Hagahot R. Akiva Eiger Even HaEzer 27 – הגהות ר' עקיבא איגר אבן העזר כז‏ – Shulchan Arukh

שו״ע

פירוש

כיצד לשון הקידושין, ושיאמר הוא ויתן הוא, ובו י׳ סעיפים(א) בְּכֶסֶף כֵּיצַד, נוֹתֵן לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם פְּרוּטָה אוֹ שְׁוֵה פְּרוּטָה, וְאוֹמֵר לָהּ: ״הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בָּזֶה״. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר לָהּ: ״כְּדַת משֶׁה וְיִשְׂרָאֵל״ (כָּל בּוֹ). וְכֵן נוֹהֲגִין לְכַּתְחִילָה וְכֵן נוֹהֲגִין לְקַדֵּשׁ בְּטַבַּעַת, וְיֵשׁ לָהֶם טַעַם בְּתִקּוּנֵי הַזֹּהַר (דַּעַת הָרַב).} וְהוּא הַדִּין אִם אָמַר לָהּ: ״הֲרֵי אַתְּ מְאֹרֶסֶת לִי״, אוֹ ״הֲרֵי אַתְּ לִי לְאִשָּׁה״, וְכֵן בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁמַּשְׁמָעוּתוֹ לְשׁוֹן קִדּוּשִׁין וַדַּאי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, וּבִלְבַד שֶׁהִיא תָּבִין שֶׁהוּא לְשׁוֹן קִדּוּשִׁין, וְאִם הָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ תְּחִלָּה עַל עִסְקֵי קִדּוּשִׁין, וְנָתַן לָהּ אֲפִלּוּ בִּשְׁתִיקָה, הָוֵי קִדּוּשִׁין. וְהוּא שֶׁעֲדַיִן עֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן. וְכָל שֶׁכֵּן אִם אָמַר לְשׁוֹן קִדּוּשִׁין וַדַּאי, אֶלָּא שֶׁאֵינָהּ מְבִינָה אוֹתוֹ, דַּהֲווּ קִדּוּשִׁין. {הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּלָא בָּעִינָן מְדַבְּרִים בְּאוֹתוֹ עִנְיָן מַמָּשׁ, אֶלָּא מְדַבְּרִים מֵעִנְיָן לְעִנְיָן בְּאוֹתוֹ עִנְיָן, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין מְדַבְּרִים בְּקִדּוּשִׁין, רַק בְּצָרְכֵי זִוּוּגָם (מָרְדְּכַי סוֹף הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ וְכ״כ הָרַשְׁבָּ״א). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא בָּעִינָן מְדַבְּרִים עִמָּהּ, אֶלָּא כָּל שֶׁמְּדַבְּרִים לְפָנֶיהָ, סָגֵי (מָרְדְּכַי רֵישׁ קִדּוּשִׁין, וְכֵן מַשְׁמָע לְשׁוֹן הַטּוּר).} (ב) אָמַר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ אִשְׁתִּי, הֲרֵי אַתְּ זְקוּקָתִי, הֲרֵי אַתְּ קְנוּיָה לִי, הֲרֵי אַתְּ אֲרוּסָתִי, הֲרֵי אַתְּ שֶׁלִּי, הֲרֵי אַתְּ בִּרְשׁוּתִי, הֲרֵי אַתְּ לְקוּחָתִי, מְקֻדֶּשֶׁת, {הַגָּה: אִם הֵבִינָה דְּבָרָיו, אוֹ שֶׁדִּבְּרוּ תְּחִלָּה מֵעִסְקֵי קִדּוּשִׁין (הָרַ״ן וְהַמ״מ). אֲבָל הָאִישׁ אֵינוֹ נֶאֱמָן לוֹמַר שֶׁלֹּא כִּוֵּן לְשֵׁם קִדּוּשִׁין (ב״י בְּשֵׁם הָרא״ש).} (ג) אָמַר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְיֹעֶדֶת לִי, מְיֻחֶדֶת לִי, עֶזְרָתִי, נֶגְדָּתִי, צַלְעָתִי, סְגוּרָתִי, תַּחְתַּי, עֲצוּרָתִי, תְּפוּסָתִי, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת בְּסָפֵק. {הַגָּה: וְהוּא הַדִּין אִם אָמַר: הֲרֵי אַתְּ חֲרוּפָתִי. אֲבָל אָמַר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ נְשׂוּאָתִי, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ כְּלוּם.} וְהוּא שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ תְּחִלָּה עַל עִסְקֵי קִדּוּשִׁין, אֲבָל אִם אֵינוֹ מְדַבֵּר עִמָּהּ תְּחִלָּה עַל עִסְקֵי קִדּוּשִׁין, אֵין חוֹשְׁשִׁין לְמִלּוֹת אֵלּוּ. {הַגָּה: מִי שֶׁאָמַר לְאִשָּׁה שֶׁנּוֹתֵן לָהּ בִּשְׁבִיל אַהֲבָה וְחִבָּה, חוֹשְׁשִׁין לְקִדּוּשִׁין, כִּי שֶׁמָּא אָמַר שֶׁנּוֹתֵן לָהּ שֶׁיִּהְיֶה אַהֲבָה וְחִבָּה בֵּינֵיהֶם, וְהָוֵי כְּאִלּוּ אָמַר לָהּ: מְיֹעֶדֶת לִי אוֹ מְיֻחֶדֶת לִי (תְּשׁוּבַת מיי׳ סוֹף אִישׁוּת). יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף עַל גַּב דִּלְשׁוֹנוֹת אֵלּוּ לֹא מְהַנֵּי אִם לֹא דִּבֵּר עִמָּהּ מֵעִסְקֵי קִדּוּשִׁין, מִכָּל מָקוֹם אִם הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁקִּבְּלָה לְשֵׁם קִדּוּשִׁין, הָוֵי סְפֵק קִדּוּשִׁין (הָרַ״ן). וַאֲפִלּוּ נָתַן לָהּ בִּשְׁתִיקָה וְלֹא דִּבֵּר כְּלוּם, וְהוּא וְהִיא אוֹמְרִים שֶׁכִּוְּנוּ לְשֵׁם קִדּוּשִׁין, הָוֵי קִדּוּשִׁין (בְּמָרְדְּכַי פֶּרֶק הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ וּתְשׁוּבַת מוהר״ם). וּבְמָקוֹם דְּלֹא הָוֵי קִדּוּשִׁין, אֲפִלּוּ אִם חוֹזֵר אַחַר כָּךְ וְאָמַר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי, צָרִיךְ לִטֹּל הַכֶּסֶף מִמֶּנָּה וְלִתֵּן לָהּ בְּתוֹרַת קִדּוּשִׁין (המ״מ בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ״א).} (ד) אָמַר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת, וְלֹא אָמַר: ״לִי״, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. {וְכֵן עִקָּר (תְּשׁוּבַת הָרא״ש) אֲבָל יֵשׁ מַחֲמִירִין וְאוֹמְרִים דְּהָוֵי קִדּוּשִׁין (תִּמְצְאֵם בִּתְשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ״א וְרַמְבַּ״ן וְהָרא״ש כְּלָל ל״ו).} וְאִם הָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ עַל עִסְקֵי קִדּוּשִׁין, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם קִדֵּשׁ תְּחִלָּה אִשָּׁה אַחַת קִדּוּשִׁין גְּמוּרִים, וְאָמַר לְאַחֶרֶת בְּפָנֶיהָ: תְּהֵא מְקֻדֶּשֶׁת, וְלֹא אָמַר: ״לִי״, יָדַיִם מוֹכִיחוֹת (פֵּרוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהָאוֹחֵז בְּבֵית יַד הַכְּלִי מוֹשֵׁךְ עִמּוֹ הַכְּלִי עַצְמוֹ, כֵּן אֵלֶּה הַדְּבָרִים מוֹכִיחִים שֶׁמּוֹשְׁכִים אַחֲרֵיהֶם לְשׁוֹן ״לִי״) נִינְהוּ, וְחוֹשְׁשִׁין לְקִדּוּשִׁין. (ה) יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאִם כְּשֶׁנָּתַן לָהּ הַכֶּסֶף אָמַר לָהּ: הֲרֵינִי נוֹתְנוֹ לָךְ בְּתוֹרַת קִדּוּשִׁין, הָוֵי כְּאוֹמֵר: ״לִי״. {הַגָּה: וְצָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר לָהּ לָשׁוֹן הַמּוֹכִיחַ לְהַבָּא, כְּגוֹן שֶׁאוֹמֵר: הֲרֵי הֵן קִדּוּשִׁין, אוֹ קִדּוּשִׁין יִהְיוּ. אֲבָל אָמַר: הֵן קִדּוּשִׁין, לְחוּד, אֵינוֹ כְּלוּם (ב״י בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָר״י דוראן).} (ו) אָמַר לָהּ: הֲרֵינִי אִישֵׁךְ, הֲרֵי בַּעְלֵךְ, הֲרֵינִי אֲרוּסֵךְ, אֵינוֹ כְּלוּם, אֲפִלּוּ הָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ תְּחִלָּה עַל עִסְקֵי קִדּוּשִׁין, מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״כִּי יִקַּח״ (דברים כד, א) וְלֹא שֶׁיַּקַּח אֶת עַצְמוֹ. {נָתַן הַכֶּסֶף לְאֶחָד וְאָמַר לוֹ: הֲרֵי אַתְּ חָמִי, וְלֹא אָמַר: בִּתְּךָ מְקֻדֶּשֶׁת לִי, אֵין בָּזֶה כְּלוּם (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי פ״ק דְּקִדּוּשִׁין).} (ז) נָתְנָה הִיא לוֹ כֶּסֶף, וְאָמְרָה: הֲרֵינִי מְקֻדֶּשֶׁת לְךָ, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. (ח) נָתַן הוּא וְאָמְרָה הִיא, אִם הָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ עַל עִסְקֵי קִדּוּשִׁין, הָוֵי וַדַּאי קִדּוּשִׁין, וְאִם לָאו, הָוֵי סְפֵק קִדּוּשִׁין. וְאִם עָנָה הַבַּעַל: הֵן, בִּשְׁעַת נְתִינָה, הָוֵי וַדַּאי קִדּוּשִׁין אֲפִלּוּ אֵין עֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן. (ט) נָתְנָה הִיא וְאָמְרָה לוֹ: הֵילָךְ דִּינָר זֶה מַתָּנָה וְאֶתְקַדֵּשׁ לְךָ, וּלְקָחוֹ וְאָמַר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בַּהֲנָאָה זוֹ שֶׁקִּבַּלְתִּי מִמֵּךְ מַתָּנָה, אִם אָדָם חָשׁוּב הוּא, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁהֲנָאָה יֵשׁ לָהּ בִּהְיוֹתוֹ נֶהֱנֶה מִמֶּנָּה, וּבַהֲנָאָה זוֹ הִקְנְתָה עַצְמָהּ לוֹ. וְצָרִיךְ חֲקִירַת חָכָם מִי נִקְרָא אָדָם שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב לְהַתִּירָהּ בְּלֹא גֵּט. {וְיֵשׁ מַחֲמִירִין אֲפִלּוּ לֹא אָמְרָה תְּחִלָּה כְּשֶׁנָּתְנָה: וְאֶתְקַדֵּשׁ לְךְ, רַק נָתְנָה סְתָם, וְאָמַר לָהּ: הִתְקַדְּשִׁי כוּ׳, וְשָׁתְקָה (תשו׳ הָרַשְׁבָּ״א סִי׳ תרי״ג).} (י) שִׁעוּר הַכֶּסֶף שֶׁמְּקַדְּשִׁין בּוֹ, מִשְׁקַל חֲצִי שְׂעוֹרָה כֶּסֶף צָרוּף (עַיֵּן בְּיוֹרֶה דֵעָה סִימָן רצ״ד סָעִיף ו׳ שִׁעוּר שְׁוֵה פְּרוּטָה.) מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)

הערות

(א) סי׳ כ״ז ס״א או שוה פרוטה. נ״ב בחי׳ רשב״א שבועות פ״ד מסתפק אם מקדש בכלים י״ל דא״צ שיהי ש״פ כמו לענין שבועה בחוה״מ סי׳ פ״ח:
(ב) שם או שוה פרוטה. נ״ב קדשה בס״ת ע׳ ירושלמי נדרים פ״ה ה״ה ובקרבן עדה שם:
(ג) שם ה״א מקודשת לי בזה. נ״ב אם לא אמר בזה. ע׳ תשובת מבי״ט ח״א סי׳ רצ״א דמהני ומחלק שם דאם אמר תהא לי מקודשת לא מהני אא״כ אמר בזה. ועי תשו׳ קול אלי׳ חאה״ע סי׳ ה׳:
(ד) שם הגה לקדש בטבעת. נ״ב ואם אמר ה״א מקודשת לי בטבעת זו. והי׳ כוס ע׳ לקמן סי׳ ל״ח בב״ש ס״ק מ״ז. וע׳ בתשו׳ שי למורה סי׳ נ״ז:
(ה) ב״ש אות ב׳ וקשה הא כתב הרשב״א. נ״ב במחכ״ת ז״א דהרשב״א כ״כ היכי דהנתינה יהיה קדושין בזה כיון דלהמקבל לא הוי נתינה לא הוי קידושין. אבל אם מקדש בפרוטה ע״מ שאתן לך בזה אם נתינה בע״כ שמי׳ נתינה מקרי קיום תנאי ובזה דן המהרי״ט די״ל דאם ירצה ליתן לה שוה כסף והיא אינה רוצי׳ לא מקרי קיום תנאי וברור. וע׳ תשובת ב׳ דינים קדושין סי׳ ג׳:
(ו) שם אות ג׳ הר״ז ס׳ קדושין. נ״ב ע׳ לקמן רסי׳ ל׳ בב״ש דכוונת שוקא איננו כי אם במקום אסיפת התגרים למשא ומתן ובעת אסיפתן שם שאז נראה כאלו קנין אשה שוה לשארי שם. וע׳ תשובת הראנ״ח ח״א סימן פ״ה. ולענין קדושין בלילה ע׳ שער המלך ריש הל׳ גרושין: (ז) ס״ד ולא אמר לי אינה מקודשת. נ״ב אף שהיא משודכת לו מכבר. תשו׳ תשב״ץ ח״ד טור ב׳ סי׳ ד׳. ותשובת מבי״ט סימן קכ״ז:
(ח) שם על עסקי קדושין הר״ז מקודשת. נ״ב ואם דיבר עמה בעסק קדושין. אבל לא למי או שאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי ואח״כ אמר ה״א צלעתי. נלע״ד דהוי קדושין דמכח דבריו תחלה מעסק קדושין מבינה דצלעתי לשון קדושין וממילא ידעה דמקדשה לעצמו מלשון צלעתי דמדבר בעדו: (ט) ב״ש אות י״ט רי״ו מחמיר. נ״ב הובא בב״י סימן קל״ו: (י) ס״ח הוי ס׳ קדושין. נ״ב ואם היה המקדש י״ג שנים ובדקו ולא הביא ב״ש אף דבדאורייתא חיישי׳ לשמא נשרו מ״מ י״ל דהוי ס״ס כיון דהקדושין בעצמם המה ג״כ רק ספק ע׳ תשו׳ מהריב״ל ח״א כ״ג סי׳ י״ג ובתשובת רש״ך ח״ב סימן קכ״ח: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Shulchan Arukh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון