לדירה – עיין מ״ב ושעה״צ והנה במתניתין ר״פ מבואר כמה דברים שהם מוקפים לדירה דהיינו דיר וסהר ומוקצה וחצר וכן פסי ביראות ובכל הני אפילו ביותר מסאתים מותר לטלטל בהם וכל אלו אינם מקורים ואעפ״כ כבית דירה דמיא וכתב רש״י בטעמו של דבר דפסי ביראות הואיל ומימיהן ראויין לשתית אדם תשמיש דירה מעלייתא היא וכן דיר וסהר וכו׳ משום דהוא אויר שתשמישו לדירת אדם לכניסה ויציאה תמיד ע״כ והדבר צריך ביאור במקצת דבשלמא בחצר שייך טעמא משום דבחצר מונחים כמה וכמה דברים שצריך לו בכל שעה ושעה ובשביל זה מקרי דירה וכמו כן מוקצה שהוא רחבה שאחורי בתים שגם שם מונחים צרכי דירתו אלא שאין תשמישו תדיר כמו חצר וכמו שכתב הריטב״א בפרק בתרא בשם רש״י וז״ל רחבה שאחורי הבתים קרי מוקצה לפי שאין משתמשין בה תדיר ומשימין שם עצים לאוצר עכ״ל אבל דיר וסהר מאי טעמא וצ״ל דגם שם אע״פ שאינה שייכא כלל לביתו אעפ״כ כיון שיוצא ונכנס שם תדיר לעיין על הזבל ואגב לחלוב אותם ולגזוז אותם (עיין שביעית פ״ג בר״ש) כמקום דירתו דמיא וצ״ל לרש״י דרחבה אינו דומה לקרפף דאע״ג דגם קרפף עשוי להכניס שם עצים לאוצר כפירש״י גופא מ״מ כיון דקרפף הוא חוץ לעיר מסתמא כשמכניס שם עצים אין דעתיה עליהם להשתמש בם מיד מאחר שהניחם חוץ לעיר ולהיפך ברחבה שאחורי הבתים שם מסתמא הניח את העצים שבדעתו להשתמש מהם בכל שעה ושעה ויכנס שם בכל עת ומשו״ה צרכי דירתו הוא [אך שזה תימא דהא רחבה שאחורי הבתים מבואר בש״ס דף כ״ד דאין מטלטלין בו אלא בד״א וצ״ל דמתניתין מיירי בפתח ולבסוף הוקף וכמסקנת הש״ס שם אלא דא״כ מאי עדיפותא דמוקצה מקרפף הא גם קרפף אי פתח ולבסוף הוקף מהני וצ״ל משום דהאי קרפף דמתניתין מיירי בחוץ לעיר וא״כ ליכא שם שום פתח ולהכי קפסיק דקרפף אינו מוקף לדירה ורחבה מוקף לדירה דרחבם ע״פ רוב פתח לה פתח מאתר שצריך לה לתשמישי ביתו אלא דבאמת מלשון הש״ס דקאמר רחבה אין מטלטלין ור״נ אמר אי פתח לה וכו׳ משמע לכאורה איפכא דע״פ רוב אין פתח פתוח לרחבה ומשו״ה החליט ג״כ דאין מטלטלין וצ״ע לרש״י ועיין בפיר״ח דמפרש פי׳ אחר במוקצה] ודע דברבינו יונתן כתב וז״ל דיר שיש לו מחיצות ובית בתוכו לרועה שלהם עכ״ל ומשמע מיניה דטעמא דדיר משום דיש שם דירת אדם ולא משמע כן מפירש״י אלא דבכניסה ויציאה תמיד לשם לטפל אודותם סגי וכן בריטב״א כתב וז״ל הואיל והרועה עומד עמהם שם תמיד חשיב היקף דירה ע״כ משמע ג״כ כמו שפירשנו משום דעומד שם תדיר לשמשם ולא משום שיש לו עוד שם דירה וכן משמע שם עוד בריטב״א בתחלת דבריו עי״ש היטב. ודע עוד דסברת רש״י לענין פסי ביראות משום דמימיהן חזו לאדם תשמיש דירה מעלייתא היא אינה מוסכמת לד״ה דלפי דעת התוספות דף י״ח בד״ה אפילו לתירוץ בתרא דבכי האי גוונא לא חשיב מוקף לדירה עי״ש שהקשו מהאי דחבלים ובפסי ביראות לא הקילו אלא משום מצוה עי״ש וכן הסכים בריטב״א דף כ״ב וכן נוטה דעת הרשב״א בחידושיו שדירת שעה כי האי לשתות או להשקות הבהמה לא חשיבא דירה כלל. ובעיקר מאי דמשמע מרש״י דדוקא דירת אדם חשיבא דירה ולא דירת בהמה צ״ע לכאורה מנא להו הא ואמאי לא נימא כפשוטו דדיר וסהר כיון שהם מיוחדים לדירה לבהמות בשעה שהם באים מן השדה וללינת לילה אינם בכלל כרמלית ור״ה דליגזור בהו מידי ובאמת ברמב״ם פט״ז לא נזכר מאומה מזה דבעינן דירת אדם וכן מצאתי ברשב״א בחידושיו שהביא משם רש״י וז״ל פסין נמי מוקפין לדירה שהבהמה עומדת שם עכ״ל ואף שברש״י שלפנינו ליתא לדברים אלו אדרבה רש״י דחיק לפרש משום דהמים חזי לשתית אדם עכ״פ לפני הרשב״א היה גירסא זו ושמעינן מזה דבעמידת בהמה גופא נחשבה דירה ולפי שיטה זו א״צ כלל לדחוק כמו שכתבנו לעיל משום דמטפל שם תמיד מקרי דירת אדם זהו דוחק דהלא הכל יודעים דשלא לשם דירה הוא שם דהלא עיקר היקף הדיר בשביל בהמות נעשו אלא דממילא כשישנו שם בהמות צריך אדם לטפל בהם וא״כ עכ״פ ההיקף לא נעשה בשביל דירת אדם ואפי׳ לשיטת רבינו יהונתן דמיירי דהשומר יש לו שם דירה ג״כ לא ניחא כ״כ דמאי עדיפא דירה זו מדירה שהיא לשמירת השדות דלא מהני להני מפרשים גופא והכי פסקינן לקמן בריש סי׳ שס״ב ומה לי שמירת השדות ומה לי שמירת הבהמות אלא די״ל דלר׳ יהונתן ניחא דלדידיה אפשר דגם בשמירת השדות חשיבא דירה אם השומר יושב שם תמיד יום ולילה וכדמשמע בפ׳ בתרא [במשנה שם אילן המיסך שכתב שם לפי שהוא אינו מוקף לדירה כלומר לדור בו יומם ולילה וכו׳ וכמו שכתב התו״ש וכעין זה משמע ג״כ קצת בפ״ב ד״ה ובלבד שיש שם לו שמירה וכו׳] והכא מיירי שהשומר יושב שם תמיד וכ״ז דוחק דכיון דדיר וסהר הם דבר המטלטל היום כאן ולמחר כאן כמו שפירש״י במתניתין דוחק גדול לומר דהוא דירה קבוע ליום ולילה לשומר אכן לשיטה זו ניחא הכל. אח״כ מצאתי לבעל נו״ב מ״ת באו״ח סימן מ״ז שהביא דעת הגאון בעל אור חדש שמצדד ג״כ דדירת בהמה עצמה ג״כ מקרי דירה לענין יתר מבית סאתים ובעל נוב״י שקיל וטרי בדבריו והעיר ג״כ מה שכתבנו בזה לפי שיטת ר׳ יהונתן וגם כתב דלא מצא בשום פוסק שיזכור דההיתר דיר וסהר הוא משום שהרועה דר שם עי״ש ועכ״פ בעיקר הדין גם הנוב״י לא השיג עליו בהדיא רק שפקפק על ראיותיו ולענין עובדא דידיה עי״ש וצ״ע למעשה:

או שפתח לו פתח – עיין בפמ״ג שמסתפק לומר דאפשר דה״ה חלון ובאמת אף דבא״ר ובעו״ש כפי מה שהביאו ממבי״ט משמע דה״ה חלונות מ״מ זהו דבר חדש ובש״ס לא נזכר רק פתח ויש לומר דדוקא פתח ומשום דמנכרא מילתא שחשב להשתמש במקום שלפני הפתח משא״כ חלונות שעיקרן לאור עשויות וגם א״א להשתמש דרך החלונות בקבע לא מקרי עי״ז היקף לשם דירה ושפיר עביד הפמ״ג דנשאר בזה בצ״ע ומ״מ אף אם נימא דמהני דוקא בשמשתמש עכ״פ דרך אותו חלונות לקרפף אבל אם אינם עשויין רק להביט על ידן לקרקף בודאי לא מהני:

מביתו – אם נפלה מחיצה החיצונה של הבית ונשאר מחיצה הפנימית אינו מועיל דלא נעשית לבראי אלא לגואי [מ״א]:

ואח״כ הקיפו – אבל אם הקיף ואח״כ פתח לו פתח מביתו לא מהני. ואם מתחילה הקיף הקרפף מג׳ רוחותיו וברוח רביעית העמיד בית ופתח בו פתח מצדד בפמ״ג דמהני והטעם דכיון שקודם שהעמיד שם מחיצת הבית היה רוח זה פרוץ יותר מעשרה וממילא לא נחשב ההיקף לכלום ונמצא עתה כשסתם רוח זה בכותל הבית נחשב עתה היקף לדירה:

ואם קשה לו לפרוץ הכותל – הגר״א בביאורו חולק על עיקר תקנתא זו דתה״ד ומקורו הוא מהא דשס״ב ס״ב דתל ה׳ ומחיצה ה׳ מצטרפין וכן הוא בש״ס עירובין צ״ג גידוד ה׳ ומחיצה ה׳ מצטרפין ולא אמרינן דכיון דהתל הוא פחות מי׳ נחשב כשאר שטח הקרקע והכל דורסים שם ולא שייך לצרפו עם המחיצה שעל גבה וע״כ דלא אמרינן כן והטעם דכל תל שהוא למעלה מג״ט לא אמרינן עליה ארעה סמיכתא ואינו מקום מדרס לרגלי ב״א וע״כ אדרבה כשמצטרף עליו עוד מחיצה מצטרף גם הוא להשלים לעשרה וא״כ ה״נ בנידון דידן כששופך עפר סביבות הכותל בפחות מי״ט לא ממעט לכותל ולא אמרינן דמקום מדרס הוא לב״א וכקרקעית הקרפף דמי דכיון שהעפר גבוה מג״ט לא ניחא תשמישיה שם ולא מבטליה לכותל אלא דמי כמו שהכותל נתעבה ונתרחב במקום הזה ואפשר היה לומר דלתה״ד מיירי הגמרא דוקא היכא דהגידוד אינו יוצא מחוץ למחיצה ברוחב ארבעה טפחים דליכא שם דריסת רגלי ב״א ולהכי מצטרף למחיצה אבל ג״ז אינו דהא קי״ל בשבת דף ק׳ תל המתלקט עשרה טפחים מתוך ד״א חשיב כמחיצה גמורה ובנידון דידן מקרקע הקרפף עד ראש החומה ליכא ד״א והוי מחיצה גמורה [אם לא דנדחוק לומר דתל שבריאתו כך שאני והיכא שעושה מחיצה ע״ג תל בעינן דוקא שהמחיצה לא יהיה מתרחק משפת התל ד׳ טפחים] ואולי דסברת תה״ד דהיכא שמטיל עפר בכיון כדי לבטל המחיצה עדיף טפי. עוד הקשה אתקנתא דחוזר ולוקח העפר שמסיים הרמ״א דאין זה מועיל כלום לפי המבואר בסי״ד דאם בנה מחיצה חדשה לשם דירה באורך עשרה ונפלה חזר הדבר לאיסורו אף שנשאר מחיצה הישנה ומשום דלא הוקפה לדירה והרי שם במחיצה חדשה שעשה דמי כאלו פורץ מחיצה הישנה ומבטלה [ומטעם זה סגי במחיצה אורך יותר מעשר ולא בעי מחיצה על כל אורך הקרפף] וכמבוא׳ ברא״ש להדיא ומזה נובע דברי המחבר בסעיף וי״ו (עיין בטור וב״י) ודמי ממש לנידון דידן ששופך עליה עפר ומ״מ לא אמרינן כשתלקח המחיצה חדשה תחשב הראשונה כאלו נבנתה מחדש לשם דירה וכמו כן הכא אף אם ניקח העפר מ״מ הכותל לא הוקף מעולם לשם דירה. וראית תה״ד מנבלעו התחתונות דחשבינן העליונות לשם דירה אינה מוכרחת דשם עכ״פ הוקפה העליונות לשם דירה אינה מוכרחת דשם עכ״פ הוקפה העליונות לשם דירה אלא דלא הועיל בשעתה משא״כ הכא דלא הוקפה מעולם לשם דירה זהו שיטתו של הגר״א למעיין בו. ונראה לענ״ד דסברת התה״ד דלא דמי להא דסי״ד דהכא כיון ששפך עליה עפר נתבטלה לגמרי שהרי עתה דריסת רגלי ב״א במקום הזה ואח״כ כשמפנה העפר הרי הוא ממש בונה אותה ולשם דירה ודמי ממש למחיצה חמשה וחפר בקרקע חריץ והשלימה לעשר דמה לי אם משלים בקרקע ומה לי שמשלים בכותל שנמצא בקרקע משא״כ בההיא דסי״ד דמחיצה הראשונה עומדת תמיד אלא דבשעה שעשה מחיצה באורך עשרה דמי כאלו ביטל מחיצה הישנה שבכל אורך הזה ולפי זה אם נפלה המחיצה מאין יבוא ההיתר במחיצה הישנה הלא לא עבד בה ולא חידש בה שום דבר ולא היתה לשם דירה מעולם זהו הנלענ״ד סברת התה״ד וכל הפוסקים שהעתיקוהו להלכה:

וה״ה לחופר בו בור – עיין בחידושי רע״א שהביא דמדברי התוספות משמע דממעט אבל אין זה השגה על המחבר מה שלא הביאם דהרשב״א והריטב״א כוונו באמת בחידושיהם לדחות דברי התוס׳ והביא הרשב״א ראיה לשיטתו מן הירושלמי עי״ש והגר״א כוון לזה מדעתיה עיין בו סקכ״ח:

באורך עשר – הוא סברת הרא״ש בהלכותיו דבשיעור כזה די להתיר הקרפף ואע״ג שאינו כותל שלם מ״מ לא גריעא מפרץ עשר וגדרה דמהני ואפילו לא בבת אחת כגון דפרץ אמה וגדרה ופרץ אמה וכו׳ ואע״ג דהמחיצות לא נתבטלו מעולם שהרי לא פרץ בפעם אחת אעפ״כ כיון שבין הכל יש כעת שיעור באורך יותר מעשר לשם דירה סגי וכמו כן הכא יש כותל חדש בשיעור כזה זהו סברתו למעיין בו והרי״ו והטור העתיקו דבריו וצ״ל לדידיה דמיירי עכ״פ בשלא היה מרוחק כותל החדש מכותל הישן יותר מעשר אמה דאל״כ איך שייך לומר דבבניית כותל החדש דמי כאלו פרץ כותל הישן הלא אי אפשר לומר כן דהא גם עכשיו אם יפרץ באמת במקום הזה בכותל הישן יאסר כל הקרפף שהרי הוא פתוח לעלמא והכותל החדש לא יכול לסתום שהרי אינו מכותל לכותל ובמקומו אינו סותם שהרי אפשר לכנס מצדדיו ושם הוא פרוץ ביותר מעשר אלא דמיירי בשלא היה מרוחק ביותר מעשר ובזה אם אפילו באמת יפרוץ בכותל הישן ג״כ לא יאסר הקרפף שהרי כותל החדש סותם בפני הבאים מן החוץ ואף שאפשר לכנס בקרפף מן הצדדים במקום שכלה כותל החדש מ״מ מאחר ששם אינו פרוץ ביותר מעשר הוי ליה כפתחים שאינו אוסר. ודע דהריטב״א בחידושיו חולק ע״ז דמשמע שם דעתו דבעינן שיהיה משוך כותל החדש נגד כל הכותל הישן [וסברתו דאין זה דמיון לפרץ אמה שהרי מ״מ פרץ בכותל הישן וחדשה בשיעור כותל הגון דהיינו יותר מי׳ אבל בזה שהכותל הישן במקומו עומד אין תבטל בשביל שבנה בתוך הקרפף איזה אמות כותל וגם עתה אחר הבנין לא נשתנה הקרפף בכלום לא בכתליו ולא בפנים שהרי גם עתה נמשך מקום הזה שבין כותל הישן לכותל החדש עם שאר הקרפף ומשתמש שם כמו בתחלה ע״כ מפרש שהעמיד מחיצה לכל אורך הכותל וזה בודאי מהני שהרי כותל הישן לא מהני השתא ולא מידי] וכן משמע קצת מרשב״א בחידושיו בסוגיא דאבורנקא בדף כ״ה עי״ש וכן בכמה ראשונים שהעתיקו דינא דגמרא לא הזכירו חידוש זה דהרא״ש ומשמע לכאורה שהם מפרשים כפשוטו ומ״מ המיקל כדעת השו״ע לא נפסיד שכן בהרה״מ פט״ז מהל׳ שבת דין ח׳ משמע שסובר כהרא״ש וכן באשכול בהלכות עירובין פסק ג״כ בהדיא הכי:

הוי מיעוט – עיין במ״ב שכתבו אפילו במקצת כותל ופשוט הוא דהא עכ״פ נתמעט השיעור דיותר מסאתים וכן מצאתי בגאון יעקב בעירובין בסוגיא זו אלא שהוא חקר דאפשר בפורתא סגי או אפשר דעכ״פ ד׳ ע״ד טפחים בעינן דהוא שיעור מחיצה עי״ש ולענ״ד בעינן רוחב ג׳ וגבוה עשרה מההיא דעמוד ואפשר דהוא ס״ל דעדיפיה מעמוד מ״מ מחוורתא כמו שכתבנו, ועיין בגאון יעקב שכתב דעד כאן לא פליגי רבה ורבא אלא בטח בטיט אח״כ וכדי להתיר את הקרפף דבזה ס״ל לרבה דאי אפשר להתיר קרפף הנאסר אלא בשיכול לעמוד עכ״פ בפני עצמו אבל אם בשעת עשית הכותל טח בטיט מותר לכו״ע ואפילו באינו יכול לעמוד בפני עצמו דדמיא לכותל עב עיי״ש ומסתברא כוותיה אכן מה שחידש עוד שם שני דינים בענין זה יש לעיין בזה:

קרפף יותר מסאתים שהוקף לדירה וכו׳ – ואם הוא רק בית סאתים אפילו נזרע כולו מותר לטלטל בכולו בכלים ששבתו בתוכן דאף שהזרעים מבטלי שם דירה הרי בשטח שהוא רק ב״ס לא בעינן כלל שיהא מוקף לדירה [ומסתברא דאפילו אם לא הוקף כלל לשם דירה ג״כ מותר אף שהזרעים בתוך הקרפף] וכ״ז לענין כלים ששבתו בתוכן אבל כלי הבית להקרפף או מקרפף לבית אסור דכיון דנתבטל ממנו שם דירה ע״י הזרעים קרפף ובית שתי רשויות הן ואפילו הוא פחות מב״ס ג״כ דינא הכי כן מתבאר מדברי הרא״ש וכן פסק השו״ע לקמיה בסעיף יו״ד ושלא כדעת הר״ח המובא בתו״י דף כ״ג ע״ב דבבית סאתים הזרעים לא מבטלי שם דירה:

אבל אם נזרע וכו׳ – עיין בת׳ דבר שמואל שמצדד להקל בעיר מוקפת חומה ששם אין זרעים שבתוך העיר מבטלי להיקף דירה של חומה [ומיירי במקום שהבתים נבנים מתחלה ואח״כ הקיפו בחומה דהוי הוקף לדירה וכמבואר בסי׳ ת״א וכמו שכתב בספר מור וקציעה] והח״צ העתיק דבריו בסימן נ״ט ואף שמתחלה גמגם בדבריו אעפ״כ לבסוף הסכים עמו בשעת הדחק שאי אפשר בשום אופן לתקן שלא יכשלו רבים ואחריו החזיק בנו הגאון יעב״ץ במו״ק ונראה דמיירי שאין מקום הזרוע גדור במחיצות אלא פרוץ לחומת עיר דאל״ה בודאי לא מהני היקף של חומה כיון שאין החומה מחיצה של מקום הזרוע אלא יש מחיצות אחרות והזרעים משוים לאותם מחיצות כמחיצות שלא נעשו לשם דירה בודאי אסור ואף דבמו״ק משמע שלא כדברינו לענ״ד נראה הדבר פשוט כמו שכתבתי אח״כ מצאתי בספר בית מאיר [במה שכתב אודות הפ״ת] שכתב ג״כ בהדיא כדברינו ובפרט שעיקר קולא דהיקף חומה אינו דבר ברור כלל שעיקר סמיכתם הוא אשיטת הרא״ש והמרדכי דאפשר גבי חצר לא נתבטלו כלל המחיצות משום זרעים ואף שבטור החמיר בדבר היינו לחומרא בעלמא וסוברים דהיקף של חומה עדיף טפי עי״ש בח״צ ובמו״ק שמבואר כדברינו אכן לפי מה שהבאנו בשעה״צ שפשטות דברי כמה ראשונים שאין שום חילוק בין קרפף לחצר דקרפף שהוקף לדירה נמי חצר גמור הוא ואעפ״כ זרעים מבטלי למחיצות דידיה וה״ה חצר ממש ולפ״ז מנ״ל להקל בחומה ממש וגם בספר מאמר מרדכי ובספר שיורי ברכה אין דעתם נוחה להקל אף בהיקף של חומה לכן עכ״פ אין להקל יותר ממה שכתבנו למעלה:

הזרעים מבטלין הדירה – לא נתבאר בפוסקים אם הזרעים מבטלין לגמרי המחיצות של דירה וא״כ אפילו בסוף הקיף שכבר הוציאו הזרעים מ״מ אסור לטלטל שהרי הזרעים ביטלו את ההיקף שהיה לשם דירה וא״כ אם ירצה לטלטל צריך לפרוץ בכותל עשר אמות ולחזור ולגדור לשם דירה וכמבואר בס״ב או אפשר דהזרעים אינם מבטלים את ההיקף של דירה אלא דההיקף של דירה אינו מועיל כ״ז שיש בו זרעים משום דאין אדם דר בזרעים ותיכף שנסתלקו הזרעים חזר הקרפף להתירו שהוקף מתחלה לדירה [וממה דקיי״ל בנבלעו התחתונות והעליונות קיימות דמהני אף דבעת שנעשו לא הועילו כלל מ״מ לבסוף כשנסתלקו התחתונות מועילות העליונות וא״כ ה״ה הכא אף דבעת הזרעים לא הועילו המחיצות כשנסתלקו מהני אבל באמת אין ראיה דהתם לא ביטלו מעולם התחתונות להעליונות אלא דבעת שהיו התחתונות היו העליונות ללא הועיל וע״כ כשנסתלקו התחתונות נשארו העליונות שהוקפו לדירה על מדרגתן משא״כ כאן אפשר שהזרעים מבטלי להדירה וכדלקמן] ומלשון הרשב״א בעה״ק שכתב שהזרעים מבטלין את המחיצות משמע דלעולם אסור דדמי כמאן דהוקף שלא לשם דירה וכ״כ בלשון הזה בעל המאור לענין מים הרי הם כזרעים אם אין ראויין להשתמש עי״ש וכן משמע מלשון פיר״ח שכתב בא זרעים ודחה את ההקפה שהקיפו לשם דירה ומכל אלה משמע דבזריעתו נתבטל הקפתו לדירה לגמרי וממילא אפילו ירצה בחורף להשתמש בו תשמישי דירה דרך פתח הבית הפתוח לתוכה ג״כ לא מהני עד שיבנה מחדש לשם דירה ואפילו אם יסכים בדעתו שלא לזרוע עוד לעולם ג״כ לא מהני במחשבתו לבד ובעינן שיפרוץ בה כשיעור המבואר בס״ב. ונראה דאפילו בחצר נמי הדין כן דכיון שזרע בטיל ליה מחיצות שלו והוי כקרפף בעלמא ואף דבחצר מספקא ליה להרא״ש ואפילו במקום הזרוע מ״מ רוב פוסקים חולקין ע״ז וכמו שכתבנו בשער הציון ומ״מ בחצר פחות מבית סאתים אפשר דיש לצדד להתיר אחר שנסתלקו הזרעים עיין ברא״ש דמסתפק אם אמרינן כלל לענין פחות מב״ס דזרעים מבטלי ליה ונהי דמצדד לבסוף להחמיר בזה מ״מ בזה שגם נטלו הזרעים וגם הוא חצר ולא קרפף מסתברא דהמיקל בזה אין למחות בידו:

דינם כזרעים – עיין מה שכתבנו במ״ב דאם עמוקים י״ט בשפתם הם עצמם נעשים מחיצה והוא ממ״א כאן וש״א וכן כתב עוד בסימן שנ״ו סק״ב בשם הראב״ד בהשגות פט״ו מהל׳ שבת וכן מצאתי להרשב״א בחידושיו בפ״ק דעירובין דף י״ב וכן כתב ג״כ הריטב״א בסוגיין בסברא שניה בשם רבו [ודלא כמש״כ בסברא הראשונה עיי״ש] ומה שכתבתי בדינא דמתלקט יו״ד מתוך ד׳ ג״כ מבואר במגן אברהם בסימן שנ״ו והעתיקוהו כמה אחרונים אכן בריטב״א בסוגיין לא סבירא ליה כן שכתב שם דאם היה החצר סמוך לעומק של עשרה בתוך ג׳ טפחים נמי שרי דהוי כלבוד והרי החצר כמוקף מחיצה עכ״ל וזה דלא כשיעורא דמ״א דהא הוא כתב דאפילו אם מתלקט עשרה מתוך ד׳ נמי הוי מחיצה וצ״ל דס״ל להריטב״א דלא אמרינן מתלקט עשרה מתוך ד״א רק גבי תל או חריץ שהולך בעומק ובלא מים מנכרא מחיצתא טפי משא״כ כשממולא במים כעניננו ולא דמי לבור מלא מים דאיתא בגמרא דהוי רה״י גמור דשם מנכר טפי לפי שהולך העמק בשוה וכעין שכתב האי טעמא בסברא קמייתא עי״ש ודוחק וצ״ע למעשה:

והוא שיהא בעומקם י״ט – דעה זו נובעת מדברי הרשב״א בעבודת הקודש וכן הסכים המגיד וכן מראין דברי רש״י בסוגיא וכן הוא משמעות הריטב״א שם מדקאמר דבפחות מזה בטל לחצר [ודברי ק״נ סק״ז שהוכיח מדבריו ההיפוך אינו מובן] אכן לעומת זה יש באמת כמה ראשונים שחולקין ע״ז הרא״ש [וכפי מה שהעתיק בפסקי הרא״ש וכמו שכתב בק״נ] והטור והריטב״א בשם יש מפרשים דהא דקאמר בש״ס עומקן ל״ד אלא למקומם קרי עומקם ומשום דלא אפשר למים בלא שום עומק עכ״ל והיינו אפילו פחות מי״ט כדמוכח שם מהריטב״א לפירוש זה ע״ש עי״ש בדבריו והנה יש מפרשים זה שהביא הריטב״א הוא הראב״ד כדמבואר בחידושי גאונים קדמונים [מובא בראש ספר מעשה רוקח] וכ״כ הרז״ה במאור וע״ש עוד בחידושי גאונים שכן הוא ג״כ דעת ספר הבתים ודחה הוכחת הרשב״א מההיא דרקק דאם אמרו בר״ה שתשמישו בהילוך וכשהוא בפחות מי״ט ראוי לילך ע״י הדחק ושמיה הילוך לא נאמר כן בקרפף שתשמישו לדירה דאם יש בו רקק מים אפילו בפחות מיו״ד טפחים כיון דאינו ראוי לתשמיש נתבטל שם דירה ממנו עכ״ל וכן מוכח ברא״ש סברא זו עי״ש וא״כ יש כנגד סברא קמא הרז״ה והראב״ד והרא״ש והטור וספר הבתים, וראוי להחמיר שלא במקום הדחק. ודע דמסתברא דאפילו לסברת הרא״ש ודעמיה דאפילו בפחות מיו״ד נמי אסור מ״מ מודו בפחות מג׳ דאינו אסור דכארעא סמיכתא היא וגם אינו קשה להשתמש שם בתשמישין של חצר:

שמקום המחיצה מייתרו – צע״ג שהרי סתם כתלים של חצר וקרפף אינו עב אמה וא״כ לפי פסק הרא״ש בסוגיא דנזרע רובו דכל שאינו יתר על ב״ס אמה לא מקרי יתר על בית סאתים א״כ אמאי אמרינן הכא דמייתרו וכן פסק המחבר לעיל בס״א כהרא״ש לענין ארכו יתר על רחבו ומקורו שם מרי״ו ומהרא״ש בסוגיא דנזרע רובו עי״ש באחרונים ובאמת מוכח מסוגיא זו ומכל המפרשים ראשונים שסתמו בזה דלא צריך אמה וצ״ע:

חוזר לאיסורו – עיין מ״ב וכתב בתו״ש דוקא בכגון זה שהמחיצות לא נעשו לשם דירה אבל היכי שבנה בה בית דירה ואח״כ הקיפו דמהני ונפל הבית לא נאסר הקרפף ושפיר מקרי עדיין מוקף לדירה עי״ש ולפ״ז נראה דה״ה היכי שלא היה בה בית דירה אלא פתח לו פתח ואח״כ הקיפו דג״כ סגי ונסתם הפתח דלא יצא הקרפף מהתירו אלא דעיקר סברא דבעל תו״ש לא ברירא לי וכי אם הקיפו לדירה מאי הוי הלא מ״מ עכשיו אינו ראוי לתשמיש הבית מי עדיף מנתמלא קרפף שהוקף לדירה מים שאינם ראוים לתשמיש אע״ג דהמחיצות קיימות והוקפו לדירה אע״פ כן אסור ואפשר דה״ה בנ״ד ואפילו אם נחליט כדברי בעל תו״ש היינו בשנפל הבית או נסתם הפתח מאליו הא בהפילו להבית בכונה או סתם הפתח בידים ומטעם דאין לו צורך להשתמש בודאי בטיל הקרפף משם דירה אע״פ שהמחיצות קיימות וכמו בקרפף שנזרע שנתבטל המחיצות וכמו בס״ו שבבנין מחיצה חדשה מיבטל מחיצה הישנה אע״ג דעומדת עדיין משום שאין דעתו להשתמש בה וה״נ בעניננו וצ״ע: