(א) האם בעינן ביין ב׳ חותמות או סגי בחותם אחד. הב״י בריש הסימן, הביא שיש בזה סתירה בגמרא ויש בדברי הראשונים ג׳ דרכים ליישבה, שיטת ר״ת שיטת התוס׳ ושיטת בה״ג, ויש להעיר דתוס׳ שהביא הב״י כתבו שם דרש״י לא סבר כר״ת, וסמ״ג בלא תעשה קמח, כתב דמורו רבינו יהודה ס״ל לחלק כדרך התוס׳, וכתב סמ״ג דכשבא מעשה בדיעבד בחותם אחד ואינו חוזר ורואה חותמו אין לנו ראיה ברורה לאסור דלא כר״ת שהתיר, ע״כ, והאשכול בהל׳ יי״נ ד״ה מתני׳ (קמז:), כתב כשיטת בה״ג דהא דשרי חותם אחד היינו חותם ומפתח, וכתב דהכי כתבו כולהו רבואתא וכך המנהג, ע״כ, והאשכול בהמשך הביא מפסקי הגאונים דאף בגוי בעי ב׳ חותמות, וזה דלא כדרך ר״ת שהביא הב״י דסבר דבגוי סגי באחד, ובהמשך בד״ה ונשאל (קמט.), הביא האשכול תשובת רב האי גבי יין שהחרימו המלך והחזירו והתירו רב האי רק אי הוי ב׳ חותמות, ע״כ, וזה אפשר קצת ליישב לפי ר״ת שחילק דלגוי סגי בחותם אחד כיון דמירתת, דאפשר דהכא שאני דמלך לא מירתת, אבל דברי רב האי ודאי דלא כדרך התוס׳ דאמרי דהיכא דחוזר ורואה חותמו סגי באחד דהכא חזרו וראו חותמם ובעי רב האי ב׳ חותמות, והאשכול בהמשך בד״ה ונשאל נמי (קנ.), הביא מתשובת עוד גאון גבי חביות של יהודים בכפרים של גויים וכתב דבעי ב׳ חותמות, וזה נראה כדעת בה״ג והאשכול דבכל גוונא בעי ב׳ חותמות, ודלא כר״ת ודלא כהתוס׳, והרא״ה בבדק הבית ד,ב, כח., וכן ה,ד, נב:, כתב דרך רביעית דלעולם סגי בחותם אחד חוץ מיין של נכרי ברשות הנכרי דהוא בעי ב׳ חותמות, ובבדק הבית שם כח:, כתב דצריך לראות חותמו לאחר מכן, ע״כ, והרמב״ן בע״ז לא. ד״ה והראב״ד, הביא דהראב״ד יש לו דרך אחרת (זו דרך חמישית) ליישב הסתירה, דמעיקר הדין קי״ל כרבי אליעזר דסגי בחותם אחד אלא שדורות האחרונים של האמוראים התקינו להחמיר ולהצריך ב׳ חותמות, ע״כ, וראב״ן בסי׳ רצז, כתב דרך אחרת דלעולם בעינן ב׳ חותמות אבל אם שכר בית בחצירו של גוי סגי בחותם עם מפתח, והריטב״א בע״ז לא. ד״ה רבי אליעזר, כתב דהיכא שאינו רואה חותמו אסור בחותם אחד, וכתב הריטב״א דכן דעת ר״י, אמנם הרשב״א בתורת הבית הארוך ד,ב,כח:, כתב דדעת ר״י דאין צריך לראות חותמו, ע״כ, וצ״ע, ולפי כל זה ובצירוף מה דהביאו הב״י והדרכ״מ, נמצא בידינו דהיכא דהוא שולח ביד גוי לחבירו בחותם אחד ואינו עתיד לראות חותמו, לר״ת מותר, והתוס׳ והתרומה וכן האיסור והיתר הארוך כתבו דאפשר בדיעבד לסמוך על ר״ת, וכן נוטה קצת סמ״ג, והרא״ש לא הכריע, ומאידך בה״ג והרי״ף והרמב״ם והרשב״א והראב״ד ורש״י והתוס׳ והריטב״א והר״ן והרא״ה וראב״ן וכן האשכול בשם כולהו רבואתא ופסקי הגאונים ורב האי אסרי, וכן נראה דעת רבינו יהודה רבו של בעל סמ״ג, ועל כן נראה דלכל הפחות בכהאי גוונא נקטינן כהשו״ע דאסר וזה דלא כדמשמע מהרמ״א דשרי בכהאי גוונא על פי המנהג.
לסוברים דצריך להכיר חותמו האם היינו בטביעות עינא או דסגי להכירו על ידי סימני החותם. עי׳ במה שכתב בזה הב״י בסי׳ קיח,ב-ג, ובמה שכתבתי שם.
הא דאמרינן אגנא אפומא דחביתא שריקא וחתימא הוי חותם בתוך חותם, מה הם ב׳ החותמות. הב״י בסעיף ד בד״ה היכי, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דראב״ן בסי׳ רצז, כתב דשריקא הוא חותם אחד ועליו צריך להביא עוד חותם.
מגופת החבית שאין בה חתימה חשיבא כחותם בגוונא שאי אפשר להוציא היין אלא דרך המגופה. כ״כ הרא״ה בבדק הבית ה,ד, נד:, וכתב הרא״ה דמדברי הרשב״א בתורת הבית נראה דס״ל דלא חשיב חותם, ע״כ, אמנם הרשב״א במשמרת הבית שם, כתב דאינו נכון ואף הוא מודה דחשיב חותם.
האם חיישינן בחביות של עץ שיוציא היין בין הנסרים וצריך להניחו בתוך שק. הטור והב״י בסעיף א בד״ה ומ״ש אבל ר׳ יצחק, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דראב״ן בסי׳ רצז, כתב דחיישינן, וכתב דיכול ליתנו בבית של אבנים ותקרה ומעזיבה עליו ויסגור הדלת ויחתום הדלת בב׳ חותמות.
מילא כל החבית של עץ בחישוקים ועשה שוליים כפולים מב׳ צדדי החבית האם הוי כחותם בתוך חותם. סמ״ג בלא תעשה קמח, כתב דחשיב חותם בתוך תוחם, ומאידך ראב״ן בסי׳ רצז, כתב דצריך לחתום על זה עוד חותם, ע״כ, ושמא סמ״ג איירי שעשה מגופה בטיט בכל אחד מהשוליים ועל כן הוי ב׳ חותמות וראב״ן איירי שעשה מגופה אחת מבחוץ.
ישראל ששכר או קנה בית בחצירו של גוי והגוי והישראל דרים בחצר זו דאמרינן דמותר אף בלא מפתח וחותם, היינו אף כשהיין מונח בחצר ובלבד שיהיה עליו פקק אע״ג דאין עליו מגופה. כ״כ הרא״ה בבדק הבית ה,ד, נד..
ישראל ששכר או קנה בית בחצירו של גוי והגוי והישראל אינם דרים בחצר זו ונמצא הגוי עומד בצד היין האם דינו כשאר גויים דאינם אוסרים או חשיב שיש לו שייכות בחצר ואוסר היין. הטור והב״י בסעיף ט, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דהרא״ה בבדק הבית ה,ד, נד., כתב דדינו כשאר גויים והיין מותר.