טור
[א] ס״א כל שליח שיארע לו אונס והפסיד נשבע כו׳ חוט המשולש טו׳ נ׳ סי׳ ה׳
[ב] נשבע על טענתו כו׳ שבועת השומרים סמ״ע סק״ב ועיין צור תעודה דקנ״ד ע״ד
[ג] ואם האונס במקום שאפשר להביא עדים כו׳ דוקא בכה״ג דשכיחי עדים ואפשר ג״כ דלא היו שם עדים כה״ג גלי לן קרא בדין שומרים אבל בעלמא אע״ג דשכיחי עדים כו׳ ב״ח וכ״כ הרב״ד בח״מ סימן ע״א דס״ה ע״ג אע״ג דאיכא למימר דילמא אתרמי דההיא שעתא לא אשכחו סהדי כו׳ והר״ב צור תעודה בדקנ״ה תמה על הב״ח דמנ״ל הא דמל׳ הרמב״ם ז״ל מש׳ דדוקא במקום שאפ׳ להביא עדים קאמר אלא דטע׳ דלא נתן לבו להכירם וכו׳ אבל כי טעין דלא היו שם עדים אם המקום ההוא יש זמן דלא שכיחי בה אינשי ה״נ דנאמן בשבועה כו׳ יע״ש
[ד] בההוא דיהבי זוזי לחבריה למקני ח׳ דני כו׳
ובהרמב״ם כתוב מעשה בא׳ שאמר לשלוחו קנה לי ח׳ גרבי יין ממעות שהיו לו בידו כו׳ והקשה מרן הכ״מ דממ״ש ממעות שהיו לו בידו מש׳ הא לא״ה אלא שא״ל קנה ואני אשלם לך יכול לומר לו איני רוצה המקח ואין לו עליו אלא תרעומת וצ״ע עכ״ל לכאורה מש׳ דאם היה אומר הרמב״ם מעשה בא׳ דיהב זוזי לחבריה כו׳ כל׳ ר׳ הטור לא הוה קשה מידי דדילמא נקט הכי דכן דרך השולח לקנות דיהיב ליה זוזי אבל מדנקט ממעות שהיו לו בידו מש׳ דדוקא היכא דכבר היו המעות בידו ולהכי הקשה עליו מרן ז״ל ויותר הו״ל להקשות דבש״ס לא הוזכר מעות כלל ומש׳ אפי׳ דלא יהיב ליה זוזי וכן ראיתי להריטב״א הובא בשיטה מקובמת שם כת׳ פי׳ ר׳ דהאי עובדא מיירי בשעשאו שליח בעדים למזבן ליה חמרא בין מממונא דשליח ולמהדר לאשתלומי מיניה ובין דיהיב ליה בע״הב זוזי לאלתר למזבן ליה הוי דינא הכי כו׳ ותימ׳ היאך לא נרגש מרן דאם כונת הרמב״ם הוי הכי הוי היפך דברי הריטב״א בשם רבו דלדבריו אף כי לא יהיב ליה זוזי אלא דא״ל קנה ואני אשלם לך היכא דמייתי ראיה דהוה חמרא משתלם ואם נאמר דאשתמיט מיניה דברי הריטב״א הללו אכתי ק׳ דהא כתב הרשב״א בתשו׳ ח״ג סי׳ קל״ו במי שאמר לחבי׳ צא וקח בגדים כו׳ והלך ולקחן ואח״כ חזר בו חבירו דהדין עם הלוקח וע״כ יפרע חלקו וכו׳ והביא תשו׳ זו מרן בסי׳ קס״ג והיאך לא נרגש מזה. וכבר ראיתי במהר״ש צרור בחוט המשולש טו׳ ב׳ סי׳ ה׳ דמ״ח ע״ג עמד בזה ע״ש מ״ש לישב דברי הרמב״ם והרואה יר׳ שדבריו הם הפך דברי הריטב״א שהבאתי ונלע״ד דהרמב״ם דייק בעובדא דמייתי הש״ס ולכך כתב דמיירי דהמעות כבר נתנם המשלח דהא ודאי עבר זמן רב בין זמן הקניה להיכא דבא השליח לומר למשלח דהחמיץ דא״א יכול לו׳ דתכף בא אצלו דא״כ נמצא דזבן חלא ולא חמרא א״ו דעבר עידן ועידנין ואם אית׳ דלא נתן לו המשל׳ דמיו אלא שהשליח לקחו מדמיו הא ודאי דלא היה ממתין זה כ״כ זמן לבא ליטול מעו׳ אלא תכף היה בא ליטול וא״כ היאך יצוייר שהחמיץ לאחר אבל אי אמרי׳ דהמשלח כבר נתן לו מעותיו ניחא דזה עשה השליחות ולסוף אתא לקמיה לומר דהחמיץ דאם לא היה זה בא היה בא הוא אצלו לומר כלום דכיון דכבר עשה שליחותו לכי ירצה המשלח יבא ויטול את שלו ואתי שפיר נמי דברי רבה דא״ל זיל אייתי ראיה דמעיקרא כי מזבנת להו חמרא מעליא הוי ואיפטר ואי לאו דכבר הו״ל ממונא גביה מאי שייך לומר ואיפטר הול״ל ואשתלם אלא ודאי דליפטר מממון שהיה אצלו קא״ל וכיון דעובדא מיירי בהכי אמטו להכי נקט הרמב״ם גופ׳ דעובד׳ היכי הוה ואה״נ דאי הוי דלא אית ליה גביה דשליח מידי אי אייתי ראיה דאחר שקנאו החמיץ מאחר דע״פ דבורו אזל זבן ושליחותיה קעביד ולא שינה ולא פשע אף הרמב״ם מודה דמשתלם שוב ראיתי בהרב צור תעודה דקנ״ו ע״ג דפי׳ הכי במקצת ונהנתי
[ה] ואינו נאמן אלא בראיה כו׳
חוט המשולש טו׳ ג סימן ה׳ אבקת רוכל סימן קל״ט דפ״ח ע״ג
[ו] שותף שהניח הנכסים בפונדק תוך החא׳ן ונגנבו והוא טוען שהיה הגניבה באונס אחר דכ״ע ידעי שאם היה הוא ישן בפונדק לא היה נכנס הגנב דכי יצעק עליו הוא נתפס כה״ג אפי׳ יש לו עדים לא מהני להכחיש המוחש מהר״י <צייח> ז״ל בתשו׳ <אבקת> ז״ל סימן קל״ט
[ז] וכן הדין בכל טענה שיטעון השותף כיוצא בו כו׳ אפילו בטענת פרעון והשבה מהריק״ש ז״ל בהגהות והיינו אפי׳ בעלמא וכן כתב הר״ן הובא בשי׳ מקו׳ להרב״א ס״פ האומנין והובא בנמק״י שם והסמ״ע בס״ק ה׳ כתב דבטענת השבה ופרעון מודה הרמב״ם להרמ״ה וכ״כ הב״ח דאם אונס אירע במקו׳ שא״א שלא יהא שם עדים כגון שאירע בבית הכנסת בשעה שהתאספו שם רבים וכיוצא בזה אפילו בעלמא כגון בטענת פרעון נמי אינו נשבע ונפטר אלא צריך להביא ראיה או משלם ואיך שיהיה מידי פלוגתא לא נפקא דהא הרמ״ה פליג ומור״ם הביא דבריו במפה ועיין לקמן ס״ק ח׳
[ח] ס״ב והרמ״ה כתב כו׳ אבל בעלמא כגון בטענ׳ פרעון והשבה כו׳ כלומר אפי׳ דפרע בפרהסי׳ במקום שעדים מצוים נאמן בשבועה וכ״נ דעת רבי׳ הטור דהביא דבריו באחרונה וגם מור״ם כתב דברי הרמ״ה במפה ועיין בסמ״ע ס״ק ה׳ דכתב דהרמב״ם נמי מודה בזה כו׳ ולו יהי מחלוק׳ מצי המוחזק לומר קי״ל כהרמ״ה וסי׳ ונשבע ונפטר ב״ד ח״מ סימן ע״א דס״ה ע״ג וע״ד
[ט] ר״וש שהיו שולחים סחורו׳ ללוי פעמי׳ לחשבו׳ פעמים לחשבונו וכמו כן לוי היה שולח להם סחורות ואירע פעם א׳ ששלח לוי סחורה להאחים ונטבעה הספינה בים וכתב לוי להאחים באניה אחרת שאותה סחורה היה לחשבונם ונמצא כתוב בפנקש הקאפיטא״ן שאותה סחורה היה לחש׳ לוי וגם בפולי׳ די קאר״גו כתוב הכי כה״ג לדברי הכל אינו נאמן לוי בשבועה ב״ד ח״מ סימן ע״א
ב״י
[א] ס״א אלא אפילו בעלמא כו׳ עיין במ״ש בהגהת הטור סק״ז
[ב] ס״ב והרמ״ה ז״ל נ״ל שסובר כו׳ עיין ט״ז ז״ל
[ג] מחו׳ א׳ כתב מהרי״ק כו׳ חשיב פשיעה כו׳ הנותן מעות לחבירו להלוותם למי שיראה לו הגון והלוה אותם לאיש שמפורסם לכל שאינו הגון הוי כטוען תמורת המנהג ואינו נאמן לומר בעיני נראה הגון כיון דהכל יודעים שאינו כן וכן אם הלוה מעות בלא שטר הויא פשיעה מהרשד״ם הובא במהריק״ש בהגהות