אין מבשלים בהם אלא מצה אפויה שחזרו וטחנו אותה – נ״ב: בטור אוסר אפי׳ מצה אפוייה ועיין בט״ז מ״ש לפרש דעת הטור ועיין בחיבורי להלכות פסח סי׳ זה מ״ש ליישב דעת הב״י דמלשון הש״ס רבא גופא דייק דהוא מחלוקת. וכעת נראה דאתי שפיר דעת הטור דמ״ש הש״ס רבא גופא וכו׳ היינו רבא בעצמו היה עושה כן והיינו דבו בעצמו ליכא חשש טעות וס״ל דע״י אחרים שאין יודעים אסור ואתי לזלזולי אך ע״י גדולי ישראל מותר לעשות גם הוי היכר מזה עצמו מדהוא עושה זה בעצמו מה שאין דרכו לעשות כן הוי כהיכר ואין לחוש לאחלופי. דהנה לפי״ז אני מוסיף עוד על דברי הט״ז בכוונת הטור דאין כוונתו לאסור דוקא היכי דשכיחי עבדי רק כוונתו לאסור בכל ענין כיון דא׳ ר״י אמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מ״ע אפילו בחדרי חדרים אסור אף דיש דיעות דבדרבנן מותר בחדרי חדרים עיין במג״א סי׳ ש״א מ״מ בדאורייתא ודאי קמ״ל דאסור בחדרי חדרים וא״כ הכא כיון דבחמץ הוי איסור דאורייתא וכיון דרבא אוסר במקום דשכיחי עבדי הו״ל לאסור אפילו במקום דליכא עבדי דבכל מקום דחיישינן למראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור. אך בע״כ רבא ס״ל דלא כר״י א״ר דהרי יש כמה אמוראים בפ״ק דביצה דלא ס״ל כרב וא״כ גם רבא יסבור כן ולכך מתיר במקום דלא שכיחי עבדי או בהוא עצמו עושה. אבל לדידן דקיי״ל כרב ומטעם שכתבו הפוסקים ומה דקיי״ל כבתראי הוי רק מרבא ואילך אבל מקודם הלכה כקמאי ולכך בכל ענין אסור. וזה הוי כוונת הטור כיון דבגמרא אוסר במקום דשכיחי עבדי ולכך לדידן בכל ענין יש לאסור זה נראה דעת הטור ובזה מצאתי טעם נכון לאלו שנוהגין שלא לאכול קניידליך. ולכאורה הוא מחוסר טעם ולפמ״ש כעת הוא נכון לחוש לדעת הטור דאוסר שיש לו סמך בש״ס ופוסקים ודו״ק:

והנה בתשובתי לק״ק פמארין כתבתי דאף דבשעת הדחק יש להתיר מין קטניות כמ״ש בתשובה מכבר מ״מ הקאקריזיס הנקראים טורקישע ווייצען זה ודאי אסור לעשו׳ מהם קמח ולעשות מהם בעין פת או תבשיל לפסח דיש בזה חשש אחלופי כיון דנראה כקמח וכנראה מלשון הט״ז כאן דכל קמח של מיני קטניות אסור ואין להתיר רק כשהוא בעינא כגון פאסאליס וארביס ולא כשנעשה מהם קמח ומכ״ש כיון דנקראים בלשון ווייצען דהיינו חטים בלשון הקודש דיש בזה חשש אחלופי ומראית עין וחס מלהזכיר להתיר בזה ודו״ק ועיין במור וקציעה ובס׳ עיקרי הד״ט מביאו שהח״צ היה ג״כ קורא תגר על האוסר במיני קטניות ולכך עכ״פ יש להקל בשעת הדחק ודוק: