Orach Chayyim 412 – אורח חיים תיב‏ – Shulchan Arukh

(א) משנה עירובין ל״ח וברייתא דף נ׳ והרמב״ם פרק ח׳ מהלכו׳ עירובין

(ב) שם ברייתא

(א) והיה סבור שאפשר וכו׳ – ר״ל לילך שחרית כאן וערבית כאן אבל באמת אין עירוב לחצי שבת וכיון שהוא הניח בשני מקומות ונתכוין לשתיהן והאחת הוא דקנתה לו ואינו יודע אי זו היא נותנין עליו חומרי זו וחומרי זו:

(ב) לא יזוז ממקומו – מביתו ואפילו כבני עירו אינו דהא לא נתכוין לקנות שביתה אלא במקום העירובין ואינו יודע איזה מהן קנה וע״כ עירוב הדרום מפסידו אלפים של צפון ועירוב הצפון מפסידו אלפים של דרום:

(ג) יש לו אלף אמה וכו׳ – דממ״נ מאיזו עירוב שקנה יש לו אלפים אמה וכאן אין מעירוב זה לעירוב זה אלא אלפים וחוץ להעירובין אינו יכול ללכת אפילו פסיעה אחת דבכל אחד נאמר שמא העירוב שכנגדו קנה לו וכלה כאן האלפים:

(א) [סעיף א׳] שטעה והיה סבור שאפשר וכו׳ והאמת א״א לעשות כן שאין מערבין ליום א׳ חציו לצפון וחציו לדרום כדאיתא בגמ׳ עירובין ל״ח ע״א.

(ב) שם. והיה סבור שאפשר וכו׳ ר״ל שהיה סבור שמותר לעשות כן ולילך שחרית כאן וערבית כאן וכיון שנתכוין לשתיהן והאחת היא דקנתה לו ואינו יודע איזו היא נותנין עליו חומרי זו וחומרי זו. רש״י עירובין ן׳ ע״ב:

(ג) שם. לא יזוז ממקומו וכו׳ מביתו. ואפי׳ כבני עיר ואינו דהא לא נתכוין לקנות שביתה אלא במקום העירובין ואינו יודע איזה מהן קנה זה עירוב הדרום מפסידו אלפים של צפון וזה עירוב הצפון מפסידו אלפים של דרום רש״י שם.

(ד) שם. לסוף אלף מביתו וכו׳ צ״ל דביתו נחשב מצד א׳ בכלל האלף דהא ביתו הוא כד״א ומביתו ולהלן אין מגיע לו רק תתקצ״ו אלא ע״כ דביתו הוא מכלל האלף תו״ש או׳ א׳:

(ה) שם. יש לו אלף אמה מביתו וכו׳ ממ״נ מאיזה עירוב שקנה יש לו אלפים וכאן אין מעירוב זה לעירוב זה אלא אלפים וחוץ להעירובין אינו יכול ללכת אפי׳ פסיעה א׳ דבכל אחד נאמר שמא העירוב שכנגדו קנה לו וכלו כאן האלפיים לבוש. ועיין לעיל סי׳ ת״ח מדין אם כלתה מדתו בחצי העיר יעו״ש:

(הקדמה) בסימן זה נלמד, כי לא ניתן לפצל את נקודת המרכז של האדם, בעשיית שני עירובין שונים, לאותה שבת.

(א) והיה סבור שאפשר לעשות כן – כגון, רצה לבקר חולה בבוקר השבת, מחוץ לתחומו, ברוח אחת. ובשעות אחר הצהרים, אצל חולה אחר המצוי חוץ לתחומו, ברוח הנגדית.

(ב) שאמר לשנים: עָרְבוּ עלי – כגון שמחוץ לתחומו, בשתי רוחות נגדיות, מתקיימים שיעורי תורה. ותדרך את שליחיו להניח שני עירובין, כדי שתתאפשר הגעתו לשני המוקדים.

(ג) לא יזוז ממקומו – כלומר שני העירובין תקפים לחומרה, ולא נותר לו אלא תא שטח מצומצם, בו שני המרכזים שותפים. ואם שתי הנקודות רחוקות 2000 אמה מביתו, אחת בדרום ואחת בצפון, אינו יכול לזוז ממקומו. אמנם הנמצא בעיר, רשאי ללכת בכל המרחב העירוני, שדינו כ-4 אמות.

(ד) איזה עירוב קנה לו – ומלבד זאת, הרי ויתר על שביתת מקומו.

(ה) אלף אמה מביתו לכל אחד מהעירובים (ראה איור) – כלומר, יש לו בסך הכל אלפים אמה, אלף לרוח אחת, ואלף לרוח הנגדית. ואילו היה נמנע מעשיית העירובים, היו לו 2000 אמה לכל רוח. אך בעשיית שני העירובים צמצם את מרחב הליכתו, ורשאי ללכת רק 1000 אמות לכל רוח.

(ו) לסוף ת״ק – 500 מאות.

(ז) אלף ות״ק – 1500 מאות.

(ח) ששייר לו העירוב שבמערב – כמו שאמרנו, מרחב הליכתו של זה הוא רק השטח המשותף לשני העירובים¹.

1. ואין לטעון שהואיל וזה ספק דרבנן לקולא, נתיר לו הנאה משני העירובין. כי אם כן יימצא שבידו ללכת למעלה מ-4000 אמה, ומרחב גדול כזה, ודאי לא תיקנו חכמים.

עירב חצי היום הראשון לרוח צפון והשני לרוח דרום שטעה והיה סבר שאפשר לעשות כן או שאמר לשנים עירבו עלי ואחד עירב עליו לצפון ואחד לדרום אם הניח כל אחד עירובו בסוף^א אלפים לא יזוז ממקומו שאין ידוע איזה עירוב קנה לו ואם לא נתנו העירובין בסוף אלפים הולך מה שאיפשר לו לילך מכח שניהם כיצד נתן כל אחד עירובו לסוף אלף מביתו יש לו אלף אמה מביתו לכל אחד מהעירובים נתן האחד למזרח לסוף אלף והשני למערב לסוף ת״ק הולך למערב אלף מכח העירוב שבמזרח ולמזרח אלף ות״ק מכח העירוב שבמערב.

א. כן נוסח ב״י ועוד כ״י. בעדי נוסח אחרים: ״בתוך״.

בבלי עירובין נ׳:

רמב״ם עירובין ח׳:א׳

(א) עירב חצי היום הראשון לרוח צפון וכו׳ בפ׳ בכל מערבין אמרו לר״א אי אתה מודה שאין מערבין ליום א׳ חציו לצפון וחציו לדרום אמר להם אבל ובפ׳ מי שהוציאוהו (עירובין נ) תניא טעה ועירב לב׳ רוחות דומה הוא שמערבין לב׳ רוחות או שאמר לעבדיו צאו ועירבו לי אחד עירב עליו לצפון ואחד עירב עליו לדרום מהלך לצפון בעירובו לדרום ולדרום בעירובו לצפון ואם מיצעו עליו את התחום לא יזוז ממקומו ופירש״י טעה ועירב לשתי רוחות לדרום ולצפון כמדומה הוא שמותר לעשות כן ולילך שחרית כאן וערבית כאן וכיון שנתכוון לשתיהם והאחד הוא דקנתה ואינו יודע איזו היא נותנין עליו חומרי זאת וחומרי זאת מהלך לצפון כעירובו לדרום לדרום כעירובו לצפון מהלך לביתו לצפון כשיעור תחום שמניח לו עירובו של דרום לצד צפון ומהלך לדרום לביתו כשיעור תחום שמניח לו עירובו של צפון לצד דרום כגון אם לא הוצרך ללכת אלא ג׳ אלפים לכאן וג׳ אלפים לכאן והניח עירוב בסוף אלף אמה לכאן ובסוף אלף אמה לכאן דליהוו ליה ממקום עירובו ולכאן אלפים אמה מותר לילך אלף אמה מביתו לכאן ולכאן דמעירובו יש לו אלפים אמה לכל רוח הלכך אלפים שיש לו לצפון מעירובו שבדרום כלות לו לסוף אלף לצפון ביתו ואלפים שיש לו לדרום מעירובו שבצפון כלות לו לסוף אלף אמה לדרום ביתו. ואם מיצעו עליו את התחום עליו בשבילו מיצעו התחום שהניח כל אחד עירוב לסוף אלפים דהשתא הו״ל עירוב באמצע שני תחומין תחום שלם מן המערב לביתו ותחום שלם מן המזרח נתכוונו לקנות מן העירוב אלפים והלאה. לא יזוז ממקומו מביתו ואפילו כבני עירו אינו דהא לא נתכוון לקנות שביתה אלא במקום העירובין ואינו יודע איזה מהם קנה זה עירוב הדרום מפסידו אלפים של צפון וזה עירוב הצפון מפסידו אלפים של דרום עד כאן לשונו.

ומה שכתב הולך למערב אלף מכח העירוב שבמזרח פשוט הוא שפירושו מכח מה ששייר לו העירוב שבמזרח וכן למזרח אלף ות״ק מכח העירוב שבמערב פירושו מכח מה ששייר לו העירוב שבמערב:

(א) יש לו אלף אמה מכאן לכל א׳ מהעירובים כו׳ וצ״ל דמיירי כשכלה מדתן בסוף העיר דה״ל כל העיר כד׳ אמות דאי כלתה בתוך העיר לא היה ל׳ לילך לחוץ העיר אפילו אמה א׳ ורבינו לא הוצרך לפרשו כיון דכבר כתב דין זה בסי׳ ת״ח וק״ל וב״ה ניחא מה שזה נתן עירובו לסוף אלף ולא נתן בסוף אלפים אף כי לא היה צריך לפי שרצה להשתכר אותו אלף שבצד אחר מאחר שהעיר קטנה וכלתה מדתו בסוף העיר:

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון