(א) האב יכול לקדש בתו בעל כרחה. כ״כ החינוך במצוה תקנב.
האב זכאי בכתובתה אם תתאלמן או תתגרש עד שתבגר. כן הביאו הטוש״ע והב״י בסי׳ נה,ז.
נפלו לבת נכסים מבית אבי אמה אין לאב בהם כלום. בכתובות מו:, תנן דאינו אוכל פירות, ורש״י שם ד״ה ואינו אוכל, ותוס׳ רי״ד שם ד״ה ואינו אוכל, וראב״ן בסי׳ תקמ ד״ה והאב, כתבו דהיינו שנפלו לה נכסים מבית אבי אמה.
היתה הבת ספק בוגרת וקידשה עצמה או שקידש אותה אביה האם צריכה גט. הב״י בסעיף א בד״ה ומ״ש בשם הרמ״ה, הביא דהרמב״ם כתב סתמא דצריכה גט, ויש להעיר דכ״כ סמ״ג בעשה מח.
השיאה אביה ונתאלמנה או נתגרשה אין לו עוד רשות בה. כן הביאו הטוש״ע והב״י בסעיף ג, ויש להעיר דכ״כ סמ״ג בעשה מח.
האומר לבתו צאי וקבלי קידושיך האם מקודשת. הב״י והרמ״א והב״ש בסעיף ז, הביאו בזה מחלוקת, והרמ״א כתב דהרוצה להוציא עצמו מפלוגתא יעמוד על גבה בשעה שמקבלת קידושיה, ע״כ, אמנם יש להעיר דבב״י מבואר דהרא״ש והרמב״ם ומהר״ם סברי דיכול לומר ופליג עלייהו רק המרדכי בשם ר״מ, ואף במרדכי יש חילופי גירסאות בזה, והב״י הוסיף דהרי״ף השמיטה מכלל דפליג על זה, ע״כ, וכבר העירו בעל התוי״ט והב״ש דהרי״ף הביאה במקום אחר וא״כ אף הרי״ף סבר לה, וכן סמ״ג בעשה מח, וסמ״ק מצוריך במצוה קפ אות קסח, פסקו דיכול לומר צאי וקבלי קידושיך, וכ״כ החינוך במצוה תקנב, וכ״כ ראב״ן בסי׳ תקנב ד״ה האשה, ובסי׳ תקנב ד״ה ת״ר מצות, ועל כן נראה דאין צריך להחמיר בזה.
האם מותר לקדש את בתו כשהיא קטנה. עי׳ במה שאכתוב בזה בסעיף טו.
קטנה או נערה שנתקדשה או נישאת שלא לדעת אביה ואביה אינו כאן האם מהני. הב״י בסעיף ד-יא-יג, הביא שהרי״ף כתב דאינו כלום ודחה את האומרים שצריכה גט ומיאון, ויש להעיר דהמנהיג בהל׳ מיאון שבסוף סי׳ קנא, כתב דאינו כלום, וכ״כ ראב״ן בסי׳ תקנג ד״ה אמר עולא, וכ״כ סמ״ק מצוריך במצוה קפ אות קסה, אמנם גבי אם היה אביה במדינת הים, עי׳ במה שאכתוב בסעיף יד.
קי״ל כרב דבין היא ובין אביה יכולים לעכב. כ״כ הטוש״ע בסעיף ד-יא, וכן הביא הב״י מהר״ן, והיינו מחלוקת דלא כרב אסי
בקידושין מו., דס״ל דאינה יכולה לעכב, ויש להעיר דכ״כ הרמב״ם בהל׳ אישות ג,יג, דיכולה לעכב בין אם נתקדשה בפני האב ובין שלא בפני האב, וכ״כ סמ״ג בעשה מח.
נתקדשה שלא לדעת אביה ונתרצה האב אחרי כן האם הויא מקודשת. הטוש״ע והב״י בסעיף ד-יא, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ״ג בעשה מח, וסמ״ק מצוריך במצוה קפ אות קסה, כתבו דאינה מקודשת, וראב״ן בסי׳ תקטז ד״ה וקטנה, ובסי׳ תקנב ד״ה ואם הלך, כתב גבי הלך אביה למדינת הים וקדשוה אחיה ואמה דאם כשבא האב ושמע נתרצה, יש חילוק דאם מעות הקידושין בעין חלו הקידושין כעת והויא מקודשת גמורה ואם אין המעות בעין לא חלו מדאורייתא, ואם כבר נישאת ואחר כך בא האב ושמע ונתרצה אף אם המעות אינם בעין גמרו הנישואין, ע״כ.
כמאן הלכתא בפלוגתא דרב ירמיה בר אבא ורב הונא גבי נישאת שלא לדעת אביה ואביה כאן. הב״י בסעיף ז, הביא מחלוקת באיזה גוונא פליגי, והביאו הב״י והגר״א והב״ש מחלוקת כמי ההלכה, ויש להעיר דרבינו אברהם מן ההר (המיוחס בטעות לר״י הזקן)
בקידושין מו. ד״ה טעמא דרב הונא, כתב דהלכה כרבי ירמיה דאינה אוכלת בתרומה, וכ״כ המנהיג בהל׳ מיאון בסוף סי׳ קנא.
קטנה שהלך אביה למדינת הים וקדשוה אחיה ואמה או קדשה עצמה. הטור והב״י בסעיף יד, הביאו מחלוקת גבי קידשוה אחיה ואמה אם מקודשת מדרבנן או לא, ויש להעיר דסמ״ק מצוריך במצוה קפ אות קפא, כתב דאם קדשה עצמה הויא מקודשת מדרבנן, ע״כ, ומשמע דס״ל דאפי׳ היא בעצמה יכולה לקדש עצמה מדרבנן, ומ״מ נמצא דדעת סמ״ק מסייע לסוברים דבקידשוה אחיה ואמה צריכה מיאון, וכן מדברי ראב״ן בסי׳ תקטז ד״ה וקטנה, מבואר דצריכה מיאון, ומאידך מדברי המנהיג בהל׳ מיאון בסוף סי׳ קנא, נראה דס״ל דבקידשוה אחיה ואמה בחיי אביה אינו כלום, וסמ״ג בעשה מח, הביא בזה מחלוקת, והביא דר״י ס״ל דאינה מקודשת. סמ״ק שם כתב דלכי גדלה גדלי קידושיה בהדה מדאורייתא, ע״כ, ואפשר דכוונתו דוקא בבעל לשם קידושין ומתקדשת בביאה, וכעין זה הביא סמ״ג שם מבה״ג דלכי גדלה גדלי קידושיה בהדה. הב״י הביא מחלוקת לסוברים דלא חלים הקידושין, האם מותר לו לקיימה, ויש להעיר דסמ״ג שם, הביא בזה מחלוקת, והביא דר״י ס״ל כר״ת דאין לחשוש שמא קידשה אביה במדינת הים.
האומר לחבירו אחת מבנותיך מקודשת לי אין הבוגרת בכלל אע״ג דנתנה לו רשות לקבל קידושיה. כ״כ הטוש״ע בסעיף טו, והב״י הביא כן מהראשונים דקי״ל הכי אע״ג דהאי סוגיא אתאמרא אליבא דרבא דלא קי״ל כוותיה, ע״כ, ויש להעיר דכן פסקו סמ״ג בעשה מח, וסמ״ק מצוריך במצוה קפ אות קצב, וראב״ן בסי׳ תקנד ד״ה מי שיש. אמרינן בגמרא דהטעם דודאי קידש את הקטנה כי לא שביק איניש מצוה דרמיא עליה ומקדש את בתו הבוגרת דלא רמיא עליה, ע״כ, וקשה דהא אמרינן
בקידושין מא., דאסור לקדש את בתו קטנה, וכדלעיל סעיף ח, וא״כ כיצד אמרינן דודאי קידש דוקא את הקטנה ושמא נמנע מחמת האיסור, ונראה דהא דאמרינן דאין לקדש קטנה היינו כשיכול לקדשה לכשתגדל, אבל היכא דהזדמן לו לקדשה קטנה וחושש שמא אם לא יקדשנה כעת לא תינשא אדרבה יקדשנה, והכא איירי בגוונא שיש חשש שלא תינשא ועל כן אין איסור ועל כן ודאי כך עשה.
שידך בת מסוימת ובשעת הקידושין קידש בתו סתם. הב״י בסעיף טז, הביא בזה מחלוקת האם כולן צריכות גט או רק המשודכת מקודשת, ויש להעיר דסמ״ג בעשה מח, הביא להלכה מר״ת דרק המשודכת מקודשת, וכל שכן אם המשודכת במקום החתן והאב שדעתו על המשודכת, ע״כ.