(א) כלאי הכרם בא״י אסור מן התורה לזורען ולקיימן ואסור ליהנות מהפרי היוצא מהם משנה בפ״ח דכנאים.

ומה שכתב בח״ל אסורים מדרבנן בספ״ק דקידושין (לז.) וכתבתיו בסימן שקודם זה.

ומה שכתב הלכך ספיקו בא״י אסור ובח״ל מותר כיצד ירק העומד בין הגפנים וכו׳ משנה בסוף ערלה כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בא״י אסור ובסוריא מותר ובח״ל יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד ומפרשה רבינו בספק כלאים אבל הרמב״ם נראה שמפרשה בשהם כלאים ודאי וכבר כתבתי פי׳ דבריו בסימן רצ״ד:

(ב) ומה שכתב וכלאי זרעים בא״י אסור לזורען ולקיימן ומותרין באכילה משנה בפ״ח דכלאים.

ומה שכתב ובח״ל מותר לכתחילה לערבם ביחד ולזורעם בספ״ק דקידושין וכתבתיו בסימן שקודם זה:

(ג) ולא מיקרי כלאי הכרם אא״כ זורע שני מיני תבואות או ב׳ מיני זרעים עם חרצן יחד כרבי יאשיה וכו׳ בספ״ק דקידושין (לט.) ובפ׳ מי שמתו (ברכות כב.) ובפ׳ ראשית הגז (חולין קלו:) אמרינן דקי״ל כרבי יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד וכתב הרא״ש בהלכו׳ כלאים פר״י אע״פ שכמה משניות וברייתות וסוגיות דתלמודא דלא כרבי יאשיה ההוא דהמעביר עציץ נקוב בכרם קדש (כלאים פ״ז) וההיא דהמסכך גפנו ע״ג תבואה של חבירו (שם) ועוד כמה משניות במסכת כלאים וסוגייא דתלמודא בפ׳ תולין (שבת קלט.) אפ״ה בדורות אחרונים חזרו להיות עושות כרבי יאשיה והראב״ד כתב הא דבעי רבי יאשיה חטה ושעורה וחרצן במפולת יד היינו דוקא לענין מלקות אבל לענין איסור לא בעינן שיזרעם במפולת יד כדתנן המעביר עציץ נקוב בכרם קדש ונראה לפי דעתו דהאי איסורא ליתא אלא מדרבנן כיון דלא אסרה תורה אלא ג׳ יחד מנ״ל דמיקרי כלאי הכרם אם לא עשה כן ולדעת ר״י נראה דאפי׳ איסור דרבנן לית ליה מדפריש דהני סתמי מתני׳ דלא כרבי יאשיה ואי סבר רבי יאשיה הכי אתיין שפיר כוותיה ואף לדעת הראב״ד נראה דלא אסור בח״ל אע״ג דאסור בהנאה בארץ כיון דלא אסור אלא מדרבנן לא עדיף מכלאי זרעים דאסור מדאורייתא בארץ ולא גזרו עליה בח״ל והרמ״ה כתב דמודה רבי יאשיה דאם זרע ביני גופני בארץ דאסור ואפי׳ חד מינא דזרעים אסור אבל בח״ל שרי מש״ה לא שמתיה רב נחמן לההוא גברא בספ״ק דקידושין דהוה זרע ביזרני ביני גופני כי לא זרע אלא זרע אחד בין הגפנים אבל אם זרע ב׳ מיני זרעים בין הגפנים גזרו ביה רבנן בח״ל דהא טעמיה דרב יוסף בכלאי הכרם או משום דאסור בהנאה מדאורייתא קאמר אלא סתמא קאמר משום דבא״י אסור בהנאה ומשמע אפי׳ מדרבנן ומיהו ה״מ היכא דזרע שני מיני זרעים בכרם דסוף סוף לכי צמחי דמי לאיסור דאורייתא דהא לא מוכחא מילתא אי במפולת יד זרע אי לא אבל היכא דזרע חד ביני גופכי כיון דלא דמו לכלאים דאורייתא אף ע״ג דבארץ גזרו ביה רבנן איסור הנאה בח״ל לא גזרו ביה כלל איסור כי עובדא דרב נחמן דאי אמרת כה״ג איכא איסור בח״ל אמאי לא שמתיה לההוא גברא עכ״ל ולא ידענא מנ״ל זה החילוק שחלק בין זרע אחד לשני זרעים דהך לישנא דהוה זרע ביזרני ביני גופני משמע זרעים הרבה ועוד דהא לישנא דקאמר כלאי הכרם דבארץ אסורים בהנאה משמע מדאורייתא והרמב״ם כתב אבל בח״ל מותר לזרוע בצד הגפנים בתוך הכרם לכתחילה לא אסרו בח״ל אלא לזרוע ב׳ מיני ירק או תבואה עם החרצן במפולת יד ואף ע״פ שמותר לזרוע הירק בצד הכרם בח״ל הרי אותו הירק הזרוע שם אסור באכילה ואפי׳ בח״ל והוא שיראה אותו לוקט ומוכר אבל ספיקו מותר עכ״ל מתוך דבריו משמע שמותר לכתחילה לזרוע שני מינים בצד הגפנים מדקאמר שלא אסרו בח״ל אלא לזרוע שני מינים עם החרצן במפולת יד משמע דלזרוע שני מינים בין הגפנים שרי וכן מוכח ההוא עובדא דהוה זרע ביזרני ביני גופני דמשמע ב׳ מיני זרעים ולא שמתיה כיון שמותרים לזרוע מותרים נמי באכילה דאי אסורים באכילה אמאי לא שמתיה לההוא גברא דמסתמא זרען כדי לאכלן והוה ליה לשמותיה לאפרושי מאיסור ואף את״ל משום דאכתי לא עבד איסורא בשעת זריעה לא שמתיה מ״מ כיון שידעו שזרע לאוכלן היה להם להודיעו שהן אסורים באכילה ולישנא משמע שלא א״ל כלום.

ומה שכתב ואע״פ שמותר לזרוע הירק בצד הכרם בח״ל הרי אותו הירק הזרוע שם אסור באכילה אפי׳ בח״ל ר״ל אע״פ שמותר לזרוע ירק בצד הכרם ומותר גם לאכלו הרי אותו הירק הנמצא זרוע אצל הכרם ואין ידוע אם נזרע במפולת יד או נזרע בצד הגפנים אסור באכילה אפי׳ בח״ל כההיא דתנן בפ׳ בתרא דערלה כרם שהוא נטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בא״י אסור ובסוריא מותר ובח״ל יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד וכן מוכח דבהכי מיירי מדכתב אבל ספיקו מותר אלמא דמיירי בספק כלאים דאורייתא כההיא מתני׳ דערלה ואסור באכילה אם לקטן ביד אבל אם ידוע לו שנזרע בצד הגפנים ולא במפולת יד מותר ללוקטן ולאוכלן וכן לכתחילה מותר לזרוע בצד הגפנים ב׳ מיני זרעים ולאוכלן כן נראה שצריך לפרש דבריו וכן עמא דבר שזורעים בין הגפנים עכ״ל הרא״ש ז״ל ובסמוך אדקדק במה שפירש בדברי הרמב״ם ז״ל ויש לתמוה על רבינו שקיצר בסברת הראב״ד ולא כתב מה שפירש בו הרא״ש דהא דקאמר דאפי׳ בלא מפולת יד איכא איסורא אינו אלא מדרבנן וה״מ בא״י אבל בח״ל מותר ואפי׳ בזורע ב׳ מינים בין הגפנים משמע דשרי לדעתו ז״ל:

(ד) ומה שכתב רבינו שנראה מדברי הרא״ש דאף בא״י קאמר רבי יאשיה וכו׳ וכן משמע מדבריו שם שהאריך להשיב על הרמ״ה וכ״נ בהדיא מדבריו שכתבתי בסמוך לדעת ר״י:

(ה) ומה שכתב אע״ג דבב׳ מיני זרעים לבד הוי כלאי זרעים מ״מ אינו לוקה משום כלאי הכרם עד שיהו שלשתן ביחד כן כתבו התוס׳ בספ״ק דקידושין בפירוש דברי רבי יאשיה וכ״כ הרמב״ם בפ״ה מה׳ כלאים וז״ל הזורע ב׳ מיני תבואות או ב׳ ירקות עם זרע הכרם ה״ז לוקה ב׳ א׳ משום שדך לא תזרע כלאים ואחד משום לא תזרע כרמך כלאים ואינו לוקה משום לא תזרע כרמך כלאים עד שיזרע בא״י חטה ושעורה וחרצן במפולת יד וכן אם חפה אותם בעפר לוקה:

(ו) ומה שכתב רבינו אבל הרמב״ם כתב בא״י אפי׳ הזורע מין אחד של תבואה או ירק עם הגפן וכו׳ אסורים באכילה ובהנאה קאי למ״ש דנראה מדברי הרא״ש דאף בא״י קאמר רבי יאשיה שאינו נקרא כלאי הכרם אלא בזורע שלשתן יחד דלהרמב״ם בא״י אפי׳ במין אחד עם הגפן נקרא כלאי הכרם ליאסר בהנאה:

ודברי הרמב״ם שכתב רבינו תחלתה בפ״י מהלכות מאכלות אסורות וסופה בפ״ח מהלכות כלאים ורבינו חיבר דברים אלו עם אלו כאילו היו כתובים במקום אחד וז״ל בהלכות מ״א כלאי הכרם כיצד מין ממיני תבואה או מיני ירקות שנזרעו עם הגפן בין שזרעם ישראל בין שזרע נכרי בין שעלו מאליהן בין שנטע הגפן בתוך הירק שניהם אסורים באכילה ובהנאה שנאמר פן תקדש המליאה הזרע ותבואת הכרם כלומר תתרחק ותאסור שניהם והאוכל כזית מכלאי הכרם בין מן הירק בין מן הענבים לוקה מן התורה ושניהם מצטרפים זה עם זה ע״כ לשונו ובפ״ח מהלכות כלאים כתב כל השיעורים האלו שמרחיקין בין הגפנים והתבואה או הירק אינן אלא בא״י או בסוריא אבל בח״ל מותר לזרוע בצד הגפנים בתוך הכרם לכתחילה ולא אסרו בח״ל אלא לזרוע ב׳ מיני ירק או תבואה עם החרצן במפולת יד ואם אמר לתינוק נכרי לזרוע לו בח״ל מותר אבל לא יאמר לנכרי גדול שלא יתחלף בישראל ואף ע״פ שמותר לזרוע הירק בצד הכרם בח״ל הרי אותו הירק הזרוע שם אסור באכילה ואפי׳ בח״ל והוא שיראה אותו לוקט ומוכר אבל ספיקו מותר כמו שביארנו בהמ״א עכ״ל.

ומה שכתב רבינו שהוא סובר דאפי׳ זורע מין אחד עם הגפן בא״י אסור בהנאה היינו מדנקט בהלכות מ״א מין ממיני תבואה או מיני ירקות דמשמע דבמין אחד מיירי ואע״פ שאיפשר לדחות ולומר דמין דקאמר לאו דוקא דשני מינים בעינן וכדמסיים בה שנזרעו ל׳ רבים ממ״ש בפ״ה מה׳ כלאים אסור לזרוע ירקות או תבואה בצד הגפנים או ליטע הגפן בצד הירק או תבואה ואם עשה כן אע״פ שאינו לוקה ה״ז קדש ונאסרו שניהם בהנאה משמע שפיר דאפי׳ במין אחד אסור בהנאה שהרי כתב שאסור ליטע הגפן בצד הירק או תבואה וירק לשון יחיד הוא וכן תבואה:

ועל מ״ש הרא״ש לפרש דברי הרמב״ם איכא למידק דמ״ש כיון דמותרים לזרוע מותרים נמי באכילה דאי אסורים באכילה אמאי לא שמתוה לההוא גברא דמסתמא זרען כדי לאכלן וכו׳ אין משם ראיה דהא איפשר שזרען כדי למכרן לנכרי וגם מ״ש דכיון שידעו שזרע לאכלן היה להם להודיעו שהם אסורים באכילה ולישנא דגמרא משמע שלא אמר כלום לא מכרע מידי דכיון שלא היה עושה איסור למה להם לידרש ללא שאל כי שמא היה יודע הדין ואת״ל שעכ״ז היה מוטל עליהם להודיעו שמא הודיעו ולא הוזכר בתלמוד דלא נחת תלמודא להכי אלא להודיענו דהלכה כרבי יאשיה ולא כהנהו רבנן דאמרו לרב נחמן תא נשמתיה לההוא גברא דהוה זרע ביני גופני ומה שפי׳ בדברי הרמב״ם דלא קאמר שאסור באכילה אלא כשהוא ספק אם נזרע במפולת יד או אם נזרע בצד הגפנים אבל אם בודאי נזרע בצד הגפנים מותר באכילה לישנא דאותו הויא תיובתיה דא״כ לא הו״ל לכתוב אלא אע״פ שמותר לזרוע ירק בצד הכרם בח״ל ירק הנמצא זרוע שם אסור באכילה ומדכתב אותו הירק משמע בהדיא דקאי לירק שנזרע בצד הגפנים.

ומה שכתב וכן מוכח דבהכי מיירי מדכתב אבל ספיקו מותר אלמא דמיירי בספק כלאים דאורייתא נראה מדבריו שהוא סובר דלהרמב״ם ירק הנטוע בצד הגפנים אינו אסור מן התורה כיון שידוע שנזרע שלא במפולת יד קשה דממקום שבא יש להביא ראיה להיפך שהרי כתב אבל ספיקו מותר כמו שביארנו בהמ״א והדבר ידוע דבהמ״א בודאי כלאים דאורייתא מיירי דומיא דערלה דנקט בהדי כלאי הכרם שהוא ודאי ערלה דאוריייתא ואפ״ה בח״ל אפי׳ ראה ענבים יוצאים מכרם ערלה או ירק יוצא מאותו כרם שהוא כלאי הכרם מותר ועוד שאין הדבר כמו שסובר הרב ז״ל בדברי הרמב״ם דכל שידוע שלא נזרע במפולת יד אינו אסור מן התורה שהרי כתב בפ״ה מהלכות כלאים אסור לזרוע ירקות או תבואה בצד הגפנים או ליטע גפן בצד הירק או תבואה ואם עשה כן אף על פי שאינו לוקה ה״ז קדש ונאסרו שניהם בהנאה וכו׳ שנאמר פן תקדש המליאה הזרע הרי בהדיא שאע״פ שלא נזרע במפולת יד אסור מן התורה לזרעו ואם זרעו אסור בהנאה וכך מבואר ג״כ בדבריו בהמ״א שאסור בהנאה מן התורה והיינו בא״י אבל בח״ל מותר לזורעו ואסור באכילה כנ״ל שהוא דעת הרמב״ם ז״ל ונראה שמפני קושיות אלו סתם רבינו דבריו ולא כתב מה שפי׳ הרא״ש בדברי הרמב״ם ז״ל ורבינו ירוחם אחר שהביא פי׳ הרא״ש בדברי הרמב״ם כתב ומ״מ דברי הרמב״ם סתומים וטעמא דהרמב״ם לפי מה שפירשתי דבריו היינו משום דס״ל דהא דבעי ר׳ יאשיה ג׳ מינים היינו לחייב את הזורע מלקות אבל הכרם והמליאה נאסרים בלא זה דמסתמא לא פליג רבי יאשיה על כל הנך משניות דאסרי בזורע ירק בכרם והשתא כיון דבא״י ליכא מלקות בזריעה בח״ל מותר בזריעה והיכא שזרע כיון דבא״י אסור בהנאה בח״ל אסור באכיל׳ מיהא:

[בדק הבית: ודברי ר״י בדינים אלו בשם הפוסקים כמעורבבים:]