(א) משלם אותה ואת כו׳ – הרמב״ם ס״ל דלידה וגיזה לא מחשב שינוי לקנות גוף הבהמ׳ ולא השבח ע״י דה״ל כשינוי החוזר דהרי חזרו להיות מעובר׳ וטעינ׳ מגיז׳ ומ״ה אפי׳ נתעבר׳ אצל הגנב וגם ילד׳ אצלו ס״ל להרמב״ם דלא קנא׳ וכ״כ הטו׳ בהדי׳ בשמו ומ״ש משל׳ אות׳ ל״ד קאמ׳ משלם דמשמע דנותן דמי׳ בעדה אלא נוטל הכבשה בעינה כיון שלא קנאה בשינוי והי״א שכ׳ מור״ם ס״ל כשתחזר׳ להיו׳ מעוברת או טעונ׳ גיז׳ ה״ל כפני׳ חדשו׳ ולא מיקרי שינוי החוזר אלא מחשב שינוי גמו׳ והשבח הוא שלו וגם הכבש׳ בעינ׳ תשאר׳ בידו שקנא׳ בהשינוי אלא שמשלם להגנב דמיה:

(ב) משלם כשעת גניב׳ – פי׳ אם הית׳ טעונ׳ קצת בשעת גניב׳ ונשתה׳ ביד הגנב עד שנתרב׳ בגיז׳ ובולד׳ וצ״ל דהרמב״ם מחלק דכל שעדיין לא גזז׳ וילד׳ דאז הבהמ׳ עם הגיז׳ והולד צריך להחזיר להנגנב והנגנב צריך ליתן להגנב דמי השבח שנשבח ביד הגנב ואם כל הגיזה נתגדלת מיום שבא ליד גנב צריך לשלם לגנב כל השבח בדמים ואם כבר ילד׳ אצל הגנב אזי מחזיק הגנב גם בפרה אגב ולדה והוא נותן דמי השבח כמו שהיה בשעת הגניבה להנגנב ועפר״ד מ״ש עוד בזה חילוקי דינים לדעת הרמב״ם בהשביחה לאחר יאוש:

(ג) וכ״ש אם גנב כבשה ונתעברה כו׳ – צ״ע דהמחבר כתב זה בלשון כ״ש והטו׳ כ׳ בל׳ ״ולא ״עוד לרבותא ע״ש בס״א:

(ד) ביד הגנב ולא נשתנית כו׳ – לדעת הרמב״ם לא מיקרי שינוי אלא בגנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור והדומה לו ולא גיזה ולידה וכמ״ש הטור והמחבר בסי׳ שנ״ג משום דא״א לחזור לכמו׳ שהי׳:

(ה) משלם קרן כשעת גניבה כו׳ – דקדק לכתוב הקרן ור״ל ולא כפל וד׳ וה׳ ולא ביאר המחבר דינם איך ישלמו וגם לא חילק בין כפל לד׳ וה׳ בהוקר או הוזל בין טביחה להעמדה בדין ובין הי׳ בשעת גניבה בזול והוקר בשעת העמדה בדין ולא חילק נמי בדין כפל וד׳ וה׳ בין נשבר או מתה מאליו או טבחו ומכרו משום שהן קנס ומקנס לא איירי המחבר ובטור ביאר דינם משום שיש נ״מ אם תפס וכמ״ש בסימנים הנ״ל. וטעם דברים הללו הוא זה שכ׳ בבבא ראשונ׳ שצריך לשלם ד׳ בעד הקרן עכ״פ לא חילק בין שברו או טובחו בידי׳ או נשבר מאליו משום דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזיל׳ ועוד דכתיב בפ׳ משפטים אם המצ׳ תמצ׳ בידו הגניב׳ משור ועד חמור עד שה (ועד שלמה) חיים שנים ישלם ודרשי׳ תיבת חיים אגניב׳ הנזכרת אחייה להגניב׳ פי׳ שישלם להגניב׳ כעין שגנב. מיהו בסיפ׳ אם היתה בשעת גניבה בזול ואח״כ הוקר שם מחלקינן שפיר דאם טבח או מכרו להבהמה או שבר להכלי בידים בשעת היוקר משלם הקרן כשע׳ היוקר משום דאז הית׳ התחל׳ הגניב׳ והוצאת׳ מהעולם דהא אי לא טבחו או שברו הי׳ מחזירו לבעליו בעינו אבל ברישא דהוזלה בשעה שטבחה או שבר׳ בידי׳ לא אמרינן דהתחיל הגניבה משעת טביח׳ דא״כ יהא חוטא נשכר דאלו לא טבחה בידים אלא מתה מאליו הי׳ צריך לשלם ד׳ ועכשיו ששברה בידים לא ישלם אלא ב׳ ובשעת העמדה בדין ד׳ דקאמר לאו דוקא קאמר דאין ענין חיוב קרן לשעת העמדה בדין כ״א לשעת התחלת הגניב׳ או לשע׳ הוצאתו מן העולם דהיינו בשעת טביחה או שבורה וכנ״ל אלא לשון הגמ׳ נקט ומיירי כשעמד השער בשוה משעת שבירה או טביחה עד שעת העמד׳ בדין. ועד״ר שכתבתי טעם למה נקט העמדה בדין בקרן:

(ו) [ובשעת העמדת הדין בדפוס יחד עם ס״ק ה׳] – דקדק לכתוב הקרן ור״ל ולא כפל וד׳ וה׳ ולא ביאר המחבר דינם איך ישלמו וגם לא חילק בין כפל לד׳ וה׳ בהוקר או הוזל בין טביחה להעמדה בדין ובין הי׳ בשעת גניבה בזול והוקר בשעת העמדה בדין ולא חילק נמי בדין כפל וד׳ וה׳ בין נשבר או מתה מאליו או טבחו ומכרו משום שהן קנס ומקנס לא איירי המחבר ובטור ביאר דינם משום שיש נ״מ אם תפס וכמ״ש בסימנים הנ״ל. וטעם דברים הללו הוא זה שכ׳ בבבא ראשונ׳ שצריך לשלם ד׳ בעד הקרן עכ״פ לא חילק בין שברו או טובחו בידי׳ או נשבר מאליו משום דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזיל׳ ועוד דכתיב בפ׳ משפטים אם המצ׳ תמצ׳ בידו הגניב׳ משור ועד חמור עד שה (ועד שלמה) חיים שנים ישלם ודרשי׳ תיבת חיים אגניב׳ הנזכרת אחייה להגניב׳ פי׳ שישלם להגניב׳ כעין שגנב. מיהו בסיפ׳ אם היתה בשעת גניבה בזול ואח״כ הוקר שם מחלקינן שפיר דאם טבח או מכרו להבהמה או שבר להכלי בידים בשעת היוקר משלם הקרן כשע׳ היוקר משום דאז הית׳ התחל׳ הגניב׳ והוצאת׳ מהעולם דהא אי לא טבחו או שברו הי׳ מחזירו לבעליו בעינו אבל ברישא דהוזלה בשעה שטבחה או שבר׳ בידי׳ לא אמרינן דהתחיל הגניבה משעת טביח׳ דא״כ יהא חוטא נשכר דאלו לא טבחה בידים אלא מתה מאליו הי׳ צריך לשלם ד׳ ועכשיו ששברה בידים לא ישלם אלא ב׳ ובשעת העמדה בדין ד׳ דקאמר לאו דוקא קאמר דאין ענין חיוב קרן לשעת העמדה בדין כ״א לשעת התחלת הגניב׳ או לשע׳ הוצאתו מן העולם דהיינו בשעת טביחה או שבורה וכנ״ל אלא לשון הגמ׳ נקט ומיירי כשעמד השער בשוה משעת שבירה או טביחה עד שעת העמד׳ בדין. ועד״ר שכתבתי טעם למה נקט העמדה בדין בקרן:

(ז) או שבר הכלי או אבדו – סתם, משום דקי״ל סתם אבידה ה״ל כפשיע׳ אם לא שכתב בצדו שנשבר ״מאליו״ דה״ל כאלו כ׳ דידוע דנאבד שלא בפשיע׳ וק״ל וע״ל סי׳ שס״ב ס״ס י׳ מ״ש שם:

(ח) גנב כחושה והשמינ׳ כו׳ – מיירי דפטמה הגנב בהוצאותיו וכמ״ש מור״ם ע״ז ומשום דא״ל הגנב אנא מפטמינא ואתה תשקול הפיטמא ואי הית׳ שמינ׳ והכחיש׳ אפי׳ מתה מעצמה מצי א״ל הנגנב מה לי מתה כולה מה לי מתה פלגא וכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה:

(ט) הוי כאלו הוקרה – וכבר נתבאר דאם הוקרה ממילא ומתה מעצמה דמשלם כדמעיקרא בזול ואם שחט׳ בידים משלם כשעת שחיט׳ ביוקר וה״נ בפיטום דממילא. זהו ביאור דברי המחבר שקיצר וכ׳ דין קרן ולא דין כפל וד׳ וה׳ ובע״ש כ׳ ג״כ דיני כפל וד׳ וה׳ ולקח שטה לנפשו וכ׳ ז״ל מדכתיב חיים שנים ישלם דרשו אחייה לקרן כעין שגנב ר״ל בעד הגניבה ישלם כמו שהיתה שוה בחיים כשגנב אותה ואע״ג דעכשיו היא מתה ואינה שוה כ״כ כמו שהיתה בחיים כשגנבה לפיכך אמרו גנב בהמה או כלים וכיוצא בזה שהיתה שוה בשעת גניב׳ ד׳ ועכשיו בשעת העמדה בדין אינו שוה אלא ב׳ ושחטה או מכרה או שבר הכלי בידים משלם קרן כשעת הגניבה וזהו החייהו לקרן כעין שגנב וכפל וד׳ וה׳ כשעת העמדה בדין שכן משמע קרא אשר ירשיעון אלקים ישלם שנים בשעה שמרשיעו הדיין דהיינו בגמר דין חל עליו חיוב השנים דהוא הכפל וה״ה בד׳ וה׳ שהן קנס אבל שבר הכלי בידים שהוא הקרן אע״פ שהוזל קודם ששברו משלם קרן כשעת הגניבה דאל״כ יהיה חוטא נשכר ואם היתה שוה בשעת הגניבה שנים ובשעת העמדה בדין ד׳ אם טבח ומכר או שבר הכלי או אבדו בידים משלם קרן כשעת הגניבה וכפל וד וה׳ כשעת העמדה בדין ואם מתה הבהמה מאליה ואבד הכלי מאליו משלם הכל קרן וכפל וד׳ וה׳ כשעת הגניבה כיון שאינו בעין בשעת העמדה בדין עכ״ל ע״ש ודבריו מגומגמין טובא כי הם נגד סוגיות הגמרא דפ׳ מרובה (דף פ״ה ע״א) ונגד מ״ש הרא״ש שם ונגד מ״ש הטור כאן. דשם בפ׳ מרובה גרסינן אמר רב קרן כעין שגנב תשלומי כפל ותשלומי ד׳ וה׳ כשעת העמדה בדין ומוקי לה הגמ׳ שם דמיירי דמתחלה היה שוה ד׳ זוז ולבסוף שוה זוז דאלו הוה איפכא הא אמר רבא האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחברי׳ מעיקרא שוה זוז ולבסוף שוה ד׳ זוז תברה או שתיי׳ משלם ד׳ איתבר ממילא משלם זוז (וגם רב מאיתבר ממילא מיירי ע״ש והוא מטעם שכתבתי לעיל) וכ׳ הרא״ש דה״ט דמשלם כפל וד׳ וה׳ כשעת העמדה משום דמגניב׳ וחיים דרשי׳ דוקא אחייה לקרן כעין שגנב הא כפל ד׳ וה׳ כשעת העמדה בדין דלגופיה לא אצטריך כדפרישית אלא לדיוקא ועוד דסברא הוא דקרן נתחייב כשעת (גניב׳ אבל כפל ד׳ וה׳ לא נתחייב עד) העמד׳ בדין דאי מודה מפטר ובשעת העמדה בדין דכפל כמשמעותיו בשויו עתה כשיגמר הדין אבל לענין ד׳ וה׳ שמין כמה הי׳ שוה בשעת טביחה ומכירה דההיא שעתא קמחייב ואם נתייקרה אחר הטביח׳ קודם העמד׳ בדין לא משלם כי השתא דאפי׳ קרן אם נתייקר׳ ואיתבר ממילא משלם כדמעיקר׳ כיון דהשת׳ לאו מידי עביד וכן אם הוזל אזלינן בתר עידן טביח׳ ומכיר׳ עכ״ל הרא״ש בקיצו׳ והביאו ג״כ הב״י ז״ל וצ״ל דמ״ש הרא״ש וכן אם הוזל בין טביחה ומכירה להעמד׳ בדין אזלינן בתר טביח׳ ולא אמרי׳ כיון דאלו הי׳ מודה אחר הטביחה קודם העמד׳ בדין הי נפטר מקנס ד׳ וה׳ ה״ט משום דלא בכל ענין מפטר ממנו דהרי אם באו עדים והעידו על הגניב׳ ואח״כ הודה על טביח׳ ומכיר׳ לא הי׳ נפטר מד׳ וה׳ כמו שנתבא׳ לעיל בסי׳ שמ״ח וכדברי הרא״ש הנ״ל כ׳ הטור בסי׳ זה בהדי׳ ״והרי יש בזה שני סתירות על דברי ע״ש הנ״ל. הא׳ דמשוה דין כפל ד׳ וה׳ יחד דבשניהן חיובן הוא כשעת העמדה בדין ויליף לה מדכתי׳ אשר ירשיעון אלקים וכנ״ל וז״א דהא מבואר דברי הרא״ש הנ״ל והטור דאם הוקר או הוזל בין טביח׳ או מכיר׳ לשעת העמד׳ בדין דלענין ד׳ וה׳ אזלינן בתר שעת טביחה ומכיר׳ וכפל משלם כשעת העמדה בדין וכתב הטעם בצדו וכנ״ל. השני מ״ש דאם מתחל׳ הי׳ שוה שנים ואח״כ ד׳ ואף אם שתייה או תברה בידים דמשלם הקרן כמו שהי׳ בתחלה וכ׳ עוד בס״ד דאם גנב בהמה וכחש׳ או נתפטמה מאיליה דדינו כיוקרא וזולא ומשלם הקרן כשעת גניבה הרי לפנינו דס״ל דאפי׳ נתפטמה מאיליה דה״ל כהוקרה אפי׳ הכי כשטבח׳ ומכר׳ אינו משלם הקרן אלא כמו שהיתה תחלה בזול וזהו כנגד מימרא דרבה הנ״ל וכל הפוסקים דסבירא להו דבכה״ג אזלינן בתר שעה שהוציאו מן העולם בידים ומשלם קרן ארבע׳ גם הע״ש עצמו כ׳ בסי׳ ש״ס ס״י בדין גזיל׳ דבכה״ג משלם ארבע ואנן קי״ל בכל הנהו דינא דגזיל׳ וגניבה שווין וגם הגמ׳ הנ״ל הוכיח מדברי רבה הנ״ל דאיירי בגזיל׳ על דברי רב הנ״ל דאיירי מגניב׳ וכנ״ל ש״מ דגזילה וגניבה שווין הם גם דברי הע״ש סותרין זא״ז דכ׳ מתחלה באם הי׳ שוה בשעת הגניב׳ ארבע׳ ובשעת שחיט׳ ב׳ דמשלם קרן ד׳ שלא יהא חוטא נשכר משמע דלולי ה״ט לא היה משלם אלא ב׳ כמו שהי׳ שוה בשעת שחיט׳ שמוציאו מן העולם ולא אזלינן בתר שעת גניבה ואח״כ כ׳ כשהי׳ שוה מתחל׳ שנים ואח״כ ד׳ ושחט׳ דמשלם הקרן שנים כמו שהי׳ בשעת הגניב׳ ולא אזל בתר שעת השחיט׳ אף דשם שייך טעמא דלא יהא חוטא נשכר ואף שהרמב״ם פ״א דגניב׳ כ׳ שם בדין י״ד וז״ל היה שוה בשעת גניבה ב׳ ובשעת העמד׳ בדין ד׳ ואם שחט או שבר הכלי משלם תשלומי כפל ד׳ וה׳ כשעת העמדה בדין עכ״ל אין לדקדק מלשונו מדלא כ׳ שגם קרן כשעת העמד׳ בדין שס״ל שמשלם קרן כשעת גניב׳ וז״א דהא רבה הנ״ל אמר דבכה״ג משלם ארבע וא״ל דהרמב״ם איירי כשלא הוקרה בין שעת גניבה לשעת טביח׳ או שביר׳ אלא גם בשעת טביח׳ ושביר׳ שוה רק שנים כדמעיקרא וקודם העמד׳ בדין נתיקר׳ ומ״ה לא כ׳ קרן בהדי כפל ד׳ וה׳ משום דבקרן אזלינן בתר שעה שמוציאו מן העולם ובכפל ד׳ וה׳ ס״ל דאזלינן בתר שעת העמד׳ בדין שנתייקר ושוה ד׳ ומטעם דכ׳ הע״ש הנ״ל דילפינן מאשר ירשיעון אלקים ותאמר שבזה נתיישב ג״כ הע״ש הנ״ל דג״כ מיירי בהכי דזהו נגד סברת הרא״ש והטור הנ״ל וגם דרך הרמב״ם הוא למשוך בכל דבריו אחר דברי הגמ׳ ואם כוונתו כמ״ש ק׳ דהניח כאן דברי רבה הנ״ל הנזכר בגמ׳ וכתב עניינים שלא נזכרו בגמ׳ כלל וגם סתם דבריו בלי טעם דה״ל למכתב דמ״ה בכפל ד׳ וה׳ אזלינן בתר שעת העמדה בדין דכתי׳ אשר ירשיעון אלקים בפרט שדין זה שישלם כפל ד׳ וה׳ בד׳ שבשעת גניבה ובשעת טביחה ושבירה שהוציאו מן העולם לא היה שוה אלא שנים הוא נגד הסברא והל״ל דזה נלמד מקרא דאשר ירש עון כו׳ ועוד דהוא נגד הגמ׳ דקאמרינן שם בסוגיא דאם גנב טלה ונעשה איל וטבחו או מכרו אחר שנעשה איל דאינו חייב בד׳ וה׳ מטעם דמיד שנשתנה ונעש׳ איל קנאו הגנב בהשינוי והטביחה ומכירה ברשותו נעשה. ה״נ נימא מיד שטבחו ומכרו שנשתנה מכמות שהיה עומד ברשותו ותו אף דנתיקרה ברשותו נתיקר׳ ולא ישלם אלא כמו שהיתה בשעת טביחה וע״כ צ״ל דהרמב״ם דלא כ׳ קרן הוא מרוב פשיטותו וק״ו מכפל הוא או שצריכין להגיה בדבריו ולכתוב ג״כ קרן גם המ״מ כ׳ שם על דברי הרמב״ם ז״ל ובכה״ג הקרן והכפל שווין וכדמוכח התם וכ״כ בהל׳ עכ״ל הרי לפנינו דגם המ״מ בא ללמדינו דלא תטעה בדברי הרמב״ם לו׳ מדלא הזכיר קרן שדינו חלוק מדין כפל אלא דינם שוה הן וגם מה שסיים הע״ש הנ״ל וכ׳ ז״ל ואם מתה הבהמה מאיליה ואבד הכלי מאיליו משלם הכל קרן וכפל ד׳ וה׳ כשעת הגניבה כיון שאינו בעין עכ״ל לא דק בענינו כלל דמאחר דמת ונאבד מאליו לא שייך בזה חיוב ד׳ וה׳ כלל גם בהרמב״ם ובטור ליתא גם מה שסיים בטעמו וכ׳ כיון שאינו בעין קשה מה לי אם היא בעין או לא הלא קרא דאשר ירשיעון אלקים דיליף מיניה דבכפל אזלינן בתר העמדה בדין קאי אפי׳ אכשאין הגניבה בעין אך כשהנגנב תבעו לשלם לו דמי גניבתו:

(י) אין אומרים יתן לבעלים השברים כו׳ – אע״ג דבנזקין אמרי׳ כן כמ״ש הט״ו בסי׳ שפ״ז התם ה״ט דכתיב והמת יהיה לו וק״ל כמ״ד לו לניזק וכמ״ש שם אבל בגנב כתיב חיים שנים ישלם וכן בגזילה יתבאר בסי׳ שס״ב דהדין כן משום דכתיב ביה והשיב את הגזילה אשר גזל ודרשי׳ כעין שגזל:

(יא) ואם רצה הבעלים כו׳ עד שומעין לו – המ״מ תמה על זה וכ׳ וצ״ע למה לא אמרי׳ שקנאה הגנב בשינוי וכ׳ אולי מיירי ששמו עליו פי׳ שלא נשבר מהכלי אלא מעט ועדיין שם הראשון נשאר ע״ג הכלי ועמ״ש בס״ס שס״ב ישוב אחר לקושיא זו דהמ״מ:

(יב) אינם יכולים להקדישו כו׳ – הגנב והגזלן לפי שאינו שלו והבעל לפי שאינו ברשותו וכתיב ואיש כי יקדיש את ביתו מה ביתו ברשותו אף כל דוקא שהוא ברשותו: