×
Mikraot Gedolot Tutorial
שו״ע
פירוש
הערותNotes
E/ע
שו״ע אורח חיים שכ״גשו״ע
;?!
אָ
דיני השאלה וקנין צרכי שבת והדחת הכלים ותיקונן וטבילתן בשבת, ובו י׳ סעיפים (א) מֻתָּר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ: מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה, אֲפִלּוּ הוּא מְיֻחָד לְמִדָּה; וְהָנֵי מִילֵי כְּשֶׁנּוֹטֵל הַלּוֹקֵחַ מִדָּה שֶׁל מוֹכֵר וּמוֹלִיכָהּ לְבֵיתוֹ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר אִם מֵבִיא הַלּוֹקֵחַ מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה, אֲבָל לִמְדֹּד בִּכְלִי הַמְיֻחָד לְמִדָּה וְלִשְׁפֹּךְ לְתוֹךְ כֵּלָיו שֶׁל לוֹקֵחַ, אָסוּר. {הַגָּה: וְיֵשׁ מְקִלִּין לוֹמַר דְּכָל שֶׁאֵינוֹ מְכַוֵּן לְמִדָּה לְגַמְרֵי, שֶׁמְּמַעֵט אוֹ מוֹסִיף מְעַט, שָׁרֵי (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי וּמָרְדְּכַי פֶּרֶק אֵין צָדִין). וְכֵן הַמִּנְהָג פָּשׁוּט לִמְדֹּד בִּכְלִי הַמְיֻחָד לְמִדָּה וְלִשְׁפֹּךְ לְכֵלָיו שֶׁל לוֹקֵחַ. וְעוֹד יִתְבָּאֵר לְךְ בְּסָמוּךְ טַעַם הַמְקִלִּין. דִּין הַלְוָאַת שַׁבָּת דִּינוֹ כְּמוֹ בְּיוֹם טוֹב, וְעַיֵּן לְקַמָּן סי׳ תקכ״ה וּלְעֵיל סי׳ ש״ז סָעִיף י״א.} (ב) מֻתָּר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ: מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה וּלְמָחָר נִמְדֹּד אוֹתוֹ, {אֲבָל לֹא יֹאמַר: תֵּן לִי מִדָּה פְּלוֹנִי (טוּר).} (ג) מֻתָּר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ: תֵּן לִי בֵּיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן. (ד) מֻתָּר לוֹמַר לְחֶנְוָנִי: תֵּן לִי ד׳ בֵּיצִים וְה׳ רִמּוֹנִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַזְכִּיר לוֹ שֵׁם דָּמִים וְלֹא סְכוּם מִדָּה וְלֹא סְכוּם מִנְיָן, לוֹמַר: הֲרֵי שֶׁיֵּשׁ לְךָ בְּיָדִי חֲמִשִּׁים אֱגוֹזִים תֵּן לִי חֲמִשִּׁים אֲחֵרִים וַהֲרֵי יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי מֵאָה. {הַגָּה: וְכֵן בִּסְכוּם דָּמִים אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בִּכְהַאי גַּוְנָא שֶׁאוֹמֵר: תֵּן לִי בְּכָךְ וְכָךְ דָּמִים וְיִהְיֶה לְךְ בְּיָדִי כָּךְ וְכָךְ, אֲבָל בְּלָאו הָכֵי, שָׁרֵי. וְכֵן בִּסְכוּם מִדָּה, דַּוְקָא בִּכְהַאי גַּוְנָא אָסוּר, אֲבָל בְּלָאו הָכֵי, שָׁרֵי. וְאַף עַל גַּב דְּאָסוּר לְהַזְכִּיר דָּמִים כְּלָל, הַיְנוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין מִקְּחוֹ יָדוּעַ אֲבָל בְּדָבָר שֶׁיָּדוּעַ רַק שֶׁאוֹמֵר לוֹ כַּמָּה צָרִיךְ, שָׁרֵי אִם לֹא שֶׁמַּזְכִּיר לוֹ סְכוּם (אוֹר זָרוּעַ וְהָגָ״א פ׳ אֵין צָדִין) וְאַף עַל גַּב שֶׁיֵּשׁ מַחְמִירִין בְּדָבָר זֶה, כְּבָר פָּשַׁט הַמִּנְהָג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לְהָקֵל, וְכַסְּבָרָא הַנִּזְכֶּרֶת.} (ה) הַמֵּבִיא כַּדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, לֹא יְבִיאֵם בְּסַל וּבְקֻפָּה כְּדֶרֶךְ חוֹל, אֶלָּא יְבִיאֵם לְפָנָיו אוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, שֶׁיְּשַׁנֶּה מִדֶּרֶךְ חוֹל אֲפִלּוּ אֵין בַּשִּׁנּוּי קַלּוּת בַּמַּשָּׁא; וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְשַׁנּוֹת, כְּגוֹן שֶׁזִּמֵּן אוֹרְחִים הַרְבֵּה וְצָרִיךְ לְמַהֵר לְהָבִיאוֹ לִפְנֵיהֶם, מֻתָּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּלְמַעֵט בְּהִלּוּךְ עָדִיף, וְיוֹתֵר טוֹב לַהֲבִיאָם בְּסַל וּבְקֻפָּה בְּפַעַם אַחַת מִלַּהֲבִיאָם כָּל אַחַת (וְאַחַת) בִּפְנֵי עַצְמָהּ. (ו) מְדִיחִים כֵּלִים לְצֹרֶךְ הַיּוֹם, כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ עֲדַיִן סְעֻדָּה לֶאֱכֹל; אֲבָל לְאַחַר סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית אֵין מְדִיחִין; וּכְלֵי שְׁתִיָּה, מְדִיחִין כָּל הַיּוֹם שֶׁכָּל הַיּוֹם רָאוּי לִשְׁתִיָּה. (ז) מֻתָּר לְהַטְבִּיל כְּלִי חָדָשׁ הַטָּעוּן טְבִילָה, וְיֵשׁ אוֹסְרִים. וִירֵא שָׁמַיִם יֵצֵא אֶת כֻּלָּם, וְיִתֵּן הַכְּלִי לְעַכּוּ״ם בְּמַתָּנָה וְיַחֲזֹר וְיִשְׁאֲלֶנּוּ מִמֶּנּוּ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ טְבִילָה. {הַגָּה: וְאִם הוּא כְּלִי שֶׁרָאוּי לְמַלְּאוֹת בּוֹ מַיִם, יְמַלְּאֶנּוּ מַיִם מִן הַמִּקְוֶה וְעָלְתָה לוֹ טְבִילָה (הַמַּגִּיד פֶּרֶק ד׳ מֵהִלְכוֹת יוֹם טוֹב וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק כ״ג מֵהִלְכוֹת שַׁבָּת).} (ח) כּוֹס שֶׁשָּׁתָה בּוֹ עַכּוּ״ם, מֻתָּר לַהֲדִיחוֹ לְדִבְרֵי הַכֹּל. (ט) מֻתָּר לְשַׁפְשֵׁף הַכֵּלִים בְּכָל דָּבָר, חוּץ מִכְּלֵי כֶּסֶף בִּגְרַתְקָן, שֶׁהוּא שִׁמְרֵי יַיִן כְּשֶׁנִּתְיַבְּשׁוּ וְנִתְקַשּׁוּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַחֵק לִכְלֵי כֶּסֶף שֶׁהוּא רַךְ. (י) אֵין חוֹפְפִין כֵּלִים בְּמֶלַח, לְפִי שֶׁהַמֶּלַח נִמְחֶה כְּשֶׁחוֹפֵף בְּחָזְקָה.מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) תן לי מדה פלונית או פלונית ק״ק מ״ש או פלונית דמה לי מדה זו או זו והיה נראה ליישב דה״ק אע״ג דאינו מדקדק לומר תן לי דוקא מדה זו אלא אומר תן לי מדה זו או זו איזה שתרצה אפ״ה אסור וק״ל: (ב) כתב הרמב״ם אסור לשקול כו׳ ע״ל סוף סימן תקי״ז שכתב רבינו בשם הרמב״ם דבמדה המיוחדת למדה אסור ולפ״ז ה״ל לרבינו לכתוב והרמב״ם כתב בלשון פלוגתא אהא דמתיר לפני זה ועיין בב״י ובדרישה שהארכתי ולענין פירוש דברי הר״ן במה שמחולקים בו הב״י ומהרי״א ז״ל נלע״ד פשוט להכריע כפי׳ מהרר״י ז״ל וקושיית הב״י אינה כלל וגם א״צ למחוק תיבת לא כמ״ש ב״י ואדרבה מוכרחים אנו לגורסו כי מאחר שסיים הר״ן וכז״ל וכך נראים דברי הרמב״ם בפ״ד מהל׳ י״ט עכ״ל ור״ל שהרמב״ם כתב שם בסימן כ״א ז״ל וכן לא יקח מבעלי החנות במדה או במשקל אלא כיצד הוא עושה אומר לחנוני מלא לי כלי זה ולמחר נותן לו שוויו ואפילו היה כלי המיוחד למדה ימלאנו והוא שלא יזכיר לו שם מדה עכ״ל. והנה דקדק הר״ן מל׳ הרמב״ם שכתב לא יקח מבעלי החנות במדה או במשקל שבמדה ר״ל דומה למשקל וכמו שבמשקל המשקל נשאר אצל המוכר ואין הלוקח לוקח אלא דבר הנשקל כן מה שאסר דבר שבמדה ג״כ ר״ל שהמדה נשאר אצל המוכר והלוקח מערה דבר הנמדד לתוך כליו ומוליכו לביתו וזהו דוקא הוא שאסר ומסיים אח״כ אלא כיצד הוא עושה אומר לחנוני מלא לי כלי זה ר״ל הכלי שמביא הלוקח עמו מביתו אומר למוכר למלאותו וזהו דוקא מותר ואפילו בכלי המיוחד למדה ובלבד שלא יזכיר לו שם מדה לומר מלא לי מדה זו שלי. והשתא א״ש נמי הא דחזר לכתוב והוא שלא יזכיר לו שם מדה דאם לא תפרשהו כן אלא ר״ל במה שאסר ברישא ליקח במדה ובמשקל ר״ל שלא יזכיר שם מדה קשה למה חזר לכותבו בסיפא וק״ל. וא״כ קשה מנא ליה להרמב״ם תלתא חילוקים הנ״ל וע״כ צ״ל דגירסתו היה כגירסת הרי״ף הנ״ל שגרס וכתב ז״ל מאי אבל לא במדה אמר רבא שלא יזכיר לו שם מדה אבל כלי העומד למדה לא ימלא ור״ל ת״ק דאמר אומר אדם לחבירו מלא לי כלי זה אבל לא במדה ר״ל דאם הלוקח מביא כלי עמו ואומר למוכר מלא לי כלי זה זהו מותר יהיה כלי של לוקח מה שיהיה אפילו מיוחד למדה רק שלא יאמר לו מלא לי מדה זו זהו שאמר אבל לא במדה ומפרשה רבא שלא יזכיר לו שם מדה אפילו בכלי של לוקח. ומסיים רבא ואומר אבל כלי העומד למדה לא ימלאנו ר״ל המוכר לא ימלאנו בכלי שבידו העומד למדה את כלי של לוקח. וכאלו אמר אבל בכלי בבי״ת וק״ל. והם המה הג׳ חילוקים שכתב הרמב״ם הנ״ל כי ידוע שהרמב״ם בשיטת הרי״ף רבו רוב דבריו אמורים ויתיישב נמי השתא שפיר ל׳ הרמב״ם דשבת סימן י״ג במ״ש שם ז״ל וכשם שאסור לשקול כך אסור למנות ולמדוד בין בכלי מדה בין ביד בין בחבל עכ״ל. הרי שגם לשם לא כתב איסור דידיה אלא דומיא דמשקל ומדידת חבל שהמשקל והחבל נשארים ביד המוכר ואע״ג דאסר שם גם למנות איסור למנות שאני וכאילו מזכיר שם מדה דמי וק״ל. ותמה אני על הב״י מאחר שחילוק זה מוכרח לומר בדברי הרמב״ם וכמו שדייק הר״ן מדברי הרמב״ם וכמ״ש וב״י בעצמו מודה בחילוק זה כמו שמוכח מסוף דבריו וגם הכלבו אוסר יותר אפילו להלך במדה של מוכר לתוך ביתו ואינו מתיר אלא כלי של לוקח דוקא למלאותו ולהוליכה לביתו למה טרח ליישב דברי הרמב״ם בע״א וכתב שהרמב״ם אינו אוסר אלא במדידת הקרקע מיהו לבסוף גם הב״י רמז ישיב הר״ן ומהר״א הנ״ל במ״ש ז״ל או בשופך המדה לתוך כלי אחר כו׳ ע״ש והנה בהיות שבהרמב״ם מוכרח לחלק כן והדין דין אמת בודאי פשוט דלזה כיון ג״כ הרי״ף אף שהר״ן תמה מתחילה עליה ה״ט משום דלפי הנראה אין משמעות לשון הרי״ף כן. אבל כדי ליישבו שלא יהא פסקו דהרי״ף נגד סוגיית הגמרא ע״כ צ״ל דכוונתו כמ״ש הרמב״ם ומה שמסיק וכתב הר״ן ז״ל ונ״ל דכי שרינן כו׳ אלעיל קאי וכ״כ ליישב תמיהתו על הרי״ף הנ״ל וכמ״ש מהרי״א הנ״ל. ומה שהקשה הב״י וכתב ז״ל ותמיהני לפי׳ זה כשכתב הרי״ף אבל כלי העומד למדה לא ימנאנו היינו בששופך לתוך כליו של לוקח דיקא ופלוגתא דרב יודא ורבא באוקימתא דמתניתין דהיינו כשנוטל מדה של מוכר ומוליכה לביתו אי שרי בכלי העומד למדה דוקא או אפילו בכלי המיוחד למדה לא נזכר בדברי הרי״ף כלל כו׳ נלע״ד דזה אינו קושיא דהרי״ף בהלכותיו לא הביא סוגיא דגמרא רק מה שהוא פסק הלכה ובכלל מ״ש ובלבד שלא יזכיר לו שם מדה הוא דזולת זה הכל מותר כשממלא כליו דלוקח ומביאו לביתו וכמ״ש ב״י עצמו. ואף שהב״י חזר להקשות ע״ז דא״כ הל״ל אבל לא ימלאנו אפילו עומד למדה נראה דלאו דקדוק הוא והיא היא. ובאשר כתבתי נתיישבו עוד שני קושיות גדולות האחת מאי דשינה הרי״ף דברי רבא האמורין בגמרא בתרתי שבגמרא אמר בשם רבא דאפילו כלי המיוחד למדה ימלאנו ורי״ף כתב בשם רבא דאפילו כלי העומדת למדה ימלאנו והיא תמיהת הר״ן וגם הרא״ש רמזה במ״ש שהרי״ף לא הביא דברי רבא כמ״ש בגמרא השנית אף א״ת שגירסת הרי״ף שלפנינו היא עיקר דבמדה העומדת למדוד ס״ל דימלאנו מ״מ קשה כיון דרבא פי׳ דמ״ש ת״ק אבל לא במדה דר״ל שלא יזכיר שם מדה ממילא נשמע דאפילו במדה המיוחד למדה ימלאנו וא״כ קשה למה אמר כלי העומד למדה ימלאנו אלא ודאי צ״ל כמ״ש הר״ן ומהרי״א הנ״ל דמ״ש ובלבד שלא יזכיר שם מדה ממילא נשמע דכשאינו מזכיר שם מדה אפילו כלי המיוחד למדה של לוקח מותר להוליכו לביתו ומ״ש הרי״ף אבל כלי העומד למדה לא ימלאנו קאי אכלי של מוכר כשירצה לערות מתוכה לכלי של לוקח וזה אסור אפילו בכלי העומד למדה. א״נ ה״ק כלי העומד למדה של לוקח לא ימלאנו המוכר והשתא א״ש מ״ש העומד למדה דכל כלי של לוקח עומדים למדה מיקרי דמודדים לתוכו וק״ל והשתא א״ש נמי מה שסיים הר״ן ומהרי״א בלשונם וכתבו ז״ל אבל למדוד בכלי המיוחד למדה ולשפוך כו׳ דק׳ דמתחיל בכלי העומד למדה וסיים בכלי המיוחד. אלא ודאי מ״ש העומד למדה ר״ל למלאות בכלי של מוכר המיוחדת למדה לתוך כלי של לוקח העומד למדה וק״ל. והשתא א״ש נמי דא״צ לומר דהרי״ף היה לו גירסא אחרת בגמ׳ דלפ״ז תפס הרי״ף לישנא דרבא דהוא בתראה וגם הוא ל״ק לו יותר מדרב יודא. דדברי הרי״ף ורבא כל׳ רב יודא בשניהן וגם ר״ל בסכום מדה פשיטא דאסור ולא הוצרך לכותבו וכמ״ש התו׳ שם ס״פ על רש״י ע״ש: ומ״ש ב״י עוד שם תמיהת הרא״ש על הרי״ף ז״ל ותמהני למה האריך לפרש משנה זו מאי שייך טבילת כלים האידנא יש ליישב ולומר דכוונת הרי״ף הוא ללמד שטבילת כלים חדשים מותר בשבת דהמשנה אינו אוסר אלא טבילת כלים טמאים וק״ל: (ג) ומותר לשפשף הכלים בכל דבר כו׳ חוץ מכלי כסף בגרתקון בפרק במה טומנין ופירש״י שם אע״ג דנתר וחול זימנין דגריד כיון דלא מתכוין שרי אבל גרתקון ודאי גריד לכלי כסף שהוא רך וה״ל ממחק כיון דפסיק רישיה הוא מודה ביה ר״ש:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Shulchan Arukh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144