Choshen Mishpat 427 – חושן משפט תכז‏ – Shulchan Arukh

טור+שו״ע

מצות עשה להסיר כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, ועשית מעקה לגגו, ובו י׳ סעיפים(א) מִצְוֹת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת אָדָם מַעֲקֶה לְגַגּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ (דברים כב, ח). וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בֵּית דִּירָה; אֲבָל בֵּית הָאוֹצָרוֹת וּבֵית הַבָּקָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אֵינוֹ זָקוּק לוֹ.

באר הגולהסמ״עט״זש״ךבאר היטבביאור הגר״אהגהות ר' עקיבא איגרפתחי תשובהאור חדש – תשלום בית יוסףעודהכל

(א) א) ל׳ הרמב״ם ריש פי״א מהלכות רוצח ושמירת נפש

(ב) ב) כ׳ הכ״מ והא דמחייב בספרי שם בית התבן ובית הבקר וכ״כ הסמ״ג אפשר שטעמו של רבינו משום דפ׳ קמא דיומא דף י״א ע״א לענין מזוזה אמרינן דתנאי היא ותנא דספרי סבר כמאן דמחייב ורבינו בהלכות מזוזה פוסק כמאן דפטור ע״כ ונלע״ד שטעמו משום דמאן דפוטר שם ביומא הוא מלתא דתנא קמא בסתמא ואמאן דמחייב איתא שם בברייתא ויש מחייבין משמע דמיעוטא נינהו

(א) מצות עשה לעשות אדם מעקה – כל סימן זה ליתא בטור והמחבר העתיקו מדברי הרמב״ם שכ׳ סי׳ זה אות באות בפי״א מהל׳ רוצח ושמירת נפש ומפני שדינים שבסימנים שלפני זה מיירי מדיני רציחה ושמירת נפש כתבן ג״כ הרמב״ם שם באותן הלכות מ״ה סידר וקבע המחבר גם לזה כאן כמו שסידרם הרמב״ם בהל׳ א׳ מ״ש:

(ב) והוא שיהיה בית דירה – בסמוך ס״ג יתבאר דלא נאמר בתורה גגך אלא להוציא בתים שאינם עשויים לדירה ע״ש וכתב הכ״מ שם על דברי הרמב״ם אע״ג דבספרי מרבינן להני מקרא דחייבים במעקה וכן כתוב הסמ״ג מ״מ תנאי יש בדבר לענין אם מחוייבים המה במזוזה ופוסק הרמב״ם כמ״ד דפטורים המה במזוזה וס״ל דה״ה לענין מעקה דלא מקרי ביתך וס״ל דבספרי דמחייבי אתיא כתנא דס״ל דגם במזוזה חייב ולית הלכתא כוותיה עכ״ל בקיצור ואם כן תימא על המחבר שבהל׳ מזוזה בי״ד ר״ס רפ״ו סתם וכ׳ דרפת בקר ולולין ובית אוצרות שמן ויין חייבים במזוזה וכדעת הרי״ף והרא״ש ודלא כהרמב״ם וכמ״ש שם וכאן במעק׳ סתם המחבר וכתב דאין חייב במעקה ודין מעקה נלמד מדין מזוזה וכמ״ש ונראה דהרמב״ם [דהמחב׳] הכריע וס״ל דלענין מעקה כיון דאין דרך בני אדם להיות להן בית תשמיש ע״ג דבית הבקר ובית האוצר ובית העצים מ״ה אף אם לפעמים יקרה דידור שם אדם מ״מ אין יוצאים ונכנסים כ״כ שם למיחש שיפול משם להצטרך מעקה משא״כ במזוזה דחייבה התורה בשביל הדר להיות מצות ה׳ נגד עיניו בביאתו וביציאתו בזה פסק דהדר שם צריך לקבוע מזוזה באותו פתח וק״ל:

(א) (ס״ד) שנאמר כי יפול הנופל ממנו כו׳ בפ׳ הפרה דף נ״א ילפינן ממנו ולא לתוכו ושם מדמה לה לדין בור ומ״ה לק״מ מה שהקשה הסמ״ע ל״ל קרא דודאי ה״א דחייב כמו בקונה הקרקע עם הבור שבתוכו דחייב אע״ג דאי לא כרה הבור מ״מ עכשיו היא שלו ה״ה נמי דחייב לסלק היזיק הבא ע״י נפילה לקרקע שלו דהא בהבל שלו וחבטה שלו ניזק הנופל קמ״ל דפטור: כאן מביא סמ״ע בשם ד״מ בשם הרמב״ם חיוב הלויית תלמיד לרב עד כמה ומביא בשם ליקוטי מהר״ש האידנא מחלו ע״ז ויש לילך עמו או עם חבירו עד השער עוד שם בסמ״ע לפי שאינ׳ עשוייה לדירה ואפי׳ המחייבים בבית בקר מודים כאן שבה״כ אין גגיך שייך בו כלל כו׳ וכפי׳ (וכפרש״י) בראשית הגז עכ״ל ותירץ בזה דל״ת אמ״ש בסמוך דבשל שותפין חייב ופירש דשאני התם דמ״מ אפשר לפסוק על השותפין שיסלקו ההיזק משא״כ ברה״ר כדאיתא בפ׳ ח״ה בסופו דבני רה״ר מאן פייס ומאן ישבוק:

(א) אינו זקוק לו כו׳ – עיין בתשו׳ מבי״ט ח״ב סי׳ ק״י.

(א) דירה – תימא על המחבר דגבי מזוזה ביו״ד ר״ס רפ״ו סתם וכת׳ דרפת בקר ולולין ובית אוצרות שמן ויין חייבים במזוזה וכדעת הרי״ף והרא״ש ודלא כהרמב״ם וכמ״ש שם וכאן במעקה סתם דאינן חייבין במעקה ודין מעקה נלמד מדין מזוזה וכמ״ש הכ״מ ונראה דהמחבר הכריע וס״ל דלענין מעקה כיון דאין דרך בני אדם להיות להן בית תשמיש ע״ג בית הבקר ובית האוצר ובית העצים מש״ה אף אם לפעמים יקרה דידור שם אדם מ״מ אין שם יוצאים ונכנסים כל כך למיחש שיפול משם ולהצטרך מעקה משא״כ במזוזה דחייבה התורה בשביל הדר להיות מצות ה׳ נגד עיניו בביאתו וביציאתו בזה פסק דהדר שם צריך לקבוע מזוזה באותו פתח עכ״ל הסמ״ע ועיין בתשובת מבי״ט ח״א סי׳ ק״י:

(א) מ״ע כו׳ והוא כו׳ – ע׳ בליקוטים פ׳:

(ליקוט) והוא כו׳ – בספרי אין לי אלא בית מנין לרבות הבונה את בית התבן בית הבקר ובית העצים ובית האוצרות ת״ל לא תשים דמים בביתך יכול אף בונה בית שער אכסדרה ומרפסת ת״ל בית מה בית מיוחד שהוא בית דירה יצאו אלו שאינן בית דירה וכ״כ סמ״ג אבל הרמב״ם ס״ל דהספרי אתי כמ״ד בית התבן כו׳ חייבי׳ במזוזה והוא אזיל לשיטתו שפ׳ כמ״ד שהם פטורין ממזוזה כמ״ש בפ״ו מה׳ מזוזה וטעמו לפי שהמסקנא שם כן אע״ג דאיתותב רב יהודה מדאמרינן שם תניא רב שמואל בר יהודא קמיה דרבא כו׳ ומ׳ דרבא קבל מיניה דלא הקשה אלא פתחת כו׳ ולא איתות בר״י אלא במ״ש דסתמא ד״ה חייב [פטור] ועבי״ד סי׳ רפו ס״ב שפ׳ שם כהחולקין על הרמב״ם שפ׳ כרב כהנא דסתמא חייב וצ״ע על המחבר שפ׳ כאן כהרמב״ם וע׳ (ע״כ):

(א) [שו״ע] מעקה לגגו. נ״ב ומברך אקב״ו לעשות מעקה. ואם אחר עושה המעקה מברך העושה על עשיית מעקה. רמב״ם פי״א מהל׳ ברכות. ואם עושה מעקה ע״י פועל נכרי אם יכול לברך. ע׳ מחנה אפרים הל׳ שלוחין סי׳ יא:
סליק

(א) לעשות אדם מעקה – וכתב הרמב״ם פי״א מה׳ ברכות דצריך לברך אקב״ו לעשות מעקה ושם כתב דמברך ג״כ שהחיינו ע״ש. אך בספר נשמת אדם כלל ט״ו כתב דהרמב״ם לשיטתו דכתב דגם על ציצית ותפילין מברכין שהחיינו אבל למאי דקיי״ל בא״ח סי׳ כ״ב גבי ציצית דאין מברכין ה״ה במעקה אין מברכין שהחיינו רק לעשות מעקה ע״ש ועיין בספר ח״א שם דין כ״ד שכתב דדוקא בעושה מעקה לגגו מברך אבל בעושה חוליא או כיסוי לבורו דלקמן ס״ז אינו מברך ע״ש. ועיין בספר מחנה אפרים ה׳ שלוחין סימן י״א במי שרוצה לעשות מעקה ע״י אומן גוי אי יברך עליו ומצדד שם דשפיר יכול לברך כיון דיד פועל כיד בעה״ב (עמ״ש לעיל סי׳ קצ״ב ס״א סק״ב) ומשמעות דבריו שם דיש חילוק אם עשהו ע״י אומן דקבלנית אפילו ע״י אומן ישראל לא יברך הבעה״ב ולדעת הכנה״ג בשם רבותיו יברך האומן המתקן אותו אבל אם עשהו ע״י אומן פועל יום אפי׳ האומן נכרי שפיר מצי הבעה״ב לברך עליו דחשיב כאילו הוא עצמו עשהו עש״ה:

(ב) מעקה לגגו – עיין לעיל סי׳ שי״ד ס״ב דמי ששכר בית מחבירו השוכר חייב לעשות מעקה ע״ש ועיין בספר ארעא דרבנן אות ת״ג שהביא דהכה״ג כתב דשוכר אינו חייב במעקה אלא מדרבנן והוא ז״ל כתב דחייב אף מדאורייתא ע״ש: בריך רחמנא דסייען עד כאן

(א) מעקה ושמירת נפש

הטור והב״י לא כתבו את הל׳ מעקה ושמירת נפש, והשו״ע כאן העתיקם כלשונם מהרמב״ם בהל׳ רוצח פרק יא, והטוש״ע והב״י ביו״ד סי׳ קטז, הביאו את שאר דיני שמירת נפש

בית חייב במעקה בין אם בנהו ובין אם קנהו או ירשו או קיבלו במתנה. כן הביא להלכה סמ״ג בעשה עט, מהסיפרי.

האם בית האוצרות ובית הבקר חייב במעקה. השו״ע בסעיף א, כתב כהרמב״ם דפטור, וכתב הגר״א דבספרי איתא דחייב והרמב״ם אזיל לשיטתו במזוזה ולית הלכתא כוותיה וצ״ע על השו״ע שפסק כאן כהרמב״ם, ע״כ, ויש להעיר דהחינוך במצוה תקמו, כתב דפטורים, ומאידך היראים בריש סי׳ רלד, ס״ל כהספרי דחייב, וכ״כ סמ״ג בעשה עט, וכיון דהוי דאורייתא הכי נקטינן. עי׳ במה שכתבו הטוש״ע והב״י ביו״ד סי׳ רפו,ב, ובמה שכתבתי שם.

אכסדרה ומרפסת פטורים ממעקה כיון שאינם לדירה. כן הביאו להלכה היראים בסי׳ רלד, וסמ״ג בעשה עט, מהסיפרי.

בית כנסת ובית מדרש פטורים כיון דאינם לדירה. כ״כ סמ״ג בעשה עט, וכ״כ החינוך במצוה תקמו.

האם בית השותפים חייב במעקה. השו״ע בסעיף ג, הביא מהרמב״ם דחייבים, ויש להעיר דסמ״ג בעשה עט, נוטה דחייב, ומאידך היראים בסוף סי׳ רלד, נוטה דפטור.

כמה צריך שיהא המעקה גבוה. השו״ע בסעיף ה, הביא מהרמב״ם דצריך י׳ טפחים, ויש להעיר דכ״כ החינוך במצוה תקמו, ומאידך הראב״ד בהשגות בהל׳ רוצח יא,ג, כתב דדוקא מקום דרסו בעי י׳ טפחים והיינו מקום הנמוך שבו אבל בשאר הצדדים סגי בג׳ טפחים, ע״כ, וצריך ביאור מה כוונתו מקום הנמוך שבו.

בורות שיחין ומערות חייבים במעקה. כן הביאו להלכה היראים בסי׳ רלד, וסמ״ג בעשה עט, מהסיפרי, וכ״כ החינוך במצוה תקמו. היראים וסמ״ג שם הביאו מהסיפרי לשון זו כמה מקום מעגלו ג׳ טפחים ובית עשרה טפחים, ע״כ, ופירשו מעגלו היינו גובהו, וסמ״ג הוסיף לפרש דבבור גובהו ג׳ טפחים ובבית עשרה, ע״כ, אמנם צריך ביאור אם כוונתם על גובה המעקה או על עומק הבור.

האם שוכר חייב במעקה. מדברי היראים בסי׳ רלד אות ח, מבואר דאדם שנמצא באקראי בבית חבירו אינו חייב במעקה, והשוכר בית חייב רק מדרבנן, וכן סמ״ג בעשה עט, כתב דשוכר חייב מדרבנן.

האם מברכים על מצות מעקה. השו״ע לא הזכיר שמברכים כי העתיק את דברי הרמב״ם כצורתם, והרמב״ם לא הזכיר את הברכה כי כתבה בהל׳ ברכות יא,יב, וכן השאילתות בשאילתא קמה, ובה״ג בהל׳ מזוזה בעמוד ערב, כתבו דמברכים על מעקה, ובתמים דעים סי׳ קעט, הובא דהעיטור כתב דמברכים ברכת המצוות על מצות מעקה, ומאידך המאירי במגילה כא: ד״ה כבר ביארנו, כתב דאין מברכים על מצות מעקה.

לסוברים דמברכים על מעקה, באיזה נוסח מברכים. הרמב״ם בהל׳ ברכות יא,יב, כתב שאם עושה לעצמו מברך לעשות מעקה ואם עושה לאחרים מברך על עשיית מעקה, ע״כ, ואמנם הרמב״ם שם חילק הכי בין עושה לעצמו לעושה לאחרים גם גבי מזוזה, אבל הטוש״ע והב״י ביו״ד בסי׳ רפט,א, לא חילקו בהכי אלא כתבו סתמא דמברך לקבוע מזוזה, ושם הבאתי דהשאילתות ובה״ג, לא ס״ל כהרמב״ם אלא ס״ל דעל מזוזה מברכים בכל גוונא לקבוע מזוזה, ובמעקה מברכים על המעקה, והטוש״ע והב״י והרמ״א ביו״ד סי׳ רסה,ב, הביאו בזה מחלוקת גבי מילה, ויש להוסיף דציינו דרב עמרם גאון בסידורו עמוד קא, כתב סתמא דמברך לעשות מעקה, ועי׳ עוד במה שכתבתי בזה ביו״ד בסי׳ רפט שם.

כל מכשול שיש בו סכנת נפשות יש מצות עשה להסירו. כן הביא השו״ע בסעיף ח, מהרמב״ם, ויש להעיר דכ״כ סמ״ג בעשה עט, וכ״כ החינוך במצוה תקמז, ומדברי החינוך מבואר דיש בזה אך לאו של ולא תשים בביתך, וראב״ן בב״ק ד״ה כלבא, כתב דהוא הדין שצריך לסלק מביתו אדם רע ועבד רע.

כל העובר על דברים שאסרו חכמים משום סכנה מכין אותו מכת מרדות. כן הביא השו״ע בסעיף י, מהרמב״ם, ויש להעיר דכ״כ סמ״ג בעשה עט, וכ״כ החינוך במצוה תקמו.

באר הגולהסמ״עט״זש״ךבאר היטבביאור הגר״אהגהות ר' עקיבא איגרפתחי תשובהאור חדש – תשלום בית יוסףהכל

טור+שו״ע

(ב) כָּל בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ ד׳ אַמּוֹת עַל ד׳ אַמּוֹת, פָּטוּר מִמַּעֲקֶה.

באר הגולהסמ״עבאר היטבאור חדש – תשלום בית יוסףעודהכל

(ג) ג) ברייתא בפ״ק דסוכה דף ג׳ ע״א

(ג) שאין בו ד׳ אמות כו׳ – שאז אינו בית תשמיש ואינו ראוי לדירה:

(ב) שאין – דאז אינו בית תשמיש ואינו ראוי לדירה. שם:

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

באר הגולהסמ״עבאר היטבאור חדש – תשלום בית יוסףהכל

טור+שו״ע

(ג) בַּיִת שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִים, חַיָּבִים בַּמַּעֲקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יִפּוֹל הַנּוֹפֵל מִמֶּנּוּ (דברים כב, ח), לֹא תָּלָה אֶלָּא בַּנּוֹפֵל. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר: גַּגֶּךָ (דברים כב, ח), לְמַעֵט בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, לְפִי שֶׁאֵינָם עֲשׂוּיִים לְדִירָה.

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עש״ךבאר היטבביאור הגר״אאור חדש – תשלום בית יוסףעודהכל

בבלי חולין קל״ו.

רמב״ם רוצח ושמירת נפש י״א:ב׳

(ד) ד) שם דין ב׳ מימרא דרבא ומודה ר׳ אלעאי וכו׳ בפי״א דחולין דף קל״ו ע״א ואע״ג דאמר ר׳ חנינא מסורא (שם) דליתנהו להני כללי ופירש״י להני כללי דאמר רבא וכו׳ אפשר שרבינו מפורש דלא קאי אלא לקצת דברים שאמר רבא ואין מעק׳ בכללן ובסמ״ג כ׳ טעם אחר ואכמ״ל

(ד) של שני שותפין כו׳ – פי׳ אע״ג דכתיב לגגך מ״מ מדתלה התורה טעם המעקה משום חשש דיפלו ממנו מה לי שהבית הוא של א׳ או של שנים:

(ה) לפי שאינם עשויה לדירה ואפילו המחייבים בית בקר ובית אוצרות במעקה וכנ״ל מ״מ מודים בזה מפני שבית הכנסת אין שום גגך שייך בו כלל דאף של הבאים מעבר לים היא וכן פירש״י בפ׳ ראשית הגז:

(ב) של שני שותפים כו׳ – ובשותף עכו״ם פסק ביש״ש פי״א דחולין דחייב ע״ש אמנ׳ לפי מה שפסק מור״ם בי״ד סי׳ רפ״ו ס״א בהגה במזוזה דפטור׳ אפשר דהוא הדין במעקה ולפי המרדכי דע״ז יש להסתפק.

(ג) שותפים – ובשותף עובד כוכבים פסק במהרש״ל פי״א דחולין סי׳ ב׳ דחייב ע״ש אמנם לפי מה שפסק הרמ״א בי״ד סי׳ רפ״ו ס״א בהג״ה דפטור במזוזה אפשר דה״ה במעקה ולפי טעם המרדכי ספ״ק דע״ז יש להסתפק. ש״ך:

(ד) לדירה – אפילו המחייבים בית הבקר ובית האוצר במעקה כנ״ל מ״מ מודים בזה מפני שבה״כ אין שום גגך שייך בו כלל דאף של הבאים מעבר לים הוא וכן פרש״י בפרק ראשית הגז. סמ״ע:

(ב) בית כו׳ – ס״ל מש״ש ליתנהו כו׳ היינו לכל הני כללי דכמה יוצאין מן הכלל והיינו דחשיב שם בכורה ומתנות ועוד דמ״ש ליתנהו דהיינו ר׳ אלעאי חולק ולית הלכתא כוותיה דלא נהגו כוותיה אלא בראשית הגז:

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עש״ךבאר היטבביאור הגר״אאור חדש – תשלום בית יוסףהכל

טור+שו״ע

(ד) הָיְתָה רְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ מִגַּגּוֹ, אֵינוֹ זָקוּק לְמַעֲקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יִפֹּל הַנוֹפֵל מִמֶּנּוּ (דברים כב, ח).

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עבאר היטבאור חדש – תשלום בית יוסףעודהכל

בבלי בבא קמא נ״א.

רמב״ם רוצח ושמירת נפש י״א:ב׳

(ה) ה) שם בברייתא בפ״ה דב״ק דף נ״א ע״א

(ו) פירוש ולא לתוכו

(ו) ר״ה גבוה כו׳ – פי׳ ויש לחוש שיפלו מר״ה ע״ג הגג:

(ז) אינו זקוק למעקה – פי׳ ול״ת שיעשה מעקה ע״ג גגו מלמטה למעלה עד שיהא י׳ טפחים גבוה מר״ה דכיון דבני ר״ה קדירא דבי שותפי נינהו פשיטא דאין עליהן לעשות מעקה לרה״ר:

(ח) שנאמר כי יפול הנופל ממנו – פי׳ ודרז״ל ממנו ולא לתוכו וק״ק ל״ל מיעוטא דממנו ולא לתוכו הא בלה״נ יכול הב״ה לומר אי לא היה ביתי מכ״ש שהיה נחבט וניזק או מת מנפילתו מגבהות ר״ה לארץ ובדוחק י״ל דה״א דהיו צריכין למלאות במקום ביתו בעפר כדי להשותו ממטה לר״ה:

(ה) למעקה – פירוש דל״ת שיעשה מעקה ע״ג גגו מלמטה למעלה עד שיהא גבוה י״ט מר״ה דכיון דבני ר״ה קדירא דבי שותפי נינהו פשיטא דאין עליהן לעשות מעקה לר״ה. שם:

(ו) ממנו – ודרז״ל ממנו ולא תוכו. וק״ק ל״ל מיעוטא דממנו הא בלאו הכי נמי יכול הבעל הבית לומר אי לאו ביתי מכ״ש שהיה נחבט וניזק או מת מנפילתו מגבהות ר״ה לארץ ובדוחק י״ל דה״א שיהא צריך למלאות במקום ביתו בעפר כדי להשוותו ממטה לר״ה. שם:

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עבאר היטבאור חדש – תשלום בית יוסףהכל

טור+שו״ע

(ה) גֹּבַהּ הַמַּעֲקֶה, אֵין פָּחוֹת מִי׳ טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפֹּל מִמֶּנּוּ הַנֹּפֵל. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת הַמְּחִצָּה חֲזָקָה, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁעֵן אָדָם עָלֶיהָ וְלֹא תִּפֹּל.

באר הגולהסמ״עבאר היטבביאור הגר״אאור חדש – תשלום בית יוסףעודהכל

(ז) ו) שם פי״א מהל׳ רוצח ושמירת נפש ד״ג בספרי כמה מקום גבוה וכו׳ וכפי׳ הסמ״ג ויש להראב״ד שם בהשגות פי׳ אחר בזה

(ח) ז) כ׳ הכ״מ ופשוט הוא

(ט) מי׳ טפחים – משמע מכל סביבו והיינו דלא כסמ״ג ודלא כהראב״ד בהשגותיו וע״ש בכ״מ דמפרש במאי פליגי:

(ז) טפחים – משמע מכל סביבו ודלא כסמ״ג ודלא כהראב״ד בהשגותיו ועיין שם בכ״מ דמפרש במאי פליגי. שם:

(ג) גובה כו׳ – כמ״ש בב״ב ולא את הגג בזמן שי״ל מעקה כו׳ ובתוספתא פ״ו דב״ק חפר כו׳ ועשה לה חוליא גבוה י״ט פטור כו׳ עשה לה חוליא פחות גובה מי״ט חייב ודלא כסמ״ג וכמ״ש בס״ז ועמ״ש בליקו׳ שם:

(ליקוט) המעקה כו׳ – הראב״ד כ׳ דוקא ממקום דרשו והוא מקום הנמוך שבו אבל שאר צדדין ג״ט ור״ל משום דאמר בספרי כמה הוא מקום מעגלו ג״ט בית דורסין עשרה וסמ״ג פי׳ הספרי שבבור די בג״ט וזהו מקום מעגלו אבל בבית י״ט אבל הרמב״ם לא ס״ל כן וכמ״ש בתוספתא בפ״ו דב״ק חפר כראוי וכסה כראוי עשה לה חוליא גבוה י״ט כו׳ פטור עשה לה חוליא פחותה מי״ט כו׳ חייב. וערפ״ד דב״ב במתני׳ (ע״כ):

(ליקוט) גובה המעקה כו׳ – בספרי פ׳ תצא כמה מקום מעגלו ג״ט בית דורסין עשר ופי׳ סמ״ג שבבור ג״ט בבית י״ט והראב״ד שם פי׳ שממקום דרסו שהוא מקום הנמוך עשר אבל שאר צדדין ג״ט אבל הרמב״ם לא חילק כלל ואפשר שמפ׳ ג״כ כפי׳ הראב״ד אבל ס״ל דגמ׳ פליג דקא׳ ברפ״ד דב״ב בזמן שי״ל מעקה כו׳ וכן בירוש׳ שם (ע״כ):

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

באר הגולהסמ״עבאר היטבביאור הגר״אאור חדש – תשלום בית יוסףהכל

טור+שו״ע

(ו) כָּל הַמַּנִּיחַ גַּגּוֹ בְּלֹא מַעֲקֶה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה; וְעָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ (דברים כב, ח).

באר הגולהביאור הגר״אאור חדש – תשלום בית יוסףעודהכל

(ט) ח) שם ושם בספרי ופשוט הוא

(ד) כל המניח כו׳ – ספרי ועשית מעקה לגגך זו מ״ע לא תשים דמים בביתך מל״ת:

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

באר הגולהביאור הגר״אאור חדש – תשלום בית יוסףהכל

טור+שו״ע

(ז) אֶחָד הַגַּג וְאֶחָד כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה וְרָאוּי שֶׁיִּכְשֹׁל בָּהּ אָדָם וְיָמוּת, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה לוֹ בְּאֵר (אוֹ בּוֹר) בַּחֲצֵרוֹ, בֵּין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַיִם בֵּין שֶׁאֵין בּוֹ מַיִם, חַיָּב לַעֲשׂוֹת חוּלְיָא גָבֹהַּ י׳ טְפָחִים, אוֹ לַעֲשׂוֹת לָהּ כִּסוּי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפֹּל בָּהּ אָדָם וְיָמוּת.

באר הגולהסמ״עביאור הגר״אאור חדש – תשלום בית יוסףעודהכל

(י) ט) שם ד״ד ושם בספרי אין לי אלא גג מנין לרבות וכו׳

(יא) י) כן הוא ברמב״ם

(י) ואחד כל דבר כו׳ – בספרי מרבה כל הני מדכתי׳ ולא תשים דמים בביתך:

(ה) אחד כו׳ – שם מעקה לגגך א״ל אלא גג מנין לרבות בורות שיחין ומערות חריצין ונעיצין ת״ל לא תשים דמים בביתך כו׳ ותוספתא כראוי וכסה כראוי עשה לה חוליא כו׳ וז״ש כגון שהיתה כו׳ ודלא כסמ״ג ועי׳ בליקוטים שם:

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

באר הגולהסמ״עביאור הגר״אאור חדש – תשלום בית יוסףהכל

טור+שו״ע

(ח) וְכֵן כָּל מִכְשׁוֹל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנַת נְפָשׁוֹת, מִצְוַת עֲשֵׂה לַהֲסִירוֹ וּלְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ וּלְהִזָּהֵר בַּדָּבָר יָפֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ (דברים ד, ט). וְאִם לֹא הֵסִיר וְהִנִּיחַ הַמִּכְשׁוֹלוֹת הַמְבִיאִים לִידֵי סַכָּנָה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר בְּלֹא תָשִׂים דָּמִים (דברים ד, ט).

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עביאור הגר״אאור חדש – תשלום בית יוסףעודהכל

בבלי כתובות מ״א:, בבלי בבא קמא ט״ו:

רמב״ם נזקי ממון ה׳:ט׳, רמב״ם רוצח ושמירת נפש י״א:ד׳

(יב) כ) שם מעשה דחסיד בפ״ה דברכות דף ל״ג ע״ב ומברייתא ר׳ נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע וכו׳ בפ״ק דב״ק דף ק״ו ע״ב

(יג) ל) כ׳ הרמב״ם בפי״ד מה׳ אבל מצות עשה של דבריהם לבקר חולים (מבואר בי״ד סימן של״ה) ולנחם אבלים (מבואר שם בסימן שע״ו) ולהוציא המת (מבואר שם בסי׳ שס״א) ולהכניס הכל׳ (מבואר בא״ה סי׳ ס״ה) וללות האורחים ולהתעסק בכל צרכי הקבורה וכו׳ ואילו הן ג״ח שבגופו שאין להם שיעור אע״פ שכל מצות אלו מדבריהם הרי הם בכלל ואהבת לרעך כמוך כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות ושכר הלוויה מרובה מן הכל והוא החק שחקק אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה מאכיל עוברי דרכים משקה אותן ומלוה אותן וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה שנאמר וירא והנה שלשה אנשי׳ וגו׳ (שבת פי״ח דף קל״ו ע״א) ולוויים יותר מהכנסתן חכמים אמרו כל שאינו מלוה כאלו שופך דמים (ברפ״ט דסוטה דף מ״ו ע״ב) כופין ללויי׳ כדרך שכופין לצדקה ובית דין היו מתקנים שלוחים ללות אדם העובר ממקום למקום ואם נתעצלו בדבר זה מעלה עליהם באלו שפכו דמים אפילו המלוה את חבירו ד׳ אמות יש לו שכר הרבה כמה שיעור לויה שחייב האדם בה הרב לתלמיד וכו׳ (מבואר שם בגמרא) ובילקוט מהר״ש מצאתי האידנא אין נוהגין ללות תלמיד לרבו עד פרסה משום דבזמן הזה מוחלין על כבודם ויש לילך עמו או עם חבירו עד השער או לכל הפחות ד׳ אמות עכ״ל סמ״ע בשם ד״מ

(יא) ועבר בלא תשים דמים – וז״ל ד״מ בסי׳ תכ״ו כ׳ הרמב״ם בהל׳ אבל בפי״ד מצות עשה מדבריהם ללות אורחים ואמרו רז״ל כל מי שאינו מלווה כאלו שופך דמים וכופין ללויה כדרך שכופין לצדקה כו׳ עד אפילו המלווה לחבירו ד׳ אמות יש לו שכר הרבה וכמה שיעור לויה שחייב אדם בה הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר וא׳ לחבירו עד תחום שבת ותלמיד לרבו עד פרסה ואם היה רבו מובהק עד ג׳ פרסאות עכ״ל רמב״ם. ובילקוט מהר״ש מצאתי האידנא אין נוהגין ללות תלמיד לרבו עד פרסה משום דבזמן הזה מוחלים על כבודם ויש לילך עמו או עם חבירו עד השער או לכל הפחות ד׳ אמות עכ״ל וכ׳ הרמב״ם עוד גמילות חסדים שבגופו שאין להן שיעור כגון ביקור חולים וניחום אבלים והוצאת המת והכנסת כלה והלוית אורחים אע״פ שכל מצות אלו מדבריהם הרי הם בכלל ואהבת לרעך כמוך כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותן לך אחרים עשה אתה לאחיך בתורה ובמצות ושכר הלוית אורחים מרובה מן הכל והוא החוק שחקק אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בהם מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלווה אותן וגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה שנאמר וירא והנה שלשה אנשים וירץ לקראתם ולויתן יותר מהכנסתם עכ״ל רמב״ם וכן הוא במדרש בפרשת וירא עכ״ל ד״מ:

(ו) שנאמר השמר כו׳ – פ״ה דברכות:

(ז) ואם לא כו׳ – כנ״ל ס״ו:

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עביאור הגר״אאור חדש – תשלום בית יוסףהכל

טור+שו״ע

(ט) הַרְבֵּה דְּבָרִים אָסְרוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם סַכָּנַת נְפָשׁוֹת, וּקְצָתָם נִתְבָּאֲרוּ בְּטוּר יו״ד סִימָן קט״ז, וְעוֹד יֵשׁ דְּבָרִים אֲחֵרִים, וְאֵלוּ הֵן: לֹא יַנִּיחַ פִּיו עַל הַסִילוֹן הַמְקַלֵּחַ וְיִשְׁתֶּה, וְלֹא יִשְׁתֶּה בַּלַּיְלָה מֵהַבְּאֵרוֹת וּמֵהָאֲגַמִּים, שֶׁמָּא יִבְלַע עֲלוּקָה וְהוּא אֵינוֹ רוֹאֶה. {הַגָּה: וּכְבָר כָּתַבְתִּי דְבָרִים אֵלּוּ סִימָן קט״ז בְּיוֹרֶה דֵעָה וע״ש.}

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עבאר היטבביאור הגר״אאור חדש – תשלום בית יוסףעודהכל

בבלי עבודה זרה י״ב., בבלי עבודה זרה י״ב:

רמב״ם רוצח ושמירת נפש י״א:ו׳

(יד) מ) שם ד״ה

(טו) נ) שם דין ו׳ ברייתא בפ״ק דע״א דף י״ב ע״א

(טז) כתבו התוס׳ בערוך גורס ערק׳ ופי׳ תולעת קטנה המצוייה במים ושהיא נופלת על הבשר ניתלת בו ומוצצה את הדם וכל זמן שהיא מוצצת היא נתמלאת מן הליחה שהיא מוצצת ומתנפח׳ עד שתהא כמו חבית קטנה וכשאדם בולעה בתוך המים מוצצת הליחה שבמיעיו ומתגדלת במעיו ונמצא כריסו צבה

(יב) הרבה דברים אסרו כו׳ – מדכתיב השמר לך ושמור נפשך מאוד:

(ח) אסרו – מדכתיב השמר לך ושמור נפשך מאד

(ח) הרבה כו׳ – ע׳ פ״י דפסחים ובפ״ק דחולין חמירא סכנתא כו׳ ובשבת קיג ב׳ אף בחול אסור:

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עבאר היטבביאור הגר״אאור חדש – תשלום בית יוסףהכל

טור+שו״ע

(י) כָּל הָעוֹבֵר עַל דְּבָרִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, וְאָמַר: הֲרֵינִי מְסַכֵּן בְּעַצְמִי וּמַה לַּאֲחֵרִים עָלַי בְּכָךְ, אוֹ: אֵינִי מַקְפִּיד בְּכָךְ, מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדוּת. וְהַנִּזְהָר מֵהֶם, עָלָיו תָּבֹא בִּרְכַּת טוֹב.

באר הגולהט״זאור חדש – תשלום בית יוסףעודהכל

(יז) ס) שם דין ה׳

(יח) ע) ס״ל דהם מדרבנן ואסמכינהו אקרא כדלעיל ס״ט ומ״מ מכין עליהם כמו שאר מצות דרבנן א״נ קים להו שהם מדאורייתא ואין לוקין עליהם בדאשכחן חצי שיעור דאסור מן התורה ואין לוקין עליו ב״י ביו״ד סימן קט״ז

(יט) פ) ל׳ המחבר כדי לסיים בדבר טוב

(כ) צ) נלע״ד הטעם שהזהירה התורה על שמירת הנפש הוא מטעם שהקב״ה ברא את העולם בחסדו להטיב להנבראים שיכירו גדולתו ולעבוד עבודתו בקיום מצותיו ותורתו כמו שאמר הכתוב כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו וכולי וליתן להם שכר טוב בעמלם והמסכן את עצמו כאלו מואס ברצון בוראו ואינו רוצה לא בעבודתו ולא במתן שכרו ואין לך זלזול אפקירותא יותר מזה ולשומעים יונעם ויהי נועם ה׳ אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו בילא״ו

(ב) (ס״י) עליו תבא ברכת טוב זה נכלל בפסיק ופריו מתוק לחכי (בפסוק חכו ממתקים) פירשו חז״ל יש חיך מתוק מזה. הנ״ל די לאדם שיציל עצמו מהיזק אלא עוד נותנין לו שכר על זה:

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

באר הגולהט״זאור חדש – תשלום בית יוסףהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

Choshen Mishpat 427, Shulchan Arukh Sources Choshen Mishpat 427, Be'er HaGolah Choshen Mishpat 427, Sema Choshen Mishpat 427, Taz Choshen Mishpat 427, Shakh Choshen Mishpat 427, Baer Heitev Choshen Mishpat 427, Beur HaGra Choshen Mishpat 427, Hagahot R. Akiva Eiger Choshen Mishpat 427, Pitchei Teshuvah Choshen Mishpat 427, Or Chadash - Tashlum Beit Yosef Choshen Mishpat 427

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון