Be'er HaGolah Even HaEzer 156 – באר הגולה אבן העזר קנו‏ – Shulchan Arukh

שו״ע

פירוש

איזה נקרא זרע קימא לפטור מן היבום, ובו י״ג סעיפים(א) מִי שֶׁמֵּת אָחִיו מֵאָבִיו וְלֹא הִנִּיחַ זֶרַע, מִצְוָה לְיַבֵּם אֶת אִשְׁתּוֹ, בֵּין שֶׁהִיא אִשְׁתּוֹ מִן הַנִּשּׂוּאִין בֵּין שֶׁהִיא אִשְׁתּוֹ מֵהָאֵרוּסִין, דִּכְתִיב: ״כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אֶחָד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ״ (דברים כה, ה). (ב) זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה: ״וּבֵן אֵין לוֹ״ (דברים כה, ה), אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת, אוֹ זֶרַע הַבֵּן אוֹ זֶרַע הַבַּת, עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, בֵּין מֵאִשָּׁה זוֹ בֵּין מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת, אֲפִלּוּ הָיָה לוֹ זֶרַע מַמְזֵר אוֹ ע״א, הֲרֵי זֶה פּוֹטֵר אֶת נָשָׁיו מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם. אֲבָל בְּנוֹ מֵהַשִּׁפְחָה אוֹ מֵהַנָכְרִית, אֵינוֹ פּוֹטֵר {אֲפִלּוּ נִתְגַּיֵּר אוֹ נִשְׁתַּחְרֵר הַבֵּן (הָרַמְבַּ״ם פ״א מֵהִלְכוֹת יִבּוּם וַחֲלִיצָה).} וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָנֵי מִלֵּי בְּנוֹ מִשִּׁפְחָה אַחֶרֶת, אֲבָל בְּנוֹ מִשִּׁפְחָתוֹ, פּוֹטֵר. (ג) אֲפִלּוּ הָיָה הַזֶּרַע גּוֹסֵס אוֹ פָּצוּעַ מִמַּכּוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִחְיוֹת, פּוֹטֵר. (ד) מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת, אִם הִפִּילָה, הֲרֵי זוֹ תִּתְיַבֵּם. וְאִם יָלְדָה וְיָצָא הַוָּלָד חַי לַאֲוִיר הָעוֹלָם, אֲפִלּוּ מֵת בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד, הֲרֵי אִמּוֹ פְּטוּרָה מֵהַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, עַד שֶׁיִּוָּדַע בְּוַדַּאי שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו וְנוֹלַד לְתִשְׁעָה חֳדָשִׁים גְּמוּרִים. {הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּבַזְּמַן הַזֶּה אֲפִלּוּ לֹא נִכְנְסָה בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי רַק יוֹם אֶחָד מִלְּבַד יוֹם שֶׁנִּתְעַבְּרָה בּוֹ, הָוֵי וְלַד קְיָמָא. וְאַף עַל גַּב דְּאָמְרִינָן בַּגְמָרָא יוֹלֶדֶת לְתִשְׁעָה אֵינָהּ יוֹלֶדֶת לִמְקֻטָּעִין, כְּבָר תָּמְהוּ עַל זֶה רַבִּים שֶׁהַחוּשׁ מַכְחִישׁ זֶה, אֶלָּא שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לוֹמַר שֶׁעַכְשָׁיו נִשְׁתַּנָּה הָעִנְיָן, וְכֵן הוּא בְּכַמָּה דְּבָרִים (ב״י בְּשֵׁם הַרשב״ץ). מִיהוּ, חָדְשֵׁי הָעִבּוּר כָּל אֶחָד שְׁלשִׁים יוֹם, וְלֹא חַשְׁבִינָן לְהוּ כְּסֵדֶר הַשָּׁנִים (כֵּן מַשְׁמָע שָׁם).} אֲבָל אִם לֹא נוֹדַע לְכַמָּה נוֹלַד, אִם חָיָה ל׳ יוֹם, הֲרֵי זֶה וְלַד קְיָמָא וּפוֹטֵר נְשֵׁי אָבִיו מֵהַחֲלִיצָה וּמֵהַיִּבּוּם. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא שֶׁגָּמְרוּ שְׂעָרָיו וְצִפָּרְנָיו (טוּר), וְכֵן נִרְאֶה לִי.} וְאִם מֵת בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים, אֲפִלּוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלשִׁים, בֵּין שֶׁמֵּת מֵחוֹלִי בֵּין שֶׁנָּפַל מֵהַגַּג אוֹ אֲכָלוֹ אֲרִי, הֲרֵי זוֹ סְפֵק נֵפֶל סָפֵק בֶּן קְיָמָא, וּצְרִיכָה חֲלִיצָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אֲבָל לֹא תִּתְיַבֵּם. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ אִם נוֹלַד מֵת, וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק שֶׁכָּלוּ חֳדָשָׁיו, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת (טוּר בְּשֵׁם הָר״פ).} (ה) אִם אֵין יָדוּעַ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו אֶלָּא עַל פִּיהָ, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. יְבָמָה שֶׁנִּשֵּׂאת לַשּׁוּק, וְעֵדִים מְעִידִים שֶׁהַוָּלָד שֶׁיָּלְדָה אַחַר מוֹת בַּעְלָהּ חָיָה שְׁלשִׁים יוֹם, וְעֵדִים אֲחֵרִים מַכְחִישִׁין וְאוֹמְרִים שֶׁלֹּא חָיָה שְׁלשִׁים יוֹם, מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ וְאֵינָה צְרִיכָה חֲלִיצָה. וְאִם אֵין עֵדִים מְעִידִים שֶׁחָיָה ל׳ יוֹם, וְגַם אֵין עֵדוּת בְּרוּרָה שֶׁלֹּא חָיָה ל׳ יוֹם, אֶלָּא קוֹל לַעַז, לֹא אָסְרִינָן לַהּ בְּקָלָא דְּבָתַר נִשּׂוּאִין. (ו) הָאוֹמֵר: זֶה בְּנִי אוֹ יֵשׁ לִי בָּנִים, נֶאֱמָן לִפְטֹר אֶת אִשְׁתּוֹ, אֲפִלּוּ הֻחְזַק בְּאַחִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחִים, אֵינוֹ נֶאֱמָן אַחַר כָּךְ לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים. (ז) אָמַר בִּשְׁעַת קִדּוּשִׁין {אוֹ אַחַר כָּךְ (כֵּן מַשְׁמַע מֵהָרַ״ן)}, יֵשׁ לִי בָּנִים וּבִשְׁעַת מִיתָה אָמַר: אֵין לִי בָּנִים, אֵינוֹ נֶאֱמָן לְאָסְרָהּ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. (ח) נֶאֱמָן עֵד אֶחָד לְהָעִיד שֶׁנִּתַּן לְבַעְלָהּ בֵּן, לְהַתִּירָהּ לְזָר. {וְיֵשׁ חוֹלְקִין (בַּב״י מִשֵּׁם הָרַאֲבַ״ד וְהָרא״ש).} (ט) מִי שֶׁזִּנָּה עִם אִשָּׁה, בֵּין פְּנוּיָה בֵּין אֵשֶׁת אִישׁ, וְנִתְעַבְּרָה, וְאָמַר: זֶה הָעֻבָּר מִמֶּנִּי הוּא, וַאֲפִלּוּ הִיא מוֹדָה לוֹ, הֲרֵי זֶה סָפֵק, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. {וְאִם הָיוּ חֲבוּשִׁין בְּבֵית הָאֲסוּרִים, שֶׁוַּדַּאי הוּא מִמֶּנּוּ, פּוֹטֵר (מָרְדְּכַי פֶּרֶק כֵּיצַד). וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֲפִלּוּ בְּזוֹנָה אַחֶרֶת הַמְיֻחֶדֶת לוֹ (הַמ״מ פ״ג).} (י) הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ וּבְנָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ: מֵת בַּעְלֵךְ, מֻתֶּרֶת לִנָּשֵׂא לַשּׁוּק. (יא) הָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ וּבְנָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאָה וְאָמְרָה: מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי, נֶאֱמֶנֶת. אֲבָל אִם אָמְרָה: מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לְהִתְיַבֵּם, אֶלָּא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. (יב) הָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ בִּלְבַד, וּבָאָה וְאָמְרָה: נִתַּן לִי בֵּן בִּמְדִינַת הַיָּם, וּמֵת, וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי, נֶאֱמֶנֶת. אֲבָל אִם אָמְרָה: מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת אוֹתוֹ הַבֵּן, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהָיְתָה פְּסוּלָה לִכְהֻנָּה, אוֹ שֶׁאָמְרָה: בַּמְּעָרָה הָיִינוּ כְּשֶׁמֵת וְלֹא הָיָה שָׁם אָדָם שֶׁיָּעִיד. אֲבָל אִם אֵין הַדָּבָר כֵּן, לֹא תַּחֲלֹץ וְלֹא תִּתְיַבֵּם עַד שֶׁיָּבֹאוּ עֵדִים. (יג) הָלַךְ בַּעְלָהּ וְצָרָתָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ לָהּ: מֵת בַּעְלֵךְ, הֲרֵי זוֹ לֹא תַּחֲלֹץ וְלֹא תִּתְיַבֵּם עַד שֶׁתֵּדַע אִם יָלְדָה צָרָתָהּ אוֹ לֹא יָלְדָה. וְאִם הָיְתָה אֲסוּרָה לִכְהֻנָּה מִתְּחִלָּה, הֲרֵי זוֹ חוֹלֶצֶת לְאַחַר ט׳ חֳדָשִׁים. מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)

הערות

(א) מבואר בכתובות
(ב) פשוט בהרבה מקומות ומהם משנ׳ יבמות דכ״ג ע״ב (ג) ב״ב דף קט עא
(ד) מבואר בהרבה מקומות ומהם משנה מי שיש לו בן מ״מ כו׳ יבמות דכ״ב ע״ב
(ה) שם במשנה
(ו) טור בשם רב נטרונאי גאון משום דחזקה א״א עבב״ז ובודאי שחררה קודם שבא עליה ושלזה הסכים הרא״ש וכ״כ הרמב״ם בפ״י מה״ג בשם יש מן הגאונים כו׳ ולזה הסכים הראב״ד שם א״כ הוחז׳ בפרוצות העמד ב״י ובנות ישראל על חזקתן כו׳ (ז) משנה ו׳ פ״ק דאהלות (ח) לשון הרמב״ם בפ״א מה״י וחליצה ממשנ׳ יבמות דף ל״ה ע״ב וכתב ה״ה שם שרבינו פוסק כרבי דאמר אשתוהי אשתהי בכל שגמרו לו סימניו יבמות דף פ ע״ב זהו דין א׳ ופסק כרשב״ג כל ששה׳ ל״י נו׳ שם זהו דין ב׳ ואם נודע שכלו לו חדשיו כ״ע מודו זה דין ג׳ זהו דין תורה
(ט) מסוגי׳ דגמר׳ מהא דאמר ר״א לרב הושעי׳ בריה דר״א כו׳ יבמות ד׳ ל״ו ע״כ
(י) כרשב״ג שבת דקל״ה ע״ב
(יא) הב״י דסובר רבינו דרשב״ג ורבי לא פליגי ותרתי בעינן חדא שיגמרו שערו וצפרניו ושישה׳ ל׳ יום ותמה על זה מנין יצא לו דין זה והניחו בצ״ע
(יב) באוקימת׳ דאביי וכרשב״ג שבת דקל״ו ע״א (יג) טור וכ״נ הרא״ש בתשובות כלל נ״ב וסיים דלא מצינו נאמנות לאשה אלא במקומות מפורשי׳ בעלמא וכו׳
(יד) שם תשו׳ אביו הרא״ש בתשובו׳
(טו) ומפרש שם משו׳ דהוי תרי ותרי בספיקא דרבנן ולא אמרינן אוקמ׳ אחזקתה ועוד דאמרינן אזלינן בתר רוב נולדים שהם של קיימא לכן הקילו חכמים בזה
(טז) שלא להוציא לעז על בני׳ (יז) משנה וגמרא ב״ב דקל״ד ע״א
(יח) טור וכן משמע מדברי הרשב״ם שם דלא האמינוהו אלא במקום חזקה בעלמא ועיין במ״ש הראב״ד בהשגות בפ״ג (יט) שם מבריי׳ קידושין דס״ד ע״א ומשמע דהלכה כרבי מחבירו
(כ) שם בשם הרמ״ה ואפשר משום דמספק׳ ליה אי הלכה כרב או כר׳ נתן (כא) שם בפ״ג וכתב ה״ה שכ״כ בעל המאור ושכן הכריע הרשב״א מטעמא דאף היא רייקא ומנסב׳
(כב) שם ושם וכתב ה״ה שדעת רבינו הוא דע״כ לא אמרו האומר זה בני נאמן לפטור את אשתו מן הייבום אלא כשהוא אומ׳ זה הוא בנו מאשתו שידוע לו שבנו היא וכו׳ (כג) וכ״כ הטור בשם תשו׳ הרא״ש כלל כ״ב סימן א׳ ועיין בתשו׳ הרשב״א סימן תר״י ונ״י ספ״ט דכתובות (כד) טור וכמ״ש שנעמיד הבן בחזקת שהוא קיים וכיוצא בזה כפ׳ הרמב״ם שם בפ״ג וכתב ה״ה שזה מתבאר ממשנה וגמר׳ גיטין דכ״א ע״א וע״ב שמא מת לא חיישינן (כה) שם במשנה יבמות דקי״ח ע״ב (כו) שם במשנה
(כז) שם במשנה וחוששין לדבריהם
(כח) טור בשם הרמב״ם וכאוקימתא דרב פפא שם דקי״ט ע״ב
(כט) באוקימתא דרב חייא בריה דרב הונא דתו ליכא למיחש כיון שאתה מצריכה כרוז לכהונ׳ אם יבואו עדים שכן הוא כדברים ודלמא איכא דהוה בחליצ׳ ולא הוי בהכרז׳ ואמרי׳ קשרו חלוצ׳ לכהן (ל) שם ושם ומטעם מ״ש לעיל רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Shulchan Arukh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון