×
Mikraot Gedolot Tutorial
שו״ע
פירוש
הערותNotes
E/ע
שו״ע חושן משפט שנ״דשו״ע
;?!
אָ
השביחה הגניבה ביד הגנב, ובו ו׳ סעיפים
(א) הָיְתָה הַגְּנֵבָה בְּיַד הַגַּנָּב וְהִשְׁבִּיחָה מֵאֵלֶיהָ, כְּגוֹן כִּבְשָׂה שֶׁהָיְתָה מְעֻבֶּרֶת בִּשְׁעַת גְּנֵבָה, וְיָלְדָה; אוֹ שֶׁהָיְתָה טְעוּנָה בִּשְׁעַת גְּנֵבָה, וּגְזָזָהּ, מְשַׁלֵּם אוֹתָהּ וְאֶת גִּזּוֹתֶיה וְאֶת וְלָדוֹתֶיהָ. וְאִם אַחַר יֵאוּשׁ יָלְדָה וּגְזָזָהּ, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּנֵבָה. הוֹצִיא עָלֶיהָ וְהִשְׁבִּיחָה, כְּגוֹן שֶׁפִּטְּמָהּ, הֲרֵי הַשֶּׁבַח שֶׁל גַּנָּב אֲפִלּוּ לִפְנֵי יֵאוּשׁ, וּכְשֶׁמַּחֲזִיר הַגְּנֵבָה נוֹטֵל הַשֶּׁבַח מֵהַבְּעָלִים. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ שָׁבְחָה מֵאֵלֶיהָ הוּא שֶׁל גַּנָּב, אֲפִלּוּ קֹדֶם יֵאוּשׁ, וְכָל שֶׁכֵּן אִם גָּנַב כִּבְשָׂה וְנִתְעַבְּרָה אֵצֶל גַּנָּב דְּהַשֶּׁבַח שֶׁל גַּנָּב, אֲפִלּוּ תְּבָעוּהָ הַבְּעָלִים קֹדֶם שֶׁיָּלְדָה, הוֹאִיל וּגְנָבָהּ רֵיקָנִית (טוּר ס״א בְּשֵׁם הָרא״ש וְהָרַאֲבַ״ד).}
(ב) הַגְּנֵבָה עַצְמָהּ שֶׁהִיא בְּיַד הַגַּנָּב, וְלֹא נִשְׁתַּנֵּית, חוֹזֶרֶת לַבְּעָלִים בֵּין לִפְנֵי יֵאוּשׁ בֵּין לְאַחַר יֵאוּשׁ, אֶלָּא שֶׁלְּאַחַר יֵאוּשׁ הַשֶּׁבַח לַגַּנָב, כְּמוֹ שֶׁיִתְבָּאֵר. נִשְׁתַּנֵּית הַגְּנֵבָה בְּיַד הַגַּנָּב, קְנָאָהּ וְקָנָה שִׁבְחָהּ, אֲפִלּוּ לִפְנֵי יֵאוּשׁ, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא דָּמִים (הָרא״ש). וְיִתְבָּאֲרוּ פְּרָטֵי דִּינִין אֵלּוּ בְּסִימָן שס״ב. (ג) גָּנַב בְּהֵמָה אוֹ כְּלִי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, וּבִשְׁעַת גְּנֵבָה הָיְתָה שָׁוָה אַרְבָּעָה, וְעַכְשָׁיו בְּעֵת הַעֲמָדָה בַּדִּין שָׁוָה שְׁנַיִם, מְשַׁלֵּם קֶרֶן כִּשְׁעַת גְּנֵבָה. הָיְתָה שָׁוָה בִּשְׁעַת גְּנֵיבָה שְׁנַיִם וּבִשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין אַרְבָּעָה, אִם שָׁחַט אוֹ מָכַר אוֹ שָׁבַר הַכְּלִי אוֹ אִבְּדוֹ, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין; וְאִם מֵתָה הַבְּהֵמָה אוֹ אָבַד הַכְּלִי מֵאֵלָיו, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּנֵבָה. (ד) גָּנַב כְּחוּשָׁה וְהִשְׁמִינָה, אוֹ שְׁמֵנָה וְהִכְחִישָׁה, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת גְּנֵבָה. {הַגָּה: וְהָא דְּגָנַב כְּחוּשָׁה וְהִשְׁמִינָה מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּנֵבָה, דַּוְקָא שֶׁהוֹצִיא עָלֶיהָ הוֹצָאוֹת, אֲבָל נִתְפַּטְּמָה מִמֵילָא הָוֵי כְּאִלּוּ הוּקְרָה, וְאִם שְׁחָטָהּ מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַעֲמָדָה בַדִּין (טוּר ס״ד).} (ה) גָּנַב כְּלִי, וּשְׁבָרוֹ אוֹ פִּחֲתוֹ אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִפְחַת מֵאֵלָיו, אֵין אוֹמְרִים יִתֵּן לַבְּעָלִים הַשְּׁבָרִים וְיַשְׁלִים עֲלֵיהֶם, אֶלָּא הוּא יִטֹּל הַשְּׁבָרִים וְיִתֵּן לַבְּעָלִים כְּלִי שָׁלֵם אוֹ דָּמָיו (וְכֵן כָּתַב לְקַמָּן סִימָן שס״ג). {וְדַוְקָא דְּאִית לֵהּ מָעוֹת, אֲבָל אִי לֵית לֵהּ לָא גְּרִיעֵי שְׁבָרִים אֵלּוּ מִשְּׁאָר מִטַּלְטְלִין (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פ״ק דב״ק).} וְאִם רָצוּ הַבְּעָלִים לִטֹּל הַכְּלִי הַשָּׁבוּר וִישַׁלֵּם לָהֶם הַפְּחָת, שׁוֹמְעִין לָהֶם. (ו) גָּנַב אוֹ גָּזַל וְלֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, אֵינָם יְכוֹלִים לְהַקְדִּישׁ לֹא הַגַּנָּב וְהַגַּזְלָן וְלֹא הַבְּעָלִים, אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לָהֶם עֵדֵי גְּנֵיבָה וּגְזֵלָה שֶׁיְּכוֹלִים לְהוֹצִיאוֹ בְּדַיָּנִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּמִטַּלְטְלִים; אֲבָל בְּקַרְקַע, אִם יֵשׁ לַבְּעָלִים עֵדִים שֶׁיְּכוֹלִים לְהוֹצִיאוֹ בְּדַיָּנִים, יְכוֹלִים הַבְּעָלִים לְהַקְדִּישׁוֹ. מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) היתה כו׳ – שיטת הרמב״ם דלידה וגזה אינן שינוי אלא משום שבח משום תקנת השבים כמש״ש צ״ד א׳ דהלכה כרשב״א וס״ל דבשבח הגזילה לעולם חוזרת בעיניה כמ״ש בס״ב ודמי השבח אינו נוטל אלא לאחר ייאוש בשבחא דממילא רק בשבח שמחמת הוצאה אבל הגזילה עצמה חוזרת אף בשבח דמחמת הוצאה לעולם. והכריחו לחלק בשבח דוקא לאחר ייאוש שמעתא דב״מ י״ד ב׳ דמ׳ דנגזל ניטל את השבח וכמ״ש בב״ק צ״ה א׳ ת״ר חמשה כו׳ ודחקו רש״י שם בד״ה ויש כגון שגזלו משובחת ותוס׳ שם ד״ה ויש פי׳ יותר על היציאה כדין יורד כו׳ דלא ס״ל כרש״י לחלק בין גזלה משובחת לריקנית כמ״ש הר״ן ונ״י וכמ״ש בסי׳ שע״ג ס״א בהג״ה אבל הרי״ף כ׳ שם דמיירי בשבח דממילא דבזה כל השבח לנגזל וחילק בין שמעתא דשם למ״ש רבא בב״ק צ״ה א׳ גזל והשביח ומכר כו׳ והוא דברי הרמב״ם כאן והיינו לפי שקרקע אין לה ייאוש כמ״ש בב״ב מ״ד א׳ ובזה מתורץ מה שהקשה המ״מ על הרמב״ם משמעתא דב״ק הנ״ל גזל והשביח ומכר כו׳ דע״כ לפני ייאוש מיירי דאל״כ ה״ל ייאוש ושינוי רשות ונעלמה ממנו דברי הרי״ף הנ״ל דשם בשהשביח מחמת הוצאה רק שק״ל להמ״מ שהרמב״ם עצמו מפרש שם בשבח דממילא ועמ״ש בסי׳ שס״ב ס״ד שט״ס ברמב״ם וכן מ״ש מספ״ג דב״מ בשולח יד בפקדון דשם ודאי אין ייאוש דמפקיד אין יודע כלל ממנו ג״כ מתורץ בזה. אבל הרא״ש בב״מ שם כ׳ על דברי הרי״ף אבל התוס׳ כ׳ דא״ל שום שבח וההיא דהגוזל עצים איירי במטלטלי כו׳ אבל גבי קרקע כו׳ ע״ש והוא דברי תוס׳ בב״ק צ״ו א׳ שם ד״ה כל כו׳ והוא דעת החולקים על הרמב״ם וכן מה שהקשו על הרמב״ם דהא סוגיא דב״ק משמע משום שינוי כמש״ש איבעיא להו מ״ט כו׳ ל״ק מידי אדרבה משם מ׳ כדברי הרמב״ם וע״ש בתוס׳ ד״ה מאן וא״ת כו׳ אבל לשיטת הרמב״ם ניחא דס״ל דהגמ׳ לא מספקא להו אלא אליבא דר״מ אבל לר״י מדקאמר גזילה חוזרת בעיניה מ׳ דהגזילה עצמה חוזרת כמש״ש בס״ב אלמא דס״ל דשינוי כה״ג אינו קונה ול״ל לדידיה קנסא קניס דהא ס״ל דהשבח דגזלן היא ופשיט ת״ש לצבוע כו׳ ור״מ לשיטתו ור״י לשיטתו וכמש״ש ק״ב ב׳ ור״ל שינוי כה״ג מחמת שבח וז״ש ת״ש חמשה כו׳ מאן דאילו לר״י ניחא דשינוי אינו קונה ודוקא לאחר ייאוש כנ״ל משא״כ בקרקע אבל לר״מ משום קנסא אין חילוק ומתורץ קושית תוס׳ ג״כ בד״ה דאתא אבל ל״ל דסתם כו׳ דהא סתם כו׳ אבל לתי׳ הרי״ף ורמב״ם ניחא דלכן אוקמוה בשבח דממילא כנ״ל ולא אוקמוהו כפי׳ תוס׳ כאן ושם ביותר על היציאה דא״כ ק׳ לוקמוה כאן ג״כ כקושית תוס׳ אלא דמיירי בכל השבח וג״כ מתורץ קושית תוס׳ בד״ה בשבח. והשתא הוי סברא הפוכה כו׳ ומ״מ בזה ודאי חילוק בין קרקע בין מטלטלין בשבח יותר על הוצאה דנוטל הנגזל כמ״ש בב״מ שם והרי״ף ורמב״ם וכמ״ש בר״ס שע״ג וכמ״ש בתוס׳ אלא דלא ניחא להו למוקמי שם בכה״ג משום דסתם שבח מ׳ כל השבח מסוגיא דב״ק כנ״ל. וג׳ חילוקים להרמב״ם נשתנה אפילו קודם ייאוש הכל נגזלן ואין מחזיר אלא דמי הגזילה כשעת הגזילה. הוקרה אפי׳ לאחר ייאוש חוזרת הכל לנגזל כמ״ש בסי׳ שס״ב. השביחה הגוף חוזר לעולם לנגזל והשבח מחמת הוצאה דגזלן ממילא לאחר ייאוש דגזלן קודם ייאוש דנגזל וגיזה ולידה שבח הם כנ״ל:
(ליקוט) היתה כו׳ – הנה שיטת הרמב״ם דלידה וגיזה לר׳ יהודה אינן שינוי דקא׳ גזילה חוזרת בעיניה ד״מ דהיא עצמה חוזרת וא״א לומר משום קנסא דהא ס״ל דנוטל הגזלן את השבח אלא משום שבח דהוא תקנת השבים וס״ל דוקא לאחר ייאוש לכן פריך שם לר״מ ת״ש חמשה ולא פריך לר׳ יהודה משום דקרקע אין לה ייאוש וכ״ז בשבחא דממילא אבל מחמת הוצאה נוטל דכה״ג איירי שם צ״ו א׳ א״ר גזל והשביח כו׳ דא״א לומר אחר ייאוש דא״כ ה״ל ייאוש וש״ר דקני לגמרי אבל תוס׳ ד״ה בשבח בשם ר״ת כ׳ דלעולם קני לר״י משום שינוי ואע״ג דשינוי דהדר הוא אפ״ה קני לר״י לדברי ר״פ ואינו משלם לעולם אלא דמים כשעת הגזילה וכ׳ הרא״ש אע״ג דקא׳ דמי פרה העומדת כו׳ א״צ לשלם אלא כעין שהיתה שוה בשעת הגזילה דאילו לא ילדה היתה חוזרת כמו שהיא ואין הגזלן נוטל כלום מ״מ כשילדה אינו נוטל אלא כשעת הגזילה וכ״ה בכל שינוי שרגע קודם השינוי היתה חוזרת לגמרי כו׳ וכ״ה ד״ה משלם כו׳ וכ״ז לשיטת ר״ת אבל לשיטת ר״י בתוס׳ הנ״ל הטעם מפני תקנת השבים וז״ש הרא״ש שם וכן פר״י בגמ׳ דקמבעיא כו׳ דפשיטא דכיון דקני כו׳ או משום שינוי כו׳ ר״ל לר״י משום תקנה ולר״ת משום שינוי (ע״כ):
(ליקוט) היתה כו׳ – ודעת נ״י דלא הוי שינוי אלא לגיזה וולדות אבל לא לגופה (ע״כ):
(ליקוט) היתה כו׳ – והראב״ד הודה לו בשבח שע״ג הגזילה כגון שלא גזזה ולא ילדה אבל גזזה וילדה קניא בשינוי (ע״כ):
(ליקוט) עמש״ש – מחלוקת ר״ת ור״י בשינוי החוזר וז״ל רי״ו נל״א ח״ד גזלן קונה בשינוי מעשה החוזר לברייתו ואע״ג דאמרינן לעיל גזל נסכא ועשאו מטבע לא קני התם שינוי גרוע הוא אבל הכא קונה מדרבנן וס״ל כשיטת תוס׳ דסוכה דקונה משום תק״ה ועיש״ש שנלאה בזה (ע״כ):
(ב) וי״א כו׳ – דס״ל דאין חילוק בין קודם ייאוש בין לאחר ייאוש וכ״ש בגיזה ולידה דס״ל דקונה מחמת שינוי כמ״ש ברש״י ותוס׳ ורא״ש בב״ק שם וכ״כ הב״ח דלא כש״ך שכ׳ דבמה שחילק בשבח קודם ייאוש לית דפליג ונבר כ׳ מ״ש הרא״ש בב״מ שם ובקרקע אין ייאוש ואפ״ה הוצרך לחלק כנ״ל:
(ליקוט) וי״א כו׳ – דקננהו בשינוי כמ״ש רש״י במתני׳ שם ד״ה דמי רחל כו׳ וכן שם צ״ה א׳ בגמ׳ איבעיא להו טעמא כו׳ אבל הרמב״ם ס״ל דשינוי דהדר הוא ולא קני וסוגיא דגמ׳ אליבא דאביי דס״ל דשינוי דהדר קני (ע״כ]:
(ליקוט) וי״א – דברי הרב סתומין ומגומגמין מאד שהוא דברי הטור והנה שיטת התוס׳ דמעוברת וילדה הוא שינוי דלא הדר וקני לכ״ע הגוף והשבח ואינו משלם אלא דמים כשעת הגזילה אבל גזל פרה ונתעברה אצלו בין ילדה או לא ודאי הוא שינוי דהדר אלא דס״ל לתוס׳ דשינוי דהדר קונה מדרבנן כמ״ש בסוכה למ״ד ב׳ בד״ה שינוי כו׳ ובד״ה וליקנייה כו׳ ובפ׳ מרובה ס״ו ב׳ ד״ה הן כו׳ וש״מ ובפ׳ הגוזל צ״ה ב׳ ד״ה בשבח אלא דלר״י משום תקנת השבים כמש״ש ובסוכה שם ולר״ת משום שינוי דס״ל דאפי׳ דהדר הוי שינוי ובזה פליגי ר״ז ור״פ והא דקאמר ר״פ שם צ״ו א׳ ב׳ האי מאן כו׳ תי׳ תוס׳ שם ד״ה ועבדיה כו׳ דוקא כו׳ וס״ל דרב אשי ל״פ עליה דאביי דשינוי דהדר דקונה אלא דמוקי למתני׳ בשינוי דאורייתא וכן ס״ל לר׳ יוחנן צ״ד ב׳ וא״ת משנתינו ומ׳ דקני לגמרי דקתני משלם כשעת הגזילה ומ׳ דקני וכמ״ש רש״י שם ד״ה משלם כו׳ אבל רי״ף ורמב״ם ורא״ש דפ׳ דשינוי דהדר ל״ק ס״ל דלא קאמר ר׳ יוחנן אלא לענין שבח והנה הרא״ש כ׳ כשיטת תוס׳ וז״ש פר״י בגמ׳ דקמיבעיא ליה כו׳ משום תקנת השבים או משום כו׳ ר״ל לר״י ולר״ת וכמ״ש בעצמו למטה לר״ת כדאית ליה כו׳ אבל לדינא ס״ל דלא כאותה סוגיא דהא פ׳ בס״א כדברי הרי״ף ולכן כ׳ כאן ויותר מזה אמרינן כו׳ לראיה בעלמא דקני אבל לא נחתי׳ כאן לפרושי לדינא ולכן כ׳ ומעוברת וילדה וטעונה לא מקרי שינוי כו׳ ומ״ש למטה ולר״פ אתא לאשמעינן כו׳ לפרושי לסוגיא אבל לדינא ס״ל כדברי הרי״ף וכ״כ הטור ר״ס שנ״ד השביחה הגניבה ביד הגנב השבח של הגנב לא מיבעיא כו׳ שהגיזה והוולדות שלו אלא כו׳ הכל שלו ואינו חייב לשלם כו׳ שקנאה בשינוי דמה שילדה וגזזה חשוב שינוי ולא עוד כו׳ כל השבח של הגזלן. אמר ברישא ובסיפא דשבח של הגזלן ובמציעתא קאמר הכל שלו ואינו כו׳ שקנאם בשינוי דמה כו׳ וכ״פ ביש״ש אבל שגה בדברי תוס׳ והרא״ש הרבה. הכלל דשינוי דהדר לרי״ף ורמב״ם ורא״ש ל״ק אפי׳ מדרבנן ולתוס׳ קני ומ״מ השבח לד״ה דגזלן הוא ואפי׳ בנסרים ועבדן כלים כמ״ש ר׳ יוחנן וכמ״ש בטור ר״ס שס״ב וכמ״ש הרב שם בס״ח אבל להרמב״ם לא קני אלא לאחר ייאוש או מחמת הוצאה וגזלה ריקנית שינוי דהדר הוא ותלוי בפלוגתא הנ״ל ולהרא״ש וטור חוזר הגוף לנגזל ולתוס׳ הוא דגזלן אבל מעוברת וילדה אף לרא״ש וטור קנה לגמרי ולהרמב״ם דינו כמו בגזל ריקנית ומ״מ השבח שלא ע״ג הגזילה כגון שילדה וגזזה ודאי שנוטל הגזלן בעין דע״כ ל״ק ששמין בדמים אלא בשבח שע״ג הגזלה וכ״כ הטור שהגיזה והוולדות שלו וכ״כ הרמב״ם וש״ע בסי׳ שס״ב ס״ז (ע״כ):
(ג) וכ״ש כו׳ – מתני׳ שם וכ׳ זה משום סיפא אפי׳ כו׳ משא״כ בגזל מעוברת וכמש״ש נ״ה ב׳ תנן כו׳ איידי כו׳ ועבה״ג:
(ד) הגניבה כו׳ – כנ״ל ממ״ש גזילה חוזרת בעיניה. אבל הרא״ש ס״ל בהא דס״א דאינה חוזרת ולכן אמרו שם כי הויין כו׳ לר״ש כו׳ אבל לר״י לא קמיבעיא להו אבל הרמב״ם מפ׳ דה״ה לר״י אלא דקמיבעיא לר״ש משום דקאמר כאלו הוא שומא כו׳ ובשומא נוטל מגופה אבל למסקנא ה״ה לר״י וק״ו מלוקח דמסלק ליה כ״ש כה״ג:
(ה) נשתנית כו׳ – בזה אין חולק כמ״ש ס״ו א׳ ושם ב׳ מי איכא למ״ד וכן שם ס״ח א׳ ובכמה מקומות:
(ו) וקנה שבתה – מתני׳ רפ״ט וסוגיא שם צ״ה א׳ אליבא דר״מ ושם היא ג״כ לפני ייאוש מדפשיט משבח קרקעות כנ״ל ובכמה מקומות:
(ז) אפי׳ כו׳ – ס״ח א׳ א״ר זביד כו׳:
(ח) והא כו׳ – ממש״ש אנא פטימנא כו׳ מ׳ דוקא בפטמה וערא״ש שם ועבטור כל החילוקים:
(ליקוט) והא מפטימנא כו׳ – מ׳ דוקא בפטמה ואע״ג ודו״ה ה״ה נמי לענין קרן כמש״ש בהוקרה אבל דעת התוס׳ אינו כן וכמש״ש בד״ה אנא כו׳ וכן מאליה ואע״ג דשם בד״ה מה לי כו׳ נסתפקו בזה וכ׳ ולפ״ז ה״ה בהוכחשה כו׳ ולפי טעם זה כו׳ היינו לסוגיא דכאן אבל לפי האמת ה״ה בזה הכל כעין שגנב כמ״ש בד״ה אנא כו׳ וכ״כ רש״א וכ״כ שם ס״ו א׳ ד״ה טלאים כו׳ או איפכא כו׳ אבל להרי״ף הא נמי כזולא דמי ומשלם קרן כדמעיקרא וכפל ודו״ה כדהשתא ולא כ׳ הרב בזה משום דבקרן ל״פ בזה וכ׳ הרא״ש וטעמו של הרי״ף משום דלא קי״ל כר״ח דאמר תורא גנבי כו׳ אלא כר׳ אלעא כו׳ ודבריו צע״ג הא ע״כ הוצרך לדר״ח הברייתא סבר שינוי לא קניא וע״כ משום תורא גנבי כו׳ וכמש״ש ע״כ ל״פ כו׳ א״ר טלאים כו׳ ולענין כחושה והשמינה או שמנה והכחישה לד״ה הכל כעין שגנב ולענין יוקרא וזולא אם הוזלה קרן כעין שגנב תשלומי כפל ודו״ה כשעת העמדה בדין ואם הוקרה אם שחטה הכל כשעת העמדה בדין ואם מתה מאליה דעת הרמב״ם והטור דהכל כשעת גניבה אבל דעת תוס׳ דכפל כשעת העמדה בדין ועתוס׳ ד״ה טלאים הנ״ל ושיטת ר״ת דמ״ש רב כפל וד׳ וה׳ כשה״ב היינו בהוזלה אבל בהוקרה וכן בנתפטמה כפל וד׳ וה׳ כעין שגנב ועתוס׳ ד״ה הנ״ל וכ׳ הרא״ש והטור מ״ש בכפל וד׳ וה׳ כשה״ב בכפל כ״ה אבל בד׳ וה׳ הטביחה וכ׳ הטור דקרן ה״ה ככפל אבל ברמב״ם מ׳ גם בטביחה כשעת העמדה בדין וכ״פ ביש״ש סימן ג׳ ע״ש (ע״כ):
(ליקוט) דברי – רמב״ם וטור שכ׳ דבהוקרה ומתה מאליה משלם אף כפל כעין שגנב תמוה מאד דזה לא תלוי בדינא דרבה ואמר שם לימא פליגא דרב אדרבה כו׳ מ׳ אי הוה פליג וס״ל דטבחה הוי כמתה מאליה ניחא אלמא דכפל ודו״ה כשה״ב וכן שם ס״ו א׳ ע״כ ל״פ כו׳ ופ׳ לרב וכ׳ רש״י שם ס״ה ב׳ אבל לרבה לא פריך דרבה ל״ק אלא בקרן כו׳ ודברי תוס׳ וסמ״ג הן מחוורין מאד דאין חילוק בכפל ודו״ה דלעולם כשה״ב ביוקרא וזולא וכ״כ הרא״ש דמ״ש תורה חיים לא להורות אקרן אלא אכפל ד׳ וה׳ כשה״ב. ושיטת ר״ת דכפל ודו״ה לעולם לקולא ואע״ג דגמ׳ פריך לימא פליגא דרב אדרבה כו׳ ומ׳ אבל לענין כפל וד׳ וה׳ ניחא היינו לס״ד ובן פריך שם ס״ו ע״כ ל״פ כו׳ אבל גמ׳ שני התם א״ר טלאים כו׳ והנה הכלל בדינים אלו דהשמינה והכחישה בידים הכל כעין שגנב ויוקרא וזולא כפל וד׳ וה׳ לעולם כשה״ב וקרן הכל לחומרא והוכחשה ונתפטמה מאליה לרי״ף הוי כמו יוקרא וזולא ולר״י כמו בידים. ושיטת ר״ת בזה כמו הרי״ף אלא דס״ל בין מאליה בין יוקרא וזולא כפל ודו״ה הכל לקולא והנה הרא״ש כ׳ דאף לדברי ר״י דמאליה הוי כבידים דוקא בכפל וד׳ וה׳ אבל לענין קרן מודה דהוי כיוקרא וזולא ולפ״ז היו דברי הרמ״א בכאן ככ״ע אבל בתוס׳ שם ד״ה טלאים כו׳ לא מ׳ כן שכ׳ נראה לר״י כו׳ כמו קרן והנה לדינא פ׳ הרא״ש והטור כהרי״ף וכ״פ ביש״ש (ע׳ כ):
(ט) (ליקוט) גנב כו׳ – כפרש״י ותוס׳ שם. ורשב״ם בב״מ חולק וס״ל דשמין אלא דפחת אין שמין דקאי על מ״ש מלמד שהבעלים כו׳ ופריך אפי׳ י״ל כו׳ ומשני לפחת וכן ס״ל להרמ״ה כמ״ש נ״י בב״ק שם בשמו. וכ׳ פירש״י ורא״ש וכ׳ אבל הרמ״ה ז״ל כ׳ דהיינו דוקא כשיש לגנב או לגזלן זוזי כו׳ דהשתא היכי דאית ליה מנא תבירא לגזלן יהיב ליה דכתיב ישיב כו׳ דכל כ״ד אבות כולהו לשלם ממיטב ואין חילוק אלא לענין פחת ע״ש ודוקא דאין לו מעות משום דאזיל לשיטתו דאף בנזיקין ס״ל כמש״ש גבי מ״ש ישיב לרבות וז״ש בהג״ה ודוקא כו׳ ולא קי״ל כן ועמש״ש (ע״כ):
(י) (ליקוט) ושברו כו׳ או נשבר כו׳ – ר״ל דבניזקין בין ששברו בידים או ממילא שמין כמש״ל סי׳ שפ״ז וכמש״ש יו״ד ב׳ מנה״מ כו׳ וצריכא כו׳ משא״כ כאן מדקא׳ אלא לניזקין מ׳ דניזקין דממילא (ע״כ):
(יא) (ליקוט) או דמיו – תוס׳ שם והרא״ש דמ״ל הן מ״ל דמיהן (ע״כ):
(ליקוט) או דמיו – עתוס׳ שם ד״ה אין כו׳ הלכך כו׳ וה״ט דמ״ד כו׳ וע״ש צ״ד א׳ ומי אמר שמואל כו׳ (ע״כ):
(יב) ודוקא כו׳ – נ״י בשם הרמ״ה וכ״כ תוס׳ בב״מ צ״ו ב׳ ד״ה זיל כו׳ ומפ׳ הר׳ שמואל כו׳ וכ״מ בירושלמי בקדושין כו׳ אבל בב״ק שם הסכימו לפירש״י וכ״כ הרא״ש שם ובהג״א שם הביא ב׳ הס׳ ומ״ש ודוקא כו׳ הנ״י בשם הרמ״ה אזיל לשיטתו שכ׳ הא דאמרינן לרבות שוה כסף ואפי׳ כו׳ בדל״ל זוזי כמו בע״ח וז״ל שם וכ׳ הרמ״ה ז״ל הא דמצי יהיב ליה אפי׳ סובין ה״מ היכא דל״ל זוזי כו׳ וה״נ לבע״ח וגבי מקח טעות דה״ל מוכר כגזלן וגזלן א׳ מכ״ד נזיקין ואמרינן ברפ״ו דב״ב אי דליכא לאשתלומי כו׳ וכן בהכותב תולה מעותיו כו׳ ע״ש אבל תוס׳ בב״ב שם ד״ה אי דליכא כו׳ כ׳ אור״י כו׳ וכ״ד הרא״ש וטוש״ע בר״ס תי״ט דאפי׳ אית ליה מעות דר״ה אמר או כסף או מיטב מ׳ אפי׳ י״ל כסף ור״פ ור״ה פליגי עליהו וס״ל דאפי׳ סובין מיטב הוא אבל הרמ״ה מפ׳ דר״ה אמר או כסף או מיטב אם אין לו כסף ובזה פליגי ר״פ ור״ה בריה דר״י עליה אלא שק׳ לפ״ד מאי פריך שם יו״ד ב׳ אלא טעמא כו׳ הא אצטריך להיכא די״ל מעות וכמו שהקשה הרא״ש שם. ונמצא ג׳ שיטות להרמ״ה כמ״ש בהג״ה ולתוס׳ דב״מ אפי׳ בי״ל מעות יכול לשום בשברים וכמ״ש בסי׳ תי״ט כנ״ל ולתוס׳ דב״ק הנ״ל אפי׳ אין לו מעות א״י לשום בשברים אלא או שלמים או מעות ועברא״ש שם ואף שאר מטלטלין א״י ליתן לו כמ״ש בתוס׳ ורא״ש שם ועסי׳ שס״ד ס״ב:
(יג) ואם רצו כו׳ – המ״מ הקשה למה לא קנאה בשינוי והביאו בה״ג וסמ״ע וקושיא אלימתא היא דכן אמרינן בהדיא בב״ק צ״ד א׳ דמש״ה אין שמין ובהכחשה דלא הדר לכן תי׳ של המ״מ ליתא ועבתוס׳ דב״מ בד״ה הנ״ל גם תי׳ של הסמ״ע שס״ב שם ב׳ ק׳ כחומץ לשינים כיון דקנה היאך יכול לכופו ועסי׳ תי״ט ס״ב וסי׳ קא ס״ב ועוד לפ״ד הא ע״כ הרמב״ם מיירי בי״ל מעות כמ״ש בהג״ה כאן ודוקא כו׳ ובר מן דין הרמב״ם ל״ל כלל הא דרמ״ה:
(ליקוט) ואם רצו כו׳ – עבה״ג שהמ״מ תמה עליו וודאי שהוא תמוה וכ״כ נ״י בפ״ק דב״ק שם להדיא דטעמא דאין שמין לגנב ולגזלן משום דקני בשינוי נשברים בע״כ דנגזל משא״כ בניזקין (ע״כ):
(ליקוט) ואם רצו כו׳ – הוא תמוה ונר׳ שלמד ממש״ש צ״ז א׳ רצה פחתה כו׳ אבל הרשב״א שם תי׳ דשאני שם שעדיין ראוי למלאכתו ראשונה (ע״כ):
(יד) אפי׳ כו׳ – שם וכמש״ו בד״א כו׳: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Shulchan Arukh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144