×
Mikraot Gedolot Tutorial
שו״ע
פירוש
הערותNotes
E/ע
שו״ע חושן משפט רצ״בשו״ע
;?!
אָ
שלא לשלוח יד בפקדון, ואם שלח בו יד, ובו כ״ב סעיפים
(א) אֵין הַנִּפְקַד רַשַּׁאי לִשְׁלֹחַ יָד בַּפִּקָּדוֹן. וְאִם שָׁלַח בּוֹ יָד, אֲפִלּוּ אֵינוֹ מְכַוֵּן לְגוֹזְלוֹ, אֶלָּא לְהִשְׁתַּמֵשׁ בּוֹ, קָם לֵהּ בִּרְשׁוּתֵהּ וְחַיָּב בְּאֹנָסִים אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, דִּשְׁלִיחוּת יַד אֵינָהּ צְרִיכָה חִסָרוֹן, רַק שֶׁיַּגְבִּיהֶנָּה כְּדֵי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ בְּתַשְׁמִישׁ שֶׁמְּחַסְרוֹ, אָז חַיָּב כְּאִלּוּ חִסְרוֹ. אֲבָל אִם הִגְבִּיהוֹ לַעֲשׂוֹת בּוֹ תַּשְׁמִישׁ שֶׁאֵינוֹ מְחַסְרוֹ, אֵינוֹ חַיָּב מִשְּׁעַת הַגְבָּהָה אֶלָּא מִשְּׁעַת תַּשְׁמִישׁ; וְלֹא מִשּׁוּם שְׁלִיחוּת יָד, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ שׁוֹלֵחַ בּוֹ יָד כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מְחַסְרוֹ, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא שׁוֹאֵל שֶׁלֹּא מִדַּעַת דְּהָוֵי כְּגַזְלָן. {הַגָּה: וְאִם הֶחֱזִירָהּ לַמָּקוֹם שֶׁנְּטָלָהּ מִשָּׁם, חָזַר לִהְיוֹת דִּינוֹ כְּשׁוֹמֵר, הוֹאִיל וְלֹא הָוֵי עָלָיו מִתְּחִלָּה רַק שׁוֹאֵל בְּעָלְמָא (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַגּוֹזֵל בַּתְרָא). וּבְמָעוֹת בְּכִי הַאי גַוְנָא חַיָּב בְּאֹנָסִין (טוּר סי״א) וְעַיֵּן לְקַמָּן סָעִיף ו׳.}
(ב) הִטָּה אֶת הֶחָבִית וְנָטַל מִמֶּנָה רְבִיעִית, וְנִשְׁבְּרָה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בָּרְבִיעִית, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִגְבִּיהָהּ. אֲבָל אִם הִגְבִּיהָהּ כְּדֵי לִטֹּל מִמֶּנָּה רְבִיעִית, חַיָּב, אֲפִלּוּ לֹא נָטַל. אֲבָל אִם הִגְבִּיהַּ אֶת הַכִּיס לִטֹּל מִמֶּנָּה דִּינָר, וְכַיּוֹצֵא בְּכִיס מִדְּבָרִים שֶׁאֵינָם גּוּף אֶחָד, הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִתְחַיֵּב בְּכָל הַכִּיס, אוֹ לֹא נִתְחַיֵּב אֶלָּא בְּדִינָר בִּלְבַד. (ג) וְכֵן אִם הִטָּה וְנָטַל מִמֶּנָּה רְבִיעִית וְהֶחֱמִיצָה, חַיָּב בְּכֻלָּהּ, שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁחֲסֵרָה הֶחֱמִיצָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בֶּחָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַחֲמִיץ כְּשֶׁהוּא חָסֵר. אֲבָל שְׁאָר פֵּרוֹת שֶׁשָּׁלַח יָד בְּמִקְצָתָם וְלֹא הִגְבִּיהָן, אֵינוֹ מִתְחַיֵּב אֶלָּא כְּפִי מַה שֶּׁנָּטַל. (ד) אָמַר שֶׁרוֹצֶה לִשְׁלֹחַ יַד בְּפִקָּדוֹן, אֵינוֹ חַיָּב, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמֵר כֵּן בִּפְנֵי עֵדִים. (ה) הַשּׁוֹלֵחַ יַד בְּפִקָּדוֹן עַל יָדוֹ אוֹ עַל יְדֵי שְׁלוּחוֹ, הֲרֵי זֶה גַּזְלָן וְנִתְחַיֵּב בְּאֹנָסִין, וְנַעֲשֵׂית הַגְּזֵלָה בִּרְשׁוּתוֹ, וּמְשַׁלֵּם אוֹתָהּ כְּדִין הַגַּזְלָנִים שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת גְּזֵלָה. (ו) הַמַּפְקִיד חָבִית אֵצֶל חֲבֵרוֹ, בֵּין שֶׁיִּחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם בֵּין שֶׁלֹּא יִחֲדוּ לָהּ מָקוֹם, וְטִלְטְלָהּ לְצָרְכּוֹ, וְנִשְׁבְּרָה בֵּין קֹדֶם שֶׁהֶחֱזִירָהּ לִמְקוֹמָהּ בֵּין אַחַר שֶׁהֶחֱזִירָהּ לַמָּקוֹם שֶׁיִּחֲדוּ לָהּ, חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְאִם טִלְטְלָהּ לְצָרְכָּהּ, בֵּין שֶׁנִּשְׁבְּרָה מִתּוֹךְ יָדוֹ בֵּין שֶׁנִּשְׁבְּרָה מִשֶּׁהִנִּיחָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר, פָּטוּר. {הַגָּה: טִלְטְלָהּ לְצֹרֶךְ מְקוֹמָהּ, חַיָּב בִּפְשִׁיעָה וּפָטוּר בְּאֹנָסִין. וְאִם אֵרַע הָאֹנֶס מֵחֲמַת שִׁנּוּי הַמָּקוֹם; אִם יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, חַיָּב אֲפִלּוּ מִשֶּׁהִנִּיחָהּ; וְאִם לֹא יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, פָּטוּר מִשֶּׁהִנִּיחָהּ (טוּר בְּשֵׁם הרמ״ה).} (ז) הָיָה הַנִּפְקָד שֻׁלְחָנִי אוֹ חֶנְוָנִי וְהֻפְקַד אֶצְלוֹ מָעוֹת, אִם אֵינָם חֲתוּמִים וְלֹא קְשׁוּרִים קֶשֶׁר מְשֻׁנֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם צְרוּרִים, מֻתָּר לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם; לְפִיכָךְ, נַעֲשָׂה עֲלֵיהֶם שׁוֹמֵר שָׂכָר וְחַיָּב בִּגְנֵבָה וַאֲבֵדָה, אֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם; וְאִם כְּבָר נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, חַיָּב גַּם בָּאֳנָסִין אֲפִלּוּ אַחַר שֶׁהֶחֱזִירָם לִמְקוֹמָם, עַד שֶׁיַּחֲזִירֵם לְבַעֲלֵיהֶם. וְאִם הָיוּ הַמָּעוֹת צְרוּרִים וַחֲתוּמִים, אוֹ קְשׁוּרִים קֶשֶׁר מְשֻׁנֶּה, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם; לְפִיכָךְ, אָבְדוּ אוֹ נִגְנְבוּ אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. וְאִם הֻפְקְדוּ אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, אֲפִלּוּ הֵם מֻתָּרִים, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם; לְפִיכָךְ, אָבְדוּ אוֹ נִגְנְבוּ אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, וְהוּא שֶׁיִּטְמְנֵם בַּקַּרְקַע כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר (בְּסִימָן רצ״א סט״ו). וּבַעַל הַבַּיִת שֶׁרֹב עֲסָקָיו בְּרִבִּית, דִּינוֹ כְּשֻׁלְחָנִי, לְפִי שֶׁצָּרִיךְ תָּמִיד לְמָעוֹת. {הַגָּה: וְדַוְקָא בְּמָעוֹת מַמָּשׁ, אֲבָל בְּנִסְכָּא שֶׁל כֶּסֶף, לֹא. וּמִיהוּ, הַכֹּל לְפִי הָעִנְיָן. וְאִם הִרְוִיחַ בַּמָּעוֹת, בֵּין הָיָה לוֹ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵשׁ בָּהֶן אוֹ לֹא, אֵין צָרִיךְ לָתֵת מִן הָרֶוַח לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן. מִיהוּ, אִם בָּא בַּעַל הַפִּקָּדוֹן וְאָמַר: תֵּן לִי פִּקְדוֹנִי וַאֲנִי אַרְוִיחַ בָּהֶן לְעַצְמִי, וַהֲלָה מְעַכֵּב בְּיָדוֹ, חַיָּב לִתֵּן הָרֶוַח מִכָּאן וּלְהַבָּא. אֲבָל אִם אוֹמֵר הַנִּפְקָד: הוֹצֵאתִים בְּעֵסֶק אִם תִּרְצֶה קַבֵּל עָלֶיךָ הָעֵסֶק בֵּין לְשָׂכָר בֵּין לְהֶפְסֵד, הַדִּין עִם הַנִּפְקָד (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַגּוֹזֵל קַמָּא וס״פ הַמַּפְקִיד). וְאִם נִתְעַסֵּק בָּהֶן לְצֹרֶךְ בַּעַל הַפִּקָּדוֹן, הָרֶוַח שֶׁלּוֹ. וְאִם גִּלָּה דַעְתּוֹ שֶׁעָסַק לְצָרְכּוֹ, אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵשׁ שֶׁמִּסְּתָמָא עָסַק בָּהֶן לְצֹרֶךְ בַּעַל הַפִּקָּדוֹן, אֵינוֹ נֶאֱמָן לוֹמַר: לְעַצְמִי עָסַקְתִּי, עַד שֶׁיֹּאמַר כֵּן לִפְנֵי עֵדִים (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ״א סִימָן תתקל״ח).} (ח) הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ מָמוֹן אוֹ כֵּלִים חֲשׁוּבִים, וּבָאוּ עָלָיו גַּנָבִים וְקָדַם וְנָתַן לָהֶם הַפִּקָּדוֹן לְהַצִּיל עַצְמוֹ, אִם הָיָה אָמוּד שֶׁהוּא בַּעַל מָמוֹן, חַיָּב, שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁבִּגְלָלוֹ בָּאוּ הַגַּנָּבִים וְנִמְצָא זֶה מַצִּיל עַצְמוֹ בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ. וְאִם אֵינוֹ אָמוּד, חֶזְקָתוֹ שֶׁלֹּא בָּאוּ אֶלָּא לְשֵׁמַע הַפִּקָּדוֹן. (ט) הֻפְקַד אֶצְלוֹ מָמוֹן שֶׁל פִּדְיוֹן שְׁבוּיִם וּבָאוּ עָלָיו אֲנָסִים וּנְתָנוֹ לָהֶם לְהַצִּיל עַצְמוֹ, אִם לֹא הָיָה מָצוּי אֶצְלוֹ שָׁם מָמוֹן אַחֵר לִפְדּוֹת עַצְמוֹ בּוֹ, פָּטוּר, שֶׁאֵין לְךָ פִּדְיוֹן שְׁבוּיִם גָּדוֹל מִזֶּה. וְדַוְקָא שֶׁהָיָה מָמוֹן שֶׁל פִּדְיוֹן שְׁבוּיִם סְתָם, אֲבָל אִם הָיָה שֶׁל פִּדְיוֹן שְׁבוּיִם יְדוּעִים, חַיָּב. (י) הַמַּפְקִיד פֵּרוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, הֲרֵי זֶה לֹא יְעָרְבֵם עִם פֵּרוֹתָיו. עָבַר וְעֵרְבָם, יַחְשֹׁב כַּמָּה הָיָה הַפִּקָּדוֹן וְיִרְאֶה כַּמָּה חָסֵר הַכֹּל, וְיַחְשֹׁב חֶסְרוֹן הַפִּקָּדוֹן וְיִתֵּן לוֹ אַחַר שֶׁיִּשָּׁבַע. {הַגָּה: וְכֵן אִם נָתַן לוֹ מָעוֹת לְהוֹלִיכוֹ עַל אַחֲרָיוּתוֹ, וּנְתָנָן עִם מָעוֹתָיו, וְנֶאֶבְדוּ מִקְצָת הַמָּעוֹת, הַהֶפְסֵד לְפִי עֵרֶךְ הַמָּעוֹת. וְדַוְקָא מָעוֹת וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁאֵינוֹ דָּבָר מְסֻיָּם, אֲבָל אִם נָתַן לוֹ לְהוֹלִיךְ טַבָּעִיּוֹת (שֶׁל זָהָב) וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וְעֵרְבָן עִם שֶׁלּוֹ וְנֶאֱבַד אֶחָד מֵהֶן, יָכוֹל הַמֻחְזָק לוֹמַר לַשֶּׁאֵינוֹ מֻחְזָק: דִּלְמָא שֶׁלְּךָ נֶאֱבַד. וְאִם שְׁנַיִם הִפְקִידוּ אֵצֶל אֶחָד, וְנֶאֱבַד אוֹ נִגְנַב אֶחָד מֵהֶן, אָזְלֵינָן בָּתַר רֻבָּא וְכָל דְּפָרִישׁ מֵרֻבָּא קָא פָרִישׁ (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן שי״ד וּתְשׁוּבַת מַיְמוֹנִי סִימָן ס״ח), וְאִם הוּא קָבוּעַ, כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה דָמֵי (שָׁם וּתְשׁוּבַת רַשְׁבָּ״א סִימָן תתס״ג).} (יא) נִסְתַּפֵּק מֵהֶם וְלֹא יָדַע כַּמָּה נִסְתַּפֵּק, יוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹ לְחִטִּים וּלְאֹרֶז קָלוּף, ד׳ קַבִּין וּמֶחֱצָה לְכָל כּוּר; לִשְׂעוֹרִים וּלְדֹחַן, ט׳ קַבִּין לְכָל כּוּר; לְכֻסְמִין וּלְזֶרַע פִּשְׁתָּן בְּגִבְעוֹלָיו וּלְאֹרֶז שֶׁאֵינוֹ קָלוּף, ג׳ סְאִים לְכָל כּוּר. וְכַמִּדָּה הַזּוֹ לְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. (יב) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁמָּדַד לוֹ בִּימוֹת הַגֹּרֶן וְהֶחֱזִיר לוֹ בִּימוֹת הַגֹּרֶן. אֲבָל מָדַד לוֹ בִּימוֹת הַגֹּרֶן וְהֶחֱזִיר לוֹ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אֵינוֹ מוֹצִיא חֶסְרוֹנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מוֹתִירוֹת. (יג) וְכֵן מוֹצִיא לוֹ שְׁתוּת לְיַיִן; וּשְׁלֹשָׁה לֹגין שֶׁמֶן לְמֵאָה לֹגִין, לֹג וּמֶחֱצָה שְׁמָרִים וְלֹג וּמֶחֱצָה בֶּלַע. וְאִם הָיָה שֶׁמֶן מְזֻקָּק, אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ שְׁמָרִים. וְאִם הָיוּ הַקַּנְקַנִּים יְשָׁנִים, אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ בֶּלַע. (יד) הִפְקִיד אֶצְלוֹ פֵּרוֹת שֶׁאֵינָם מְדוּדִין, וְעֵרְבָן עִם פֵּרוֹתָיו וְלֹא מְדָדָן, הֲרֵי זֶה פּוֹשֵׁעַ. וְאִם בַּעַל הַפִּקָּדוֹן אוֹמֵר: כָּךְ וְכָךְ הָיוּ, וְשׁוֹמֵר אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ, יְשַׁלֵּם בְּלֹא שְׁבוּעָה, שֶׁהֲרֵי חִיֵּב עַצְמוֹ בְּתַשְׁלוּמִין וְאֵינוֹ יוֹדֵע כַּמָּה הוּא חַיָּב, וְנִמְצָא חַיָּב שְׁבוּעָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע. (טו) לֹא עֵרְבָם עִם פֵּרוֹתָיו, אַף עַל פִּי שֶׁחֲסֵרִים וּמִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִין, לֹא יִגַּע בָּהֶם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁחָסְרוּ חִסָרוֹן הָרָאוּי לָהֶם בְּכָל שָׁנָה, אֲבָל אִם חָסְרוּ יוֹתֵר מִכְּדֵי חֶסְרוֹנָן, אִם בַּעַל הַפִּקָּדוֹן בָּעִיר, יוֹדִיעֶנּוּ. וְאִם אֵינוֹ בָּעִיר, מוֹכְרָן בְּבֵית דִּין. (טז) הַמַּפְקִיד פֵּרוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וְהִרְקִיבוּ; דְּבַשׁ, וְנִפְסַד; יַיִן, וְהֶחֱמִיץ; עוֹשֶׂה תַּקָּנָה לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן אִם אֵינוֹ בָּעִיר, וּמוֹכְרָן בְּבֵית דִּין. אַף עַל פִּי שֶׁעָמְדוּ בְּהֶפְסֵדָן וְאֵין הַהֶפְסֵד (פוֹסֵק) [פּוֹשֶׁה] בָּהֶם, הֲרֵי הַסַלִּים וְהַקַּנְקַנִּים מוֹסִיפִים הֶפְסֵד. (יז) הַמַּפְקִיד חָמֵץ אֵצֶל חֲבֵרוֹ וְהִגִּיעַ הַפֶּסַח, הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בּוֹ עַד שָׁעָה חֲמִישִׁית בְּיוֹם י״ד. מִכָּאן וְאֵילָךְ יוֹצֵא וּמוֹכֵר בַּשּׁוּק לִשְׁעָתוֹ, מִפְּנֵי הֲשָׁבַת אֲבֵדָה לַבְּעָלִים. (יח) וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר פִּקְדוֹנוֹת, שֶׁלֹּא יִגַּע בָּהֶם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁיּוּזְלוּ בִּזְמַן פְּלוֹנִי אוֹ יֶאֱנֹס אוֹתָם הַמֶּלֶךְ, שֶׁמָּא יָבֹאוּ בַּעֲלֵיהֶם קֹדֶם וְיִטְּלוּ מִמֶּנּוּ. (יט) כָּל הַמּוֹכֵר פִּקָּדוֹן עַל פִּי בֵּית דִּין, הֲרֵי זֶה מוֹכֵר לַאֲחֵרִים וְאֵינוֹ מוֹכֵר לְעַצְמוֹ, מִפְּנֵי הַחֲשָׁד. וְהַדָּמִים יִהְיוּ מֻנָּחִים אֶצְלוֹ. וְיֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵשׁ בָּהֶם, לְפִיכָךְ, הֲרֵי הוּא עֲלֵיהֶם שׁוֹמֵר שָׂכָר אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִּין לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. (כ) הַמַּפְקִיד סֵפֶר תּוֹרָה אֵצֶל חֲבֵרוֹ, גּוֹלְלוֹ פַּעַם אַחַת לְי״ב חֹדֶשׁ. וְאִם כְּשֶׁהוּא גוֹלְלוֹ פְּתָחוֹ וְקָרָא בּוֹ, מֻתָּר; אֲבָל לֹא יִפְתַּח בִּגְלַל עַצְמוֹ וְיִקְרָא. וְהוּא הַדִּין שְׁאָר סְפָרִים. וְאִם פָּתַח (וְקָרָא) וְגָלַל בִּגְלַל עַצְמוֹ, הֲרֵי שָׁלַח יַד בַּפִּקָּדוֹן וְנִתְחַיֵב בָּאֳנָסִים. {הַגָּה: וּכְמוֹ שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת מִמֶּנּוּ, כָּךְ אָסוּר לְהַעְתִּיק מִמֶּנּוּ אוֹת אַחַת. וְהָנֵי מִלֵּי בְּעַם הָאָרֶץ; אֲבָל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין לוֹ סֵפֶר כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, מֻתָּר לִקְרוֹת וּלְהַעְתִּיק מִמֶּנּוּ, כִּי וַדַּאי אַדַּעְתָּא דְהָכִי הִפְקִידוֹ אֶצְלוֹ (מָרְדְּכַי סוֹף פֶּרֶק הַמַּפְקִיד). וּבִמְקוֹם בִּטוּל תּוֹרָה, שֶׁאֵין סְפָרִים נִמְצָאִים, יְכוֹלִין בֵּית דִּין לָכֹף לְאֶחָד לְהַשְׁאִיל סְפָרָיו לִלְמֹד מֵהֶן, וּבִלְבַד שֶׁיְּשַׁלְּמוּ לוֹ מַה שֶּׁיִּתְקַלְקְלוּ הַסְּפָרִים (הָרא״ש כְּלָל צ״ג סִימָן ג׳).} (כא) הִפְקִיד אֶצְלוֹ כְּסוּת, מְנַעֲרָהּ בְּעִנְיָן שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רס״ז. (כב) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּפִקָּדוֹן שֶׁהָלְכוּ בְּעָלָיו לִמְדִינַת הַיָּם. אֲבָל הָיוּ עִמּוֹ בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ, הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁיֹּאבַד. מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) [שו״ע] אלא משעת תשמיש. נ״ב אבל בנ״י כתב להדי׳ דמשעת הגבהה חייב. ובמחנה אפרים הל׳ גזילה סי׳ י״ח די״ל דגם בשומר שהגביה להשתמש בה לא נעשה שואל עד שימוש אבל בנוטל מרשות בעלים בדרך שאלה שלא מדעת בעלים הוי מיד גזלן: (ב) [שו״ע] אבל אם הגביה. נ״ב בנ״י כתב דוקא ליטול רביעית לעצמו אבל אם שפך רביעית דאינו נהנה חייב רק משום מזיק ולא מקרי שולח יד: (ג) [שו״ע] שמחמת שחסרה. נ״ב ע״ל סי׳ ר׳ ס״ז בהגה ובט״ז שם:
(ד) [שו״ע] אינו מתחייב. נ״ב משמע דוקא בהגבהה או משיכה אבל בלא״ה אף שהוא בחצירו ומכוין לחסרו ולהחזיק לעצמו לא הוי שליח. עי׳ תשו׳ מהרי״ט חח״מ סי׳ פ״ט:
(ה) [ש״ך אות ה] שולח יד. נ״ב ועי׳ בזה בשו״ת מהרי״ט סי׳ פ״ט: (ו) [שו״ע] או ע״י שליחו. נ״ב ואם אמר לנכרי לשלוח יד י״ל ג״כ דחייב דכך חייב׳ התורה דזהו גופה הוי שליח במה שמצוה ומניח לאחר לשלוח בו יד ולאו מדין שליחות הוא. ועי׳ מהרי״ט בחי׳ פוסקים רפ״ב דקדושין: (ז) [סמ״ע אות יב] פי׳ כגון. נ״ב ולענ״ד הקלישה הי׳ נראה דלצורך מקומה היינו דהשומר צריך לאותו מקום שהחפץ מונח בו לשמש שם וליטול הפקדון להניחו במקום אחר בכה״ג לא מקרי לצורכו שיהי׳ חייב באונסי׳ מטעם שליח כיון דאינו לצורך החפץ אלא פשיעה היא דהוי וכיוצא בזה מצינו בהל׳ שבת לענין טלטול לצורך מקומו אח״ז מצאתי שכוונתי להט״ז שכ״כ: (ח) [שו״ע] מותר לו להשתמש. נ״ב בב״י ביו״ד סי׳ קס״ט ד״ה ומדברי הרמ״ה כ׳ דבשולח מעות לחבירו מותרים אף דהשליח חנוני א״י להשתמש בו אלא דקיבל השליח אחריות עיי״ש. ועי׳ ש״ך סי׳ קכ״ו ס״ק ל״ה:
(ט) [ש״ך אות ח] מוכח בתוס׳. נ״ב עיין לעיל סי׳ ע״ג בש״ך ס״ק נ״ה ובט״ז שם ובהגהת חכ״צ ועיין תשובת שארית יוסף סי׳ ג׳ דכתב דאין הבעלים יכולים להקדיש כיון דהמעות מותרים ויכול להשתמש בהן ולהוציאן. וצ״ע:
(י) [ש״ך אות טו] עיי״ש בירושלמי. נ״ב עיין שו״ת תשב״ץ ח״ד בחוט המשולש הטור השני סי׳ א׳ ועיין לקמן סי׳ רצ״ה בש״ך ס״ק י״א:
(יא) [ש״ך אות טז] דף ק״ג. נ״ב הובא במ״ל פ״ז הי״א מהל׳ מלוה ד״ה עוד ויש לדון ע״ש ועיין לעיל סי׳ ס״א בש״ך ס״ק י׳:
(יב) [שו״ע] אינו אמוד. נ״ב עיין ש״ך לעיל סי׳ קכ״ז ס״ק ק״כ: (יג) [שו״ע] אם לא הי׳ מצוי. נ״ב היינו בהפקידו לחזור לו. אבל בנתנו לחלקו לשבויי׳ בלא״ה פטור כדדרשי׳ לשמור ולא לחלק נ״י והלח״מ. ועיין לקמן סי׳ ש״א ס״ו בהג״ה: (יד) [הגה] מרובא קא פריש. נ״ב בתשו׳ מיימ׳ ותשו׳ רשב״א סי׳ תתצ״ג מוכח בהיפוך. מדכתב דטעמא דקבוע משמע דבלא״ה אזלי׳ בתר רובא וראיתי בתה״ד שדקדק שדעת המהר״ם כן. אלא דס״ל דטעמא דמהר״ם דס״ל דרובא דאיתא קמן אזלי׳ גם בממון בתר רוב משא״כ לדעת המרדכי פ״ק דכתובות דאפי׳ ברובא דאיתא קמן אין הולכים בממון אחר רוב ה״נ כן עיי״ש. אולם בתשובת מהרי״ט חח״מ סי׳ קכ״ד כתב דטעמא דמהר״ם כיון דהוחזק שם ממון אחרים ואין לממון הנמצא חזקה קמיית׳ רק משום דנמצא ברשותו בכה״ג רובא עדיף ולפ״ז לכ״ע בכה״ג שעירב טבעות חבירו עם שלו הולכין בתר הרוב:
(טו) [ש״ך אות כד] ואף שאחד מוחזק. נ״ב עיין לעיל סי׳ רנ״ג ובתשו׳ מקור ברוך סי׳ נ״ב:
(טז) [ש״ך אות כו] בממון אחר הרוב. נ״ב עיין בתשו׳ הר״ן סי׳ י׳:
(יז) [שו״ע] ומוכרם בב״ד. נ״ב בטור איתא יכול למוכרן והרמב״ן במלחמות כתב דצריך למוכרן: (יח) [שו״ע] יאנס אותם. נ״ב עיין מג״א סי׳ תמ״ג: (יט) [שו״ע] ואינו מוכר לעצמו. נ״ב ולא לקרובו שפסול לדון ולהעיד עליהם תשובת מהרי״ט חח״מ סי׳ א׳: (כ) [הגה] להשאיל ספריו. נ״ב ובלבד שישומו ג׳ שמאים הפסד ואם יפחת ויקלקל שישלם לו הפחת ע״י אותן שמאי׳ ויתן משכן בכדי שומת הספר עכ״ל הרא״ש שם: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Shulchan Arukh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×