(א)אפילו מאן דמתעטש אסור לומר לו אסותא באמצע הסעודה. כן הביאו הטוש״ע בסעיף א, מהירושלמי, ויש להעיר דשבולי הלקט בשבולת קמג, וסמ״ג בעשה כז, בדיני ברכות שבסעודה, וראבי״ה בסי׳ קכ ד״ה שאלו, הביאו את דברי הירושלמי להלכה.
יצא מהסעודה והשתין ולא שפשף בידיו אין צריך נטילה כלל. כן הביאו הב״י והרמ״א בסעיף א, מהגהות אשר״י, ויש להעיר דכן הביא להלכה סמ״ג בעשה כז, בדיני נטילת ידים, מר״ת.
יצא מהסעודה והשתין ושפשף האם צריך לברך על נטילת ידים. סמ״ג בעשה כז, בדיני נטילת ידים, כתב דאין צריך.
דיבר עם חבירו והפליג צריך ליטול ב׳ ידיו, כמה זמן חשיב הפלגה. סמ״ג בעשה כז, בדיני ברכות שבסעודה, כתב הפליג שעה אחת או שתים צריך ליטול אולי הסיח דעתו, ע״כ.
בדברי הטור גבי אורח. הטור בסעיף ה, כתב שכל מה שאומר בעה״ב יעשה, והביא מעשה באורחים שבאו לר״ש בן אנטפרס, וגזר עליהם לאכול והיו נודרין ומבדין, והלקה אותם, ע״כ, והתקשה הפרישה בביאורו ונדחק בזה, ונראה לפרש שהיו נודרין לא לאכול ומבדין דהיינו לשון בדאי, שהיו משקרים שהם לא רעבים וכדו׳, דהיינו שהיו עושים כמה טצדקי לא לאכול, והלקה אותם על שלא שמעו לבעה״ב, ואע״פ שבעלמא לא היו חייבים אפילו מכת מרדות על דבר קל כזה, מ״מ הכא שהיה גדול בתורה ראה צורך להלקותם, ומזה מביא הטור ראיה שצריך לשמוע לבעה״ב, דאם ר״ש בן אנטפרס ראה זאת כחוצפא, עד כדי הלקאה, א״כ גם כשבעה״ב אינו גדול בתורה הוי קצת חוצפא, ומה שפירש הפרישה בזה קשה, דלשון נודרים משמע שעכשיו נודרין, ולא שהיו נדורים כבר, ועוד דשאני התם שצוה אותם אדם חשוב, ועוד דכיצד אפשר ללמוד מאותם אנשים שמא שוטים או טועים היו.
לאכול בהסבת ימין או פרקדן. הטור והב״י בסי׳ תעב,ג, הביאו מחלוקת אם מאי דאמרינן דהוא סכנה שמא יקדים קנה לוושט היינו במיסב לימין או היינו במיסב פרקדן, והמנהיג בהל׳ פסח סי׳ נה, הביא את המחלוקת וכתב דיש לחשוש לדברי שניהם ולהיזהר שלא לאכול כך.
באדיבות המחבר, הרב אהרן אופיר (כל הזכויות שמורות למחבר)