×
Mikraot Gedolot Tutorial
שו״ע
פירוש
הערותNotes
E/ע
שו״ע אורח חיים שכ״גשו״ע
;?!
אָ
דיני השאלה וקנין צרכי שבת והדחת הכלים ותיקונן וטבילתן בשבת, ובו י׳ סעיפים (א) מֻתָּר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ: מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה, אֲפִלּוּ הוּא מְיֻחָד לְמִדָּה; וְהָנֵי מִילֵי כְּשֶׁנּוֹטֵל הַלּוֹקֵחַ מִדָּה שֶׁל מוֹכֵר וּמוֹלִיכָהּ לְבֵיתוֹ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר אִם מֵבִיא הַלּוֹקֵחַ מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה, אֲבָל לִמְדֹּד בִּכְלִי הַמְיֻחָד לְמִדָּה וְלִשְׁפֹּךְ לְתוֹךְ כֵּלָיו שֶׁל לוֹקֵחַ, אָסוּר. {הַגָּה: וְיֵשׁ מְקִלִּין לוֹמַר דְּכָל שֶׁאֵינוֹ מְכַוֵּן לְמִדָּה לְגַמְרֵי, שֶׁמְּמַעֵט אוֹ מוֹסִיף מְעַט, שָׁרֵי (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי וּמָרְדְּכַי פֶּרֶק אֵין צָדִין). וְכֵן הַמִּנְהָג פָּשׁוּט לִמְדֹּד בִּכְלִי הַמְיֻחָד לְמִדָּה וְלִשְׁפֹּךְ לְכֵלָיו שֶׁל לוֹקֵחַ. וְעוֹד יִתְבָּאֵר לְךְ בְּסָמוּךְ טַעַם הַמְקִלִּין. דִּין הַלְוָאַת שַׁבָּת דִּינוֹ כְּמוֹ בְּיוֹם טוֹב, וְעַיֵּן לְקַמָּן סי׳ תקכ״ה וּלְעֵיל סי׳ ש״ז סָעִיף י״א.} (ב) מֻתָּר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ: מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה וּלְמָחָר נִמְדֹּד אוֹתוֹ, {אֲבָל לֹא יֹאמַר: תֵּן לִי מִדָּה פְּלוֹנִי (טוּר).} (ג) מֻתָּר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ: תֵּן לִי בֵּיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן. (ד) מֻתָּר לוֹמַר לְחֶנְוָנִי: תֵּן לִי ד׳ בֵּיצִים וְה׳ רִמּוֹנִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַזְכִּיר לוֹ שֵׁם דָּמִים וְלֹא סְכוּם מִדָּה וְלֹא סְכוּם מִנְיָן, לוֹמַר: הֲרֵי שֶׁיֵּשׁ לְךָ בְּיָדִי חֲמִשִּׁים אֱגוֹזִים תֵּן לִי חֲמִשִּׁים אֲחֵרִים וַהֲרֵי יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי מֵאָה. {הַגָּה: וְכֵן בִּסְכוּם דָּמִים אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בִּכְהַאי גַּוְנָא שֶׁאוֹמֵר: תֵּן לִי בְּכָךְ וְכָךְ דָּמִים וְיִהְיֶה לְךְ בְּיָדִי כָּךְ וְכָךְ, אֲבָל בְּלָאו הָכֵי, שָׁרֵי. וְכֵן בִּסְכוּם מִדָּה, דַּוְקָא בִּכְהַאי גַּוְנָא אָסוּר, אֲבָל בְּלָאו הָכֵי, שָׁרֵי. וְאַף עַל גַּב דְּאָסוּר לְהַזְכִּיר דָּמִים כְּלָל, הַיְנוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין מִקְּחוֹ יָדוּעַ אֲבָל בְּדָבָר שֶׁיָּדוּעַ רַק שֶׁאוֹמֵר לוֹ כַּמָּה צָרִיךְ, שָׁרֵי אִם לֹא שֶׁמַּזְכִּיר לוֹ סְכוּם (אוֹר זָרוּעַ וְהָגָ״א פ׳ אֵין צָדִין) וְאַף עַל גַּב שֶׁיֵּשׁ מַחְמִירִין בְּדָבָר זֶה, כְּבָר פָּשַׁט הַמִּנְהָג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לְהָקֵל, וְכַסְּבָרָא הַנִּזְכֶּרֶת.} (ה) הַמֵּבִיא כַּדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, לֹא יְבִיאֵם בְּסַל וּבְקֻפָּה כְּדֶרֶךְ חוֹל, אֶלָּא יְבִיאֵם לְפָנָיו אוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, שֶׁיְּשַׁנֶּה מִדֶּרֶךְ חוֹל אֲפִלּוּ אֵין בַּשִּׁנּוּי קַלּוּת בַּמַּשָּׁא; וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְשַׁנּוֹת, כְּגוֹן שֶׁזִּמֵּן אוֹרְחִים הַרְבֵּה וְצָרִיךְ לְמַהֵר לְהָבִיאוֹ לִפְנֵיהֶם, מֻתָּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּלְמַעֵט בְּהִלּוּךְ עָדִיף, וְיוֹתֵר טוֹב לַהֲבִיאָם בְּסַל וּבְקֻפָּה בְּפַעַם אַחַת מִלַּהֲבִיאָם כָּל אַחַת (וְאַחַת) בִּפְנֵי עַצְמָהּ. (ו) מְדִיחִים כֵּלִים לְצֹרֶךְ הַיּוֹם, כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ עֲדַיִן סְעֻדָּה לֶאֱכֹל; אֲבָל לְאַחַר סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית אֵין מְדִיחִין; וּכְלֵי שְׁתִיָּה, מְדִיחִין כָּל הַיּוֹם שֶׁכָּל הַיּוֹם רָאוּי לִשְׁתִיָּה. (ז) מֻתָּר לְהַטְבִּיל כְּלִי חָדָשׁ הַטָּעוּן טְבִילָה, וְיֵשׁ אוֹסְרִים. וִירֵא שָׁמַיִם יֵצֵא אֶת כֻּלָּם, וְיִתֵּן הַכְּלִי לְעַכּוּ״ם בְּמַתָּנָה וְיַחֲזֹר וְיִשְׁאֲלֶנּוּ מִמֶּנּוּ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ טְבִילָה. {הַגָּה: וְאִם הוּא כְּלִי שֶׁרָאוּי לְמַלְּאוֹת בּוֹ מַיִם, יְמַלְּאֶנּוּ מַיִם מִן הַמִּקְוֶה וְעָלְתָה לוֹ טְבִילָה (הַמַּגִּיד פֶּרֶק ד׳ מֵהִלְכוֹת יוֹם טוֹב וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק כ״ג מֵהִלְכוֹת שַׁבָּת).} (ח) כּוֹס שֶׁשָּׁתָה בּוֹ עַכּוּ״ם, מֻתָּר לַהֲדִיחוֹ לְדִבְרֵי הַכֹּל. (ט) מֻתָּר לְשַׁפְשֵׁף הַכֵּלִים בְּכָל דָּבָר, חוּץ מִכְּלֵי כֶּסֶף בִּגְרַתְקָן, שֶׁהוּא שִׁמְרֵי יַיִן כְּשֶׁנִּתְיַבְּשׁוּ וְנִתְקַשּׁוּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַחֵק לִכְלֵי כֶּסֶף שֶׁהוּא רַךְ. (י) אֵין חוֹפְפִין כֵּלִים בְּמֶלַח, לְפִי שֶׁהַמֶּלַח נִמְחֶה כְּשֶׁחוֹפֵף בְּחָזְקָה.מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)
הערות
E/ע
הערותNotes
(הקדמה) סימן זה דן בדברים שאסורים משום ״עובדין דחול״. עובדין דחול הן פעילויות שאין בהן מלאכה אסורה אבל פוגעות במנוחת וקדושת השבת. החלק הראשון שבו ידון על שימוש בכלֵי מדידה לצורך מכירה או השאלה. אחריו נידונה הבאת כלים גדולים ממקום למקום. ונוסף על זה דיון באפשרויות הדחת כלים, נקיונם וטבילתם במקוה. חלק מדיני סימן זה אינם מעשיים בימינו, עקב השינויים הטכנולוגיים שיצרו דפוסי צריכה שונים והעניקה אפשרות לאכסן מאכלים בקירור או בהקפאה ביתית, בשונה מבימים עברו, בהם נזקקו לפעמים לפנות אל המוכר כדי לרכוש מוצר ביום השבת. (א) הקדמה לסעיף – חכמים אסרו למדוד בשבת מדידות שונות כיון שפעולות מסוג זה המה חלק משגרת ימי החול. בסעיף זה יובאו התנאים בהם הותר השימוש בכלי מדידה. (ב) מיוחד למדה – אף שהכוונה לשלם אחר השבת לפי הכמות שהכלי מכיל, הדבר מותר כי אינו מבקש את מדידת הכמות אלא רק את מילוי הכלי. לכן אינו נראה כ״עובדין דחול״. (ג) אסור – כיון שהעברת הכמות מכלי המדידה לכלי אחר מגלה שהכנסת החומר אל כלי המדידה נעשתה לשם מדידתו. (ד) שרי – הרמ״א מחדש שאם משנה ממנהג המוכרים ואינו מדייק במדידת הכמות אין זה נראה כ״עובדין דחול״, לכן מותרת גם העברת החומר מכלי המדידה של המוכר לכלי הלוקח. (ה) לכליו של לוקח – מנהג זה הוא רק לבני אשכנז אבל הספרדים נהגו לאסור כדברי המחבר. (ו) נמדוד אותו – לא אסרו חכמים את השימוש בכלי אלא למדידה. אבל התירו להשתמש בו לצורך מילויו, שאז כלל אינו מודד. גם לא אסרו זאת מחמת משא ומתן על גובה התשלום, כי גם הלוקח וגם חברו אינם מדברים על כסף, ומדידת הכמות תיעשה במוצאי שבת, וכך ידע הקונה כמה עליו לשלם. (ז) מדה פלוני – אסור לבקש משקל או מידת נפח מדוייקים כגון תן לי ליטר או קילו כדרכו בחול. (ח) במנין – כלומר תן לי ארבע או חמש ביצים. המחבר מלמדנו שיש הבדל בין בקשת משקל מדויק או נפח מסויים – קילו או ליטר – שהיא צורת הבעה מסחרית ,לבקשת כמות, שאיננה בקשה בסגנון המסחרי אלא רק דרך לבטא את הכמות הנדרשת לו ולכן זה מותר. (ט) הקדמה לסעיף – סעיף זה עוסק באיסור שגזרו חכמים על עיסוק במקח וממכר בשבת. אחת הסיבות לכך היא, שמא יעלו פרטים על הכתב. סיבה נוספת היא, מניעת פגיעה באוירת השבת. לכן נדרשת זהירות רבה מהקונה מוצר כלשהו בשבת ובכוונתו לשלם אחריה, שלא תיראה קנייתו כמקח וממכר. (י) שם דמים – כלומר למרות ביצוע הקניה בשבת, לא יזכיר כמה יצטרך לשלם אחר השבת. (יא) סכום מידה – כגון אם מציין שלקח קילו וחצי מן הכמות, כי הזכרת מידה מדויקת היא דרך מקח וממכר האסור בשבת. (יב) בידי מאה – בתחילת הסעיף ראינו שבקשת מספר מסוים של מוצרים מותרת. עריכת חשבון לעומת זאת, לא הותרה. לכן במקרה שהקדים להעביר תשלום כסף למוכר, לא יאמר לו בשבת, המוצרים שנטלתי בערב שבת היו על חשבון חלק מהסכום, ועכשיו אשלים כנגד שאר הסכום, כי עריכת חשבון כזאת נראית כמקח וממכר. (יג) שרי – הרמ״א מיקל ומתיר אפילו לבקש מן המוכר תן לי פירות בסכום של 20 ₪. כי לשיטתו, עשיית חשבון נאסרה, כגון שאומר אני חייב לך 20 ₪ על קניה קודמת, כעת תן לי מוצרים נוספים בשווי 30 ₪, ובסה״כ אתחייב לך 50 ₪. אבל בקשת כמות מסוימת של פירות לפי מחיר, אין להחשיבה כמקח וממכר אלא כדרך יעילה בהסברת כמות הפריטים הנדרשת ללקוח. (יד) אסור – לערוך חשבון על הכמות, וכגון שאומר, אתמול לקחתי קילו, וביחד עם הקילו של היום אני חייב שני קילו, כי זהו דרך המסחר. (טו) שרי – מותר לבקש כמות, כגון תן לי קילו פירות, כיון שבקשה זו איננה דרך מקח וממכר אלא רק דרך הסברת הכמות הנדרשת ללקוח. (טז) להזכיר דמים כלל – כוונתו שבגמרא הובא דוקא האיסור של הזכרת סכום כסף. (יז) שאין מקחו ידוע – דיבור לגבי מוצר שמחירו אינו ידוע, אינו נעשה לשם בדיקת הכמות הנדרשת עבור הלקוח, אלא לשם בירור גובה המחיר שהלקוח מוכן לשלם, לכן זה דומה למקח וממכר ונאסר. (יח) כמה צריך – זה מותר כיון שהזכרת הסכום משמשת רק כדרך להביע את הכמות הנדרשת לו ולא כחלק מעשיית חשבון. (יט) סכום – כוונתו לעריכת חישוב על סך התשלום, שאז זה נראה כמקח וממכר. (כ) בדבר זה – כדעת המחבר. (כא) כסברא הנזכרת – הפסיקה עבור האשכנזים היא להקל כדעת הרמ״א, אבל הספרדים צריכים להחמיר כדברי המחבר. (כב) הקדמה לסעיף – יום שבת מיועד למנוחה, ולכן אסור לשאת משא כבד, כי זה נראה כמעשה חול. בסעיף זה נלמד מתי אפשר להקל באיסור זה. (כג) בסל ובקופה – שבסיועם יתכן להביא כמות רבה של כדים בפעם אחת, אבל משא רב כזה נראה כעבודה של חול. (כד) שישנה מדרך חול – הסיבה מחמתה אמרו חכמים לשנות מדרך נשיאת המשא היא, כדי שלא ייראה כמעשה של חול. (כה) קלות במשא – די בשינוי קל ואין צריך לעשות שינוי גמור כגון שלא יביא בסל או שלא יביא הרבה בפעם אחת1. (כו) מותר – להביא אפילו כדרכו בחול, שנושא בסלו כמות רבה ובפעם אחת. כי סיפוק צרכי אורחיו לקיום מצות עונג וכבוד שבת דוחה את האיסור של נראות כמעשה חול. (כז) בפני עצמה – לדעה זו, אם שינוי צורת הנשיאה מטריחו, אם משום שכך זה לא נוח, או משום שיצטרך להביא את המשא בכמה פעמים, עדיף לשאת כדרכו בחול, כיון שיום השבת ניתן לעונג, ועדיף שלא ירבה בטרחה. להלכה, נראה כדעה ראשונה, שלכתחילה טוב לשנות. ואולם בשעת הצורך, מותר לכל הדעות לשאת כדרכו. אבל ביום טוב אין לסמוך על שיטה זו, וחייבים למעט הן בכמות המשא והן בדרך הנשיאה2. (כח) אין מדיחין – למרות שהדחת כלים אינה מלאכה, אבל הדחתם לצורך המחרת היא טרחה שאינה לצורך שבת, לכן אין לעשות כן. (כט) ראוי לשתיה – מותר גם לשטוף את כל סוגי הכלים, כאשר המטבח סמוך לחדר האוכל, ומצויים בו כלים מלוכלכים הפוגעים בכבוד ועונג השבת. (ל) הקדמה לסעיף – יהודי הקונה כלִי סעודה ממתכת מאינו יהודי, חייב לטובלו טרם השימוש, כדי להכניסו לקדושת ישראל3. סעיף זה עוסק בדין טבילת הכלים בשבת. (לא) ויש אוסרים – לדעתם יש לאסור זאת כי הטבילה דומה לתיקון, שהרי הכלי אסור בשימוש קודם הטבלתו. סיבה נוספת להטלת האיסור הוא החשש מהעברת הכלי ברשות הרבים. החולקים לעומתם סבורים, שאין להחשיב את הטבלתו כתיקון, כיון שבכלי עצמו לא נוצר כל שינוי, וגם העובדה שמותר להשתמש בו קודם הטבלתו לצרכים אחרים מוכיחה שאין זה נחשב תיקון. גם החשש מפני טלטול הכלי ברשות הרבים אינו סיבה לאיסור, כי דוקא על מגילה ושופר, השכיחים ביד הכל, עקב חיובם הגורף, מעורר חשש כזה ולכן אסרום בשבת. אבל כלי הזקוק לטבילה בשבת אינו דבר שכיח, ואין צורך לגזור עליו. (לב) ואין צריך טבילה – כיון שכלי של אינו יהודי לא צריך טבילה. פתרון זה אינו מעשי כל כך בימינו, לכן לכתחילה ראוי שאדם יטבול את הכלי בטרם השבת. ובדיעבד, אם לא עלה בידו לטובלו ונזקק לו בשבת, יכול לסמוך על המקילים ולטובלו בשבת. (לג) ועלתה לו טבילה – רעיון זה מבוסס על מנהגם בימי קדם לשאוב מים מן הבארות והמעיינות. וכדי שלא תיראה הטבלת הכלי במים כתיקונו הגו פתרון כזה, שהטבלתו במים נראית כמילוי הכלי ותו לא, וממילא הוא נתקן. אבל בימינו פתרון כזה אינו ישים, כי לא רגילים לשאוב מים מהמקוה. (לד) אינו יהודי – כוס שנשתייר בו יין משתיית נכרי, נאסר בשימוש כשהיין בתוכו, כי חכמים אסרו את שתיית יין הנכרי עקב הקירבה הנוצרת בין היהודי לנכרי, שעלולה לגרום התבוללות4. (לה) לדברי הכל – כי לא מתקן את הכלי אלא מסיר מה שנמצא בתוכו. (לו) הקדמה לסעיף – אחת ממלאכות שבת היא ממחק, ומהותה, החלקת עור הבהמה לאחר הפשטתו, על ידי שפשופו והורדת כל שערותיו, עד שנעשה חלק לחלוטין (וכבר פגשנו בו לעיל בסוף סימן שכא, סעיף קטן פב, ראה שם). (לז) בכל דבר – כאשר תכלית השפשוף הוא לשם נקיונם, כי הנקיון אינו גורם שינוי בכלי עצמו, רק מסיר את הלכלוך הדבוק בו. (לח) שהוא ממחק – השפשוף גורם להחלקת כלי הכסף. ומלשון המחבר ׳שהוא ממחק׳ נראה, שלדעתו מדובר כאן באיסור תורה5. אמנם בימינו, מציאות כזו של כסף רך איננה מוכרת כלל. (לט) הקדמה לסעיף – חכמים אסרו את ריסוק הקרח או השלג והפיכתם למים, ושני הסברים לכך, א. הפיכתם לנוזלים נראית כהולדת דבר חדש.
ב. מחשש שמתוך כך יבוא לסחוט גם זיתים וענבים. דין זה הוא יסוד האיסור המובא בסעיף זה.
(מ) כלים במלח – החפיפה היא רחיצה בשפשוף, ובזמנם שימש המלח כחומר הניקוי. (מא) כשחופף בחזקה – פעולה זו נאסרה כשם שריסוק השלג נאסר. ולא נאסרה אלא כשלוחץ את המלח בחזקה, אבל כאשר אינו לוחץ בחזקה רק שהמלח נמחה ממילא, אין איסור.באדיבות המחבר, הרב שאול דוד בוצ’קו (כל הזכויות שמורות למחבר)
הערות
1 מה שאין כן ביום טוב, שצריך לעשות שינוי גמור, כי ביום טוב יש חשש שיוציא למרחקים, כי אין איסור הוצאה, לכן גזרו חכמים יותר. ראה בשלחן ערוך הלכות יום טוב סימן תקי סעיף ח.
2 סימן תקי סעי ח. והטעם לזה ראה בהערה הקודמת, ועיין שם בדעת הרמ״א, שגם ביום טוב אפשר להקל, כשאינו מטלטל אלא מזוית לזוית.
3 כמבואר בשלחן ערוך יורה דעה סימן קכ.
4 ראה יורה דעה סימן קכג.
5 לפי הרמב״ם (הלכות שבת כג, ז) האיסור אינו משום ממחק אלא משום שפעולה זאת דומה לתיקון כלי ואיסורו מדרבנן.
E/ע
הערותNotes
הערות
Shulchan Arukh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144