×
Mikraot Gedolot Tutorial
שו״ע
פירוש
הערותNotes
E/ע
שו״ע חושן משפט ק״גשו״ע
;?!
אָ
שמין קרקע של לוה, ואם טעו בשומא, (ושומא הדרה לעולם), ובו י״א סעיפים (א) כְּשֶׁשָּׁמִין הַשְּׁלֹשָׁה שַׁמָּאִין קַרְקַע הַלּוֶֹה, אֵין שָׁמִין אֶלָּא כְּפִי הַזְּמַן וּכְפִי הַשָּׁעָה שֶׁנִּמְכָּרִים הַקַּרְקָעוֹת אָז בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. {הַגָּה: וְאִם אֵין הַקַּרְקַע מַגִּיעַ לוֹ כֻּלָּהּ, כְּגוֹן שֶׁאֵין לוֹ בַּחוֹב אֶלָּא מָנֶה, וְהַקַּרְקַע בְּיַחַד נִשּׁוֹמֶת בַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת זְהוּבִים, אֵין אוֹמְרִים לוֹ: תֵּן לוֹ חֲמִישִׁית הַקַּרְקַע, אֶלָּא שָׁמִין כַּמָּה שֶׁיָּכוֹל לִמְכֹּר מִזֹּאת הַקַּרְקַע אוֹ הַבַּיִת בְּק׳ זְהוּבִים, וְנוֹתְנִין לַמַּלְוֶה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: אֵין שָׁמִין לוֹ אֶלָּא דָבָר שֶׁיָּכוֹל לִמְכֹּר מִיָּד וּלִגְבּוֹת חוֹבוֹ, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְהֶפְסֵד הַלּוֶֹה (תְּשׁוּבַת הָרא״ש כְּלָל פֶּרֶק סִימָן ט׳) וְעַיֵּן לְקַמָּן סָעִיף ה׳,} וְאַחַר כָּךְ מַכְרִיזִין עָלֶיהָ כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאוּ, עַד שֶׁיִּפָּסְקוּ הַמּוֹסִיפִים. וְאִם קַרְקַע זֶה הָיָה טוֹרֵף הַמַּלְוֶה מֵהַלָּקוֹחוֹת, צְרִיכִים לְהַכְרִיז עָלֶיהָ שְׁלֹשִׁים יוֹם, כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּכְרִיזִין עַל נִכְסֵי יְתוֹמִים, {וְעַיֵּן לְקַמָּן רֵישׁ סִימָן ק״ט,} וּבָאִים הַלּוֹקְחִים וְקוֹצְבִים דָּמִים כִּרְצוֹנָם, אִם מָצְאוּ בָּהּ כְּשׁוּמַת בֵּית דִּין אוֹ יֶתֶר, לוֹקְחִים הַדָּמִים וְנוֹתְנִים אוֹתָם לַמַּלְוֶה, וְאִם רָצָה הַמַּלְוֶה לְקַחְתָּהּ בְּאוֹתוֹ סָךְ, הוּא קוֹדֵם. וְאִם לֹא מָצְאוּ בָּהּ כְּדֵי שׁוּמָתָן, מַחֲלִיטִין אוֹתָם לַמַּלְוֶה בִּכְדֵי שׁוּמָתָן. {הַגָּה: וְיֵשׁ חוֹלְקִין וּסְבִירָא לְהוּ דְהוּא הַדִּין אִם בָּא לִגְבּוֹת מִבְּנֵי חָרֵי, כֵּיוָן שֶׁנִּמְכַּר שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ בְּבֵית דִּין, צָרִיךְ שׁוּמָא וְהַכְרָזָה כְּמוֹ בְּשֶׁל יְתוֹמִים (טוּר וּבֵית יוֹסֵף בְשֵׁם הַתְּרוּמוֹת).} (ב) שְׁלֹשָׁה שֶׁיָּרְדוּ לָשׁוּם, אֶחָד אוֹמֵר: בְּמָנֶה, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים: בְּמָאתַיִם, אוֹ אֶחָד אוֹמֵר: בְּמָאתַיִם, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים: בְּמָנֶה, בָּטֵל יָחִיד בְּמִעוּטוֹ. אֶחָד אוֹמֵר: בְּמָנֶה, וְאֶחָד אוֹמֵר: בִּשְׁמֹנִים, וְאֶחָד אוֹמֵר: בק״כ, נִדּוֹן בְּק׳, מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ מְמַצְּעִים מַה שֶּׁיֵּשׁ בֵּין הַמּוּעָט לַמְרֻבֶּה, וּמוֹסִיפִין עַל הַמּוּעָט הַמַּחֲצִית, וְגוֹרְעִין מֵהַמְרֻבֶּה הַמַּחֲצִית, וְכֵיוָן שֶׁבֵּין הָאוֹמֵר שְׁמֹנִים לְאוֹמֵר ק״כ יֵשׁ אַרְבָּעִים, כְּשֶׁאַתָּה מוֹסִיף עַל הַמּוּעָט הַמַּחֲצִית, וְגוֹרְעִין מֵהַמְרֻבֶּה הַמַּחֲצִית, נִמְצָא שֶׁהוּא נִדּוֹן בְּמֵאָה. וּלְפִי זֶה, אִם אֶחָד אוֹמֵר: בְּמָנֶה, וְאֶחָד אוֹמֵר: בְּצ׳, וְאֶחָד אוֹמֵר: בְּק״ל, נִדּוֹן בְּק״י, וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ שָׁמִין בֵּינֵיהֶם לְעוֹלָם. (ג) שָׁמוּהָ שְׁלֹשָׁה, וְאוֹמֵר הַלּוֶֹה (הַמַּלְוֶה): יָשׁוּמוּ אוֹתָהּ שְׁלֹשָׁה אֲחֵרִים הַבְּקִיאִים יוֹתֵר בְּשׁוּמָא, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. {הַגָּה: וִיכוֹלִין אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה הַשַּׁמָּאִים לִהְיוֹת קְרוֹבִים זֶה לָזֶה (כֵּן כָּתַב הָר״י בֶּן הָרא״ש).} (ד) בֵּית דִּין שֶׁשָּׁמוּ לְטוֹרֵף בְּנִכְסֵי לוֹקֵחַ, וְטָעוּ בְּכָל שֶׁהוּא, מִכְרָן בָּטֵל, אֲפִלּוּ הִכְרִיזוּ. אֲבָל אִם הָיוּ נְכָסִים בְּנֵי חוֹרִין, וְטָעוּ בְּשׁוּמָא, דִּינָם כְּבֵית דִּין שֶׁמָּכְרוּ נִכְסֵי יְתוֹמִים וְטָעוּ, שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ט. (ה) אִם הַחוֹב דָּבָר מוּעָט, שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לַמַּלְוֶה בְּחוֹבוֹ חֵלֶק רָאוּי לְפִי מַה שֶּׁהוּא קַרְקַע בַּיִת אוֹ שָׂדֶה אוֹ כֶּרֶם כְּשִׁעוּר שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע״א, וְאוֹמֵר הַמַּלְוֶה לַלּוֶֹה: אוֹ מְכֹר לִי מֵהַנִּשְׁאָר לְךָ כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לִי שִׁעוּר הָרָאוּי לִי אוֹ פְּרַע לִי מְעוֹתַי, הַדִּין עִמּוֹ, וְאִם אֵין הַמַּלְוֶה רוֹצֶה לִקְנוֹת יוֹתֵר מִכְּדֵי חוֹבוֹ, וְאוֹמֵר: פְּרַע לִי מְעוֹתַי מֵאַחַר שֶׁמַּה שֶּׁהוּא כְּדֵי חוֹבוֹ אֵין בּוֹ שִׁעוּר הָרָאוּי, הַדִּין עִמּוֹ, וְכוֹפִין אֶת הַלּוֶֹה לִמְכֹּר הַקַּרְקַע אוֹ לְמַשְׁכְּנוֹ, וְיִפְרַע לְזֶה מָעוֹתָיו. {הַגָּה: וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְהֶפְסֵד הַלּוֶֹה, וְאֵין מְרַחֲמִים בַּדִּין לוֹמַר כֵּיצַד נוֹצִיא הַלּוֶֹה מִבֵּיתוֹ מִשּׁוּם דָּבָר מוּעָט (הֲגָהוֹת רַשְׁבָּ״א סִימָן אֶלֶף קמ״ג).} אִם הָיָה הַדָּבָר בְּהֵפֶךְ, שֶׁלֹּא נִשְׁאַר לַלּוֶֹה כְּשִׁעוּר, אֵינוֹ יָכוֹל לָכֹף לַמַּלְוֶה שֶׁיִּקָּחֶנּוּ בְּמָעוֹת. אִם הָיָה טוֹרֵף מַלְוֶה קַרְקַע מֵהַלּוֹקֵחַ וּכְשֶׁיִּגְבֶּה חוֹבוֹ לֹא נִשְׁאַר לַלּוֹקֵחַ כְּשִׁעוּר, יָכוֹל לְכֹפוֹ שֶׁיִּקָּחֶנּוּ מִמֶּנּוּ בְּמָעוֹת. (ו) קַרְקַע שֶׁעָשׂוּ בֵּית דִּין שׁוּמָא וְהַכְרָזָה לְהוֹרִיד בּוֹ הַמַּלְוֶה, וְאֵרַע שֶׁנִּשְׁתַּהָה זְמַן שֶׁלֹּא הוֹרִידוּהוּ בּוֹ, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הֶחֱלִיטוּ ב״ד דִּין הַקַּרְקַע לַמַּלְוֶה, אִי אַיְקָר אוֹ זִילִי בִּרְשׁוּתָא דְלֹוֶה קָאֵי, וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שׁוּמָא אַחֶרֶת וְהַכְרָזָה אַחֲרָיו. אִם יָרַד הַמַּלְוֶה לְנִכְסֵי לֹוֶה וְהֶחֱזִיק בָּהֶם, אוֹ מְכָרָן, בְּלֹא ב״ד, אֵינוֹ כְּלוּם. אֲפִלּוּ הָיְתָה מַשְׁכּוֹנָה בְּיָדוֹ אוֹ אַפּוֹתִיקִי מְפֹרָשׁ, כֵּיוָן שֶׁיָּכוֹל לְשַׁלֵּם לוֹ מָעוֹת וּלְסַלְּקוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם עָבַר הַזְּמַן שֶׁקָּבַע לוֹ לִפְרֹעַ, אוֹ שֶׁהִיא מַשְׁכּוֹנָה מֻחְזֶקֶת בְּיַד הַמַּלְוֶה, יָכוֹל לְמָכְרָהּ. (ז) מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִכְתֹּב בַּשְּׁטָרוֹת שֶׁיּוּכַל לֵירֵד לְנִכְסֵי הַלּוֶֹה וְלִמְכֹּר בְּלֹא שׁוּמָא וְהַכְרָזָה, אִם נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לֵירֵד וְלִמְכֹּר כִּי אִם בְּשׁוּמָא וְהַכְרָזָה, אֵין לֵירֵד וְלִמְכֹּר זוּלָתָם. (ח) אִם יָרַד מַלְוֶה לְנִכְסֵי לֹוֶה בְּלֹא רְשׁוּת בֵּית דִּין, אֵינוֹ כְלוּם, וְכָל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל מְנַכִּין לוֹ מֵחוֹבוֹ. (ט) בֵּית דִּין שֶׁשָּׁמוּ קַרְקַע לְבַעַל חוֹב, {אֲבָל שׁוּמַת מִטַּלְטְלִין לָא הָדְרָא (טוּר סי״ח).} בֵּין בְּנִכְסֵי לֹוֶה בֵין בִּמְשֻׁעְבָּדִים שֶׁבְּיַד הַלּוֹקֵחַ, וּלְאַחַר זְמַן הִשִּׂיגָה יָדוֹ שֶׁל לֹוֶה אוֹ שֶׁל נִטְרָף אוֹ שֶׁל יוֹרְשֵׁיהֶם וְהֵבִיאוּ לְבַעַל חוֹבוֹ מָעוֹתָיו, מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מֵאוֹתָהּ קַרְקַע, אֲפִלּוּ שָׁהֲתָה בְּיַד הַבַּעַל חוֹבוֹ כַּמָּה שָׁנִים. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלוֹקֵחַ לֹא יוּכַל לְסַלֵּק הַבַּעַל חוֹב לְאַחַר שֶׁגָּבָה אֶת הַקַּרְקַע, דְּשׁוּמָא לָא הָדְרָא אֶלָּא לִבְעָלָיו כְּשֶׁגָּבָה מִמֶּנּוּ בְּנֵי חוֹרִין, אֲבָל לֹא לַלּוֹקֵחַ (טוּר בְּשֵׁם הָרא״ש פֶּרֶק מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי).} וְאִם הַמַּלְוֶה סָתַר וּבָנָה וְלֹא הִשְׁבִּיחַ הַקַּרְקַע בְּכָךְ, אֵינוֹ נוֹטֵל הוֹצָאָתוֹ. וְאִם הִשְׁבִּיחַ מֵחֲמַת הוֹצָאָה, נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל כְּדִין הַיּוֹרֵד בִּרְשׁוּת. וְאִם הִשְׁבִּיחַ מֵאֵלָיו, כְּגוֹן שֶׁנִּתְיַקֵּר, אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ אֶלָּא דְמֵי חוֹבוֹ בִּלְבַד. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הוֹצִיא עָלֶיהָ וְהִשְׁבִּיחָה, לָא הָדְרָא כְּלָל. וְאִם נִתְיַקְּרָה, לֹא הָדְרָא אֶלָּא כִּשְׁעַת הַיֹּקֶר (טוּר סכ״ח בְּשֵׁם הָרא״ש פֶּרֶק הַמַּפְקִיד).} וְאִם הוּזַל לֹא הִפְסִיד הַמַּלְוֶה, וְאִם רוֹצִים לְסַלְּקוֹ צָרִיךְ לָתֵת לוֹ כָּל דְּמֵי חוֹבוֹ. וְאִם קָנוּ מִיָּדוֹ שֶׁלֹּא לְסַלְּקוֹ, שׁוּב אֵינָם יְכוֹלִין לְסַלְּקוֹ. {הַגָּה: הִגְבָּה הַלּוֶֹה לַמַּלְוֶה עַצְמוֹ מֵרְצוֹנוֹ בְּלֹא בֵּית דִּין, לָא מְהַדְרִינָן לֵהּ (טוּר סכ״ו).} (י) קַרְקַע שֶׁשָּׁמוּ אוֹתָהּ לְבַעַל חוֹב וְאַחַר כָּךְ שָׁמוּהָ בֵּית דִּין לְבַעַל חוֹב שֶׁל זֶה הַמַּלְוֶה, הֲרֵי זוֹ חוֹזֶרֶת, וְלֹא יְהֵא כֹּחוֹ גָדוֹל מִכֹּחַ בַּעַל חוֹב הָרִאשׁוֹן. וּמִיהוּ, בָּזֶה יָפֶה כֹּחוֹ, שֶׁאִם שָׁמוּהָ לָרִאשׁוֹן בְּמֵאָה וְשָׁמוּהָ לַשֵּׁנִי בְּמָאתַיִם, אוֹ אִם שָׁמוּהָ לָרִאשׁוֹן בְּמָאתַיִם וְלַשֵּׁנִי בְמֵאָה, לְעוֹלָם לֹא יַחֲזִירֶנָּה אֶלָּא בְמָאתַיִם. קַרְקַע שֶׁשָּׁמוּ לְבַעַל חוֹב, וּמְכָרָהּ הַבַּעַל חוֹב אוֹ נְתָנָהּ בְּמַתָּנָה, אוֹ שֶׁשָּׁמוּהָ לְבַעַל חוֹב מִדַּעְתּוֹ (רַ״ן וְנ״י וְתוֹס׳), אוֹ שֶׁמֵּת וְהוֹרִישָׁהּ, אֵינָהּ חוֹזֶרֶת. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם מֵת וְהוֹרִישָׁהּ, חוֹזֶרֶת, אִם אֵין כָּאן אֶלָּא יוֹרֵשׁ אֶחָד. אֲבָל אִם הָיוּ כָּאן יוֹרְשִׁין הַרְבֵּה, וְחָלְקוּ וְנָפַל לְאֶחָד בְּחֶלְקוֹ, שׁוּב אֵינָהּ חוֹזֶרֶת (טוּר בְּשֵׁם הָרא״ש).} שָׁמוּ קַרְקַע לָאִשָּׁה, וְנִשֵּׂאת, אוֹ שֶׁשָּׁמוּ מִמֶּנָּה וְנִשֵּׂאת, בַּעַל בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ כְּלוֹקֵחַ הוּא, (וְלֹא מַחֲזִיר) וְלֹא מַחֲזִירִין לוֹ. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא כְּשֶׁמֵּתָה הָאִשָּׁה (טוּר סכ״ח וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשִׁ״י וְהָרא״ש).} (יא) הָיְתָה הַשׁוּמָא בְּטָעוּת, כְּגוֹן שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁפָּשַׁע וְחִיְּבוּהוּ לְשַׁלֵּם וְשָׁמוּ קַרְקַע שֶׁלּוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא שֶׁהַפִּקָּדוֹן הָיָה בִּרְשׁוּתוֹ אוֹ שֶׁנֶּאֱבַד וּמְצָאוֹ, לָא הָוֵי שׁוּמָא, וְהָדְרָא אֲפִלּוּ מְכָרָהּ הָרִאשׁוֹן אוֹ הוֹרִישָׁהּ. וְהוּא הַדִּין אִם שָׁמוּהָ לְבַעַל חוֹב בְּחוֹבוֹ, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע שֶׁהָיוּ לַלּוֶֹה מָעוֹת מְצוּיִים, דְּהָוֵי שׁוּמָא בְּטָעוּת וְאִם יִרְצֶה הַמַּלְוֶה יָכֹף לַלּוֶֹה שֶׁיִּקָּחֶנָּה וְיִתֵּן לוֹ מָעוֹתָיו. אֲבָל אִם הֶעֱשִׁיר אַחַר כָּךְ, אֵינוֹ יָכוֹל לְכֹפוֹ שֶׁיַּחֲזֹר וְיִקָּחֶנָּה.מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) הזמן – עמ״ש בשם הסמ״ע בסי׳ ק״א ס״ק ו׳ ע״ש: (ב) שומתן – ההכרז׳ לא הית׳ אלא לטובת הלו׳ אולי ימצא מי שיתן בה יותר. סמ״ע: (ג) והכרזה – עמ״ש לעיל סי׳ צ״ח ס״ק י״ג ע״ש: (ד) אין – ע׳ בתשובת מבי״ט ח״א בשאלות שניות סי׳ כ״ח: (ה) וטעו – וה״ה אם טעו ומכרו בכל שהוא ביוקר משויו דחוזר בו הלוקח כמ״ש בס״ס ק״ט ובסי׳ קפ״ב. סמ״ע (וע׳ בט״ז): (ו) עמו – דהיינו גוד או איגוד וכשאין המלו׳ רוצה לקנות לעצמו ורוצה למכור הכל הוי נמי בכלל גוד כו׳ דמה לי אם קונה לעצמו או מוכרו לאחר שהרי הרשות בידו לקנותו ולחזור למכרו ועוד נ״ל דכאן מיירי שאין מוצאין מי שיקח לכך אומר המלו׳ מכור לי וכן הוא בבעה״ת להדיא ומביאו ב״י וזה ברור. גם אין הלו׳ יכול לומר נשתמש בו בשותפות זמן נגד זמן לפי ערך עכ״ל הש״ך: (ז) למשכנו – ובתשו׳ רשב״א ובר״י איתא או משכירין וכתב בד״מ דהיינו להשכירו שיעלה בפעם א׳ דמי החוב אבל אם א״י להשכירו רק שנה אחת בדבר מועט אין ממתינין ללוה דא״כ ננעול דלת כו׳ ויותר נ״ל דמיירי שמשכירין שיתן השוכר מיד השכירות דאל״כ כיון ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף אינו בדין שנמתין כ״כ ונרא׳ שלכך השמיט המחבר השכירות משום דאינו שכיח לשלם מיד ולכן מוכרים או ממשכנים. ש״ך: (ח) לכוף – כתב הסמ״ע דהיינו כשרוצה דוקא מעות אבל אם נתן הבריר׳ למלו׳ וא״ל או קחנו במעות או תן לי קרקע עד כשיעור והמותר ישאר בידך על חובך וזה שנתת לי אמכרנו לאחר ואתן לך דמי המכיר׳ כתב הטור דשומעין לו ומסיק המחבר דאם טרף מלוקח שומעין ללוקח גם בכי הא דאין נותן להמלו׳ הבריר׳ ואצ״ל דיש פלוגתא בזה בין הטור להמחבר כו׳ והש״ך כתב דאילו ראה דברי הב״י בבד״ה לא כתב כן דשם מבואר להדיא דפליגי כו׳ ע״ש מה שמסיק לדינא: (ט) במעות – כ״כ בעל המאור ולקמן סימן קט״ו ס״ב הבאתי שהרמב״ן השיג עליו דאין הלוקח יכול לכופו ולענין הלכה כתבתי שם דלק״מ מהשגת הרמב״ן ושדברי בעל המאור נ״ל עיקר ע״ש. ש״ך: (י) משכונה – ר״ל אפי׳ אינו יודע בעדים ומבורר שכלה הזמן אלא שהוא אומר כן מאמינים ליה כשהיא משכונה מוחזקת בידו פי׳ ג׳ שנים במגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי ולכך דוק׳ במשכון מוחזק הוא דמהימן ולא באפותיקי מפורש עכ״ל הסמ״ע וכת׳ הש״ך דהעיקר כסבר׳ הראשונ׳ כדמוכח בש״ס פ׳ כל שעה דף ל״א ע״ש ודוק וע׳ בתשו׳ מהרשד״ם סי׳ ר״נ: (יא) למכרה – ואע״ג דבמשכון ומטלטלים כ׳ הטור לעיל סי׳ ע״ג סי״ט לא ימכרנו אלא בב״ד הא מסיק שם דל״ד ב״ד אלא ג׳ שמאין כו׳ וכאן נמי מיירי דימכרנה ע״פ ג׳ שמאין אלא שלא נטל רשות מב״ד ובזה פליגי כאן כיון דקרקע היא דחשובה יותר כ״כ הסמ״ע (והט״ז כתב דדבריו תמוהין דודאי לא הוה שתיק המחבר לבאר דמיירי בג׳ שמאין אלא נרא׳ דלק״מ דשאני מטלטלים דלא ה״ל כח בשעת מכירה למכור דשמא יוציאם הלוקח ולא יוכל אח״כ לברר אם הם שוים יותר משא״כ בקרקע דהיא לפנינו ויוכל לברר שמכר בדין ושאינה שוה יותר עכ״ל): (יב) נהגו – עיין בסמ״ע ובט״ז מ״ש בזה ע״ש: (יג) מנכין – כת׳ הסמ״ע דצ״ע שהרא״ש כ״כ בתשו׳ במי שירד לנכסי יתומים קודם שתבעה לדין ומטעם שאין נפרעין מהן אלא בשבוע׳ וכל שלא נשבע אין לו זכות בהן דמי יימר דמשתבע ועומדים הנכסים ברשות היתומים מש״ה מנכין הפירות שאכל בחובו ולמה כתבו המחבר כאן סתם דמשמע דס״ל כן בכל מלוה ולוה ונרא׳ כו׳ (ולק״מ ע״פ מ״ש המחבר בבד״ה וז״ל ונרא׳ דל״ד יתומים כו׳ דאפי׳ שאר כל אדם כל שירד בלא רשות ב״ד אינה הורדה כו׳ אלא משום דמעשה שהי׳ ביתומים הי׳ כתב כן עכ״ל) וע׳ בתשובת רשד״ם חח״מ סימן ר״ג: (יד) מסלקין – משמע שא״צ קנייה אחרת אלא סלוק בעלמא וכ״כ הנ״י פ״ק דב״מ שכן נרא׳ מדברי רמב״ם אלו ושכן פירש הר״ן. ש״ך *): (טו) הוצאתו – בטור כתב דיש פלוגתא בזה בין הגאונים וכתב ב״י דמספק דיינינן קולא לנתבע ע״כ וכאן פסק דאינו נוטל הוצאתו משמע דס״ל דהלוה שבידו לסלק להמלו׳ מקרי מוחזק בקרקע ולי נרא׳ איפכא דהמלו׳ שקיבלהו בשומת ב״ד והחליטוהו לו מקרי מוחזק ומשה״נ אוכל פירות השדה אלא שחז״ל תקנו שאם השיגה יד הלוה או יורשיו דצריך לחזור ולמוכרו לו לכן הלוה מקרי תובע ומוציא ומספק צריך ליתן לו מה שהוציא אם חפץ בקרקעו עכ״ל הסמ״ע (והט״ז כתב דהעיקר כפסק המחבר ע״ש דמביא ראי׳ לזה והגאון ח״צ בהגהותיו שם השיב על דבריו ודחה ראייתו ע״ש באורך): (טז) נשבע – פי׳ הסמ״ע דנשבע כמה הוציא ונוטל דמי הוצאתו וגם חלק בשבח היתר על ההוצא׳ וכדין שותף היורד ברשות כו׳ ע״כ ואינו נכון דמה ענין חלק בשבח לכאן וכי שותף הוא אלא נוטל כשאר שתלי העיר בשבח כמו היורד ברשות בסי׳ שע״ה וע״ש בסמ״ע עכ״ל הש״ך (וע׳ מ״ש הט״ז בזה): (יז) מאליו – כתב הסמ״ע נרא׳ דדקדק וכת׳ כגון שנתייקר דאילו נשבח קרקע מאיליה כגון ארעא ואסקא שרטון או דקלא ואלים כיון דניכר השבח שהושבח בעודו ביד המלו׳ צריך ליתן לו השבח ע״כ ולי נרא׳ דבארעא ומסקא שרטון כו׳ נמי הוי כרבית והכי איתא להדיא בהרא״ש פ״ק דב״מ גבי המוכר שדה ונמצאת שאינו שלו ע״ש ועוד תימא על הסמ״ע דלדבריו בשבח היתר על הוצא׳ כיון דניכר השבח ה״ל ליתן למלו׳ כל השבח במכ״ש דדקלא ואלים אלא ודאי כמ״ש וע׳ בתשובת מהר״א ששון סי׳ קנ״ז ובתשובת רש״ך ס״ב סי׳ פ״א עכ״ל הש״ך: (יח) כלל – כתב הסמ״ע ואפי׳ אם ירצה ליתן לו דמי השבח וההוצא׳ ומטעם שקנאה בשינוי אבל השביחה ממילא שייך ביה הטוב והישר ולא שייך לומר שקנאה בשינוי דיש לומר דמזלא דלוה גרם והש״ך השיג עליו וכת׳ דנ״ל דבכה״ג גם הרא״ש ס״ל דהדרא וע״ש באורך: (יט) היוקר – ז״ל הרא״ש דלא מסתבר כלל שיצפה הלוה אם יתיקרו הקרקעות שיבא ויפדה ואיכא נעילת דלת בפני הלוין עכ״ל. סמ״ע: (כ) מרצונו – כתב הסמ״ע דב״י הוכיח מלשון רש״י דכל היכא דאטרוחי להביאו לב״ד אע״ג דמיד נתרצה ליתן לו קרקע בחובו שומא מיקרי והדרא ע״כ. והש״ך כת׳ דנ״ל איפכא מדברי רש״י דכל שלא שמוה ב״ד בע״כ של לוה אע״פ שעמד בדין לפניהם לא הוי אטרוחי בי דינא ולא הדרא וע״ש: (כא) בק״ק – דאם שמוה לראשון בר׳ מצי הבתרא למימר כיון דאתית עלי מכח המלו׳ שלך ולו היית צריך ליתן ר׳ תנם לי ג״כ ואם שמוה לבתרא בר׳ יאמר לו לאו טוב וישר הוא דאפסידנא. סמ״ע: (כב) נתנה(הטעם מבואר בתוספות דאע״ג דאמרי׳ בעלמא מה מכר ראשון לשני כל זכות כו׳ מ״מ שאני הכא דמן הדין אף הוא א״צ להחזיר אלא משום הישר והטוב הלכך השני לא מהדר אך ק״ל מההיא דסי׳ שי״ב סי״ג מכר הבית כו׳ אין הב׳ יכול להוציאו עד שיודיעו מקודם שהרי השוכר אומר לו אין כחך יותר כו׳ ומאי שנא מהכא והא התם ג״כ אינו מחוייב להודיע מן התור׳ וי״ל דהתם פשע במה שלא הודיעו משא״כ הכא שלא פשע מידי לא תקנו בזה משום הישר והטוב. ט״ז): (כג) ששמוה – פירוש ששמה הבע״ח מדעתו בלא ב״ד דה״ל כאילו מכרה לו. סמ״ע וש״ך: (כד) אינה – כת׳ הש״ך תימא דבא״ע סי׳ צ״א ס״ג כת׳ המחבר גופיה כלשון הטור דס״ל דירושה ממילא חוזרת וצ״ע. ולענין דינא נרא׳ כמו שפסק כאן (וע׳ בא״ע שם בבית שמואל ע״ש): (כה) אחד – דוקא בירושה דממילא הדין כן אבל בהוריש מחיים לאחד מבניו במהיום ולאחר מותו שיקח הבן שדה זו בראש מלבד חלק ירושתו עם אחיו אע״פ שיש בו צד ירושה לא אמרינן דבמקום מוריש קאי אלא דאדעתא דארעא נחית כיון שנתנה לו מחיים. סמ״ע: (כו) בחלקו(והט״ז מפקפק על דין זה וכתב שלא ירד לסוף דעת הרא״ש בזה ע״ש ביאור דבריו בראיה): (כז) לאשה – הש״ך הביא דברי מהרש״ל בתשובה סי׳ נ׳ דהיינו דוקא בחוב אבל שמו לה בכתובתה לא הדרא ועיקר ראייתו מפרק אלמנה ניזונית דאמרי׳ לה מאן שם לך וכו׳ והרמ״א בתשובה סעיף ח׳ חולק עליו ודחה ראייתו ע״ש והוא כתב דנ״ל שא״צ לכל זה אלא דיש חילוק בין אם אמרינן דשומא הדרא או דמעיקרא ליתא ויש נ״מ טובא בינייהו וע״ש (עיין במשנה למלך פכ״ב מהל׳ מלוה הלכה ט״ז ע״ש): (כח) כלוקח – עיין בסמ״ע ובש״ך שהאריכו בזה (ועיין בא״ע סי׳ צ״א בבית שמואל שם ס״ק ט׳ ע״ש): (כט) כשמתה – והב״ח כתב כאן ובא״ע ס״ס צ״א דגם להרא״ש והטור לאו דוקא כשמתה ע״ש וכן נ״ל עיקר דהא הרא״ש והטור ס״ל בא״ע סי׳ צ׳ סעיף ט׳ דאפי׳ גוף הקרקע מוציא הבעל מיד הלקוחות אפי׳ נ״מ אפי׳ בחייה כו׳ ואע״ג דבחייה לית ליה אלא פרי וקיי״ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי מ״מ כיון דלבתר תקנת אושא הבעל מוציא מיד הלקוחות אלא דכשמתה הוי לוקח למפרע משעת נישואין וה״ל כקונה הגוף מחיים וכ״מ בהחובל סוף דף פ״ח ע״ש ובזה נראה לע״ד ליישב מה שהקשו התוספות סוף פרק יש נוחלין על הרשב״ם ע״ש ד״ה והיורש ודו״ק עכ״ל הש״ך והנה דברי המחבר ורמ״א בכאן ובא״ע סי׳ צ״א המה תמוהים מאד ועיין בספרי מנורת זכריה שם בארתי הכל על נכון גם מ״ש הש״ך דאף כשלא מתה מקרי הבעל לוקח והביא ראיה מא״ע סימן נ׳ דאפי׳ גוף הקרקע כו׳ לא דק. כי זה מפורש בש״ס בפרק יש נוחלין מאחר דאינהו אפסידו אנפשייהו ולקחו מאשה היושבת תחת בעלה וגם איכא פסידא לבעלה כ״ע מודו דמקרי לוקח אבל בשומא דלית לבעל שום היזק בפירות בחייה לא מקרי לוקח ודו״ק. (א״ה אף שאינני כדאי לחוות דעתי להכריע דברי הגדול ומה לבן ננס לגבי ענק עם כל זה תורה היא וללמוד אני צריך והנני מתאבק בעפר רגלי הגאון המנוח ז״ל ואומר שכבודו במקומו מונח ושותא דמרה לא ידענא במה שהשיג על הש״ך ממה דאמרינן בגמרא דלקוחות אפסידו כו׳ איך יעלה על הדעת שמהרב בעל הש״ך נעלמו דברי הש״ס במה שהוא עסוק והיא בין עיניו אלא דהאמת באשר הוא דלא אמרו בגמרא כן אלא דהיכי דל״ת למה תקנו להבעל שיהא כלוקח במקום פסידא דלקוחות ע״ז תירצו דאינהו אפסידו כו׳ וא״כ כיון דמצינו להרא״ש והטור דס״ל דאפי׳ בחייה עשאוהו לבעל כלוקח מדמוציא גוף הקרקע ה״ה לענין שומא כן ומה שסיים הגאון ז״ל אבל בשומא דלית לבעל שום היזק כו׳ הלא הפוך דבריו מבואר בתוס׳ ס״פ י״נ ד״ה התם וז״ל וא״ת דאמר בריש המפקיד שמו לה לאשה ואנסיבה כו׳ אע״ג דאיכא פסידא ללוה כו׳ וי״ל כיון דבדין לא הדר אלא משום ועשית הישר והטוב לא חשיב כ״כ פסידא עכ״ל וכדומה לזה כתבו בפ׳ המפקיד דף ל״ה ד״ה זבנה והט״ז הביא דבריהם בסי׳ זה כמ״ש בשמו ס״ק כ״ב ע״ש וכל המעיין בש״ך ס״ק י״ט ישפוט בצדק שרוב דברי אלה נכללו במ״ש שם והוא עצמו נשמר מזה והחזיק דבריו דכאן וע״ל סי׳ קי״ב ס״ה וק״ל): (ל) שנאבד(הטור לא כ׳ או שנאבד רק שהפקדון היה ברשותו משמע דס״ל דוקא בכה״ג הוי שומא בטעות משא״כ בנאבד לא הדרא אם מכרה וכן הוא דעת רש״י ור״ת אלא שהנ״י כתב בשם הר״מ והר״ן דה״ה נאבד ותמיהני שפסק כאן כן דמהראוי להקל כדעת רש״י דמספק קי״ל קולא לנתבע דלא הדרא השומא אם מכרה. ט״ז): (לא) המלוה(אבל הלוה א״י לכוף לשום אדם שיחזיר לו אם מכרה או הורישה דאיהו פשע שלא נתן המעות ואפי׳ אשתכח שלא ידע אז מהמעות מ״מ כיון דלפעמים חביב לאדם טפי מעות מזומנים ומגבה לבע״ח קרקע הוי שפיר שם שומא עלי׳ ולא הדרא אי זבנה או הורישה. שם):רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Shulchan Arukh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144