(א) בן שנולד כשאביו גוסס האם ממעט בחלק בכורה. הב״י בסעיף ג, הביא מהנמוק״י בשם התוס׳, והראב״ד בשם רש״י דבגוסס לא חשיב ראוי להיכרא וממילא אינו ממעט, והשו״ע השמיטו כיון דהטור והרמב״ם בפ״ב מהל׳ נחלות, לא חילקו בהכי, והרמ״א הביאו בשם י״א, ויש להעיר דלפי הנמוק״י הנ״ל, א״כ ה״ה דנימא הכי גבי בן שנולד כשאביו גוסס, אלא דגבי בכור שנולד לאחר מיתת האב כולהו ס״ל דילפי׳ לה מיכיר, מה שאין כן גבי דין בן שנולד לאחר מיתת האב, דפליגי סורא ופומבדיתא בב״ב קמב:, אי ילפי׳ לה מיכיר או מוילדו לו, ולפי זה לפי פומבדיתא דס״ל דילפי׳ לה מיכיר, א״כ אליבא דהנמוק״י ודעימיה, אם נולד כשהוא גוסס חשיב כנולד לאחר מיתת אביו ואינו ממעט.
נפל שיצא כולו האם חשיב הבא אחריו בכור לנחלה. הדרישה והב״ח באות ה, והסמ״ע בס״ק יג, כתבו דהוי בכור כיון דאין לבו דוה על הראשון, והביא הסמ״ע דמהר״י כ״ץ מקראקא בעל השארית יוסף ומהר״ל מפראג, ס״ל דהשני לא חשיב בכור, והש״ך והט״ז הביאו דרש״י בחולין כתב להדיא דהשני הוי בכור וכהב״ח והדרישה, ע״כ, אמנם כל המחלוקת היא רק בגוונא דיצא כולו חי ומת תוך ל׳, והיינו דס״ל לב״ח ולדרישה דהאי דבעינן שלבו דוה עליו היינו כדין אבלות, דקי״ל ביו״ד סי׳ שעד,ח, דכל שמת קודם יום ל״א אין מתאבלים עליו, אבל הא ודאי דאם הוציא ראשו חי ואח״כ מת ויצא כולו, דהבא אחריו בכור, דהא הוציא ראשו חי חשיבא לידה לכל מילי, והכא היינו טעמא דהבא אחריו בכור כיון דאין לב אביו דוה עליו אם ימות, וא״כ ברור דאף אם יצא כולו מת דאין לבו דוה עליו, וכל המחלוקת היא בגוונא דיצא כולו חי, ותלויה המחלוקת אם האי דאמרינן שלבו דוה עליו, היינו כדין אבילות או דהיינו צערא בעלמא, ולכאורה כדאי הוא רש״י שיכריע המחלוקת, אמנם הנמוק״י בב״ב קנב ד״ה תנן הבא, כתב בשם המפרשים להיפך דאם יצא כולו חי אין השני בכור לנחלה, ע״כ, והיינו דפליגי על רש״י דכתב דהאי דנקטינן במתני׳ יצא ראשו חי, ולא נקטי׳ כולו חי, היינו לרבותא דבכור לכהן, אלא ס״ל דנקט הכי בדוקא מחמת דין נחלה, דאם יצא כולו לא הוי השני בכור, ונמצא דהאי מחלוקת אחרונים היא כבר מחלוקת רש״י והנמוק״י בשם המפרשים, אמנם ר״ע איגר בגיליון השו״ע, ציין לסדרי טהרה בסי׳ קצד ס״ק כג, דהביא מחלוקת גבי בכור לכהן גבי בן שמנה שהוציא ראשו מת, דהרמב״ם ורש״י ס״ל דאינו פוטר, ותוס׳ סברי דפוטר, ויש להוסיף על דבריו דכדברי התוס׳
בנדה כו. שם, כ״כ נמי התוס׳ הרא״ש על הגיליון, וכתב הסדרי טהרה עפ״ז דהם חלקו בהאי מחלוקת דהסמ״ע והשארית יוסף, אמנם אין רצוני להאריך בדבריו כי כל דבריו דרך פלפול ואין בהם הכרח, אך אעיר בקצרה דבשיטת הרמב״ם אין הכרח גמור דאפשר דהעתיק את לשון הגמרא, וכבר הסדרי טהרה שם צידד כן, ובשיטת רש״י ותוס׳ אין הכרח כלל, דהתם בנדה לא איירי כלל בבן שמנה אדרבה איירי בסתם ולד שהוא בן ט׳, ועוד דאף אי הוה איירי בבן ח׳ מ״מ לא היה לרש״י לציין דהכי איתא בבכורות כיון דהתם הוא מימרא דשמואל ושמואל איתותב כדהקשו תוס׳, ואף אי סבר רש״י דשמואל איתותב רק בבן ח׳ חי, מ״מ שמואל לא אמר שם אלא דין אחד וכיון דאיתותב כבר אין ראיה מדבריו כלל, ואף אם פשוט לרש״י מסברא דבהא לא איתותב דאף בלא חידושו של שמואל דינא הכי מ״מ אין לרש״י לציין אל דבריו כיון דבמאי דאתא לחידושי איתותב, ומאי דפשוט מסברא אינו מבואר שם אלא הוא פשוט מסברא, וכל מה שהאריך לפלפל שם הוא על סמך יסוד שהניח דהמשנה כתבה או לרבותא דכהן או רבותא דנחלה, ובאמת אינו מוכרח דאפשר דכתבה דבר ממוצע כדי שיהא חידוש קצת בין לנחלה ובין לכהן, ועל כן דל מהכא את דבריו והדרינן לפלוגתא דרש״י והנמוק״י בשם המפרשים, ומכדי ספיקא לא נפקא, ומ״מ הא פשיטא דאף הנמוק״י לא כתב אלא שיצא כולו חי, אבל הוציא רובו וראשו חי ומת ויצא כולו לא מהני לכו״ע, והשני בכור לנחלה.
בן ט׳ חודשים שהוציא רוב ראשו חי דינו כהוציא כל ראשו חי והבא אחריו אינו בכור. כן הביא הב״י והשו״ע בסעיף ו אות ה-ו, ויש להעיר דכ״כ סמ״ג בעשה צו.
האם עד מפי עד חשיב עד גבי מיהו הבכור. רבינו ישעיה בספר המכריע סי׳ כו, הביא דר״ח כתב דחשיב עד, ומאידך רבינו ישעיה ס״ל דבעינן ב׳ עדים גמורים.
האם עד אחד מהני להעיד מי הבכור. רבינו ישעיה בספר המכריע בסי׳ כו, הביא מרשב״ם וחכמי מגנצא דבעינן ב׳ עדים, וכן הסכים רבינו ישעיה, ודחה רבינו ישעיה את מה שכתב במהדורה תליתאה בתוספותיו דעד אחד מהני בבכור.
אב שאמר על בנו שהוא בכור, אם נוטל אף בנכסים שנפלו כשהוא גוסס. הטור באות טז, כתב דנוטל, והב״י הביא מהנמוק״י דאינו נוטל, ובהגהות והערות הביאו שהאריך בזה הכנה״ג, והביאו דכתב דמדברי הרי״ף מבואר דנוטל, ע״כ, ואמנם לא עיינתי בכנה״ג, אבל מ״מ כל דברי הרי״ף שהביא את הגמ׳ שדנה בדברי רבנן ואמרה דנפק״מ לנפלו לו כשהוא גוסס, כבר ציינו שם על הגיליון בב״ב קנג, דזה הגהה ברי״ף ואינו מדברי הרי״ף, עוד יש להעיר דהרמ״ה בב״ב סי׳ קיא, כתב כהטור דקנה אף במה שנפל כשהוא גוסס.
האם האב נאמן לומר על בנו שהוא בכור נגד עדים שאומרים שהוא קטן מאחיו. הטור באות יז, הביא בזה מחלוקת דלרשב״ם אינו נאמן, ולרמב״ן נאמן, והב״י הביא דהר״ן ס״ל כהרמב״ן, ויש להוסיף דהנמוק״י בב״ב קנב ד״ה מכאן אמר, כתב דנאמן כהרמב״ן, וכ״כ הריטב״א בב״ב קכז. ד״ה היו מוחזקים, והרשב״א בב״ב קכז. ד״ה ילמדנו, הסכים עם הרמב״ן דנאמן, וכתב דאף רשב״ם לא פליג בהא אלא איירי בגוונא שסותר את העדים כגון שהם תאומים דודאי שניהם בני אב אחד, ונמצא דרשב״ם ס״ל דאינו נאמן, ולדעת הרשב״א אף רשב״ם מודה דנאמן, ומאידך הרמב״ן והר״ן והריטב״א והנמוק״י ס״ל דנאמן, והכי נקטינן.
בני אחים או בני אחי האב שאחד מאביהם בכור האם נוטלים פי שנים. הטור והב״י בסעיף טו אות כד, הביאו דהרמב״ם כתב דנוטלים, והתקשו בדבריו, ויש להעיר דסמ״ג בעשה צו, כתב כדברי הרמב״ם להלכה.