Perishah Choshen Mishpat 418 – פרישה חושן משפט תיח‏ – Shulchan Arukh

E/ע

בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot

אורח חייםOrach Chayyim
יורה דעהYoreh Deah
אבן העזרEven HaEzer
חושן משפטChoshen Mishpat

בחרו הלכותSelect Laws
בחרו סימן שלםSelect Full Siman
בחרו סעיףSelect Paragraph

הקדמותIntros
א1
ב2
ג3
ד4
ה5
ו6
ז7
ח8
ט9
י10
יא11
יב12
יג13
יד14
טו15
טז16
יז17
יח18
יט19
כ20
כא21
כב22
כג23
כד24
כה25
כו26
כז27
כח28
כט29
ל30
לא31
לב32
לג33
לד34
לה35
לו36
לז37
לח38
לט39
מ40
מא41
מב42
מג43
מד44
מה45
מו46
מז47
מח48
מט49
נ50
נא51
נב52
נג53
נד54
נה55
נו56
נז57
נח58
נט59
ס60
סא61
סב62
סג63
סד64
סה65
סו66
סז67
סח68
סט69
ע70
עא71
עב72
עג73
עד74
עה75
עו76
עז77
עח78
עט79
פ80
פא81
פב82
פג83
פד84
פה85
פו86
פז87
פח88
פט89
צ90
צא91
צב92
צג93
צד94
צה95
צו96
צז97
צח98
צט99
ק100
קא101
קב102
קג103
קד104
קה105
קו106
קז107
קח108
קט109
קי110
קיא111
קיב112
קיג113
קיד114
קטו115
קטז116
קיז117
קיח118
קיט119
קכ120
קכא121
קכב122
קכג123
קכד124
קכה125
קכו126
קכז127
קכח128
קכט129
קל130
קלא131
קלב132
קלג133
קלד134
קלה135
קלו136
קלז137
קלח138
קלט139
קמ140
קמא141
קמב142
קמג143
קמד144
קמה145
קמו146
קמז147
קמח148
קמט149
קנ150
קנא151
קנב152
קנג153
קנד154
קנה155
קנו156
קנז157
קנח158
קנט159
קס160
קסא161
קסב162
קסג163
קסד164
קסה165
קסו166
קסז167
קסח168
קסט169
קע170
קעא171
קעב172
קעג173
קעד174
קעה175
קעו176
קעז177
קעח178
קעט179
קפ180
קפא181
קפב182
קפג183
קפד184
קפה185
קפו186
קפז187
קפח188
קפט189
קצ190
קצא191
קצב192
קצג193
קצד194
קצה195
קצו196
קצז197
קצח198
קצט199
ר200
רא201
רב202
רג203
רד204
רה205
רו206
רז207
רח208
רט209
רי210
ריא211
ריב212
ריג213
ריד214
רטו215
רטז216
ריז217
ריח218
ריט219
רכ220
רכא221
רכב222
רכג223
רכד224
רכה225
רכו226
רכז227
רכח228
רכט229
רל230
רלא231
רלב232
רלג233
רלד234
רלה235
רלו236
רלז237
רלח238
רלט239
רמ240
רמא241
רמב242
רמג243
רמד244
רמה245
רמו246
רמז247
רמח248
רמט249
רנ250
רנא251
רנב252
רנג253
רנד254
רנה255
רנו256
רנז257
רנח258
רנט259
רס260
רסא261
רסב262
רסג263
רסד264
רסה265
רסו266
רסז267
רסח268
רסט269
רע270
רעא271
רעב272
רעג273
רעד274
רעה275
רעו276
רעז277
רעח278
רעט279
רפ280
רפא281
רפב282
רפג283
רפד284
רפה285
רפו286
רפז287
רפח288
רפט289
רצ290
רצא291
רצב292
רצג293
רצד294
רצה295
רצו296
רצז297
רצח298
רצט299
ש300
שא301
שב302
שג303
שד304
שה305
שו306
שז307
שח308
שט309
שי310
שיא311
שיב312
שיג313
שיד314
שטו315
שטז316
שיז317
שיח318
שיט319
שכ320
שכא321
שכב322
שכג323
שכד324
שכה325
שכו326
שכז327
שכח328
שכט329
של330
שלא331
שלב332
שלג333
שלד334
שלה335
שלו336
שלז337
שלח338
שלט339
שמ340
שמא341
שמב342
שמג343
שמד344
שמה345
שמו346
שמז347
שמח348
שמט349
שנ350
שנא351
שנב352
שנג353
שנד354
שנה355
שנו356
שנז357
שנח358
שנט359
שס360
שסא361
שסב362
שסג363
שסד364
שסה365
שסו366
שסז367
שסח368
שסט369
שע370
שעא371
שעב372
שעג373
שעד374
שעה375
שעו376
שעז377
שעח378
שעט379
שפ380
שפא381
שפב382
שפג383
שפד384
שפה385
שפו386
שפז387
שפח388
שפט389
שצ390
שצא391
שצב392
שצג393
שצד394
שצה395
שצו396
שצז397
שצח398
שצט399
ת400
תא401
תב402
תג403
תד404
תה405
תו406
תז407
תח408
תט409
תי410
תיא411
תיב412
תיג413
תיד414
תטו415
תטז416
תיז417
תיח418
תיט419
תכ420
תכא421
תכב422
תכג423
תכד424
תכה425
תכו426
תכז427

א1
ב2
ג3
ד4
ה5
ו6
ז7
ח8
ט9
י10
יא11
יב12
יג13
יד14
טו15
טז16
יז17
יח18

שו״ע

פירוש

נזקי האש פטורו וחיובו, וטמון באש וכל דיניו, ובו י״ח סעיפים(א) אֵשׁ הוּא אָב, דִּכְתִיב: כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קוֹצִים (שמות כב, ה); וְהוּא מָמוֹנוֹ שֶׁהוֹלֵךְ לְמֵרָחוֹק וּמַזִּיק עַל יְדֵי הָרוּחַ שֶׁמּוֹלִיכוֹ. לְפִיכָךְ, כָּל הַדּוֹמֶה לוֹ, שֶׁהוּא מָמוֹנוֹ וְהוֹלֵךְ וּמַזִּיק, הוּא תוֹלַדְתּוֹ וְיֵשׁ לוֹ דִּין לִפְטֹר בּוֹ טָמוּן. (ב) כְּתִיב: כִּי תֵצֵא אֵשׁ (שמות כב, ה); אֲפִלּוּ מֵעַצְמָהּ, שֶׁהִדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהָלַךְ וְדָלַק בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ. אֲפִלּוּ לֹא שָׂרְפָה אֶלָּא עֵצָיו וַאֲבָנָיו, אוֹ שֶׁלִּחֲכָה נִירוֹ, חַיָּב לְשַׁלֵּם הַכֹּל, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק כְּשִׁעוּר; אֲבָל אִם הִרְחִיק כְּשִׁעוּר וְיָצָא וְהִזִּיק, פָּטוּר. {הַגָּה: וְכָל זֶה בְּמַדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ; אֲבָל בְּמַדְלִיק בְּתוֹךְ חֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ עָבְרָה כַּמָּה מִילִין, חַיָּב (טוּר ס״א).} (ג) וְכַמָּה שִׁעוּר הַהַרְחָקָה, הַכֹּל לְפִי גֹבַהּ הַדְּלֵקָה. וְאִם לֹא הִרְחִיק כָּרָאוּי, וְעָבְרָה הָאֵשׁ וְהִזִּיקָה, חַיָּב לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. (ד) הִרְחִיק כָּרָאוּי, וְעָבְרָה וְהִזִּיקָה, פָּטוּר, שֶׁזּוֹ מַכָּה בִּידֵי שָׁמַיִם הִיא. וְכֵן אִם עָבְרָה נָהָר אוֹ שְׁלוּלִית שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַיִם, וְרָחְבָּם שְׁמֹנֶה אַמּוֹת, פָּטוּר. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הַנָּהָר רָחָב שְׁמֹנֶה אַמּוֹת, אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ מַיִם; וְהַיְאוֹר, אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא וְיֵשׁ בּוֹ מַיִם פָּטוּר (טוּר ס״א).} עָבְרָה גָדֵר, אוֹמְדִים גֹּבַהּ הַגָּדֵר וְגֹבַהּ הַדְּלֵקָה וְהָעֵצִים וְהַקּוֹצִים הַמְּצוּיִים שָׁם, אִם אֵינָהּ רְאוּיָה לַעֲבֹר, פָּטוּר; וְאִם רְאוּיָה לַעֲבֹר, חַיָּב. (ה) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בָּאֵשׁ הַקּוֹדַחַת. אֲבָל אִם הָיָה לַהַב גָּדוֹל הָעוֹלֶה וְנִכְפָּף מִגֹּבַהּ עֲלִיַּת הַלַּהַב, וְהָיוּ עֵצִים מְצוּיִים שָׁם, אֵין לָהּ אֹמֶד, אֶלָּא אֲפִלּוּ עָבְרָה אֶלֶף אַמָּה, חַיָּב. (ו) נָפְלָה דְלֵקָה בַּחֲצֵרוֹ, וְנָפַל גָּדֵר שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַדְּלֵקָה, וְעָבְרָה הַדְּלֵקָה בְּחָצֵר אַחֶרֶת, אִם הָיָה יָכוֹל לִגְדֹּר הַגָּדֵר שֶׁנָּפַל וְלֹא גְּדָרוֹ, חַיָּב; לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְשׁוֹרוֹ שֶׁיָּצָא וְהִזִּיק, שֶׁהָיָה לוֹ לְשָׁמְרוֹ וְלֹא שְׁמָרוֹ. (ז) הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵרָה בְּיַד חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁמָּסַר לָהֶם גַּחֶלֶת וְלִבּוּהָ (פֵּרוּשׁ, מֵעִנְּיַן לַבַּת אֵשׁ) (שמות ג, ב), שֶׁדֶּרֶךְ הַגַּחֶלֶת לְהִכָּבוֹת מֵאֵלֶיהָ קֹדֶם שֶׁתַּעֲבֹר וְתַדְלִיק, אֲבָל אִם מָסַר לָהֶם שַׁלְהֶבֶת, חַיָּב, שֶׁהֲרֵי מַעֲשָׂיו גָּרְמוּ. (ח) שָׁלַח הַבְּעֵרָה בְּיַד הַפִּקֵּחַ, זֶה שֶׁהִבְעִיר חַיָּב לְשַׁלֵּם; וְהַשּׁוֹלֵחַ פָּטוּר. וְכֵן אִם הִנִּיחַ שׁוֹמֵר לִשְׁמֹר הַבְּעֵרָה, הַשּׁוֹמֵר חַיָּב. (ט) אֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר, וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים, הַמֵּבִיא אֶת הָעֵצִים חַיָּב. אֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר, הַמֵּבִיא אֶת הָאוּר חַיָּב. בָּא אַחֵר וְלִבָּה, הַמְלַבֶּה חַיָּב. לִבָּתוֹ רוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה תָמִיד, הֲרֵי כֻּלָּם פְּטוּרִים. {וְאִם הָרוּחַ מְצוּיָה, הָאַחֲרוֹן חַיָּב (טוּר ס״ד). וְכֵן אִם הָיָה הָרוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה, מְנַשֵּׁב בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הָאַחֲרוֹן לְשָׁם, הָאַחֲרוֹן חַיָּב (הַמַּגִּיד פי״ד דְנ״מ).} לִבָּה וְלִבָּתוֹ הָרוּחַ, חַיָּב. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין הַמְלַבֶּה חַיָּב אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ בַּלִּבּוּי שֶׁלּוֹ כְּדֵי לְלַבּוֹת, וְאֵין בָּרוּחַ לְבַד כְּדֵי לְלַבּוֹת. אֲבָל אֵין בְּכָל אֶחָד כְּדֵי לְלַבּוֹת, אוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד כְּדֵי לְלַבּוֹת, פָּטוּר (טוּר שָׁם ובֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַאֲבַ״ד וְהָרא״ש). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהוּא הַדִּין אִם שְׁנַיִם לִבּוּ וְאֵין בְּכָל אֶחָד כְּדֵי לְלַבּוֹת, פְּטוּרִין (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַכּוֹנֵס).} (י) עָשָׂה הָאֶחָד הָאֵשׁ, וּבָא אַחֵר וְהוֹסִיף, אִם יֵשׁ בַּמֶּה שֶׁעָשָׂה הָרִאשׁוֹן כְּדֵי שֶׁתַּגִּיעַ לַמָּקוֹם שֶׁהָלְכָה, הָרִאשׁוֹן חַיָּב; וְאִם לָאו, הָרִאשׁוֹן פָּטוּר וְהָאַחֲרוֹן חַיָּב. (יא) הַכּוֹפֵף קָמָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ לִפְנֵי הַדְּלֵקָה, כְּדֵי שֶׁתַּגִּיעַ בָּהּ הַדְּלֵקָה, אִם כְּפָפָהּ בְּמָקוֹם שֶׁתּוּכַל הַדְּלֵקָה לְהַגִּיעַ בְּרוּחַ מְצוּיָה, חַיָּב לְשַׁלֵּם; וְאִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַגִּיעַ בְּרוּחַ מְצוּיָה, פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. {וְאִם הָרוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה כְּבָר מְנַשֵּׁב, וְאַחַר כָּךְ כְּפָפָהּ, חַיָּב בְּכָל עִנְיָן (הַמַּגִּיד הַנַּ״ל).} (יב) גָּמָל שֶׁהוּא טָעוּן פִּשְׁתָּן, וְעָבַר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנִכְנַס פִּשְׁתָּנוֹ לְתוֹךְ הַחֲנוּת וְדָלְקָה בְּנֵרוֹ שֶׁל חֶנְוָנִי וְהִדְלִיק אֶת כָּל הַבִּירָה, בַּעַל הַגָּמָל חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהִרְבָּה בַּמַּשּׂאוֹי, בֵּין שֶׁעָמְדָה הַבְּהֵמָה בֵּין שֶׁלֹּא עָמְדָה. וְאִם הִנִּיחַ הַחֶנְוָנִי נֵרוֹ מִבַּחוּץ, הוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם אַף דְּמֵי הַפִּשְׁתָּן לְבַעַל הַגָּמָל, וַאֲפִלּוּ הוּא נֵר חֲנֻכָּה, שֶׁהָיָה לוֹ לֵישֵׁב וְלִשְׁמֹר שֶׁלֹּא יַזִּיק. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הַדְּלֵקָה בְּמָקוֹם אֶחָד וְנִתְפַּשֵּׁט הָאֵשׁ לְמָקוֹם אַחֵר, חַיָּב עַל מְקוֹם הָאֵשׁ נֶזֶק שָׁלֵם וְעַל הַשְּׁאָר חֲצִי נֶזֶק. וְאִם הַגָּמָל סִכְסֵךְ הָאֵשׁ בְּכָל הַבִּירָה, חַיָּב עַל כֻּלּוֹ נֶזֶק שָׁלֵם (טוּר ס״ז), וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן שצ״ב חִלּוּקִין אֵלּוּ.} (יג) טָמוּן בְּאֵשׁ, פָּטוּר. שֶׁאִם הִדְלִיק גְּדִישׁ חֲבֵרוֹ וְהָיוּ טְמוּנִים בּוֹ אֲפִלּוּ מוֹרִגִּים (פֵּרוּשׁ, קְרָשִׁים נְקוּבִים וּבָהֶם יְתֵדוֹת שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁדָּשִׁין בָּהֶם הַתְּבוּאָה) וּכְלֵי בָּקָר שֶׁדֶּרֶךְ לְהַטְמִינָם בַּגָּדִישׁ, פָּטוּר, וְרוֹאִים מְקוֹם הַכֵּלִים הַטְּמוּנִים כְּאִלּוּ הָיוּ שָׁם שְׂעוֹרִים אוֹ חִטִּים כְּפִי מַה שֶּׁהוּא הַגָּדִישׁ, וְכָךְ יְשַׁלֵּם לוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּמַדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהָלְכָה וְדָלְקָה בְּשֶּׁל חֲבֵרוֹ וְכָלוּ חִצָּיו, כְּגוֹן שֶׁנָּפַל הַגָּדֵר שֶׁבֵּינֵיהֶם שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַדְּלֵקָה, וְהָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לִגְדֹּר וְלֹא גָדַר. אֲבָל אִם הִדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אוֹ אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְלֹא כָּלוּ חִצָּיו, כְּגוֹן שֶׁנָּפַל הַגָּדֵר מֵחֲמַת הַדְּלֵקָה, חַיָּב בְּדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַטְמִין בַּגָּדִישׁ כְּגוֹן מוֹרִגִּים וּכְלֵי בָּקָר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן צ׳. וּבְבַיִת חַיָּב עַל כָּל דָּבָר, שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַנִּיחַ בַּבַּיִת כָּל כְּלֵיהֶם וְכָל חֲפָצֵיהֶם, וְכָל מַה שֶּׁיִּטְעֹן בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה בַבַּיִת, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ וְנוֹטֵל, וּבִלְבַד שֶׁיִּטְעֹן דְּבָרִים שֶׁהוּא אָמוּד בָּהֶם שֶׁהֵם שֶׁלּוֹ אוֹ שֶׁרְגִילִים לְהַפְקִיד בְּיָדוֹ. {וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן צ׳.} (יד) הַמַּשְׁאִיל מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ לְהַגְדִּישׁ בּוֹ, וְהִגְדִּישׁ וְהִטְמִין בּוֹ כֵּלִים, וְהִדְלִיק הַמַּשְׁאִיל {דְּהַיְנוּ שֶׁעָשָׂה הַמַּשְׁאִיל אֵשׁ וְיָצְאָה וְהִדְלִיקָה (טוּר)} וְשָׂרַף הַגָּדִישׁ וְהַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹכָהּ, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא דְּמֵי גָדִישׁ בִּלְבַד. (טו) הִשְׁאִילוֹ מָקוֹם לְהַגְדִּישׁ חִטִּים, וְהִגְדִּישׁ שְׂעוֹרִים, אוֹ לְהַגְדִּישׁ שְׂעוֹרִים וְהִגְדִּישׁ חִטִּים, אוֹ שֶׁהִגְדִּישׁ חִטִּים וְחִפָּם בִּשְׂעוֹרִים, אוֹ שֶׁהִגְדִּישׁ שְׂעוֹרִים וְחִפָּם בְּחִטִּים, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם לוֹ אֶלָּא דְּמֵי שְׂעוֹרִים בִּלְבַד. (טז) מִי שֶׁרָאָה דְּלֵקָה שֶׁמִּתְקָרֶבֶת לְקָמַת חֲבֵרוֹ, וְהָלַךְ וְכִסָה הַקָּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁגָּרַם לוֹ הֶפְסֵד שֶׁהֲרֵי עֲשָׂאוֹ טָמוּן, הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. (יז) אֵשׁ שֶׁעָבְרָה וְהִזִּיקָה אֶת הָאָדָם וְחָבְלָה בּוֹ, הֲרֵי הַמַּבְעִיר חַיָּב בְּנִזְקוֹ וּבְשִׁבְתּוֹ וּבְרִפּוּיוֹ וּבְצַעֲרוֹ וּבְבָשְׁתּוֹ כְּאִלּוּ הִזִּיקוֹ בְּיָדוֹ, (שֶׁאַף עַל פִּי) שֶׁאִשּׁוֹ מָמוֹנוֹ הוּא, הֲרֵי הוּא כְּמוֹ שֶׁהִזִּיק בְּחִצָּיו; וְהוּא שֶׁהָיָה הָאֵשׁ רָאוּי לְהַגִּיעַ שָׁם לַמָּקוֹם שֶׁהִזִּיק בְּשָׁעָה שֶׁהִדְלִיק, אֲבָל אִם לֹא הָיָה רָאוּי לְהַגִּיעַ שָׁם, כְּגוֹן שֶׁהָיָה גָּדֵר בֵּינֵיהֶם וְנָפַל שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הָאֵשׁ, אֲפִלּוּ אִם הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְגָדְרָהּ, כְּבַר כָּלוּ חִצָּיו וְיֵשׁ לוֹ דִּין מָמוֹנוֹ שֶׁהִזִּיק אָדָם שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְּנֶזֶק בִּלְבַד, וּפָטוּר מֵאַרְבָּעָה דְבָרִים. (יח) הִנִּיחַ לַחֲבֵרוֹ גַּחֶלֶת עַל לִבּוֹ, וְנִשְׂרַף, פָּטוּר, אֲפִלּוּ הִתְרוּ בּוֹ; שֶׁלֹּא הָיָה סָבוּר שֶׁלֹּא יְסַלְּקֶנָּה, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ שֶׁיַּנִּיחַ אָדָם עַצְמוֹ לִשְׂרֹף כְּדֵי שֶׁיֵּהָרֵג חֲבֵרוֹ. אֲבָל אִם הִנִּיחַ גַּחֶלֶת עַל בִּגְדוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וְנִשְׂרָף, חַיָּב, שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְסַלְּקוֹ כֵּיוָן שֶׁזֶּה חַיָּב לְשַׁלֵּם לוֹ. וְעַבְדּוֹ כְּגוּפוֹ, וְשׁוֹרוֹ כְּבִגְדוֹ. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּעֶבֶד קָטָן דִּינוֹ כְּשׁוֹר (נִמּוּקֵי יוֹסֵף ס״פ כֵּיצַד). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא בְּשׁוֹר כָּפוּת, אֲבָל בְּשׁוֹר שֶׁאֵינוֹ כָפוּת, פָּטוּר (טוּר סי״ד בְּשֵׁם רַשְׁבָּ״א וְהָרא״ש).} מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)

הערות

(א) אש הוא אב כו׳ עד הוא תולדתו כו׳ משנה ריש ב״ק ובגמרא שא:
ויש לו דין לפטור בו טמון פירוש כמו מוריגים וכלי בקר שהטמינם בגדיש שנשרף פטור וכמו שכתב רבינו בסמוך בס״ח:
כתיב כי תצא איש כו׳ משנה וגמרא בב״ק דף ס׳ ע״ש:
אפי׳ לא שרפה אלא עציו ואבניו כו׳ הכל שם במשנה ויליף לה מקרא ונראה דהאי שאינו ראוי קאי גם אאבניו שאין מן הדרך לשרוף ור״ל אע״ג דבאב דשן אינו מתחייב עליו נ״ש כ״א בדבר הראוי וכמ״ש לעיל בר״ס שצ״א ובדבר שאינו ראוי לו אינו משלם אלא ח״נ באב דאש ותולדתו מחוייב לשלם הכל אפילו שרף דבר שאינו ראוי לו:
ומ״ש אא״כ הרחיק כשיעור שם דף ס״א וכר״ש דאמר הכל לפי הדליקה:
וכן אם היה ביניהן גדר כו׳ ר״ל תחלה כתב דין הרחקה ברוחב אם אין דבר גבוה מפסיק ביניהן ועתה איירי בשיעור אם יש דבר גבוה מפסיק ביניהן אפי׳ דבר הנשרף בקרוב לו אינו חייב:
אא״כ הרחיק כשיעור שם במשנה ז״ל המיימוני פי״ד מנ״מ לפי שזו מכה בידי שמים היא ול״ד למ״ש בסימן תי״ד דאף דנתנו לו רשות מ״מ אם הזיק חייב וע״ל בסי׳ תט״ז ס״ז מ״ש בשם הרי״ף בזה:
ואם יש ביניהם נהר כו׳ שם דף ס״א:
אבל אם נסרכה כו׳ פי׳ אבל אם האש קופצת אז אין לה שיעור שהרי אפי׳ הגדר גבוה הרבה אפשר שתעבור דליקה זו כיון שקופצת וק״ל:
אבל המדליק בשל חבירו כו׳ חייב כ״כ הרא״ש שם והטעם דיאמר לו הניזק את ברשותי להדליק דליקה מאי בעית: (ב) נפלה דליקה בחצירו כו׳ בב״ק דף כ״ג והמי שנפלה אינו ר״ל שנפלה דוקא מעצמה אלא אם הדליקה בידים שנפלה מיקרי:
שלא מחמת הדליקה כצ״ל שלא באל״ף: (ג) השולח הדליקה ביד חש״ו כו׳ עד וכן אם מסר לשומר שם דף נ״ט ודין אם מסר כשומר כתב הרמב״ם בפ״ד מהנ״מ וכתב המ״מ שיצא לו מדין שאר המזיקים שהשומרים נכנסים בהם תחת הבעלים:
ומש״ר בד״א במוסר לו גחלת שם סוף דף נ״ט וכר״ל דקיי״ל כוותיה וע״ל סי׳ שצ״ו: (ד) הביא האחד עצים כו׳ עד עשה א׳ האש כו׳ שם דף נ״ט וריש ד׳ ס׳ וכן כתב הרא״ש שם כמש״ר ועד״ר:
ליבתו רוח שאינה מצויה ז״ל המ״מ שם בפי״ד מהלכות נ״מ פי׳ רוח שאינה מצוייה תמיד הוא שאין העולם מתנהג בה תמיד אלא לפעמים אע״פ שהיא [באה] בעתים הרבה וא״צ לומר רוח סערה שאינה נושבת אלא לעתים רחוקים:
ונצטרפו יחד וליבו פטור ולא אמרינן (כיון) [אע״פ] שסייעו הרוח בעשיית האש הוה כאילו עשאו לבדו מידי דהוה אזורה בשבת ורוח מסייעו דחשבינן ליה כאילו עשה המלאכה לבדו לענין מלאכת שבת דהתם מלאכת מחשבת אסרה תורה אע״ג דלא הוה אלא גרמא בעלמא בהכי אסרה התורה כיון דמלאכה זו עיקרה ע״י רוח אבל הכא גרמא בעלמא וגרמא בנזקין פטור עכ״ל הרא״ש ודבריו כאוקימתא דרב אשי שם ועד״ר. (ה) עשה אחד האש כו׳ והוסיף כו׳ הראשון חייב פ״ק דף ו׳ על סוגיא דהכשרתי את נזקו מבור כן במרבה בחבילה: (י) הכופף קומתו של חבירו כו׳ שם דף נ״ו ואם אינה יכולה להגיע ברוח מצויה פטור כתב המ״מ פי״ד מהל׳ נזיקין ודוקא שאין מצוייה בעת הכפיפה ואח״כ נסבה אבל אם היתה מצויה בדיני אדם נמי חייב ע״כ: (יא) גמל שהיה טעון פשתן כו׳ ואם הניח נרו לחוץ כו׳ שם דף ס״ב:
ומש״ר ואם הגמל הולך ומסכסך בכל הבירה כו׳ חייב על מקום כו׳ למד רבי׳ דין זה מדין כלב שנטל את החררה והלך לו לגדיש הנ״ל בסי׳ שצ״ב וכ״כ ב״י: (יב) הלכתא טמון באש פטור שם ד׳ ס״א וכרבנן דס״ל הכי וילפי לה מדכתיב כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או קמה מה קמה בגלוי אף כל בגלוי:
כאילו היו שם שעורין או חטין ל״ד קאמר אלא כאילו היו שם שעורין וחטין בשיבוליהן ותבניהן וזה ג״כ בכלל מ״ש מה שהוא הגדיש וק״ל:
בד״א במדליק בתוך שלו כו׳ וכתבו התו׳ משום דקרא כי תצא אש משמע דמיירי במדליק בתוך שלו אבל מדליק בתוך של חבירו חייב דלא אשכחן ביה קרא דפטר בזה טמון:
בדבר שדרכו להטמין כו׳ דבדבר שאין דרכו להטמין פטרו מסברא דלא איבעי ליה לאסוקי אדעתיה שיניח אדם ארנקי בגדיש:
ומש״ר בכלו חציו ולא כלו חציו הוא מבואר שם דף כ״ג אליבא דר״י וכן הסכימו המפרשים אף שהרמב״ם לא כ״כ:
אלא אפי׳ בכל מה שישבע כו׳ פי׳ אפי׳ אין עדים בדבר נאמן בשבועתו ליטול בדבר שהוא אמוד כדין גזלן ונגזל וכבר כ״ר ג״כ בסי׳ צ׳ ע״ש מס״א עד סי״ד וע״ל סי׳ שס״ד וסי׳ שפ״ח דין מטיל ארנקי לים:
(יג) המשאיל מקום לחבירו להגדיש כו׳ שם דף ס״ב:
אינו משלם אלא דמי הגדיש היינו במדליק בתוך שלו אבל במדליק בתוך של חבירו חייב כ״כ התו׳ שם בסיפא אהא דקאמר להגדיש שעורין והגדיש חיטין וכתבו דאל״כ אמאי לא ישלם אלא שעורין כו׳ ע״ש וה״ה ברישא דהכל בבא א׳ הוא ואע״פ דשם הגמרא אליבא דר׳ יודא אזלא דחייב בטמון וקאמר רבי יודא מודה בהא דכיון דהגדיש בשל המבעיר ברשותו שנתן לו ומטעם דמצי המבעיר למימר לא נתתי לך רשות אלא להגדיש גדיש ולא דברים אחרים (פי׳ ומשלם המוריגי׳ כאילו הן גדיש כמו לרבנן) מ״מ מוכח בתוס׳ דגם לרבנן ס״ל הדין כן ומטעם דאם בהדליק בשל חבירו אף שברשותו הגדיש או שלא כלו חציו דהו״ל כפושע מחוייב לשלם המוריגים בשלימות ואפשר דיש גם לרבנן צד רבותא בזה דל״ת אף שהדליק בשלו מ״מ כיון שנתן לו רשות להגדיש הו״ל כאילו קיבל עליו שמירתו ויתחייב גם על המוריגים כמו בהכניס פירות לחצר חבירו ברשותו ואכלן שורו של בעל החצר דלר״י והרא״ש חייב בעל החצר בהיזקם מה״ט דאמרי׳ דמסתמא כיון שנתן לו רשות להכניס קיבל עליו שמירתן וכמש״ר בסי׳ שצ״ח וגם בס״ס שצ״ג בנתן לו רשות להגדיש ע״ש קמ״ל דאפ״ה פטור בטמון ומשה״נ כ״ר ושאר פוסקים להאי דינא אף לפי מאי דקיי״ל כרבנן דטמון פטור וק״ל והא דהוצרכו לומר שם בגמ׳ והביאוהו הפוסקים ורבי׳ דאם נתן לו רשות להגדיש חיטין והגדיש שעורין דאינו משלם אלא דמי שעורין ולכאורה ק׳ פשיטא וכי ישלם לו טפי ממאי שיזיקו וי״ל דקמ״ל אע״ג דקיבל עליו שמירת תשלומי חיטין א״צ לשלם אלא שעורי׳ ולא דמי שיווי המוריגים שבתוכם:
או שהגדיש חיטין וחיפן בשעורין אע״פ שנתן לו רשות להגדיש חיטין אפ״ה פוטר דא״ל לא ראיתי אלא שעורין רש״י:
ומש״ר וחיפן בחיטין כו׳ גם זה שם בגמרא ופירש״י שנתן לו רשות להגדיש שעורין ולא חיטין עכ״ל וא״ת פשיטא הא כבר כתב דבנתן לו רשות לשעורין אפי׳ הגדיש כולו חיטין דאינו משלם לו אלא דמי שעורין י״ל דהו״א דוקא התם דשינה מדעת ב״ה דינא הכי משא״כ כאן דלא שינה אלא בהחיפוי הו״א שישלם לו גם כדי חיפוי של חיטין קמ״ל:
(יד) ראה א׳ הדליקה כו׳ והלך וכיסה כו׳ שם דנ״ו:
(טו) הלכתא אשו משום חציו כו׳ שם דף כ״ב וכר״י דאמר הכי ושם (דף כ״ג) בסוגיא דגם ר״י ס״ל אשו משום ממונו אלא דקאמר דחייב גם משום חציו נ״מ לחייב בד׳ דברים ופירש״י שם ז״ל ד׳ דברים נזק צער שבת ריפוי אבל בושת לא דאמרי׳ דאינו מתחייב בו עד שיתכוין וכדאמרי׳ בשלהי פרקין נפל מן הגג ברוח מצויה דחייב בד׳ דברים ופטור מהבושת כו׳ והאי דנפל מן הגג כ״ר ג״כ בסי׳ תכ״א סי״ג ע״ש אבל הרמב״ם כתב בהדיא בדין זה בפי״ד דנ״מ דין ט״ו דחייב עליו גם בבושת (ואליביה צ״ל דמ״ש בגמרא בד׳ דברים ר״ל זולת הנזק דחייב עכ״פ אף אם אין אשו משום חציו אלא משום ממונו) ולענין נפל מן הגג ברוח מצויה פסק הרמב״ם דאינו משלם עליו בושת כיון דלא כיון וגם בש״ע כתב כהרמב״ם בשני מקומות וצ״ל דהרמב״ם חילק ביניהן דזה שעשה האש בידים והלך כדרכו ברוח מצוייה והזיק הו״ל לשמור מזה ומיקרי כוונה טפי מזה שעלה על הגג ונפל באונס אף שהיה ברוח מצוייה אבל הר״ן כתב גם כן בפי׳ דאינו חייב בבושת גם באש והרא״ש כתב סתם דבריו דחייב בד׳ דברים וכן רבי׳ סתם דבריו ונראה דדעת רבינו הוא ד׳ דברים בלא נזק כהרמב״ם דאל״כ הול״ל כמ״ש בסימן תכ״א והול״ל מילתא בטעמא משום דבושת בעי כוונה בפרט כאן דעדיין לא נזכר ונכתב בדברי רבי׳ דבעי כוונה ודוק:
ויש בו דין ממונו שהזיק פי׳ ואינו נהרג ע״י וגם אינו משלם ד׳ דברים:
(טז) הניח לחבירו גחלת כו׳ עד תולדות האש שם דף כ״ד וע״ל ר״ס שס״ג:
(יז) כיון שזה חייב לשלם נראה דה״ה האומר לחש״ו קרע כסותו של זה והוא עומד ורואה שקורעו חייב המשלח מטעם זה:
(יח) תולדות האש אבנו וסכינו כו׳ בפ״ק דב״ק דף ו׳ ע״א וע״ל ר״ס תי״א: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Shulchan Arukh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון