(א) כילת חתנים כו׳ עיין מ״ש ב״י ז״ל והרי״ף הביא מימרא דרב שישא בריה דרב אידי כו׳ עד ול״נ שסמך על מ״ש גבי טלית כפולה כו׳ עד ואף על פי שאין זה בירור נדחקתי לתת טעם להשמטתו. גם מסיק וכתב ז״ל ומכלל דברים אלו יתבאר לך שמ״ש רבינו גבי כילת חתנים ואם כרך עליה חוט או משיחה לנטותה בו מותר אפי׳ אית ביה כל הני. אינו אלא לדעת רש״י והרא״ש ז״ל לבד דאילו להרי״ף והרמב״ם לא שרי בכריכת חוט או משיחה אלא בדלית ביה חד מהני וכמו שנתבאר עכ״ל גם זה דוחק גדול הוא בעיני שרבינו מביא פלוגתא הרי״ף והרא״ש בסמוך בע״א ולא הביא גם לענין זה. ולעד״נ ליישב בלי דוחק כולי האי ולומר שהרי״ף ס״ל כדעת הרא״ש בזה שבאם יש על טלית מכופלת חוטין מע״ש מותר לנטותה בשבת בכל ענין וס״ל נמי דבכילת חתנים הואיל והיא מתוקנת לכך אע״פ שלא נתן עליה חוט או משיחה מע״ש כאילו נתן עליה דמי. ומש״ה הביא הרי״ף דברי שמואל דמתיר בכילת חתנים להטותה ולא הביא עליה דברי רב שישא בריה דרב אידי שחילק וכתב לא אמרן אלא כשאין בגגה טפח כו׳ אלא שצריך ליתן טעם מנא ליה להרי״ף הא לדחות מימרא דרב ששת דהא לא אמרן אלא שאין בגגה טפח כו׳ משמע דס״ל דלית אוקימתא לאוקומי אפי׳ בגגה טפח וז״א דהא בנתן עליה חוט או משיחה מותר אפי׳ ביש בגגה טפח וכדאיתא בגמרא בדין שלפני זה בטלית מכופלת וע״כ צ״ל דלא קי״ל כרב ששת וכיון שכן מסתבר ליה להרי״ף דאפי׳ בלא חוט ומשיחה נמי מותר בכילת חתנים דהואיל דהיא מתוקנת לכך כאילו נתן עליה חוט ומשיחה דמיא. וגם הרמב״ם משוה כילת חתנים בלא נתן עליה חוט לטלית מכופלת שנתן עליה חוט או משיחה אלא שס״ל בשניהן דוקא כשאין בגגה טפח מותר כן משמע מלשונם ע״ש וב״י הביאו ואף שהרי״ף כתב בפירוש טלית מכופלת דמיירי בשאין בגגה טפח ולא בפחות מג׳ סמוך לגגה טפח ומשמע דעליה קאי מ״ש ואם כרך עליה חוט או משיחה כו׳ דדוקא בכה״ג מותר וכן מוכח קצת מלשון רבינו שאחר שכתב בפלוגתא הרי״ף במ״ש דטלית מכופלת איירי כשאין בגגה טפח כו׳ מסיק וכתב ז״ל אלא מיירי כשיש בגגו טפח ואפ״ה אם כרך עליה חוט מאתמול מותר לכתחלה משמע מסיום לשונו דלהרי״ף גם בנתינת עליה חוט אינו מותר אלא כשיש בגגה ג״ט. וכן הוא לשון הרא״ש כלשון רבינו והביאוהו ב״י ג״כ. מיהו אינו מוכרח בלשון הרי״ף לומר כן ואדרבה י״ל מדסתם וכתב בכילת חתנים להתיר ומשמע בכל ענין אפי׳ יש בגגה טפח הואיל והיא מתוקנת לכך הה״נ דס״ל בטלית מכופלת. ומ״ש הרי״ף כשאין בגגה טפח זה לא קאי אלא כשלא כרך עליה חוט או משיחה. א״נ י״ל דס״ל להרי״ף דכילת חתנים כיון שהיא מתוקנת עדיפא טפי מנותן חוט ע״ג טלית מכופלת ודו״ק. ונראה לי שכן צ״ל למ״ש ב״י ביישובו שכתב ז״ל ולי נראה שסמך על מ״ש גבי טלית כפולה ואין בגגה טפח כו׳ שקשה הלא בטלית כפולה דינו כו׳ ובכילת חתנים מותר לכתחלה. אלא צ״ל שר״ל כמו בטלית כפולה בנתן עליו חוט או משיחה מותר ג״כ לכתחלה ובאין בגגה טפח מיירי בכילת חתנים אע״ג דלא נתן עליו הואיל והיא מתוקנת לכך ובאין בגגה טפח מיירי והב״י לשיטתו דפי׳ לדברי הרי״ף דאפי׳ בנותן עליו חוט אינו מותר אלא כשאין בגגה טפח וק״ל. ומ״ש רבינו ואין בשיפוע טפח פי׳ שאין כל צד וצד מתפשט למטה להתרחק טפח היה אסור מטעם דשיפוי אוהלים כאוהלים אלא הואיל ועשוי כדמתפשט בכל צד בשוה מש״ה כתב כל צד וצד וק״ל. ומ״ש רבינו דהיינו שאין ברחבה למטה שני טפחים שאינה עשויה לישן תחתיה. אינו ר״ל דאם היה רחב שני טפחים היו יכולין לישן תחתיה ודאי אינו אלא אגב דהוצרך לכתוב דאינו רחבה שני טפחים. הוצרך ג״כ לכתוב טעם א״כ הואיל ואינו רחבה למטה למה היא עשויה וק״ל. ומ״ש ומיירי נמי שאינה יורדת למטה טפח בזקופה ופירש״י דאילו ירד בזקופה ההיא טפח הוי קיר לאוהל והמטה נעשית לו גג הואיל וע״ג הוי הכילה ואם היתה למעלה שיפוע טפח הו״ל אוהל השתא נמי מחשב זה היורד לקיר ומה שלמעלה מהמטה אהל אלא הואיל שכל אהל מונח ע״ג הכירה קאמר שכאן המטה אף שהיא מפסיק עומדת במקום האהל שלמעלה ממנה. וזהו שכתב הר״ן בשם הרשב״א והר״ר יונה דבמטות דידן אע״פ דנחתינן סדינית מפוריא טפח לית בה כיון דבפריסת סדינין ע״ג המטה ליכא משום אוהל. דקשה לכאורה הא גם כאן המטה אינה עומדת לשם אוהל אלא ודאי ר״ל דשאני כאן דהכילה שע״ג המטה שם אהל עליה ומה״ט הה״נ בעליה מכופלת אם היה יורר טפח בזקיפה בכלים השיפוע הוי אוהל אע״ג דליכא שם מטה וק״ל. והרי״ף שלא כתב בטלית מכופלת והוא דלא נתנה טפח בזקיפה משום דאין דרך להיות שם שום זיקוף הואיל ואין מטה מפסיק אלא הטלית תלוי ע״ג קונדסין הרי הוא יורד בשוה או בשיפוע עד למטה וק״ל: