Beit Yosef Even HaEzer 175 – בית יוסף אבן העזר קעה‏ – Shulchan Arukh

שו״ע

פירוש

דין יבמה שהיתה אסורה והותרה, ובו י״ד סעיפים (א) יְבָמָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְהִתְיַבֵּם בִּשְׁעַת נְפִילָה, מִשּׁוּם אִסוּר עֶרְוָה, אֲסוּרָה עוֹלָמִית, אֲפִלּוּ אִם יִפְקַע הָאִסוּר. כְּגוֹן שְׁנֵי אַחִים שֶׁנְּשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵת אֶחָד מֵהֶם, וְנָפְלָה אִשְׁתּוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁנִי שֶׁנָּשׂוּי אֲחוֹתָהּ, אֲפִלּוּ אִם תָּמוּת אִשְׁתּוֹ אַחַר כָּךְ, שֶׁפָּקַע אִסוּר אֲחוֹת אִשָּׁה, אֲפִלּוּ הָכִי אֲסוּרָה. וַאֲפִלּוּ נָפְלָה לְפָנָיו פַּעַם אַחֶרֶת אַחֲרֵי מוֹת אִשְׁתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁהָיָה לָהֶם אָח שְׁלִישִׁי שֶׁלֹּא הָיְתָה עֶרְוָה עָלָיו, וּכְּנָסָהּ, וּמֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל זֶה שֶׁהָיָה נָשׂוּי אֲחוֹתָהּ, וּמֵת הַשְּׁלִישִׁי שֶׁכְּנָסָהּ, וְחָזַר וְנָפְלָה לְפָנָיו, אֲסוּרָה לוֹ. לָא שְׁנָא מֵתָה אִשְׁתּוֹ קֹדֶם שֶׁכָּנַס הַשְּׁלִישִׁי, לֹא שְׁנָא מֵתָה אַחַר שֶׁכָּנַס, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה אֲסוּרָה עָלָיו בִּשְׁעַת נְפִילָה אַחֲרוֹנָה, אֲפִלּוּ הָכִי אֲסוּרָה לוֹ הִיא וְצָרָתָהּ, כְּגוֹן שֶׁהָיָה אִשָּׁה אַחֶרֶת לָאָח הַשְּׁלִישִׁי, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה אֲסוּרָה לוֹ בִּשְׁעַת נְפִילָה רִאשׁוֹנָה. אֲבָל אִם הָיְתָה מֻתֶּרֶת לוֹ בִּשְׁעַת נְפִילָה, אֲפִלּוּ אִם תֵּאָסֵר אַחַר כָּךְ, אִם פָּקַע הָאִסוּר, חוֹזֶרֶת לְהֶתֵּרָהּ. כֵּיצַד, שְׁלשָׁה אַחִים שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵת אֶחָד מֵהֶם, וְנִזְקְקָה אִשְׁתּוֹ לַשְּׁלִישִׁי שֶׁאֵינוֹ נָשׂוּי אֲחוֹתָהּ, וְלֹא הִסְפִּיק לְכָנְסָהּ עַד שֶׁמֵּת הָאָח הַשֵּׁנִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי הָאַחֶרֶת, וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עָלָיו, מֵתָה הָאַחֲרוֹנָה, חָזְרָה הָרִאשׁוֹנָה לְהֶתֵּרָהּ, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה מֻתֶּרֶת בִּשְׁעַת נְפִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֶסְרָה בֵּינְתַיִם. אֲבָל אִם מֵתָה הָרִאשׁוֹנָה, לֹא הֻתְּרָה הָאַחֲרוֹנָה, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה אֲסוּרָה בִּשְׁעַת נְפִילָה. וְכֵן אִם הָיוּ שָׁם עוֹד אַחִים, וְקָדַם אֶחָד מֵהֶם וְחָלַץ לָאַחֲרוֹנָה, אוֹ שֶׁהָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה אֲסוּרָה לְאֶחָד מֵהָאַחִים, וְיִבֵּם אֶת הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁהֲרֵי מֻתֶּרֶת לוֹ, הֻתְּרָה הָרִאשׁוֹנָה לִשְׁאָר אַחִים, שֶׁהֲרֵי הָאַחֲרוֹנָה שֶׁאָסְרָה אוֹתָהּ, חָלְצָה אוֹ נִתְיַבְּמָהּ לַמֻּתָּר לָהּ. אֲבָל אִם הָאַחֲרוֹנָה אֲסוּרָה לְאֶחָד מֵהֶם מִשּׁוּם עֶרְוָה, הֲרֵי הוּא מֻתָּר לְיַבֵּם הָרִאשׁוֹנָה, וּשְׁאָר הָאַחִים אֲסוּרִים בִּשְׁתֵּיהֶן, וְחוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. (ב) שְׁנַיִם מֵהָאַחִים נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵתוּ שְׁנֵיהֶם, וְלֹא נוֹדַע אֵיזֶה מֵהֶם מֵת רִאשׁוֹן, הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לְיַבֵּם שְׁתֵּיהֶן, וַהֲרֵי זִקָּה נָפְלָה עַל שְׁתֵּיהֶן, חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה אַחַת מֵהֶם אֲסוּרָה עַל הַיָּבָם מִשּׁוּם שְׁנִיָּה אוֹ מֵחַיָּבֵי עֲשֵׂה אוֹ מֵחַיָּבֵי לָאוִין, הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. אֲבָל אִם הָיְתָה אַחַת מֵהֶם עֶרְוָה עָלָיו, הֲרֵי אֲחוֹתָהּ מֻתֶּרֶת לוֹ, רָצָה חוֹלֵץ רָצָה מְיַבֵּם, שֶׁהֲרֵי לֹא נָפְלָה זִקָּתוֹ עַל שְׁתֵּיהֶן, שֶׁאֵין זִקָּה עַל הֶעֶרְוָה. (ג) אַרְבַּע אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵתוּ הַנְּשׂוּאִים אֶת הָאֲחָיוֹת, אוֹ בָּזֶה אַחַר זֶה, קֹדֶם שֶׁהִסְפִּיקוּ לְיַבֵּם לָרִאשׁוֹנָה, שְׁתֵּיהֶן חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם אַחַת מֵהֶן לְהִתְיַבֵּם, מִשּׁוּם אִסוּר אֲחוֹת זְקוּקָה. וְאִם קָדְמוּ וְכָנְסוּ כָּל אֶחָד אַחַת מֵהָאֲחָיוֹת, מוֹצִיאִים אוֹתָן מֵהֶם; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵין מוֹצִיאִין. (ד) הָיְתָה אַחַת מֵהֶם אֲסוּרָה לְאֶחָד מֵהַיְבָמִין מִשּׁוּם אִסוּר עֶרְוָה, מֻתָּר בַּשְּׁנִיָּה, שֶׁהֲרֵי אֵין הָעֶרְוָה זְקוּקָה לוֹ, וְנִמְצָא שֶׁאֵין זְקוּקָה לוֹ אֶלָּא אַחַת; וְהַשֵּׁנִי, אָסוּר בִּשְׁתֵּיהֶם. (ה) הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה לְזֶה מִשּׁוּם עֶרְוָה, וְהַשְּׁנִיָּה אֲסוּרָה לַשֵּׁנִי מִשּׁוּם עֶרְוָה, הָאֲסוּרָה לְזֶה מֻתֶּרֶת לְזֶה, שֶׁכָּל אֶחָד אֵין זְקוּקָה לוֹ אֶלָּא אַחַת. אֲבָל אִם אֵין אֲסוּרוֹת עֲלֵיהֶם אֶלָּא בְּאִסוּר לָאו אוֹ עֲשֵׂה, לֹא נִדְחֵית הַזִּיקָה מֵהֶם, וְחוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. (ו) שְׁלשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי הָאֲחָיוֹת, וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעַל אֲחוֹת הַשְּׁנִיָּה, וְנָפְלָה גַּם הָאָחוֹת הַשְּׁנִיָּה לִפְנֵי הָאָח הַשְּׁלִישִׁי, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עָלָיו, שֶׁהֵן צָרוֹת זוֹ לָזוֹ בְּזִקָּה, וְחוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. וְאִם עָשָׂה מַאֲמָר בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ נָפְלָה אֲחוֹתָהּ לְפָנָיו, יוֹצִיא בַּעֲלַת הַמַּאֲמָר בְּגֵט וַחֲלִיצָה, וְהָאַחֲרוֹנָה בַּחֲלִיצָה. (ז) שְׁלשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית, מֵת נָשׂוּי נָכְרִית, וְכָנַס אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ, וּמֵת, הָרִאשׁוֹנָה יוֹצֵאת מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, וְהַשְּׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ. וְאִם לֹא כְּנָסָהּ, בֵּין שֶׁעָשָׂה מַאֲמָר בַּנָּכְרִית, בֵּין שֶׁלֹּא עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר, הֲרֵי זוֹ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. (ח) שְׁלשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית, גֵּרַשׁ אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אִשְׁתּוֹ, וּמֵת נָשׂוּי נָכְרִית, וּכְּנָסָהּ הַמְגָרֵשׁ, וּמֵת, מֻתֶּרֶת לָאָח הַנִּשְׁאַר. אֲבָל אִם מֵת נָשׂוּי נָּכְרִית קֹדֶם שֶׁגֵּרַשׁ אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ, אֲפִלּוּ אִם לֹא כָּנַס נָּכְרִית וָמֵת, אֲסוּרָה לָאָח הַנִּשְׁאַר, מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה צָרַת עֶרְוָה בְּזִקָּה, אֲפִלּוּ אִם גֵּרַשׁ הָעֶרְוָה קֹדֶם שֶׁמֵּת. {וְהוּא הַדִּין אִם הָיָה נָשׂוּי נָכְרִית, וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים, אֲסוּרָה לוֹ מִשּׁוּם זִקַּת אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי פ׳ ד׳ אַחִין).} אֲבָל אִם כָּנַס בַּעַל (הָאֲחָיוֹת) [הָאָחוֹת] אֶת הַנָּכְרִית, וְגֵרַשׁ הָעֶרְוָה, וּמֵת, לָא שְׁנָא גֵּרַשׁ קֹדֶם שֶׁכָּנַס הָעֶרְוָה, לָא שְׁנָא אַחַר כָּךְ, מֻתֶּרֶת הַנָּכְרִית לָאָח הַנִּשְׁאַר. (ט) שְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת קְטַנּוֹת אוֹ חֵרְשׁוֹת, וּמֵת אֶחָד מֵהֶם, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, שֶׁהֲרֵי נִשּׂוּאֵי שְׁתֵּיהֶן שָׁווֹת. (י) הָיְתָה אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת; מֵת בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה; מֵת בַּעַל הַפִּקַּחַת, בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט, וְאֶת אֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה. (יא) הָיְתָה אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה; מֵת בַּעַל הַקְּטַנָּה, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה; מֵת בַּעַל הַגְּדוֹלָה, מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בְּבַעְלָהּ, וִייַבֵּם הַגְּדוֹלָה. (יב) שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד פִּקֵּחַ וְאֶחָד חֵרֵשׁ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת, אוֹ אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת, וְהַפִּקַּחַת נְשׂוּאָה לְפִקֵּחַ, מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת, אוֹ חֵרֵשׁ בַּעַל הַפִּקַּחַת, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, הַחֵרֵשׁ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת, אוֹ בַּעַל הַפִּקַּחַת, מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט, וְאֵשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לָעוֹלָם. (יג) שְׁנֵי אַחִים חֵרְשִׁים נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת אוֹ חֵרְשׁוֹת, אוֹ אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת, וְכֵן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת נְשוּאוֹת לִשְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים אוֹ חֵרְשִׁים אוֹ אֶחָד פִּקֵּחַ וְאֶחָד חֵרֵשׁ, וּמֵת אֶחָד מֵהֶם, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. וְאִם הָיוּ נָכְרִיּוֹת, יַכְנִיסוּ; וְאִם אַחַר כָּךְ יִרְצוּ לְהוֹצִיא בְּגֵט, יוֹצִיאוּ. (יד) שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד פִּקֵּחַ וְאֶחָד חֵרֵשׁ, וְהַחֵרֵשׁ נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים פִּקְחוֹת, וְאַחַת מֵהֶן עֶרְוָה עַל הַפִּקֵּחַ, וּמֵת הַחֵרֵשׁ, שְׁתֵּיהֶן פְּטוּרוֹת מֵהַחֲלִיצָה וּמֵהַיִּבּוּם. הָיוּ שְׁנֵיהֶם פִּקְחִים, וְאֶחָד מֵהֶם נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים, אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת, וְהַחֵרֶשֶׁת הִיא עֶרְוָה עַל אָחִיו, הַשְּׁנִיָּה הַפִּקַּחַת חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)

הערות

(א) יבמה שאינה ראויה להתייבם בשעת נפילה משום איסור ערוה אסורה עולמית אפילו אם יפקע האיסור כגון ב׳ אחים שנשואים ב׳ אחיות ומת אחד מהם ונפלה אשתו לפני השני שנשוי אחותה אפי׳ אם תמות אשתו אח״כ שפקע איסור אחות אשה אפ״ה אסורה משנה פ׳ ד׳ אחין (יבמות לב:): (ב) ומה שכתב ואפי׳ נפלה לפניו פעם אחרת אחרי מות אשתו כגון שהיה להם אח שלישי שלא היתה ערוה עליו כו׳ ג״ז משנה שם (ל.) ג׳ אחים ב׳ מהם נשואים ב׳ אחיות ואחד נשוי נכרית מת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומתה אשתו של שני ואח״כ מת נשוי נכרית ה״ז אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת: (ג) ומה שכתב ל״ש מתה אשתו קודם שכנס השלישי ל״ש מתה אחר שכנס אע״פ שלא היתה אסורה עליו בנפילה אחרונה אפ״ה אסורה לו (שם) אמר רב יהודה א״ר כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה מאי קמ״ל תנינא ה״ז אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת מהו דתימא ה״מ היכא דלא איחזיא לה בנפילה ראשונה אבל היכא דאיחזיא לה בנפילה ראשונה אימא תשתרי קמ״ל ופירש״י שעה אחת. בנפילה ראשונה כשנפלה מאחיו הראשון: הרי היא כאשת אח כו׳. ואע״ג דהדר איחזיא: בנפילה ראשונה. כל זמן נפילה ראשונה היתה אשתו קיימת שהיא אחותה: אבל היכא דאיתחזי בנפילה ראשונה. כגון שמתה אשתו אחר מיתת אחיו ולא כנסה נשוי נכרית עכ״ל: (ד) ומה שכתב רבינו אע״פ שלא היתה אסורה עליו בנפילה אחרונה כו׳ כלומר שלא היתה אסורה עליו בשעת נפילה אחרונה שמתה אשתו קודם שכנס נשוי נכרית את היבמה אפילו הכי אסורה לו כיון שהיתה אסורה לו בשעת נפילה ראשונה: (ה) ומה שכתב אסורה לו היא וצרתה כגון שהיה אשה אחרת לאח הג׳ כ״כ הרמב״ם ז״ל בפ״ז ודבר פשוט הוא דכיון דהיא אסורה משום אשת אח הו״ל צרתה צרת ערוה וכתב ה״ה הדבר פשוט דל״ש בנכרית אם היה נשוי אותה האח השני בשעה שכנס יבמתו ל״ש נשאה אח״כ דכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בני׳ ואסורה כדאיתא התם וצרתה הו״ל צרת ערוה עכ״ל: (ו) ומה שכתב אבל אם מותרת לו בשעת נפילה אפילו אם תיאסר אח״כ אם פקע האיסור חוזרת להיתירה כיצד ג׳ אחים ב׳ מהם נשואים ב׳ אחיות ומת אחד מהם כו׳ בר״פ ד׳ אחין (יבמות כז:) אמר ר״ה אמר רב ב׳ אחיות יבמות שנפלו לפני יבם א׳ חלץ לראשונה הותרה לשנייה הותרה מתה הראשונה מותר בשנייה ואצ״ל מתה שנייה שמותר בראשונה משום דהויא יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה הראשון ר׳ יוחנן אמר מתה שנייה מותר בראשונה אבל מתה הראשונה אסור בשנייה מ״ט שכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה ה״ז כאשת אח שיש לה בנים ואסורה ורב ה״מ היכא דקאי באפה איסור אחות אשה דאורייתא אבל הכא זיקה דרבנן היא ופירש״י ור׳ יוחנן אמר מתה שנייה מותר בראשונה. הואיל ובשעת נפילה היתה ראויה לו וידוע דרב ור׳ יוחנן הלכה כר״י ודע שיש בקצת ספרי רבינו חסרון הניכר והגירסא הנכונה בספרים המדוייקים כך הוא מתה האחרונה חזרה הראשונה להיתירה הראשון כיון שהיתה מותרת בשעת נפילה אף על פי שנאסרה בנתיים אבל אם מתה הראשונה לא הותרה האחרונה כיון שהיתה אסורה עליו בשעת נפילה: (ז) וכן אם היו שם עוד אחין וקדם א׳ מהם וחלץ לאחרונה שם איתיביה ר׳ יוסי בר חנינא לר׳ יוחנן ד׳ אחין ב׳ מהם נשואים ב׳ אחיות ומתו הנשואין את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ואמאי ליקום חד מינייהו ולחלוץ לשנייה ותיהוי הראשונה לגבי אידך כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתרה הראשון א״ל אחיות איני יודע מי שנאן ופירש״י כלומר זו אינה משנה ודקדק רבינו לכתוב וקדם אחד מהם וחלץ לאחרונה דמשמע דלכתחילה לא אמרי׳ להו לחלוץ השנייה ולייבם הראשונה דגזרי׳ דילמא אתי למעבד איפכא באלו הצרות עצמן וכ״כ שם התוספות אהא דפריך על מאן דאמר אחיות איני יודע מי שנאן ולימא ליה גזירה דילמא קדים וחליץ לראשונה ברישא וגם הרמב״ם ז״ל בפ״ז כ״כ אם קדם אחד מן האחין וחלץ לאחרונה הותרה הראשונה לשאר אחין דמשמע דדוקא בדיעבד וחלץ קאמר דהותרה ראשונה אבל לכתחילה לא מורינן להו לחלוץ לאחרונה כדי שתותר הראשונה: (ח) ומה שכתב או שהיתה הראשונה אסורה לאחד מן האחין וייבם האחרונה שהרי היא מותרת לו הותרה הראשונה לשאר אחין שהרי האחרונה שאסרה אותה עליהם נחלצה או נתייבמה למותר לה אבל אם האחרונה אסורה לאחד מהם משום ערוה הרי הוא מותר לייבם הראשונה ושאר האחין אסורים בשתיהן וחולצות ולא מתייבמות שם (דף כח.) תנן היה א׳ מהן אסורה על האחד איסור ערוה אסור בה ומותר באחותה והשני אסור בשתיהן ס״ד דנפלה חמותה ברישא וכו׳ ותיהוי חמותה לגבי אידך כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה הראשון אמר רב פפא כגון דנפלה הך דאין חמותה ברישא ומתוך דברים הללו יתבאר לך שמ״ש או שהיתה הראשונה אסורה לא׳ מן האחין היינו לומר שהיא אסורה לו משום ערוה וכך הם דברי הרמב״ם ז״ל בפ״ז ואהא דכתב רבינו ושאר האחים אסורין בשתיהן וחולצות ולא מתייבמות סיים הרמב״ם ז״ל ואם קדמו וכנסו כל אחד אחת מן האחיות מוציאין אותן מהם. כתב עוד הרמב״ם ז״ל בפ״ז ב׳ מן האחים נשואין לב׳ אחיות ומתו שניהם ולא נודע איזה מהם מת ראשון הואיל ואי איפשר לייבם שתיהן והרי זיקה נפלה על שתיהן שתיהן חולצות ולא מתייבמות ואפי׳ היתה אחת מהן אסורה על היבם משום שנייה או מחייבי עשה או מחייבי לאוין הרי אלו חולצות ולא מתייבמות אבל אם היתה אחת מהם ערוה עליו כגון שהיתה אם אשתו או בתה הרי אחותה מותרת לו רצה חולץ רצה מייבם שהרי לא נפלה זיקתו על שתיהן שאין זיקה על הערוה וכ״כ מדאמרינן בגמרא אהא דאמר רבי יוחנן אחיות איני יודע מי שנאן ולימא ליה דלא ידעינן הי נפיל ברישא אי הכי היינו דקתני קדמו וכנסו יוציאו בשלמא ראשון אמרי׳ ליה מאן שרי לך אלא שני יאמר חבראי שנייה ייבם אלא ראשונה מייבם היינו דקא״ל אחיות איני יודע מי שנאן משמע בהדיא דכל היכא דלא ידעינן הי נפיל ברישא חולצות ולא מתייבמות: (ט) ד׳ אחין ב׳ מהם נשואים ב׳ אחיות ומתו הנשואים את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות: (י) ומה שכתב דבת אחת או בזה אחר זה קודם שהספיקו לייבם לראשונה פשוט הוא שכל שלא הספיקו לייבם לראשונה עד שנפלה שניה כנפלו שתיהן בבת אחת דמי: (יא) ומה שכתב קדמו וכנסו אין מוציאין אותם מידם שם במשנה הנזכר ואם קדמו וכנסו ר״א אומר ב״ש אומרים יקיימו וב״ה אומרים יוציאו וכתב הרמב״ם ז״ל בפירוש המשנה העיקר אצלנו ב״ש במקום ב״ה אינו משנה ר״ל כל זמן שתמצא ב״ש מקילין וב״ה מחמירין וזה היפך המפורסם מסברתם לפיכך תדע שהמשנה מוטעת ושדבר המיוחד לב״ש הוא אמנם הוא חוץ מן המקומות המנויים שהם מקולי ב״ש ומחומרי ב״ה ולפיכך פסק הלכה בכאן יקיימו עכ״ל וקשה לן על דבריו דהא כיון דב״ש מקילין וב״ה מחמירין ר״א הוא דקאמר לה ואילו סתם מתני׳ קתני לה סתמא אם קדמו וכנסו יוציאו הכי איבעי לן למפסק הלכה. ואפשר שזה היה דעת הרמב״ם ז״ל בחיבורו שכתב אם קדמו וכנסו כל אחד אחת מן האחיות מוציאין אותן מהם. ורבינו איפשר טעמו מדתניא בגמרא ר״א אומר ב״ש אומרים יקיימו ובה״א יוציאו ר״ש אומר יקיימו אבא שאול אומר קל היה להם לב״ה בדבר זה שב״ש אומרים יוציאו ובה״א יקיימו ר״ש כמאן אי כב״ש היינו ר״א אי כב״ה היינו אבא שאול ה״ק לא נחלקו ב״ש וב״ה בדבר זה והשתא כיון דאבא שאול סבר דלב״ה יקיימו ור״ש סבר דלדברי הכל יקיימו הכי נקטינן. (יב) היתה א׳ מהן אסורה לאחד מהיבמים משום איסור ערוה כגון שהיתה בתו או אחת מהעריות מותר בשנייה שהרי אין הערוה זקוקה לו ונמצא שאין זקוקה לו אלא אחת והשני אסור בשתיהן היתה אחת מהן אסורה לזה משום ערוה והשנייה אסורה לשני משום ערוה האסורה לזה מותרת לזה שכל אחד אין זקוקה לו אלא אחת אבל אם אין אסורה עליהם אלא באיסור לאו או עשה לא נדחית הזיקה מהם כיון שמן התורה הם בני חליצה וייבום וחולצות ולא מתייבמות הכל שם במשנה: (יג) ג׳ אחים ב׳ מהם נשואים ב׳ אחיות ומת אחד מבעלי האחיות ועשה השלישי מאמר ביבמתו כו׳ משנה שם ג׳ אחים ב׳ מהם נשואים ב׳ אחיות ואחד מופנה מת אחד מבעלי האחיות ועשה בה מופנה מאמר ואח״כ מת אחיו השני בש״א אשתו עמו והלה תצא משום אחות אשה ובה״א מוציא את אשתו בגט וחליצה ואשת אחיו בחליצה: (יד) וכתב הרמב״ם ז״ל מת זה שעשה מאמר והיה לו אשה אחרת ונפלו שתיהן לפני בעל האחות השנייה בעלת המאמר פטורה וכו׳ בפ״ז והוא מבואר במשנה פרק ד׳ אחין (יבמות ל:) ג׳ אחין ב׳ מהם נשואין ב׳ אחיות ואחד נשוי נכרית מת נשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת הראשונה יוצאת משום אחות אשה והשנייה משום צרתה עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתייבמת: (טו) ומה שכתב רבינו בשם הרא״ש אפי׳ לא עשה השלישי מאמר בא׳ מן האחיות כו׳ חולצת ולא מתייבמת כיון שהיא צרת אחות אשה בזיקה על המשנה הנזכרת אהא דקתני עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתייבמת כ׳ וה״ה אע״ג דלא עבד בה מאמר ומת נכרית מחלץ חלצה יבומי לא מייבמה דהו״ל צרת אחות אשה בזיקה והאי דקתני מאמר לאפוקי מב״ש דאמרו מאמר קונה קנין גמור ואפילו חליצה נמי לא תיבעי קמ״ל דצרתה חולצת עכ״ל וכ״כ הרי״ף ז״ל והם דברי הגמרא בפרק הנזכר על מתניתין דג׳ אחים ב׳ מהם נשואין ב׳ אחיות ואחד נשוי נכרית גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו כו׳ ובסימן קע״ג גבי אשת אחיו שלא היה בעולמו כתבתי בזה לדעת הרמב״ם ז״ל: (טז) ג׳ אחים ב׳ מהם נשואין ב׳ אחיות ואחד נשוי נכרית כו׳ שם (ל.) ב׳ מהם נשואין ב׳ אחיות ואחד נשוי נכרית גירש אחד מבעלי האחיות את אשתו ומת נשוי נכרית וכנסה המגרש ומת זו היא שאמרו וכולן שמתו או נתגרשו צרותיהן מותרות ופירש״י כנסה המגרש ומת. מותרת זו להתייבם שהרי עד שלא כנסה גירש את הראשונה שהיא ערוה ולא היתה צרתה מעולם וזהו שאמרו בפרק ראשון נתגרשו העריות צרותיהן מותרות. (יז) ומה שכתב אבל אם מת נשוי נכרית קודם שגירש אחד מבעלי האחיות את אשתו אפילו אם לא כנס הנכרית ומת שנמצא שהיתה צרת ערוה בזיקה אסורה לאח הנשאר אפי׳ גרשה הערוה קודם שמת שם בגמרא אמתני׳ טעמא דגירש ואח״כ מת אבל מת ואח״כ גירש אסורה אמר רבי אשי זאת אומרת יש זיקה אפי׳ בתרי אחי: (יח) ומה שכתב וכ״ש אם לא גירש הערוה ומת פשוט הוא: (יט) ומה שכתב אבל אם כנס בעל האחות את הנכרית וגירש הערוה ומת ל״ש גירש קודם שכנס הערוה (הנכרית) ל״ש אח״כ מותרת הנכרית לאח הנשאר שם אהא דאמר רב אשי זאת אומרת יש זיקה אפילו בתרי אחי כתב הרא״ש וקודם שגירשה היתה זקוקה לב׳ אחים נשואין ב׳ אחיות והו״ל צרת אחות אשה בזיקה הילכך אסורה עליו עולמית וא״ת היאך כנסה המגרש הא הויא לכל אחד ואחד צרת אחות אשה בזיקה וי״ל דלא שייך למיקרי צרת ערוה אלא כשהיא והערוה נופלים בבת אחת כשמת המגרש היתה היא צרת אשתו ונפלו שתיהם בבת אחת לפני האח הג׳ אבל כשהוא חי לא: (כ) ומה שכתב בה״ג אם מת ולא גירש אסורה לתרוייהו לא שתאסר להם בחייהם אלא לכל אחד כשימות אחיו תהיה אסורה לו דהויא צרת אחות אשה בזיקה וכ״כ הרי״ף ז״ל דלא אסורה נכרית אלא אחר שמת המגרש עכ״ל ובפ״ק אהא דתנן כיצד אם מתו הן צרותיהן מותרות היתה בתה או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו ולו אשה אחרת ומתה בתו או שנתגרשה ואח״כ מת אחיו צרתה מותרת אמרינן בגמרא אליבא דרבה דל״ש גירש ולבסוף כנס ל״ש כנס ולבסוף גירש צרת מותרת וכן פסקו הפוסקים ז״ל: (כא) שני אחים פקחין נשואין ב׳ אחיות קטנות או חרשות ומת אחד מהם תצא משום אחות אשה שהרי נשואי שתיהן שוות: אחת פקחת ואחת חרשת מת בעל החרשת תצא משום אחות אשה מת בעל הפקחת בעל חרשת מוציא את אשתו בגט לפי שקידושי הפקחת לפיקח שהן דאורייתא אוסרת את אשתו עליו משום אחות זקוקה שאין כח בקידושי אשתו לדחות הפקחת משום אחות אשה לפיכך מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה כך היא הגירסא הנכונה בספרי רבינו המדוייקים ויש קצת ספרים שיש בהם חסרון הניכר והבבא הראשונה היא משנה בפרק ב״ש (יבמות קט.) והבבא השנייה היא משנה בפרק חרש (יבמות קיב:): (כב) ומה שכתב היתה אחת גדולה ואחת קטנה מת בעל הקטנה תצא משום אחות אשה מת בעל הגדולה היא אוסרת הקטנה עליו כדפרישית גבי פיקח וחרשת. ומלמדים את הקטנה שתמאן בבעלה וייבם הגדולה משנה בפרק ב״ש (יבמות קט.) ב׳ אחים נשואין ב׳ אחיות גדולה וקטנה מת בעלה של קטנה תצא משום אחות אשה מת בעלה של גדולה ר״א אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו ר״ג אומר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלה משום אחות אשה ר׳ יהושע אומר אי לו על אשתו ואי לו על אשת אחיו מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה ומסיק בגמ׳ הלכה כר״א ופירש״י תצא משום אחות אשה. ופטורה מחליצה ומיבום: מת בעלה של גדולה. ונפלה לפני בעל הקטנה זיקתה של גדולה שהיא מן התורה אוסרת הקטנה עליה דנישואיה מדרבנן ולא אלימי לאפקועי זיקה דאורייתא והו״ל אחות זקוקתו: ר׳ אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו. ותעקור נישואיה ויהא מייבם את הגדולה וכתב ר״י בשם הרמ״ה ואם לא מיאנה הקטנה והגדילה ל״ש בא עליה לאחר שהגדילה ל״ש לא בא עליה מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה דקי״ל יש זיקה: (כג) שני אחים אחד פיקח ואחד חרש נשואין לב׳ אחיות פקחות או אחת פקחת ואחת חרשת כו׳ עד דכמו שכנס אחיו ברמיזה כך יוציא גם הוא ברמיזה הכל מבואר במשנה (פרק חרש קי״ב): (כד) שני אחים אחד פיקח ואחד חרש והחרש נשוי ב׳ נשים פקחות ואחת מהן ערוה על הפיקח כו׳ עד סוף הסימן ירושלמי בפרק חרש וכתבו הרמב״ם ז״ל בס׳ פ״ז ואיתא תו בירושלמי בתו חרשת נשואה לאחיו חרש צרתה פטורה מן החליצה ומן היבום וכתב ה״ה שהשמיטו הרמב״ם ז״ל לפי שהוא מתבאר במ״ש:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Shulchan Arukh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון