(א) (בט״ז ס״ק א׳) ושיעורו (שיורו) מועיל בכדי כו׳ דרבינו ירוחם בדעת הרמב״ם כו׳ שהראב״ד חולק שם ה״ה בכלים כצ״ל והאריך ונ״ל לבאר דבריו קצת מתחלה הביא שני תירוצי הב״י דבתירוץ הא׳ ס״ל להרמב״ם אף בכ״א יש שיעורים אחרים שאינם בכונס משקה כגון במיוחד לזיתים או בגיסטרא והיינו דאתי הרמב״ם לאשמועי׳ ובתירוץ הב׳ ס״ל דאפי׳ תימא דבכ״ח השיעור לעולם שוה בכ״מ דמיוחד לא מהני כמ״ש ס״ק ג׳ לעיל בשם הטור מ״מ בא הרמב״ם לאשמועינן גבי כלי שטף משום דרבא דוקא בכ״ח מיירי ולזה קאמר הרמב״ם בכל הכלים כל חד לפי טומאתו (אך בתירוצים אלו אנו צריכים לומר אם נפרש כן דהרמב״ם מיירי שמחזיק רביעית מן הנקב ולמטה אבל לפמ״ש לקמן בשם הב״י דהרמב״ם מיירי באין מחזי׳ רביעית והיינו דנקט נשבר ולא נקט ניקב כלישנא דרבא משום דמיירי באין רביעית׳ מן הנקב ולמטה ואז הרי הוא כנשבר שיוציא מטומאתו ע״י כך ולפי״ז נראה דבכל הכלים הדין כן בשוה כל שיש נקב שאין יכול להחזיק רביעית בכלי מהנקב ולמטה הרי הוא שבר כלי) וע״ז הקשה הט״ז דאם יש עוד שיעור אחר זולת בכ״מ כו׳ ועוד יש להקשות כיון שכתב הרמב״ם דבשבר כלי הוא אפי׳ דרך הנקב אסו׳ כו׳ והב״י כתב דהטור ס״ל בדעת הרמב״ם דמיירי כשאין שיעו׳ רביעית מהנקב ולמטה וקשה דא״כ למה הביא דברי הרמב״ם כו׳ ר״ל דבשלמא אם מיירי שיש רביעית א״כ י״ל שכ׳ דברי הרמב״ם להשמיענו דאף בשאר כלים בכ״א השיעו׳ כפי מה שנטהר מטומאתו דלא תימא דהשיעור בכ״מ בכולם משא״כ אם נאמר שאין רביעית מהנקב א״כ כיון דכבר כתב הטור דאפילו דרך הנקב אין ליטול ע״כ לומר דבכה״ג לא מחשב כלי כלל וכמ״ש לקמן דאפי׳ לא נשבר נמי וא״כ מה לי כ״ח ומה לי שאר כלים כיון דעיקר הטהרה בזה לפי שאין הכלי יכול להחזי׳ רביעית בכל הכלים הדין כן וכמש״ל וא״כ כיון שכתב הטור דאף דרך הנקב אין ליטול אלמא בכה״ג שבר כלי מקרי מחמת שאין מחזיק רביעית ולכאורה קשה על הרמב״ם גופי׳ דלמה הוצרך לכתוב דין זה ולזה כ׳ הט״ז דהרמב״ם גופיה היה אפש׳ לו׳ דס״ל דשבר פסול אפי׳ מחזיק רביעית. אף דלכאורה לא היה אפש׳ לו׳ כן לפי מה דמשמע מהרמב״ם דאף דרך הנקב פסול א״כ מה בין לו לגיסטרא דהוא שבר כלי וכשר כשהוא מחזי׳ רביעית דהא כששופך דרך הנקב לא גרע מגסטרא והשברים שלמעלה מהנקב כמאן דליתא דמי כיון שאין שופך דרך שם לזה כתב הט״ז דבאמת מ״ש הב״י לשיטת הרמב״ם להכשיר גיסטרא ליתא כו׳ וא״כ י״ל דגם הרמב״ם ס״ל כן ר״ל דגם הרמב״ם ס״ל כסברת הר״ש דשברי כלים לעולם פסולים אף כשיושבים שלא מסומכים וא״כ שפיר מתפרש לשון הרמב״ם ע״ד שכ׳ הב״י דלכך נקט שנשב׳ ולא נקט שניקב משום דהשבירה מטהרתו מטומאתו דהיינו שניקב סמך לשוליו ואעפ״י שעדיין אפש׳ שיקבל ע״י הטי׳ ויוכל לישב בלא סמיכה אפי׳ הכי לא מהני גבי שברי כלים והלכך דרך הנקב פסול (והא דלא מפרש הט״ז דהרמב״ם ס״ל דבכל שבר כלי פסול אפי׳ יש רביעית מהנקב ולמטה ז״א דכה״ג ס״ל דודאי מהני כיון שהכלי עומד על עמדו ומן הנקב ולמטה יש רביעית ושופך דרך הנקב והרי הוא כמו חמת וכפישה דכתב הט״ז דכשר כיון שנשאר הכלי כבראשונה אלא שהקטין משא״כ היכא שאין מקבל רביעית אלא ע״י הטי׳ א״כ כשבאין לדון בו דין כלי צריך לדונו כשהוא שוכב מוטה על צדו ושבר כלי הוא ופסול לנט״י ודוקא לענין טומאה מרבינן ליה כמ״ש הט״ז לעיל ולכן הוצרך הט״ז לפרש בכה״ג שהנקב סמוך לשוליו אלא דמ״מ מקבל רביעית ע״י שמטהו על צדו בלא סמיכה) אך בזה ניחא לפרש דברי הרמב״ם. אבל הטור ע״כ לא פי׳ כן דברי הרמב״ם דהא איהו ס״ל דאף בשבר כלי מהני כשמחזיק רביעית בהטי׳ בלא סמיכה א״כ אפי׳ תימא דהרמב״ם מיירי בה״ג שאין מחזיק רביעית כ״א ע״י הטיה ובכה״ג ס״ל דאף לשפוך דרך הנקב אסור וא״כ לא קשה מדברי הטור דלעיל שכתב דמותר כששופך דרך הנקב משום דשם מיירי כשמחזיק רביעית למטה מהנקב בלא הטיה כלל מ״מ עדיין קשה הדברים אלו דס״ל דאף בנקב מהני הטי׳ בלי סמיכה ואם נשבר כלי גדול ושפך דרך הנקב לא גרע מהא. ולכן כ׳ הט״ז דלהרמב״ם והטור כל הכלים שיעורם בכ״מ והרמב״ם לא קאמר אלא שניקב נקב שהוא שייכות טהרה מן טומאה כו׳ ובזה א״ש מה שהעתיק הטור דברי הרמב״ם דהשתא מפרשינן דמ״ש הרמב״ם אין נוטלין היינו דרך פיו אבל דרך הנקב ש״ד דבשלמא למאי דס״ד מעיקרא דהרמב״ם יהיב כללא דכל כלי כפי מה שהוא טהרת טומאתו א״כ הטעם כיון שנשבר בטל ממנו תורת כלי שהרי לענין טומאה עולה בזה מטומאתו א״כ אף דרך נקב לא מהני כיון שאין שם כלי עליו כלל משא״כ השתא דבכל הכלים שיעורם שוה בכ״מ אף שאין שיעור טהרתן ע״כ דלאו מתורת ביטול כלי אתינן עלה שהרי בשאר כלים פשיטא שאין מקום לומר כן שהרי לא נטהר בזה מטומאה וע״כ שהכוונה מ״ש והרי הוא כשברי כלים היינו כיון שנקב זה שיש לו שייכות לטהרה א״כ בכל הכלים דיינינן מה שלמעלה כשברי כלים אבל דרך הנקב שפיר דמי אף בכ״ח ומה שעולה מטומאה אינו מבטל מעליו שם כלי לענין נט״י ומהני לשפוך דרך הנקב כשמחזי׳ רביעית וכמו שבר כלי שיחדו לנטילה כמ״ש לקמן. ומ״ש הט״ז וכ״ח ילפינן מיניה ז״א דא״כ נימא כמו דהתם שיעור כ״ח שלם ברביעית כמ״ש הר״ש ושיעור שיורו בכדי סיכת קטן כצ״ל ולכאורה צ״ע דהא הר״ש שם מפרש דגם תחלתו של כ״ח שיעורו בכדי סיכת קטן כו׳ וצ״ל דכוונתו דלענין חוטט בצינור לצרורי׳ כתב הר״ש דבעי רביעית: ומ״ש הט״ז וא״כ הרמב״ם אפשר דס״ל כן ר״ל כהר״ש דשברי כלים פסולין לעולם אף במחזי׳ רביעית שלא מסומך ולכן כ׳ דשבירה המטהרתו דהיינו שניקב בשוליו פסול ואף דבכ״ח אין שבירה זו מטהרתו מה שנשבר סמוך לשוליו לפעמים כגון היכא דמועיל בה שנשתייר כסיכ׳ קטן דמרבינן ליה לענין טומאה מ״מ י״ל דבכלי עץ אין שבר מטמא כשנשאר בו שיעור זה כמבואר לעיל לשיטת הרמב״ם. וגם י״ל דגם בכ״ח דמהני כדי סיכת קטן היינו כשיחדו לכך כמ״ש התוס׳ בחולין דף וא״ו. ועיין בר״ש פרק ב׳ דכלים וא״כ שפיר קאמר הרמב״ם דעכ״פ שבירה זו מעלה מטומאה כ״ז שלא יחדו לסיכה וכה״ג: ומ״ש הט״ז על דברי הב״י שכתב וכ״מ להרשב״א אמינא לבאר כוונת הב״י שהביא שם אחר דבר הרשב״א כתב וז״ל ונראה דמשכחת לה כלי העולה מטומאתו בפחות מכ״מ כגון גיסטרא כו׳ ע״ש בב״י שנראה דמפרש דודאי נטילה תליא בעליה לטהרה מטומאה ולכך כתב דבכ״מ פסול ובפחות מזה כשר שלא נטהר מטומאה בד״א שאין רביעית כו׳ אבל כשיש רביעית נוטלין לידים כיון שאם נשאר רביעית מהנקב ולמטה לא עלה מטומאתו ואח״כ כ׳ הרשב״א בד״א בכלי שאין שבירה זו כו׳ ר״ל דקאי אדלעיל בד״א שדוקא בכ״מ פסול ופחות מזה כשר בכלי שאין נקב פחות מכ״מ מעלה אותו מטומאה ואז שייך ג״כ החילוק בין יש שיעור רביעית או לא דכשיש רביעית אין מעלה אותו אבל בכלי ששבירתו מעלה אותו אף בפחות מכ״מ פסול וע״ז כתב הב״י דמשכחת לה בגיסטרא דטהור אף בפחות מכ״מ וע״ז קאמר הרשב״א דבכה״ג כשר לנטילה ג״כ וע״ז קאמר הב״י שהרמב״ם ג״כ סובר דסתם כלים דאמרינן בהו שיעור בכ״מ היינו דווקא כשאין מחזיק כו׳ ומ״ש הב״י דבסתם כלים נ״ל שט״ס וצ״ל דסתם כלים וגם אי גרסינן דבסתם יש לפרש כן ואפשר דהב״י ס״ל כדעת הרשב״א דבגיסטרא אף שמחזיק רביעית פסול כיון דשבר הוא ומיוחד לקבל הדולפין וכל שנעשה בו נקב כמוציא משקה אף שנשאר אח״כ רביעית טהור כיון שעיקרו אינו עשוי לקבל ולפי״ז א״ש דברי הרשב״א מ״ש בד״א בכלי כו׳ ר״ל הא דבעינן כ״מ וגם הא דכשר כשנשאר רביעית בכלי שאין שבירה זו מטהרתו ר״ל שבירה שנשאר רביעית וה״ה שבירה דפחות מכ״מ אבל בכלי ששבירה זו מעלה אותו ר״ל כגון גיסטרא דאז אף כמוציא משקה ואף בנשאר רביעית טהור פסול לנטילה. ובהכי א״ש מ״ש הב״י ע״ז דגם הרמב״ם סובר דסתם כלים דאמרינן בהו דנקב בכ״מ מעלה מטומאתו דוקא כשאין מחזיקין כו׳ ר״ל במ״ש בסתם כלים לאפוקי גיסטרא הוא דנקב בפחות מכ״מ מעלה מטומאה הוא מעלה ג״כ אף שמחזיק רביעית וצ״ע לדברי הרשב״א בתה״א שהביא הט״ז נ״ל דמפרשים בכך דסה״ת כת׳ סתם בכלי שנשבר פסול וע״ז כתב דמסתברא כל שלא נטהר מטומאתו ע״י שבר נוטלין וכל שמקבל רביעית ואין השבר גדול כ״כ שיטהרנו כשר נלענ״ד דהך ואין השבר כו׳ וי״ו המחלקת הוא וכאילו אמר או שאין השבר גדול ור״ל דכללא הוא כל שלא עלה מטומאתו נוטלין והלכך כשמקבל רביעית שאז אין עולה מטומאה אף שהשבר גדול או אעפ״י שאין מקבל רביעית אלא שאין השבר גדול כ״כ ר״ל כגון שניקב כמוציא משקה וכן אם נאמר דבשאר כלים בעינן שיעור גדול מזה בכה״ג נוטלין וא״כ דברי הב״י נכונים אף לדברי הרשב״א בתה״א. והט״ז ס״ל לפרש הך בד״א קאי על מ״ש בד״א שאין מחזיק כו׳ וע״ז קאמר דאף מחזיק אינו כשר אלא בשבר שלא נטהר מטומאתו וכן מפורש בתה״א דהרשב״א מתחלה הביא דברי סה״ת בסתם דכלי שנשבר והיינו בכ״מ פסול אף כשנשאר רביעית וע״ז כתב הרשב״א דאם אין השבר נטהר מטומאתו ע״י שבירה זו כגון שאינו רק כמ״מ ונשאר רביעית כשר אבל בכ״מ שמטהר מטומאה ס״ל להרשב״א כסה״ת דפסול אף בנשאר רביעית ומ״ש הט״ז גם דברי הרמב״ם שלפנינו מורים כן כו׳ לענ״ד צ״ע דלדעת הב״י א״ש דברי הרמב״ם כיון שכת׳ שצריך להיות נשבר שבירה המטהרת וממילא בכלל זה שצריך שלא יהיה מחזיק רביעית אין שבירה זו מטהרת והן הן דברי הב״י שכת׳ דמשמע מהרמב״ם בהל׳ כלים ג״כ דאם נשאר רביעית שפיר מקבל טומאה גם מ״ש הט״ז וז״ל ומ״ש הב״י דכשר ביש רביעית מן הנקב ולמטה דאפי׳ שבר כלי כו׳ דבריו תמוהים דעדיף שבר כלי כו׳ ולענ״ד דברי הב״י נכונים דהב״י כ׳ דמקבל רביעית מחזיקין שם כלי עליהם ר״ל לענין טומאה דאינו עולה מטומאה ומייתי לזה ראיה משבר כלי דאם הוא מחזיק רביעית מטמא וא״כ פשיטא דגם כלי שניקב ככ״מ ונשאר רביעית מהנקב ולמטה דרואין העליון כמאן דליתא ועדיין כלי הוא לקבל טומאה וא״כ גם לנטילה כשר כשמחזיק רביעית וזהו שכת׳ הב״י דהרמב״ם מיירי דוקא כשאין מחזיק ואז אפי׳ דרך הנקב פסול: משא״כ כשמחזיק דכשר דרך הנקב עכ״פ דלא גרע משבר כלי ואפשר עוד דאפי׳ דרך פיו שרי אף להרמב״ם דמחזיק א״כ מקבל טומאה וכל שמקבל טומאה לא בטל שם כלי מיני׳ ולא איכפת לן כלל במה שהשפיכה דרך פיו וחכמים לא פסלו לנט״י אלא כל שאינו מקבל טומאה ופרח שם כלי מיניה ומ״ש הט״ז דלא דמי לשבר כלי כיון ששופך דרך פיו לק״מ דהב״י לא מייתי משבר כלי רק לענין זה דמוכח דעכ״פ כשמחזיק רביעית הוא מקבל טומאה וזה מבואר למעיין בב״י וממילא ילפינן משם דין נטילה דשרי כיון שלא יצא עדיין מתורת כלי כנלענ״ד. והנה מ״ש הט״ז בפירוש דברי הרשב״א דאם בשבר שבירה המטהרת אסור דרך פיו משמע דדרך הנקב שרי אף כה״ג ולפי״ז לכאורה שפיר כ׳ הב״י דהרמב״ם כהרשב״א שהרי הב״י בא לתרץ דברי הטור שמביא דברי הרמב״ם והרי בטור מבואר להדיא דדרך הנקב שרי א״כ גם להרמב״ם שרי דרך הנקב ואין אסור רק דרך פיו וא״כ הם שוים עם דברי הרשב״א וא״כ לא מקשה הט״ז מידי. אך אחר העיון דברי הט״ז נכונים דהכי קא קשיא ליה דודאי הב״י אליב׳ דהרמב״ם ס״ל דבשבירה המטהרת אפילו דרך הנקב אסור רק דהב״י ס״ל דלהרמב״ם אין שבירה מטהרת כלל כשנשאר רביעית ואין שבירה מטהרת אלא כשלא נשאר רביעית אז מטהרה מטומאה וכיון שהוא טהור מטומאה אין עליו שם כלי כלל ואפי׳ דרך הנקב אסור אבל אם נשאר רביעית שוב אין השבירה מטהרת ושם כלי עליו ואז אפי׳ דרך פיו מותר שנקב זה אינו מבטלו מתורת כלי אך דזה דוקא להרמב״ם דס״ל דזה תלוי בדין טומאה משא״כ להטור דס״ל דאע״ג דיחדו לזיתי׳ מ״מ פסול לנט״י דלא תלוי בזה בטומאה אלא בנט״י תלוי בכ״מ דוקא א״כ אף כשנשאר רביעית מ״מ כשיש נקב בכ״מ אסור ליטול דרך פיו אע״פ דלא נטהר מטומאה דלא יהא אלא יחדו לזיתים ומה שהביא הטור דברי הרמב״ם היינו כיון דהרמב״ם מיירי במן הנקב ולמטה אין רביעית וכ׳ דפסול לגמרי ומשמע אפילו דרך הנקב בזה הביא הטור דברי הרמב״ם אבל באם מחזיק רביעית בזה לא מיירי הרמב״ם רק דממילא ש״מ דס״ל דתלוי בדין טומאה והרמב״ם ס״ל דשפיר מקבל טומאה וה״ה לענין נט״י כשר ליטול. והטור כבר גילה דעתו בזה דנט״י לא תלוי בטומאה כן צריך לומר להב״י והשתא שפיר קשיא ליה להט״ז שכת׳ שהרמב״ם כהרשב״א וז״א דלהרמב״ם בשבירה המטהרת אפי׳ דרך הנקב פסול ואם נשאר רביעית שרי דרך פיו ולהרשב״א אינו כן אלא אף בנשאר רביעית מ״מ שפיר מועיל בו שיעור ככ״מ או שאר שיעור שבירה המטהר שיהיה פסול ליטול דרך פיו:

(ב) (במ״א ס״ק ג׳) ובטור משמע שאף שבר כלי שאינו מקבל טומאה אם מחזיק רביעית שאינו מסומך כשר כצ״ל ויש שכתבו למחוק תיבת שאינו ומה שכתבתי מתוקן יותר לפענ״ד ועיין בב״י שם ומ״ש בדברי הט״ז באורך:

(ג) בט״ז ס״ק ז׳ ורש״ל פכ״ה כתב כו׳ זה קאי על סעיף ה׳:

(ד) בט״ז ס״ק ח׳ עיין פ״ה דפרה כו׳ והיינו לומר דמותר באם כו׳ כצ״ל ועיין בחידושי אגודה שבסוף תשו׳ מהר״י ווייל שמשם לקוח דברי הרמ״א שבד״מ ע״ש:

(ה) (שם סק״ט) אבל משכשך ידי במנא כו׳ כצ״ל:

(ו) (סק ט״ז) היינו הרמב״ם והרשב״א ובה״ג פוסקי׳: