×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
שלא יגהק ושלא יפהק בשעת התפילה, ובו ה׳ סעיפים
(א) לֹא יְגַהֵק (מוֹצִיא מִגּוּפוֹ לְפִיו נְפִיחָה מִתּוֹךְ שָׂבְעוֹ רייטי״ר בְּלַעַ״ז), וְלֹא יְפַהֵק (חֵיךְ מָלִקוֹחָיו פּוֹתֵחַ פִּיו לְהוֹצִיא רוּחַ הַפֶּה); וְאִם צָרִיךְ לְפַהֵק מִתּוֹךְ אֹנֶס, יַנִּיחַ יָדוֹ עַל פִּיו, שֶׁלֹּא תֵּרָאֶה פְּתִיחָתוֹ. {וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַנִּיחַ יָדוֹ עַל סַנְטְרוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, דְּהָוֵי דֶּרֶךְ גַּסּוּת הָרוּחַ (טוּר וְהָרִי״ף).}
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זמגן אברהםעטרת זקניםאליה רבהבאר היטבביאור הגר״אמשנה ברורהכף החייםשולחן ערוך כפשוטוטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חעודהכל
(א) ברכות כד
(א) לא יגהק – שמוצא רוח מפיו כריח המאכל שאכל ולא יפהק פותח פיו כמי שרוצה לישן.
(א) סנטרו. היינו לחי התחתון ומה שקצת חזנים עושין כן אינם מתכוונים לשם יוהרא רק לבסומי קלא אבל שלא בשעת הזמר אסור (ל״ח):
(א) ויזהר שלא להניח ידו על סנטרו וכן כל מה שנראה שיש גסות רוח יש לזהר ממנו בעמדו בתפלה לפני מלך מלכי המלכים הקב״ה ומה שהחזנים כשמגביהים קולם מניחין ידיהם על הלחי אין בכך כלום כיון שאינם עושין ליוהרא ולגסות רוח אבל שלא בשעת זמר יש למחות בידם וגם אם יכולים לנגן ולא יצטרכו להניח ידם על הלחי טוב מאוד (לחם חמודות):
(א) ולא יפהק וכו׳. פירוש רש״י גיהוק שאדם מוציא מגופו לפיו נפיחה וריחה כריח המאכל שאכל פיהוק רצה לומר חיך מלקוחיו פותח להוציא רוח הפה מלא כאדם שרוצה לישון או שעומד משינה, והרבינו מנוח פירש בכסף משנה גיהוק שהקים ופשט גופו למעלה, ומה שכתב ואם צריך לעשותן וכו׳ כן לשון הטור ומשמע דקאי נמי על גיהוק, אבל לשון השולחן ערוך ואם צריך לפהק:
(א) יגהק – שמוציא רוח מפיו כריח המאכל שאכל. ולא יפהק. פותח פיו כמי שרוצה לישן:
(ב) סנטרו – היינו לחי התחתון ומה שקצת חזנים עושין כן אינם מתכוונים לשם יוהרא רק לבסומי קלא אבל שלא בשעת הזמר אסור. ל״ח מ״א:
(א) ס״א יניח כו׳ – כגי׳ רש״י ופי׳:
(ב) ויזהר כו׳ – כגי׳ הרי״ף.
(א) לפהק מתוך אונס – ה״ה דבגיהוק מתוך אונס ליכא איסורא ומה דלא נקטו אפשר משום דבו ליכא חיובא להניח ידו שאין פתיחת פיו רב כ״כ וגם הוא לזמן מועט מאוד משא״כ בפיהוק:
(ב) סנטרו – היינו לחי התחתון וחזנים העושים כן בשעת הזמר מותר לפי שאינם מתכוונים לגסות אלא להנעים את הקול אבל שלא בשעת הזמר אסור:
(א) [סעיף א׳] לא יגהק ולא יפהק וכו׳ ואם עשאו לרצונו הרי זה מגסי הרוח ואם צריך לעשותן מתוך אונס יניח ידו על פיו שלא תראה פתיחתו, טור זב״י והוא מגמ׳ ברכות דף כ״ד ע״ב ופי׳ רש״י שם בע״א גיהק ריטיי״ר בלע״ז פעמים שאדם מוציא מגופו לפיו נפיחה מתוך שובעו וריחה כריח המאכל שאכל, פיהק באניי״ר בלע״ז חיך מלקותיו פותח להוציא רוח הפה מלא כאדם שרוצה לישן או שעמד משינה, ויש שדורשים גיהק נוטריקון גו הקים שטריליי״ר פיהק פיו הקים עכ״ד. והביאו ב״י וכתב הנה לפי׳ ראשון גיהוק בלע״ז ריגולדא״ר פיהוק בוסטיזא״ר ולפי׳ שני גיהוק בלע״ז דיש פיריזא״ר ופיהוק כמו לפי׳ ראשון עכ״ד, ועיין פרישה או׳ א׳ ט״ז סק״ח א״ר או׳ א׳ ר״ז או׳ א׳ קיצור ש״ע סי׳ י״ח או׳ ט׳:
(ב) שם, ואם צריך לפהק מתוך אונס וכו׳ בטור כתב ואם צריך לעשותן וכו׳ כמ״ש באו׳ הקודם ומשמע לבין לגיהוק יבין לפיהוק צריך להניח ידו על פיו אבל מלשון הש״ע שכתב ואם צריך לפהק וכו׳ משמע דוקא לפיהוק צריך הנחת יד מפני שפותח פיו ביותר אבל לא לגיהו״ק, וכ״כ א״ר או׳ א׳ מאמ״ר או׳ א׳ נו״ש או׳ א׳ מש״ז או׳ א׳ אבל הלבוש כתב ואם צריך לעשותן וכו׳ כדברי הטור וכ״כ הסי״ב במק״ח או׳ א׳ וכ״מ מדברי החיד״א בקש״ג סי׳ י״ב או׳ כ״ז, ובי״ע או׳ מ״ג וקיצור ש״ע שם. ונראה דהם מפרשים דמ״ש בש״ע מפהק לאו דיקא אלא דה״ה מגהק וחדא מנייהו נקט והוא ממה שהביא ב״י לשון הטור בב״י וכתב עליו ג״ז שם בגמרא ולא דבר עליו כלום משמע שמסכים לדבריו, ועוד עי״ש בב״י שהביא ראיה לטור מהירושלמי פ׳ מי שמיתו שא״ר חנינא אני ראיתי את רבי מפהק ומעטש וניתן ידיו על פיו משמע בין לפיהוק ובין לעיטוש היה מניח ידיו על פיו, ועוד עיין בהרא״ש פ׳ מי שמיתו סי׳ ט״ל שלא היה גורם בגמרא וכשהוא מפהק היה מניח וכו׳ אלא רק והיה מניח וכו׳ וכ״כ מהרש״א שם דמשמע לכל היה ניתן ידו על פיו בין לגיהוק בין לפיהוק יבין לעיטוש וכן יש להחמיר:
(ג) שם יניח ידו על פיו וכו׳ ואפי׳ שום אדם אינו ריאה מניח ידו על פיו מפני כבוד השם, תפארת שמואל על הרא״ש שם אות ט״ל:
(ד) שם בהגה ויזהר שלא יניח ידו על סנטרו וכו׳ היינו לחי התחתון ב״י וב״ח ועיין בדברינו לעיל סי׳ צ״ה או׳ ט״ו וכל שנראה שיש בו גסות הרוח יש להזהר ממנו בעמדו בתפלה לפני מלך מ״ה הקב״ה, ומה שהחזנים בארצות האלי כשמגביהים קולם כשמנגנים בזמר מניחים ידיהם על הלחי אין בכך כלים כיון שאינם עושים ליוהרא ולגסות הרוח כ״א לבעבור נשאות ולהרים קול בשיר אבל שלא בשעת הזמר ודאי שיש למחות בידם, וגם אם ינעמו ויבסמו קולם בענין שלא יריעו ייטיבו בשתים הא׳ שלא יצטרכו כלל להניח היד על הסנטר והשנית שלא יתגנו בפתיחת פיהם והנעת ראש וגנאי היא זה כמו שמצינו לרבי בפהקו לפירש״י ולהירושלמי וכבר שמעני שבארצות אחרות אינם מתנהגים החזנים בזמירתם כ״א בנעימת קול בלבד ולא בתרועה וצעקה, ל״ח על הרא״ש שם אות קכ״ב, והביאו מ״א סק״ח, עט״ז אות א׳ א״ר סי׳ צ״ה אות ו׳ סו״ב שם אות ב׳ ועי״ש מ״ש תוכחת מגילה ע״ז יעו״ש:
(הקדמה) בזמן תפילת העמידה עלינו להרגיש שאנו עומדים לפני הבורא ברוך הוא; סימן זה דן בהנהגות האסורות בעת התפילה משום שהן פוגעות בכבודה.
(א) ולא יפהק – מרוב עייפות. מכאן שעדיף להיות ערני בשעת התפילה.
(ב) דרך גסות הרוח – שאף שבשעת פיהוק יש לשים ידיו על פיו, לא יעשה כן כשאינו מפהק.
ולא יגהק ויפהק ואם עשאו לרצונו הרי זה מגסי הרוח ואם צריך לעשותן מתוך אונס יניח ידו על פיו שלא תראה פתיחתו ולא יניח ידו על סנטרו כדרך גסי הרוח.
(א) ולא יגהק ויפהק ואם עשאו לרצונו הרי זה מגסי הרוח פשוט בס״פ מי שמתו (ברכות כד.) ופירש״י גיהוק. פעמים שאדם מוציא מגופו לפיו נפיחה וריחה כריח המאכל שאכל. פיהוק חיך מלקוחיו פותח להוציא רוח הפה מלא כאדם שרוצה לישן או שעומד משינה ויש שדורשין גיהק נוטריקון גו הקים פיהק פה הקים והנה לפי׳ ראשון גיהוק בלע״ז ריגולדא״ר פיהק בוסטיזא״ר ולפירוש שני גיהק בלע״ז דישפיריזא״ר ופיהק כמו לפי׳ ראשון:
(ב) ומה שכתב רבינו ואם צריך לעשותן מתוך האונס יניח ידו על פיו שלא תראה פתיחתו ג״ז שם וכשהוא מפהק יניח ידו על סנטירו ופירש״י סנטרו מנטון בלע״ז שלא תראה פתיחת פיו:
(ג) ומה שכתב ולא יניח ידו על סנטרו כדרך גסי הרוח על מה שכתבתי בסמוך כתב הרא״ש שהרי״ף גורס לא היה מניח ידו על סנטרו בשעת תפלה מפני שנראה כגסי הרוח וא״ת היאך רבינו מזכה שטרא לבי תרי שבסמוך כתב שאם צריך לפהק יניח ידו על פיו וזה כגירסת רש״י שהיא יניח ידו על סנטרו ואח״כ כתב ולא יניח ידו על סנטרו כגירסת הרי״ף וי״ל דאע״ג דסבר שגירסת הרי״ף עיקר מ״מ כשמפהק צריך להניח ידו על פיו מדאיתא בירושלמי פ׳ מי שמתו א״ר חנינא אני ראיתי את רבי מפהק ומעטש ונותן ידיו על פיו וכתבוהו שם ה״ר יונה והרא״ש אבל קשה למה לו לרבינו לכתוב ולא יניח ידיו על סנטרו מאחר שכבר כתב בסימן צ״ה בשם הרמב״ם ואל יניח ידיו על חלציו ואפשר שרבינו אינו מפרש סנטרו סטרו כמו שכתבתי בסי׳ צ״ה לדעת הרמב״ם אלא מפרש דסנטרו היינו לחי התחתון וכן פירש״י בסוף מכות (כ.) על פאות הזקן ואחת למטה שער שבין השבולת באמצע הסנטר שלועזין מנטון וכן פי׳ ג״כ בפרק מי שמתו דסנטרו היינו מנטון ולפי פירוש זה על גירסת הרי״ף ה״ק לא יניח ידו על לחיו ויסמוך לחיו על ידו שכן דרך גסי הרוח לעשות וכן מצאתי שכתב רבינו ירוחם וז״ל ור״י גריס לא יניח ידו על סנטירו הנקרא ברבילי״א בלע״ז:
(א) גירסת הגמרא גבי הניח ידו על סנטרו. הב״י בסעיף א ד״ה ומ״ש ולא יניח, הביא מחלוקת אם הגירסא היא שהמפהק צריך להניח ידו על סנטרו, או שהמניח ידו על סנטרו נראה כגסות הרוח, ויש להעיר דלגירסת בה״ג בהל׳ ברכות בעמוד מד, הוי הפירוש דהוי כגסות הרוח, וכן לגירסת האשכול בהל׳ תפילה ד״ה רבי (יג:), וכן ראבי״ה בסי׳ עא, כתב דהמתפלל לא יניח ידו על סנטרו משום גסות הרוח, ומאידך גירסת שיטת ריב״ב בברכות מא בגיליון הרי״ף ד״ה ולהניח, דצריך להניח ידו כשמפהק.
אם אי אפשר לו שלא לירוק בתפילתו, האם מותר לו לירוק לשמאלו. הב״י בסעיף ב ד״ה ומ״ש רבינו או, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דשבולי הלקט בשבולת יז, כתב להלכה את דברי הירושלמי דמותר לשמאלו, וכ״כ ראב״ן בהל׳ תפילה בדרך השיר שורה שפח, וכ״כ ראבי״ה בסי׳ עא, ונמצא דנתחזקו דברי הרמ״א שהתיר לירק לשמאלו כשאינו יכול לאחוריו, ונתחלשו דברי הב״י שפסק כמשמעות דברי הרמב״ם דאסור. הטוש״ע והב״י הביאו מהגמרא דמותר לירוק רק למי שהוא איסטניס, ויש להעיר דראב״ן שם כתב נזדמן לו רוק ירוק לאחוריו, ולא הזכיר דהוא דוקא באיסטניס, ושמא קיצר.
היה על כתיפו משא פחות מד׳ קבין האם צריך להפשילו לאחוריו. הב״י בסעיף ה, הביא בזה כעין מחלוקת, ויש להעיר דראבי״ה בסי׳ נה, גריס דצריך.
(א) ולא יגהק ולא יפהק כו׳ גיהוק פעמים שאדם מוצא מגופו לפיו נפיחה וריח כריח המאכל שאכל פיהק חיך מלקוחיו פותח פיו להוציא רוח כאדם שרוצה לישן או שעומד משינה. רש״י ברכות דף כ״ד ע״א:
(א) ולא יגהק וכו׳ בפרק מי שמתו המגהק והמפהק ה״ז מגסי הרוח ומותבי׳ מדא״ר חנינא אני ראיתי את רבי שגיהק ופיהק וכשהיה מפהק הניח ידו על סנטרו פירש״י מנטון בלע״ז שלא תראה פתיחת פיו ומשני ל״ק כאן לאונסו כאן לרצונו:
(ב) ומ״ש ולא יניח ידו על סנטרו כ״כ הרי״ף ופי׳ רבינו דסנטרו הוא לחי התחתון כדרך גסי הרוח שמניח ידו על לחיו ויסמוך לחיו על ידו דהיינו מנטון בלע״ז אבל הרמב״ם פי׳ סנטרו כמו סטרו ור״ל שלא יניח ידיו על חלציו כמ״ש בסוף סימן צ״ה ע״ש כל זה כתב ב״י וסובר רבינו דכל הפי׳ הן אמת:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זמגן אברהםעטרת זקניםאליה רבהבאר היטבביאור הגר״אמשנה ברורהכף החייםשולחן ערוך כפשוטוטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חהכל
 
(ב) אָסוּר לוֹ לָרֹק; וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁלֹּא לָרֹק, מַבְלִיעוֹ בִּכְסוּתוֹ בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה; וְאִם הוּא אִסְטְנִיס (פי׳ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת דְּבַר מִאוּס), וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ בִּכְסוּתוֹ, זוֹרְקוֹ לַאֲחוֹרָיו. {וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְזָרְקוֹ לַאֲחוֹרָיו, זוֹרְקוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, אֲבָל לֹא לִימִינוֹ; וְכָל שֶׁכֵּן לְפָנָיו, דְּאָסוּר (הר״י פ׳ מִי שֶׁמֵּתוֹ). וְהָא דִּלְקַמָּן בְּרֵישׁ סי׳ קכ״ג שֶׁהוֹפֵךְ פָּנָיו לְצַד שְׂמֹאלוֹ תְּחִלָּה, שֶׁהוּא יָמִין שֶׁל הָקָבָּ״ה, י״ל הַטַּעַם כֵּיוָן שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא יָרְדָה הַשְּׁכִינָה לְמַטָּה מי׳ אִם כֵּן אֵין הַשְּׁכִינָה כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלֵּל, וּלְפִיכָךְ חָלְקוּ כָּבוֹד לְיָמִין דִּידֵיהּ בִּרְקִיקָה שֶׁהִיא בִּשְׁעַת תְּפִלָּה אֲבָל כְּשֶׁפּוֹסֵעַ שְׁלֹשָׁה פְּסִיעוֹת, הָאָדָם מַרְחִיק עַצְמוֹ מִמְּקוֹם תְּפִלָּתוֹ וְהוּא כְּנֶגֶד הַשְּׁכִינָה, וּלְפִיכָךְ נוֹתֵן שָׁלוֹם לִשְׂמֹאלוֹ שֶׁאָז הוּא כְּנֶגֶד יְמִינוֹ שֶׁל הָקָבָּ״ה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם אָבִיו).}
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זמגן אברהםעטרת זקניםאליה רבהבאר היטבביאור הגר״אשערי תשובהמשנה ברורהכף החייםשולחן ערוך כפשוטוטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישהב״חעודהכל
(ב) שם
(ב) זורקו לשמאלו – בב״י הקשה בשם אבוהב דכאן נותן מעלה לימין האדם ולקמן בדין ג׳ פסיעות שחולק כבוד יותר לשמאלו מפני שהוא ימין דשכינה והשאיר בצ״ע ע״כ לא כתבו ב״י בש״ע כאן ולעד״נ דהכא בשעת רקיקתו מסלק ממנו כבוד השכינה וכמ״ש בענין התכבדו מכובדי׳ כו׳ ע״כ אזלי׳ בתר ימין ושמאל של האדם משא״כ בג׳ פסיעות שהרי משתחוה לשכינה ע״כ אזלינן בתר ימין דשכינה ותימ׳ על רבינו הגדול אבוהב והב״י שלא הרגישו בזה כי הוא נכון וברור.
(ב) לרוק. נ״ל דאפי׳ בתחנונים שלאחר התפלה אסור דכל זמן שלא פסע ה״ל כעומד לפני המלך:
(ג) א״א לו וכו׳. כגון אם יצטער בזה ויה׳ טרוד בתפלתו:
(ד) שלא יהא נראה. דדוקא בבגד התחתון אבל בבגד העליון כיון שהרוק נראה אסור (תר״י) וצ״ע במדינתינו שלובשין בחגורה חתיכת בגד שקורין פציל״ט אם מותר להבליעו בו כיון שהרוק נראה ואפשר כיון שעשוי לכך אין בו משום מיאוס:
(ה) ואינו יכול. פי׳ שמאוס לו להבליעו או שאין יכול לשהותו בפיו עד שיבליעו:
(ו) לא לימינו. והקשה בב״י אדרב׳ ימין דידיה הוא שמאל דקב״ה כדאית׳ בסי׳ קכ״ג וע״ש מה שתי׳, ובד״מ תי׳ דכשרוקק לא רצה להורות שהשכינה נגדו אדרב׳ ברקיקתו מסתלקת השכינה ממנו עכ״ל, ובש״ל כ׳ בשם הירושלמי לימינו אסור לשמאלו מותר שנ׳ ה׳ צלך על יד׳ ימינך עכ״ל וא״כ א״ש שהשכינה עומדת על צד ימינו ואסור לרוק לצד השכינה משא״כ כשנותן שלום משני צדדין להקב״ה נותן לימין הקדוש ברוך הוא ברישא:
(ב) זורקו לשמאלו. וי״א לימינו אבל לא לשמאלו וסברא ראשונה עיקר כי אין לדקדק בשעת הרקיקה לימין או לשמאל של הקב״ה כי אין לחשוב באותו הפעם כאלו הקב״ה נגדו (ד״מ) כנ״ל ע״כ:
(ב) שלא יהא נראה וכו׳. פירש עטרת צבי דהיינו שלא ירוק בבגד עליון שנראה בו הרוק, ועולת תמיד פירש שמבליע מעט מעט עד שאין הרוק נראה בכסותו. ונראה דאם יש לו כסות בפני עצמו כמו שנוהגים באלו הארצות יכול להניח שם הרוק אף שנראה על הכסות אך צריך שיכרוך הכסות שלא יהא הרוק נראה מבחוץ:
(ג) ואם הוא אסטניס וכו׳. פירוש שאין יכול לראות דברי מאוס ור״י פירש שאינו יכול לשהות עצמו עד שיבלענו בכסותו:
(ד) יזרקנו לאחוריו וכו׳. פירוש שהופך פניו לאחוריו או שזרקו בידו לאחוריו. כתב הכלבו שלא כלפי מעלה שנראה ככופר:
(ה) ואם אי אפשר וכו׳. כן כתב בית יוסף בשם רבינו יונה, אבל מטור ושארי פוסקים משמע דאחוריו ושמאלו שווין הן, וכן משמע בכלבו, ורוקח סימן שכ״ד הביא מדרש ויכלו זה לשונו ראה החילותי תת לפניך עומד בתפילה והגיע לו רוק רוקק לצדדין ויהא נוהג באימה ויראה והקב״ה משפיל שונאיו עד כאן לשונו, משמע דלכתחילה רוקק לצדדין, ומדרש הנזכר לעיל תמוה ובביאורי לתורה דרשתיו. כתב מגן אברהם דבתחנונים שלאחר תפילה דינו כמו בתוך תפילה כל זמן שלא פסע:
(ו) לא לימינו וכו׳. והב״ח פסק דאם אי אפשר לרוק בשמאלו ירוק לימינו ואם גם לימינו אי אפשר מותר לרוק לפניו, וכתב לבוש ואף על פי דגבי שלוש פסיעות אמרינן שיזהר כבוד לשמאלו ובסימן קכ״ג דרקיקה לארץ היא למטה מעשרה ואין השכינה למטה מעשרה אבל בהשתחוואה שהיא נגד השכינה צריך לתת כבוד לשמאלו שהוא ימין השכינה, עד כאן, עיין בבית יוסף וצריך עיון, ועיין במעדני מלך דף כ״ו. ודרכי משה תירץ מאחר שאסרו לרוק בתפילתו אם לא לאסטניס לא רצו להורות ברקיקתו שהשכינה נגדו כי אדרבה על ידי [יריקה] שכינה מסתלקת ממנו לכן ירוק לשמאלו כי אין השם נגד עיניו, והדרישה תירץ משום דבשעת רקיקה פונה עצמו מהשכינה כאדם המדבר עם חבירו, ובשעה שהוא רוצה לרקק פונה ממנו, ומגן אברהם תירץ והשכינה עומדת לימינו שנאמר ה׳ צילך על יד ימינך, מה שאין כן שלום משני צדדים להקב״ה נותן לימין ברישא:
(ג) לרוק – אפילו בתחנונים שלאחר התפלה אסור דכל זמן שלא פסע הוה ליה כעומד לפני המלך. מ״א:
(ד) נראה – דוקא בבגד התחתון אבל בבגד העליון כיון שהרוק נראה אסור תר״י. ובמדינתינו שלובשין פציל״ס אף שהרוק נראה מותר כיון שעשוי לכך. מגן אברהם וע״ל סי׳ צ״ב ס״ק י׳:
(ה) לשמאלו – בב״י הקשה דכאן נותן מעלה לימין האדם ולקמן בדין ג׳ פסיעות חולק כבוד יותר לשמאלו מפני שהוא ימין דשכינה ע״ש ותירצו אחרונים דהכא בשעת רקיקתו מסלק ממנו כבוד השכינה כמ״ש בענין התכבדו וכו׳ ע״כ אזלינן בתר ימין ושמאל של האדם משא״כ בג׳ פסיעות שהרי משתחוה לשכינה על כן אזלינן בתר ימין דשכינה:
(ו) דאסור – ואם א״א לו לרוק אלא לפניו או לימינו והוא מצטער בתפלה ע״י שאינו יכול לרוק מותר לו לרוק לפניו או לימינו. ב״ח וע״ת:
(ג) ס״ב אסור כו׳ ואם כו׳ – שם ובירוש׳ אבל אינו רוקק כו׳ רי״א אפי׳ רוקק כו׳ דכ״ע מודו אמנטולין דהוא אסור:
(ד) מבליעו כו׳ – גמ׳ שם:
(ה) ואם א״א לזורקו כו׳ – ירושלמי שם לפניו אסור לאחריו מותר לימינו אסור לשמאלו מותר וכ׳ תר״י דלמדנו מכאן דאם א״א לאחוריו מותר לשמאלו והרמב״ם וש״ע השמיטו כיון דבגמ׳ שלנו לא אמרו אלא לאחריו:
(א) דאסור עבה״ט. דאם א״א כו׳ מותר וכתב בש״צ דמ״מ יש לו להמתין אח״כ כדי שיעור הילוך ד״א כמ״ש הטור בסי׳ צ״ב בשם הירושלמי ע״ש ועיין בט״ז יו״ד סי׳ יו״ד סי׳ קע״ט וכ׳ בספר פרי האדמה זקן שמשים בתי עיניו בתפלת י״ח אם הם רפוים בחוטמו שקרובים ליפול בכריעות והשתחויות נכון להחמיר שיקשרם או יהדקם ע״י חוט והביאו בשלמי צבור ע״ש:
(ג) לרוק – וכל שאסור בתוך התפילה אסור אפילו בתחנונים שלאחר התפילה דכל זמן שלא פסע ה״ל כעומד לפני המלך:
(ד) א״א לו וכו׳ – כגון שיצטער בזה ויהא טרוד בתפילתו ואחר הרקיקה ימתין כדי הילוך ד״א וכדלעיל בסימן צ״ב ס״ט:
(ה) שלא יהא נראה – כגון בבגד תחתון אבל בבגד עליון כיון שהרוק נראה אסור ובמדינתינו שלובשין פאצילעס אף שהרוק נראה אפשר דמותר דכיון שעשוי לכך אין בו משום מיאוס כן כתב המ״א אבל שארי אחרונים כתבו שגם בזה צריך לכרוך מקום הרוק שלא יהא נראה:
(ו) ואינו יכול וכו׳ – פי׳ שמאוס לו להבליעו בכסותו או שאינו יכול לשהותו בפיו עד שיבליענו או שהוא כסות נאה ואם נצריכנו שיבליענו בו יטרידנו ג״כ:
(ז) זורקו לאחוריו – היינו שהופך פניו לאחוריו או שזורקו בידו לאחוריו אבל לא כלפי מעלה שנראה ככופר:
(ח) וכש״כ לפניו – מפני שהמתפלל שכינה לפניו ומ״מ אם א״א לו לרוק אלא לפניו או לימינו והוא מצטער בתפילה ע״י שאינו יכול לרוק מותר לו לרוק לימינו ואפילו לפניו:
(ט) י״ל דהטעם וכו׳ – והאחרונים תרצו בפשיטות דהכא בשעת רקיקתו מסלק ממנו כבוד השכינה וכמש״כ בסימן ג׳ לענין התכבדו מכובדים וכו׳ ע״כ אזלינן בתר ימין ושמאל של האדם משא״כ בסימן קכ״ג דאיירי בהשתחואה שמשתחוה בסוף תפילתו להשכינה ע״כ אזלינן בתר ימין דשכינה:
(י) והוא כנגד השכינה – ר״ל שע״כ כונתו אז בעת השתחויה להשתחות נגד השכינה שהיא למעלה מעשרה כי הלא לא ירדה למטה:
(ה) [סעיף ב׳] אסור לו לרוק וכו׳ דאמרו שם בגמרא הרק בתפלתו כאלי רק בפני המלך, והביאה ר״ז אות ב׳ ואפי׳ בתחנונים שלאחר התפלה אסור דכל זמן שלא פסע הו״ל כעומד לפני המלך, מ״א סק״ב, א״ר אות ה׳ י״א בהגה״ט, ר״ז שם ש״ץ דק״י ע״א קש״ג סי׳ י״ב אות כ״ו, קיצור ש״ע סי׳ י״ח אות ט׳:
(ו) שם ואם אי אפשר לו וכו׳ כגון אם מצטער בזה ויהא טרוד בתפלתי, ב״י מ״א סק״ג סו״ב במק״ח אות א׳ ר״ז אות ב׳:
(ז) שם בענין שלא יהא נראה וכו׳ דוקא בבגד התחתון אבל בבגד העליון כיון שהרוק נראה אסור, חר״י על הרי״ף פ׳ מי שמיתו, מ״א סק״ד, ר״ז שם וכ״כ א״ר אות ב׳ בשם הע״ץ, אבל העו״ת אות ד׳ פי׳ שמבליע מעט מעט עד שאין הרוק נראה בכסותו, והביאו הא״ר שם, וכתב דאם יש לו כסות בפ״ע כמו שנוהגים באלו הארצות יכול להניח שם הרוק אף שנראה על הכסות אך צריך שיכרוך הכסות שלא יהא הרוק נראה מבחוץ עכ״ד:
(ח) שם ואם הוא אסטניס וכו׳ פי׳ שאין דעתי סובלת שיהא רוק מובלע בכסיתו ור׳ יונה פי׳ שאינו יכול לשהות עצמו עד שיבליענו בכסיתו, ב״י עו״ת אות ה׳ מ״א סק״ה, א״ר אות ג׳ ר״ז שם:
(ט) שם זורקי לאחוריו, ע״י סודר, ואם אין בידו סודר והוא אסטניס מליגע בו בידו זורקי בפיו לאחריו ב״י ונראה שצריך אחר שיגמור תפלתו לדורסו ברגלו או לכסותו בגמי מפני כבוד בהכ״נ כמ״ש לעיל סי׳ ץ׳ סעי׳ י״ג ועיין בדברינו לשם אות צ״ה:
(י) שם זורקו לאחוריו, דעת מרן ז״ל כאן בש״ע כדעת הרמב״ם ז״ל דלא שרי אלא דוקא לאחוריו אבל לא לצדדיו לא שנא לימין ולא שנא לשמאל וכמו שפסק כן להלכה בב״י כיעו״ש אלא שהרמ״א ז״ל בהגהה פסק כדעת רבינו יונה דאם א״א לאחוריו זורקו לשמאלו וכו׳ וכ״כ הלח״י דף ח״י ע״א הלכה י״א על הרמב״ם ז״ל וז״ל ומ״ש לאחיריו כתב הב״י דלא שרי לדעת רבינו אלא לאחוריו אבל לא לצדדין ל״ש לימין ול״ש לשמאל וכתב שכן הלכה וכ״כ בש״ע ומשמע דאף בדלא אפשר לאחוריו אינו זורק לשום צד מהצדדין דאלת״ה הו״ל להזכיר תקנתא דצדדין בדלא אפשר וא״כ הרמ״א בהגהה שם הו״ל לכתיב וי״א דאם א״א לזורקו לאחוריו וכו׳ עכ״ל. ומ״ש הב״ח דהיכא דא״א שרי אף לימינו וכן לפניו שרי אם א״א גם לימינו כתב עליו הלח״י שם וז״ל דליתא לע״ד דלעולם אין תקנה חוץ מאחוריו לכ״ע או לשמאלו לדעת הטור ודעמיה ז״ל עכ״ל והביאו הנו״ש סוף אות ג׳ והסכים לדבריו יעו״ש, אמנם הי״א במ״ב בהגב״י או׳ ב׳ הסכים לדברי הב״א יעו״ש, וכ״כ האחרונים כדברי הרמ״א והב״ח, שכנה״ג בהגב״י או׳ א׳ עו״ת או׳ ז׳ א״ר או׳ ו׳ סי״ב במק״ח סוף או׳ א׳ מש״ז או׳ ב׳ ר״ז או׳ ב׳ ש״ץ דק״י ע״א, וכ״מ מדברי החיד״א בקש״ג סי׳ י״ב או׳ כ״ה ואו׳ כ״ו, ועיין לקמן או׳ י״ד:
(יא) שם בהגהה, זורקו לשמאלו וכו׳ ועכ״פ צריך להמתין כדי הילוך ד״א, ש״ץ שם, שע״ח, ועיין לעיל סי׳ צ״ב סעי׳ ט׳ ובדברינו לשם בס״ד:
(יב) שם בהגהה, וזרקו לשמאלו וכו׳ כתב הר׳ יונה שאפי׳ אם יהיה בבהכ״נ תבן או גמי אין לו בשעת התפלה לרוק עליו ולומר שהוא כמו כסוי שאין התבן או הגמי מועיל אלא לענין ישיבת בהכ״נ בשעה שאינו מתפלל שכיון שיושב שם א״צ לשפשפו שהרקיקה עצמה מותרת ואפי׳ שפשוף א״צ אלא מדרך מוסר בלבד אבל בשעת התפלה שאסרו לרוק אין לו לעשות בשום ענין אלא כשהוא אנוס ולאחוריו או לצד שמאל כדכתיבנא עכ״ל, והביאו ב״י, עו״ת או׳ ג׳ ועיין לעיל ס׳ צ׳ סעי׳ י״ג ובדברינו לשם בס״ד:
(יג) שם, זורקו לשמאלו וכו׳ אבל לא כלפי מעלה שנראה ככופר, כלבו, א״ר או׳ ד׳ פת״ע או׳ ו׳:
(יד) שם, זורקו לשמאלו וכו׳ ותר״י כתבו לכאורה נראה דלאו שמאלו דוקא אלא ימינו שהוא שמאלו של הקב״ה כדאמרינן גבי ג׳ פסיעות, והב״ד ב״י יעו״ש, וכ״כ מהר״י מברונא סי׳ רל״ד והביאו שכנה״ג בהגב״י, וכן הסכים הרדב״ז ג״כ בתשו׳ ח״ב סי׳ תת״ל והב״ד היפ״ל ז״ל או׳ ד׳ וע״כ הרוצה להנצל מכל החששות יזמין לי מפה א׳ כדי שאם יבא לו רוק או צואת החוטם בתוך התפלה יקנח בה ולא ירוק לא לפניו ולא לצדדין ולא לאחוריו, ואף שלא בשעת התפלה אם יזדמן לו רוק ירוק בה ולא ירוק בבהכ״נ כמש״ל סי׳ ץ׳ או׳ צ״ג יעו״ש, וגם צריך לשהות כדי היליך ד״א אחר שרקק ואח״כ יתפלל כמש״ל או׳ י״א ובסי׳ צ״ב או׳ מ״א יעו״ש:
(טו) שם, זורקו לשמאלו וכו׳ ואטר כיצד יעשה בזריקת רוקו אי זורקו לשמאל דידיה או לשמאל דעלמא, עיין להרב לשון חכמים אשכנזי ז״ל ח״א בהערה דצ״ד ע״ד שנשאל ע״ז וכתב דהוא פשוט ומבואר כאן ברמ״א ובמ״א דבזה הולך אחר שמאל דידיה יעו״ש, ועיין להפרמ״ג בא״א על מ״א סק״ו שכתב דנ״מ למי ששולט בב׳ ידיו או כהנך ספיקא דבסי׳ כ״ז סעי׳ ו׳ דלתירוץ הב״י הרשות בידו לאיזה צד שירצה כיון דשניהם שוים ולד״מ כה״ג ירוק בימינו יעו״ש והב״ד הפתה״ד או׳ ב׳ ועיין מש״ל באו׳ הקודם וכבר כתבני שם דהרוצה להנצל מכל החששות יזמין לו מפה לרוק בה יעו״ש:
(טז) שם בהגהה, והא דלקמן בריש סי׳ קכ״ג וכו׳ עיון באחרונים שכל אחד לצרכו פנה לתרץ בזה ואצ״ל בזה:
(ג) לרוק – לעיל ראינו שמותר לרוק בבית הכנסת (סימן צ׳ סעיף יג)⁠1, ואף על פי כן בזמן תפילת העמידה אין לרוק, משום שיש בכך זלזול בשכינה העומדת לפניו.
(ד) שלא יהיה נראה – לכן טוב שתהיה לו ממחטה שבה יוכל להשתמש בעת הצורך.
(ה) זורקו לאחריו – להראות שאינו יורק כלפי השכינה.
(ו) אבל לא לימינו – מקור הלכה זו בירושלמי, וטעמה שהשכינה נמצאת מימין המתפלל, ולכן בכך שמקפיד לרוק לשמאלו מראה שמכוון שלא לרוק לצד השכינה.
(ז) של הקדוש ברוך הוא – בבית יוסף הביא (בשם מהר״י אבוהב) סתירה בין שתי הלכות בדבר מקומה הסמלי של השכינה ביחס למתפלל: מהלכה זו עולה שהשכינה ״מימין המתפלל״, ולכן יש לרוק לשמאל, ולא לצד ימין. ואילו בעניין הכריעות שיש לכרוע לאחר אמירת ״עושה שלום״, כתוב שיש לכרוע קודם לצד שמאל ואחר כך לימין2; וזאת מפני שהמתפלל משווה את השכינה למולו, ולכן יש לכרוע קודם לימין השכינה, שהיא שמאל האדם. ואם כן קשה, היכן עיקר מקומה של השכינה – לימינו של האדם או לשמאלו? ומביא הבית יוסף תירוץ בשם אביו, שיש להבחין בין זמן התפילה לבין סוף התפילה: בזמן התפילה המתפלל הוא העיקר, וימין המתפלל היא המקום המכובד, ואין לרוק לכיוון זה. אבל כשסיים את תפילתו ופוסע לאחוריו כדי להעיד שהוא נפרד מעמידה בפני השכינה, אזי אנו רואים את השכינה כנגדו, ועליו להראות כבוד לצד ימין של השכינה שנמצאת כביכול למולו בצד שמאל. והדרכי משה מסביר שבזמן שאדם רוקק השכינה מסתלקת ממנו, שהרי אינו עוסק אז בתפילה, ועל כן יירק לשמאלו, שהוא המקום הפחות חשוב. אבל כשפוסע שלוש פסיעות הרי הוא כתלמיד הנפטר מרבו, וכביכול עומד למול השכינה, לכן צריך להקדים את הכריעה לשמאלו3.
1. ועיין דברינו שם.
2. סימן קכ״ג סעיף א׳, על פי יומא דף נג ע״ב.
3. והאחרונים הביאו לשאלה זו תירוצים נוספים. ראה למשל ט״ז ס״ק ב; ומג״א ס״ק ו׳.
ואסור לו לרוק אם אפשר לו ואם אי אפשר לו שלא לרוק מבליעו בכסותו ואם הוא איסטניס ואינו יכול להבליעו בכסותו זורקו לאחריו או לשמאלו אבל לא לפניו ולא לימינו.
(ד) ואסור לו לרוק אם אפשר לו וכו׳ עד זורק לאחריו פשוט בפרק מי שמתו (ברכות שם:) וכתב הרמב״ם בפ״ד זורקו בידו לאחוריו ואפשר דידו לאו דוקא דה״ה שהופך פניו לאחוריו ורוקק ויותר נראה לומר דדוקא נקט זורקו בידו לאחריו אבל לא יהפוך פניו לאחריו וירוק שכן דרך גסי הרוח וכן מצאתי שכתב ה״ר מנוח שהרמב״ם מפרש פתקיה לאחוריה שאמרו בגמרא גבי רוק כמו פתקיה ת׳ פרסי אבל לא בפיו משום קלות ראש ע״כ אבל קשה לי דמשמע שהאיסטניסות שלו היא שאין דעתו סובלת שיהא רוק מובלע בכסותו א״כ היאך אפשר שהוא איסטניס מלהבליע הרוק בכסותו ואינו איסטניס מליגע בו בידו. ואפשר דזורקו בידו לא שיגע ידו ברוק אלא ע״י סודר ונראה שאם אין בידו סודר והוא איסטניס מליגע בו בידו זורקו בפיו לאחוריו. אבל ה״ר יונה פי׳ שמה שאמרו שאם הוא איסטניס זורקו לאחוריו אין האיסטניסות מפני שהרוק מובלע בכסותו אבל האיסטניסו׳ שיש לו הוא שאינו יכול לשהות עצמו עד שיבליענו בכסותו. ומפרש בירושלמי שהטעם שהתירו לו לרוק בתפלה כדי שיהא כוסו נקי כלומר כדי שלא יצער בתפלה ונמצא טרוד וכ״כ הרמב״ם וגם ה״ר יונה כתב אם אינו יכול לעמוד בלא רקיקה מותר לו לרוק שיותר טוב הוא שישב בנקיות משיהיה בקוצר רוח וכיון שאינו עושה דרך גאוה וטיול מותר לרוק כדי שיכוין דיבורו כראוי:
(ה) ומה שכתב רבינו או לשמאלו אבל לא לפניו ולא לימינו פשוט בירושלמי פרק מי שמתו. ומשמע לכאורה דלאחוריו ולשמאלו שוים הם וכן נראה מדברי רבינו אבל מדברי ה״ר יונה נראה דהיכא דאפשר לרוק לאחריו אינו רוקק לשמאלו שכתב על הירושלמי ולמדנו דהיכא דא״א ליה לאחוריו אף לשמאלו מותר וכתבו עוד תלמידי ה״ר יונה ולכאורה נראה דלאו שמאלו דוקא אלא ימינו שהוא שמאלו של הקב״ה כדאמרינן (יומא נג.) גבי שלש פסיעות. ורבינו הגדול מהר״י אבוהב ז״ל כתב דמדברי רבינו לא משמע כן אלא ימין ושמאל דידיה קאמר והוקשה לו מאי שנא מדין ג׳ פסיעות שחולק כבוד יותר לשמאלו מפני שהוא ימין דשכינה והניח הדבר בצריך עיון. ומורי אבי מהר״ר אפרים קארו ז״ל כתב שמעתי שהטעם משום דכיון דקי״ל (סוכה ה.) מעולם לא ירדה שכינה למטה מי׳ א״כ אין השכינה כנגד המתפלל ולפיכך חלקו כבוד לימין דידיה ברקיקה שהיא בשעת התפלה אבל כשפוסע ג׳ פסיעות האדם מרחיק עצמו ממקום תפלתו והוא כנגד השכינה ולפיכך נותן שלום לשמאלו תחלה שאז הוא כנגד ימינו של הקב״ה. והרמב״ם לא הזכיר אלא זורקו לאחוריו בלבד ונראה שטעמו משום דכיון דבתלמודא דידן לא כתב אלא זורקו לאחוריו משמע דלא שרי אלא לאחוריו אבל לא לצדדיו לא שנא לימין לא שנא לשמאל. ונ״ל דכן הלכה:
כתב ה״ר יונה שאפילו אם יהיה בב״ה תבן או גמי אין לו בשעת התפלה לרוק עליו ולומר שהוא כמו כיסוי שאין התבן או הגמי מועיל אלא לענין ישיבת ב״ה בשעה שאינו מתפלל שכיון שיושב שם א״צ לשפשפו שהרקיקה עצמה מותרת ואפילו שפשוף א״צ אלא מדרך מוסר בלבד אבל בשעת התפלה שאסרו לרוק אין לו לעשות בשום ענין אלא כשהוא אנוס ולאחריו או לצד שמאל כדכתבינן עכ״ל:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(א) ול״נ מאחר שאסור לרוק בתפלתו אם לא לאיסטניס לא רצו להורות ברקיקה שהשכינה נגדו כי אדרבה ע״י רקיקתו שכינה מסתלקת ממנו ולכן לא ירוק לשמאלו כי אין השם לנגד עיניו. אבל כשפוסע לאחוריו ג׳ פסיעות כתלמיד הנפטר מרבו ונוטל רשות ממנו. א״כ משום השכינה לנגד עיניו ולכן חולק כבוד לשמאלו לימין השכינה שהיא לנגדו כנ״ל:
(ב) כתב בא״ז שאף שלא בשעת התפלה אסור לרוק לפניו או לימינו רק לאחוריו או לשמאלו:
(ב) או לשמאלו כתב ב״י דשמאל ר״ל לשמאל השכינה שהוא ימינו אבל מדברי רבינו לא משמע הכי אלא שמאלו דוקא ואע״ג שהוא ימין השכינה מ״מ הא קי״ל לעולם לא ירדה שכינה למטה מיו״ד לפיכך חלקו כבוד לימין דידיה משא״כ גבי פסיעות לאחוריו. ב״י בשם אביו ע״ש וז״ל ד״מ ולי נראה מאחר שאסור לרוק בתפלתו אם לא לאיסטניס לא רצו להורות ברקיקה שהשכינה נגדו כי אדרבה ע״י רקיקתו שכינה מסתלקת ממנו ולכך ירוק לשמאלו כי אין השם לנגד עיניו אבל כשפוסע לאחוריו ג״פ כתלמיד הנפטר מרבו ונוטל רשות ממנו א״כ משים השכינה נגד עיניו לכן חולק כבוד לימין השכינה שהוא לנגדו עכ״ל והיותר נראה משום דבשעת רקיקה פונה עצמו מהשכינה כאדם המדבר עם חבירו ובשעה שרוצה לרוק פונה ממנו לכך יותר טוב לרוק לצד שמאל שהיא יד כהה משא״כ גבי ג׳ פסיעותיו שהולך לאחוריו בכריעה ונפטר מלפני רבו ואומר שלום כמ״ש לקמן סימן קכ״ג ומדבר עם השכינה בשעה שכורע לשמאל ולימין ואומר עושה שלום במרומיו כו׳ לכך עדיף טפי להשתחוות לימין השכינה שהוא שמאל המתפלל ולפ״ז א״צ לטעם מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה דאף אם ירדה כיון דא״א לעמוד בלא רקיקה עדיף טפי לרקוק לשמאל וק״ל:
(ג) ואסור לו לרוק וכו׳ שם א״ר חנינא אני ראיתי את רבי שרק פי׳ רש״י רק ע״ג קרקע ומותבינן מדת״ר הרק בתפלתו כאלו רק בפני המלך ומשני ל״ק אפשר כדרב יהודה דאמר רב יהודה היה עומד בתפלה ונזדמן לו רוק מבליעו בטליתו ואם טלית נאה הוא מבליע באפרקסותו (פירש״י סודר שבראשו וב׳ ראשין תלויין בפניו) רבינא הוה קאי אחורי דרב אשי נזדמן לו רוק פתקיה לאחוריה א״ל לא ס״ל מר להא דא״ר מבליעו באפרקסותו א״ל אנינא דעתאי ונראה דהא דמייתי תלמודא הך עובדא דרב אשי הוא מסקנת התירוץ דלא קשה ארבי דרק ע״ג קרקע דכי היכי דרב אשי רק ע״ג קרקע כיון דאנינא דעתיה רבי נמי דהוה רק ע״ג קרקע איסטניס הוה:
(ד) ומ״ש או לשמאלו ה״א בירושלמי וכתב הר״י דהיכא דאי אפשר ליה לאחוריו אף לשמאלו מותר עכ״ל ומביאו ב״י ונראה שזהו דעת רבינו שכתב לאחריו או לשמאלו דהקדים לאחריו מקמי לשמאלו לאורויי דאין לזרקו לשמאלו אלא בשא״א ליה לאחוריו וכן הקדים לפניו לימינו ואמר אבל לא לפניו ולא לימינו כלומר לא מבעיא דלפניו אסור אלא אפילו לימינו נמי אסור לאורויי דאם א״א לו לזרקו לא לאחוריו ולא לשמאלו יזרקנו לימין ולא יזרקנו לפניו אא״כ דאי אפשר לזרקו גם לימין דהא פשיטא דאם א״א לו לזרקו אלא לפניו דצריך לזרקו אף לפניו כיון דא״א לו להתפלל בלא רקיקה וז״ל הרב בהגהת ש״ע ואם אי אפשר לזרקו לאחוריו זורקו לשמאלו אבל לא לימינו וכ״ש לפניו דאסור עכ״ל והוא מדברי הר״י וכדפי׳ דלפניו ולימינו אסור אם אפשר לאחוריו או לשמאלו אבל היכא דאי אפשר שרי אף לימינו וכן לפניו שרי אם א״א גם לימינו. וכתב ב״י שהר״י כתב דלשמאלו פירוש ימינו שהוא (שמאלו) של הקב״ה כדאמר גבי ג׳ פסיעות והר״י אבוהב כתב דמדברי רבינו לא משמע כן אלא ימין ושמאל דידיה קאמר והוקשה לו מ״ש מדין ג׳ פסיעות שחולק כבוד יותר לשמאלו מפני שהוא ימין דשכינה והניח הדבר בצ״ע עכ״ל ולפע״ד דאין כאן קושיא דבג׳ פסיעות שחולק כבוד לשכינה הגון הוא שיחלוק כבוד בתחלה לימינו דהקב״ה דהוא שמאל דידיה אבל רקיקה שהוא דרך בזיון אם ידקדק לרוק לשמאלו דקב״ה נראה שאינו חושש לבזיון דשמאלו של הקב״ה חלילה וחס על כן אל יעלה בדעתו בשעת רקיקה לא לימינו ולא לשמאלו דהקב״ה כאילו אין השכינה לפניו בשעה שרוחק וחולק כבוד לימין דידיה:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זמגן אברהםעטרת זקניםאליה רבהבאר היטבביאור הגר״אשערי תשובהמשנה ברורהכף החייםשולחן ערוך כפשוטוטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישהב״חהכל
 
(ג) אִם כִּנָּה עוֹקַצְתּוֹ, יְמַשְׁמֵשׁ בִּבְגָדָיו לַהֲסִירָהּ שֶׁלֹּא תִּתְבַּטֵּל כַּוָּנָתוֹ, אֲבָל לֹא יְסִירֶנָּה בְּיָדוֹ. {הַגָּה: וְדַוְקָא בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, אֲבָל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה יָכוֹל לִטֹּל כִּנָּה וּלְזָרְקוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת (אוֹר זָרוּעַ), וְעַיּין לְעֵיל סי׳ ד׳ סָעִיף י״ח.}
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהמגן אברהםאליה רבהבאר היטבביאור הגר״אמשנה ברורהכף החייםשולחן ערוך כפשוטוטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהעודהכל
(ג) שם בפירוש רש״י
(ז) יכול ליטול. ואי משום נטילה די בנקיון עפר כמ״ש סי׳ צ״ב ס״ו או י״ל שנוטלה ע״י בגד:
(ז) יכול ליטלה בידו. מפני שנגע בכינה כדלעיל בסימן ד׳ סעיף י״ח ודלא כמגן אברהם שכתב דדי בנקיון עפר כמו שכתב בסימן צ״ב, דבסימן צ״ב מיירי בשעת התפילה דוקא:
(ז) כינה – ע״י בגד אז די בנקיון עפר. מ״א:
(ו) ס״ג אבל לא כו׳ ודוקא כו׳ – נזיר נ״ט א׳ וערש״י שם ד״ה א״ד כו׳ וכן כאן אמרו בבגדו:
(יא) בידו – ואם עבר ונטלה ישפשף ידו בכותל או בד״א וכדלעיל בסימן צ״ב ס״ו:
(יב) סי׳ ד׳ סעיף י״ח – דמבואר שם דהנוגע בכינה צריך ליטול ידיו במים מפני רוח רעה השורה על הידים וכ״ש אם הוא קודם התפילה דצריך ליטול ידיו במים מפני התפילה:
(יז) [סעיף ג׳] אם כנה עוקצתו וכו׳ ויזהר שלא יושיט ידו אל היתוש או אל הפשפש בתוך תפלתו אלא יסירנו בסודרו כי עלולים להוציא דם ויטנף ידו ואינו מוצא בעת ההיא ליטול ידיו, ועיין בס״ח סי׳ רב״ן אזהרות כיוצא בזה, רו״ח, ועיין בדברינו לעיל סי׳ ד׳ או׳ פ״ד:
(יח) שם, אם כנה עוקצתו וכו׳ משמע אבל אם אינה עוקצתו כגון שהולכת על בגדיו ואירע וראה אותה אסור להסירה אפי׳ ע״י בגד, ונראה דאם עי״ז יהיה טרוד בתפלתו כגון שראה פשפש על בגדיו וחושש שמא יכנס לפנים מבגדיו ולעוקצו ולא יוכל להוציאו דמותר להסירו ע״י בגד:
(יט) שם. אבל לא יסירנה בידו, אפי׳ היא במקום שאין מלמולי זיעא מפני שהוא מאיס וגנאי הוא אפי׳ אם יראנה אדם ק״ו כשעומד לפני בוראו ית׳ לבוש, ר״ז או׳ ג׳:
(כ) שם בהגהה, אבל שלא בשעת התפלה יכול ליטול כינה ולזורקה בבה״כ ועיין לעיל סי׳ ד׳ סעי׳ י״ח, מבואר דכוונתו לומר דאם לא בשעת התפלה יכול ליטול כינה בידו ולזורקה בבה״כ וציין לסי׳ ד׳ סעי׳ י״ח לומר שצריך נט״י כמ״ש שם, וכ״כ הלבוש דיכול ליטלה בידו וציין לסי׳ ד׳ סעי׳ י״ח, וכ״כ המאמ״ר או׳ ג׳ לפרש דברי מור״ם ז״ל וכתב שהוא פשוט ועי״ש במה שהקשה על דברי מ״א סק״ז וא״ר או׳ ז׳ יעו״ש:
(כא) שם, אבל שלא בשעת התפלה וכו׳ ואם היה הולך על הספר לא יגע בו יד משום מיאוס א״נ שלא יצטרך לנטילה אלא ינער הספר ויפול מאליו ואם לא יפול נוטלה ע״י בגד, יפ״ל או, ו׳:
(כב) שם, יכול ליטול כינה ולזורקה בבה״כ וכו׳ ועיין להרו״ח שכתב אפס כיעז הדבר ותמוה בעיני דיזרוק כינה בתוך בהכ״נ אי מצד קדושת המקום ואי מצד מיאוס הרואים אפי׳ שיעשנו בהחבא וזה דרכו של הכינה שיכנס באדם אחר וכמו זר נחשב לעשות כזאת ואם אינו בשבת ויו״ט יותר טוב שיהרגנה ולא יזרקנה לבה״כ אלא יהיה יוצא לעזרה ויטול ידיו שם דאי רקיקה אסרו ק״ו לכינה דשורץ על הארץ ופורח בלבוש אדם אחר וכו׳ יעו״ש, וא״כ אם אפשר יש לזורקה לחוץ או להורגה שלא בפני שום אדם כדי שלא ימאסו וליטול ידיו רק אם הוא משורש קין ונזהר שלא להרוג אפי׳ פרעושים וכנים כמ״ש מהרח״ו ז״ל בשם האר״י ז״ל בש׳ רוה״ק דף יו״ד ע״א בהנד״מ עם פי׳ יראת ה׳ אז לא יהרגנה כ״א ישליכנה לחוץ ויטול ידיו:
(ח) שלא תתבטל כוונתו – כאשר כינה עוקצת אדם בזמן תפילת העמידה, עומדים בפניו שני צרכים סותרים: מחד גיסא, אין זה מכבוד התפילה שיתעסק בכינה כאשר עומד לפני הקב״ה; מאידך גיסא, קשה לכוון כאשר כינה עוקצתו. ופוסק המחבר שהכוונה חשובה יותר מכבוד התפילה, ויכול להסיר את הכינה בבגדו, בלי שיגע בה.
(ט) לא יסירנה בידו – משום שהיא מאוסה.
(י) בבית הכנסת – ואין בכך פגיעה בכבוד בית הכנסת.
(יא) סימן ד׳ סעיף ח – שם מבואר שהנוגע בכינה צריך לרחוץ ידיו.
ואם כינה עוקצתו ימשמש בבגדיו להסירה כדי שלא תתבטל כוונתו אבל לא יסירנה בידו.
(ו) ואם כינה עוקצתו ימשמש בגדיו וכו׳ בפרק מי שמתו א״ר חנינא אני ראיתי את רבי שגיהק וכו׳ וממשמש בבגדו אבל לא היה מתעטף ופירש״י ממשמש בבגדו להעביר כינה העוקצתו אבל לא היה מתעטף אם נפלה טליתו כשהוא מתפלל לא היה נוטלה ומתעטף שלא להפסיק דתרי מילי נינהו והתוס׳ וה״ר יונה והרא״ש כתבו פירש״י וכתבו עוד שר״ח פי׳ דחדא מילתא היא פי׳ היה ממשמש בבגדו ומתקנו שלא יפול מעל ראשו אבל אם נפל לגמרי לא היה מתעטף בו דחשיב ליה הפסקה אם מתעטף כיון שנפל לגמרי אבל לתקן קצת שלא יפול לא הוי הפסקה וכן נראה שמפרש הרי״ף שכתב ואסור להתעטף ולהניח ידו על סנטרו ולא הזכיר שממשמש בבגדו ואם היה סובר כפירש״י ה״ל לכותבו להשמיענו שלא יסיר הכינה בידו אלא ממשמש בבגדו בלבד אבל לפירוש רבינו חננאל לא הוצרך לכתבו דמאחר שכתב דלהתעטף אסור ממילא משמע דעיטוף דוקא הוא דאסור אבל משמוש שרי ומאחר שהתוס׳ והר״ר יונה והרא״ש כתבו ב׳ הפירושים נראה שהם סוברים שיש לחוש לדברי שניהם ולכן כתב רבינו ג״כ דברי שניהם לפסק הלכה ובפרק ב׳ נזירים (נזיר נט.) גרסינן בעא מיניה רב מרבי חייא מהו וכו׳ איכא דאמרי לתפלה בעא מיניה בבגדו מאי א״ל אסור ולית הלכתא כוותיה. ופירש״י מהו לחוך בבגדו כדי שיפלו כינים ממנו. ולית הלכתא כוותיה דכיון דאינו נוגע בבשרו מותר:
וכתב ה״ר יונה דכיון דאסור להתעטף בעודו מתפלל נראה שאין ראוי ליקח תפלות ולא שום דבר אחר משעה שהתחיל להתפלל ואפשר שבתפלות כיון שהם לצורך התפלה אם הכינם מתחלה במקום שידוע אצלו שיהיו מוכנים מותר. כתב ה״ר יונה בפרק מי שמתו דגרסינן בירושלמי בההוא פירקא כל עמא מודו בהדין דרקיק אינטליון דו אסור ופירש רבינו שמואל הנגיד שרצה לומר שדברי הכל היכא שרוקק כמו המטייל הזה שאינו עושה לצורך אסור ויש שגורסין איצטלין ומפרשים דר״ל כולי עלמא מודו שאם הבליעו באצטליתו דהיינו הבגד העליון כיון שהרוק נראה אסור:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ג) כתב בא״ז דאסור להסיר בידו כינה העוקצו בשעת התפלה אבל שלא בשעת התפלה מותר ליטלה ולזורקה בב״ה מידי דהוי ארקיקה דאסירא בתפלה ושרי בב״ה שלא בשעת התפלה:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהמגן אברהםאליה רבהבאר היטבביאור הגר״אמשנה ברורהכף החייםשולחן ערוך כפשוטוטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משההכל
 
(ד) אִם נִשְׁמַט טַלִּיתוֹ מִמְּקוֹמוֹ יָכוֹל לְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ וּלְהַחְזִירוֹ, אֲבָל אִם נָפַל כֻּלּוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְהִתְעַטֵּף בּוֹ, דְּהָוֵי הֶפְסֵק.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהמגן אברהםאליה רבהבאר היטבמשנה ברורהכף החייםשולחן ערוך כפשוטוטורמקורות וקישורים לטוראור חדש – תשלום בית יוסףעודהכל
(ד) שם בתוספות
(ח) יכול למשמש. אפי׳ נפל רובה כ״מ בב״י סי׳ ח׳ ע״ש סט״ו:
(ח) יכול וכו׳. לשון תוס׳ והרא״ש ור״י ממשמש ומתקנו שלא יפול מעל ראשו אבל אם נפל מעליו לגמרי וכו׳, וצריך עיון, ועיין לעיל סימן ח׳ סעיף ט״ו מדין ברכת ציצית בזה:
(ט) אינו יכול וכו׳. הוי הפסק גדול לבוש ומכל מקום עם עבר והתעטף בו נראה לי שאין צריך להתחיל מתחילת הברכה אלא גומר התפילה והולך וראיה קצת מהא דפסק לחם חמודות דף מ׳ במי שיצא ממקומו בתפילה דחוזר למקום שפסק, וכן משמע במעדני מלך דף כ״ו דדמי לה:
(ח) ולהחזירו – אפי׳ נפל רובו. מ״א:
(יג) יכול למשמש וכו׳ – אפילו נפל רובו:
(יד) כולו – אפילו אם נשאר עדיין בידו העטיפה הוי הפסק:
(טו) אינו יכול וכו׳ – ואם עבר והתעטף בו א״צ להתחיל מתחילת הברכה אלא גומר התפילה והולך וכשיגמור תפילתו ימשמש בו ויברך ועיין לעיל בסי׳ ח׳ סט״ו ובמ״ב שם. זקן שמשים בתי עינים שקורין ברי״ל אם הם רפויין בחוטמו שקרוב ליפול ע״י כריעות והשתחויות נכון להחמיר שיקשרם מתחלה בחוט [אחרונים]:
(טז) דהוי הפסק – אם לא שהוא טרוד עי״ז ואינו יכול לכוין ילבשנו כשיסיים הברכה:
(כג) [סעיף ד׳] אם נשמט טליתו ממקומו יכול למשמש בו וכו׳ אפי׳ נפל רובו, כ״מ בב״י סי׳ ח׳ מ״א סק״ח, ר״ז או׳ ד׳ ח״א כלל כ״ב או׳ ט׳ קיצור ש״ע סי׳ י״ח או׳ כי׳ שת״ז או׳ י״ג וצ״ע על סי׳ בי״ע בדיני תפלת י״ח או׳ נ״ד שכתב להיפך בשם המ״א יעו״ש:
(כד) שם, אבל אם נפל כולו אינו יכול וכו׳ ומ״מ אם עבר ונתעטף בו נ״ל שא״צ להתחיל מתחלת הברכה אלא גומר התפלה והולך, וראיה קצת מהא דפסק ל״ח במי שיצא ממקומו בתפלה דחוזר למקום שפסק א״ר או׳ ט׳ וכ״מ מדברי הפר״ח או׳ ד׳ שכתב דאם נתעטף א״צ לחזור לתחלת התפלה ומדלא קאמר דחוזר לתחלת הברכה שפסק בה משמע שגומר התפלה כדרכו ממקום שפסק, ועיין לקמן או׳ כ״ו אמנם מ״ש שם הפר״ח וכשיגמור תפלתו ימשמש בו ויברך וכ״כ הח״א שם ובכלל י״ב או׳ ז׳ כבר כתבנו לעיל בסי׳ ח׳ או׳ נ״ח דבענין נפילת הטלית כולו מעל. גופו איכא פלוגתא אם צריך לחזור ולברך ונהיגי עלמא דלא לברך משום סב״ל יעו״ש וה״ה לכאן, ועוד עיין בדברינו לעיל סי׳ כ״ה או׳ ע״ז:
(כה) שם, אבל אם נפל כולו אינו יכול וכו׳ דלבישתו הוי הפסק גדול כתפלה ואסור אבל לתקן קצת שלא יפול לא הוי הפסקה, לבוש, סו״ב במק״ח או׳ ג׳ שת״ז או׳ י״ג, ומשמע מזה דה״ה אם נפל כולו מעל ראשו אלא שעדיין הוא מונח על כתיפו וגופו דמותר להחזירו על ראשו כיון שא״צ אלא תיקון קצת, וכ״מ בב״י שכתב בשם התו׳ והר״י והרא״ש וז״ל היה ממשמש בבגדו ומתקנו שלא יפול מעל ראשו אבל אם נפל לגמרי לא היה מתעטף בו דחשוב ליה הפסקה אם מתעטף כיון שנפל לגמרי אבל לתקן קצת שלא יפול לא הוי הפסקה עכ״ל משמע דכל שלא נפל לגמרי מותר לתקן ומ״ש שלא יפול מעל ראשו לאו לאפוקי דאם נפל מעל ראשו ונשאר על גופו דאסור לתקן דהא אמר דאינו אסור אלא עד שיפול לגמרי אלא כי כן דרך המתקן לתקן בתחילת הנפילה בעודו על ראשו כדי שלא יפיל לגמרי אבל ה״ה דאם אירע שנפל כולו מעל ראשו ונשאר על כתפו וגופו מותר לתקן כיון שלא נפל לגמרי, ומ״ש התוספות פ׳ מי שמיתו דכ״ד ע״ב אבל אם נפל מעל ראשו לא היה מתעטף וכו׳ היינו מעל ראשו וגופו וכמו שסיימו אח״כ כיון שנפל לגמרי וכ״כ בהרא״ש פ׳ הנז׳ אבל אם נפל מעליו וכו׳ ולא כתב מעל ראשו, וכן הוא ברבינו יונה שם ועיין יפ״ל או׳ ז׳ מה שרצה לדקדק מדברי התוס׳ הנז׳ ונראה שלא ראה בהרא״ש ובב״י שם דאלו ראה לא היה מדקדק כמו שדקדק יעו״ש ודו״ק:
(כו) שם, אינו יכול לחזור ולהתעטף בו דהוי הפסק, אלא א״כ שהוא טרוד עי״ז ואינו יכול לכוין ר״ז או׳ ד׳ עמה״ש על קיצור הש״ע סי׳ י״ח או׳ ט״ו, וכתב דילבשנו כשיסיים הברכה ועיין בדברינו לעיל סי׳ צ״ו או׳ יו״ד:
(כז) שם, אינו יכול לחזור ולהתעטף בו וכו׳ אבל אחר יכול לקחת אותה וליתנה על ראשו וגופו:
(יב) ולהחזירו – שמעשה זה הוא צורך התפילה, ואין בכך הפסקה גדולה.
(יג) דהוי הפסק – אף שמן הראוי להתפלל עם טלית1, וגם יש זלזול בציציות בכך שהן על הרצפה, אין דברים אלו מצדיקים הפסקה כזו בתפילת העמידה.
1. כפי שמשמע בסימן ס״ו סעיף ח, שבו נפסק שמותר ללבוש את הטלית באמצע ברכות קריאת שמע (אבל לא יברך עליה).
ואם נשמט טליתו ממקומו יכול למשמש בו להחזירו אבל אם נפל כולו אינו יכול לחזור ולהתעטף בו דהוי הפסק.
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהמגן אברהםאליה רבהבאר היטבמשנה ברורהכף החייםשולחן ערוך כפשוטוטורמקורות וקישורים לטוראור חדש – תשלום בית יוסףהכל
 
(ה) הַנּוֹשֵׂא מַשּׂאוֹי עַל כְּתֵפָיו וְהִגִּיעַ זְמַן תְּפִלָּה, פָּחוֹת מִד׳ קַבִּין מַפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו וּמִתְפַּלֵּל; ד׳ קַבִּין, מַנִּיחָם עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וּמִתְפַּלֵּל.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהמשנה ברורהכף החייםשולחן ערוך כפשוטוטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהעודהכל
(ה) מציעא ק״ה
(יז) ע״ג קרקע – דמשוי של ד׳ קבין אם הם עליו מבטלים כונתו:
(כח) [סעיף ה׳] הנושא משאוי וכו׳ פחות מד׳ קבין מפשילו לאחריו וכו׳ ולא יאחזנו בידו על כתיפיו כדי שלא יהיה טרוד בתפלתו באחיזת המשאוי על כתיפיו בידו ולא יוכל לכוין כראוי, ועוד לפני מלך בשר ודם אין עומדין כן ק״ו לפני ממ״ה הקב״ה, ר״ז אות ה׳ ועיין בדברינו לעיל סי׳ צ״ו אות א׳:
(כט) שם, ד׳ קבין מניחו ע״ג קרקע ומתפלל, מפני שהן כבידין ומטרידים אותו, לבוש, עו״ת אות ח׳ ר״ז שם, וצריך להסירו קודם שיתחיל להתפלל דבשעת התפלה אסור לעשות שום דבר כמש״ל סי׳ צ״ב אות י״ב, ועיין פר״ח אות ה׳ ומ״ש בשם הירושלמי עיין מ״ש עליו הפתה״ד אות ג׳ יעוש״ב:
(יד) מפשילו לאחוריו ומתפלל – שמשא קטן אינו מפריע לכוונה1. אולם אין זה מכבוד התפילה שיישאהו מלפנים, לכן יישאהו מאחוריו, כמו תיק גב.
(טו) על גבי קרקע ומתפלל – כאן גודל המשא מפריע לכוונה, ולכן אין להתפלל כשנושאו2.
(סיום) דברים האסורים בשעת התפילה (סימן צ״ז)
לא ישהק ולא יפהק בשעת תפילה העמידה. ואם נאנס ופיהק – יכסה את פיו בידו [א].
גם לא יירק בשעת התפילה. ואם נאלץ לעשות שזאת – יירק לממחטה. ואם אין לו – יירק לאחוריו [ב].
אם נטרד בתפילה מיתוש או מדבורה וכיו״ב, יכול להסירם, ועדיף בעזרת בגד [ג]. שאמנם התעסקות זו אינה מכבוד התפילה, אבל יש לעשותה כדי שלא תיפגע כוונתו [(ח)].
אם נשמטה טליתו באמצע תפילת העמידה: אם נשמטה בחלקה, ועדיין מונחת עליו – זו טרחה מועטת להשיבה, ויעשה זאת. אולם אם נשמטה לגמרי – לא יתעסק בהשבתה באמצע התפילה.
אם נושא משא קטן – מותר להתפלל כאשר הוא על גבו, ולא כאשר הוא מלפניו. ומשא גדול אסור כלל להתפלל עמו, אלא יניחהו על הארץ.
1. ארבעה קבין הם כ-5.5 ליטר (לפי הגר״ח נאה)
2. יש לשאול: אם יש אפשרות להניח את המשא על הקרקע, ואינו חושש שייגנב – מדוע הקלו במשא קטן, שגם מאחוריו אינו דרך כבוד כל כך? ואם יש חשש שייגנב – הלא חשש זה טורד את הכוונה, אם כן מדוע העדיפו במשא גדול שיניחהו וייטרד בכך, הלא ראינו שעדיף שלא תתבטל כוונתו? ויש לתרץ בשתי דרכים: א. מדובר במצב שאין חשש שייגנב, אולם יש טרחה בהורדת המשא, לכן התירו שלא יטרח במשא קטן להורידו, משום שאינו מפריע לכוונה. ב. מדובר במקום שיש בו חשש גניבה, ובטרחה מסוימת יכול למצוא מקום בטוח להניח משאו. ובמשא גדול חייבו אותו לטרוח.
היה לו משוי של ד׳ קבים על ראשו והגיע שעת תפלה צריך לפרקו מעליו להתפלל פחות מכאן מתפלל ועודנו עליו.
(ז) היה לו משוי של ד׳ קבין על ראשו וכו׳ ברייתא במציעא פרק המקבל (בבא מציעא קה:) וכתבוה הרי״ף והרא״ש בפרק מי שמתו הנושא משוי על כתפו והגיע זמן תפלה פחות מד׳ קבין מפשילן לאחריו ומתפלל ד׳ קבין מניח ע״ג קרקע ומתפלל וכך היא גירסת הרי״ף והרא״ש. ופירש״י מפשילן לאחריו. שאין כובדן מונע מלכוין לבו והרמב״ם גורס על ראשו ולפי גירסא זו נראה דלא אמרו להפשיל לאחריו אלא במשוי שעל ראשו אבל לא במשוי שעל כתפו. ורבינו שלא הזכיר הפשלה לאחוריו נראה שהוא מפרש דהא דקתני מפשילו לאחריו לאו למימרא שצריך שיפשילנו לאחריו ממש אלא היינו לומר שמתפלל ועודו עליו:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ג) של ד׳ קבין על ראשו כו׳ כן גי׳ הרמב״ם והרא״ש גורס על כתיפו:
(ד) מתפלל ועודנו עליו שאין כובדו מונעו מלהתכוין ובגמרא צריך להפשיל לאחוריו שאז אין כובדו מונעו ועיין בב״י:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהמשנה ברורהכף החייםשולחן ערוך כפשוטוטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

אורח חיים צז – מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5), מקורות וקישורים לשו"ע אורח חיים צזרשימת מהדורות, באר הגולה אורח חיים צז, ט"ז אורח חיים צז, מגן אברהם אורח חיים צז, עטרת זקנים אורח חיים צז, אליה רבה אורח חיים צז, באר היטב אורח חיים צז, ביאור הגר"א אורח חיים צז, שערי תשובה אורח חיים צז, משנה ברורה אורח חיים צז – מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5), כף החיים אורח חיים צז, שולחן ערוך כפשוטו אורח חיים צז – באדיבות המחבר, הרב שאול דוד בוצ’קו (כל הזכויות שמורות למחבר), טור אורח חיים צז, מקורות וקישורים לטור אורח חיים צז, בית יוסף אורח חיים צז, אור חדש – תשלום בית יוסף אורח חיים צז – באדיבות המחבר, הרב אהרן אופיר (כל הזכויות שמורות למחבר), דרכי משה אורח חיים צז, פרישה אורח חיים צז, ב"ח אורח חיים צז

Orach Chayyim 97, Shulchan Arukh Sources Orach Chayyim 97, Be'er HaGolah Orach Chayyim 97, Taz Orach Chayyim 97, Magen Avraham Orach Chayyim 97, Ateret Zekeinim Orach Chayyim 97, Eliyah Rabbah Orach Chayyim 97, Baer Heitev Orach Chayyim 97, Beur HaGra Orach Chayyim 97, Shaarei Teshuvah Orach Chayyim 97, Mishna Berurah Orach Chayyim 97, Kaf HaChayyim Orach Chayyim 97, Shulchan Arukh Kifshuto Orach Chayyim 97, Tur Orach Chayyim 97, Tur Sources Orach Chayyim 97, Beit Yosef Orach Chayyim 97, Or Chadash - Tashlum Beit Yosef Orach Chayyim 97, Darkhei Moshe Orach Chayyim 97, Perishah Orach Chayyim 97, Bach Orach Chayyim 97

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×