(א) האם קורעים בחול המועד. הב״י והדרכ״מ בסעיף ו-ט, הביאו בזה מחלוקת, והב״י הביא בשם סמ״ק דרש״י קרע, ויש להעיר דסמ״ק מצוריך במצוה צו אות שעט, כתב דאין לקרוע ורק העיר דרש״י כן קרע, והמנהיג בהל׳ אבל סי׳ קנה ד״ה תספורת, כתב דאפי׳ ביו״ט שני של ר״ה קורעין כיון דקריעה דאורייתא, ע״כ, ולפי זה כל שכן דס״ל דקורעים בחוה״מ, וכ״כ החינוך במצוה רסד, דקורע בחול המועד, וכ״כ הרא״ש מלוניל בתמים דעים סי׳ קכ אות ד, ושבולי הלקט בהל׳ שמחות סי׳ ב, הביא דספר השכם וראבי״ה ס״ל דקורעים במועד, ומאידך רבי שמחה מאשפירא ס״ל דאין קורעים, ע״כ, אמנם הב״י הביא מראבי״ה להיפך דס״ל דאין קורע. הב״י ביו״ד שמ,לא, הביא מהתרומת הדשן דמה שנהגו העולם לקרוע דוקא באביו ואמו ולא בשאר קרובים אין לחילוק זה מקור אלא כך נהגו, ע״כ, ויש להעיר דהאשכול בהל׳ מו״ק ד״ה וכתב בעל (לאחר דף ריו.), הביא מרב שקדם לו שכתב דקורעים דוקא על אביו ואמו במועד, ותמה עליו האשכול על הטעם שהביא לזה ועל זה שמחלק בין אביו ואמו לשאר קרובים.
הא דאמרינן דמברים על מטות זקופות האם היינו דוקא בחול המועד. עי׳ במה שאכתוב בזה ביו״ד סי׳ שעח.
אין מועד בפני ת״ח, איזהו ת״ח לגבי זה. הטור והב״י בסעיף ו-ט ד״ה חכם, הביאו דהיינו ששואלים אותו הלכה בכל מקום ואומר, ויש להעיר דהאשכול בסמוך לסוף הל׳ מו״ק ד״ה תנן, הביא מתשובת הגאונים דת״ח לגבי זה הוא כדאמרינן בקידושין כל ששואלים אותו דבר הלכה בתלמודו ואומר ואפי׳ במסכת כלה, וכדאמרינן בשבת כל ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר ואפי׳ במסכת כלה, ע״כ, ומבואר דס״ל לאשכול ולגאונים דהפירוש בב׳ המקומות אחד הוא, ורש״י
בשבת קיד., פירש דיהא בקי בכל הגמרא ואפי׳ במסכת כלה שאין הרבה לומדים אותה צריך שיהיה בקי, ומאידך רש״י
בקידושין מט:, פירש״י להיפוך דסגי בשואלים אותו דבר במה שלומד ואפי׳ אם יודע רק במסכת כלה שהיא פשוטה, ותוס׳
בשבת קיד. ד״ה ואפי׳, הביאו דר״י פירש פירוש נוסף דצריך שיהא בקי להשיב במסכת שלימה ואפי׳ במסכת כלה שהיא הדרשה של הלכות מועדות, ומ״מ לדעת האשכול והגאונים דס״ל דהפירוש בב׳ המקומות אחד וגרסי בקידושין דבר אחד מתלמודו, מבואר דודאי לא ס״ל כפירוש רש״י שיהא בקי בכל הגמרא, ושבולי הלקט בהל׳ שמחות סי׳ יג, הביא מרבינו משולם דמספידים בחול המועד רק מי שהוא מופלג בדורו ויודעים שהוראותיו בהלכה מדוייקות, ע״כ.
אין מעמידים בנין של אבנים על קבר המת במועד. כ״כ ראב״ן בריש מועד קטן.
לאדם מפורסם מותר לעשות ארון בשוק. כן הביאו הטוש״ע והב״י בסעיף י, ויש להעיר דכן כתבו שבולי הלקט בהל׳ שמחות סי׳ נג, וסמ״ג בלא תעשה עה בהל׳ חול המועד, וראב״ן בריש מועד קטן.
במקום שאם מת ישראל מתפרסם שמת כל מת הוי כמת מפורסם ומותר. כן הביאו הטוש״ע והב״י בסעיף י בד״ה ומ״ש ובמקום, ויש להעיר דכ״כ ראב״ן בריש מועד קטן.
האם מותר לחפור כוכין וקברות במועד כדי לקבור בהם במועד. הטור והב״י בסעיף יא, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דמדברי ר״ח במו״ק ח: ד״ה מתני׳ אין, מבואר דמותר, וכ״כ שבולי הלקט בשבולת רלג, ובהל׳ שמחות סי׳ נג, דמותר, וסמ״ג בלא תעשה עה בהל׳ חול המועד, כתב כעין דברי הרמב״ם דהאיסור הוא קודם שמת המת אבל לאחר שמת מותר לחפור קבר אף ביו״ט שני, ע״כ, ומאידך הרא״ש מלוניל בתמים דעים סי׳ קכ אות ב, כתב דאסור, וכן ראב״ן בריש מועד קטן, כתב דאסור, אמנם כתב דהטעם משום שיחשדוהו שאין לו מת, ועל פי טעם זה כתב דבזמנינו דאין חופרים אלא אם כן יש לו מת מותר דליכא חשד. לגבי יו״ט שני הטור והב״י בסי׳ תקכו,ד, הביאו מחלוקת, ועל כל פנים מה שמותר ביו״ט שני כל שכן שמותר בחול המועד.
האם מותר ללקט עצמות במועד. נתבאר בדברי הטוש״ע והב״י ביו״ד סי׳ תג,ד.