×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
הבכור נוטל פי שנים, ואיזה הוא בכור לנחלה וספק בכור, ובו ט״ו סעיפים
(א) הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי אָבִיו. כֵּיצַד, הִנִּיחַ חֲמִשָּׁה בָּנִים וְאֶחָד מֵהֶם בְּכוֹר, הַבְּכוֹר נוֹטֵל שְׁלִישׁ הַמָּמוֹן, וְכָל אֶחָד מֵהָאַרְבָּעָה פְּשׁוּטִים נוֹטֵל שְׁתוּת. הִנִּיחַ תִּשְׁעָה בָנִים, הֲרֵי הָאֶחָד הַבְּכוֹר נוֹטֵל חֲמִישִׁית, וְכָל אֶחָד מֵהַשְּׁמוֹנָה פְשׁוּטִים נוֹטֵל עֲשִׂירִית. וְכֵן עַל דֶּרֶךְ הַחֲלֻקָּה הַזֹּאת חוֹלְקִים לְעוֹלָם.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עט״זהגהות ר' עקיבא איגרטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חעודהכל
(א) א) ל׳ הרמב״ם ריש פ״ב מהלכות נחלות וכ׳ ה״ה ברייתא בפ״ח דב״ב (סוף דף קכ״ב)
(א) נוטל פי שנים – לישנא דקרא נקט דכתיב (בפ׳ כי תצא) כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים:
(ב) כיצד הניח כו׳ – פי׳ ל״ת שנוטל פי שנים בכל אחיו קאמר קרא והיינו שאף אם הניח עשרה בנים ואחד מהן בכור אפ״ה נחלק הנכסים לשלשה חלקי׳ ונוטל הבכור שני חלקי׳ וכל האחים יחד חלק א׳ אלא פי שנים כנגד אח א׳ מהאחין הפשוטין קאמר והיינו שבכה״ג מחלקין בנכסי אביו לי״א חלקי׳ ונוטל הבכור שבהן שני חלקי׳ וט׳ הפשוטי׳ כל א׳ חלק אחד ועד״ז הוא מ״ש הרמב״ם והמחבר שאם הניח חמשה בנים שהבכור נוטל שליש הממון כו׳ והיינו שמחלקין נכסי אביו לו׳ חלקי׳ ונוטל הבכור ב׳ חלקי׳ דהיינו השלישי׳ והפשוטים כל א׳ חלק דהוא שתות מכל הממון וק״ל:
(א) (ס״ו אע״פ שיצא ראשו חי) במשנה שנינו יש בכור לנחלה ואין בכור לכהן פי׳ לתת לו ה׳ סלעים פדיון. הבא אחר נפלים אע״פ שיצא ראשו חי ובן ט׳ שיצא מת הבא אחריהם בכור לנחלה ואינו בכור לכהן ופירש״י הבא אחר נפלים שיצא ראשו של נפל חי כגון שהיה תאומים א׳ נפל וא׳ שכלו לו חדשיו והוציא הראשון ראשו חי והחזירו ובא חבירו והקדימו זה האחרון בכור לנחלה דהראשון לא הפסידו ואע״ג דראשו שהוציא חשוב לידה מעליא וטעמא דגבי נחלה כתיב ראשית אונו מי שלב אביו דוה עליו אם מת יצא נפל שהוציא ראשו והוי כילוד דלאו בר קיימא הוא ואין לבו דוה עליו אבל לענין כהן בפטר רחם תלה רחמנא והרי הא׳ פטר את הרחם עכ״ל וכתב מהר״י כ״ץ מקראקא מדלא קמ״ל מתני׳ רבותא דאפילו נולד כל הנפל ואח״כ נולד הב׳ דהוי בכור לנחלה אלא ודאי בכה״ג שהוציא ראשו דוקא הוי הב׳ בכור לנחלה. וא״ל דתנא קמ״ל רבותא לענין בכור לכהן דלא הוי בכור אף שא׳ לא יצא כ״א ראשו דהא הרמב״ם פ״ב דנחלות לא דבר רק מבכור לנחלה ואפ״ה כתב לענין זה דיצא הא׳ ראשו לחוד וכן הטור הזכיר יצא רובו של הראשון ולא הזכיר כולו אלא ש״מ דבכולו יצא לא הוי הב׳ בכור לנחלה ומכח זה פסק באשה שילדה ולד שהיה חי כמו ג׳ או ד׳ שעות ונולד לסוף ט׳ חדשים מטבילתה אבל לא פירש בעלה ממנה אח״כ תוך ימי עבורה ומת הולד דהולד שתלד אח״ז לא הוי בכור לנחלה ע״כ וכתב סמ״ע דבכור ראשית אונו הוא דכתיב משא״כ בנפל ולפ״ז אפילו נולד הנפל כולו נ״ל דהבן הילוד אח״כ הוא בכור לנחלה והא דכ׳ רש״י והחזירו משום רבותא דסיפא דתנן אח״כ ואינו בכור לכהן ולא כמו שכתב הר״י כ״ץ מקראקא דגם לענין בכור לנחלה אם נולד הנפל כולו אין הבא אחריו בכור לנחלה עכ״ל הסמ״ע ודברי הסמ״ע בזה מבוארין ברש״י ר״פ בהמה המקשה שאפילו נולד הנפל כולו אין השני בכור לנחלה ונקט ראשו משום רבותא דאינו בכור לכהן אלא מ״מ יפה פסק מהר״י כ״ץ בנדון שלו דהשני לא הוי בכור לנחלה דשאני האי מתני׳ דבא אחר נפלים דמיירי בנפל ודאי שהרי פי׳ רש״י שם בבכורות ובהמה המקשה דלא כלו חדשיו והשני שבא אחריו כלו חדשיו וזה א״א לדעת אא״כ מחמת שינוי הצורה שרואין בו שלא נגמרה בריאתו כמ״ש הביאו ב״י בסימן רע״ו דבעינן נמי סימנים או שיהיה למ״ד יום ואז יצא מתורת נפל מ״ה פרש״י שם בחולין דאפילו ביצא כולו הוי נפל אבל כל שאין אנו רואין בו רעותא ודאי אפילו ביצא ראשו חי לחוד אין השני בכור לנחלה דלא יהא אלא ספק נפל מ״מ אין להב׳ דין בכור מכח ספק. ותו דסברא הוא ליזיל בתר הרוב דהוי בן קיימא כמ״ש התוס׳ בפ׳ יוצא דופן דף מ״ד בד״ה דקים ליה כו׳ אלא דבאבילות הקילו מספק לומר שמא נפל הוא ומש״ה ודאי בהאי דמהר״י כ״ץ אין להב׳ דין בכורה כיון שלא ראינו שום ריעותא בהראשון שהיה חי קצת אפילו אם לא היה מוציא אלא ראשו חי לחוד נ״ל לדין כן דאין הב׳ בכור לנחלה שאין ריעותא בהראשון כנלע״ד:
(א) [שו״ע] נוטל פי שניים. נ״ב בן בכור ובת שיש לה שטח״ז חצי חלק זכר פשוט עיין תשובת שבות יעקב ח״ג סי׳ קע״ד:
(ב) [שם] נ״ב עי׳ מה שכתב בגליון לעיל סי׳ רי״ד בסמ״ע ס״ק כ״ו:
(ג) [שו״ע] בנכסי אביו. נ״ב פרק נערה דף פ״ג כתב וז״ל ובני האשה שכתובתה מרובה הי׳ אחד מהם בכור לאביו אינו נוטל פי שניים בנכסי אמו בכתובתה אלא רואי׳ כאלו חולקי׳ כל בני אביו כל הנכסים שהניח להם אביהם בשוה ונוטל זה חלק בכורה כחלק א׳ מן האחים כמבואר בקונטרס הראיות ועי׳ במ״ל:
{א} הבכור נוטל פי שנים בנכסי אביו בין אם הניח בנים מרובין או מועטין לעולם הוא נוטל פי שנים כאחד מן הבנים.
(א) {א} הבכור נוטל פי שנים בנכסי אביו בין אם הניח בנים מרובים או מועטים לעולם הוא נוטל פי שנים כאחד מן הבנים בפרק י״נ (בבא בתרא קכב:) ת״ר לתת לו פי שנים פי שנים כאחד או אינו אלא פי שנים בנכסים ת״ל והיה ביום הנחילו התורה ריבתה נחלה אצל אחין. ופר״ש פי שנים כאחד. כנגד אחד מן האחין נוטל פי שנים שאם היו חמשה אחים חולקים הנכסים בששה חלקים ונוטל הבכור פי שנים מהם: בכל הנכסים. שנוטל פי שנים בכולם שחלקו עם האחין יהא דומה כחלקו עם אחד כשאין שם אלא בכור ופשוט נוטל פי שנים בכל הנכסים: ריבתה נחלה. שלא יטול פי שנים בכל הנכסים היכא דאיכא שנים ושלשה אחין מלבדו:
ומה שכתב ואלו ב׳ החלקים חשובים לו כחלק אחד וצריכים ליתנם לו שניהם ביחד כאשר בארתי למעלה בסימן קע״ד:
(א) בן שנולד כשאביו גוסס האם ממעט בחלק בכורה. הב״י בסעיף ג, הביא מהנמוק״י בשם התוס׳, והראב״ד בשם רש״י דבגוסס לא חשיב ראוי להיכרא וממילא אינו ממעט, והשו״ע השמיטו כיון דהטור והרמב״ם בפ״ב מהל׳ נחלות, לא חילקו בהכי, והרמ״א הביאו בשם י״א, ויש להעיר דלפי הנמוק״י הנ״ל, א״כ ה״ה דנימא הכי גבי בן שנולד כשאביו גוסס, אלא דגבי בכור שנולד לאחר מיתת האב כולהו ס״ל דילפי׳ לה מיכיר, מה שאין כן גבי דין בן שנולד לאחר מיתת האב, דפליגי סורא ופומבדיתא בב״ב קמב:, אי ילפי׳ לה מיכיר או מוילדו לו, ולפי זה לפי פומבדיתא דס״ל דילפי׳ לה מיכיר, א״כ אליבא דהנמוק״י ודעימיה, אם נולד כשהוא גוסס חשיב כנולד לאחר מיתת אביו ואינו ממעט.
נפל שיצא כולו האם חשיב הבא אחריו בכור לנחלה. הדרישה והב״ח באות ה, והסמ״ע בס״ק יג, כתבו דהוי בכור כיון דאין לבו דוה על הראשון, והביא הסמ״ע דמהר״י כ״ץ מקראקא בעל השארית יוסף ומהר״ל מפראג, ס״ל דהשני לא חשיב בכור, והש״ך והט״ז הביאו דרש״י בחולין כתב להדיא דהשני הוי בכור וכהב״ח והדרישה, ע״כ, אמנם כל המחלוקת היא רק בגוונא דיצא כולו חי ומת תוך ל׳, והיינו דס״ל לב״ח ולדרישה דהאי דבעינן שלבו דוה עליו היינו כדין אבלות, דקי״ל ביו״ד סי׳ שעד,ח, דכל שמת קודם יום ל״א אין מתאבלים עליו, אבל הא ודאי דאם הוציא ראשו חי ואח״כ מת ויצא כולו, דהבא אחריו בכור, דהא הוציא ראשו חי חשיבא לידה לכל מילי, והכא היינו טעמא דהבא אחריו בכור כיון דאין לב אביו דוה עליו אם ימות, וא״כ ברור דאף אם יצא כולו מת דאין לבו דוה עליו, וכל המחלוקת היא בגוונא דיצא כולו חי, ותלויה המחלוקת אם האי דאמרינן שלבו דוה עליו, היינו כדין אבילות או דהיינו צערא בעלמא, ולכאורה כדאי הוא רש״י שיכריע המחלוקת, אמנם הנמוק״י בב״ב קנב ד״ה תנן הבא, כתב בשם המפרשים להיפך דאם יצא כולו חי אין השני בכור לנחלה, ע״כ, והיינו דפליגי על רש״י דכתב דהאי דנקטינן במתני׳ יצא ראשו חי, ולא נקטי׳ כולו חי, היינו לרבותא דבכור לכהן, אלא ס״ל דנקט הכי בדוקא מחמת דין נחלה, דאם יצא כולו לא הוי השני בכור, ונמצא דהאי מחלוקת אחרונים היא כבר מחלוקת רש״י והנמוק״י בשם המפרשים, אמנם ר״ע איגר בגיליון השו״ע, ציין לסדרי טהרה בסי׳ קצד ס״ק כג, דהביא מחלוקת גבי בכור לכהן גבי בן שמנה שהוציא ראשו מת, דהרמב״ם ורש״י ס״ל דאינו פוטר, ותוס׳ סברי דפוטר, ויש להוסיף על דבריו דכדברי התוס׳ בנדה כו. שם, כ״כ נמי התוס׳ הרא״ש על הגיליון, וכתב הסדרי טהרה עפ״ז דהם חלקו בהאי מחלוקת דהסמ״ע והשארית יוסף, אמנם אין רצוני להאריך בדבריו כי כל דבריו דרך פלפול ואין בהם הכרח, אך אעיר בקצרה דבשיטת הרמב״ם אין הכרח גמור דאפשר דהעתיק את לשון הגמרא, וכבר הסדרי טהרה שם צידד כן, ובשיטת רש״י ותוס׳ אין הכרח כלל, דהתם בנדה לא איירי כלל בבן שמנה אדרבה איירי בסתם ולד שהוא בן ט׳, ועוד דאף אי הוה איירי בבן ח׳ מ״מ לא היה לרש״י לציין דהכי איתא בבכורות כיון דהתם הוא מימרא דשמואל ושמואל איתותב כדהקשו תוס׳, ואף אי סבר רש״י דשמואל איתותב רק בבן ח׳ חי, מ״מ שמואל לא אמר שם אלא דין אחד וכיון דאיתותב כבר אין ראיה מדבריו כלל, ואף אם פשוט לרש״י מסברא דבהא לא איתותב דאף בלא חידושו של שמואל דינא הכי מ״מ אין לרש״י לציין אל דבריו כיון דבמאי דאתא לחידושי איתותב, ומאי דפשוט מסברא אינו מבואר שם אלא הוא פשוט מסברא, וכל מה שהאריך לפלפל שם הוא על סמך יסוד שהניח דהמשנה כתבה או לרבותא דכהן או רבותא דנחלה, ובאמת אינו מוכרח דאפשר דכתבה דבר ממוצע כדי שיהא חידוש קצת בין לנחלה ובין לכהן, ועל כן דל מהכא את דבריו והדרינן לפלוגתא דרש״י והנמוק״י בשם המפרשים, ומכדי ספיקא לא נפקא, ומ״מ הא פשיטא דאף הנמוק״י לא כתב אלא שיצא כולו חי, אבל הוציא רובו וראשו חי ומת ויצא כולו לא מהני לכו״ע, והשני בכור לנחלה.
בן ט׳ חודשים שהוציא רוב ראשו חי דינו כהוציא כל ראשו חי והבא אחריו אינו בכור. כן הביא הב״י והשו״ע בסעיף ו אות ה-ו, ויש להעיר דכ״כ סמ״ג בעשה צו.
האם עד מפי עד חשיב עד גבי מיהו הבכור. רבינו ישעיה בספר המכריע סי׳ כו, הביא דר״ח כתב דחשיב עד, ומאידך רבינו ישעיה ס״ל דבעינן ב׳ עדים גמורים.
האם עד אחד מהני להעיד מי הבכור. רבינו ישעיה בספר המכריע בסי׳ כו, הביא מרשב״ם וחכמי מגנצא דבעינן ב׳ עדים, וכן הסכים רבינו ישעיה, ודחה רבינו ישעיה את מה שכתב במהדורה תליתאה בתוספותיו דעד אחד מהני בבכור.
אב שאמר על בנו שהוא בכור, אם נוטל אף בנכסים שנפלו כשהוא גוסס. הטור באות טז, כתב דנוטל, והב״י הביא מהנמוק״י דאינו נוטל, ובהגהות והערות הביאו שהאריך בזה הכנה״ג, והביאו דכתב דמדברי הרי״ף מבואר דנוטל, ע״כ, ואמנם לא עיינתי בכנה״ג, אבל מ״מ כל דברי הרי״ף שהביא את הגמ׳ שדנה בדברי רבנן ואמרה דנפק״מ לנפלו לו כשהוא גוסס, כבר ציינו שם על הגיליון בב״ב קנג, דזה הגהה ברי״ף ואינו מדברי הרי״ף, עוד יש להעיר דהרמ״ה בב״ב סי׳ קיא, כתב כהטור דקנה אף במה שנפל כשהוא גוסס.
האם האב נאמן לומר על בנו שהוא בכור נגד עדים שאומרים שהוא קטן מאחיו. הטור באות יז, הביא בזה מחלוקת דלרשב״ם אינו נאמן, ולרמב״ן נאמן, והב״י הביא דהר״ן ס״ל כהרמב״ן, ויש להוסיף דהנמוק״י בב״ב קנב ד״ה מכאן אמר, כתב דנאמן כהרמב״ן, וכ״כ הריטב״א בב״ב קכז. ד״ה היו מוחזקים, והרשב״א בב״ב קכז. ד״ה ילמדנו, הסכים עם הרמב״ן דנאמן, וכתב דאף רשב״ם לא פליג בהא אלא איירי בגוונא שסותר את העדים כגון שהם תאומים דודאי שניהם בני אב אחד, ונמצא דרשב״ם ס״ל דאינו נאמן, ולדעת הרשב״א אף רשב״ם מודה דנאמן, ומאידך הרמב״ן והר״ן והריטב״א והנמוק״י ס״ל דנאמן, והכי נקטינן.
בני אחים או בני אחי האב שאחד מאביהם בכור האם נוטלים פי שנים. הטור והב״י בסעיף טו אות כד, הביאו דהרמב״ם כתב דנוטלים, והתקשו בדבריו, ויש להעיר דסמ״ג בעשה צו, כתב כדברי הרמב״ם להלכה.
(א) בין אם הניח כו׳ קמ״ל דפי שנים האמור בתורה אין פי שנים בכל הנכסים קאמר ואם הניח ו׳ מנים ויש לו ב׳ אחין יטול הוא ד׳ מנים דהיינו פי שנים בנכסים וכל א׳ מהפשטים מנה אלא פי שנים כאחד מן האחין שאם הניח ה׳ בנים וא׳ מהן בכור מחלקין הנכסים לו׳ חלקים וכל א׳ מהפשוטים נוטלים שתות והבכור נוטל שני שתותים דהיינו פי שנים בחלקם וכן עד״ז לעולם רמב״ם וש״ע והטעם מפורש פי״נ דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו דכתבה תורה נחלה אצל האחין ופר״ש דכתבה תורה נחלה שלא יטול פי שנים בכל הנכסים היכא דאיכא ב׳ ג׳ אחים עכ״ל:
שניהן ביחד פי׳ במצר א׳:
כאשר ביארתי למעלה סימן קע״ד ס״ה ועמש״ר שם דה״מ בשכל השדה שוה ועוד שאר חילוקים ע״ש:
(א) {א} הבכור וכו׳. ברייתא פ׳ יש נוחלין (סוף דף קכ״ב):
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עט״זהגהות ר' עקיבא איגרטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חהכל
 
(ב) אֵלּוּ שְׁנֵי חֲלָקִים נוֹטֵל אוֹתָם כְּאֶחָד בְּמֶצֶר אֶחָד.
באר הגולהסמ״עטוראור חדש – תשלום בית יוסףעודהכל
(ב) ב) טור ס״א ומבואר לעיל בסי׳ קע״ד סעיף ב׳
(ג) נוטל אותם כאחד כו׳ – וכ״כ הטור והמחבר בסי׳ קע״ד ס״ב ושם כ׳ הטור ומור״ם הביאו שם דהיינו דוקא שהיו החלקים שווים ולא היה לפשוט שדה במיצר אלו השדות ע״ש:
ואלו ב׳ החלקים חשובין לו כחלק אחד וצריכין ליתנם לו שניהם ביחד כאשר ביארתי למעלה:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

באר הגולהסמ״עטוראור חדש – תשלום בית יוסףהכל
 
(ג) בְּכוֹר שֶׁנּוֹלַד אַחַר מִיתַת אָבִיו אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. וְאִם יָצְאָה פַּדַחְתּוֹ בְּחַיֵּי אָבִיו, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא כָּל רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אָבִיו, הֲרֵי זֶה נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. {יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם נוֹלַד כְּשֶׁהוּא גוֹסֵס אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם (נִמּוּקֵי יוֹסֵף בְּשֵׁם הַתּוֹסָפוֹת וראב״ד).}
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עבאר היטבביאור הגר״אהגהות ר' עקיבא איגרפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חעודהכל
(ג) ג) שם ד״כ מימרא דמר בריה דרב יוסף משמיה דרב׳ שם דף מ״ב ע״ב ומשכחת לה כגון ששתי נשיו מעוברות שמת או באשה אחת מעוברת תאומים
(ד) (דיכיר כתיב שיכירנו האב בחייו)
(ה) ד) פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש בפרק ח׳ דבכורות דף מ״ו ע״א ופסק כרבי יוחנן
(ד) שנולד אחר מיתת אביו כו׳ – ל׳ הטור כגון שמת והניח אשתו מעוברת וילדה תאומי׳ או שהי׳ לו שתי נשים ומת והן מעוברת:
(ה) אינו נוטל פי שנים – דיכיר כתיב בעינן שיכירנו בחייו:
(ו) ואם יצא פדחתו – בטור כ׳ רוב פדחתו דרובו ככולו ומחשב על ידו כאילו יצא ראשו והוי כילוד כולו ואע״פ דעדיין יציאת הפדחת ליכא הכרה גמורה מ״מ כיון דהוה כילוד ה״ל ג״כ כאילו הכירו:
(ז) כשהוא גוסס כו׳ – דאז לא הוה בר הכרה ולפ״ז צ״ל דמ״ש דביצא פדחתו הוי כילוד והוא מהגמרא לא מיירי שיצא פדחתו בשעה שהיה גוסס ומת ואחר מותו נולד דא״כ לא מחשב בכור אלא מיירי שיצא רוב פדחתו ואז היה בריא וחזר לאחוריו וחלה ומת ואח״כ נולד כולו א״נ אחר שיצא פדחתו כשהי׳ בריא מת האב פתאום ואחר מותו נולד כולו ועפ״ר:
(א) פדחתו – בטור כתו׳ רוב פדחתו דרובו ככולו ואע״ג דביציאת הפדחת עדיין ליכא הכרה גמורה מ״מ כיון דהוי כילוד ה״ל ג״כ כאילו הכירו. סמ״ע:
(ב) גוסס – דאז לא הוי בר הכר׳ ולפ״ז צ״ל ביצא פדחתו דלא מיירי דבשע׳ שהיה גוסס יצא פדחתו ואחר מותו נולד דא״כ לא מחשב בכור אלא מיירי שיצא רוב פדחתו ואז היה בריא וחזר וחלה ומת ואח״כ נולד כולו א״נ שמת פתאום אחר שיצא פדחתו ואח״כ נולד כולו. שם:
(א) י״א כו׳ – עתוס׳ שם ד״ה בכור. קשה כו׳. ותי׳ בנ״י דנ״מ לכה״ג דאינו בר הכירא כמש״ל קכז ב׳ אבל וילדו לו קרינן דכחי הוא לכ״ד:
(ד) [סמ״ע אות ו] ואע״פ דעדיין. נ״ב עי׳ ספר שב שמעתתא ז׳ פט״ז:
(א) פדחתו – עבה״ט שכ׳ בטור כתוב רוב פדחתו כו׳ וע׳ בב״ח שמוחק תיבת רוב וכתב דלא מהני רוב כיון דליתיה בהיכרא ע״ש וע׳ בס׳ שב שמעתתא שמעת׳ ז׳ פ׳ ט״ו שכתב דנראה כדברי הב״ח ע״ש וע׳ בתשובת חתם סופר חאה״ע ס״ב ס״ס קמ״ד מה שכתב בזה:
{ב} ודוקא שנולד בחיי האב אבל אם נולד אחד מיתתו כגון שמת והניח אשתו מעובדת וילדה תאומים או שהיו לו ב׳ נשים ומת והן מעוברות אין הבכור נוטל פי שנים:
{ג} ואם יצא רוב פדחת בחיי האב הרי הוא כילוד ונוטל פי שנים אף על פי שלא יצא כל ראשו לאויר העולם:
(ב) {ב} ודוקא שנולד בחיי האב אבל אם נולד אחר מיתתו כגון שמת והניח אשתו מעוברת וילדה תאומים או שהיו לו ב׳ נשים והן מעוברות אין הבכור נוטל פי שנים בפרק מי שמת (בבא בתרא קמב:) ובפ׳ יוצא דופן (נדה מד:) אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבה בכור שנולד לאחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים מ״ט יכיר אמר רחמנא והא ליתיה דיכיר ופר״ש יכיר בעינן וכיון דנולד בחייו אפילו לא ראהו אביו ולא הכירו מימיו הואיל וראוי להיכירא אין היכירא מעכבת בו כדרבי זירא דכל הראוי לבילה וכו׳ כפר״ח עכ״ל.
וכתוב בנ״י שדקדקו בתוס׳ מדנקט יכיר ולא מוילדו למעוטי אם נולד כשהוא גוסס דאינו בר היכירא וכ״כ הראב״ד בשם רש״י עכ״ל:
(ג) {ג} ומה שכתב ואם יצא רוב פדחת בחיי האב הרי הוא כילוד ונוטל פי שנים אע״פ שלא יצא כל ראשו לאויר העולם כ״כ הרמב״ם פ״ב מהל׳ נחלות וכתב ה״ה בפרק יש בכור (בכורות מו:) אמר ר״ל פדחת פוטרת בכל מקום חוץ מן הנחלה שנאמר יכיר ור״י אומר אף לנחלה וידוע דהלכה כר״י לגבי ר״ל עכ״ל ואע״ג דההיא דר״י לענין מילתא אחריתא איתמר מ״מ יש ללמוד ממנה לענין זה:
[בדק הבית: מ״מ לא דקדק רבינו במה שכתב רוב פדחתו דמלישנא דהרמב״ם משמע דבעינן שיצא כל פדחתו:]
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ב) וילדה תאומים פי׳ נמצא שהוא בכור לאותו שנולד עמו שהוא אחיו מן האב וק״ל:
אין הבכור נוטל פי שנים ב״ב יליף לה מדכתיב יכיר לתת לו פי שנים והא ליתא לאב שיכירו ואפילו נולד כשהוא גוסס אינו בכור לנחלה דלהכי יליף לה מיכיר ולא מוילדו לו לאשמועינן דגוסס לאו בר היכרא הוא תוס׳ ור״ן אבל נולד בחייו אפילו לא ראהו אביו מעולם כל הראוי לבילה כו׳:
(ג) ואם יצא כו׳ כ״כ הרמב״ם בפ״ב מה״נ:
פדחת בחיי האב פי׳ יצא כשהיה אביו בריא וחזר לאחוריו ואח״כ מת האב ונולד אחר מותו חי וכר״י דאמר פ׳ יש בכור פדחת כילוד אף לנחלה וכי יכיר קרינן ביה או שיצא פדחתו ומת אביו פתאום קודם שנולד אבל אין לומר שהוציא רוב פדחתו כשהיה אביו גוסס ונוטה למות ומת אביו קודם שנולד דהא כתבו התוספות והר״ן דגוסס לאו בר היכרא הוא וק״ל:
(ב) {ב} ודוקא שנולד בחיי האב וכו׳. בפ׳ מי שמת (ד׳ קמ״ב) ופ׳ יוצא דופן (נדה מ״ד) מ״ט יכיר אמר רחמנא והא ליתיה דיכיר ופירש״י דבראוי להכירו סגי דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו:
(ג) {ג} ואם יצא רוב פדחת וכו׳. ר״פ יש בכור אמר ר״ל פדחת פוטרת בכל מקום חוץ מן הנחלה מ״ט יכיר אמר רחמנא ור׳ יוחנן אמר אפילו לנחלה ופירש״י דלר״ל ליכא יכיר במצח אלא בפרצוף פנים ור״י ס״ל דבפדחת נמי הוי היכרא וכתב הרא״ש לשם והלכתא כרבי יוחנן וכן פסק הרמב״ם רפ״ב דנחלות וכתב ב״י ואע״ג דההיא דר״י לענין מילתא אחריתא איתמר מ״מ יש ללמוד ממנו לענין זה עכ״ל פי׳ אינהו פליגי בבא אחריו אם בכור לנחלה וכיון דקיי״ל כר׳ יוחנן דמשהוציא פדחתו בלבד והחזירו ויצא אחיו הראשון הוה בכור לנחלה וכדפרישית ממילא ודאי ידעינן דבהוציא פדחתו בחיי האב בלבד ה״ה כילוד דקרינן ביה יכיר דראוי להיכרא אלא דצ״ע אמ״ש רבינו רוב פדחתו דבגמרא קאמר פדחתו משמע דבעינן כולו וכ״כ הרמב״ם ואם יצא פדחתו בחיי אביו אע״פ שלא יצא כל ראשו לאחר מיתת האב הרי זה נוטל פי שנים עכ״ל משמע דפדחת כולו בעינן לכך נראה למחוק מלת רוב והכי משמע מדמסיק בסוף לשונו אע״פ שלא יצא כל ראשו לאויר העולם דכל ראשו לא בעינן אבל פדחת כולו בעינן אבל ברוב פדחת ליכא היכרא כיון דליכא רוב ראשו דפדחת כולו הו״ל רוב ראשו כמ״ש בסמוך והכי תנן בפרק המפלת (נדה כ״ח) בדין טומאת לידה יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו ואיזהו רוב ראשו משיצא פדחתו מיהו בגמ׳ (ד׳ כ״ט) בברייתא תניא ואיזה רוב ראשו ר יוסי אומר משיצא צדעיו אבא חנן משום רבי יהושע אומר משיצא פדחתו וי״א משיראה קרני ראשו ופי׳ רש״י קרני ראשו גובה ראשו שאצל העורף עכ״ל:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עבאר היטבביאור הגר״אהגהות ר' עקיבא איגרפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חהכל
 
(ד) בְּכוֹר שֶׁנּוֹלַד טֻמְטוּם וְאַחַר כָּךְ נִקְרַע וְנִמְצָא זָכָר, אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. וְכֵן (בֵּן פָּשׁוּט שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר) אֵינוֹ מְמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים (דברים כא, טו), עַד שֶׁהָיָה בֵּן מִשְּׁעַת לֵדָה. כֵּיצַד אֵינוֹ מְמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה, הֲרֵי שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן בְּכוֹר וּשְׁנֵי פְשׁוּטִים וְזֶה הַטֻּמְטוּם שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר, הַבְּכוֹר נוֹטֵל רְבִיעַ הַמָּמוֹן (בְּחֵלֶק הַבְּכוֹרָה) וּכְאִלּוּ אֵין עִמּוֹ אֶלָּא שְׁנֵי פְשׁוּטִים בִּלְבַד, וְהַשְּׁלֹשָׁה רְבִיעִים הַנִּשְׁאָרִים חוֹלְקִים אוֹתוֹ שְׁנֵי הַפְּשׁוּטִים עִם הַנִּקְרַע וְעִם הַבְּכוֹר בְּשָׁוֶה.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עבאר היטבפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חעודהכל
(ו) ה) ל׳ הטור ושם ברמב״ם די״ג מימרא דרבי אמי בפ׳ ח׳ דב״ב ד׳ קכ״ו ע״ב
(ז) ו) שם ברמב״ם פב ד״ג מימרא דאמימר שם ריש דף קנ״ז
(ח) ז) שם ד״ז
(ט) ח) כן הוא ברמב״ם
(ח) שנולד טומטום כו׳ – נלמד מדכתיב והיה הבן הבכור שהי׳ בן משעת הויי׳ דהיינו משעת לידה אבל מדכתיב וילדו לו בנים אינו ללמד זה דהא בעינן לה להא דאינו ממעט בחלק בכורה וכמו שמסיק המחבר ועפ״ר:
(ט) ה״ג וכן בן פשוט שנקרע ונמצא זכר אינו ממעט – וכן הוא לשון הרמב״ם שהעתיק המחבר זה ממנו וכן כתב הטור בסי׳ זה בסכ״א:
(י) וכאילו אינו עמו אלא שני פשוטים כו׳ – ע׳ בטור סכ״א דסי׳ זה דשם מבואר זה יותר ועוד שם ז״ל וכן בן הנולד לאחר מיתת האב אינו ממעט בחלק הבכור׳ כו׳ ומפרשו שם ע״ד שמפורש בטומטום ונמצא זכר דאינו ממעט בחלק בכור׳ והוא מ״ש המחבר בס״ס שאחר זה וק״ל:
(ג) טומטום – נלמד מדכתיב והיה הבן הבכור שהיה בן משעת הויה דהיינו משעת לידה. שם:
(ב) ושני פשוטים – ע׳ בתשובת שבו״י ח״ג סימן קע״ד מ״ש בזה ועמ״ש לקמן סימן רפ״א ס״ז סק״ז ע״ש:
{ד} בכור שנולד טומטום ואח״כ נקרע ונמצא זכר אינו נוטל פי שנים דבעינן שיהא זכר משעת לידה:
{כא} טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו ממעט בחלק בכורה כגון אם יש שם ו׳ מנים ובכור ופשוט וטומטום חשבינן לענין חלק בכורה כאילו אינו ונוטל הבכור בחלק הבכורה שני מנין וד׳ מנין הנשארים יחלקו ביניהם ויגיע לבכור ג׳ מנים ושליש ואילו היה ממעט לא היה מגיע לחלקו אלא שלשה מנים.
(ד) {ד} בכור שנולד טומטום ואח״כ נקרע ונמצא זכר אינו נוטל פי שנים דבעינן שיהא זכר משעת לידה בפ׳ י״נ (בבא בתרא קכו:) א״ר אמי טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו נוטל פי שנים דאמר קרא והיה הבן הבכור לשנואה עד שיהא בן משעת הויה:
(כא) {כא} טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו ממעט בחלק בכור:
וכו׳ מימרא דאמימר בפרק י״נ (בבא בתרא קכו:) ומקרא יליף לה:
וכן בן הנולד לאחר מיתת האב אינו ממעט בחלק בכורה וכו׳ בר״פ מי שמת (בבא בתרא קמב:) אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא בן שנולד לאחר מיתת אביו אינו ממעט בחלק בכורה מאי טעמא וילדו לו אמר רחמנא והא ליכא:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ד) בכור שנולד כו׳ דוהיה בן הבכור כתיב משעת הוויה יהיה בן כן איתא פרק י״נ ומלשון רבינו דכתב משעת לידה כו׳ משמע דמוילדו לו בנים יליף לה אבל זה אינו דמהתם ילפינן שאינו ממעט חלק בכורה כמש״ר בסמוך סכ״א:
(כא) טומטום שנקרע כו׳ ב״ב ד׳ קכ״ז:
חשבינן לענין חלק בכורה כו׳ פירוש לגבי חלק שנוטל הבכור יתר על אחיו חשבינן לזה כאילו אינו והטעם משום דכתיב וילדו לו בנים עד שיהיה בן משעת לידה וכ״כ ברמב״ם זה הטעם בפירוש:
ונוטל הבכור בחלק הבכורה ב׳ מנים ר״ל שהרי הבכור נוטל חלק אחד כפשוט ועוד חלק אחד משום בכורה ואילו לא היה שם אלא הבכור והפשוט היו חולקים לג׳ חלקים והיה הבכור נוטל שליש בראש משום חלק בכורה והשליש הוא ב׳ מנים וישארו ד׳ מנים ואם היו חולקין אותו בין שלשתן לא היה מגיע לחלקו אלא ג׳ מנים שהיו חולקין מתחילה לד׳ חלקים והבכור היה נוטל ב׳ חלקים דהיינו ג׳ מנים דכל חלק הוא מנה ומחצה:
וכן בן הנולד כו׳ ב״ב ד׳ קמ״ב:
ומת נוטל הבכור כו׳ פי׳ בן הנולד ג״כ אינו ממעט וכיון שאינו ממעט נמצא דאם יש שם ו׳ מנים ויש שם בכור ופשוט ובן הנולד כו׳ נוטל הבכור כו׳ ומ״ש ומת וכן בסוף דבריו כתב וכשימות האח כו׳ זה לא נזכר ברא״ש ולא ברמב״ם (בפ״ב מה״נ) ולא בש״ע ואפשר דרבינו סירכא דלישנא דגמרא נקט דז״ל שם על הברייתא דתני תינוק בן יום א׳ נוחל ומנחיל ופריך בן יום אחד אין עובר לא כו׳ עד מר בריה דר״י משמיה דרבא אמר לומר שממעט בחלק בכורה ודוקא בן יום א׳ אבל עובר לא מ״ט וילדו לו אמר רחמנא ע״כ ופר״ש דתינוק שהיה בן יום אחד כשמת אביו ואח״כ מת הבן ג״כ מיד נוטל חלק עם אחיו וממילא נתמעט חלק הבכורה של הבכור וכשמת אח״כ הבכור חוזר ויורש עם אחיו חלק זה האח המת אבל אינו נוטל חלק בכורה מאותה ירושה משא״כ בעובר שלא היה נולד בשעת מיתת האב אינו נוטל עם אחיו כלל לענין שימעט חלק בכורה כו׳ ע״ש וגם אפשר לומר דרבינו כתב ברישא מת אגב סיפא ובסיפא בא לאשמועינן דשעה אחת מעלה ומורדת בדין נחלה ואם היה בעולם רק שעה אחת בפני אביו אע״פ שמת מיד אחר מיתת אביו הוא ממעט בחלק בכורה וק״ל:
(ד) {ד} בכור שנולד טומטום וכו׳. פרק י״נ (סוף דף קכ״ו) מ״ט דאמר קרא והיה הבן הבכור עד שיהא בן משעת הויה ופי׳ ר״ש והיה קרא יתירא הויה לידה והיינו דכתב רבינו דבעינן שיהא זכר משעת לידה אבל ברמב״ם שם משמע דמוילדו לו בנים נפקא לן בין לבכור בין לפשוט עד שיהא בן משעת לידה וה״א בסמ״ג להדיא בעשה צ״ו:
(כא) {כא} טומטום שנקרע וכו׳. פ׳ י״נ (תחלת דף קכ״ז):
וכן בן הנולד לאחר מיתת האב וכו׳. פ׳ מי שמת (בבא בתרא קמ״ב) ופרק יוצא דופן (נדה מ״ד) וכדי לפרש המיעוט בחלק בכורה ולא בחלק פשיטות בין נולד בחיי האב לנולד אחר מיתת האב נקט רבינו ומת וכן הוא בפרשב״ם לשם:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עבאר היטבפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חהכל
 
(ה) קָטָן בֶּן יוֹם אֶחָד מְמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה, אֲבָל לֹא הָעֻבָּר. וּבֵן שֶׁנּוֹלַד אַחַר מִיתַת אָבִיו אֵינוֹ מְמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עבאר היטבטורמקורות וקישורים לטוראור חדש – תשלום בית יוסףעודהכל
(י) ט) שם מימרא דמר ברי׳ דרב יוסף משמי׳ דרבא שם פ״ט ד׳ קמ״ב ע״ב ופסק הלכ׳
(יא) י) שם ומימרא דמר בריה דר״י וכו׳ שם ופסק הל׳
(יא) קטן בן יום א׳ ממעט כו׳ – ר״ל אף דלא הי׳ חי אלא יום א׳ ומת מ״מ ה״ל לענין בכורה כאלו הי׳ חי עדיין ואם יש עמו עוד פשוט ובכור חולקין העזבון לד׳ חלקים ונוטל הבכור ב׳ חלקים ומאינך ב׳ חלקים נוטל הפשוט חלק א׳ וחלק של זה הקטן שמת חולקין הבכור והפשוט יחד ולא אמרינן דאין חולקין הנכסים אלא לג׳ חלקי׳ ויטול הבכור חלק אחד דהיינו בכורתו בראש כאלו לא היה הקטן עמו בעולם ואח״כ יחלקו הב׳ חלקים לג׳ חלקים ויטלו הבכור והפשוט כל א׳ חלק וחלק זה שמת יטלו יחד עיין בטור:
(יב) אבל לא העובר – דוילדו לו בנים כתיב שנולדו לו בחייו:
(ד) ממעט – ר״ל אף דלא היה חי אלא יום א׳ ומת מ״מ ה״ל לענין בכור׳ כאילו היה חי עדיין ואם יש עמו עוד פשוט חולקין העזבון לד׳ חלקים ונוטל הבכור ב׳ חלקים והפשוט חלק א׳ ועוד חלק הקטן שמת חולקין הבכור והפשוט יחד כו׳ עיין בטור שם:
וכן בן הנולד לאחר מיתת האב אינו ממעט בבכורה אם יש שם ו׳ מנים ובכור ופשוט ובן הנולד אחרי מות אביו ומת נוטל הבכור ב׳ מנים בחלק בכורה וד׳ מנים הנשארים חולקין ביניהם נמצא שיש לו ד׳ מנים:
{כב} ואם נולד בחיי האב שממעט אינו נוטל בחלק הבכורה אלא מנה וחצי ולכל אחד מנה וחצי הרי שיש לו ג׳ מנים וכשימות האח חולקין המנה וחצי הרי שאין מגיע לחלק הבכור אלא ד׳ מנים פחות רביע:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עבאר היטבטורמקורות וקישורים לטוראור חדש – תשלום בית יוסףהכל
 
(ו) הַבָּא אַחַר נְפָלִים, אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא רֹאשׁ הַנֶּפֶל כְּשֶׁהוּא חַי, הַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר לְנַחֲלָה. וְכֵן בֶּן ט׳ שֶׁיָּצָא רֹאשׁוֹ מֵת, הַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר לְנַחֲלָה, שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר: רֵאשִׁית אוֹנוֹ (דברים כא, יז) הוּא שֶׁלֹּא נוֹלַד לוֹ קֹדֶם לָזֶה (יֶלֶד) שֶׁיָּצָא חַי לַאֲוִיר הָעוֹלָם. לְפִיכָךְ בֶּן ט׳ שֶׁהוֹצִיא רֹב רֹאשׁוֹ חַי, הַבָּא אַחֲרָיו אֵינוֹ בְּכוֹר.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עש״ךבאר היטבביאור הגר״אהגהות ר' עקיבא איגרפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרישהפרישהב״חעודהכל
(יב) כ) שם ד״י משנה בפ״ח דבכורות דף מ״ו ע״א
(יג) וה״ה אם יצא כולו הבא אחריו בכור לנחלה ולא נקט במתני׳ ראש הנפל כשהוא חי אלא לאשמועינן דביצ׳ ראשו חי תו לא הוי הבא אחריו בכור לכהן וכ״כ הסמ״ע
(יד) ל) כתב ה״ה מפורש בגמרא שם שאין הלכה כשמואל דאמר אין הראש פוטר בנפלים שם ע״ב
(טו) (דאונו דאמר רחמנא מלשון אוננות ור״ל מי שאביו אונן עליו ודוה על מיתתו משא״כ בנפל)
(יג) אע״פ שיצא ראש הנפל כשהוא חי כו׳ – בגמ׳ פי׳ רש״י דאם יש בקרבה תאומי׳ והא׳ הוציא ראשו חי והחזירו למעי אמו וקדמו השני ויצא אפ״ה הוי זה השני בכור אע״ג דאפי׳ יצא רוב פדחתו מחשב כילוד כו׳ כנ״ל וכ״ש זה שיצא כל ראשו ה״מ כשיצא פדחת של בן קיימא אבל זה שהוא נפל לא מחשב ילוד דבבכור ראשית אונו כתיב מי שאביו אונן עליו ודוה על מיתתו משא״כ בנפל ולפי זה אפי׳ נולד הנפל כולו נ״ל דהבן הילוד אח״כ באותו פעם או לאחר זמן הוא בכור לנחל׳ והא דכתב רש״י כגון שהוציא ראשו והחזירו משום דתנן שם דהיוצא אחר נפל הוא בכור לנחלה ואינו בכור לכהן לפדותו בה׳ סלעים ומ״ה פירש״י כן משום רבותא ללמדינו דאינו בכור לכהן אע״פ שלא נולד כולו ועד״ר שהארכתי והוכחתי זה ודלא כמ״ש בתשו׳ הגאון מהר״י כ״ץ מקראק׳ דפסק בתשובותיו דגם לענין בכור לנחלה דאם נולד הנפל כולו אין הבא אחריו בכור לנחלה:
(א) אע״פ שיצא ראש הנפל – כתב הסמ״ע ס״ק י״ג אפי׳ נולד הנפל כולו נ״ל דהבן הנולד אח״כ באותו הפעם או לאחר זמן הוא בכור לנחל׳ ודלא כתשובת שארית יוסף וכ״כ הב״ח וכ״כ רש״י להדיא פרק המקשה דף ס״ח ע״ש.
(ה) ראש – ואפילו נולד הנפל כולו הדין כן ודלא כמ״ש בתשובת הגאון מוהר״י כ״ץ מקראקא כ״כ הסמ״ע וכת׳ הש״ך דגם הב״ח כ״כ וכן הוא ברש״י להדיא פרק המקש׳ דף ס״ח ע״ש ע״כ:
(ב) לפיכך כו׳ – שם ב׳ הא ראשו חי כו׳ ושם הא נמי תנינא כו׳ וכר׳ יוחנן שם וכנ״ל סג:
(ה) [שו״ע] לפיכך בן ט׳. נ״ב בת׳ מהריב״ל ח״ג סי׳ מ״ד כתב ויש להסתפק אי היינו דידעי׳ בודאי דכלו חדשיו א״ד דבן ט׳ היינו סתם ולד לאפוקי בן ח׳ עכ״ל. ומדברי שארית יוסף בתשובה סי׳ כ״ה בסתם ולד שחי איזה שעות ומת ויצא לדון דהבא אחריו אינו בכור לכהן דנפל שיצא אין הבא אחריו בכור לנחלה (ובזה חלקו הסמ״ע והב״ח) משמע דדן הולד לנפל. ומ״מ לענ״ד הא קיי״ל דרוב ולדות הם ולד מעליא. ולענין נשאת לכהן סמכי׳ דלא תבעי חליצה ואף אי הוי ספק בן קיימא הוי הבא אחריו ספק בכור דאינו נוטל פי שנים כדלקמן ס׳ י״א:
(ו) [ש״ך אות א] וכ״כ רש״י. נ״ב עיין ספר סדרי טהרה סי׳ קצ״ד ס׳ ק״ג:
(ג) ראש הנפל – עבה״ט שכ׳ ואפילו נולד הנפל כולו הדין כן ודלא כמ״ש בתשובת הגאון מוהרי״ך כו׳ (ע׳ בזה בשו״ת שארית יוסף סימן כ״ה) וע׳ בתשובת ח״ס חאה״ע ס״ב סימן קס״א שכ׳ ובתשובה אחרת עשיתי סמוכים יפים לדעת שארית יוסף הנ״ל וכבר אירע במקומינו כך זה פעמים והשתדלנו עם האבות שהתפשרו בחייהם עם בנם זה הספק בכור עכ״ל ע״ש. וע׳ בס׳ שער משפט שכ׳ וז״ל ונראה דכ״ז מיירי בידוע שלא כלו לו חדשיו שהוא ודאי נפל אבל אם א״י שכלו לו חדשיו כגון שנולד לאחר ט׳ חדשים לטבילתה אף שמת בשעה שנולד וכ״ש במת בתוך ל׳ יום כיון דרוב נשים ולד מעליא ילדן ומה״ט מי שמת והניח אשתו מעוברת וילדה ויצא הולד חי לאויר העולם אפילו מת בשעה שנולד פוטר את אמו מן החליצה ומן היבום מדברי תורה כמבואר באה״ע סימן קנ״ו א״כ פשיטא דהבא אחריו לא הוי בכור לנחלה וספק בכור הוא והמע״ה ועוד דגם ספק בכור לא הוי כיון שלא הוכר בשעה שנולד כמבואר בסי״א בהגה דמי שנולד אחר ספק בן ט׳ לראשון או בן ז׳ לאחרון אינו נוטל חלק בכורה אפילו בהרשאה מן הספק מה״ט כיון דלא הוכר בעת הלידה ולפ״ז יפה השיב בת׳ שארית יוסף סימן כ״ה בעובדא דידיה שנולד לסוף ט׳ חדשים וחי ד׳ או ה׳ שעות דהבא אחריו אינו בכור לנחלה ולא השיגו עליו הסמ״ע והש״ך אלא עמ״ש שם דאף בודאי נפל אם נולד כולו לא חשיב נפל ובזה האמת אתם אך מ״מ למעשה בעובדא דידיה יפה כוון וז״ב ופשוט עכ״ל ע״ש:
{ה} בכור שילדה אמו נפל תחלה אפילו שיצא רוב הנפל חי לאויר העולם זה שנולד אחריו הוא בכור לנחלה:
{ו} אבל בן ט׳ חדשים שיצא ראשו חי אין הבא אחריו בכור לנחלה:
{ז} המפלת כמין בהמה חיה ועוף אפילו שיש בה צורת אדם או סנדל או שליא או שפיר מרוקם או שיצא העובר מחותך באיבריו הנולד אחר כל אחד מאלו הוא בכור לנחלה ואצ״ל המפלת שפיר מלא מים או מלא גוונין או מלא דם או כמין דגים שקצים ורמשים והמפלת למ׳ יום שהבא אחריהם הוא בכור לנחלה:
(ה) {ה} {ו} בכור שילדה אמו נפל תחילה אפילו שיצא רוב הנפל חי לאויר העולם זה שנולד אחריו הוא בכור לנחלה אבל בן ט׳ חדשים שיצא ראשו חי אין הבא אחריו בכור לנחלה מבואר במשנה פרק יש בכור (בכורות מו.) וכתב הרמב״ם בהלכות נחלות שבן ט׳ שהוציא רוב ראשו חי דינו כהוציא כל ראשו. ופי׳ רש״י הבא אחר נפלים שיצא ראשו של נפל חי כגון שהיו תאומים אחד נפל ואחד כלו לו חדשיו והוציא נפל ראשו חי והחזירו ובא חבירו וקדמו ויצא זה האחרון בכור לנחלה דראשון לא הפסידו ואע״ג דראשו שהוציא חשיב לידה מעליא מ״ט דגבי נחלה כתיב ראשית אונו מי שלב אביו דוה עליו אם מת יצא נפל שהוציא ראשו ראשון והוי כילוד דלאו קיימא הוא ואין לבו דוה עליו:
(ז) {ז} המפלת כמין בהמה חיה ועוף אפילו שיש בה צורת אדם בפרק יש בכור (שם) תנן איזהו בכור לנחלה ואינו בכור לכהן הבא אחר נפלים וכו׳ המפלת כמין בהמה חיה ועוף דר״מ וחכמים אומרים עד שיהא בו מצורת אדם ופרש״י המפלת בהמה וכו׳. ולמיפטר מנחלה לא חשיבא דאין הלב דוה עליהם אבל פטר רחם מיהו הוו: עד שיהא בו מצורת האדם. לא חשוב פטר רחם והבא אחריו בכור אף לכהן עכ״ל.
הרי בהדיא דלענין נחלה אף ע״פ שיש בו צורת אדם לא מפסיד נחלה לבא אחריו לכ״ע:
ומה שכתב או סנדל או שליא או שפיר מרוקם או שיצא העובר מחותך באיבריו הנולד אחר כל אחד מאלו הוא בכור לנחלה שם במשנה:
ומה שכתב רבינו שיצא העובר מחותך באיבריו לישנא דמתני׳ הכי איתא היוצא מחותך ופרש״י מחותך איברים איברים:
ומה שכתב ואצ״ל המפלת שפיר מלא מים או מלא גוונים או מלא דם או כמין דגים שקצים ורמשים והמפלת למ׳ יום שהבא אחריהם הוא בכור לנחלה שם במשנה (מו.) והרמב״ם בפרק ב׳ מהלכות נחלות השמיט כל זה לפי שכל אלו הם נפלים והם בכלל מ״ש הבא אחר נפלים אפילו יצא ראש הנפל חי הבא אחריו בכור לנחלה:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ה) אפילו שיצא ראש הנפל חי כן הוא ר״פ יש בכור דף מ״ו ושמואל מוקי לה בגמרא דראשו ל״ד אלא ר״ל רובו (של נפל) ובגמרא דחי לה ולכאורה משמע דוקא ראשו קאמר הא נולד כל הנפל הבא אחריו אינו בכור לנחלה וכן משמע מפי׳ רש״י דפי׳ שם הבא אחר נפלים שיצא ראשו של נפל חי כגון שהיו תאומים אחד נפל ואחד כלו לו חדשיו והוציא נפל ראשו חי והחזירו ובא חבירו וקדמו ויצא זה האחרון בכור לנחלה דראשון לא הפסידו ואע״ג דהוצאת ראש חשוב לידה מעליא מ״ט גבי נחלה כתיב ראשית אונו מי שלב אביו דוה על מיתתו יצא נפל שהוציא ראשו ראשון דהוי כילוד דלאו בר קיימא הוא ואין לבו דוה עליו עכ״ל ומדהוצרך לפרש שהיו תאומים ולא פי׳ שנולד זא״ז משמע דאם יצא כולו ס״ל דלא הוי בכור וגם מוכח כן ממש״ר בסמוך המפלת כמין בהמה כו׳ משמע דוקא בכה״ג הוה הנולד אחריהן בכור לנחלה הא הבא אחר נפל גמור אינו בכור לנחלה וגם מצאתי כך בשארית יוסף בתשובותיו סימן כ״ה ע״ש שהאריך אבל אחר הדקדוק נראה שזה אינו דזיל בתר טעמא דהא גם כשנולד כולו אין לב האב דוה עליו ומגמרא דדחי דברי שמואל אין ראיה לומר דוקא ראשו ולא רובו וכ״ש כולו דהמשנה קתני יש בכור לנחלה ואינו בכור לכהן וקחשיב בכור שילדתו אמו אחר נפל אפילו יצא ראש הנפל חי וע״ז קאי שמואל ובעי למימר דהא דאין בכור לכהן היינו דוקא בהוציא רובו הא הוציא ראשו לחוץ הוה בכור גם לכהן וזה נדחה בגמרא אבל לענין בכור לנחלה ליכא מ״ד לחלק בין ראשו לרובו וכן מאי שפירש״י ילדה תאומים ג״כ משום הא דקתני ואין בכור לכהן נקט ליה וקמ״ל רבותא בכה״ג דאפילו לא הוציא אלא ראשו הבא אחריו אינו בכור לכהן וכן הא דקתני המפלת כמין בהמה כו׳ נמי משום בכור לכהן נקט ליה ובתשובה שיחדתי ע״ז הארכתי ושם כתבתי את כל הויכוח אשר היה לי בדין זה עם השארית יוסף הנ״ל ועם הגאון מהר״ל מפראג ז״ל ע״ש:
(ה) אפילו שיצא כו׳ וכן הוא בפרק יש בכור ובס״א כתב רוב הנפל וגם זו גירסא נכונה היא ועד״ר:
ה״ג זה שנולד אחריו הוא בכור לנחלה וכן בן ט׳ שיצא ראשו מת זה הבא אחריו בכור לנחלה אבל כו׳:
(ו) בן ט׳ שיצא ראשו כו׳ ל״ד נקט ראשו דיציאת פדחת גם כן מיקרי ראש לענין זה כמש״ל א״נ הכא דאיירי כשנמצא אח״כ מת אי לאו שהוציא כל ראשו א״א להכיר ולעמוד על הדבר שהוא חי בבירור:
(ז) המפלת כמין בהמה כו׳ אפילו שיש בחציים בס״א כתוב אפילו שיש בה וכן נקט ב״י בלשונו וכן הוא לשון המשנה פרק יש בכור אבל שם כתב הרא״ש ז״ל מה שאמרו חכמים במשנה עד שיהא בה מצורת אדם ל״ד כל צורה אלא אפי׳ חצי צורה כו׳ ע״ש וכן כתב רבינו בי״ד לענין טומאת לידה סימן קצ״ד ובסימן ש״ה לענין בכור לכהן ע״ש אבל מ״מ נראה דגירסת בה היא עיקר הגירסא כאן והא דבי״ד כתב רבינו חצי הוא לרבותא דקמ״ל דאפילו אין לה אלא חצי צורה מספק טמאה לידה י״ד ימים כדין בת ולענין פדיון ג״כ קמ״ל רבותא דהבא אחריו א״צ ליתן חמשה סלעים אע״פ דהנולד לפניו לא היה אלא חצי בני אדם והם המה דברי הרב בפרק המפלת (ומשה״נ כתב הרא״ש הנ״ל דל״ד כל צורה כו׳ דקאי שם גם כן אבכור לכהן) וכאן כ״ר סתם לאשמועינן דאפילו יש בה כל צורת אדם אפ״ה הנולד אחריו הוא בכור לנחלה כנ״ל וכתב ב״י ע״ז ז״ל הרמב״ם בפ״ב מה״נ השמיט כל זה לפי שבכלל נפל המה:
ואצ״ל המפלת שפיר כו׳ והא דכ״ר זה משום דהתם במשנה נשנית לרבותא דאפ״ה הוי בכור לכהן וק״ל:
(ה) {ה} בכור שילדה עמו נפל תחלה אפי׳ שיצא ראש הנפל חי וכו׳ כצ״ל. והוא משנה ר״פ יש בכור ומוכח בגמ׳ דה״ה אפי׳ נולד הנפל כולו או רובו נמי זה שנולד אחריו הוי בכור לנחלה דטעמא דגבי נחלה כתיב ראשית אונו מי שלב אביו דוה עליו אם מת יצא נפל דלאו בר קיימא הוא ואין לבו דוה עליו אלא לפי דלענין כהן פטור האי ולד אחרון דבפטר רחם תליא מילתא והרי הראשון פטר את הרחם להכי קמ״ל דאפי׳ הראש בלחוד חשיב לענין כהן דאין הבא אחריו בכור לכהן ולאפוקי מדשמואל וע״ש:
וכן בן ט׳ שיצא ראשו מת זה שנולד אחריו בכור לנחלה. כל זה חסר במקצת ספרים והוא משנה לשם ומביאו גם הרמב״ם לשם:
(ו) {ו} אבל בן תשעה שיצא ראשו חי וכו׳. מבואר במשנה לשם והרמב״ם כתב שם בן ט׳ שהוציא רוב ראשו חי הבא אחריו אינו בכור ולמד כך מדתנן בפ׳ המפלת יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו ואיזהו רוב ראשו משתצא פדחתו אלמא דברוב ראשו חשבינן ליה כילוד והיינו משתצא פדחתו כולו וכן כתב הסמ״ג ותימה מפני מה לא כתב כך רבינו ולפע״ד נראה דמלת רוב שנכתב למעלה בטעות ראוי שיהא נכתב כאן וטעה הסופר וכתבו שלא במקומו:
(ז) {ז} המפלת כמין בהמה וחיה ועוף אפי׳ שיש בה צורת אדם. בס״א כתוב אפי׳ שיש בחציים צורת אדם וכן הוא בי״ד סי׳ קצ״ד בדין טומאת לידה וכן גבי פדיון הבן ופשוט הוא דליכא למימר דבכולה הוי צורת אדם שהרי הפילה כמין בהמה חיה ועוף א״כ בע״כ אין בה צורת אדם אלא במקצתו וצ״ל דכאן איירי אפילו הוא בן ט׳ חדשים ויצא ראשו חי נמי הנולד אחר כל אלו הוי בכור לנחלה דאילו בשאינו בן ט׳ אי נמי בן ט׳ שהוציא ראשו מת אפילו ולד גמור הבא אחריו בכור לנחלה כדלעיל ותו לא איצטריך למיתני הני והא דקתני המפלת זהו דלפי שאינו מין אדם אין שייך בו לשון לידה:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עש״ךבאר היטבביאור הגר״אהגהות ר' עקיבא איגרפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרישהפרישהב״חהכל
 
(ז) יוֹצֵא דֹּפֶן וְהַבָּא אַחֲרָיו שְׁנֵיהֶם אֵינָם בְּכוֹרִים, הָרִאשׁוֹן לְפִי שֶׁלֹּא נוֹלַד, וְנֶאֱמַר: וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים; (דברים כא, טו) וְהַשֵּׁנִי שֶׁהֲרֵי קְדָמוֹ אַחֵר.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חעודהכל
(טז) מ) שם די״א משנה שם ד׳ מ״ז ע״ב וכת״ק והטעם מפורש בגמ׳ שם
(יד) והשני שהרי קדמו אחר – פי׳ והיה בן קיימא שלב אביו דוה ואונן עליו:
{ח} יוצא דופן והנולד אחריו שניהם אינם בכור לנחלה:
(ח) {ח} יוצא דופן והנולד אחריו שניהם אינם בכור לנחלה בפ׳ יש בכור (בכורות מז:) תנן יוצא דופן והבא אחריו שניהם אינם בכור לא לנחלה ולא לכהן ר״ש אומר הראשון לנחלה והשני לחמשה סלעים ובגמרא ראשון לנחלה לא וילדו לו בעינן כלומר דרך לידה שני לנחלה לא ראשית אונו בעינן ור׳ שמעון לטעמיה דאמר תלד לרבות יוצא דופן וידוע דהלכה כת״ק ולשון רבינו אינו מכוון שהוה ליה למימר יוצא דופן והבא אחריו שניהם אינם בכור לנחלה:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ח) ה״ג יוצא דופן והנולד אחריו שניהן אינן בכור כו׳ ומשנה הוא בפ׳ יוצא דופן והטעם דזה לא נקרא ילוד והשני מפני שקדמו אחר:
(ח) {ח} יוצא דופן והנולד אחריו שניהם אינם בכור לנחלה כצ״ל. והכי איתא במשנה פ׳ יש בכור:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חהכל
 
(ח) בְּכוֹר לְנַחֲלָה הוּא הַנּוֹלָד לָאָב רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי הוּא רֵאשִׁית אוֹנוֹ (דברים כא, יז) וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל הָאֵם, אֲפִלּוּ יָלְדָה כַּמָּה בָּנִים, הוֹאִיל וְזֶה רִאשׁוֹן לְאָבִיו יוֹרֵשׁ פִּי שְׁנַיִם.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהחכמת שלמהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חעודהכל
(יז) נ) שם ד״ט מבואר בפ״ח דב״ב דף קכ״ו ע״ב ועיקר הדבר משנה בפ״ח דבכורות דף מ״ו ע״א
הבא אחר נפלים אעפ״י שיצא ראש הנפל כשהוא חי ב״ב – הנה נלפענ״ד דין חדש בעזה״י. והוא דלכאורה קשה לי על התורה בפ׳ כי תצא דכתבה כי תהיין לאיש וכו׳. ודרשו חז״ל בקידושין פ׳ האומר דס״ו דמיירי בח״ל דקידושין תופסין בה. וקשה כיון דקיי״ל באמת אפי׳ ממזר מח״כ ומיתות ב״ד הוי בכור לנחלה למה רמזה התורה זה בח״ל והו״ל לאשמעינן רבותא יותר דאפילו בממזר מח״כ הוי. והנה דברי הסמ״ע בסימן זה ס״ק י״ז תמוהים שכתב וזה״ל. והיותר נראה ששנואה בנשואיה ר״ל דאין קידושין תופסין בה ע״כ ובמחכת״ה נעלם ממנו לשון הש״ס בקידושין דף הנ״ל דמוקי הך קרא בח״ל דקידושין תופסין בה. ועכ״פ קשה קושייתנו. לכך נראה לומר בעזה״י הנה מ״ש וילדו לו האהובה והשנואה למה נקט הלידה באהובה תחלה כיון דאח״כ אמר והי׳ הבן הבכור לשנואה וכבר דברנו מזה בחיבורנו לחו״מ מכבר וגם בחיבורי עה״ת וכעת נראה כך דין המפורש כאן דהבא אחר נפלים שיצאו ראשם חי הוי בכור לנחלה. ודעת הסמ״ע אפילו נולד כולו. והטעם משום דאין לבו דוה עליו. הרי דלידה נקרא רק דאינו בכור מכח דאין לבו דוה עליו. וזה שה״כ וילדו בנים האהובה והשנואה האהובה תלד תחלה. רק שאעפי״כ יהי׳ בן הבכור לשנואה דבן האהובה לא יהי׳ בן קיימא נמי לא יוכל לבכר וזה דסיים כי הוא ראשית אונו דמזה למדו חז״ל דבעינן לבו דוה עליו וא״ש. ולפי״ז נראה דזה דוקא באם אין הולד ממזר אך אם הוא ממזר דבזה אין לב אביו דוה עליו דודאי ניחא לי׳ שלא ירבה ממזרים בישראל גם אם ימות יהיה לו תקנה בתשובה. אבל כשהוא חי אין לו תקנה כשמחז״ל בחגיגה איזה מעוות לא יוכל לתקון זה שבא על א״א והוליד ממנה ממזר. וא״כ בזה ודאי אין לב אביו דוה עליו. מיהו מ״מ הוי בכור כיון דבאחרים כיוצא בו הוי לב אביו דוה עליו ולא מיעטה התורה רק אם מצד גוף הולד אין לבו דוה ככל ולד כיוצא בו. אבל ממזר בבן כיוצא בו הגדול הוי לבו דוה עליו. מיהו בזה דוקא אם לא ילדה לו אשה כשרה נפל חי. אבל אם ילדה הכשרה נפל חי דאז ולד הוי רק דאין לבו דוה עליו וכיון דבממזר נמי אין לבו דוה עליו אמרינן ממ״נ. ובזה גלי קרא דלא משגיחין באם על אחרים כיוצא בו לבו דוה רק בתר דידיה אזלינן ולכך כתוב כי תהיין בח״ל דאז אף שילדה האהובה תחלה ולד נפל נמי לא יוכל לבכר. אבל בח״כ דהוי ממזר יכול לבכר כיון דהוי ממזר וזה חידוש דין. אבל משמעות הכתובים מסייעים לי בעזה״י ודוק בזה. ודע דהמחבר כאן השמיט דין המשנה בהפילה שפיר וכו׳ או מחותך וכו׳. וכן הרמב״ם השמיטו והטור כתבו ומצאתי בב״י שהרגיש בזה על הרמב״ם ועי׳ בחיבורי לאהע״ז מהדורא וא״ו סימן צ״ד מ״ש ליישב דברי הרמב״ם שלא כתי׳ הב״י. ומכח זה תמהתי על המחבר ששינה מלשון הרמב״ם שם והי׳ לו לבאר עיי״ש מ״ש בעזה״י:
{ט} הבכורה תלויה באב לפיכך אם אין לאב בנים אפילו נשא אשה שילדה כבר וילדה לו הוא בכור לנחלה אבל אם היו לו בנים אפילו נשא אשה שלא ילדה וילדה אינו בכור לנחלה:
(ט) {ט} הבכורה תלוייה באב לפיכך אם אין לאב בנים אפילו נושא אשה שילדה כבר וילדה לו הוא בכור לנחלה אבל אם היו לו בנים אפילו נשא אשה שלא ילדה וילדה אינו בכור לנחלה משנה שם:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ט) הבכורה תלויה באב כו׳ משנה שם:
לפיכך אם אין לאב בנים כלומר לא היו מעולם בנים וכמו שכתב רבינו מיד אח״ז אבל היו לו בנים:
(ט) {ט} הבכורה תלויה באב וכו׳. ג״ז משנה שם:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהחכמת שלמהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חהכל
 
(ט) הָיָה לוֹ בָּנִים בְּגַיּוּתוֹ וְנִתְגַיֵּר, אֵין לוֹ בְּכוֹר לְנַחֲלָה. אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן מֵהַשִּׁפְחָה אוֹ מֵהַגּוֹיָה, הוֹאִיל וְאֵינוֹ קָרוּי בְּנוֹ, הַבָּא לוֹ אַחֲרָיו מֵהַיִּשְׂרְאֵלִית בְּכוֹר לְנַחֲלָה, וְנוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עט״זבאר היטבביאור הגר״אנתיבות המשפט ביאוריםטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חעודהכל
(יח) ס) שם די״ב שם בבכורות ריש דף מ״ז מחלוקת ר׳ יוחנן ורשב״ל וקי״ל כר׳ יוחנן
(יט) ע) שם וכתב ה״ה זהו פשט המשנה שבבכורות דמ״ו ע״א ומיהו שם בגמ׳ לא בעי לאוקמי אליבא דר׳ יוחנן בישראל שבא על השפחה ועל הכותית משום דלא בעי לאוקמ׳ באיסור׳ והמעיין בסוגי׳ יתבאר לו זה
(טו) היה לו בנים כשהי׳ עכו״ם – רבותא קמ״ל דאפי׳ נולדו לו הבנים כשהיה עכו״ם דהוה הזריע׳ והליד׳ שניהן שלא בקדוש׳ אפ״ה הבנים שנזרעו ונולדו אחריו ביהדות אינן בכורים ועמ״ש בר״ס ער״ה דאפי׳ נולד ביהדות כשנזרע במעי אמו שלא בקדושה אינו בן ירושה כ״ש דלא הוה ליה דין בכור ע״ש:
(טז) אין לו בכור לנחלה – הטעם דהבנים שהי׳ לו כשהי׳ עכו״ם אית להו יחוס אחריו דכתיב בלאדן בן בלאדן משא״כ בישראל הנולד לו בן משפחה וכותית וכמ״ש בס״ס שלפני זה:
(ב) (ס״ט בגיותו ונתגייר) קמ״ל רבותא דאע״ג דהבנים האלו היו הורתן ולידתן שלא בקדוש׳ מ״מ הבן הבא אחריו בקדושת לידה והריון אינו בכור לנחלה ולעיל ר״ס רע״ה כ׳ דהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה לא הוי בר ירושה כלל:
(ג) (אין בכור לנחלה) דהבנים של גיות אית להו יחוס אחריו כדכתיב מרודך בלאדן בן בלאדן משא״כ בישראל הבא על השפחה אין להבן יחוס אחריו כלל:
(ו) לנחל׳ – הטעם דהבנים שהיו לו בהיותו עובד כוכבים אית להו יחוס אחריו דכתי׳ בלאדן בן בלאדן משא״כ בישראל שיש לו בן משפח׳ כו׳ דאינו קרוי בנו לשום דבר כמ״ש בס״ס רע״ו. סמ״ע:
(ג) אבל כו׳ – מתנ׳ עודה שפחה ונשתחררה. ר״ל שנשאה בעודה שפחה וילדה ממנו ואח״כ נשתחררה וילדה וז״ש עודה כו׳ וכן בנכרית כו׳. משבאת לישראל ילדה. הוא מילתא אחריתי ומזה הסיפא הקשו לר״י שם מז א׳:
(א) היה לו בנים כשהיה עכו״ם ואפילו היו לו בנים מישראלית דהולד הולך אחריה ואינו בנו לכל דבר ואינו יורשו ולכך כשנולד לו בן אחר שנתגייר הוי בכור לנחלה:
{י} גוי שהיו לו בנים בגיותו ונתגייר ונולדו לו בנים אין לו בכור לנחלה:
{יא} אבל ישראל שיש לו בן משפחה או מהגויה בן הנולד לו אח״כ מישראלית הוא בכור לנחלה:
(י) {י} כותי שהיו לו בנים בגיותו ונתגייר ונולדו לו בנים אין לו בכור לנחלה שם ופ׳ הבע״י (יבמות סב.) פלוגת׳ דר״ל ור״י והלכה כר״י דאמר הכי:
(יא) {יא} ומה שכתב אבל ישראל שיש לו בן משפחה או מכותית בן הנולד לו אח״כ הוא בכור לנחלה כן משמע במשנה שם ובפרק ב׳ דיבמות (יבמות כב.) תנן דבנו משפחה וכותית אינו חשוב בנו כלל ומינה איכא למשמע דאינו מפסיד את הבא אחריו את בכורתו:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(י) כותי שהיו לו בנים כו׳ שם ובפ׳ הבע״י פלוגתא דר״ל ור״י:
בגיותו ונתגייר כו׳ לרבותא כ״כ דאפילו אם הבנים נולדו לו בגיותו אפ״ה הבא אחריו אינו בכור לנחלה ולעיל בר״ס ער״ה נתבאר שהבן הנזרע בגיותו אע״פ שנולד אחר שנתגייר שאינו בר ירושה ומכ״ש שאינו נחשב לבכור:
(יא) אבל ישראל כו׳ כן משמע במשנה שם בפ״ב דיבמות:
הנולד אח״כ מישראלית כו׳ כצ״ל והטעם דבנו משפחה וכותית אינו חשוב בנו כלל וכמ״ש בס״ס שלפני זה וממילא אינו מפסיד את הבא אחריו בבכורתו:
אין הולד כו׳ והנולד אחריו מהגיורת נראה דג״כ אינו בכור דהא לפני זה כתב כותי שהיה לו בנים בגיותו ונתגייר ונולדו לו בנים אין לו בכור לנחלה ומה לי גר מגיורת או ישראל מגיורת:
(י) {י} כותי שהיו לו בנים בגיותו וכו׳ אבל שיש לו בן משפחה או מכותית בן הנולד לו אח״כ מישראלית הוא בכור לנחלה ואפילו נתגיירה הגיורת מעוברת וכן השפחה נשתחררה בעודה מעוברת וילדה אח״כ אין הולד בכור לנחלה כצ״ל. ובס״א נמצא חסר וכל זה הוא משנה ר״פ יש בכור:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עט״זבאר היטבביאור הגר״אנתיבות המשפט ביאוריםטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חהכל
 
(י) הָיָה הַבְּכוֹר מַמְזֵר, נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אֶת הַבְּכוֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר (דברים כא, יז) זוֹ שֶׁשְּׂנוּאָה בְּנִשּׂוּאֶיהָ; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיָה בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה.
באר הגולהסמ״עבאר היטבביאור הגר״אהגהות ר' עקיבא איגרטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישהב״חעודהכל
(כ) פ) שם דין י״ג ומבואר במשנה בפ״ב דיבמות דף כ״ב ע״א
(יז) ששנוא׳ בנשואיה ז״ל – ע״ש כלומר אפילו עשה בנשואי׳ איסור שלא הי׳ לו לנושאה מחמת איסור עכ״ל והיותר נראה ששנוא׳ בנשואיה ר״ל שאין קדושין תופסין בה וזה שסיים וכ׳ וכ״ש בן גרושה ובן חלוצ׳ ור״ל שקידושין תופסין בה.
(ז) בנישואי׳ – ר״ל שאין קידושין תופסין בה וזה שסיים וכ״ש בן גרושה כו׳ ור״ל שקידושין תופסין בה ודלא כע״ש שפי׳ שלא היה לו לנושא׳ מחמת איסור שם:
(ד) שנאמר כו׳ – בגמ׳ שם דריש לח״ל שנא׳ כי תהיין וכן הקשה לח״מ ונר׳ דצ״ל אחר ואצ״ל כו׳ ועתוס׳ קכז ב׳ ד״ה כך. ור׳ אניהו כו׳:
(ליקוט) היה הבכור כו׳ שנא׳ כו׳ – ספרי פ׳ תצא ד״א כי תהיין לאיש שתי נשים אין לי אלא שהן שתים מנין אפי׳ כו׳ מנין אלמנה לכה״ג גרושה וחלוצה לכ״ה ת״ל שנואה שנואה ריבה את העריות שהן בל״ת ועדיין לא ארבה את העריות שחייבין עליהן כרת בידי שמים ת״ל שנואה שנואה ריבה יכול אפי׳ שפחה אפי׳ נכרית ת״ל כי תהיינה כו׳ וילדו לו מי שהולדות שלו יצאו אלו שאין הולדות שלו וז״ש בס״ט אבל ישראל שה״ל כו׳ ומפרש הרמב״ם דר״ל יצאו אלו כו׳ דמבכר את בן האהובה בזה וכן ודאי דהא אין מתייחס אחריו דאף בנכרי אי לאו דה״ל ייחוס הבא אחריו הוא בכור לנחלה וכן בעבד לד״ה (ע״כ):
(ז) [שו״ע] הי׳ הבכור. נ״ב וברי״ו כתב עלה ודלא כהש״ג דס״ל דלא הוי בכור ובספר פנים יפות על התורה מהגאון בעל ספר כתיבה פרשת תצא כתב די״ל דלא פליגי דהרמב״ם מיירי שנשא ממזרות דתפסי קדושי׳ והש״ג מיירי בממזר שהוא מצד שבא על הערוה:
{יב} היה הבכור ממזר אפ״ה נוטל פי שנים ואצ״ל אם היה בן גרושה או בן חלוצה:
(יב) {יב} ומה שכתב היה הבכור ממזר אפילו הכי נוטל פי שנים בפרק שני דיבמות (שם) תנן מי שיש לו בן מ״מ בנו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הכותית ובגמרא מ״מ לאתויי מאי לאתויי ממזר לכל דבר למאי הלכתא לירשו וליטמא לו. וכיון דאמרינן סתם לירשו לכל דיני ירושה ואף לבכורה משמע וכן פסק הרמב״ם בפ׳ ב׳ מהלכות נחלות היה הבכור ממזר נוטל. פי שנים שנאמר כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים זו ששנואה בנישואיה ואצ״ל אם היה בן גרושה או בן חלוצה עכ״ל:
ומה שכתב ואין צ״ל אם היה בן גרושה או בן חלוצה פשוט הוא:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(א) וכ״כ הרמב״ם פ״ב מהלכות נחלות ודלא כהגהות אלפסי פ׳ הבא על יבמתו שנסתפקו אם הבן הנולד אחר הממזר הוי בכור מכלל דפשיטא להו דממזר לא הוי בכור:
(יב) היה הבכור ממזר משנה בפ״ב דיבמות ונלמד מדכתיב כי את [הבכור] בן השנואה יכיר זו ששנואה בנישואיה וכ״כ הרמב״ם בפ״ב מה״נ:
ואצ״ל בן גרושה גם הוא ל׳ הרמב״ם שם פי׳ גרושה לכהן ואף שהוא כ״ש מממזר מ״מ כתבו הרמב״ם ורבינו לואצ״ל כדי שלא תאמר מנ״ל דילמא שנואה דקרא לבן גרושה דוקא אתיא לא לממזרות לכך כתב דזה ואצ״ל הוא דכיון דקדושין תופסין בחייבי לאווין לא איצטריך קרא לרבויי וכי אתא קרא לממזר אתא אף דקדושין אין תופסין בה ואסור לבוא בקהל וק״ל:
(יב) {יב} היה הבכור ממזר וכו׳. כ״כ הרמב״ם מדכתיב כי את הבכור בן השנואה יכיר זו ששנואה בנישואיה וה״א ביבמות פרק שני ולא תימא דוקא דחייבי לאוין אלא אפילו בחייבי כריתות ומיתות ב״ד דסתמא קאמר ששנואה בנישואיה והיינו דמסיק ואצ״ל אם היה בן גרושה או בן חלוצה דליכא אלא חייבי לאוין:
באר הגולהסמ״עבאר היטבביאור הגר״אהגהות ר' עקיבא איגרטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישהב״חהכל
 
(יא) מִי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לָנוּ אִם הוּא בְּכוֹר אוֹ פָּשׁוּט, כְּגוֹן שֶׁנִּתְעָרֵב עִם אַחֵר, אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. וְכֵיצַד עוֹשִׂין, אִם הֻכְּרוּ וּלְבַסוֹף נִתְעָרְבוּ כּוֹתְבִים הַרְשָׁאָה זֶה לְזֶה וְנוֹטְלִים חֵלֶק בְּכוֹרָה; וְאִם לֹא הֻכְּרוּ, כְּגוֹן שֶׁיָּלְדוּ בְּמַחֲבוֹאָה אַחַת, אֵין נוֹטְלִין חֵלֶק בְּכוֹרָה. {הַגָּה: סָפֵק בֶּן ט׳ לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן, אֵינוֹ יוֹרֵשׁ אֶחָד מֵהֶן, וְהַבָּא אַחֲרָיו אֵינוֹ נוֹטֵל חֵלֶק בְּכוֹרָה אֲפִלּוּ בְּהַרְשָׁאָה מִן הַסָּפֵק (טוּר).}
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עט״זבאר היטבביאור הגר״אקצות החושןהגהות ר' עקיבא איגרפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חעודהכל
(כא) צ) שם דין ו מימרא דר׳ ינאי בפ׳ ח׳ דב״ב דף קכ״ז ע״א
(כב) וכ׳ הב״י בשם תשובות הגאונים שאין סומכין על זכרון זמן הלידה עם זמן הכתובה כי אינה צוואה וי״ל טעה או שחפץ לכתוב מה שכתב שלא באמת עכ״ל והביאו הסמ״ע
(יח) מי שנסתפק לנו כו׳. כתב ב״י וז״ל כתוב בתשובת הגאונים האומר לאחיו אני בכור והלה כופר והביא הטוען כתב אחד שכתוב בו נולד פלוני ד׳ לסיון שנת י״ד והוציאו כתובת אמו והיה זמנה ב׳ בכסליו שנת י״ג תשובה אין סומכין על זכרון זמן הלידה עם זמן הכתוב׳ כי אינה צוואה וי״ל טעה או שחפץ לכתוב מה שכתב שלא באמת עכ״ל ד״מ:
(יט) כגון שנתערב עם אחר – ל׳ הטור כגון שילדו שתי נשים ביחד ואינו ידוע לנו איזה ילדה תחלה:
(כ) ונוטלין חלק בכורה – פי׳ בין שניהן:
(כא) אין נוטלין חלק בכורה – שנא׳ והיה הבן הבכור דמשמע שיהא בן בכור ודאי:
(כב) אינו יורש א׳ מהן – דכל א׳ ידחנו אצל חבירו לומר לאו בני אבינו הוא והמע״ה:
(ד) (סי״א מי שנסתפק לנו) כ׳ הב״י בשם תשובת הגאונים האומר לאחיו אני בכור לנחלה והלה כופר והביא הטוען כתב א׳ שכתב בו פלוני נולד ד׳ ניסן שנת י״ד והוציא כתובת אמו והיה זמנה ב׳ כסלו שנת י״ג. תשובה אין סומכין על זכרון זמן הלידה עם זמן הכתובה כי אינה צוואה כי י״ל טעה או שהיה חפץ לכתוב מה שכתב שלא באמת עכ״ל ונלע״ד דזה מיירי בכתב שכתב א׳ מעלמא שאינו אביו ואפשר שהכתיבה היתה שלח בדקדוק אבל הכותב זמן תולדות בניו לזכרון לא נסמך ע״ז לענין ירושה והלא מצינו בפי׳ צ״א אדם יכול לישבע על מה שמוצא בפנקס שלו וגם לא שייך הטעם השני שחפץ לכתוב על מה שלא באמת דאנו רואין שנתכוין לכתוב זמן הלידה כדי שיכול לידע אח״כ אימת יהיה בר מצוה ויהיה זמן גדלות שנו לכל מילי ותו דבסמוך אח״כ כ׳ דאביו נאמן לומר זה בכור אע״פ שאינו בכור ע״ש ע״כ נראה דאם היה כתב אביו מהני לענין בכור לנחלה:
(ה) (ואם הוכרו כו׳). דבבכורה כתיב יכיר אבל בחלק פשוט כותבין הרשאה אפילו לא הוכרו מעולם:
(ו) (אינו יורש אחד) דכ״א ידחנו והמע״ה ונראה פשוט שאפילו תפס מפקינן מיניה כמו בספק בכור דתקפו כהן מוציאין ריש ב״מ:
(ח) אחר – לשון הטור כגון שילדו ב׳ נשיו ביחד ואינו ידוע לנו איז׳ ילדה תחלה. שם:
(ט) מהן – דכל אחד ידחנו אצל חבירו לומר לאו בני אבינו הוא והמע״ה. שם:
(ה) ספק כו׳ והבא כו׳ – בכורות מז ב׳:
(א) כותבין הרשא׳ – בתוס׳ פ׳ י״נ (דף קכ״ז) הקשו לרב פפי דס״ל אין לבכור קודם חלוק׳ היכי מהני הרשא׳ ותירצו דשויה שליח ע״ש. ועמ״ש בסי׳ קכ״ג סק״א בשם הרמב״ן דמצד שליחות לא מהני דאע״ג דשליח של אדם כמותו מ״מ מצי אמר לאו בע״ד דידי את ושורש הרשא׳ מבואר שם ע״ש.
(ח) [סמ״ע אות יח] אין סומכין על זכרון. נ״ב זה מיירי בכתב מאינש דעלמא אבל הכותב זמן תולדות בניו לזכרון למה לא נסמך ע״ז לענין ירושה ט״ז:
(ד) כותבים הרשאה – ע׳ בנה״מ לקמן סימן רע״ח סק״ט מזה וע׳ בתשובת הרב מהר״ר משה רוטנבורג חח״מ סימן י״ב מ״ש בזה:
{יג} ספק בכור כגון שילדו ב׳ נשיו ביחד ואין ידוע איזו ילדה תחילה אם הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה ונוטלים בין שניהם חלק בכורה לא הוכרו מעולם לא מהני להו שיכתבו הרשאה זה לזה:
{יד} מי שלא שהתה אחר מיתת בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה לסוף ז׳ חדשים ואין ידוע אם הוא בן ט׳ חדשים לראשון או בן ז׳ לאחרון אין לו כלום מנחלת שניהם אפילו כפשוט והנולד אחריו נוטל בנכסי שני כפשוט אבל חלק בכורה אין לו אפילו ע״י הרשאה שיכתבו זה לזה:
(יג) {יג} ספק בכור כגון שילדו ב׳ נשיו ביחד ואין ידוע איזו ילדה תחלה אם הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה וכו׳ לא הוכרו מעולם לא מהני להו שיכתבו הרשא׳ זה לזה מימרא דר׳ ינאי בפרק יש נוחלין:
וכתב רבינו ירוחם בנתיב כ״ג חלק ה׳ הני מילי בשטוענים על ענין בכורה אבל בחלק פשוט ובשאר זכיות כותבין הרשאה זה לזה אפילו לא הוכרו מתחלה ופשוט הוא:
(יד) {יד} מי שלא שהתה אחר מיתת בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה לסוף שבעה חדשים [כו׳] אין לו כלום מנחלת שניהם אפילו כפשוט משנה בפ׳ נושאין (יבמות ק:) ומ״ש והנולד אחריו נוטל בנכסי שני כפשוט אבל חלק בכורה אין לו אפילו ע״י הרשאה שיכתבו זה לזה:
[בדק הבית: נלמד ממה שנתבאר בסמוך שכל שלא הוכרו מעולם לא מהני להו שיכתבו הרשאה זה לזה ולכך השמיטו דהיינו ספק בכור:]
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(יג) ספק בכור כו׳ מימרא דר׳ ינאי בפי״נ דף קכ״ז ובבכורות דף מ״ז:
לא הוכרו כו׳ לא מהני כו׳ ודוקא בבכור דינא הכי דכתיב ביה יכיר אבל בן ראובן פשוט ובן שמעון פשוט שנתערבו אפילו לא הוכרו מעולם איזה של מי כותבין הרשאה זה לזה וק״ל:
(יד) מי שלא כו׳ ביבמות דף ק׳:
אפילו כפשוט כו׳ ואפילו תפס מפקינן מיניה כיון שהוא עצמו אינו יכול לטעון ברי וכן הוא בהג״א:
אפילו ע״י הרשאה דבעינן שיכיר הבכור:
(יג) {יג} ספק בכור וכו׳ וטעמא משום דכתיב יכיר דבעינן שהוכרו מתחלה ולפיכך. בחלק פשיטות יכולין לכתוב הרשאה אפילו לא הוכרו מתחלה דיכיר לא כתיב אלא גבי חלק בכורה וכ״כ ב״י בשם ר׳ ירוחם:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עט״זבאר היטבביאור הגר״אקצות החושןהגהות ר' עקיבא איגרפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חהכל
 
(יב) שְׁלֹשָׁה נֶאֱמָנִים עַל הַבְּכוֹר: חַיָּה, אִמּוֹ וְאָבִיו. חַיָּה מִיָּד, שֶׁאִם אָמְרָה: זֶה יָצָא רִאשׁוֹן, נֶאֱמֶנֶת. אִמּוֹ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַלֵּדָה, נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר: זֶהוּ הַבְּכוֹר. אָבִיו לְעוֹלָם. אֲפִלּוּ אָמַר הָאָב עַל מִי שֶׁלֹּא הֻחְזַק בְּנוֹ כְּלָל: בְּנִי הוּא וּבְכוֹרִי הוּא, נֶאֱמָן. וְכֵן אִם אָמַר עַל הַמֻחְזָק לָנוּ שֶׁהוּא בְּכוֹרוֹ: אֵינוֹ בְּכוֹר, נֶאֱמָן. {הַגָּה: מִיהוּ, אִם אָמַר פַּעַם אַחַת עַל אֶחָד שֶׁהוּא בְכוֹר, לֹא יוּכַל לוֹמַר אַחַר כָּךְ עַל אַחֵר שֶׁהוּא בְּכוֹר (טוּר בְּשֵׁם הָרַמְבַּ״ן וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַ״ן וְנ״י פֶרֶק י״נ).}
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עט״זבאר היטבביאור הגר״אקצות החושןהגהות ר' עקיבא איגרפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרישהפרישהב״חעודהכל
(כג) ק) שם די״ד מימרא דרב נחמן פ׳ ד׳ דקידושין דף ע״ד ע״א
(כד) ר) מחלוקת דר׳ יהודה וחכמים בברייתא שם דף ע״ח ע״ב ובפ״ח דב״ב דף קכ״ז ע״ב כ׳ ה״ה ושם נתבאר דקי״ל כר׳ יהודה ור׳ יהודה אע״פ שלא הוחזק בבנו קאמר כדמוכח התם ובדוכתא אחרינא
(כה) ש) מהא דשלחו בני אקרא דאגמא לשמואל וכו׳ שם ע״א ומסיק שם ע״ב אי כר׳ יהודה ס״ל וכו׳ ואנן קיי״ל כר׳ יהודה וברייתא שם מהא דשלח רבי אבא כו׳ וכדמסיק בגמ׳ שם כפי׳ רשב״ם שם דף קכח ע״ב
(כג) אמו כל ימי הלידה – פי׳ עד יום השמיני דאז מוציאו האב מרשות האם להכניסו בברית:
(כד) על מי שלא הוחזק בבנו – דכתי׳ באב כי את הבכור בן השנוא׳ יכיר יכירנו לאחרי׳ מכאן שהתור׳ האמנתו עליו ודקדק הטור והמחבר וכתבו על מי שלא הוחזק בבנו כו׳ ולא כ׳ על מי שהוחזק לנו שאינו בנו דס״ל דכה״ג אינו נאמן דחזק׳ זו ממ״נ ע״י מי בא אם ע״י אביו שהי׳ רגיל לומר אינו בנו תו אינו נאמן לומר שהוא בנו וכעין שכ׳ מור״ם בשם הרמב״ן אחר זה ואם ע״י עדים שמעידים שנולד מאשה אחר׳ או מאשתו מאיש אחר ודאי אינו נאמן להכחיש העדי׳ ומ״ש הטור והמחבר אחר זה דכשאמ׳ על המוחזק לנו בבכור שאינו בכור דנאמן שם א״ש דמיירי שאין עדים מעידי׳ שהו׳ בנו הבכור אלא מעידין שנולד מאשתו בראשונ׳ ועי״ז הוחזק בבכור והאב אומר על השני שנולד אחריו שהוא בכור וראשון מפסל ממילא דמדהשני בכור ש״מ דהראשון הוא ממזר והתורה האמינתו ע״ז והיינו דוקא ע״י עדים אבל לא כשהוחזק לנו שהוא בכור ע״י עצמו וכמ״ש מור״ם בהג״ה והוא מדברי הטור בשם רמב״ן ע״ש ובטור כ׳ דנאמן עליו ויטול פי שנים אפי׳ בנכסים שיפלו לו כשהוא גוסס והמחבר השמיטו ומור״ם כתבו בר״ס רע״ט לענין חלק פשוטו׳ וה״ה לחלק בכורה:
(ז) (סעיף י״ב כל שבע׳) שאז יוצא מרשות אמו לכנוס בברית מכאן ואילך מוטל על אביו דכתיב יכיר ועיין מ״ש סמ״ע סימן י״ד סעיף ל״ה דכאן מיירי שלא בהכחשה מאב ואם דלא כמ״ש שם בפרישה:
(ח) (שלא הוחזק) אבל אין שייך בזה הוחזק שאינו בנו דא״א בזה חזקה דאי ע״י עדים שהוא ממזר או שהוא עצמו אומר עליו כן תחלה שוב אינו נאמן לומר עליו אח״כ שהוא בנו משא״כ במוחזק לן שהוא בכורו היינו עפ״י עדים שהוא נולד בראשונה אלא שהאב יוכל לומר לא ממני הוא אלא ממזר הוא:
(ט) (לא יוכל אח״כ לומר) בב״י הביא בשם הנ״י אפילו תוך כ״ד וע׳ סי׳ רע״ט:
(י) שבעת – פי׳ עד יום השמיני דאז מוציאו האב מרשות האם להכניסו בברית. שם:
(יא) נאמן – דכתיב יכיר יכירנו לאחרים מכאן שהתור׳ האמינתו עליו ודקדקו הט״ו לכתוב על מי שלא הוחזק כו׳ ולא כתבו על מי שהוחזק שאינו בנו דס״ל דבכה״ג אינו נאמן דחזק׳ זו ממ״נ ע״י מי באה אם ע״י האב שהיה רגיל לומר שאינו בנו תו אינו נאמן לומר שהוא בנו ואם ע״י עדים שמעידין שנולד מאש׳ אחרת או מאשתו מאיש אחר ודאי אינו נאמן להכחיש העדים ומ״ש הט״ו אח״ז וכן אם אמר על המוחזק כו׳ התם לא מיירי שעדים מעידין שהוא בכור אלא שמעידין שנולד מאשתו בראשונה ועי״ז הוחזק בבכור והאב אומר על השני שנולד אחריו שהוא בכור והראשון נפסל ממילא שהוא ממזר והתור׳ האמינתו ע״ז והיינו דוקא ע״י עדים אבל לא כשהוחזק לבכור ע״פ עצמו וכמ״ש הרמ״א בהגה״ה עכ״ל הסמ״ע (ועיין בתשו׳ מהרשד״ם סי׳ ש״ד ובתשו׳ ן׳ לב ח״א כלל י״א סי׳ ס״א):
(ו) אפי׳ אמר כו׳ – וז״ש במילתיה דר״י זה בני כו׳ ושם קלד א׳ האומר כו׳ וכן להיפך נאמן לומר שאינו בנו והוא ממזר כמ״ש בקדושין שם ודלא כרשב״ם ותוס׳ קלד ב׳ ד״ה ליורשו כו׳ וכן הרא״ש שם חלק עליהם:
(ז) מיהו כו׳ – כיון שהגיד כו׳ וכמ״ש קכו ב׳ אמר בני כו׳:
(ב) אפי׳ אמר האב על מי שלא הוחזק בנו כלל בני הוא ובכורי – זה הוא דעת הרמב״ם דנאמן לו׳ האב זה בני ובכורי. אבל לדעת הרשב״ם ותוס׳ דאין האב נאמן בהכרה אלא כשהוחזק בבנו לו׳ בכור הוא אבל אם אינו מוחזק בבנו אינו נאמן בתורת יכיר אלא מכח מגו דאי בעי יהיב ליה כולי׳ נכסי׳ עיין בדבריהם פ׳ י״נ (דף קל״ד) ודעת הרא״ש נרא׳ כדעת הרמב״ם דנאמן לו׳ זה בני ובכורי בתורת הכרה אפי׳ בלא מגו ע״ש. ואיכא למידק בהא דאמרו פ״ב דכתובות (דף כ״ב) דתניא הרי שבא ואמר בני זה וכהן הוא נאמן להאכילו בתרומ׳ ואינו נאמן להשיאו אשה דברי רבי אמר לו ר׳ חייא כו׳ ואמר לו אני מאמינו להאכילו בתרומ׳ שבידו להאכילו בתרומ׳ ואיני מאמינו להשיאו אשה שאין בידו להשיאו אשה ע״ש. ואי נימא דנאמן בתורת הכרה אפי׳ באינו מוחזק בבנו א״כ אמאי אינו נאמן להאכילו בתרומ׳ אפי׳ בלא מגו דכי היכי דנאמן למשוי בן גרוש׳ וחליצ׳ ה״נ יהי׳ נאמן להכשירו לכהן וכמ״ש בנ״י פ׳ אלמנ׳ לכ״ג דהיכא שהבעל טוען ברי שהוא כשר והיא מכחשתו י״א דהולד ספק ממזר כיון דברי וברי הוא וי״א שאם הי׳ טוען שלא זזה ידו מתוך ידה שהוא נאמן להכשירו דכיון שהאמינו התור׳ לפוסלו כ״ש שנאמן להכשירו דאית לאמו חזק׳ דכשרות וכו׳ וכת׳ הריטב״א שהוא טעמא דמסתבר עכ״ל ע״ש. וא״כ ה״נ כיון שהאב נאמן לומר בני זה בן גרוש׳ וחלוצ׳ בתורת יכיר אמאי אינו נאמן להאכילו בתרומ׳ ובתורת יכיר אפי׳ בלא מגו בשלמא הא דאינו נאמן להשיאו אשה אפשר שהוא משום מעל׳ דיוחסין אבל לתרומ׳ אמאי אינו נאמן וצ״ע. ומזה נרא׳ כדעת הרשב״ם ותוס׳ דאב אינו נאמן בתורת יכיר אלא במוחזק שהוא בנו ומש״ה אינו נאמן להאכילו בתרומ׳ אלא משום בידו כו׳. וזה נרא׳ לי טעמא די״א שכ׳ בנימוקי יוסף דהולד ספק ממזר והאב אינו נאמן להכשירו כיון דאינו יודע אם הוא בנו. וגם הא דנאמן לומר בני זה ממזר נמי אינו אלא בבנו דוקא וכמ״ש בשלטי גבורים פ׳ עשר׳ יוחסין ז״ל ואף כשהאמינו תור׳ לאב לא האמינו אלא כשהוא אומר שהוא בנו אלא שנולד בפסול שאמו הית׳ אסור׳ עליו משום איסור אחר ושמא לא הכיר בה עד עתה אבל אם אומר שאשתו זינת׳ תחתיו ומאחר נתעבר׳ ואין זה בנו אינו נאמן עליו שעל בנו האמינו תור׳ ולא על שאינו בנו עכ״ל. וא״נ בין לפוסלו בין להכשירו אלא בידוע שהוא בנו אבל למשוי בנו אינו נאמן בין להכשירו בין לפוסלו וכן הא דאמרינן פ׳ יש נוחלין דף קכ״ז בעובר על בית המכס אמר זה בני ואח״כ אמר זה עבדי דנאמן היינו נמי בידוע שהוא בנו אלא דהספק׳ על אמו מה היא ישראלית או שפח׳ וכמ״ש בש״ג דאינו נאמן לפוסלו אלא כשהוא אומר שהוא בנו. ומש״ה באומר בני זה וכהן אינו נאמן בתורת הכרה כיון שאינו ידוע שהוא בנו. אך בירושלמי שם דאפי׳ בידוע שהוא בנו נמי אינו נאמן להכשירו לכהונ׳ ע״ש חד בר נש אתי לקמיה דרבי א״ל בני זה וכהן הוא א״ל בנך הוא אלא שאינו כהן א״ל ר׳ חייא אם האמינו אתה שהוא בנו מאמינו אתה שהוא כהן ואם אין אתה מאמינו שהוא כהן אל תאמינו שהוא בנו ויעש׳ בהרחק עדות ויהא נאמן עליו איכא למימר בנו הוא אלא שאני אומר שהוא בן גרוש׳ או בן חלוצ׳ והיינו שכיון שאין בנו הרי הוא נאמן להעידו בהרחק עדות כיון שרחוק הוא וא״ל ר׳ אני מאמינו שהוא בנו אלא שהוא בן גרוש׳ וחלוצ׳. וכיון שהוא בנו למה לא יהי׳ נאמן בתורת הכרה דכיון דנאמן לומר בני זה בן גרוש׳ וחלוצ׳ כ״ש שהוא נאמן להכשירו וכמ״ש בנ״י ומשמע מזה דלפוסלו הוא דנאמן אבל לא להכשירו וצ״ע.
(ט) [שו״ע] שלא הוחזק בנו. נ״ב עיין תשו׳ מהריב״ל ח״א כלל י״א סי׳ ס״א:
(י) [סמ״ע אות כד] דמיירי שאין עדים. נ״ב עיין תשב״ץ ח״ב סי׳ צ׳:
(ה) חיה מיד – ר״ל כשלא יצאה וחזרה אבל יצאה וחזרה אינה נאמנת כדאיתא בגמ׳ פ׳ עשרה יוחסין דף פ״ג ע״ב ובטור. וכ״כ בס׳ קרבן נתנאל שם אות ו׳ ע״ש. ועב״ש באה״ע סימן ד׳ סק״מ ובתשובת ח״צ סימן ל״א עש״ה:
{טו} ג׳ נאמנין על הבכור: חיה אמו ואביו. חיה נאמנת מיד אחר שנולד לומר זה יצא ראשונה ומשיצא מתחת ידה אינה נאמנת אמו כל ז׳ ואביו לעולם:
{טז} אפילו אומר על מי שלא הוחזק שבנו הוא זהו בכורי נאמן ונוטל פי שנים אפילו בנכסים שיפלו כשהוא גוסס:
{יז} וכן אם אמר על המוחזק לנו בבכור שאינו בכור נאמן פי׳ רשב״ם לאו בעדים מיירי שאם יש עדים עליו שהוא בכור אין האב נאמן להכחישם אלא בקול בעלמא והרמב״ן פירש דאיפכא מסתברא דאי הוי מוחזק ע״י אביו שהיה רגיל לומר בוכרא הוא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אבל אי איכא עדים שנולד קודם לאחיו נאמן שהוא מעיד על זה שהוא בכור (והאחד) [והאב] אומר שאינו בנו:
(טו) {טו} שלשה נאמנין על הבכור חיה אמו ואביו וכו׳ בפ׳ י׳ יוחסין (קידושין עד.) אמר רב נחמן ג׳ נאמנים על הבכור חיה אביו ואמו חיה לאלתר אמו כל שבעה אביו כדתניא יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר ר׳ יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור ופרש״י אמו כל שבעה שעדיין אין אביו מכיר בו שלא יצא מתחת ידי אמו ליכנס לברית מכאן ואילך מוטל על אביו להכירו כדכתיב יכיר וגרסינן תו התם (קכח:) שלח ר׳ אבא לרב יוסף בר חמא האומר על תינוק בין הבנים בכור הוא נאמן כר׳ יהודה ור׳ יוחנן אמר אינו נאמן ומסיק בגמרא דהלכה כדשלח ר׳ אבא:
(טז) {טז} ומה שכתב אפילו אמר על מי שלא הוחזק שבנו הוא זהו בכורי נאמן נראה שכתב כן מהא דתנן בההוא פירקא (קלד.) האומר זה בני נאמן ומשמע לרבינו דכיון שהוא נאמן לומר שהוא בנו ה״ה שנאמן שהוא בכורו לרבי יהודה דקיי״ל כוותיה ובסימן רע״ט אכתוב בההוא מתני׳ דהאומר זה בני נאמן:
ומה שכתב ונוטל פי שנים אפילו בנכסים שיפלו כשהוא גוסס בפ׳ י״נ (בבא בתרא קכז.) ובפ׳ עשרה יוחסין (קידושין עט.) א״ל רב נחמן בר יצחק לרבא בשלמא לרבי יהודה היינו דכתיב יכיר אלא לרבנן יכיר למה לי למאי הלכתא לתת לו פי שנים פשיטא למה לי קרא מגו דאי בעי מיתבא ליה מתנה מי לא יהיב ליה בנכסים שנפלו לאחר מכאן ולר״מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם יכיר למה לי שנפלו כשהוא גוסס ופרש״י וצריך היכרא קרא לבכור הוא דאתא וכגון שבאו ממד״ה ולא הוחזק לנו בבכור אלא על פי אביו. לאחר מכאן לאחר שאמר בפנינו בכור הוא נפלו לו נכסים והוא רוצה לילך לדרך רחוקה ומעיד עליו שאם יפלו לו נכסים של אב או של אחד ממורישיו לפניו בחייו יטול זה בהם חלק בכורה דלהכי אי לאו דאשמועינן קרא ליכא מגו דאי בעי למיתבינהו השתא לא מצי יהיב דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם והשתא שקיל להו בתורת ירושה כשהוא גוסס. לאחר שהעיד כך אהני ליה שאם יפלו לו נכסים כשהוא גוסס יטול זה בהם חלק בכורה ואי לאו דהימניה קרא לאב להכירו משום מגו לא זכי בהו דמודה ר״מ באומר נכסים שיבואו לי כשאהיה גוסס נתונים שלא אמר כלום הואיל ובשעה שבא לעולם לאו בר מתנה הוא ולהכי נקט כשהוא גוסס ולא נקט לאחר מיתה דהנהו אפילו בתורת בכורה לא מהני ליה דיבוריה דאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק עכ״ל וכיון דלרבנן מהני אפילו לנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס כ״ש דמהני לר״י:
כתב נ״י השתא דקיי״ל כרבי יהודה לא קיי״ל האי דרשה דרבנן דיכיר הילכך בכור אינו נוטל פי שנים בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס אבל חלק פשיטותו יטול בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס:
(יז) {יז} ומה שכתב וכן אם אמר על המוחזק לנו בבכור שאינו בכור נאמן בפרק י״נ (בבא בתרא קכז.) שלחו ליה בני אקרא דאגמא לשמאל ילמדנו רבינו היו מוחזקים בזה שהוא בכור ואמר אביו על אחר שהוא בכור מהו שלח להו כותבין הרשאה זה לזה מני אי כרבנן ס״ל לישלח להו כרבנן אי כר״י ס״ל לישלח להו כר״י מספקא ליה אי כר״י אי כרבנן וא״כ לדידן דקיי״ל כר״י נאמן האב:
ומה שכתב שפירש רשב״ם לאו בעדים מיירי וכו׳ וכן מ״ש שהרמב״ן פירש דאיפכא מסתבר וכו׳ על הא דשלחו ליה לשמואל היו מוחזקים בזה שהוא בכור פירשו כן והר״ן כתב כדברי הרמב״ן ז״ל:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(טז) אפילו אמר על מי שלא הוחזק שבנו כו׳ פלוגתא דר״י ורבנן היא בי״נ דף קכ״ז ז״ל יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר ר״י נאמן אדם לומר זה בני בכורי כו׳ וחכ״א אינו נאמן ופריך בשלמא לר״י היינו דכתיב יכיר (פי׳ ר״ש קרא יתירא הוא) אלא לרבנן יכיר ל״ל בצריך היכרא (ופר״ש כגון שבאו מחדש לכאן ולא הוחזק לן באחד מהן מי הבכור התם ודאי האב מהימן) למאי הילכתא דצריך לתת פי שנים פשיטא ל״ל קרא מגו דאי בעי מיתבה ליה במתנה מי לא קיהיב ליה בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן ולר״מ דאמר אדם מקנה דשלב״ל יכיר ל״ל שנפלו כשהוא גוסס ע״כ ופר״ש דאודי ר״מ באומר נכסים שיביאו לי כשאהיה גוסס נתונים לפלוני שלא אמר כלום הואיל ובשעה שנופלים לפניו לאו בר מתנה הוא שאינו יכול לדבר ולהכי נקט כשהוא גוסס ולא נקט לאחר מיתה דהנהו אפילו בתורת בכורה לא מהני ליה דיבוריה דאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק עכ״ל וכתב הב״י ז״ל וכיון דאפילו לרבנן מהני כ״ש לר״י עכ״ל ור״ל דכיון דאפילו לרבנן שא״נ לומר זה בני בכורי על המוחזק לנו שאינו בכור אפ״ה מודים דנתנה לו התורה כח להכיר בכורו במי שאין אנו יודעין אם הוא בכורו או לא לענין שיטול פי שנים אפילו מנכסים שיפלו לו כשהוא גוסס וכ״ש לר״י שהאמינתו התורה אפילו לומר זה בני בכורי על המוחזק שאינו בכור שנתנו לו כח זה לענין נכסים שיפלו לו כשהוא גוסס וסברא זו כתב הנ״י ג״כ על משנה האומר זה בני נאמן בשם המפרשים ובכאן בפלוגתת ר״י ורבנן כתב הנ״י ז״ל השתא דקיי״ל כר״י לא קיימא לן להאי דרשה דרבנן דיכיר (דאליבא דר״י יכיר אינו מיותר לזה) הילכך בכור אינו נוטל פי׳ שנים בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ע״כ ותימה על ב״י שהביא דברי נ״י על דברי רבינו כאילו לא פליגי ומבואר בדבריהם שחולקין וכ״כ בד״מ ועיין מ״ש עוד מזה בדרישה ר״ס רע״ט:
(טו) ג׳ נאמנין כו׳ מימרא דר״נ פ׳ י׳ יוחסין דף ע״ד:
אמו כל ז׳ ואביו לעולם פי׳ מז׳ ימים ואילך דקודם ז׳ אין אביו מכיר בו דעדיין לא יצא מתחת ידי אמו ומכאן ואילך דמכניסו לברית מוטל על אביו להכירו דכתיב ביה [יכיר] רש״י:
(טז) אפילו אומר על מי כו׳ ז״ל ב״י נ״ל שלמד כן מהא דתנן בפי״נ (דף קל״ד) האומר זה בני נאמן (וכתבו רבינו לקמן ר״ס רע״ט ועמ״ש שם) ומשמע לרבינו דכיון שהוא נאמן לומר שהוא בנו ה״ה שנאמן שהוא בכורו לר״י דקיי״ל כוותיה עכ״ל ר״ל ולא אמרינן דר״י ל״ק כן אלא אמי שמוחזקין בו אנו שהוא בנו לומר שהוא בכורו ולא אמי שאין אנו מוחזקין בו שהוא בנו קמ״ל ודקדק רבינו וכתב ז״ל אפילו אומר על מי שלא הוחזק לנו שבנו הוא ולא כתב אפילו על מי שמוחזקין אנו בו שאינו בנו משום דאהא ודאי א״נ דחזקה זו ממ״נ ע״י מי באה אם ע״י אביו שהיה רגיל לומר שאינו בנו הא כ״ר בסמוך דבזה אינו נאמן כיון שהוגד אינו חוזר ומגיד ואם ע״י עדים שמעידים שנולד מאשה אחרת ודאי בכה״ג ג״כ א״נ להכחיש העדות וק״ל:
ומ״ש שנאמן אפילו לענין נכסים שיפלו לו בפ׳ י״נ שם ובפ׳ י׳ יוחסין דף ע״ח מימרא דר״נ:
כשהוא גוסס ר״ל גוסס וגם אינו יכול לרמוז דאז אינו בר מתנה וכן פר״ש שם דאל״כ קשה הא כבר כתב לעיל סי׳ ר״ן ס״י הסכמת הרא״ש דגוסס שיכול לדבר הוי בר מתנה ע״ש ועד״ר:
(יז) וכן אם אמר על כו׳ בב״ב דף קכ״ז ע״א אינו כן אלא ז״ל היו מוחזקים בזה שהיא בכור ואמר אביו על אחר שהוא בכור כו׳ ומש״ה א״ש מש״ר בשם הרמב״ן ע״ז ז״ל והוא מעיד על זה שהוא בכור פי׳ השני ועמ״ש שם:
נאמן שהוא מעיד כו׳ פי׳ שאינו מכחיש העדים אלא שעל אותו שאמרו העדים שנולד תחילה הוא אומר שאינו בנו וזהו במאי שאומר שהשני הנולד אחריו הוא בכור שלו וממילא הראשון אינו בנו:
(טו) {טו} שלשה נאמנין על הבכור וכו׳. מימרא דרב נחמן בפרק י׳ יוחסין (קידושין ע״ד):
(טז) {טז} ומ״ש אפילו אומר על מי שלא הוחזק שבנו הוא זהו בכורי נאמן. כ״כ הרמב״ם בפ״ב מהלכות נחלות אבל רשב״ם לא פירש כך אלא דוקא היכא דידעינן שהוא בנו נאמן לומר שהוא בכורו ויתבאר בסי׳ רע״ט בס״ד:
ומ״ש ונוטל פי שנים אפי׳ בנכסים שיפלו כשהוא גוסס. בפרק י׳ יוחסין (קידושין ע״ח) ופ׳ י״נ (ד׳ קכ״ד) וע״פ פר״ש הוי הטעם לומר דאע״פ דכשנותן עכשיו הנכסים שיפלו לו כשהוא גוסס אינו כלום דגוסס אינו יכול לדבר מ״מ קרא דיכיר גלי לן דנאמן לומר זהו בני בכורי ונוטל פי שנים אפילו בנכסים שיפלו כשהוא גוסס אבל בנותן נכסים כשהוא גוסס ויכול לדבר מתנתו מתנה ולזה הסכים ר״י בתוספות והרא״ש בפ׳ י׳ יוחסין אבל לפרש״י לשם וכן פר״ח הוי טעמו כפשוטו דאע״פ דגוסס אין מתנתו מתנה אע״פ שמדבר אפ״ה אתא קרא דיכיר דנאמן לומר זהו בכורי ונוטל פי שנים אפילו בנכסים שיפלו כשהוא גוסס ועיין בתוס׳ פרק י׳ יוחסין ובאשיר״י לשם ולעיל בסימן ר״ן סעיף י׳ ולקמן תחלת סי׳ רע״ט:
(יז) {יז} ומ״ש וכן אמר על המוחזק לנו בבכור וכו׳. בפ׳ י״נ (דף קכ״ז סוף ע״א) היו מוחזקין בזה שהוא בכור פי׳ רשב״ם וז״ל לאו בעדים שמעידין שראו שנולד קודם לאחיו דא״כ אין האב נאמן אלא בקול בעלמא כעין שאמרנו למעלה דהוה קרי ליה בוכרא עכ״ל וס״ל דהקול היה ע״פ האב דהוה קרי ליה בוכרא כדאיתא התם:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עט״זבאר היטבביאור הגר״אקצות החושןהגהות ר' עקיבא איגרפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרישהפרישהב״חהכל
 
(יג) שָׁמְעוּ עֵדִים שֶׁאָמַר: פְּלוֹנִי בְּנִי בְּכוֹרִי הוּא, נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. פְּלוֹנִי בְּנִי בְּכוֹר הוּא, אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם, שֶׁמָּא בְּכוֹר לְאִמּוֹ הוּא דְקָאָמַר. וְאִם אָמַר דְּבָרִים שֶׁמּוֹכִיחִים שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהוּא בְּכוֹר לָאָב, נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם; כְּגוֹן שֶׁאָמַר: פְּלוֹנִי בְּנִי בְּכוֹר הוּא, וְרֹקוֹ מְרַפֵּא חוֹלִי הָעֵינַיִם, דִּגְמִירֵי דְרֹק שֶׁל בְּכוֹר לָאָב מְרַפֵּא וְלֹא שֶׁל בְּכוֹר לָאֵם. {וְהוּא הַדִּין אִם מֵת הַבְּכוֹר וְהִזְכִּיר עָלָיו בְּהֶסְפֵּדוֹ: הוֹי עַל בְּנִי בְכוֹרִי (מַהֲרִי״ק שֹׁרֶשׁ קמ״א).}
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זביאור הגר״אהגהות ר' עקיבא איגרפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהעודהכל
(כו) ת) ל׳ הטור סי״ח מימרא דרב יוסף שם דף קכו ע״ב
(כז) א) עובדא שם לקמיה דרבי חנינא
(י) (סי״ג וה״ה אם מת הבכור כו׳) לא ידענא למה הביא רמ״א הגם דמהרי״ק כתב כן ע״ז לפי ששאלוהו על מעשה זו וכתב וכ״ש אם אמר כן בשעת מיתה בודאי לא כוון להשטות ממילא כ״כ באומר כן בחייו דמהני בכל ענין שאומר בני בכורי הוא:
(יא) (י״ד כדרך שבודקין לגיטין) עיין בא״ע סי׳ קכ״א כיצד בודקין:
(ח) וה״ה כו׳ – ר״ל אע״ג שלא נתכוין בשביל הנחלה וכנ״ל לענין הרפואה:
(יא) [הגה] בהספדו. נ״ב עיין תשו׳ בני אהרן סי׳ ס״ג. ויפה השיג עליו בבתי כהונה בית ועד סי׳ ו׳ ד״ה והרב:
(ו) שמעו עדים כו׳ – ע׳ בתשובת ח״ס חח״מ סימן קמ״ח נידון א׳ שמת והניח אשתו וב׳ בנים זכרים וטען א׳ שהוא בכור והאם סוברת כדבריו והב׳ טוען אייתי ראיה דבכור אתה והביא הראשון ב׳ עדים מעידים שהוא פטר רחם לזאת האם וב׳ עדים שזו היתה אשתו ראשונה של אביו נמצא מבין ב׳ כתי עדים הללו הוה בכור לנחלה אם יכול הפשוט לטעון קים לי כשיטת הרי״ף דמייתי תוס׳ ב״ק (ע׳ ע״ב) דלאותה שיטה ה״ל כל א׳ מהעדיות חצי דבר והשיב הנה הסמ״ע בסימן ל׳ ס״ק ל״ט לא מייתי אלא שיטת תוס׳ וא״כ הוה הכא דבר שלם אך הרי בש״ע אה״ע סימן קמ״ב סעיף י״ב דפסק שם כהרמ״ה שכ׳ ויהיב לה באפי הנהו סהדי גופייהו כו׳ והן הנה דברי רי״ף ורמב״ם הנ״ל דמקרי חצי דבר ודלא כהתוס׳ וכן מבואר בט״ז דהד״מ ס״ל כהרי״ף אע״ג דהט״ז וב״ש שם תמהו על קושיית הד״מ כיון דלתוס׳ לק״מ מ״מ מבואר דהש״ע ורמ״א פוסקים בזה כהרי״ף והרמב״ם ורמ״ה וטור וכן הוא דעת רמב״ן בחידושין לגיטין ס״ד ומביאו גם הרשב״א וא״כ לא מבעיא דהפשוט יכול לטעון קים לי כהרי״ף והפוסקים הנ״ל אלא אף אם היה הבכור מוחזק לא הו״מ למיטען קים לי כהתוס׳ נגד הכרעת הש״ע וד״מ ע׳ בתומים בקת״כ סימן קכ״ד כו׳ אמנם נ״ל להמציא לו זכות ממ״ש תוס׳ ב״ק שם בד״ה דאע״ג דמבואר מדבריהם שם דמה שהוחזק ה״ל כדבר ברור ולא עדות ולא שייך בזה לומר חצי דבר ולפ״ז הכא אע״פ שקיבל ב׳ עדים שהוא פטר מ״מ נ״ל דלהא לא הוי צריכים לעדות דודאי הוחזק הוא בכך במה שנהג להתענות בע״פ כו׳ ותו הוה עדים שהעידו שזו היתה אשתו ראשונה דבר שלם ובכלל זה נמי כיון שהוחזק לנו האב בכשרות ולא נודע מעולם שנחשד על פנויה א״כ הרי זה מוחזק בפטר רחם לאמו והוחזק שלא נולד בן מפנויה קודם לו ורק שמא נולד בן מאשה אחרת קודם לו על זה מהני תרי סהדי שאמו היתה אשתו הראשונה. אלא שיש לפקפק על עדים הללו מנא ידעו שלא נשא אשה מעולם במקום אחר וילדה לו ואין להביא ראיה מיבמות קי״ט ע״א היא צרתה אבל לצרה אחריתי לא חיישינן כו׳ מבואר דלמיחש ב׳ חששות שמא נשא צרה אחרת ושמא נתעברה לא חיישינן די״ל דש״ה דאוקמא אחזקת היתר ליבם מש״ה לא חיישינן ב׳ חששות אבל הכא דאוקי ממונא בחזקת יורשים אפילו ב׳ חששות כו׳ והאריך קצת בזה ומסיק וכ׳ סיומא דמלתא כיון דעכ״פ לשיטת תוס׳ לא מקרי זה חצי דבר וכן סתם הסמ״ע וט״ז וב״ש ואפילו להרי״ף י״ל כיון דאתחזק בפטר רחם ה״ל דבר שלם אלא שפקפקתי קצת בעדות האומרים שלא נשא אשה מקודם א״כ טוב לבצוע עכ״ד ע״ש:
{יח} שמעו עדים שאמר פלוני בני בכורי הוא נוטל פי שנים פלוני בני בכור הוא אינו נוטל פי שנים דשמא בכור לאמו הוא דקאמר:
{יט} אבל אם אמר דברים שמוכיחים עליו שהוא בכור לאב אף על פי שלא פירש נוטל פי שנים כגון שאמר פלו׳ בני בכור הוא ורוקו מרפא חולי העינים דגמרינן שרוק של בכור לאב מרפא ולא רוק בכור לאם:
(יח) {יח} שמעו עדים שאמר פלוני בני בכורי הוא נוטל פי שנים פלוני בני בכור הוא אינו נוטל פי שנים דשמא בכור לאמו הוא דקאמר מימרא דרב יוסף שם (קכו:):
(יט) {יט} ומה שכתב אבל אם אמר דברים שמוכיחים עליו שהוא בכור לאב אע״פ שלא פירש נוטל פי שנים כגון שאמר פלוני בכור הוא ורוקו מרפא חולי העינים וכו׳ שם עובדא דאתא קמיה דרבי חנינא:
כתב מהרי״ק בשורש קמ״ה שאם מת בנו והניח בנים והיה האב מספיד עליו אוי על בני בכורי הרי הוא מוחזק לבכור ונוטלים בניו פי שנים. וז״ל נ״י אם קורהו אביו בכור גמור במסל״ת בכור הוא ונוטל פי שנים הריטב״א ז״ל עכ״ל וכתב עוד אמר על זה שהוא בכור וחזר ואמר על אחר שהוא בכור אינו נאמן דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ואפילו תוך כדי דיבור:
כתוב בתשובות הגאונים האומר לאחיו אני בכור והלה כופר והביא הטוען כתב אחד שכתוב בו נולד פלוני ד׳ לניסן שנת י״ד והוציא כתובת אמו והיה זמנה בשנים בכסליו שנת י״ג. תשובה אין סומכין על זכרון זמן הלידה עם זמן הכתובה כי אינה צוואה וי״ל טעה או שהיה לו חפץ לכתוב מה שכתב שלא באמת עכ״ל:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(יח) שמעו עדים שאמר פלוני כו׳ ב״ב דף קכ״ו
(יט) דגמירי שרוק כו׳ שם דף קכ״ו כן הוא והוא עובדא דאתא קמיה דר׳ חנינא:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זביאור הגר״אהגהות ר' עקיבא איגרפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישההכל
 
(יד) הָאָב שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁבּוֹדְקִין לְגִטִּין, אִם רָמַז אוֹ כָּתַב שֶׁזֶּה בְּנוֹ בְכוֹרוֹ, נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם.
באר הגולהסמ״עבאר היטבטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהעודהכל
(כח) ב) לשון הרמב״ם שם דין ט״ו ברייתא בפרק ז׳ דגיטין דף ע״א ע״א וכדמוקי לה ר׳ אבהו שם
(כה) כדרך שבודקין אותו לגיטין – ע׳ בא״ע סי׳ קכ״א שם מבוא׳ כיצד בודקין אותו:
(יב) שנשתתק – עיין בא״ע סי׳ קכ״א שם מבואר כיצד בודקין אותו וע״ל סי׳ ר״נ ס״ו (מצאתי כתו׳ בהגהת מהריק״ש ז״ל לא נשתתק ונמצא כתוב בכת״י הניכרת לב״ד פלוני בני בכורי צ״ע אם יועיל או אם נאמר שכת׳ כן בטעות כיון שלא שאלו אדם על זה. בני חיי):
{כ} מי שנשתתק בודקים אותו כדרך שבודקים לגיטין כמפורש בא״ה אם רומז בני בכורי הוא נוטל פי שנים:
(כ) {כ} מי שנשתתק בודקין אותו כדרך שבודקין אותו לגיטין וכו׳ אם רומז בני בכורי הא נוטל פי שנים בפ׳ מי שאחזו (גיטין עא.) תניא כשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו לירושה ומפרש בגמרא לירושת בנו בכור ופירש״י שרצה להשוות את הבכור לפשוט והתוס׳ כתבו דאין נראה לר״י אלא היינו שאומר על בן בין הבנים שהוא בכור:
ומה שכתב כמפורש באבן העזר הוא בסימן קכ״א:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(כ) מי שנשתתק כו׳ ברייתא היא בפ׳ מי שאחזו:
ומ״ש כמפורש בא״ע הוא בסימן קכ״א גם לעיל סי׳ רל״ח:
באר הגולהסמ״עבאר היטבטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישההכל
 
(טו) מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים, בְּכוֹר וּפָשׁוּט, וּמֵתוּ שְׁנֵיהֶם בְּחַיָּיו וְהִנִּיחוּ בָּנִים, הַבְּכוֹר הִנִּיחַ בַּת וְהַפָּשׁוּט הִנִּיחַ בֵּן, הֲרֵי הַבֵּן הַפָּשׁוּט יוֹרֵשׁ בְּנִכְסֵי הַזָּקֵן שְׁלִישׁ חֵלֶק אָבִיו, וּבַת הַבְּכוֹר יוֹרֶשֶׁת שְׁנֵי שְׁלִישִׁים, שֶׁהוּא חֵלֶק אָבִיהָ.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרישהפרישהב״חעודהכל
(כט) ג) שם דין ז׳ וזהו דין בנות צלפחד ששנינו שם שהיה בכור ונטלו בנותיו וכו׳ בפ׳ ח׳ דבבא בתרא דף קטז ע״ב
(כו) יורשת שני שלישי כו׳ – למדנו זה בג״ש כשם שבני בנים עומדים במקום אביהם לירושת חלק פשיטות כן בן או בת הבכור עומד במקום אביו ליטול חלק בכורה:
{כג} מת הבכור בחיי האב יורשיו עומדין במקומו ליטול חלק בכורתו כדרך שנוטלים חלק פשיטותו כגון ראובן שהיו לו ב׳ בנים בכור ופשוט ומתו בחייו ולזה בן ולזה בן כשימות ראובן יטול בן הבכור פי שנים בנכסיו כאילו היה הבכור קיים ובן הפשוט יטול השליש:
{כד} לשון הרמב״ם ז״ל וכן הדין בבני אחין ובבני אחי האב ובכל היורשין אם היה אבי אחד (מהאחין) (ס״א מהיורשין) בכור נוטל חלק הבכורה שלו זה היורש מחמתו עד כאן ואיני מבין דבריו דלא שייך בכורה אלא בבן היורש את אביו ולא בשאר היורשין.
(כג) {כג} מת הבכור בחיי האב יורשים עומדים במקומו ליטול חלק בכורתו כדרך שנוטלין חלק פשיטותו כגון ראובן שמת והיו לו ב׳ בנים בכור ופשוט ומתו בחייו ולזה בן ולזה בן כו׳ מבואר במשנה פרק י״נ (בבא בתרא קטז:) בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה חלק אביהם שהיה עם יוצא מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי תפר ושהיה בכור ונוטל ב׳ חלקים (כד):
לשון הרמב״ם וכן הדין בבני האחין ובבני אחי האב ובכל היורשים אם היה אבי אחד מהאחין בכור נוטל חלק הבכורה שלו זה היורש מחמתו בפ״ב מהלכות נחלות:
ומה שכתב רבינו ואיני מבין דבריו דלא שייך בכור אלא בבן היורש את אביו ולא בשאר היורשים כבר היה עולה על הדעת לפרש דברי הרמב״ם דה״ק אם מת ראובן בלא בנים ובלא אחים וירשוהו בני אחיו אם היה אחד מאחיו בכור בנו נוטל חלק בכורתו לפי שאלו יורשים את ראובן מכח אבי אביהם שאנו רואים כאילו היה חי וירש את ראובן בנו ואחר כך מוריש לבניו ובניו לבניהם ואם כן דין הוא שיחלקו בנכסי ראובן כדרך שחולקין בנכסי אבי אביהם שהרי מכחו נפלה להם ירושה זו וע״ד זה בבני אחי האב אבל אי אפשר לומר כן משום דנכסי ראובן לגבי אביו שכבר מת הוה ליה ראוי וקיימא לן דאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק ומיהו איפשר ליישב דמיירי כשהיה אביו חי כשמת ראובן וירש אותו ואח״כ מת והוריש לבני בניו וקאמר שאם היה א׳ מאחי ראובן בכור כשם שבני בכור זה נוטלים חלק בכורה בנכסי הזקן כך נוטלים חלק בכורה בנכסים שירש הזקן מראובן דכיון שירשם הו״ל כנכסיו וע״ד זה בבני אחי האב שהיה אבי אביו של ראובן חי בעת שמת ראובן וירשו אביו ואח״כ מת והוריש לבני בני בניו אם היה אחד מאחי ראובן בכור בן בנו נוטל חלק בכורתו וכך פי׳ דבריו ה״ה אלא שהוקשה לו מה צורך היה להרמב״ם להשמיענו כן דמילתא דפשיטא הוא ובסוף דבריו כתב ואולי רצה רבינו לבאר הדין בכל צדדיו ועוד צריך לי לשונו עיון עכ״ל והחכם המרשים כתב אולי נתכוין הר״מ לומר דאין אבי היורש דודו וכן בן האח האב יורש הבן דודו כגון שמעון בן יעקב היורש את אליפז בן עשו אפילו מתו בחיי האב והיה בכור זה היורשו יורשו ולשון בכור אגב שיטפא נקטיה והכוונה האמיתית לירושה עכ״ל ואינו מחוור:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(כד) לשון הרמב״ם כו׳ ואיני מבין דבריו כו׳ הרמב״ם כ״כ בפ״ב מה״נ וז״ל שם אם היה אבי א׳ מהיורשים כו׳ וכתב עליו המ״מ ז״ל ואפשר דמיירי כשמת ראובן בלא בנים ובלא אחים אבל יעקב אבי ראובן חי כשמת ראובן (דאי לא היה חי הו״ל נכסי ראובן ראוי לבני יעקב ואין הבכור נוטל פי שנים בראוי) וירש אותו ואח״כ מת והוריש יעקב לבני בניו (דהיינו בני אחין של ראובן (וקאמר שם שאם היה א׳ מאחי ראובן בכור כשם שבני אותו בכור נוטלין חלק בכורה בנכסי יעקב כך נוטלין חלק בכורה בנכסים שירש יעקב מראובן דכיון שירשם הו״ל כנכסיו ועד״ז בבני אחי האב שהיה אבי אביו של ראובן חי בשעה שמת ראובן וירשו אבי אביו ואח״כ מת והוריש לבני בניו (דהיינו בני אחי אבי המת) אם היה א״ מאחי אבי ראובן בכור (כגון עשו אחי יעקב אבי ראובן המת) בנו נוטל בכורתו אלא דק׳ דזה פשיטא הוא ואולי רצה הרב לבאר הדין בכל צדדיו עכ״ל המ״מ בקיצור ובשינוי לשון לתוס׳ ביאור ופי׳ זה יתכן לפי הנוסח שנדפס ברמב״ם אם היה אבי א׳ מהיורשים בכור כו׳ וכנ״ל אבל לפי הנוסח שכתב רבינו בשם הרמב״ם אם היה אבי א׳ מן האחים בכור כו׳ לא א״ש אם לא שנדחק טובא לפרשו דהו״ל כאילו אמר אם היה אביו של א׳ מהנמצאים דהיינו א׳ מהאחין בכור כו׳ והוא דוחק ואפשר דמש״ה כ״ר עליו ואיני מבין כו׳ דלפי הנוסח שהיה לפניו לא א״ש האי פירוש דהמ״מ ודוק. עוד הביא הב״י דברי המרשים והה קשין להבין וחפשתי אחר דבריו ולא מצאתי עיין בקרית ספר הל׳ נחלות בפ״ב מה שפי׳ בזה שיטה לנפשו ולפי סברתו דברי הרמב״ם ג״כ לא יכוונו לדברי הפוסקים ע״ש:
(כג) מת הבכור כו׳ ב״ב דף קי״ו:
(כד) לשון הרמב״ם ז״ל וכן הדין כו׳ בפ״ב מה״נ כ״כ:
אם היו אבי אחד מהיורשים בכור כצ״ל וכן הוא במיימוני:
ואיני מבין דבריו עבד״ר:
(כג) {כג} מת הבכור בחיי האב וכו׳. משנה פרק יש נוחלין בנות צלפחד נטלו ג׳ חלקים (סוף דף קי״ו) ומה שתלה רבינו חלק בכורה בחלק פשיטות וכתב יורשיו עומדים במקומו ליטול חלק בכורתו כדרך שנוטלין חלק פשיטותו דאלמא דחלק פשיטותו פשוט הוא וחלק בכורתו יליף ליה בהיקשא מחלק פשיטותו נראה דע״פ הירושלמי פי״נ כ״כ דאיתא התם ואם היה אביו בכור כשם שנוטל מנכסי אביו כך נוטל בנכסי אבי אביו ר״ל בשם אבא (בר דלייה) [כהן ברדלא] נאמר משפט לענין כפילה ונאמר משפט לענין פשוטה מה לענין פשוטה אתה רואה את הבן כאילו קיים ליטול פשיטות אביו אף לענין כפילה אתה רואה את הבן כאילו קיים ליטול כפילת אביו ומייתי לה רשב״ם במשנת בנות צלפחד ע״ש ולענין פשיטות יליף התם דאפילו בת בן ובת בת מ״מ ובתלמוד שלנו יליף ליה מאין לו עיין עליו והדר יליף בהיקישא בכורה מפשיטות:
(כד) {כד} לשון הרמב״ם וכן הדין וכו׳ ואיני מבין וכו׳. נראה שרבינו הבין מלשון הרמב״ם דרצונו לומר כשימות איש ואין לו לא בן ולא בת ולא אב ולא אח ולא אחי אב אלא בני אחין יורשין אותו א״נ בני אחי האב אזי אם אחד מן האחין של מת היה בכור הנה אותו הבן של אותו האח הבכור נוטל חלק הבכורה שלו מעזבון של המת וכן הדין בבני אחי האב ובכל היורשין וע״ז השיג רבינו דלא שייך בכורה אלא בבן היורש את אביו ולא בשאר היורשין ויש לתמוה הפלא ופלא איך עלה על דעת רבינו לפרש כך לשונו של הרמב״ם דאפי׳ בר בי רב דחד יומי לא טעי בכך וה׳ המגיד גם הוא האריך בזה ופירש דבריו בדוחק כאשר העתיק בב״י מקצתו ומהר״א שטיין בביאורו לעשה (דף קפ״ה ע״א) האריך בקושיא שהקשה ה׳ המגיד ולא כתב שום ישוב על דבריו ע״ש ואני תמה על הגדולים כי לפע״ד לשון הרב הוא דבר ברור ופשוט וראשר כתב בפ״א בחלק הפשיטות דאין חילוק בין ירושה שנייה לירושה ראשונה כ״כ בפ״ב בחלק הבכורה דאין לחלק בין שנייה לראשונה דהוקש כפילה לפשוטה לכל דבר וכדאיתא בירוש׳ שהבאתי וז״ל הרב בפ״א מי שהיו לו ב׳ בנים ומתו הב׳ בנים בחייו והניח הבן האחד ג׳ בנים והניח הבן השני בת אחת ואח״כ מת הזקן נמצאו ג׳ בני בנו יורשין חצי הנחלה ובת בנו יורשת החצי שכ״א ואחד מהן יורש חלק אביו וע״ד זה חולקין בני האחים ובני אחי האב עד ראש הדורות עכ״ל וכתב כן על פי ההיקש דהוקשו הירושות להדדי ופי׳ ירושה ראשונה ושנייה הוא כמו שפי התוס׳ דירושה ראשונה הוי אותן המפורשין בכתוב וירושה שנייה הוי בן הבן ובת הבן בן הבת ובת הבת והיקשא קאי אכולהו אכל הנך דכתיבי בקרא בפירוש וקאי נמי אהנך דאינן מפורשים אע״ג דמדברי ה׳ המגיד נראה שלא פירש כן דברי התוס׳ עיקר כל זה ברור ופשוט לדעת הרב בחלק הפשיטות וכך היא דעתו בחלק הבכורה וז״ש בפ״ב מי שהיו לו ב׳ בנים בכור ופשוט ומתו שניהם בחייו והיניחו בנים הבכור הניח בת והפשוט הניח בן הרי בן הפשוט יורש בנכסי זקן שליש הוא חלק אביו ובת הבכור יורשת ב׳ שלישים שהוא חלק אביה וכן הדין בבני אחין ובני אחי האב ובכל היורשין אם היה אבי אחד (מן היורשין) (ס״א מן אחין) בכור נוטל חלק בכורה שלו זה היורש מחמתו עכ״ל וכוונתו לומר שאם היה לו לזקן בנים הרבה ואחד מהן בכור ומתו כולם ובאו בני האחין מזרעו של כל אחד מבניו ובאו גם שאר יורשין משאר בנים של זקן אפילו עד עשרה דורות לירש יחד בנכסי זקן שמת עתה ולחלוק בנכסיו אי נמי באו בני אחי האב מזרעו של אחד מבניו או שאר יורשין שלו לירש ולחלוק בנכסי זקן עם שאר יורשין שבאו ג״כ משאר בניו הנה אם היה אחד מבני הזקן בכור נוטל זה היורש שבא מחמתו ומזרעו של בכור חלק בכורה שלו מנכסי זקן דהוקשו הירושות להדדי בחלק בכורה כמו שהוקשו להדדי בחלק פשיטות דהיקשא קאי אכולהו כדפרישית ועיין בתוספות לשם בד״ה מקיש ירושה (דף קי״ג) והסמ״ג בעשה צ״ו העתיק לשון הרמב״ם במ״ש בפ״א בחלק פשיטות גם מ״ש בפ״ב בחלק הבכורה ולא השיב עליו כלום ולא הוקשה לו דבר כי היו בעיניו דברים פשוטים כדפי׳ והוא האמת באין ספק:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרישהפרישהב״חהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חושן משפט רעז – מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5), מקורות וקישורים לשו"ע חושן משפט רעזרשימת מהדורות, באר הגולה חושן משפט רעז, סמ"ע חושן משפט רעז, ט"ז חושן משפט רעז, ש"ך חושן משפט רעז, באר היטב חושן משפט רעז, ביאור הגר"א חושן משפט רעז, קצות החושן חושן משפט רעז, הגהות ר' עקיבא איגר חושן משפט רעז, נתיבות המשפט ביאורים חושן משפט רעז, חכמת שלמה חושן משפט רעז, פתחי תשובה חושן משפט רעז, טור חושן משפט רעז, מקורות וקישורים לטור חושן משפט רעז, בית יוסף חושן משפט רעז, אור חדש – תשלום בית יוסף חושן משפט רעז – באדיבות המחבר, הרב אהרן אופיר (כל הזכויות שמורות למחבר), דרכי משה חושן משפט רעז, דרישה חושן משפט רעז, פרישה חושן משפט רעז, ב"ח חושן משפט רעז

Choshen Mishpat 277, Shulchan Arukh Sources Choshen Mishpat 277, Be'er HaGolah Choshen Mishpat 277, Sema Choshen Mishpat 277, Taz Choshen Mishpat 277, Shakh Choshen Mishpat 277, Baer Heitev Choshen Mishpat 277, Beur HaGra Choshen Mishpat 277, Ketzot HaChoshen Choshen Mishpat 277, Hagahot R. Akiva Eiger Choshen Mishpat 277, Netivot HaMishpat Beurim Choshen Mishpat 277, Chokhmat Shelomo Choshen Mishpat 277, Pitchei Teshuvah Choshen Mishpat 277, Tur Choshen Mishpat 277, Tur Sources Choshen Mishpat 277, Beit Yosef Choshen Mishpat 277, Or Chadash - Tashlum Beit Yosef Choshen Mishpat 277, Darkhei Moshe Choshen Mishpat 277, Derishah Choshen Mishpat 277, Perishah Choshen Mishpat 277, Bach Choshen Mishpat 277

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×