(א) הלכות נדרים תניא לעולם אל תהא רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות ספ״ב דנדרים (כ.) ופי׳ התוס׳ והר״ן שסופך למעול בשבועות דחמירי טפי דכתיב בהו לא ינקה ויש ספרים שגורסים שסופך למעול בנדרים כלומר אם תרבה לנדור סופך למעול בהם:

(ב) אמר שמואל כל הנודר אע״פ שמקיימו נקרא רשע בפ״ג דנדרים (כב.) ויליף לה מדכתיב וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא ויליף חדלה חדלה כתיב הכא וכי תחדל לנדור וכתיב התם שם רשעים חדלו רוגז ופי׳ הרא״ש וכי תחדל לנדור אע״ג דהאי חדלה דכתיב באינו נודר מ״מ כיון דכתיב גבי נדר חדלה ילפינן ג״ש וע״כ הא דנקרא רשע בנודר איירי.

(ג) וכן תנא רב דימי אחוה דרב ספרא כל הנודר אע״פ שמקיימו נקרא חוטא בפרק נערה המאורסה (נדרים עו.) ויליף לה מדכתיב וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא הא לא חדלת איכא חטא:

(ד) ירושלמי מוקש אדם ילע קדש וכולי עד וטבעה ספינתו בים וכו׳ בפרק קמא דנדרים בתלמודא דידן ריש פ״ג דנדרים (נדרים כב.) אמרי׳ אילו הוה ידעת דפתחין פנקסך וממשמשי בעובדך מי נדרת א״ר אבא מאי קראה ואחר נדרים לבקר ופי׳ דפתחי פנקסך וכו׳ מן השמים פותחין פנקס מעשיו ומדקדקים בהם בשביל שהוא מרשיע לידור א״נ שהוא מחזיק עצמו צדיק ובוטח שיוכל לקיים נדרו ולא יכשל ולכן מדקדקים במעשיו:

(ה) תניא ר׳ נתן אומר כל הנודר כאילו בנה במה בשעת איסור הבמות והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן בפ״ג דנדרים (שם) ופירש רש״י כאילו בנה במה לע״ז וכדבריו משמע בירושלמי פרק רבי אליעזר אומר פותחים דגרסי׳ עלה התם דהא דרבי נתן וקשיא ע״ז בסקילה והנדרים בל״ת ואת אמר כן לית לך אלא כדאמר ר׳ ינאי כל השומע ליצרו כאילו עובד ע״ז אבל הרא״ש והר״ן פירשו כאילו בנה במה בשעת איסור הבמות וכתב הר״ן נראה בעיני דלהכי מדמינן ליה לבונה במה משום דסליק אדעתיה דנודר דמצוה קא עביד דרחמנא אסריה במילי דאיסורא ואיהו נמי אסר אנפשיה וקאמר דטעי דאדרבה לבונה במה דמי דנהי דרחמנא אזהריה לאקרובי קרבנות בפנים אזהריה דלא לוסיף עלה לבנות במה ולהקריב בחוץ ה״נ נהי דרבנן אסר עליה דברים האסורים כי מוסיף איהו במאי דאסר רחמנא פשע כענין שאמרו בירושלמי רבי אליעזר אומר פותחין לא דייך במה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים ושייך ביה נמי האי לישנא משום דנודר מתפיס בקרבן וכיון שאין קרבנו רצוי נמצא כבונה במה ומקריב בחוץ והמקיימו כלומר שאינו נשאל עליו כאילו הקריב על אותה במה קרבן וחייב משום שחוטי חוץ:

כתב סמ״ג אם נדר מצוה להשאל על נדרו פן יבא לידי מכשול אמנם אם נדר לצדקה או להקדש מצוה לקיימו ולא ישאל עליהם אלא מדוחק שנאמר (תהלים קט״ז) נדרי לה׳ אשלם זהו שאמרו חכמים (אבות פ״ג) סיג לפרישה נדרים זהו שנודר לפי שעה דבר שאיפשר לקיים כגון שיאמר לא אשתה היום יין אם לא אעשה מצוה זו בבקר או לא אוכל עד שאשלים הלכה זו עכ״ל בפ״ג דשבועות הביא המרדכי תשובת מהר״ם דהא דאמרינן המקיימו כאילו הקריב עליה קרבן ה״מ בנדר אבל שבועה מצוה שלא לישאל עליה כדמשמע בכמה דוכתי:

כתב הרמב״ם בסוף ה׳ נדרים מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו ולכוון מעשיו ה״ז זריז ומשובח כיצד מי שהיה זולל ואסר עליו הבשר וכו׳ וכן מי שהיה מתגאה ביופיו ונדר בנזיר וכיוצא בנדרים אלו כולם דרך עבודה לשם הם בנדרים אלו וכיוצא בהם אמרו חכמים נדרים סיג לפרישות ואע״פ שהם עבודה לא ירבה אדם בנדרי איסור ולא ירגיל עצמו בהם אלא יפרוש מדברים שראוי לפרוש מהם בלא נדר אמרו חכמים כל הנודר כאילו בנה במה ואם עבר ונדר מצוה להשאל על נדרו כדי שלא יהא מכשול לפניו בד״א בנדרי איסור אבל נדרי הקדש מצוה לקיימן ולא ישאל עליהם אלא מדוחק שנאמר נדרי לה׳ אשלם.

ומה שכתב שאם נדר כדי לכונן דעותיו ה״ז זריז ומשובח למדה מההיא דתניא בפ״ק דנדרים (דף ט:) שמעון הצדיק אומר מימי לא אכלתי אלא אשם נזיר טמא א׳ וכו׳ וז״ש וכן מי שהיה מתגאה ביופיו ונדר בנזיר:

(ו) אר״ג כל הבוטה ראוי לדוקרו בחרב אלא שלשון חכמים מרפא בפ״ג דנדרים (כב.) ובעירובין פרק הדר (עירובין ס״ד:):

(ז) על כן צריך כל אדם להתרחק מן הנדרים שלא ידור שום דבר עד שיעשנו כלומר לא ידור כלל לעשות שום מעשה אלא יעשה מה שהוא חפץ לעשות ולא ידור כך נראה לפרש דברי רבינו אע״פ שאין לשונו מדוקדק בפי׳ זה וכבר היה איפשר לפרש דה״ק לא ידור שום דבר עד שיהיה מזומן לפניו לעשותה בענין שתיכף לנדרו יעשנו. ולא יהיה שהות לבא לידי תקלה וכדאיתא בפ״ק דנדרים (דף ט:) אמרו על הלל הזקן שלא מעל אדם בעולתו כל ימיו מביאה כשהיא חולין לעזרה ומקדישה וסומך עליה ושוחטה אלא איכא למידק עליה דתנן התם (שם.) כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה כנדרי כשרים לא אמר כלום כנדבתם נדר בנזיר ובקרבן וקאמר עלה מאן תנא דשני ליה בין נדר לנדבה לימא לא ר״מ ולא רבי יהודה דתניא טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר דברי ר״מ ר״י אומר טוב מזה ומזה נודר ומקיים אפילו תימא ר״מ כי קאמר ר׳ מאיר בנדר בנדבה לא קאמר ואיבעית אימא אפילו תימא ר׳ יהודה כי קאמר רבי יהודה בנדבה בנדר לא אמר והא קתני טוב מזה ומזה נודר ומקיים תני נודב ומקיים מ״ש נודר דלא דלמא אתי בה לידי תקלה כדבה נמי דילמא אתי בה לידי תקלה רבי יהודה לטעמיה דאמר אדם מביא כבשתו לעזרה ומקדישה וסומך עליה ושוחטה ופי׳ הר״ן תני נודב ומקיים ורבי יהודה דריש להו לקרא כר״מ דטוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר ומיהו בהא פליג עליה דר״מ דלר״מ קרא דקתני נודר וה״ה לנודב ולדידיה דוקא נודר אבל נודב טוב מזה ומזה ופסק הרא״ש כלישנא בתרא וא״כ הו״ל לרבינו לפרש דדוקא בנודב הוא דשרי כשמזומן לפניו אבל בנדר כלל כלל לא לכך נראה לפרש כמו שפירשתי ראשונה ואין להקשות על אותו פירוש למה לא כתב רבינו שטוב לנדור בשעת מעשה וכדרבי יהודה די״ל דסבר רבינו דע״כ לא קא״ר יהודה אלא בנדבת קדשים דא״א בלא קריאת שם קודם שיכניס לעזרה אבל בנדבת צדקה אין צורך לקריאת שם כלל. ומ״מ כבר אפשר לקיים הפי׳ השני שלא הוצרך רבינו לפרש דדוקא בנודב אבל בנודר לא דכיון שהוא מזומן לפניו מסתמא אינו אומר אלא בלשון ה״ז ולא בלשון הרי עלי:

(ח) אפילו צדקה וכיוצא בה אין טוב לידור וכו׳ כ״כ הרא״ש בפ״ק דנדרים אההיא דרבי יהודה שכתבתי בסמוך וז״ל ושמעינן מהא דלא מיבעיא ליה לכשר למנדר או לאשתבועי במידי אלא כדבעי למיעבד מידי או אפילו למיתב זוזי לעניים ואפילו לפדיון שבויים וכיוצא בזה אם איתא לההוא מידי בידיה ליתיב ליה מיד ואי לא לישתוק עד דהוי בידיה ויהיב ליה ואם פוסקים צדקה והוא צריך לפסוק עמהם יאמר בלא נדר עד כאן לשונו והעתיקו רבינו אלא ששינה וכתב לא ידור עד שיהיה לו דמשמע דכשיהיה לו מצוה לנדור בשעת מעשה וכדברי רבי יהודה כלומר מצוה לנדוב אלא דלא דק וממילא משמע דלנדוב קאמר וכדבסמוך:

כתבו התוספות בריש חולין (ב:) על האי ברייתא דברי ר׳ מאיר ורבי יהודה וא״ת והא כתיב וידר יעקב נדר וכתיב אשר נדרתי אשלמה וי״ל דבשעת צרה שרי כדאמר בבראשית רבה וידר יעקב נדר לאמר לאמר לדורות שיהיו נודרים בעת צרה וכתבו סמ״ג במל״ת סימן ער״ב:

(ט) ומיהו אם מצוה דגופיה ומיחייב ורמי עליה וכו׳ וירא שמא יתרשל בדבר וכו׳ עד סוף הסימן ג״ז דברי הרא״ש שם: