתב אבל סוס וחמור שהולכים זה אצל זה ואינם קשורים יחד ודף מונח עליהם מותר לישב על גבי הדף כ״כ רבי׳ ירוחם בשם התוס׳:
[בדק הבית: כתב בא״ח היהודים הצדים העוף הנקרא שברבי״ר אין להם לקשור החבל שהעוף נקשר בו בתפוס מן האוכף מן הסוס שדם כלאים עכ״ל:] (כב) ומה שכתב בשם הר״ר אפרים וכן מ״ש בשם אבי העזרי כתב המרדכי בקצרה בפרק במה בהמה והרא״ש כתב דבריהם בארוכה בה׳ כלאים:
ומה שכתב בשם ה״ר אפרים דבהנהגה בלבד שמנהיגם זה עם זה לוקה אפילו אם אינם קשורים מבואר בדברים שהביא שטעמו מכל אותם הראיות שכתבתי בסמוך לדעת הרמב״ם ושם מבואר באורך טעמו של אבי העזרי:
(כג) שני מינים הקשורים בקרון ומוליכים אותו היושב עליו פסק ר״י שאינו לוקה וכו׳ בפ״ח דכלאים תנן המנהיג סופג את המ׳ היושב בקרון סופג את המ׳ ר״מ פוטר את היושב בקרון ואמרינן בפ״ק דמציעא (ח:) דשמואל מפיך למתני׳ ותני וחכמים פוטרים משום דס״ל דרכוב לא קני וכ״ש יושב ולהכי מפיך דתיקו מילתיה כחכמים וכתב הרא״ש בה׳ כלאים ר״י פסק כשמואל דלא אשכחן אמורא דפליג עליה ואע״ג דפריך ליה טובא הא שני לכולהו ומתני׳ דהיו ב׳ רוכבים ע״ג בהמה מוקי לה שמואל במנהיג ברגליו והרי״ף לא הביא דברי שמואל כלל אלא הביא המשנה כצורתה משמע דליתא להך דשמואל משום דפריך ליה טובא דאע״ג דשנינהו נראה לו להרי״ף דשינויי דחיקי נינהו ורכוב קני ולא מפכינן למתניתין והיושב בקרון לוקה משום דאזלא מחמתיה משום דלא גרע ממנהיגה בקול דלוקה משום דבדיבורא קא עביד מעשה ע״כ: (כד) ומה שכתב רבינו על דברי הרי״ף וכן הוא מסקנת א״א ז״ל אע״פ שהרא״ש כתב שתי הסברות ולא הכריע ביניהם משמע לרבינו שהוא סובר כדעת הרי״ף מאחר שהביא דבריו באחרונה אבל אין זה הכרע ואדרבא בפ״ק דמציעא פסק כשמואל דרכוב לא קני וא״כ כ״ש לגבי כלאים דלא ילקה והרמב״ם פסק כדברי הרי״ף שהיושב בעגלה לוקה וכתב עוד וכן אם היה יושב אחד בעגלה ואחד מנהיג שניהם לוקין ואפי׳ מאה שהנהיגו כלאים כאחד כולם לוקים: (כה) קשר שני סוסים בקרון וקשר עמהם חמור וכו׳ וכן עגלה המושכת בקרון וקשר מין אחד בצד הקרון וכו׳ בפ״ח דכלאים שם תנן השלישית הקשורה לרצועות אסורה ופירשו ר״ש והרא״ש אם היו קושרין ב׳ סוסים בקרון וקשר חמור עמהם אע״ג דבלא חמור קא אזלי אסור ולא חזינן לחמור כמאן דליתיה כיון דזה יכול וזה אינו יכול דליהוי מסייע שאין בו ממש והרמב״ם לא הזכיר דין זה בחיבורו והטעם מפני שהוא ז״ל היה מפרש המשנה בע״א דהיינו שהעגלה השלישית הקשורה עם הקרון אסור לשבת בה כשימשכו העגלות ההם בהמות כלאים ועדיין קשה שמ״מ הו״ל לכתוב בחיבורו דין זה דעגלה השלישית הקשורה עם הקרון אסור לשבת בה ואפשר שמאחר שכתב דיושב בעגלה לוקה מפני שישיבתו גורמת לבהמה שתמשוך העגלה ממילא משמע דאפילו לישב בעגלה שלישית אסור דהא ודאי ישיבתו גורמת לבהמה שתמשוך העגלה:
(כו) ומה שכתב וכן עגלה המושכת בקרון וקשר מין אחד בצד הקרון או מאחריו חייב וכו׳ ג״ז משנה שם אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון ולא לאחר הקרון ופירשו ר״ש והרא״ש דרך עגלה למשוך בקרון ואין קושרין את הסוס לא בצידי הקרון ולא אחר הקרון ללמדו לימשך אע״פ שאין זה דרך משיכה אסור ומפרש בירושלמי מפני מה ר׳ יוחנן אמר מפני שזה נושא עצלותו של זה פי׳ כשהראשון מתעצל גוף של אותו שאחר הקרון נוגע בקרון ומנהיגו בקרון בגופו רב אמר מפני שנושא חבל שבינתים ומסיק קשרו בשערו בין ע״ד רב בין ע״ד ר׳ יוחנן פטור וטעמא מפני שאם ימשוך יכאב לו עכ״ל הרא״ש וק״ל כיון דפי׳ הרא״ש דטעמא דאיסורא משום דגוף אותו שאחר הקרון נוגע בקרון ומנהיגו כי קשרו בשערו מאי הוי אדרבה כל שידחה את הקרון יותר לא יכאב לו כ״כ ואפשר דקשרו בשערו דקאמר לאותו שהוא קשור לפני הקרון ומושכו קאי דכיון שאם ימשוך יכאב לו אינו מושך ונמצא שאין הקרון מתנהג אלא ע״י אותו שקשור אחרי הקרון בלבד ודוחק ובדקתי הירושלמי ומצאתי דהכי איתא התם ר׳ ירמיה בעי קשרן בשערן ר׳ יונה אמר איתפלגון רב ור״י ר׳ יוחנן אמר מפני שזה נושא עצלותו של זה רב אמר מפני שנושאין את החבל שבינתים מה נפקא מן ביניהן קשרו בשערו בין על דעתיה דרב בין על דעתיה דר׳ יוחנן פטור ומשמע לי דאתא למימר דא״כ קשרו בשערו דלרב חייב שעדיין זה נושא עצלותו של זה ולר״י פטור שהרי אינו אלא בשערו ואין חבל ביניהם שנאמר שהם נושאים אותן וה״פ קשרו בשערו הוא דאיכא בין דעתיה דרב לדעתיה דר״י דלמר חייב ולמר פטור.
ומה שכתב פטור אר״י קאי ולפי׳ זה ניחא מה שהקשיתי מעיקרא וגם ניחא לישנא דמה נפיק מביניהון דמשמע דאתא לפרושי מאי בינייהו. והרמב״ם השמיט כל זה לפי שסמך על מה שסתם וכתב המושך בהם עגלה או אבן כאחד לוקה וממילא משמע דבכל גוונא שהוא מושך לוקה ואם אינו מושך אינו לוקה והדבר ניכר לעין אם הוא מושך או אם אינו מושך:
כתב בת״ה סימן רצ״ח נכרי ב״ח מוליך עגלה דכלאים ופגע בו בדרך ורצה לדבר עמו בעסק חובו רשאי לדבר עמו בקול רם ואין לחוש בדבר ואף על גב דכתב בהגהת סמ״ק נכון שלא לפרש כלום לנכרים המנהיגים כלאי׳ שלפעמים הבהמות ממהרות ללכת מחמת הקול נוכל לומר דהגהה זו ס״ל כשאלתות פרשת אמור סימן ק״ה דסברי דלא קי״ל כר״ש בדבר שאינו מתכוין אלא באיסורי שבת בלבד אבל לתוס׳ והרא״ש והר״ן שכתבו בפרק ח׳ שרצים בהוכחות גמורות דבכל איסורים שבתורה קי״ל כר״ש שרייא אפילו בגוונא דהנהגה דהא לאו פסיק רישיה הוא וכ״ש בנדון דידן:
אמנם נראה דיש ליזהר היכא שהמשא של ישראל והוא הולך עם העגלה ולפעמים כשהגלגלים נכבשים מלכת לא ילמדם היאך יעשו שילכו האופנים דיש לחוש הואיל ועסוק הוא בתיקון ההליכה שמא ישכח ויצעק לבהמות שילכו כדרך העגלים לעשות וכן בכל הדרך שילך עם העגלה טוב שילך מרחוק משום האי חששא כי רגילות הוא שהעגלה כובשת או מתעכבת באבן או בגומא שלא תלך ע״כ: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Shulchan Arukh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון