×
Mikraot Gedolot Tutorial
שו״ע
פירוש
הערותNotes
E/ע
שו״ע יורה דעה ר״כשו״ע
;?!
אָ
חילוק שבין קונם יין להיום או לזמן, ודין הנודר על דבר שאינו קבוע, וּבוֹ כ״ג סְעִיפִים (א) קוּנָם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם יוֹם אֶחָד, אוֹ קוּנָם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם יוֹם, אָסוּר בּוֹ מֵעֵת לְעֵת. וְאִם אָמַר: קוּנָם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם הַיּוֹם, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ, בֵּין עוֹמֵד בִּתְחִלַּת הַיּוֹם אוֹ בְּסוֹפוֹ; וְצָרִיךְ שְׁאֵלָה לְחָכָם, גְּזֵרָה שֶׁמָּא פַּעַם אַחֶרֶת יֶאֱסֹר עָלָיו יוֹם אֶחָד, וְלֹא יֵדַע לְהַפְרִישׁ בֵּין הַיּוֹם לְיוֹם אֶחָד, וְיָבֹא לִשְׁתּוֹת בַּלַּיְלָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם הָיָה נֶדֶר שֶׁל מִצְוָה, כְּגוֹן לִלְמֹד אוֹ לְקַיֵּם שׁוּם מִצְוָה, אֵינוֹ צָרִיךְ הַתָּרָה. {וּמִיהוּ בְּקַבָּלַת תַּעֲנִית בְּעָלְמָא, מֻתָּר לֶאֱכֹל מִיָּד בַּלַּיְלָה וְאֵין צָרִיךְ הַתָּרַת חָכָם (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַ״ן).} (ב) אָמַר: בַּיּוֹם שֶׁאֶעֱשֶׂה דָּבָר פְּלוֹנִי לֹא אֹכַל אוֹתוֹ הַיּוֹם, דִּינוֹ כְּהַיּוֹם שֶׁמֻּתָּר בַּלַּיְלָה. וְאִם אָמַר: אוֹתוֹ הַיּוֹם וּלְמָחֳרָתוֹ, אָסוּר אוֹתוֹ הַיּוֹם וּמָחֳרָתוֹ וְלַיְלָה שֶׁבֵּינְתַיִם. (ג) הָיָה עוֹמֵד בְּאֶמְצַע הַשָּׁבוּעַ, אוֹ קֹדֶם לוֹ, וְאָמַר: קוּנָם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם שָׁבוּעַ זֶה, אָסוּר עַד תַּשְׁלוּם כָּל הַשָּׁבוּע, וְיוֹם הַשַּׁבָּת הַבָּא אָסוּר גַּם כֵּן. {וּמֻתָּר אַחַר כָּךְ בְּלֹא שְׁאֵלַת חָכָם (רַבֵּנוּ יְרוּחָם ני״ד).} וְאִם אָמַר: שָׁבוּעַ אֶחָד, אוֹ שָׁבוּעַ, סְתָם, אָסוּר מֵעֵת לְעֵת. (ד) הָיָה עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַחֹדֶשׁ, אוֹ קֹדֶם לוֹ, וְאָמַר: חֹדֶשׁ זֶה, אָסוּר עַד תַּשְׁלוּם הַחֹדֶשׁ וּמֻתָּר בְּיוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אֲפִלּוּ רֹאשׁ חֹדֶשׁ שְׁנֵי יָמִים שֶׁהָרִאשׁוֹן לְתַשְׁלוּם חֹדֶשׁ שֶׁעָבַר, אֲפִלּוּ הָכִי מֻתָּר בּוֹ, כֵּיוָן שֶׁבִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם קוֹרִין אוֹתוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ. {וְכָל שֶׁכֵּן אִם נָדַר לַעֲשׂוֹת קֹדֶם רֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁצָּרִיךְ לְקַיְּמוֹ קֹדֶם יוֹם רִאשׁוֹן.} (ה) אָמַר: חֹדֶשׁ אֶחָד, אוֹ חֹדֶשׁ, סְתָם, אָסוּר מִיּוֹם לְיוֹם. (ו) הָיָה עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַשָּׁנָה, אוֹ קֹדֶם לָהּ, וְאָמַר: שָּׁנָה זוֹ, אָסוּר עַד תַּשְׁלוּם הַשָּׁנָה וּמֻתָּר בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְשָׁנָה זוֹ מוֹנִים מִתִּשְׁרֵי, שֶׁאֲפִלּוּ אִם עוֹמֵד בכ״ט בֶּאֱלוּל, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ תִּשְׁרֵי, מֻתָּר. (ז) אָמַר: שָׁנָה אַחַת, אוֹ שָׁנָה, סְתָם, אָסוּר מֵעֵת לְעֵת. וְאִם נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, אָסוּר בָּהּ וּבְעִבּוּרָהּ. וְאִם עוֹמֵד בַּחֹרֶף וְאָמַר: שָׁנָה זוֹ, וְהִיא מְעֻבֶּרֶת, אָסוּר עַד תִּשְׁרֵי וְלֹא אַמְרִינָן שֶׁאֲדָר שֵׁנִי יַעֲלֶה לוֹ בִּמְקוֹם אֱלוּל. (ח) אָמַר: עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר, עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר רִאשׁוֹן. עַד סוֹף אֲדָר, עַד סוֹף אֲדָר שֵׁנִי. וּלְהָרַמְבַּ״ם, אִם יָדַע שֶׁהַשָּׁנָה מְעֻבֶּרֶת וְאָמַר: עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר, אָסוּר עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֵׁנִי. (ט) הָיָה עוֹמֵד בְּתוֹךְ שְׁמִטָּה, אוֹ קֹדֶם לָהּ, וְאָמַר: שְׁמִטָּה זוֹ, אָסוּר עַד סוֹף הַשְׁמִטָּה וְאָסוּר גַּם בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית. (י) אָמַר: שְׁמִטָּה אַחַת, אוֹ שְׁמִטָּה, סְתָם, אָסוּר שֶׁבַע שָׁנִים מֵעֵת לְעֵת. (יא) הָאוֹסֵר עַצְמוֹ בְּדָבָר עַד הַפֶּסַח, אוֹ שֶׁאָמַר עַד פְּנֵי הַפֶּסַח, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁיַּגִּיעַ בִּלְבַד. וְאִם אָמַר: עַד שֶׁיִּהְיֶה הַפֶּסַח, הֲרֵי זֶה אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא הַפֶּסַח. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּעַד פְּנֵי הַפֶּסַח, אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא. (יב) אָמַר: עַד הַקָּצִיר, אוֹ עַד הַבָּצִיר, אוֹ שֶׁאָמַר: עַד שֶׁיִּהְיֶה הַבָּצִיר אוֹ הַקָּצִיר, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁיַּגִּיעַ, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאֵין זְמַנּוֹ יָדוּעַ, בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁיֹּאמַר, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁיַּגִּיעַ. (יג) בְּכָל מָקוֹם, זְמַן הַנֶּדֶר הוּא לְפִי מַה שֶּׁמְּמַהֲרִין אוֹ מְאַחֲרִין לִקְצֹר בּוֹ, וְאָנוּ הוֹלְכִים אַחַר הַמָּקוֹם שֶׁעוֹמֵד בּוֹ הַנּוֹדֵר בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר אֲפִלּוּ אִם הָלַךְ אַחַר כָּךְ הַנּוֹדֵר אֶל מָקוֹם אַחֵר, בֵּין לְהַחְמִיר כְּגוֹן שֶׁהָלַךְ לְמָקוֹם שֶׁמְּמַהֲרִין הַקָּצִיר, בֵּין לְהָקֵל שֶׁהָלַךְ לְמָקוֹם שֶׁמְּאַחֲרִין אוֹתוֹ. (יד) קָצִיר, סְתָם, הוּא קְצִיר חִטִּים. וְאִם הַמָּקוֹם שֶׁנָּדַר בּוֹ רֻבּוֹ קְצִיר שְׂעוֹרִים, הוֹלְכִין אַחֲרָיו. (טו) אִם קָבַע זְמַן לְמִשְׁתֵּה בְּנוֹ, וְנָדַר עַד זְמַן מִשְׁתֵּה בְּנוֹ, מְסַפְּקָא לָן אִם חָשׁוּב זְמַנּוֹ קָבוּעַ, וְהוֹלְכִין בּוֹ לְהַחְמִיר. {הַגָּה: וַאֲפִלּוּ אִם מֵת הַבֵּן קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ מִשְׁתֶּה שֶׁלּוֹ, צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד אוֹתוֹ זְמַן. וְכֵן אִם נָדַר לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּנוֹ בַּר מִצְוָה, וּמֵת, צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לִהְיוֹת בַּר מִצְוָה (ת״ה סִימָן רע״ז). וְעַיֵּן בא״ח סִימָן תקס״ט, יָחִיד אוֹ רַבִּים שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם תַּעֲנִית מֵחֲמַת אֵיזֶה צָרָה, וְעָבְרָה, אִם צְרִיכִים לְהַשְׁלִים תַּעֲנִיתָם. וְהוּא הַדִּין בְּנָדַר נֶדֶר לַעֲשׂוֹת צְדָקָה אוֹ שְׁאָר נְדָרִים (אוֹר זָרוּעַ פָּסָק דְּחַיָּב לְקַיֵּם נִדְרוֹ). ונ״ל דְּכָל זֶה מַיְרֵי בְּקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם, סְתָם, אֲבָל אִם פֵּרֵשׁ דְּבָרָיו, כְּגוֹן מִי שֶׁנָּדַר וְאָמַר: אִם יִחְיֶה פְּלוֹנִי הַחוֹלֶה אֶתְעַנֶּה כָּךְ וְכָךְ אוֹ אֶתֵּן כָּךְ וְכָךְ לִצְדָקָה, אִם מֵת אוֹתוֹ פְּלוֹנִי, פָּטוּר מִנִּדְרוֹ, דַּהֲרֵי הִתְנָה בְּפֵרוּשׁ וְלֹא בָּעֵינָן תְּנַאי כָּפוּל בִּנְדָרִים, דְּלֹא גָּרַע דִּבּוּרוֹ מִכַּוָּנַת הַנּוֹדֵר כְּדִלְעֵיל סִימָן רי״ח. וְכֵן יִתְבָּאֵר לְקַמָּן סוֹף סִימָן רל״ב (ד״ע), וְכָל שֶׁכֵּן הָאוֹמֵר: אֶתֵּן סֶלַע לִצְדָקָה כְּדֵי שֶׁיִּחְיֶה בְּנִי, וְאִם לֹא יִחְיֶה לֹא אֶתֵּן, אַף עַל גַּב דְּעוֹבֵד עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס מִכָּל מָקוֹם פָּטוּר אִם לֹא יִחְיֶה (בֵּית יוֹסֵף סי׳ רנ״ט בְּשֵׁם מ״כ וְהוּא תְּשׁוּבַת מהרי״ל סי׳ ק״ץ וד״מ שָׁם).} (טז) עַד הַקַּיִץ, עַד שֶׁיָּקוּצוּ הַרְבֵּה וּמַכְנִיסִין הַתְּאֵנִים בְּכַלְכָּלוֹת. (יז) עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַקַּיִץ, עַד שֶׁיִּשְׁמְרוּ הַסַכִּינִים שֶׁקּוֹצְצִים בָּהֶם הַתְּאֵנִים. (יח) הָאוֹסֵר עַצְמוֹ בְּדָבָר עַד הַגֶּשֶׁם, הֲרֵי זֶה אָסוּר עַד זְמַן הַגְּשָׁמִים שֶׁהוּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵו. הִגִּיעַ זְמַן הַגְּשָׁמִים, הֲרֵי זֶה מֻתָּר בֵּין יָרְדוּ גְּשָׁמִים בֵּין לֹא יָרְדוּ. וְאִם יָרְדוּ מי״ז בְּמַרְחֶשְׁוָן, מֻתָּר. וְאִם אָמַר: עַד הַגְּשָׁמִים, הֲרֵי זֶה אָסוּר עַד שֶׁיֵּרְדוּ הַגְּשָׁמִים, וְהוּא שֶׁיֵּרְדוּ מִזְּמַן רְבִיעָה שְׁנִיָּה שֶׁהוּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמְקוֹמוֹת הַסְמוּכִים לָהּ מכ״ג מִמַּרְחֶשְׁוָן וָאֵילָךְ. {הַגָּה: וּבַגּוֹלָה, זְמַן הַגְּשָׁמִים שִׁשִּׁים יוֹם אַחֵר הַתְּקוּפָה שֶׁמַּתְחִילִין אָז הַשְּׁאֵלָה, וּזְמַן רְבִיעָה שְׁנִיָּה שִׁבְעִים יוֹם אַחַר הַתְּקוּפָה (טוּר).} (יט) אָמַר עַד שֶׁיִּפְסְקוּ הַגְּשָׁמִים, אָסוּר עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַפֶּסַח. (כ) קוּנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם בֶּחָג, אָסוּר בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. (כא) הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ: מַה שֶּׁאַתְּ עוֹשָׂה קוּנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ עַד הַפֶּסַח, עָשְׂתָה לִפְנֵי הַפֶּסַח מֻתָּר לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ אַחַר הַפֶּסַח. אֲבָל אִם אָמַר: מַה שֶּׁאַתְּ עוֹשָׂה עַד הַפֶּסַח קוּנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ, אָסוּר לֵהָנוֹת לְעוֹלָם בַּמֶּה שֶּׁעָשְׂתָה לִפְנֵי הַפֶּסַח. (כב) אָמַר לְאִשְׁתּוֹ: קוּנָם שֶׁאַתְּ נֶהֱנֵית לִי מֵהַיּוֹם עַד פֶּסַח, אִם תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ עַד הֶחָג. הָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח, אֲסוּר לֵהָנוֹת מִמֶּנָּה עַד הַפֶּסַח; וְאֲפִלּוּ לֹא הָלְכָה, אֲסוּר לֵהָנוֹת מִמֶּנָּה עַד הַפֶּסַח, שֶׁמָּא תֵּלֵךְ אַחַר כָּךְ וְתַעֲבֹר לְמַפְרֵעַ. (כג) אָמַר לָהּ: קוּנָם שֶׁאַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד הֶחָג, אִם תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ עַד הַפֶּסַח, אָסוּר לֵהָנוֹת מִיָּד. וְאִם הָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח וְנִמְצָא מְהַנֶּה אוֹתָהּ, הֲרֵי זֶה לוֹקָה וַאֲסוּרָה בַּהֲנִיָּתוֹ עַד הֶחָג. וּמֻתֶּרֶת לֵילֵךְ לְבֵית אָבִיהָ מִשֶּׁהִגִּיעַ הַפֶּסַח.מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) הנודר שלא יטעם יין שבוע הוי ספיקא אם כוונתו עד סוף השבוע או שבע ימים מעתה ואסור מספק. כן מבואר מדברי הטוש״ע והב״י בסעיף ג בד״ה ומ״ש דשבוע סתם, ויש להעיר דכן כתבו הרמב״ם בהל׳ נדרים י,ב, וסמ״ג בלא תעשה רמב.
נדר שלא יטעם יין חודש הוי ספיקא ואסור ל׳ יום. כן הביא הב״י בסעיף ד ד״ה ומ״ש שאפילו, מהרמב״ם, ותמה למה הטור השמיט דבר זה, ויש להעיר דסמ״ג בלא תעשה רמב, כתב כהרמב״ם דאסור.
נדר שלא יטעם יין שנה אחת ונתעברה השנה האם אסור בחודש העיבור. הב״י בסעיף ז בד״ה ומ״ש ואם השנה, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ״ג בלא תעשה רמב, כתב כהרמב״ם דאסור, ומאידך ראב״ן בסי׳ תקעו ד״ה קונם יין, כתב דאיירי באומר שנה זו.
אמר עד סוף אדר האם היינו סוף אדר הראשון או השני. הב״י בסעיף א-י ד״ה היה עומד בחורף, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דמדברי ראב״ן בסי׳ תקעו ד״ה קונם יין, נראה דגריס עד סוף אדר הראשון.
אמר עד פני הפסח, האם היינו עד שיגיע הפסח או עד שיצא. הטוש״ע והב״י בסעיף יא, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דראב״ן בסי׳ תקנד ד״ה ציבור, כתב דהוא עד שיצא הפסח, אמנם בסי׳ תקעו ד״ה קונם יין, כתב דהוא עד שיגיע.
אמר קונם יין שאיני טועם עד הפסח או בשר שאיני טועם עד הצום האם נאסר רק עד ליל פסח ועד ליל הצום שדרך בני אדם לאכול יין ובשר וכן גבי שום בליל שבת. הטור והב״י בסעיף כ ד״ה רבי יהודה, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דראב״ן בסי׳ תקעו ד״ה עד שיהא, כתב דנאסר עד ליל פסח וליל הצום וליל שבת.
אמר שאת נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח האם אסורה בהנאה עד הפסח אף אם לא הלכה. הב״י בסעיף כג, הביא דאסורה שמא תלך ותאסר, ותמה הב״י על הטור והרא״ש שכתבו המשנה כצורתה ולא הביאו מאי דאמרינן על זה בגמרא בפרק ב׳ דמתניתין קאי לגבי איסור מלקות אבל לגבי איסור בלא מלקות אסורה עד הפסח אף אם לא הלכה, ע״כ, ויש להעיר דהרמב״ן בהלכותיו בנדרים ק, הביא להלכה את דברי הגמרא האלו, ומאידך ראב״ן בסי׳ תקעה ד״ה האומר לאשתו, הביא את המשנה כצורתה, ונראה דהטעם דהטור והרא״ש וראב״ן הביאו המשנה כצורתה דתנן הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד החג, ולא חשו שנדקדק מדבריהם דדוקא הלכה אסורה אבל לא הלכה מותרת לגמרי, כיון דאפשר לדקדק בדרך אחרת, הלכה אסורה עד החג לא הלכה אסורה עד הפסח שמא תלך אבל אחרי הפסח מותרת אם לא הלכה, וזה דקדוק נכון, וכיון דמלשון זו של המשנה אי אפשר להוכיח דמותרת לגמרי, על כן לא חשו להאריך.
באדיבות המחבר, הרב אהרן אופיר (כל הזכויות שמורות למחבר)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Shulchan Arukh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144