×
Mikraot Gedolot Tutorial
שו״ע
פירוש
הערותNotes
E/ע
שו״ע חושן משפט ע״אשו״ע
;?!
אָ
לוה שהאמין למלוה בעל פה, למה מועיל נאמנות, ובו כ״ג סעיפים (א) הִתְנָה הַמַּלְוֶה עִם הַלּוֶֹה שֶׁיְּהֵא נֶאֱמָן בְּכָל עֵת שֶׁיֹּאמַר שֶׁלֹּא פְרָעוֹ, הֲרֵי זֶה נוֹטֵל בְּלֹא שְׁבוּעָה אַף עַל פִּי שֶׁטּוֹעֵן שֶׁפְּרָעוֹ, אֲפִלּוּ הִיא מִלְוָה עַל פֶּה. {הַגָּה: וְדַוְקָא בִּדְאִכָּא עֵדִים שֶׁהֶאֱמִינוֹ עָלָיו, אֲבָל אִי לֵיכָּא עֵדִים, וְהַלּוֶֹה אוֹמֵר שֶׁהֶאֱמִינוֹ וּפְרָעוֹ, נֶאֱמָן בְּמִגּוֹ. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ס״ט סָעִיף ב׳.} אֲבָל אִם הֵבִיא עֵדִים שֶׁפְּרָעוֹ, אֵינוֹ נוֹטֵל כְּלוּם. וְאִם הִתְנָה עִמּוֹ שֶׁיְּהֵא הַמַּלְוֶה נֶאֱמָן כִּשְׁנֵי עֵדִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵבִיא עֵדִים שֶׁפְּרָעוֹ, הֲרֵי זֶה גּוֹבֶה מִמֶּנּוּ בְּלֹא שְׁבוּעָה, וַאֲפִלּוּ הֵבִיא מֵאָה עֵדִים שֶׁפְּרָעוֹ בִּפְנֵיהֶם, שֶׁהַשְּׁנַיִם כְּמֵאָה. {הַגָּה: וַאֲפִלּוּ הָיָה לַלּוֶֹה מִגּוֹ, וְהָיָה אֶפְשָׁר לְמִפְטַר עַצְמוֹ בְּטַעֲנָה אַחֶרֶת, לֹא מְהֵימְנִינָן לֵהּ בְּמִגּוֹ נֶגֶד הַנֶּאֱמָנוּת שֶׁהֶאֱמִין עָלָיו (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ״א).} אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: הֲרֵי אַתָּה נֶאֱמָן עָלַי כִּשְׁלֹשָׁה, הוֹאִיל וְיָרַד לְמִנְיָן, אִם פְּרָעוֹ בִּפְנֵי אַרְבָּעָה הֲרֵי זֶה פָּרוּעַ. (ב) הָא דִמְהַנֵּי נֶאֱמָנוּת בְּלֹא קִנְיָן, דַּוְקָא בִּשְׁעַת הַלְוָאָה. אֲבָל לְאַחַר הַלְוָאָה, וְלֹא קָנוּ מִנֵּהּ, לֹא מִשְׁתַּעְבֵּד. (ג) הָא דִמְהַנֵּי נֶאֱמָנוּת כְּנֶגֶד עֵדִים, הָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁמְּעִידִים: בְּפָנֵינוּ פְּרָעוֹ. אֲבָל אִם הֵעִידוּ: בְּפָנֵינוּ הוֹדָה שֶׁפְּרָעוֹ, נֶאֱמָנִים; שֶׁלֹּא פְּסָלָם אֶלָּא לְפֵרָעוֹן, אֲבָל הוֹדָאָה מִלְּתָא אַחֲרִיתִי הִיא, וּבָהּ לֹא פְּסָלָם. וְכֵן אִם הֵעִידוּ שֶׁמָּחַל לוֹ הַחוֹב, נֶאֱמָנִים. {הַגָּה: וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. דְּאֵין הַנֶּאֱמָנוּת אֶלָּא לְמַה שֶּׁהֶאֱמִינוֹ עָלָיו, וְלֹא יוֹתֵר (טוּר סי״ד בְּשֵׁם תשו׳ הָרא״ש). כְּגוֹן מִי שֶׁקִּבֵּל מָעוֹת בְּעִסְקָא וְהֶאֱמִין לַנּוֹתֵן עָלָיו וְעַל יוֹרְשָׁיו לוֹמַר שֶׁלֹּא אֵרַע הֶפְסֵד בְּאוֹתוֹ מָמוֹן, וּבְכָל אֲשֶׁר יֹאמַר בְּעִקַּר הַמָּמוֹן, וְאַחַר כָּךְ נִפְטַר הַמְקַבֵּל וְהִנִּיחַ מָמוֹן בְּיַד אַחֵר, וְהַנּוֹתֵן אוֹמֵר שֶׁהוּא מֵעֵסֶק הַשֻּׁתָּפוּת, אֵינוֹ נֶאֱמָן בָּזֶה, אֲפִלּוּ הָיָה הַמְקַבֵּל (חַי), הוֹאִיל וְלֹא נִכְלַל בִּלְשׁוֹן הַנֶּאֱמָנוּת (תְּשׁוּבַת הָרא״ש כְּלָל ע״א ס״ב וְהֵבִיאוֹ הַטּוּר). אֲבָל כָּל מַה שֶּׁכָּתַב עָלָיו נֶאֱמָנוּת, מְהַנֵּי. כְּגוֹן, אִם כָּתַב לוֹ שֶׁיְּהֵא נֶאֱמָן כַּמָּה הוֹצִיא הוֹצָאוֹת וְשָׁחֳדִים, מְהַנֵּי, כְּמוֹ שֶׁמְּהַנֵּי לְעִקַּר הַקֶּרֶן, דְּכָל תְּנַאי שֶׁבְּמָמוֹן קַיָּם (כְּלָל הַנַּ״ל סִימָן ח׳ וְהֵבִיאוֹ הַטּוּר).} (ד) הַמְדַקְדְּקִים, עוֹשִׂין שׁוֹבָר מִכְּתַב יָדוֹ שֶׁל מַלְוֶה עַל שְׁטָר שֶׁל נֶאֱמָנוּת, וְתוּ לֵיכָּא לְמֵיחָשׁ לְמִידִי. (ה) הֲרֵי שֶׁפְּרָעוֹ, וְטָעַן הַמַּלְוֶה שֶׁלֹּא נִפְרַע, וּפְרָעוֹ פַּעַם שֵׁנִית מִפְּנֵי הַתְּנַאי, הֲרֵי הַלּוֶֹה חוֹזֵר וְתוֹבֵעַ אֶת הַמַּלְוֶה בַּדִּין, וְאוֹמֵר לוֹ: כָּךְ וְכָךְ אַתָּה חַיָּב לִי, מִפְּנֵי שֶׁפְּרַעְתִּיךָ שְׁנֵי פְעָמִים; אִם הוֹדָה, יְשַׁלֵּם. וְאִם כָּפַר, יִשָּׁבַע שְׁבוּעַת הֶסֵת עַל כָּךְ שֶׁלֹּא פְרָעוֹ אֶלָּא פַּעַם אַחַת. {הַגָּה: וַאֲפִלּוּ פְּרָעוֹ תְּחִלָּה בְּעֵדִים, מֵאַחַר שֶׁהֶאֱמִינוֹ נֶגֶד עֵדִים, אֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא שְׁבוּעַת הֶסֵּת (טוּר בְּשֵׁם הָרא״ש וְהָרִ״י ן׳ מִיגַ״שׁ וּב״י).} וּלְפִיכָךְ, אִם כָּתַב לוֹ בַּנֶּאֱמָנוּת שֶׁיְּהֵא נֶאֱמָן בְּלֹא שׁוּם שְׁבוּעָה קַלָּה וַחֲמוּרָה וְגִלְגּוּל, לְעוֹלָם לֹא מִשְׁתָּבַע, לֹא בִּתְחִלַּת הַפֵּרָעוֹן וְלֹא בְּסוֹף הַפֵּרָעוֹן. {הַגָּה: שְׁטָר שֶׁכָּתוּב בּוֹ נֶאֱמָנוּת כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִכְתַּב עָלָיו תַּבְרָא, לֹא עָלָיו עַל הַשְּׁטָר מַמָּשׁ קָאָמַר, אֶלָּא עַל הַחוֹב קָאָמַר, וַאֲפִלּוּ נִכְתַּב בְּמָקוֹם אַחֵר (מַהֲרִי״ק שֹׁרֶשׁ פ״ט); אֶלָּא אִם כֵּן פֵּרַשׁ בְּהֶדְיָא, דְּאָז צָרִיךְ לְקִיּוּמֵהּ תְּנָאֵהּ (רשב״ץ וּמְבִיאוֹ ב״י ס״ס ע׳). וְאִם הֵבִיא עֵדִים שֶׁפְּרָעוֹ, מְהַנֵּי, דְּהָוֵי כְּאִלּוּ אָמַר: אַל תִּפְרָעֵנִי אֶלָּא בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, וּפְרָעוֹ לִפְנֵי עֵדִים אֲחֵרִים (שָׁם), וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן ע׳ סָעִיף ד׳.} (ו) אֵין הַנֶּאֱמָנוּת מוֹעִיל שֶׁלֹּא לְהַחֲרִים חֵרֶם סְתָם, אֲפִלּוּ אִם פֵּרְשׁוֹ בְּפֵרוּשׁ. {הַגָּה: פְּטָרוֹ מִן הַשְּׁבוּעָה, נֶדֶר בִּכְלָל, דְּאֵין חִלּוּק בֵּין נֶדֶר לִשְׁבוּעָה רַק בְּבַעַל הַכּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ נֶאֱמָנוּת (רַ״ן פֶּרֶק הַכּוֹתֵב).} (ז) הַמַּחֲרִים, לֹא לֵימָא: כָּל מַאן דִּגְזָלֵהּ, אֶלָּא כָּל מַאן דְּאִיתֵהּ לַגְּזֵלָה בְּיָדֵהּ וְלֹא מְהַדֵּר. (ח) אֵין כּוֹתְבִים פִּתְקָא דְלָטוּתָא לְהַחֲרִים בַּצִּבּוּר, אֶלָּא לַיְתוֹמִים שֶׁבָּאוּ בְּטַעֲנַת אֲבִיהֶם אוֹ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס, וְאָמְרוּ: אֵין אָנוּ יוֹדְעִין אֵצֶל מִי יֵשׁ לְמוֹרִישֵׁנוּ כְּלוּם. וְאִם אֶחָד רָצָה לָצֵאת מִבֵּית הַכְּנֶסֶת כְּשֶׁזֶּה מַחֲרִים, יֵשׁ לְבֵית דִּין לוֹמַר: לָמָּה אַתָּה יוֹצֵא, וְאִם לֹא רָצָה לְהִתְעַכֵּב אֵין מוֹנְעִין אוֹתוֹ; וַאֲפִלּוּ שֶׁיָּצָא בִּשְׁעַת הַחֵרֶם, (הַחֵרֶם) חָל עָלָיו. {הַגָּה: וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ט״ז סָעִיף ג׳, דְּיֵשׁ אוֹמְרִים דְּנוֹתְנִים לְכָל אָדָם חֵרֶם אַחַר עֵדוּת, וְכֵן נוֹהֲגִין.} (ט) שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֶאֱמָנוּת, וְהַלּוֶֹה מוֹצִיא כְּתַב יָד הַמַּלְוֶה שֶׁקִּבֵּל מִמֶּנּוּ סְכוּם פְּלוֹנִי בְּיוֹם פְּלוֹנִי וּסְכוּם פְּלוֹנִי בְּיוֹם פְּלוֹנִי, וְהַמַּלְוֶה טוֹעֵן שֶׁאוֹתוֹ כְּתַב יָד הוּא מֵעֵסֶק אַחֵר, הַדִּין עִם הַלּוֶֹה. (י) שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֶאֱמָנוּת, וְיוֹצֵא מִתַּחַת יַד אַחֵר, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵין מוֹעִיל הַנֶּאֱמָנוּת. (יא) כְּתַב פֵּרָעוֹן בְּעֵדִים נֶגֶד שְׁטָר חוֹב, וּמֵת הַמַּלְוֶה, וְיֵשׁ כַּמָּה אֲמַתְלָאוֹת מוֹכִיחוֹת שֶׁכְּתַב הַפֵּרָעוֹן מְזֻיָּף, יִתְבָּרֵר הַדָּבָר בִּדְרִישׁוֹת וַחֲקִירוֹת, וְאִם אַחַר כָּךְ יֵרָאֶה לְבֵית דִּין שֶׁהָעֵדוּת מְכֻוֶּנֶת, חַיָּבִים הַיּוֹרְשִׁים לְהַחֲזִיר הַשְּׁטָר לַלּוֶֹה. (יב) אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בַּשְּׁטָר נֶאֱמָנוּת, אֵינוֹ גּוֹבֶה מֵהַיְתוֹמִים קְטַנִּים, כִּי אוּלַי כְּשֶׁיִּגְדְּלוּ יִמְצְאוּ שׁוֹבָר אוֹ עֵדֵי פֵרָעוֹן. (יג) שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֶאֱמָנוּת, וְנִמְצָא הַמַּלְוֶה כַּפְרָן בְּדָבָר אַחֵר (נ״א אֶחָד), בְּעֵדִים, בָּטֵל הַנֶּאֱמָנוּת. (יד) שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֶאֱמָנוּת, וּמִנְהַג הַמָּקוֹם שֶׁהַרְבֵּה כּוֹתְבִין נֶאֱמָנוּת בְּלֹא הַמְלָכַת הַבְּעָלִים לְשׁוּפְרָא דִשְׁטָרָא, וְהַלּוֶֹה טוֹעֵן כִּי בְּלֹא רְשׁוּתוֹ נִכְתַּב, אִם הָעֵדִים עַצְמָם הֵם כָּאן וְאוֹמְרִים שֶׁלֹּא כְתָבוּהוּ כִּי אִם מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ רוֹאִין שֶׁבִּשְׁאָר שְׁטָרוֹת הוּא כָּתוּב כָּךְ, אַף עַל גַּב דִּכְתִיב בֵּהּ: וּקְנֵינָא מִנֵּהּ עַל כָּל מַאי דִכְתִיב לְעֵיל, אֵין סוֹמְכִין עַל הַנֶּאֱמָנוּת, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִנְהָג פָּשׁוּט לִכְתֹּב כֵּן בְּכָל הַשְּׁטָרוֹת {וְהוּא הַדִּין בִּשְׁאַר תִּקּוּנֵי הַשְּׁטָר, וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ס״א סָעִיף ה׳.} וְאִם כָּתוּב בּוֹ בְּפֵרוּשׁ: וּקְנֵינָא עַל כָּל מַאי דִכְתִיב וּמְפֹרָשׁ לְעֵיל, וּבְעִנְיַן הַנֶּאֱמָנוּת מְפֹרָשׁ, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ: לֹא אָמַר לָנוּ מֵעוֹלָם נֶאֱמָנוּת זֶה, אוֹ: בְּטָעוּת כְּתַבְנוּהוּ, אֵינָם נֶאֱמָנִים, דְּכֵיוָן שֶׁהִגִּיד שׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וּמַגִּיד. לְכָךְ, מִנְהָג טוֹב לִכְתֹּב בַּשְּׁטָרוֹת קִנְיָן עַל הַנֶּאֱמָנוּת מְפֹרָשׁ, וְשׁוּב אֵין לְפַקְפֵּק. (טו) בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִכְתֹּב נֶאֱמָנוּת אֶלָּא בְּצִווּי הַלּוֶֹה, כְּשֶׁמְּצַוֶּה הַלּוֶֹה מוֹעִיל, אֲפִלּוּ בְּלֹא קִנְיָן. {הַגָּה: וְנִרְאֶה לִי, דַּוְקָא כְּשֶׁאָמַר כֵּן בִּשְׁעַת הַלְוָאָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן זֶה סָעִיף ב׳.} (טז) שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֶאֱמָנוּת, וְכָתוּב בּוֹ זְמַן קָבוּעַ לְפֵרָעוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר הַזְּמַן עֲדַיִן הַנֶּאֱמָנוּת קַיָּם. (יז) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים דִּמְהַנֵּי נֶאֱמָנוּת סְתָם לְפָטְרוֹ מִשְּׁבוּעָה, בְּעוֹד שֶׁהַלֹּוֶה חַי וּבָא לִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ. אֲבָל אִם מֵת, וּבָא לִגְבּוֹת מִיּוֹרְשָׁיו, לֹא מְהַנֵּי, אֶלָּא אִם כֵּן פֵּרַשׁ שֶׁפּוֹטְרוֹ מִמֶּנּוּ ומִיּוֹרְשָׁיו, שֶׁאָז גּוֹבִים בְּלֹא שְׁבוּעָה. וְאִם כָּתַב: תְּהֵא נֶאֱמָן עָלַי וְעַל בָּאֵי כֹחִי, יוֹרְשָׁיו בִּכְלָל, וּמְקַבְּלֵי מַתָּנָה גַם כֵּן בִּכְלַל בָּאֵי כֹחוֹ. (יח) מֵת לֹוֶה בְּחַיֵּי מַלְוֶה, בִּשְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֶאֱמָנוּת סְתָם, וְאַחַר כָּךְ מֵת מַלְוֶה, הַיּוֹרְשִׁים גּוֹבִים בִּשְׁבוּעַת הַיּוֹרְשִׁים: שֶׁלֹּא פְקָדָנוּ אַבָּא שֶׁשְּׁטָר זֶה פָרוּעַ. וְאִם כָּתוּב בַּשְּׁטָר נֶאֱמָנוּת מְפֹרָשׁ, שֶׁפָּטַר אוֹתוֹ וְהַבָּאִים מִכֹּחוֹ מִמֶּנּוּ וּמִבָּאֵי כֹחוֹ, גּוֹבִים בְּלֹא שְׁבוּעָה כְּלָל. (יט) אֵין נֶאֱמָנוּת מוֹעִיל לְגַבֵּי לָקוֹחוֹת, אֲפִלּוּ הִתְנָה בְּפֵרוּשׁ שֶׁיִּגְבֶּה מֵהַלָּקוֹחוֹת בְּלֹא שְׁבוּעַת הַמַּלְוֶה (רִיטְבָ״א וְטוּר ר״ס פ״ב), וְהוּא הַדִּין לְמַלְוֶה מֻקְדָּם הַבָּא לִגְבּוֹת, שֶׁצָּרִיךְ לִשָּׁבַע, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב בִּשְׁטָרוֹ נֶאֱמָנוּת. (כ) יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין נֶאֱמָנוּת מוֹעִיל אֶלָּא לְנִפְרָע בְּפָנָיו מִמֶּנּוּ, אֲבָל שֶׁלֹּא בְפָנָיו, לֹא, אֶלָּא בֵּית דִּין מַשְׁבִּיעִים אוֹתוֹ. וְאִם פֵּרַשׁ: וְלֹא לַבָּאִים מִכֹּחוֹ, אֵין בֵּית דִּין מַשְׁבִּיעִים אוֹתוֹ. (כא) מַלְוֶה שֶׁהֶאֱמִין לַלּוֶֹה שֶׁיְּהֵא נֶאֱמָן עַל הַשְּׁטָר לוֹמַר שֶׁהוּא פָּרוּעַ, מוֹעִיל נַמֵּי גַבֵּי יוֹרְשִׁים, שֶׁאִם מֵת הַמַּלְוֶה וּבָאִים יוֹרְשִׁים לִגְבּוֹת מֵהַלּוֶֹה, נֶאֱמָן לוֹמַר שֶׁהוּא פָּרוּעַ; אֲבָל צָרִיךְ לִשָּׁבַע שֶׁהוּא פָּרוּעַ, אֲפִלּוּ בְּחַיֵּי הַמַּלְוֶה, אֶלָּא אִם כֵּן כָּתַב לוֹ שֶׁיְּהֵא נֶאֱמָן בְּלֹא שְׁבוּעָה. וְאֵין הַמַּלְוֶה יָכוֹל לִגְבּוֹת בִּשְׁטָר זֶה מִן הַיּוֹרְשִׁים וְלֹא מֵהַלָּקוֹחוֹת; אֲפִלּוּ (אִם) אָמַר הַלּוֶֹה: לֹא פָּרַעְתִּי, אֵין הַמַּלְוֶה טוֹרֵף בִּשְׁטָר זֶה מֵהַלָּקוֹחוֹת, דְּחַיְשִׁינָן לִקְנוּנְיָא. וְאִם טָעַן הַלּוֶֹה בִּשְׁטָר זֶה וְאָמַר: פָּרַעְתִּי מִקְצָתוֹ, (אוֹ כֻלּוֹ), וְהַמַּלְוֶה אוֹמֵר: לֹא פָּרַע כְּלוּם, מְשַׁלֵּם הַמִּקְצָת שֶׁהוֹדָה בּוֹ, וְנִשְׁבָּע הֶסֵת. וְאִם הִתְנָה עָלָיו שֶׁיְּהֵא נֶאֱמָן בְּלֹא שְׁבוּעַת הֶסֵת, אֵינוֹ נִשְׁבָּע כְּלָל. (כב) כְּשֶׁהֶאֱמִין הַמַּלְוֶה לַלּוֶֹה שֶׁהוּא נֶאֱמָן עַל הַשְּׁטָר לוֹמַר: פָּרַעְתִּי, אֲפִלּוּ תּוֹךְ הַזְּמַן נֶאֱמָן לוֹמַר: פָּרַעְתִּי. וְאִם מֵת הַלּוֶֹה תּוֹךְ הַזְּמַן, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאֵינוֹ גּוֹבֶה מֵהַיּוֹרְשִׁים, שֶׁאָנוּ טוֹעֲנִין שֶׁאֲבִיהֶם פָּרַע. וּמִיהוּ, בְּחֵרֶם סְתָם, דְּלָא יָדְעֵי דְּלָא פָרַע. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁחַיָּבִים לִפְרֹעַ, אֶלָּא אִם כֵּן הֵבִיאוּ עֵדִים שֶׁאֲבִיהֶם אָמַר לִפְנֵיהֶם שֶׁהוּא פָּרוּעַ. (כג) שְׁטָר שֶׁכָּתוּב בּוֹ: נִתְחַיֵּב פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי אוֹ לִפְלוֹנִי וְהֶאֱמִין לְמוֹצִיא הַשְּׁטָר, וְאֶחָד מֵהֶם הוֹצִיא הַשְּׁטָר, וְטוֹעֵן הַלּוֶֹה שֶׁפָּרַע לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ מוֹדֶה לוֹ, כֵּיוָן שֶׁהֶאֱמִין לְמוֹצִיא הַשְּׁטָר, לָאו כָּל כְּמִינֵהּ לוֹמַר שֶׁפָּרַע, כָּל זְמַן שֶׁזֶּה הוֹצִיא הַשְּׁטָר. וְאִם הָיוּ שֻׁתָּפִים בַּחוֹב, כֵּיוָן שֶׁאֶחָד מֵהֶם מוֹדֶה שֶׁנִּפְרַע, אִם יֵשׁ נְכָסִים לַמּוֹדֶה בֵּית דִּין יוֹרְדִים לִנְכָסָיו וּפוֹרְעִים לַחֲבֵרוֹ חֶלְקוֹ. וְאִם אֵין לוֹ נְכָסִים לַמּוֹדֶה, אֵינוֹ נֶאֱמָן לְהַפְסִיד לַחֲבֵרוֹ, כֵּיוָן שֶׁהַשְּׁטָר בְּיָדוֹ, אֲבָל עַל חֶלְקוֹ הוּא נֶאֱמָן, וּבֵית דִּין מַגְבִּין לְאַחֵר חֶלְקוֹ.מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) א) ל׳ הרמב״ם בפ׳ ט״ו מה׳ הלוה (ב) ב) ה״ה שם מדברי רבינו ושכ״כ הרמב״ן בתשובה ולא אמרינן דהמניה שיהיה דינו כדין השטר שנוטל בשבועה אם אין בו נאמנות. (ג) ג) עובדא שבועות דף מ״ב ע״א וכאתקפתא דרב פפא (ד) ד) ג״ז עובדא שם (ה) ה) שם וכאתקפתא דרב הונא בריה דרב יהושע (ו) ו) מסקנת הגמרא שם (ז) ז) טור ס״ד בשם הרמ״ה וכ״כ ה״ה בשמו ושכן משמע ל׳ רבינו התנה המלוה וע׳ במ״ש בשם הרב ב״ח בסעיף ט״ו בהג״ה (ח) ח) ל׳ הטור בשם תשובת הרי״ף וכן כתב ועל התרומות בשער נ״י והתשובה כתובה שם וכן כתב הרמב״ם שם בפרק הנזכר (ט) ט) שם בשם בה״ת שם לכ״ע דמחילה מילתא אחריתי הוא (י) י) מבואר שם בשאלה והביאו הטור בסי״ד שלא האמינו המקבל לנותן אלא במקום שיארע בו דבר המעכבו מלישבע שבועת השותפי׳ וכמו שביאר שם בתשובה שלא האמינו לנותן אלא כשיטעון המקבל טענת שמא ולא יוכל לישבע ולא כשיטעון טענת ברי ובעודו חי רצה המקבל להחזיר לו הממון בשטרות מעסק ההוא והנותן לא כתפיים בזה ואמר על קצת שטרות שהוא מכיר בהן שלא נעשו מממונו ופסק הרא״ש דנכסי בחזקת יתמי קיימי ואין להוציא מידם אלא בראיה ולענ״ד קיצר הרמ״א במה שהיה לו לפרש לנו ובסמ״ע כתב דס״ל דהמעשה כך היה שה״ה אם האמינו סתם שלא אירע הפסד (יא) כ) ואם כתב בשטר שהאמינו בעיקר מעות או שטר שכתוב בו תהא נאמן עלי בכל עניני שטר זה כתב הרשב״א בתשובה סי׳ תתקצ״א וסי׳ א׳ ונראה דאינו מועיל לטענת פרעון אלא שלא יכול לומר שטר אמנה הוא וכיוצא בזה והביאו הב״י מסכ״ד וסכ״ה (יב) ל) שם ושם (יג) מ) לשון הרמב״ם שם בפ׳ הנזכר וכתב ה״ה זה דעת רבינו ז״ל וכן עיקר דאי לא אפוכי מטרתא למה לי (יד) טור בשם בה״ת מדברי הרמב״ם (טו) נ) טור סט״ו ושכ״כ רב האי גאון בתשו׳ והתשובה כתובה בבעה״ת שם שער כ״ו ומפרש שם משום הלא האמינו לגזלו ואם לא גזל אין עליו חרם סתם וכן כתב הרשב״א בתשובה (טז) ס) שם ושם (יז) ע) שם ושם (יח) כן הוא בבעה״ת (יט) פ) שם סעיף כ׳ בשם תשוב׳ אביו הרא״ש כלל ע״א סי״ח (כ) צ) הרא״ש בתשובה כלל ק״ה סימן ח׳ ועי׳ בתשו׳ הרשב״א סי׳ תתקע״א מחודשים סימן י״ט (כא) ק) טור בשם תשובת אביו הרא״ש וכתב הב״י בתשו׳ שבסוף ס׳ חזה התנופה מצאתי׳ וע׳ במהרי״ק סימן ס״ו (כב) ר) תשובת הרא״ש בכלל ע״א סי׳ ח׳ ונתבאר בטור לקמן ריש סי׳ ק׳ וכ״כ המחבר שם (כג) ש) טור בשם תשובה לרבינו קלונימוס והיא כתובה בסה״ת בשם ה״ר משולם בר קלונימוס ומפרש שם משום דאמרי׳ דכי הימניה משום דכל ישראל בחזקת נאמנין קיימי אבל השתא דהוחזק כפרן איתרע ליה נאמנות ובתשובה אשכנזית הביא ראיה לדין זה מהא דפלוני חכם טיהר לי הדם הזה ואשתכח שיקרא כתובות דף ע״ב ע״ב הא הכא דמדאורי׳ מהימני וכיון דמשקרא תו לא מהימנא ומפסדת כתובתה לגמרי (כד) ת) שם כ״כ בעה״ת שער כ״ו. (כה) א) ל׳ בעה״ת שם (כו) ב) והביאו ראיה מהירושלמי נאמנים העדים לו׳ על זו חתמנו וע״ז לא חתמנו (כז) ג) שם ושם בשם הר״י ברצלוני (כח) ד) שם סעיף כ״ז ושם המשנה מתנה ש״ח להיות פטור וכו׳ ב״מ ריש דף צ״ד וע׳ במ״ש לעיל סעיף ב. (כט) ה) הב״ח כתב דדוקא בנאמנות כבי תרי בעי׳ שלא בשעת הלואה וקנין וכמ״ש בסי׳ כ״ב לענין קבלת הפסולים לדין אבל בסתם נאמנות אפילו בלא שעת הלואה ובלא קנין משתעבד והביא ראיות לזה (ל) ו) שם בשם ת׳ להרי״ף ובעה״ת שער כ״ו (לא) ז) שם סעיף ל׳. ממשנה כתב לו נדר ושבועה וכו׳ אבי היורשים וכו׳ כתובות סוף דף פ״ו (לב) ח) שם במשנה (לג) ט) שם וכ״כ בה״ת בשער י״ד וע׳ בטור א״ה סימן צ״ח (לד) י) שם וזה פשוט שכיון שלא היה המלוה חייב שבועה לבני לוה לא מצי למפטריה מטעם אין אדם מוריש שבועה לבניו וכ״כ הרשב״א בת׳ סי׳ אלף ל״ט וכ״כ הר״ן פרק הכותב ושזהו דעת הרי״ף הרמב״ם והגאונים והרמב״ן ז״ל (לה) כ) שם בשם ר״ח ושכ״כ אביו הרא״ש וכ״כ הרמב״ם בספט״ו וכתב בה״ת בשער כ״ה בשם הרמב״ן שהגאונים פה אחד כתבו כן גם הרי״ף (לו) ל) בבעה״ת שם כ״א בשם הרמב״ן שכן מצא בגליוני הראשונים מטעם דאינו מעיז בפניו או שמא מפני הנאמנות פרע בעדים ובשובר מסכ״ו (לז) מ) וביאר שם שרצ׳ ליזוק בנכסיו (לח) נ) ל׳ הטור בסעיף ל״ה וכ״כ בשם הרמב״ם שם בפט״ו וכ״כ הרי״ף פרק הכותב (לט) ס) וכתבו הרא״ש והר״ן דהכי שדר רב האי גאון משום דכשבא ליד היתומים הרי הוא כקרוע מטעם הנאמנות (מ) ע) דלמא לא א״ל שמועיל הנאמנות אלא לבעל השטר ויהיה כמלוה על פה טור (מא) פ) דטוענין ליורש וללוקח כל מה שהמלוה יכול לטעון ה״ה עם (מב) צ) ואפי׳ לא הוד׳ נשבע היסת ולרבותא נקט דאפי׳ מודה במקצת וגרע מטוענו מלוה על פה מפני שהאמינו ה״ה (מג) ק) שם בשם בה״ת שער כ״ו וכ״כ ה״ה שם בפט״ו בשם קצת מפרשים (מד) ר) שם בשם בה״ת שם וכן כתב ה״ה שם (מה) ש) שם בשם אביו הרא״ש בפרק הכותב (מו) ת) שם בשם תשו׳ אביו הרא״ש כלל ס״ז סי׳ ז׳ (מז) דין שטר שיש בו נאמנות שנפל עיין לעיל סימן ס״ה סעיף ו׳ ואם שניהם אדוקים בו שם סעיף ט״ורשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Shulchan Arukh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144