×
Mikraot Gedolot Tutorial
שו״ע
פירוש
הערותNotes
E/ע
שו״ע חושן משפט רע״אשו״ע
;?!
אָ
מציאת בהמה ושטר חוב ושובר וגט אשה, ובו ה׳ סעיפים
(א) שְׁנָיִם שֶׁרָאוּ גָמָל אוֹ חֲמוֹר שֶׁל מְצִיאָה, וְקָדְמוּ שְׁנֵיהֶם וְהִנְהִיגוּהוּ אוֹ מְשָׁכוּהוּ, אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מַנְהִיג וְאֶחָד מוֹשֵׁךְ, קָנוּ שְׁנֵיהֶם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בַּחֲמוֹר. אֲבָל בְּגָמָל, אִם הָיָה אֶחָד מַנְהִיג וְאֶחָד מוֹשֵׁךְ, הַמּוֹשֵׁךְ קָנָה אֲבָל לֹא הַמַּנְהִיג.
(ב) בֶּהֱמַת מְצִיאָה שֶׁקָּדַם אֶחָד וְאָחַז בַּמּוֹסֵרָה, לֹא קָנָה עַד שֶׁיִּמְשֹׁךְ אוֹ יַנְהִיג, וְכֵן בְּנִכְסֵי הַגֵּר, אֲבָל קָנָה הַמּוֹסֵרָה לְבַדּוֹ. (ג) הָיָה אֶחָד רוֹכֵב וְאֶחָד אוֹחֵז בַּמּוֹסֵרָה, הָרוֹכֵב קָנָה הַבְּהֵמָה וְהַמּוֹסֵרָה שֶׁעַל לְחָיֵי הַבְּהֵמָה בִּלְבַד, וְזֶה שֶׁאָחַז הַמּוֹסֵרָה קָנָה מִמֶּנָה מַה שֶּׁאָחַז בְּיָדוֹ, וּשְׁאָר הַמּוֹסֵרָה לֹא קָנָה שׁוּם אֶחָד מֵהֶם. {הַגָּה: הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין, קָנוּ שְׁנֵיהֶן. הָיָה אֶחָד רוֹכֵב וְאֶחָד מַנְהִיג, קָנוּ שְׁנֵיהֶם וְיַחֲלֹקוּ (טוּר סִימָן קנ״ז ס״ו בְּשֵׁם הָרא״ש ורי״ו נ״י ח״ד).} (ד) דִּין מְצִיאַת שְׁטָרוֹת וְשׁוֹבְרִים, נִתְבָּאֵר בְּסִימָן ס״ה. (ה) דִּין מְצִיאַת גֵּט, נִתְבָּאֵר בְּטוּר אֶבֶן הָעֶזֶר סִימָן קל״ב וְסִימָן קנ״ג.

מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) (ס״ב אבל קונה המוסירה) המ״מ כתב על סעיף זה שהוא דברי רמב״ם שהם דברי המשנה מפורשת במציעא עכ״ל ותמהתי מאוד שאין בפ״ק שום משנה אלא מימרא דר׳ חלבו בדף ה׳ [ח] דלא קנה הבהמה ע״י מוסירה במציאה אבל מקנין המוסירה לא מיירי ובאמת צ״ע האי פיסק׳ שמשמע דקנה כל המוסירה וקשה הא ראשה הב׳ היה על החמור ובסמ״ע כ׳ משום דבידו למשכה כו׳ ותמוה הוא דפ״ק דב״מ דף ט׳ א״ר אבוה כן הואיל ויכול לנתקה ולהביאה אצלו ואמרי׳ ע״ז דבדות׳ היא כו׳ ומ״ה מסקינן שם דרוכב קנה החמור ובית פגי׳ וכמ״ש בסעיף שאח״ז ובסמ״ע כ׳ דשם הטעם דבטלה המוסיר׳ שבראש הבהמה לגבי הבהמה כו׳ ולא משמע כן בסוגי׳ דלא הוקשה לתלמוד מ״ש בבריי׳ דהאוחז במוסיר׳ קנה כל המוסיר׳ מצד יכול לנתקה אצלו רק מכח דלא אמרינן כלל סברא כזאת הואיל ויכול כו׳ אבל אי הוה איירי להאי סברא שפיר קנה כל המוסירה אפילו מה שהיא בי׳ פגי׳ דאין שייך שם דבטל לגבי בהמה דאדרבה כיון שזה יכול לנתקה חשבינן כאילו כבר מנותקת מעל ראש החמור והכי ס״ל לר׳ אבוהו באמת רק דתלמוד׳ דחי דא״ל כלל הואיל ויכול וא״כ היאך נאמר דהרמב״ם סובר הואיל ויכול כו׳ וא״ל דבגמרא מיירי שיש עוד אחד שתפס בראש השני דהא כתב הטור בסי׳ זה אפי׳ כ״א שהגביה ראש שעל הקרקע לא קנה וכן משמע מרש״י וכ״פ בש״ע. ונלע״ד דכוונת הרמב״ם כאן במ״ש דקנה המוסירה לא על כל המוסירה קאמר לא דקמש״ל [אלא דקמ״ל] שם דיש לו קנין במוסירה אע״פ שאין לו קנין בחמור וסמך עצמו על מה שיכתוב שיעור הקנין במוסירה כמו כשיש עוד אחר שיתפוס החמור: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Shulchan Arukh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×